אוצר החכמה כתב:מאותו מקום שאתה הבאת שאליהו והקב"ה התווכחו.
הקב"ה שאל את אליהו למה הוא ברח. אליהו הסביר לו שזה בגלל קנאתו. הקב"ה התגלה אליו בדרך שהראתה לו לו שהוא רוצה שינהגו עם עם ישראל בדרך אחרת. אליהו ביקש על כבוד ה' וה' נענה לו חלקית כלומר אתה כבר לא תוכל להיות נביא (כמו שמשה לא נכנס לארץ בגלל מי מריבה ואליהו בגלל קנאותו) אבל הבקשה על כבוד ה' נענתה במיתת עם ישראל.
איפה כתוב שהם התווכחו?
אתה מפרש את הפסוקים בצורה שנוחה לך, ואחר כך שואל, בתמימות כמובן, איפה כתוב שהם התווכחו?
מדבריך ניתן להבין שהקב"ה כביכול לא מבין 'למה הוא ברח' ו'אליהו הסביר לו שזה בגלל קנאתו'. כמובן שהקב"ה יודע טוב מאוד מדוע אליהו ברח, ואליהו לא צריך להסביר את זה לקב"ה, וכל דברי אליהו אינם הסבר תמים אלא תביעה מהקב"ה להעניש את עם ישראל על חטאיהם כפי שפירשו המפרשים, ואותה משום מה לא ראית לנכון לציין. בהמשך הקב"ה מתגלה אליו ומראה לו שאין רצונו בכך וכי רצונו שאליהו ינהג עם ישראל במידת הרחמים, ואליהו שב על תביעתו להעניש את עם ישראל על חטאיהם, ולא סתם מבקש איזו בקשה אמורפית על כבוד ה'. אני לא יודע אם אפשר לקרוא לזה ויכוח, אבל חוסר הסכמה בוודאי שיש כאן, וזו הנקודה המשמעותית בדיון כאן.
אמנם נכון הדבר שנראה שהקב"ה נענה לתביעה זו בסופו של דבר, אולם כאן נשאלת השאלה: מדוע אם כן הקב"ה אומר לו "אי אפשי בנבואתך"? אם הקב"ה מודה לשיטתו של אליהו מדוע שלא ימשיך בדרכו? ומצד שני, אם הקב"ה אינו מודה לאליהו מדוע הוא נענה לתביעתו? זו אכן שאלה מורכבת, ולדעתי היא צריכה להוביל לעיון מעמיק יותר בפרשה זו, ונכונו עמי דברים בענין זה, ומכל מקום לדעתי העובדה שהקב"ה מפסיק את נבואתו של אליהו היא המכרעת. הרבה דרכים למקום להעניש נביא שקיטרג על עם ישראל, וכדוגמת ישעיהו שנכווה בשפתיו על אומרו "בתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב". הפסקת נבואה היא לא עוד עונש, היא הכרעה שאין הקב"ה חפץ בדרכו של אליהו, ולכן הוא מפסיק את שליחותו הנבואית ומחליף אותו באלישע שדרכו אכן הפוכה לחלוטין מדרכו של רבו.
ואבקש בזאת את מחילת כת"ר אולם אין בכוחי להמשיך להתווכח בנושא זה. דומני שהעמדות בוררו חודדו ומוצו, והבוחר יבחר.