כוס של ברכת המזון בברית מילה בתשעת הימים - על מהדורות חדשות

[בן המחבר]

נזדמנה לי פנינה מפרי עטו של הבקי וחריף ר' יחיאל גולדהבר שליט"א, ואמרתי לא אמנע טוב.

כתב ב'אליהו רבה' המסונף לספר הלבוש, מהדורת מכון זכרון אהרן (ירושלים תש"ס), סי' תקנא ס"ק כג (וכן בא"ז ס"ק יב): "כוס יין שמברכין בברכת המזון אחר המילה, נוהגין ליתן לתינוקות" (דברי הא"ר לא הובאו במקור חיים, שעל פי רוב מעתיק כל חידושיו). ה'מנהג' הובא גם בבאר היטב שם (ס"ק ל), ואני מצטט מהמהדורה המפוארת של 'עוז והדר': "כוס ברכת המזון אחר המילה נוהגין ליתן לתינוק". ומן הסתם העתיק את דבריו מא"ר.
ואני עומד משתומם ומרעיד על המראה: מדוע יש ליתן את הכוס לתינוק, בה בשעה שמותר מעיקר הדין לשתות יין ולאכול בשר בסעודת הברית?!
ואפרש דברי: מעיקר הדין מותר לשתות יין מר"ח אב, וכל האיסור הוא רק מנהג אשכנז, כפי שמבואר היטב בשו"ע שם סעיף י: "מותר לשתות יין הבדלה וברכת המזון" (וכן נהג בעל 'תרומת הדשן' כמובא בלקט יושר, עמ' 107. ועוד יתירה מזאת נאמר שם, שהוא חילק משיירי הכוס לתלמידיו, כבכל שבוע, והוא חידוש!). ורק מהרי"ל הוא שהחמיר לא לשתות יין גם בכוס של ברכה, כגון הבדלה וברכת המזון, כפי שהובא בב"י שם והועתק למעשה ברמ"א (אם כי רבים וכן שלמים, לא קיבלו על עצמם חומרא זו!).
מקורו של איסור שתיית יין הוא לגמרי מעורפל, ואציין רק ציונים שמהם נבין את הפלא. המקור הראשוני למניעת יין הוא בספרי דבי רש"י בשם גירסא שהיתה להם בירושלמי: "אמר מר הני נשי דלא שתו חמרא מי"ז תמוז ועד ט' באב, מנהגא הוא" (מחז"ו, פרדס סי' קמ). לתסבוכת הגרסאות הצמודות (על פי רוב) להנהגת המדינות, יש לציין הבדל תהומי בין מסורות ספרדיות וצרפתיות בשם רב האי גאון. ריצ"ג הספרדי כותב בשמו שנהגו במקומות להמנע מאכילת בשר מר"ח אב, ואילו המנהיג (הל' ט"ב סי' יז) הוסיף בשמו איסור לשתות יין!
בטעם למניעת שתיית יין, מצאנו שני טעמים: בשם רבי אשר מלוניל אמרו שמי"ז בתמוז בטל התמיד ועמו ניסוך היין. ובמהרי"ל כתוב משום מיעוט שמחה, שאין שמחה אלא בבשר ויין. כמובן שיש לציין למנהגם של יחידי סגולה מראשוני אשכנז שהתענו בכ"א ימים אלו (ראבי"ה הל' תענית; לקט יושר, עמ' קח, ועוד. רבו גם רבו דיונים לביסוס מנהג זה).
והנה, לגבי ברכת המזון לברית מילה הרי מפורש במהרי"ל: "בשבוע שחל בו ט"ב אמר מהרי"ל: כל השייכים לברית מותרין ביין שנאמר 'שש אנכי על אמרתך' ולא ישתו יין רק בעל הברית והמוהל והאב [הם] ישתו כל הסעודה, והאחרים ישתו רק לברכת המזון" (מהרי"ל, הלכות ט' באב, מהדורת מכון ירושלים עמ' רלט, וראה שם שינויי גרסאות). הרי שגם לאורחים מותר לשתות יין של כוס הברכה. ועוד יתירה מזאת, באשכנז נהגו שגם בוואך-נאכט שתו יין! (ראה מקור חיים סי' תקנא סוף סי"ב).
וכן גדולי הפוסקים שהעתיקו את לשון הרמ"א, לא טרחו לחלק ולהדגיש שה"ה בברכת המזון (לדוגמא: הערוך השלחן), שהרי הוא כדבר פשוט שמותר בו, שהרי הוא חלק מהסעודה. וק"ו שאף אחד מהפוסקים לא העלה על דעתו לאסור שתיית כוס של ברכת המזון!
*
שבתי וראיתי שכל נוסח זה מקורו בטעות!
הן בא"ר דפוס ראשון, והן בבאר היטב דפו"ר (פפד"מ תפ"ה) כתוב בזה"ל: "כוס יין שמברכין בב"ה אחר המילה, נוהגין ליתן לתינוקות". באו המהדירים החכמים מן השנים האחרונות ופתחו מדעת עצמם את ראשי-התיבות בב"ה: 'בברכת המזון', ונראה שטעו ויש לפענח: 'ברכת המילה' (בשו"ע הנפוץ דפוס למברג תרנ"ג, לא פתחו את ראשי-התיבות שבבה"ט, וכן באליהו רבה שהוהדר מחדש ע"י הוצאת 'פאר התורה' בשנת תשל"ו הושאר הר"ת סגור).
ואלו טעמיי. ראשית, מכוח תמיהתו מדברי מהרי"ל, שהוא הוא מקור החומרא! ואפילו את"ל שיש מקום להחמיר לפי דעת המג"א (סי' רצט ס"ק ז) המעיר על פסקו של השו"ע שמותר לשתות את היין מכוס ברכת המזון של סעודה שלישית, גם אם כבר החשיך והשבת יצאה כבר, והעיר עליו המג"א שמי שאינו נזהר לברך ברה"מ על הכוס, לדידו אין שייך הכוס לסעודה! ע"כ חידושו של המג"א (וכן נקט כדבריו רבי שלמה קלוגר בהגהותיו על אתר). מעתה יבוא המקשן לומר שנמצאנו למדים שגם בסעודת ברית אפשר להעלות סברא כזו. כנגד סברא זו אומר שלוש סברות:
א. הלוא המנהג הפשוט שבכל סעודת ברית מברכים על הכוס!
ב. הא"ר עצמו (ס"ק ו) משיג ע"ד המג"א שם, שגם ולדעתו גם בסעודה שלישית שייך הכוס לסעודה ויש לשתותו! (וכן דעת הרבה אחרונים: תוספת שבת שצויין במחצה"ש; רבי צבי הירש ברלין, אב"ד ברלין, בספרו צבא רב, ירושלים תשס"ב, עמ' קלט, ומעיד שלא חזינן לרבנן קשישאי שנהגו כמג"א! ויש לציין למחלוקת דומה העולה 'לשיטתו'. המג"א (תקנא, כו) חידש שבסעודה שלישית של שבת חזון, אם הציבור התחיל תפילת ערבית, אסור לו להמשיך בבשר ויין, ושמא גם משחשיכה גם לפני ערבית! והוא חידוש עצום, שהרי הוא עדיין באמצע הסעודה, ומ"מ אינו סומך על המשך הסעודה. וגם כאן השיג עליו הא"ר קשות: "ואין דעתי להחמיר בזה, כיון שאינה אלא מנהגא ואומרים 'רצה' בברכת המזון [הוא] שייך עוד לשבת. ונראה דמותר לברך ברכת המזון על היין". אולם כמובן שא"א לדמותו לגמרי לכוס ברכת המזון בסעודת ברית, שהלוא במוצאי שבת ההיתר תלוי בזמן, ואילו בברית ההיתר אינו תלוי אלא במצוה!).
ג. הלוא עצם קביעות הסעודה לצורך סעודת מצוה, דוחה איסור בשר ויין. נניח שהוא אינו קובע סעודתו זו על פת, האם יש כלל הו"א לאסור שתיית כוס יין? ומה גרע כוס יין זה מכוס יין זה?!
כעת אעלה ראיה מוכרחת מעצם דברי הא"ר שאין כוונתו לברכת המזון. באליהו זוטא הוא מסיים את חידושו זה בציון להלכות מילה: "ועיין סימן רסה". מה כוונתו בציון זה? כוונתו פשוטה: שם בסימן ד כתב הרמ"א: "י"א שמברך אכוס בכל תענית ונותנים הברכה לתינוקת קטנים... וכן נוהגים"! היינו כוס של מילה נותנים לתינוק, אבל כוס של ברכת המזון מאן דכר שמיה?!
ומיותר לומר שכן הכרעת גדולי המורים: המחצית השקל והפמ"ג, ואחריהם המשנה ברורה, שבשופי מותר לשתות את כוס של ברכה.

