הגאון רבי לייב מינצברג זצ"ל רבה של ישיבת המתמידים

בינוני · הודעהעל ידי **בינוני** » ה' אוקטובר 25, 2018 7:37 am

אוי נא לנו כי חטאנו. נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש.

עת לבכות ועת לספוד.

דודי צח · הודעהעל ידי **דודי צח** » ה' אוקטובר 25, 2018 7:45 am

עמוד של תורה, משמר דרך ופורץ דרך - התמוטט בפתע פתאום !!!!

בינוני · הודעהעל ידי **בינוני** » ה' אוקטובר 25, 2018 8:12 am

חג הסוכות העעל"ט. הגר"ל עם משוש חייו.

: לוח 138.jpg (22.47 KiB) נצפה 26118 פעמים

סעדיה · הודעהעל ידי **סעדיה** » ה' אוקטובר 25, 2018 8:22 am

קול נהי נשמע מציון איך שודדנו.
עטרת תפארת ירושלים נלכד בשחיתותינו, אוי נא לנו כי חטאנו.

שייף נפיק

אוי!!!
אין הלב נותן לכתוב כעת כראוי, מורי ורבי אשר רבות בשנים זכיתי לשמוע מאמרותיו ולהחכים בדרכי הלימוד וההנהגה.
תורה חגרי שק, על לומד ומלמד בבהירות נוראה ובעמקות נפלאה. על מפעל חייו העצום כתבי בן מלך, באמצע מפעל חייו על תורה שבכתב, הסידור בן מלך, ושיעורי הש"ס נלקח. אוי אוי
אוי לכל שומעי לקחו אשר יותר ממה שרצו לינוק רצה הוא להניק אוי
אביר הענוה והפשטות, המליך חביריו ותלמידיו עליו, כל חייו היו ביישוב דעת שלא נראה כמותו.
זכה וזיכה את הרבים. אוי אוי

מן הדרום · הודעהעל ידי **מן הדרום** » ה' אוקטובר 25, 2018 1:23 pm

דברים שנכתבו בעת חימום מופנים לציבור מסוים ,ואולי ימצאו בם ענין גם אחרים

בס"ד
שני גדולי ישראל הלכו ביום ט"ז חשון השנה לעולמם- הרב לוי יצחק הלפרין זצ"ל מייסד וראש המכון הטכנולוגי לבעיות הלכה והרב ליב מינצברג זצ"ל ראש ישיבת המתמידים בירושלים. זימונם לפונדק אחד ארע לצערנו עקב פטירתם, אבל דומה שיש קווים משותפים ביניהם, וראוי לעמוד עליהם ולהספידם, בכלל, ונוסף לכך, גם מנקודת מבטנו כציבור דתי לאומי. סביר להניח שמידת ההיכרות של ציבורנו עם תורתם אינה נרחבת כל כך, ואף אם הרב הלפרין מוכר מעט , הרב מינצברג אינו מספיק מוכר. לשמחתנו ישנן דרכים להיחשף לתורתם גם בעת מרה זו, דרך תורתם שבכתב [ושל הרב מינצברג- גם דרך הקלטות] כך שאף פעם לא מאוחר, אבל לא רק תורה עשירה וגדולה זו עומדת על הפרק ומשרה עלינו מרוחה, אלא הדמות שמאחריה, ומשמעותה אף לאחר הסתלקותם
על פניו, תחומי עיסוקם היו שונים . הרב הלפרין עסק בעקר בפסיקת הלכה, בכלל, ובהקשר לעולם הטכנולוגי המחדש ומתעכן ללא הרף בפרט, בהיקף ובעומק שאין כדוגמתו. על תורתו ניתן לומר בלי שום ספק שהיא "אמת לאמתה" ביטוי המשקף לדעת הגר"א את הבנת התורה והמציאות יחדיו. ועל השפעתו על עולם הפסיקה וחיי היומיום של הכלל והפרט, עוד יאמרו דברי רבים. לעומתו הרב מינצברג עסק בעקר בלימוד מעמיק בסוגיות הש"ס , התנ"ך המוסר והאמונה [גם אם הוא יקרא לכך אחרת, נראה שהדברים תואמים למכונה בתוכנו- לימוד אמונה] לימוד ממנו צמחו דברים שלא שמעתן אוזן מעולם, הערבים לאוזניהם ולליבם של צמאי דעת ויראת ה' התרים אחר מבט ודרך התואם את הלכי הרוח והנפש המצויים בדורנו, גם אם הם מבוססים על כל מה ששמע בשמיעתו המיוחדת מרבותינו שבכל הדורות, לגווניהם השונים . יחד עם זאת עסק בחינוך והדרכה לרבים בקהילתו הגדולה ובכלל. אגב, מפליא לראות את הגיל הצעיר בו התחיל בעבודתו החינוכית. ידיעה בעיתון הצופה מקיץ תשכ"ו , עת היה כבן 23 בלבד מספרת על סעודת מלווה מלכה בה " הרב אליעזר אייכלר העלה על נס את פרי עבודתו של המשפיע הרוחני הרב לייב מינצברג אשר אותותיו ניכרים היטב על כל בחור ובחור מתלמידי הישיבה" ולמעשה, התחילה עבודה זו כבר בהיותו בן 16!
אולם נרצה נצביע על מעט מן המשותף . שני ירושלמים, גדולים בתורתם, צדיקים בכל מובן, פשוטים בהליכותיהם, צנועים באופן מפעים, ונעימים לסביבתם, מנער ועד זקן, מאדם פשוט עד גדולי הדור. היכן צמחו ומה בית גידולם? מחוזות הישוב הישן. ואתה שואל את עצמך מה להם לבני הישוב הישן, הנראים שייכים לסגנון ולקצב חיים מסוים, שניחוח מיוחד לו, ולא פג טעמו וריחו, ולעולם המודרני ואתגריו המתחדשים בחוץ ובפנים, במדע ובנפש. האם ממנו נשאב דבר הלכה החודר לעומקה של כל מציאות חדשה, הממנו נשתה בתורה חיה ועמוקה שכולה חדשה ומחיית נפשות, עם היותה צומחת מכל מה שקדם לה? הילכו חדש וישן יחדיו? הלוא שאלה זו מנסרת בחלל עולמנו לא יום ולא יומיים ועוד תמשיך ותהדהד לה זמן רב
לימדונו תלמידי חכמים ענקיים אלו, שאל לנו להציב מחיצה של ברזל בין העולמות. תורת אמת שעליה מסרו נפשם ולה הקדישו את חייהם מקטנות ועד נשימתם האחרונה, עשתה בחייהם ותמשיך במותם להאיר את עולמנו, להרוות צמאים לפתור שאלות ולישר דרכים. לאורם נלך ונדע שאל לנו להיבהל מאתגרים מתחדשים ואל לנו לברוח למצוא פתרונות בקיצורי דרכים ובבורות נשברים. ממקור התורה ויראת ה' אשר כל יום הינה כחדשה, ועם זאת יינה ישן נושן, יבואו זרמים זכים ויחיו יחיד וציבור. לבני הציבור בו גדלו וחיו יהוו דמותם מקור למה שנדרש להם, ולנו יהיו השראה להכרח למצוא חיבורים וקשרים לעולמות של תורה רחוקים קרובים.

