ההוא דאמר כתב:סט, ב
אין כל חדש תחת השמש - היאך חיטים ירדו בעבים?
ויש לעיין לדברי התוס' שמדובר בדרך ניסית, והלא קיי"ל [נדרים לט, א] דאין כל חדש תחת השמש, ואין בריאות מחודשות אחר בריאת היקום בשחר ימות עולם. וצ"ת.
שמואל דוד כתב:מה הכוונה בראשי תיבות ע״א?
שמואל דוד כתב:לכאורה צ״ל וכליל נמי לא הוי. ופשוט.
ביקורת תהיה כתב:שמואל דוד כתב:מה הכוונה בראשי תיבות ע״א?
יְבֵשׁוֹת. לָא הָוֵי שׁוֹמֵר, דְּמִפָּרְכִי וְנָפְלִי. עִנְיָן אַחֵר, לַחוֹת חַזְיָא קְלִפָּתָן לֶאֱכל דַּעֲדַיִן רַכּוֹת הֵן, וְזֶה שָׁמַעְתִּי, וְלַלָּשׁוֹן שֶׁשָּׁמַעְתִּי קַשְׁיָא לִי וכו'
תָּנֵי אֲבוּהַּ וְכוּ'. מֵימְרָא בִּפְנֵי עַצְמוֹ. עִנְיָן אַחֵר מ"ר ז"ל, וְכִי יֶשׁ לְךָ דָּבָר שֶׁקָּרֵב לְאִבּוּד, תָּנֵי אֲבוּהַּ דְּר' אָבִין וכו'
ההוא דאמר כתב:סט, ב
איך מותר ליהנות מהחיטים שירדו בעבים - והלא אין נהנין ממעשה ניסים
חיטים שירדו בעבים.
מסתפקת הגמ', מה דינם של אותן החיטים לגבי הקרבת המנחות.
בתוס' מבואר שירידת החיטים בעבים, היה זה בדרך ניסית.
ויל"ע, דאם כן אסור ליהנות מאותן חיטין כדין שאין נהנין ממעשה ניסים, הגמ' בתענית [כד, א] מספרת, על נס שקרה לאלעזר איש בירתא, שמסר את כל כסף נדוניית ביתו לגבאי צדקה. ונשאר לו זוז אחד, וקנה עימו מעט חיטים. נעשה נס, והתרבו החיטים במאוד. ומכל מקום, לא חפץ ליהנות מנס זה.
וכתב רש"י [שם, ד"ה אלא] כתב וז"ל, "משום דמעשה נסים הוא ואסור לאדם להנות ממעשה נסים כדאמר לעיל (דף כ:) ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו". מבואר, שיש איסור ליהנות ממעשה ניסים.
וראה עוד ברש"י [שם, ע"ב בד"ה אמר להו] "אמר להו מעשה נסים כו'. ובמה דאפשר להתרחק ממעשה נסים יותר טוב ונכון".
ומעתה תיקשי, דהלא אסור להנות מאותן חיטין שירדו בנס, כדין אין נהנין ממעשה ניסים, [ואף יתכן שיהא בזה חיסרון דמשקה ישראל, היות ואסורים לישראל בהנאה].
שמואל דוד כתב:עו.
מתני' כל המנחות טעונות שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה שיפה ובעיטה
יש לעיין אם המספר ג׳ מאות וה׳ מאות הוא גוזמא. ומהמשך הגמרא ורמב״ם בהלכות איסורי מזבח פרק ז הלכה ה מבואר לא כן.
אולם באמת צ״ע מדוע עושים כן כ״כ הרבה פעמים.
ההוא דאמר כתב:חקר האור שמח [פ"ה מכלי המקדש הי"ז], האם קדושת כהן גדול הינה קדושה המורכבת מכהן הדיוט ונוסף עליו קדושת כה"ג, או דילמא, דהוי קדושה חדשה קדושת כה"ג בלא צירוף של קדושת הכהונת הדיוט.
ולכאורה מסוגיין מוכח להדיא, דקדושת כהן גדול מוספת על קדושת הכהן הדיוט שבו, דהלא מבואר שאם מתחנך הכהן גדול מתחילה לקדושת כהן גדול, צריך הוא להביא ג' עשרונות [אחד בשביל דין כהן הדיוט], בעוד שאם התחנך מכבר לקדושת כהן הדיוט, אינו מביא אלא ב' עשרונות.
ההוא דאמר כתב:עז, ב
חקירה בגדר פסול פרוס בלחמי תודה
תנו רבנן והקריב ממנו מן המחובר, אחד שלא יטול פרוס.
יש לחקור בגדר פסול שבור ופרוס בלחמי תודה, האם הוי פסול של שבירה ופריסה, או דילמא, דאין השבירה כשלעצמה תוכן הפסול, אלא יסודו בכך שאין הלחם 'אחד' בשלימותו, וכאשר שבור איננו בשלימותו, וצ"ע.
אביר הרועים! כתב:השאלה השניה מפורש ברש"י כת"י שכהן גדול שנתמנה ביוה"כ אין מקריב מנחת חינוך. [ושולח לפ"ק דיומא ששם נידון באיזה בגדים מחנכין אותו ולא נזכר מנחת חינוך]
אביר הרועים! כתב:ההוא דאמר כתב:עז, ב
חקירה בגדר פסול פרוס בלחמי תודה
בדף ט: מדמה פסול נפרס בלחם הפנים לשאר מנחות שחסרו, ובשאר מנחות אין דין 'אחד'.
שמואל דוד כתב:פב:
רש״י ד״ה סכין - דלא הוו מולקין.
לכאורה אינו מובן. ועיין רש״י זבחים צח. סכין לאפוקי צור וקנה ע״ש
ההוא דאמר כתב:עח, א
בגדרי מנחת חינוך דכהן
עוד שמעתי לדון, האם מנחת חינוך הינה מעכבת בעבודת הכהן, וצ"ת.
ההוא דאמר כתב:שמואל דוד כתב:פב:
רש״י ד״ה סכין - דלא הוו מולקין.
לכאורה אינו מובן. ועיין רש״י זבחים צח. סכין לאפוקי צור וקנה ע״ש
מדוע אינו מובן? עיין בתוס' דהעמידו שילפינן מקראי דבעינן שחיטה בתלוש בבהמת חולין, ובכלי בבהמת הקדש.
לענ"ד יל"ע אם זה מקרי אי אפשר דהא יכלו להפריש בהמה לאחריות.שמואל דוד כתב:פג.
רש״י ד״ה ואין מותריהן בעלי חיים בשריפה - דבמלואים לא הפרישו שום בהמה לאחריות כו׳
לפי״ד קשה מדוע לא מסיק הגמרא ״ודנין אפשר משאי אפשר״ וצ״ע.
שמואל דוד כתב:פד:
רש״י כת״י ד״ה שבהרים - מתוקים.
צ״ע מדוע מתוקים הוי חסרון? וראיתי שיש מגיהים ״אינם״ מתוקים.
ועיין רש״י מיוחס ״לפי שהן כחושין״
אביר הרועים! כתב:עין סוף פירקין שחוליא [מתיקות] הוא חיסרון.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 110 אורחים