[איש_ספר]

יפה מאד! חריפות ובקיאות כאשר באמנה איתו, הרה"ג ר' יחיאל שליט"א.

כמה הערות.

ראשית לפי הכלל הידוע שר"ת אמורות להיות ידועים ומורגלים, צ"ע אם מצינו בב"ה במובן של בברכת המילה באיזה מקום.

הדין עצמו, שמכוס ברכת המילה לא ישתו, כך מורה ובא הגריש"א, וטעמו ונימוקו כאמור כאן, שאין הכוס אלא למנהגא בעלמא. ועתה אולי גם הגריש"א הבין כך בא"ר.

מה שכתב 'הלוא המנהג הפשוט שבכל סעודת ברית מברכים על הכוס!' תימה שלא הזכיר מחלוקת האחרונים (עיין אריכות בשובע שמחות) על כוס של ברכהמ"ז בסעודות ז"ב שבסעודה שלישית אחר חשכה, שיש שרצו לומר דכיון דמברכין על הכוס בכל ברכת המזון של סעודת ז"ב, חשיב מנהג לברך על הכוס, ואחרים חולקים שאינו נקרא מנהג בכה"ג. והוא נידו"ז ממש.

מה שהסתייע מההפניה לסי' רס"ה, אין לכאורה ראיה כ"כ, שאולי רצו להביא משם את הדין ששתיית תינוקות מועלת (תלוי בהסבר האחרונים שם אם מהני או שמכיון שאינו אלא מנהג לא אכפ"ל שלא ישתו את הכוס שתיה מועלת).

[גם זה הבל]

הדין עצמו, שמכוס ברכת המילה לא ישתו, כך מורה ובא הגריש"א, וטעמו ונימוקו כאמור כאן, שאין הכוס אלא למנהגא בעלמא. ועתה אולי גם הגריש"א הבין כך בא"ר.

שמעתי שהגריש"א חזר בו והורה השנה כן לשתות ולא להביא לתינוק.

[איש_ספר]

הדין עצמו, שמכוס ברכת המילה לא ישתו, כך מורה ובא הגריש"א, וטעמו ונימוקו כאמור כאן, שאין הכוס אלא למנהגא בעלמא. ועתה אולי גם הגריש"א הבין כך בא"ר.

שמעתי שהגריש"א חזר בו והורה השנה כן לשתות ולא להביא לתינוק.

אפשר לבקש פרטים על מקור השמועה?

[אדג]

במקום להציע את גרסת 'ברכת המילה' יש להציע לגרוס בפשטות 'בברית המילה' והוא ר"ת נפוץ הרבה יותר. ותיושב הערת איש ספר.