רעואל המדייני

אבל יחיד עשי לך תורה שבכתב, אל הלקח מגלה מסתריך.
אבל יחיד עשי לך תורה שבעל פה, אל הלקח מפענח צפונותיך.

אבל יחיד עשי לך עבודת ה', אל הלקח עובד ה' בשמחה.
אבל יחיד עשי לך אמונה, אל הלקח עובד ה' בבטחה.

אבל יחיד עשי לך אהבת ישראל, אל הלקח איש השלום.
אבל יחיד עשי לך ירושלים, אל הלקח אורך פתאום.

נח נפשיה דרבי, ואנן פרשת השבוע לא גמרינן.

הי חסיד, הי עניו, מתלמידיו של הלל.
מי יתן לנו תמורתו.

איש בער · הודעהעל ידי **איש בער** » ה' אוקטובר 25, 2018 6:24 pm

מדבריו של מת זלה"ה על עבודת השי"ת שיש באבילות על ת"ח,

וק"ו תלמיד חכם בשיעור קומה כמוהו. גדול כים שברינו!

: מינצ.png (21.28 KiB) נצפה 25624 פעמים

איש פלוני

ברוך דיין האמת. גדולה האבידה.
אשמח אם מישהו יעלה לפה (או ילנקק) להספדים.

דודי צח · הודעהעל ידי **דודי צח** » ה' אוקטובר 25, 2018 9:33 pm

סרטון ממסע ההלווייה וההספדים. לא מצוי לראות כיום כאלה בכיות בהלוויית מנהיג וראש ישיבה

http://www.bhol.co.il/news/948356

רעואל המדייני

"וכל עבדות האדם בחייו. ביום מותו והסתלקו מן העולם הוא נקבע בלב בניו ותלמידיו הנשארים אחריו ההולכים בדרכיו שעל זה אמרו בקהלת רבה (י"ב, י"א) אימתי דברי חכמים כדרבונות וגו' בזמן שבעליהם נאספים מהם."
ר' צדוק הכהן מלובלין - ישראל קדושים אות ז

רעואל המדייני

דודי צח כתב:סרטון ממסע ההלווייה וההספדים. לא מצוי לראות כיום כאלה בכיות בהלוויית מנהיג וראש ישיבה

http://www.bhol.co.il/news/948356

נטפרי לא פותחים, אפשר להעלות בדרך אחרת?

איש בער · הודעהעל ידי **איש בער** » ה' אוקטובר 25, 2018 11:26 pm

אולי זאת יפתח

עושה חדשות

המקום ינחם אותנו בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.
אם מישהו יוכל להביא כאן את ההספדים, בתרגום לעברית. יהיה לתועלת בס"ד.
-
כמדומני שספרי בן-מלך על התורה (וכן שאר ספריו, זללה"ה) הופצו גם בפד"פ, ולא היתה קפידא בדבר.
אם אכן כך, ודאי יהיה לתועלת לרכז באשכול זה את כל הספרים המותרים בהפצה.
ואז ננחם.

.

בינוני · הודעהעל ידי **בינוני** » ו' אוקטובר 26, 2018 12:35 am

נחכה ונצפה לדברי תלמידו המובהק החביב עליו כנפשו סופר בית המלך, שהוא חבר פעיל בפורום מכובד זה.

יושב סתר · הודעהעל ידי **יושב סתר** » ו' אוקטובר 26, 2018 1:31 am

האבידה עבור כל בני התורה בארה"ק היא נוראה ואיומה, לקהילת המתמידים עצמה מדובר בהרבה יותר מאב. ס"ת מהלך, ארי חי שהחיה בקרב אלפי שומעיו את פנימיות המועדים ואף את חיי היומיום הרגילים בעבודת ד' באהבה, זאת בנוסף לכל שיעוריו בש"ס ופוסקים. מי יתן לנו תמורתו.
נודה למי שיעלה את הספדו המרטיט של הגרי"פ גולדווסר שרואה עצמו כתלמיד מובהק של הגר"ל.
כמו"כ יבורך מי שיעלה הספדים בג'מבו מייל לחסומים הרמטית כמוני.

קו ירוק · הודעהעל ידי **קו ירוק** » ו' אוקטובר 26, 2018 1:38 am

בינוני כתב:נחכה ונצפה לדברי תלמידו המובהק החביב עליו כנפשו סופר בית המלך, שהוא חבר פעיל בפורום מכובד זה.

ההוא שיחי', לקה בכפליים באותו היום כאשר חמיו הג"ר לוי יצחק הלפרין, הלך היום לבית עולמו. ואם כבר הזכרתיו לידידי עוז מנוער, המקום ינחמהו בכפל כפליים (ג' פעמים)

אותה אבקש

רעואל המדייני כתב:
דודי צח כתב:סרטון ממסע ההלווייה וההספדים. לא מצוי לראות כיום כאלה בכיות בהלוויית מנהיג וראש ישיבה

http://www.bhol.co.il/news/948356

נטפרי לא פותחים, אפשר להעלות בדרך אחרת?

אם אפשר להעלות בדרייב.
בתודה מראש.

