תוכן כתב:הגישה שרואה את האדם כבר פלוגתא של הבורא התחילה בדקארט, הפילוסוף הצרפתי שבחיפוש אחרי משהו קבוע שיוכל לבסס עליו את השקפת עולמו, הניח את תודעת האדם כבסיס המידע כולו (קוגיטו ארגו סום). במקום שהבורא הוא מקור כל המידע כולו, האדם הוא מקור המידע. אין כאן המקום להאריך על ההתפתחות ועל ההשלכות של פילוסופיה זו, ששמה את האדם במרכז היקום, אבל סופו נגמר אצל רבני בית חילל וחבריהם, שטוענים שאברהם אבינו בכלל נכשל בניסיון העקידה עפ"ל, דוקא משום שהיה נאמן לצו האלוקי ולא לצו המוסר הפנימי.
תורתו של הר"י רצקר אינה כזו רחוקה מתורתם. שהרי מה הוא טוען לבסוף, שאכן המוסר הטבעי הוא זה שמחייב את האדם, אבל אם האדם חופר מספיק עמוק הוא יגלה שהמוסר הטבעי הוא הוא המוסר האלוקי. שומו שמים על תורה זו! כל כולו של התורה הקדושה אינה אלא כלי עזר לגלות את המוסר הפנימי של האדם. כבר אין האדם משועבד לבורא, אלא הבורא משועבד לאדם רח"ל מהאי דעתא! וכי מה יעשה אדם שחפר וחפר והגיע למסקנה שהמוסר הטבעי מחייב אותו לאכול חזיר ולחלל בשבת, שהוא צריך להיות נאמן לעצמו, וזה מה שהקב"ה רוצה ממנו. לדברי רצקר, הרי שהוא הגיע לדרגת יונה הנביא. ואילו אדם שמחליט שלמרות כל הקולות המוסריים הגועשים בקרבו, הוא הולך לבטל דעתו ולהיות נאמן לתורת ה' אפילו שזה מתנגד לגמרי עם קולו הפנימי, אז לדברי רצקר הוא נכשל איפה שהוא. רח"ל מהאי דעתא!
הרב תוכן, אני יודע, ובעיקר שומע, על בקיאותך וידענותך והבנתך בפילוסופיה כללית ובשאר החכמות. בענין הזה, איני יכול להתווכח איתך כלל.
אבל אני יודע שאתה אוהב דיונים ענייניים, ולכן אבקש ממך להסביר לי איך דקארט קשור לכאן. הרי ברור שמידע חייב להגיע מהתודעה של האדם, ומה הפירוש ש'הקב"ה הוא מקור המידע'? איך אני אמור לדעת עליו אם לא מהתודעה שלי?
אבל בכל מקרה, בכל הנוגע לשאלות של מוסר אלוקי ומוסר אנושי, ברור שלא מפיו של דקארט אנו חיים או של פילוסופיה בכלל. הן המוסר האנושי והן חובת הציווי אינן מגיעות מתודעה שכלית אלא מהנשמה האלוקית, 'אָכֵן רוּחַ הִיא בֶאֱנוֹשׁ וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם'.
לא הבנתי איך הגעת למסקנא על האדם שחפר וכו', ראשית לא ראיתי במאמר שיונה חשב שזה מה שהקב"ה רוצה ממנו, אלא שהוא החליט להיות נאמן לעצמו. שנית, אם הוא אכן יברח, זה מה שיונה הנביא עשה. שלישית, לא מספיק לחפור, אלא צריך להיות בדרגה גבוהה מאד.
השורה האחרונה שלך היא באמת טענה חזקה, ואין לי עליה תשובה. האם יונה היה מגיע להשגתו לולי הבריחה? ואם לא, איך יתכן שעל ידי בריחה מהקב"ה הוא ישיג משהו? זו קושיא שאני מתחבט בה עוד לפני שכתבתי את המאמר, ואני בצע"ג. אדרבה, אולי מתוך הדיון כאן תצמח איזו תשובה.