[ר' גרונם יקום פורקן]

הגרי"ג שמח לשמוע שדברי תורתו נפוצים גם כאן ולבקשתי הגיב על הטענות כאן:
א. הר"ת אינו נפוץ, אבל אין בית מנוס!
ב. אינני בקי בפסקי הגריש"א, אבל כנראה שיש כאן אי הבנה. הפוסקים נושאי כלי השו"ע דנו לגבי כוס של מילה, האם הוא נקרא בגדר מצוה, כדי להקל בשתייתו, או שמא אינו בגדר מצוה כיון שאין חיוב לשתות כוס בברית, ולכן נוטים להחמיר! אבל בברכת המזון, ההיתר של הכוס הוא לא משום "מנהג" ואם הוא מעוגן בחז"ל או לא, אלא משום שהוא נגרר אחרי סעודת המצוה! וההבדל הוא יסודי.
ג. מה שתמה למה לא ציינתי לדברי הרב שובע שמחות, תמה אני: יסוד ושורש המחלוקת של האחרונים הוא המג"א מול הא"ר, וציינתי להם ודנתי בדבריהם. ומה לו כי ילין?
ע"כ דברי הגרי"ג.
- - - -

לענין עצמו אעיר, שזו רעה חולה שמפענחים ר"ת מבלי לציין. לא פעם אנו קוראים במשנ"ב הכותב "כך צריך לומר" בדברי השו"ע, ואנו תמהים שלא הוסיף ולא שינה כלום מן הנדפס, וזו בגלל פענוח ר"ת שהיה אפשר לפרש לשני צדדים. מן הראוי היה לציין ולא לבלבל את הקורא.

[איש_ספר]

ואפילו את"ל שיש מקום להחמיר לפי דעת המג"א (סי' רצט ס"ק ז) המעיר על פסקו של השו"ע שמותר לשתות את היין מכוס ברכת המזון של סעודה שלישית, גם אם כבר החשיך והשבת יצאה כבר, והעיר עליו המג"א שמי שאינו נזהר לברך ברה"מ על הכוס, לדידו אין שייך הכוס לסעודה! ע"כ חידושו של המג"א, מעתה יבוא המקשן לומר שנמצאנו למדים שגם בסעודת ברית אפשר להעלות סברא כזו. כנגד סברא זו אומר שלוש סברות:
א. הלוא המנהג הפשוט שבכל סעודת ברית מברכים על הכוס.

ע"כ הערתי שיש נידון בדעת המג"א !, מה קורה במי שאין מנהגו לברך על הכוס בברכת המזון, אלא בסעודת שבע ברכות, שאז לעולם מברך על הכוס (כמו שנוהגים רבים שאין מברכין על הכוס גם לא בזימון, אבל מברכים בסעודת ז"ב). איך נדון ביה, האם נאמר שעכ"פ לענין סעודת ז' ברכות, נקרא שמנהגו לברך על הכוס, ולכן גם המג"א יודה בכה"ג. או דילמא שסו"ס רוב ככל ברכת המזון שלו, אינו נוהג לברך על הכוס, ולכן למג"א יהיה אסור! ובזה האריך בשובע שמחות. והוא הנידון כאן, שהרב גולדהבר שליט"א טען שגם לפי המג"א יהיה מותר משום שבכל סעודת ברית מברכין על הכוס, וע"ז יש להעיר דכיון דלעולם אינו מברך על הכוס, לא חשיב מנהג לברך על הכוס במה שמברך על הכוס רק בסעודת מילה.

ואם טעיתי העמידוני על טעותי.

ב. אינני בקי בפסקי הגריש"א, אבל כנראה שיש כאן אי הבנה. הפוסקים נושאי כלי השו"ע דנו לגבי כוס של מילה, האם הוא נקרא בגדר מצוה, כדי להקל בשתייתו, או שמא אינו בגדר מצוה כיון שאין חיוב לשתות כוס בברית, ולכן נוטים להחמיר!

מי הם הפסוקים המחמירים שלא לשתות כוס של מילה?

[בגולה]

במקום להציע את גרסת 'ברכת המילה' יש להציע לגרוס בפשטות 'בברית המילה' והוא ר"ת נפוץ הרבה יותר. ותיושב הערת איש ספר.

לכאורה קצת קשה לומר: כוס יין שמברכין "בברית המילה אחר המילה", נוהגין ליתן לתינוקות.
יש בזה כפל הלשון.

[אשר אנשל כץ אושוויץ]

אני אשר אנשיל בן א"מ יהונתן בנימין כ"ץ, מלפנים אב"ד סערדאהעלי, ועתה יושב במעלות קדושים וטהורים, הרוגי מלכות שאין בריה יכולה לעמוד במחיצתנו, אחר שעליתי על המוקדה עם בני ביתי הצנועים והמושלמים ועם כל קהילתי המעוטרה, במחנה ההשמדה אוישוויץ ע"י הרוצחים הארורים הגרמנים ימש"ו, ביום כ"ז סיון שנת תש"ד. גם רוב כתבי שהרבה נתייגעתי עליהם היו גם הם למאכולת אש בעו"ה עם כל התבערה ששלח ה' בכרם בית ישראל. ויה"ר שלא יוסיף עוד לייסרנו.

והנה בהיותי יושב בש"ק ונהנה מזיו השכינה עם כל הצדיקים ועטרותינו בראשינו, ויעף אלי אחד מן השרפים ויאמר, קום, רד מזה, כי דובבו שפתיך בעולם השפל, ודברי תורתך מתפשטים בישראל, ויראני כל האמור כאן, ושמח ליבי ויגל כבודי כי זכה הכותב בכל דבריו לכוון לדברי, אוד מוצל מאש, שנתפרסמו בגליון עולת החודש, תמוז תשל"ח. ושם בשולי הדברים באו תוספות נכבדות מנכדי הגאוה"צ שליט"א. וגם להם כיוון הרב הכותב שיח' בכל דבריו.
והריני מרשים בזה מקום כתיבת הדברים במאמרי.

נזדמנה לי פנינה מפרי עטו של הבקי וחריף ר' יחיאל גולדהבר שליט"א, ואמרתי לא אמנע טוב.

כתב ב'אליהו רבה' המסונף לספר הלבוש, מהדורת מכון זכרון אהרן (ירושלים תש"ס), סי' תקנא ס"ק כג (וכן בא"ז ס"ק יב): "כוס יין שמברכין בברכת המזון אחר המילה, נוהגין ליתן לתינוקות" (דברי הא"ר לא הובאו במקור חיים, שעל פי רוב מעתיק כל חידושיו). ה'מנהג' הובא גם בבאר היטב שם (ס"ק ל), ואני מצטט מהמהדורה המפוארת של 'עוז והדר': "כוס ברכת המזון אחר המילה נוהגין ליתן לתינוק". ומן הסתם העתיק את דבריו מא"ר.