בינוני · הודעהעל ידי **בינוני** » ו' אוקטובר 26, 2018 4:49 am

קו ירוק כתב:
בינוני כתב:נחכה ונצפה לדברי תלמידו המובהק החביב עליו כנפשו סופר בית המלך, שהוא חבר פעיל בפורום מכובד זה.

ההוא שיחי', לקה בכפליים באותו היום כאשר חמיו הג"ר לוי יצחק הלפרין, הלך היום לבית עולמו. ואם כבר הזכרתיו לידידי עוז מנוער, המקום ינחמהו בכפל כפליים (ג' פעמים)

אכן, והמקום ינחמו בכפליים בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.

עד שהנ"ל שליט"א יעלה את דבריו, אכתוב אני הצעיר כמה מילים על מו"ר זצ"ל [הידיים רועדות לכתוב עליו זצ"ל].

פחד ופחת היה לנו השאת והשבר. פלגי מים תרד עיני, גדול כים שברנו מי ירפא לנו.

הושברנו! אין הגדרה מתאימה יותר ליום כזה.
שבר, שבר כלי, כך הרגשתי היום. כך הרגישו היום אלפי תלמידיו של הגר"ל. המילה 'תלמידיו' היא רק לשבר את האוזן, כי באמת לא היה אצלו מושג כזה "תלמיד", כולם היו בניו, כולם היו חבריו. מעולם לא קראו לו "דער רעבע", אפילו לא "ר' לייב". לייבל קראו לו, ככה בפשטות, ולא היה זה מחמת חוסר כבוד של תלמידיו, זו אפילו לא הייתה ענוותנותו של הגר"ל. קראו לו ככה כי הוא באמת הרגיש ונתן להרגיש שהוא חבר של כל אחד ואחד, מהת"ח הגדול ועד הילד ששלשום התחיל לדבר.
עיני כולם דמעו כשהזכיר בנו בהספדו את התמונה המרגשת: ליל שב"ק פרשת לך-לך אתרא קדישא מירון, זה עתה סיים הגר"ל את משאו הארוך המקדים את הקידוש, "לפי ההלכה צריך למהר לקדש" הסביר הגר"ל כל פעם "אלא שפשוט צריך להבין מה אנחנו עושים ואומרים בקידוש", וכך היה הגר"ל עומד שעה ארוכה ומסביר במילים פשוטות את הפשט הפשוט בפעולה הכמעט מלומדה של 'קידוש השבת'. לאחר שהציבור נכנס כבר לתחושת הרוממות, מוכן ומזומן לקדש את השבת כראוי וכהוגן, פונה הגר"ל בקול אבהי ובפנים של חיבה לקהלו חביבו: "קינדערלאך, איך ויל אייך בענטשן" ["ילדים חביבים, אני רוצה לברך אתכם"]. הוא לא שיחק משחקים, זה הדבר האחרון שאפשר לומר על הגר"ל, הוא פשוט הרגיש ככה, כולם היו בניו.

כשאני עדיין שרוי באווירת הלוויה, כשכל הזמן מתבלבלת ומתחלפת מול עיניי תמונת האיש מלא החייים בתמונת הגוף המוטל בבור הצחיח עם תכריכים לבנים, קשה לי למצוא בנפשי מאיפה להתחיל, לסדר ולתאר אדם ענק זה. אם בחביבותו הגדולה לתורה הקדושה, בתשוקתו העזה להבין את הפשט הכי נקי, הכי ישר, הכי אמיתי בכוונת התורה. אם בהתרגשותו החיה והשופעת ברובד הכי רגיל של החיים בכל מצווה ומצווה, ובפרט בשבת קודש, "דער הייליגער שבעס". אם בחתירתו הבלתי נלאית להבין בכל מועד מהי מהות המועד עפ"י הפשט שבפשט, מהן הרגשות הנכונות שהתורה רצתה שנחוש אותן במועד זה, "וואס איז די זאך אליין". אם בהבנתו החדה והמבריקה מחד, והפשוטה והבהירה מאידך, בכל נבכי החיים, בכל מצב מורכב ומסובך, עד שבכל פעם מחדש לא היה השואל מאמין בעצמו "איך לא הבנתי מקודם דברים כ"כ פשוטים". אם באמונתו הפשוטה והמושכלת והתמימה עד להשתומם [רק מי שהכיר אותו יבין כמה האמונה יכולה להיות פשוטה בתכלית ומושכלת בתכלית כששניהם באים כאחד ממש]. אם בגישתו המיוחדת והמופלאה ללבבות מבקשי נפש קרובה ולב שומע ותומך. אם בכוחותיו האדירים – שלא בגדר אנוש – להבליג ולשתוק, לקבל יסורים באהבה, יסורי הנפש ויסורי הגוף, רדיפות ביזיונות והשמצות מחרידים ממש, וכל זאת בלי להוציא תלונה אחת מהפה, כך במשך חמישים שנה כמעט.
ואולי בכלל אי אפשר לתאר אדם גדול זה, כי לא הייתה בו שום הנהגה יוצאת מגדר הרגיל, לא היו אצלו סיפורים, מכל סוג שהם, הוא פשוט חי את החיים בחיות מלאה, הוא חי בכל מאודו את התורה, הוא חי בכל מאודו את המצוות, הוא חי בכל מאודו את האמונה, הוא חי בכל מאודו את עם ישראל. הוא פשוט חי בכל מאודו לפני השי"ת.

