ידועים דברי הירושלמי דהשולה דג מן הים חייב משום קוצר כיון דניתקו ממקום חיותו
וצל"ע דא"ה אף בהפך יהיה הדין כן ואם יזרוק בע"ח לים ובזה מנתקן ממקום חיותן דהוא ביבשה אשר שם שולט החמצן יהיה חייב משום קוצר וביותר אף אם יזרוק אדם למים יהיה חייב משום קוצר וא"כ היאך שרי לטבול במים בשבת דהא מנתק עצמו ממקום חיותו ובכך דמי לקוצר ואין לחלק בין אדם אחר לעצמו וכמו שכתב הגרש"ז אוירבעך לענין אדם המטלטל עצמו בכסא גלגלים דחייב משום הוצאה ואין לומר דשאני טבילה דהיא רק לשעה מועטת דהא המגביה עציץ נקוב ומניחו ע"ג דבר המפסיק חייב משום קוצר אע"ג דמיד יחזור ויניחו על הארץ
מה אומרים החכמים דכאן?