דברי הא"ר וא"ז הובא במאמרי הערה ד, ושם נכתב שכנראה הבאר היטב העתיק מהא"ר.

ואני עומד משתומם ומרעיד על המראה: מדוע יש ליתן את הכוס לתינוק, בה בשעה שמותר מעיקר הדין לשתות יין ולאכול בשר בסעודת הברית?!

ואפרש דברי:

והנה, לגבי ברכת המזון לברית מילה הרי מפורש במהרי"ל: "בשבוע שחל בו ט"ב אמר מהרי"ל: כל השייכים לברית מותרין ביין שנאמר 'שש אנכי על אמרתך' ולא ישתו יין רק בעל הברית והמוהל והאב [הם] ישתו כל הסעודה, והאחרים ישתו רק לברכת המזון" (מהרי"ל, הלכות ט' באב, מהדורת מכון ירושלים עמ' רלט, וראה שם שינויי גרסאות). הרי שגם לאורחים מותר לשתות יין של כוס הברכה. וכן גדולי הפוסקים שהעתיקו את לשון הרמ"א, לא טרחו לחלק ולהדגיש שה"ה בברכת המזון (לדוגמא: הערוך השלחן), שהרי הוא כדבר פשוט שמותר בו, שהרי הוא חלק מהסעודה. וק"ו שאף אחד מהפוסקים לא העלה על דעתו לאסור שתיית כוס של ברכת המזון!

גם אני תמהתי שם עמ' תפ"ג מדברי מהרי"ל.

שבתי וראיתי שכל נוסח זה מקורו בטעות!
הן בא"ר דפוס ראשון, והן בבאר היטב דפו"ר (פפד"מ תפ"ה) כתוב בזה"ל: "כוס יין שמברכין בב"ה אחר המילה, נוהגין ליתן לתינוקות". באו המהדירים החכמים מן השנים האחרונות ופתחו מדעת עצמם את ראשי-התיבות בב"ה: 'בברכת המזון', ונראה שטעו ויש לפענח: 'ברכת המילה'

כ"ז כתבתי במאמרי עמ' תפ"ג.

ואלו טעמיי. ראשית, מכוח תמיהתו מדברי מהרי"ל, שהוא הוא מקור החומרא!

ואפילו את"ל שיש מקום להחמיר לפי דעת המג"א (סי' רצט ס"ק ז) המעיר על פסקו של השו"ע שמותר לשתות את היין מכוס ברכת המזון של סעודה שלישית, גם אם כבר החשיך והשבת יצאה כבר, והעיר עליו המג"א שמי שאינו נזהר לברך ברה"מ על הכוס, לדידו אין שייך הכוס לסעודה! ע"כ חידושו של המג"א (וכן נקט כדבריו רבי שלמה קלוגר בהגהותיו על אתר). מעתה יבוא המקשן לומר שנמצאנו למדים שגם בסעודת ברית אפשר להעלות סברא כזו.

גם אני הק' כתבתי שם לדון לאסור לפי דברי מג"א אלו (וגם אני הזכרתי שם את דברי מהר"ש קלוגר)

כנגד סברא זו אומר שלוש סברות:
א. הלוא המנהג הפשוט שבכל סעודת ברית מברכים על הכוס!

דחיה ראשונה זו כתבתי גם אני כ"ז במאמרי עמ' תפ"ב

ב. הא"ר עצמו (ס"ק ו) משיג ע"ד המג"א שם, שגם ולדעתו גם בסעודה שלישית שייך הכוס לסעודה ויש לשתותו!

דחיה שניה זו כתבתי גם אני שם.

ג. הלוא עצם קביעות הסעודה לצורך סעודת מצוה, דוחה איסור בשר ויין. נניח שהוא אינו קובע סעודתו זו על פת, האם יש כלל הו"א לאסור שתיית כוס יין? ומה גרע כוס יין זה מכוס יין זה?!

דחיה שלישית ומחודשת זו הובאה במאמרי בהערה ב עי"ש.

כעת אעלה ראיה מוכרחת מעצם דברי הא"ר שאין כוונתו לברכת המזון. באליהו זוטא הוא מסיים את חידושו זה בציון להלכות מילה: "ועיין סימן רסה". מה כוונתו בציון זה? כוונתו פשוטה: שם בסימן ד כתב הרמ"א: "י"א שמברך אכוס בכל תענית ונותנים הברכה לתינוקת קטנים... וכן נוהגים"! היינו כוס של מילה נותנים לתינוק, אבל כוס של ברכת המזון מאן דכר שמיה?!

גם ראיה מכרחת זו, הובא במאמרי בהערה אות ד'

עולת החודש.PDF

(723.48 KiB) הורד 489 פעמים

[ירושלמי]

הן בא"ר דפוס ראשון, והן בבאר היטב דפו"ר (פפד"מ תפ"ה) כתוב בזה"ל: "כוס יין שמברכין בב"ה אחר המילה, נוהגין ליתן לתינוקות". באו המהדירים החכמים מן השנים האחרונות ופתחו מדעת עצמם את ראשי-התיבות בב"ה: 'בברכת המזון', ונראה שטעו ויש לפענח: 'ברכת המילה'

ראשית לפי הכלל הידוע שר"ת אמורות להיות ידועים ומורגלים, צ"ע אם מצינו בב"ה במובן של בברכת המילה באיזה מקום.

במקום להציע את גרסת 'ברכת המילה' יש להציע לגרוס בפשטות 'בברית המילה' והוא ר"ת נפוץ הרבה יותר. ותיושב הערת איש ספר.

לכאורה קצת קשה לומר: כוס יין שמברכין "בברית המילה אחר המילה", נוהגין ליתן לתינוקות.
יש בזה כפל הלשון.

במקום להציע את גרסת 'ברכת המילה' יש להציע לגרוס בפשטות 'בברית המילה' והוא ר"ת נפוץ הרבה יותר. ותיושב הערת איש ספר.

א. הר"ת אינו נפוץ, אבל אין בית מנוס!