***

את חייו הציבוריים התחיל הגר"ל בחינוך הדור הצעיר, כשאת גישתו החינוכית למד במידת מה מהמנהיג הראשון של 'מתמידים' הגרא"ל קליין זצ"ל.
באותם ימים של שנות ההתלהבות של המדינה החילונית המתפתחת, היה מצב אנשי הישוב הישן בכי רע, והצעירים שגילוי את פיתויי החיים בצד החילוני לא היו חזקים דיים לא להיסחף, עד שגדולי ירושלים דאז התבטאו כי "אין בית אשר אין שם מת" ר"ל. מנהיגי ה'מתמידים' והגר"ל בראשם הבינו שניתן לעצור את הסחף, והפתרון טמון בהצבת משקל נגד לתרבות הנוצצת של החילונים, הוא היה אומר תמיד שמבחינת הנסחפים לא היה מדובר אז בעניין של אידיאולוגיה, אלא שהמצב הגשמי של הישוב הישן השפיע בכל הרבדים על המצב הרוחני [מדי פעם הוא סיפר על צורת החינוך הנוקשה בהגזמה שהייתה נהוגה אז בירושלים, ותמיד היה אומר שהוא אינו מאשים את ההורים ואת המחנכים דאז, כי ההורים היו חסרי כל ולא הייתה שמחה יתירה בבית, ומשכך כל חיכוך קטן בבית הוביל לעונשים ולהכאות עד שהילדים היו חסרי חדווה רעבים ומוכים, וכמובן שגם המלמדים היו בכלל המצב הזה, ומצב רוחם הכללי לא היה מן המשופרים כלל ועיקר, ומעתה כשהושיבו מלמד כזה שעות ארוכות מול כיתה של ילדים כאלו, איך היה אפשר לצפות ממנו שלא יפרוק את תסכוליו?].
הפעולות הראשונות של מנהיגי המתמידים והגר"ל היו להכניס נופך חווייתי ונעים בחיי התורה והמצוות. ב'חברה' שהקימו [עוד לפני תקופת הגר"ל] חילקו חצי כוס ברד לכל ילד שהגיע ללמוד בשעות הערב, היו גם טיולים [על גבי משאית ישנה] למקומות מעניינים בארה"ק. ועוד כהנה וכהנה.
השינוי החינוכי הזה ממש לא עבר בשתיקה מצד ההנהגה הירושלמית דאז [אלא מה...], מבחינתם זו הייתה גישה חילונית לגמרי לתת לילדים ליהנות מהעולם הזה. היהדות מעולם לא הייתה כיפית. הם ידעו שאלו שניסו גם להיות חרדים וגם ליהנות מהחיים, בדר"כ לא הצליחו להחזיק בשניהם לאורך זמן, וכמעט תמיד מה שנפל היה הדרגה הרוחנית.
אבל הגר"ל לא חשב כמוהם. לא שהוא התווכח עם עצם הטיעון שלהם, אלא שהוא כלל לא בא ללמד את הצעירים ליהנות מהחיים, הוא בא ללמד אותם ליהנות מהתורה והמצוות, זה היה החידוש הגדול שלו, ובזה הוא החזיק כל חייו. התורה והמצוות הם "נחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ומנופת צופים", עול המצוות הוא לא בהכרח עול מכביד, זה עול נעים, וכמו שתמיד היה אומר "זו חובה נעימה".
כהיום קשה להאמין, אבל הגר"ל היה הראשון שהכניס בירושלים את המושג "שמחת בית השואבה" בכלי זמר, כי שמחת הקב"ה איננה אמורה להיות פחותה משמחת חתן וכלה. עד כמה שזה נשמע היום דבר בסיסי, אבל בזמנו יצאו כנגדו על שהוא מלמד את הצעירים חיי הוללות.
הגר"ל גם היה הראשון שלקח ישיבה שלמה, ויצא איתם לשבות שבת במירון, כדי להתרומם בדיבוק חברים ולהתעלות בקדושת השבת בצוותא. גם על זה היו נגדו טענות, שהוא הופך את השבת ליום כיף, אבל הוא ראה את הכל אחרת, השבת היא יום מנוחה ועינוג – כפשוטו ממש, ויהודי אמור להרגיש ביום השבת מרומם ומקודש וגם מדושן עונג לכבוד השבת.
בכל אופן, לא עברו כמה שנים וכמעט כל קשוחי ירושלים שלחו את ילדיהם להתחנך בישיבת המתמידים, ובאירועי ימי ההתייסדות היו מגיעים כל רבני ירושלים לברך את הגר"ל ואת הישיבה על הפעולות הברוכות ועל ההצלה הגדולה שהביאו לישוב הישן [הקשר עם ההעדה"ח נמשך עד לפיצוץ הגדול בעת שלקח שטח מהעירייה].
היום כבר אין צורך להסביר עד כמה הייתה ראייתו רחוקה ובהירה, כי אין מי שיכול להסביר היום איך אפשר לחנך את הדור הזה בלי טיולים ושבתות התאחדות וכו' וכו'.

***

בתקופה מאוחרת יותר התקבצה סביב הגר"ל חבורת לומדים ירושלמית, ואז החל הגר"ל לפתח את גישתו הייחודית ללימוד התורה ולהבנת המצוות. הוא היה חותר בכל העוצמה להבין בכל מצווה מהי המהות הפשוטה של המצווה, בלי כוונות עמוקות מדי ובלי תוספות כלשהן על העיקר, מהו עניין המצווה בטהרתו, מהי כוונת המצווה כשלעצמה.
תלמידיו מאותה התקופה מספרים שהגר"ל היה יכול להשקיע זמן בלי קץ כדי להגיע אל הפשט המתקבל יותר על הדעת ועל הלב, וכמו שמספר תלמידו הגר"מ פרוש שליט"א על תקופת הלימוד של עניין ראש השנה, שהגר"ל למד בעיון מופלא את פסוקי התורה [המועטים] על ראש השנה, ואח"כ את כל הסוגיות שמדברות במצוות היום, וטרח ביגיעה עצומה לנסות ולהבין מהו עניין היום לפי הפשט, כשכל מסקנה שהייתה מתחילה להיבנות אצלו, היה מרצה אותה לפני החבורה, והם היו מתווכחים ומלבנים שעות ארוכות, עד שהגיעו לכדי מסקנה סופית, וגם אז – מספר הגר"מ פרוש – בשנה הבאה הגיע הגר"ל והודיע לחבריו שכנראה לא השכיל להבין עד הסוף בשנה הקודמת, והתחיל את כל הפרשה כמתחילה [למי שמעוניין לראות את המהלך של הגר"ל בראש השנה, הלא הוא כתוב בספרו בן מלך על הימים הנוראים].