דומה שהקושי שבפתיחת הר"ת המוצעת, מורגש.
הייתי מעיז ומציע "שמברכין ברכה [או 'בברכה'] אחר המילה", והיינו שמתחילה נכתבה כאן תיבה שלמה ללא ר"ת, ומשום מה נשתרבבו להם ר"ת בהדפסה.
אינני בקי די בכדי להחליט אם יש בזה מן הדוחק לומר שנשתרבבו ר"ת, מה עוד שלפנינו עדות שבדפו"ר מופיעים הר"ת, ויבואו הבקיאים ויאמרו.

==========
המהתלה שבאמצעותה בחר הניק "אשר אנשל" וכו' לחדד את מסר הודעתו, לענ"ד אינה ראויה.

[לחם_יומם]

בב"ה יכול להיות גם ר"ת בבית הכנסת, לפי מנהג העתיק שברית מילה עשו בבית הכנסת ולא במקום הסעודה. והכל א"ש.

[אשר אנשל כץ אושוויץ]

בב"ה יכול להיות גם ר"ת בבית הכנסת, לפי מנהג העתיק שברית מילה עשו בבית הכנסת ולא במקום הסעודה. והכל א"ש.

גם זה מופיע בהערות של מאמרי בעולת החודש. מילא לכוון לדבר אחד, ניחא.
אבל הפלא הגדול הוא הכותב למעלה שזכה לכוון בכל דבריו, לדברי!

[לחם_יומם]

אמרי אינשי: כשהולכים בדרך ישרה פוגשים אחרים שהולכים באותה דרך.

[חרט]

כל מי שיעיין במאמריו של ר"י גולדהבר, שחלקם קובצו בספרו מנהגי הקהילות, וחלקם עדיין מפוזרים פה ושם בקבצים רבים וחשובים - כמו ישורון וירושתנו וכו', יווכח לדעת כי הוא רחוק מלהעתיק מאחרים.
הוא גם אינו זקוק לכך - יש לו די והותר חומר מקורי בהחלט!
המאמר הנוכחי, בנוי בצורה שכל אחד אחר היה בונה אותו - הן בשאלות, והן - לאחר העיון בפתרונות.
כך שהדימיון בהחלט מעניין, אך לא מפתיע, ובוודאי שלא מביא לחשד.

[שבטיישראל]

בב"ה יכול להיות גם ר"ת בבית הכנסת, לפי מנהג העתיק שברית מילה עשו בבית הכנסת ולא במקום הסעודה. והכל א"ש.

מנהג ה"עתיק" .....

הצחקתני !!

אולי כבודו יואיל לתת הסברים על האבולוציה של המנהג ה"עתיק" עד להמנהג ה"חדש" (שעדיין לא זכינו לשמוע פרטים מדוייקים על מנהג כזו....)

[חכם באשי]

שבטי,
במחילה, מכל ספרי המנהגים באשכנז עולה שאת הברית מילה עשו בבית הכנסת. צא ובדוק!

[הבונה]

שבטי,
במחילה, מכל ספרי המנהגים באשכנז עולה שאת הברית מילה עשו בבית הכנסת. צא ובדוק!

קרא עוד פעם בעיון, ותזכה להבין דברי "שבטי" ודוק.

[חכם באשי]

צודק,
שבטי התכוון, שהן מקום המילה והן מקום הסעודה היה בבית הכנסת.
נכון. וטוב ששבטי יכתוב בפעם הבאה מעט ברור יותר.

[חוקר]

צודק,
שבטי התכוון, שהן מקום המילה והן מקום הסעודה היה בבית הכנסת.
נכון. וטוב ששבטי יכתוב בפעם הבאה מעט ברור יותר.

באשי מה קורה?!
שבטי התכוין שזה לא רק מנהג עתיק אלא נוהג עד לימינו!
כעת קרא יותר בעיון, ודוק והבן ודפח"ח.

[ר' גרונם יקום פורקן]

בב"ה יכול להיות גם ר"ת בבית הכנסת, לפי מנהג העתיק שברית מילה עשו בבית הכנסת ולא במקום הסעודה. והכל א"ש.

גם זה מופיע בהערות של מאמרי בעולת החודש. מילא לכוון לדבר אחד, ניחא.
אבל הפלא הגדול הוא הכותב למעלה שזכה לכוון בכל דבריו, לדברי!

שטחתי את טענותיו של בר מינן בפני הגרי"ג וזו היתה מענהו אלי:

מעשה שהיה כך היה:
ביום רביעי העבר עליתי לבהמ"ד 'תרביצא' בבתי וורשא, כדי להזמין את הדיין הגאון רבי אברהם יצחק אולמאן שליט"א לבר מצוה של בני המתקיים השבוע בעז"ה. באותה הזדמנות הצגתי בפניו כמה שאלות הנוגעות למעשה בעריכת סעודת מצוה בשבוע שחל בו ט"ב.
בתוך הדברים העליתי את טענת בני חתן המצוות, שמא יש להימנע מלשיר לפני הסעודה או אחריה, דהיינו לאחר בהמ"ז, כיון שכבר כלתה הסעודה. מיד פתח הדיין שליט"א את ספר הלבוש מהד' מכון זכרון אהרן המונח תדיר על שולחנו, והראני את דברי הא"ר האוסר בגכון דא לשתות מכוס של ברכה לאחר ברהמ"ז, והעלה שמא אפשר להקיש מהנהגת הא"ר לשאלת בני. ואני עמדתי משתומם על עצם הדין: היעלה כזאת, לאסור שתיית כוס של מצוה?!? דנתי אני לפניו בכל האריכות שהביאו בשמי לעיל, שטחתי את טענותי והוא השיבני בדברים, פתחנו את כל כלי השו"ע ועדיין נשאר הדבר ללא פתרון. תיכף ומיד חזרתי לביתי, הערמתי ספרים על שולחני ופרשתי את השמלה מהחל ועד כלה כדרכי בבירור כל נושא, עד שהגעתי עד הלום בס"ד. וכל מי שיפקפק בדבר מזומן להעיד עלי את הדיין הנ"ל שליט"א, ומקום דעבידי לגלויי וכו'.
כידי הכהה סידרתי את הסוגיא באר היטב, אבל לא ראיתי ולא שמעתי מעולת החודש ולא מעולת היום. ולאלה שדונני לכף זכות ייאמר: כשם שדנתוני לכף זכות כך ידונכם המקום לכף זכות!