***

עניין מיוחד תפס אצלו ה"שבת קודש".
הוא ראה בזה כמעט הכל. כמעט ולא הייתה אצלו דרשה על היהדות בלי להגיע איכשהוא בסוף לשבת קודש [בפרט בשנים האחרונות]. הוא דיבר על השבת בהתרפקות הנפש ממש, "מלך ומטרוניתא מסבין בסעודה", פסגת הקירבה שבין הקב"ה לישראל, שהקב"ה נתן במתנה לישראל את השבת שלו. בשבת היו פניו מאירים וקורנים ממש, והייתי מתאר יותר מכך, אלא שמי שלא ראה בעיניו לא יבין ומי שראה אינו צריך לדבריי.
כידוע, כל קהילת המתמידים נוסעים למירון כל שנה בפרשת לך לך. השבתות האלו היו מנוצלות כל כולן ממש לשיחות על דביקות בבורא ית"ש. הגר"ל היה הדורש הכמעט יחידי במשך כל השבת, והוא פשוט לא הפסיק לדבר, בהתלהבות, בהתרגשות ברגשות קודש. הוא היה מדבר בליל שבת לפני הקידוש שעה ארוכה בעניין הקידוש, וגם בשעת הסעודה היה מדבר כמעט כל שעה פנויה, בעיקר על קדושת השבת ועל דביקות בבורא, והסעודה לא הייתה נמשכת זמן מועט, היא הייתה נמשכת ונמשכת ונמשכת, בדר"כ עד חצות.
אחרי הסעודה לא היו הולכים לישון, אלא כל הציבור היה יוצא אל שטח פתוח "שטח אוויר", ואז בדר"כ היה הגר"ל מדבר על נושאים עמוקים יותר – כמו ידיעה ובחירה – שבדר"כ לא היה מדבר עליהם בשום הזדמנות אחרת [וכמדומני שהדברים שדיבר במעמדים אלו לא נדפסו לציבור הרחב מעולם].
גם אחרי זה לא 'שיחרר' הגר"ל את הציבור לישון, כי אז התחיל ה"באטע" – ישיבת עונג שבת, המוקדש חציו לשירות ותשבחות, וחציו לדברי תורה ע"י הגר"ל. בדר"כ לא היה נשאר לישון יותר משעתיים.
גם ביום השב"ק היה הגר"ל מדבר במשך רוב הסעודה, בדר"כ על פרשת השבוע, וגם שיחה מיוחדת על חינוך הילדים ועל שלום בית. בסעודה שלישית היה הגר"ל מדבר שיחה ארוכה ונעלית מאוד בחיזוק הלבבות, הרבה פעמים בדברי מוסר, ובדר"כ בדברי חיזוק נפלאים בעניין הביטחון [והחפץ בדבריו ימצאם בספרו בן מלך אמונה וביטחון].
שש שבתות כאלו היה עורך בכל שנה ושנה, כשבכל פעם היה מחדש עניינים חדשים והתבוננויות נוספות בעיקר בקדושת השבת ובעניין הביטחון.
כמדומני שאין אדם שהשתתף ולו פעם אחת בשבת התרוממות כזאת ולא יצא ממנה מלא וגדוש ברעיונות נשגבים וברגשות קודש אמיתיים שליוו אותו לאורך זמן רב.
היה פעם מי שספר כמה פעמים הזכיר הגר"ל את השבת קודש במשך שבת כזאת, והמספר עבר את השמונה מאות פעם!!!

***

עוד אחד מהדברים שהגר"ל התמקד בהם במשך כל חייו, הוא ההעמקה והלימוד המסודר בתורה, כשהכוונה היא לתורה כפשוטה – החומש. מן הסתם רוב תורתו שנדפס בכתב הוא בהסברת פסוקי התורה בפשט הפשוט ובעומק הפשט, בלי פלפולים בלי וארטים ובלי דרשות. עם הזמן הוא פיתח שיטה מיוחדת איך לגשת ללימוד פרשיות התורה, למשל עניין "פרשה שנשנית", או הפן המיוחד שיש לכל חומש וכתוצאה מזה המצוות המתאימות לכל חומש, ועוד כהנה וכהנה, ימצאם דורש התורה בחלק הראשון של ספרו בן מלך על חומש בראשית.

***

אולם מעל כל הנ"ל, כמדומני שהעיקר מה שהשריש בכל תלמידיו, הוא להכניס את חוויות רגשות התורה אל החיים הפשוטים, להתרגש מהתורה ומהמצוות, שהמצוות לא יהיו רק "העכערע זאכן" – דברים מרוממים שצריך להעלות בדרגות בכדי לחוות אותם. כשאתה עושה מצווה תתחבר אליה ותרגיש אותה שהיא חלק ממך, תבין אותה כ"כ עד שתרגיש כדבר פשוט שלא שייך להיות יהודי בלי הרגש של המצווה הזאת ["תורה דיליה"].
כשאתה תוקע בשופר אתה ממליך את הקב"ה, כפשוטו, אתה עכשיו עומד וממליך את הקב"ה בעולם הזה שאתה חי בו כרגע, לא [רק] המלכה בכוונות עלומות באיזה עולמות גבוהים ונעלמים, אלא המלכה כאן ועכשיו, אתה הבן אדם הקטן זוכה להמליך את הקב"ה בעולם הקטן.
כשאתה מנענע את הלולב, אתה שמח בטובה שהקב"ה השפיע לישראל, אתה לא רק מחבר בין ד' רוחות ובין כל סוגי היהודים, ואתה לא רק שמח בד' העולמות, אלא [אולי בעיקר] אתה שמח עם האסיף כמו שמפורש בתורה, שהקב"ה פרש חסותו עליך והוא משפיע עליך כל טוב.
ככה היה הגר"ל דורש בכל מצווה ומצווה, אפילו בדברים הפשוטים ביותר. למשל במצוות הביטחון, הוא תמיד היה אומר, אם יש לך שעת קושי והתמודדות, תחשוב שהקב"ה היה פונה ושואל אותך: ר' איד, אני רוצה לאתגר אותך במשהו, אני אומר שזה טוב בשבילך, אלא שיהיה לך קשה, אתה מסכים שאעשה זאת? אין ספק שכל יהודי באשר הוא היה עונה בוודאי ובוודאי כן, והיה עובר את הקושי בשלוות נפש ובתחושה נעלית, אז למה אנחנו לא חווים את החיים ככה? כי אנחנו חושבים על מצוות הביטחון כעל מצווה רעיונית שמוטלת עלינו ועל ראשינו, ואנחנו לא חווים אותה כפשוטה בחוויה הכי פשוטה בחיי היום יום.
במסגרת הדרישה התמידית שלו לחיות את חיי התורה בתוך המהלך הרגיל של החיים, הוא קידש מלחמה עצומה ונוראה נגד ה'מלומדה', הוא לא הפסיק לדבר על זה, על הרדידות ועל הזילות של המצווה המתקיימת כלאחר יד, בלי שחיים אותה ועושים אותה עם הרגשות הנדרשות. איזה טעם יש למצווה שאין בה יותר ממעשה קוף או קרוב לכך, למצווה שהכוונה אצלה היא אוטומטית בלי מחשבה מכוונת על מה אתה עושה. הוא ראה במלומדה תכלית הריחוק מהחיים לפני ה'.