[איש_ספר]

הערתי לעיל על דברי הרה"ג ר' יחיאל, שכתב דגם לפי המג"א מותר לשתות מן הכוס, כיון שהמנהג לעשות בכל ברית זימון על הכוס, והתפלאתי ע"ז.
רצ"ב מתוך שובע שמחות שמביא דברי שו"ע הרב שכתב להדיא דבכה"ג לא מקרי מנהג.

הסוברים דאינו קרוי מנהג.JPG (102.39 KiB) נצפה 13321 פעמים

והנה עינינו הרואות שגם הגה"ק ר' אשר אנשיל כ"ץ כתב סברא זו וגם הוא לא נחית למה שכתבתי ולא העיר מדברי הגר"ז. והוא פלא.
[ואיני ח"ו תוקע ראשי בין ההרים, רק הערתי על הפליאה].

[נטורי קרתא]

כמוסר השכל מהמעשה העגום הנ"ל עלינו להסיק שמיום שכל צורבא יכול למהר לחפש במאגרים התורניים ולהעלות נשכחות, שוב אין חכם רשאי לחדש מאומה מבלי שיבדוק עצמו היטב אם לא קדמוהו אחרים, שמא ייחשד בגזילה ח"ו.

[אשר אנשל כץ אושוויץ]

כבר נחלקו הקדמונים אם המתים יודעים או שאין יודעים, ואם יודעים כנראה שאין רשאים לספר אלא לחסידים, כההוא דלן בבית הקברות וכיו"ב.
ולכך אסתפק רק בסיפור הדברים כמות שהם: אין במאמר של הרב גולדהבער דבר אחד, שאינו מופיע במאמרי: הקושיא, הפתרון, הס"ד לאסור לפי המג"א וג' החילוקים להתיר, והראיה בסוף מהציון
החלק היחיד שיש שם שאינו נמצא אצלי, הוא מה שהרחיב במקור איסור שתיית יין המפורש בשו"ע וכתב

מקורו של איסור שתיית יין הוא לגמרי מעורפל, ואציין רק ציונים שמהם נבין את הפלא וכו' וכו' לתסבוכת הגרסאות הצמודות (על פי רוב) להנהגת המדינות,

ובאמת איני מורגל בלשונות זרות כאלה, והוא מריח אצלי סגנון הניאולאגי"ן והמתחדשים רח"ל. כי לדידי בענין זה, די לי שהמנהג לפרוש מיין איתא בהגהת רמ"א לשו"ע וא"צ יותר מזה. והרבה נתגדלתי מאבותי הק' בקדושה ובטהרה עד שאני מתרחק מסגנון זר שכזה.

[היא שיחתי]

כבר נחלקו הקדמונים אם המתים יודעים או שאין יודעים, ואם יודעים כנראה שאין רשאים לספר אלא לחסידים, כההוא דלן בבית הקברות וכיו"ב.
ולכך אסתפק רק בסיפור הדברים כמות שהם: אין במאמר של הרב גולדהבער דבר אחד, שאינו מופיע במאמרי: הקושיא, הפתרון, הס"ד לאסור לפי המג"א וג' החילוקים להתיר, והראיה בסוף מהציון
החלק היחיד שיש שם שאינו נמצא אצלי, הוא מה שהרחיב במקור איסור שתיית יין המפורש בשו"ע וכתב

מקורו של איסור שתיית יין הוא לגמרי מעורפל, ואציין רק ציונים שמהם נבין את הפלא וכו' וכו' לתסבוכת הגרסאות הצמודות (על פי רוב) להנהגת המדינות,

ובאמת איני מורגל בלשונות זרות כאלה, והוא מריח אצלי סגנון הניאולאגי"ן והמתחדשים רח"ל. כי לדידי בענין זה, די לי שהמנהג לפרוש מיין איתא בהגהת רמ"א לשו"ע וא"צ יותר מזה. והרבה נתגדלתי מאבותי הק' בקדושה ובטהרה עד שאני מתרחק מסגנון זר שכזה.

ידידי אנו בתשעת הימים
לא בפורים
פשוט קשה לי שלא לצחוק כעת

דרך אגב אבותיך שלך שליט"א שגידלוך בקו"ט גולשים בנט?

[נטורי קרתא]

כבר נחלקו הקדמונים אם המתים יודעים או שאין יודעים, ואם יודעים כנראה שאין רשאים לספר אלא לחסידים, כההוא דלן בבית הקברות וכיו"ב.
ולכך אסתפק רק בסיפור הדברים כמות שהם: אין במאמר של הרב גולדהבער דבר אחד, שאינו מופיע במאמרי: הקושיא, הפתרון, הס"ד לאסור לפי המג"א וג' החילוקים להתיר, והראיה בסוף מהציון
החלק היחיד שיש שם שאינו נמצא אצלי, הוא מה שהרחיב במקור איסור שתיית יין המפורש בשו"ע וכתב

מקורו של איסור שתיית יין הוא לגמרי מעורפל, ואציין רק ציונים שמהם נבין את הפלא וכו' וכו' לתסבוכת הגרסאות הצמודות (על פי רוב) להנהגת המדינות,

ובאמת איני מורגל בלשונות זרות כאלה, והוא מריח אצלי סגנון הניאולאגי"ן והמתחדשים רח"ל. כי לדידי בענין זה, די לי שהמנהג לפרוש מיין איתא בהגהת רמ"א לשו"ע וא"צ יותר מזה. והרבה נתגדלתי מאבותי הק' בקדושה ובטהרה עד שאני מתרחק מסגנון זר שכזה.

במחילה מכת"ר, תמיהתך אינה כה גדולה. הקושיא, הפתרון, הס"ד והחילוקים אינם כה מבריקים, הכל מתוך הסוגיא עצמה ולא ממרחק יביא לחמו. ההברקה היחידה כאן היא הערעור על פתרון הר"ת. וכבר מצאנו מאות פעמים ששני נביאים נתנבאו בסגנון אחד.
ולענין הסגנון הזר, כנראה שבשבעים השנים האחרונות הורגלו בני התורה דפה לסגנון זר. כדאי תמיד להתעדכן.

[אשר אנשל כץ אושוויץ]

במחילה מכת"ר, תמיהתך אינה כה גדולה. הקושיא, הפתרון, הס"ד והחילוקים אינם כה מבריקים, הכל מתוך הסוגיא עצמה ולא ממרחק יביא לחמו. ההברקה היחידה כאן היא הערעור על פתרון הר"ת. וכבר מצאנו מאות פעמים ששני נביאים נתנבאו בסגנון אחד.

וכמה נפלא הדבר שהעירו כאן שנתעלם ממני דברי אדמו"ר בעה"ת בשו"ע שלו, וגם מעיני הכותב מעלה נעלם.

במחילה מכת"ר, תמיהתך אינה כה גדולה. הקושיא, הפתרון, הס"ד והחילוקים אינם כה מבריקים, הכל מתוך הסוגיא עצמה ולא ממרחק יביא לחמו. ההברקה היחידה כאן היא הערעור על פתרון הר"ת. וכבר מצאנו מאות פעמים ששני נביאים נתנבאו בסגנון אחד.
ולענין הסגנון הזר, כנראה שבשבעים השנים האחרונות הורגלו בני התורה דפה לסגנון זר. כדאי תמיד להתעדכן.

ובזה איני שומע לך, כי מעודי נתגדלתי על ברכי אבותי ורבותי הקוה"ט, ובעינא פקיחא שלהם זכיתי שלא לקבל השפעות מן החוקרים הפושעים, ואף עיני צופיות על נכדי הגאהו"צ וקהילותיהם החסודות, ולא ראיתי אצלם שישתמשו בסגנון שכזה, ולכן אל יוציא לעז על בני התורה כולם.
ופשוט שכונתו, במש"כ למעלה "לתסבוכת הגרסאות הצמודות (על פי רוב) להנהגת המדינות", שבכל מקום שהיה אצלם מנהג, מיד הסמיכו הדברים על הירושלמי ושינו הגירסה בו באופן שיותאם לדבריהם! וחס ליה לזרעא דאבא לשמוע דברים שכאלו שלא ממקום קדוש יהלכון. חלילה חלילה!

[איש_ספר]

המהתלה שבאמצעותה בחר הניק "אשר אנשל" וכו' לחדד את מסר הודעתו, לענ"ד אינה ראויה.

גם אני סבור כך. [מה הניק הבא, שרופי הכבשנים מאשימים?] אגב, ידוע הסיפור עם הב"י שחלשה דעתו כשפלוני כיוון למה שהוא נתייגע, ונחמו המגיד שהוא הוריד הרעיון לעולם וכו'. איני זוכר המקור עתה.

[היא שיחתי]

המהתלה שבאמצעותה בחר הניק "אשר אנשל" וכו' לחדד את מסר הודעתו, לענ"ד אינה ראויה.

גם אני סבור כך. [מה הניק הבא, שרופי הכבשנים מאשימים?] אגב, ידוע הסיפור עם הב"י שחלשה דעתו כשפלוני כיוון למה שהוא נתייגע, ונחמו המגיד שהוא הוריד הרעיון לעולם וכו'. איני זוכר המקור עתה.

אני שמעתי המעשה על מהרשל ולא על בי

[החזן]

לענין עצמו אעיר, שזו רעה חולה שמפענחים ר"ת מבלי לציין. לא פעם אנו קוראים במשנ"ב הכותב "כך צריך לומר" בדברי השו"ע, ואנו תמהים שלא הוסיף ולא שינה כלום מן הנדפס, וזו בגלל פענוח ר"ת שהיה אפשר לפרש לשני צדדים. מן הראוי היה לציין ולא לבלבל את הקורא.

על טעות חמודה נוספת במהדורת הלבוש, בדומה להנ"ל, העיר אחד הכותבים בקובץ בית אהרן וישראל גילון קע"ב (ניסן תשע"ד) עמ' צח. מצורף בזה.

[אוצר החכמה]

זה לא רצה אחד אלא רצה המחשב לפענח צ"ג לצום גדליה ויצא תצ"ג תצום גדליה. אבל אני משתומם מי עלה בדעתו להריץ החלפה גלובלית של צ"ג לצום גדליה? הלא יודע שיש סימן צ"ג. ויש ליישב שרצה להחליף בצ"ג ב- בצום גדליה ואז או שטעה בהקשה או שהתחכם להשתמש בתכנה (כדוגמת RS שלי) והתחכם יותר מדי.

[החזן]

וצרף לכאן:

viewtopic.php?f=7&t=4652&p=36520&hilit=

viewtopic.php?f=7&t=15870&p=149305&hilit=

[אגב, נאמר שם לפני שלוש שנים שהם עומדים להוציא הרוקח, מה עלה בגורלו?]

[נוטר הכרמים]

מעניינא דיומא. וזכרו לא יסוף.

[שי אבי דוד]

אני אשר אנשיל בן א"מ יהונתן בנימין כ"ץ, מלפנים אב"ד סערדאהעלי, ועתה יושב במעלות קדושים וטהורים, הרוגי מלכות שאין בריה יכולה לעמוד במחיצתנו, אחר שעליתי על המוקדה עם בני ביתי הצנועים והמושלמים ועם כל קהילתי המעוטרה, במחנה ההשמדה אוישוויץ ע"י הרוצחים הארורים הגרמנים ימש"ו, ביום כ"ז סיון שנת תש"ד. גם רוב כתבי שהרבה נתייגעתי עליהם היו גם הם למאכולת אש בעו"ה עם כל התבערה ששלח ה' בכרם בית ישראל. ויה"ר שלא יוסיף עוד לייסרנו.