***

מאפיין אחד חזק אצל הגר"ל הוא משותף אצל רוב אנשי הישוב הישן, והוא כושר האבחנה הבהירה והחדה בין עיקר לטפל, בין דעת לבין כסילות, בין דבר רציני לדבר שולי, בין אמונה טפילה לבין אמונה יסודית, בין הצגה לבין אמת. ומכאן גם השנינות הירושלמית האופיינית – שגם הגר"ל נטל ממנה כמה קבין, לא כל עקיצה היא העלבה, לא כל בדיחה היא קלות דעת, ולא כל ויכוח רציני הוא מריבה.
[מקובל בשם הסאטמר רבי, ששלושה אנשים אינם יכולים להיות חסידים, אשת האדמו"ר, ה"הויז בוחער", וירושלמי... בירושלים אמרו שההוכחה הכי גדולה שיש אלוקים, שהירושלמים מאמינים בו...]

***

טרם אכלה לדבר, לא אוכל עצור במילים על גבורת הנפש האדירה של הגר"ל, שמעטים בדורנו התנסו כמותו ועמדו בגבורה כמותו.
כמעט כל חייו סבל הגר"ל מרורות, מקרוב ומרחוק, מבית ומחוץ, בדברים רוחניים ובדברים גשמיים, ומעולם לא נשמע מפיו דבר לא טוב על מי שהרע לו! מעולם לא הרשה לענות או להחזיר בכהוא זה! הוא היה אומר: כל זמן שעדיין ישנו הסבר כלשהוא מה מביא את השני להתנהג כך, אין בזה את הדרגה הגבוהה של לדון לכף זכות, ורק כשאינך מוצא שום הסבר למעשה השני, אז היא הדרגה הגבוהה של לדון לכף זכות.
האדם המזוכך הזה עבר בחייו שבעה מדורי גיהנום! מה לא האשימו אותו? לא יאומן כי יסופר! כבר בצעירותו העלילו עליו אצל רבני ירושלים על שמועה לא טובה [ורק אחרי שהרב יונגרייז הביא ס"ת למתלונן וציווה עליו לספר את כל האמת כשהס"ת בידו הודה הלה שלא היה ולא נברא], שוב העלילו עליו שהוא כופר ואפיקורס והחתימו על זה את כל גדולי הדור ממש, ולולא שהיה הדבר נודע למרן הגר"ש אוירבך זצ"ל שהבהיר לגדולי הדור את דבר העלילה היה הגר"ל מנודה ומוחרם בקהל יראי ה', ועוד כהנה וכהנה [שאין ראוי לפרטם כאן] העלילו עליו והשמיצוהו בכל דרך אפשרית בעולם, וכך עד לתקופה האחרונה ממש.
ובכל זאת אין עוד עשרה כמוהו בכל הדור הזה בשיעור שהיה מרבה לדבר על ביטחון בהקב"ה, פיו לא פסק מלשבח להקב"ה על כל הטובה שהוא משפיע עליו, ומעולם לא נשמעה מפיו מילת טרוניה אחת כלפי אף אחד בעולם וק"ו שלא כלפי הקב"ה.
בתקופה שאנשי העדה"ח יצאו נגד מתמידים בעוצמה רבה עד שילד רגיל ממתמידים כמעט שהתבייש להסתובב במאה שערים, דיבר הגר"ל לילדים רכים, וכה אמר להם: אילו מחר יבואו ילדי גוים ויריבו עם ילדי החרדים, הלא בוודאי תעשו יד אחד עם ילדי ההעדה"ח להילחם עם הגוים, למה? כי סוף כל סוף אנשים אחים אנחנו וכולנו יהודים, אז גם עכשיו שילדים חרדים רבים איתכם, תרחמו עליהם שהם לא מבינים שאחים לא רבים, ולפחות אתם אל תשכחו שמדובר באחים שלכם.
והנה כבר הכברתי במילים בנושא זה, ולו יתחזק יהודי אחד בתקופה קשה זו באומנות השתיקה בזכות מו"ר, ולא הבעתי רחשי לריק.

מבורך · הודעהעל ידי **מבורך** » ו' אוקטובר 26, 2018 7:58 am

ווואוווווו

הבו לנו עוד

חיימשה · הודעהעל ידי **חיימשה** » ו' אוקטובר 26, 2018 10:39 am

זכיתי להכירו כשכן כמה שנים והתפללנו יחד במקלט של ד' על ד'.
זכיתי אף לעמוד בד' אמותיו שעות ספורות לפני הסתלקותו הפתאומית.
כל פעם שעלה לתורה היה זע משהו במיתרי לבי.
הרגישו בחוש איך הוא מחובר בכל נימי נפשו לכל מילה שיוצאת מפיו, מתון מתון, עד כדי קנאת סופרים ממש.
ובדומה לו בנו מ''מ הרה"ג ר' מרדכי שליט"א, המקום ינחמהו בתוך שאר אבלי צו''י.

דודי צח · הודעהעל ידי **דודי צח** » ו' אוקטובר 26, 2018 11:13 am

היבט נוסף: רב רבנן

היותו המחנך היחידי שארגן תחת חסותו את כל בני ירושלים, המכונים בני הישוב הישן, עד פרוץ הנתק בינו למימסד העדה החרדית (בשנת תשנ"ה) וקצת קודם לכן (החל משנת תשמ"ט כשלכאורה תמך בהגרא"מ שך והקמת מפלגתו ודיבר בנוסח שונה מעידהניק מצוי).
עובדה זו יחד עם היותו מחנך נודע ומסור שהיו לו קשרים אישיים ונאמנים עם כל תלמיד ותלמיד, ויחד עם היותו רחב אופקים שמשנתו התרחבה לכמה וכמה אנפין וענפים בתורה וביהדות, אי לכך כל הסוגים והאופיים מצאו אצלו מקום של לימוד ולקחו ממנו יסודות נצחיים בכל מיני דברים בהמשך החיים.