והנה בהיותי יושב בש"ק ונהנה מזיו השכינה עם כל הצדיקים ועטרותינו בראשינו, ויעף אלי אחד מן השרפים ויאמר, קום, רד מזה, כי דובבו שפתיך בעולם השפל, ודברי תורתך מתפשטים בישראל, ויראני כל האמור כאן, ושמח ליבי ויגל כבודי כי זכה הכותב בכל דבריו לכוון לדברי, אוד מוצל מאש, שנתפרסמו בגליון עולת החודש, תמוז תשל"ח. ושם בשולי הדברים באו תוספות נכבדות מנכדי הגאוה"צ שליט"א. וגם להם כיוון הרב הכותב שיח' בכל דבריו.
והריני מרשים בזה מקום כתיבת הדברים במאמרי.

נזדמנה לי פנינה מפרי עטו של הבקי וחריף ר' יחיאל גולדהבר שליט"א, ואמרתי לא אמנע טוב.

כתב ב'אליהו רבה' המסונף לספר הלבוש, מהדורת מכון זכרון אהרן (ירושלים תש"ס), סי' תקנא ס"ק כג (וכן בא"ז ס"ק יב): "כוס יין שמברכין בברכת המזון אחר המילה, נוהגין ליתן לתינוקות" (דברי הא"ר לא הובאו במקור חיים, שעל פי רוב מעתיק כל חידושיו). ה'מנהג' הובא גם בבאר היטב שם (ס"ק ל), ואני מצטט מהמהדורה המפוארת של 'עוז והדר': "כוס ברכת המזון אחר המילה נוהגין ליתן לתינוק". ומן הסתם העתיק את דבריו מא"ר.

דברי הא"ר וא"ז הובא במאמרי הערה ד, ושם נכתב שכנראה הבאר היטב העתיק מהא"ר.

ואני עומד משתומם ומרעיד על המראה: מדוע יש ליתן את הכוס לתינוק, בה בשעה שמותר מעיקר הדין לשתות יין ולאכול בשר בסעודת הברית?!

ואפרש דברי:
מה פשר הציטוט הזה?

והנה, לגבי ברכת המזון לברית מילה הרי מפורש במהרי"ל: "בשבוע שחל בו ט"ב אמר מהרי"ל: כל השייכים לברית מותרין ביין שנאמר 'שש אנכי על אמרתך' ולא ישתו יין רק בעל הברית והמוהל והאב [הם] ישתו כל הסעודה, והאחרים ישתו רק לברכת המזון" (מהרי"ל, הלכות ט' באב, מהדורת מכון ירושלים עמ' רלט, וראה שם שינויי גרסאות). הרי שגם לאורחים מותר לשתות יין של כוס הברכה. וכן גדולי הפוסקים שהעתיקו את לשון הרמ"א, לא טרחו לחלק ולהדגיש שה"ה בברכת המזון (לדוגמא: הערוך השלחן), שהרי הוא כדבר פשוט שמותר בו, שהרי הוא חלק מהסעודה. וק"ו שאף אחד מהפוסקים לא העלה על דעתו לאסור שתיית כוס של ברכת המזון!

גם אני תמהתי שם עמ' תפ"ג מדברי מהרי"ל.

שבתי וראיתי שכל נוסח זה מקורו בטעות!
הן בא"ר דפוס ראשון, והן בבאר היטב דפו"ר (פפד"מ תפ"ה) כתוב בזה"ל: "כוס יין שמברכין בב"ה אחר המילה, נוהגין ליתן לתינוקות". באו המהדירים החכמים מן השנים האחרונות ופתחו מדעת עצמם את ראשי-התיבות בב"ה: 'בברכת המזון', ונראה שטעו ויש לפענח: 'ברכת המילה'

כ"ז כתבתי במאמרי עמ' תפ"ג.

ואלו טעמיי. ראשית, מכוח תמיהתו מדברי מהרי"ל, שהוא הוא מקור החומרא!

ואפילו את"ל שיש מקום להחמיר לפי דעת המג"א (סי' רצט ס"ק ז) המעיר על פסקו של השו"ע שמותר לשתות את היין מכוס ברכת המזון של סעודה שלישית, גם אם כבר החשיך והשבת יצאה כבר, והעיר עליו המג"א שמי שאינו נזהר לברך ברה"מ על הכוס, לדידו אין שייך הכוס לסעודה! ע"כ חידושו של המג"א (וכן נקט כדבריו רבי שלמה קלוגר בהגהותיו על אתר). מעתה יבוא המקשן לומר שנמצאנו למדים שגם בסעודת ברית אפשר להעלות סברא כזו.

גם אני הק' כתבתי שם לדון לאסור לפי דברי מג"א אלו (וגם אני הזכרתי שם את דברי מהר"ש קלוגר)

כנגד סברא זו אומר שלוש סברות:
א. הלוא המנהג הפשוט שבכל סעודת ברית מברכים על הכוס!

דחיה ראשונה זו כתבתי גם אני כ"ז במאמרי עמ' תפ"ב

ב. הא"ר עצמו (ס"ק ו) משיג ע"ד המג"א שם, שגם ולדעתו גם בסעודה שלישית שייך הכוס לסעודה ויש לשתותו!

דחיה שניה זו כתבתי גם אני שם.

ג. הלוא עצם קביעות הסעודה לצורך סעודת מצוה, דוחה איסור בשר ויין. נניח שהוא אינו קובע סעודתו זו על פת, האם יש כלל הו"א לאסור שתיית כוס יין? ומה גרע כוס יין זה מכוס יין זה?!

דחיה שלישית ומחודשת זו הובאה במאמרי בהערה ב עי"ש.

כעת אעלה ראיה מוכרחת מעצם דברי הא"ר שאין כוונתו לברכת המזון. באליהו זוטא הוא מסיים את חידושו זה בציון להלכות מילה: "ועיין סימן רסה". מה כוונתו בציון זה? כוונתו פשוטה: שם בסימן ד כתב הרמ"א: "י"א שמברך אכוס בכל תענית ונותנים הברכה לתינוקת קטנים... וכן נוהגים"! היינו כוס של מילה נותנים לתינוק, אבל כוס של ברכת המזון מאן דכר שמיה?!

גם ראיה מכרחת זו, הובא במאמרי בהערה אות ד'

עולת החודש.PDF