וכשאנו מתבוננים מוצאים אותו כרב רבנן עם כל המשמעות. לא רק בגין תלמידיו הגדולים – הגאון רבי בן ציון גוטפרב, הגאון רבי חיים מן ההר (שבנסיבות פנים קהילתיות עזב את הישיבה לפני 6 שנים – אבל בכה בהלווייה כמו ילד), הגאון רבי מנדל פרוש הגאון רבי דוד הרשלר, הגאון רבי שמואל מאיר אנשין, הגאון רבי משה שיינברגר, הגאון רבי יצחק שלמה שיינברגר, הגאון רבי אשר לוסטיגמן, הגאון רבי יחיאל משה ורטהיימר ועוד ועוד רבים מספור הידועים בקרב הציבור הירושלמי בעיקר.
אכן לגיון התלמידים מונה כמה וכמה ממורי ההוראה מוצ"י העדה החרדית: רבי מאיר סירוטה, רבי צבי ריבלין, רבי חיים חזן, רבי וועלוול דייטש, רבי שמעון יצחק שלזינגר, רבי שמעון אנשין, רבי יואל יעקב פרידמן, רבי חיים יוסף מינצברג, רבי חיים יוסף בלוי, רבי אברהם כהן, רבי שמואל מאיר חשין, רבי משה אהרן מינצברג – כאמור, עקב פיצולים לא כולם קשורים לקהילתו כיום, אך כולם מעידים עליו ש'רוב תורתו הימנו'.
גם קהילות קודש בירושלים הן בראשות או בדומיננטיות של תלמידיו שמיישמים את דרכו בחיי היום יום. על אף שנפרדו לעצמם בגין סיבות שונות: קהל משכנות הרועים, קהל אנשי ירושלים, קהל תפארת ירושלים, קהל פרושים ירושלים.
עסקנים כלליים נודעים ומחנכים נודעים הם תלמידיו הדבוקים: הרב דוד לוי מפלא יועץ, הרב יהושע בק מהנ"ל, הרב יעקב אקער, הרב מנחם שיינברגר, הרב מאיר אקער מירגון היתומים בונייך, הרב חיים יוסף גפנר מוועד הרבנים, הרב אהרן תפילינסקי מארגון מסילה, הרב משה קירשנבוים מארגון אושר, הרב חיים צבי אייזנבך מארגון ידיד נפש, הרב יעקב הולצמן מישיבת חיי תורה, הרב יוסף שיינברגר מישיבת אורייתא, הרב חיים גרינוולד מעוסקי הנוער הנושר, הרב אפרים שטרן מעונג שבת ויו"ט.
מפקחי תלמודי תורה ומהם מייסדי 'שיטה': הרב משה קלצקין מזכרו תורת משה, הרב יוסף חזן מהנ"ל, הרב נח ברנדוויין מרמ"א, הרב פנחס אברהם מצאן קדשים, הרב ברוך קוגלמן מעץ חיים, הרב מרדכי הרצל מתורת עולם, הרב יוסף הומינר מלעלוב, הרב לייבל רוטמן מכנסת אליהו, הרב חיים וייץ מקרלין רמות, הרב משה מרדכי ריינר מדושינסקי, הרב יצחק ולרשטיין מסטמאר, הרב שמואל קלצקין מהדר ציון.
עשרות מלמדי תשב"ר מבוקשים בכל מיני מגזרים, רמי"ם בישיבות שונות
כולם כולם – שמו אותו עטרת על ראשם, ובצורה פעילה התייעצו איתו וכיוונו את דרכם האישית על פיו; מי בגלוי מי בנסתר מי בעבר מי בהווה, מי בתדירות ומי בעתים מזומנות. הוא היה 'הרב' שלהם מעצב האישיות.
ובתווך כמובן – משוש החיים מאות אברכים יושבי אהל ועושי חייל בתורה בכוללים הפרוסים בכל רחבי הארץ.

דודי צח · הודעהעל ידי **דודי צח** » ו' אוקטובר 26, 2018 11:16 am

הספר המפורסם "רש"י כפשוטו" ואחריו "מקרא מפורש" - הוא פרי יצירתו של תלמידו המובהק הגאון רבי נפתלי אנשין, וכן כל צוות העורכים והמסייעים, בפרט בראשית הדרך הם מתלמידי הגר"ל זצוק"ל.
ואכן שמעתי ממנו באחד השיחים שהוא מרגיש שבאמצעות מהדורת החומש הזה תורתו מתרחבת

עושה חיל

אוי לנו

כמה חבל עלי שלא אזכה עוד לקבל ממך תורה,
לקבל מאור פנים,
לקבל סברה ישרה,
להבין ולהרגיש כל מצווה, כל פסוק,
לחוש ולחוות את המציאות הטהורה של החיים,
להרגיש טבעי עם התורה,
להרגיש טבעי עם החיים,
להבין שהעולם הוא טוב, שהתורה היא טוב,
להבין שהתורה היא הדרך היחידה לחיות את החיים על פני האדמה!

לראות מה זה יישוב הדעת, ארך רוח,
מה זה גישמאק של יהודי.

להבין ולחוש מהי השבת, שכ"כ אהבת.

רבי, תחסר לי,
אין מנחם.
איך השארת אותי בלי רב.
אני מלא הכרת הטוב, שקצת, קצת זכיתי לקבל ממך, מהאור של התורה.
הסברת ברור שהתורה היא האמת, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.
אוויי

אני צריך לסדר קצת דברים שראיתי שמעתי וקיבלתי מהרב זצוק"ל [! אויי], בל"נ אעלה בהמשך.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ו' אוקטובר 26, 2018 11:54 am

אשכול נפלא ! תודה מקרב לב לכל הכותבים!

(כ"א מתחבר למשהו אחר, אותי הקטן מרגש מאד מידת הבטחון, קבלת יסורים באהבה!)

עושה חיל

בינוני כתב:עד שהנ"ל שליט"א יעלה את דבריו, אכתוב אני הצעיר כמה מילים על מו"ר זצ"ל [הידיים רועדות לכתוב עליו זצ"ל].

פחד ופחת היה לנו השאת והשבר. פלגי מים תרד עיני, גדול כים שברנו מי ירפא לנו.
______
_____
_____

יישר כח ותודה על הדברים המאלפים.
אם אפשר להמשיך עוד קצת

מתהלך · הודעהעל ידי **מתהלך** » ו' אוקטובר 26, 2018 12:19 pm

בינוני
נפלא מאוד מאוד, יש"כ!

שומר · הודעהעל ידי **שומר** » ו' אוקטובר 26, 2018 1:54 pm

אולי אפשר לקבל רקע על הקהילה הזאת מתמידים מה טיבעה בעולם החרדי המגון

נוטר הכרמים

גדולה האבידה ואין לה תמורה.

לא זכיתי להכירו הרבה, רק שיעור מרומם על ארבעת המינים בבני ברק, ושיחה ידידותית קצרה בפתח ביתו של מו"ר הגרש"א הכ"מ לפני כעשרים שנה. אבל מפי כתבו ומפי תלמידיו אנו מבינים שדמות ענקית הילכה כאן בפשטות נוראה והשפיעה בכל המובנים.

ולכם, תלמידיו, אנא המשיכו עם הכתיבות המדהימות מהסוג של 'בינוני', על ההיסטוריה של מתי, כמה, באיזה גיל, בהזמנויות אחרות.

בינוני · הודעהעל ידי **בינוני** » ו' אוקטובר 26, 2018 2:48 pm

שומר כתב:אולי אפשר לקבל רקע על הקהילה הזאת מתמידים מה טיבעה בעולם החרדי המגון

קהילה ירושלמית [במובן של אנשי הישוב הישן] קלאסית כולל הלבוש הירושלמי הקלאסי, המונה כ600 משפחות שותפות פעילות, מפוזרים בירושלים, בית שמש, ביתר עילית, מודיעין עילית, ולאחרונה גם טבריה.
עד לפני כשלושים שנה היא הייתה הבית הטבעי של כלל אנשי הישוב הישן, אלא שבמשך השנים התפצלו ממנה כל מיני קבוצות, מכל מיני סיבות השקפתיות. ביניהן הידועות: קהל תפארת ירושלים וקהל אנשי ירושלים. גם חלקים מתוך "קהל פרושים ירושלים" התחנכו במתמידים.

אם כוונתך גם במבחינה פוליטית, אז הגר"ל זצ"ל לא הצביע בבחירות כלל, בהיותו יתום מאב מגיל חמש, הוא התגדל אצל הגאון ר' ישראל יצחק רייזמן זצ"ל, הוא בחנו כילד על לימודי הת"ת, הוא דיבר לו שידוכים והוא הובילו תחת החופה, ומשכך לא רצה להצביע היפך דעת מגדלו, מה גם שחותנו לא היה מצביע. כמוהו גם הרבה [ואולי רוב] משפחות הקהילה, אם אינם קנאים גדולים בני קנאים גדולים המה, ולכן הם אינם מזוהים מדי עם תנועה פוליטית כל שהיא.

אם כבר הזכרתי את הקהילות הירושלמיות שפרשו ממתמידים. דומה שאחד השיעורים הכי עוצמתיים ששמענו מהגר"ל בראיית טובתו של הקב"ה היה בעניין זה.
כל מנהיג רגיל אחר הייתה אמורה להיות לו בטן מלאה על אל שפרשו, אבל לא כך אצל הגר"ל, הוא היה תמיד אומר [ברבים!]: איזה חסד עשה לנו ה', הוא הצליח בידינו למצוא דרך מתאימה מאוד לאופיים של אנשי ירושלים, שעצרה בעד המשחית והחזירה לישוב הישוב הישן את תהילתם ותפארתם. אלא מה, תמיד קשה להחזיק בקהילה אחת את כל גווני המחשבה וההשקפה שציבור גדול מכיל, אז אחרי שחלפה לה הסכנה הגדולה, פרשו להן הקבוצות שפחות הרגישו בנוח [מבחינה השקפתית] אצלנו, והקימו להם קהילות פורחות לעצמן. ועתה במקום שתהיה קהילה ירושלמית אחת, יש הרבה קהילות, וכולן מתהדרות בשם "ירושלים", והוא היה מונה את כולן בשמותיהן. איזה חסד ה'!
בזכרוני שהוא אף אמר לי, שהוא מתפלל לטובתן של הקהילות הפורשות לא פחות מאשר הוא מתפלל על קהילתו הוא.

שומר · הודעהעל ידי **שומר** » ו' אוקטובר 26, 2018 3:46 pm

לא ראיתי שכתבו על חמיו וגיסיו

בינוני · הודעהעל ידי **בינוני** » ו' אוקטובר 26, 2018 3:54 pm

חמיו היה הרה"ג ר' אליעזר דוד ברנד זצ"ל המוכר מאוצר הפוסקים. גיסיו הם: הגה"ח רבי שלום חיים פרוש זצ"ל, יבלחט"א הגאון הגדול רבי שלמה פישר שליט"א, והגאון רבי חיים ברנד שליט"א, ר"מ בישיבת לוצרן, ואביו של ידידו מנוער של הגר"ל הגאון רבי שמואל ברנד זצ"ל נושא: רבי שמואל ברנד איננו. גיס נוסף הוא הרה"ח ר' נוח וינברג שליט"א.
כל גיסיו החיים איתנו הספידוהו בהלוויה.

חיימשה · הודעהעל ידי **חיימשה** » ו' אוקטובר 26, 2018 4:07 pm

בינוני כתב:חמיו היה הרה"ג ר' אליעזר דוד ברנד זצ"ל המוכר מאוצר הפוסקים. גיסיו הם: הגה"ח רבי שלום חיים פרוש זצ"ל, יבלחט"א הגאון הגדול רבי שלמה פישר שליט"א, והגאון רבי חיים ברנד שליט"א, ר"מ בישיבת לוצרן, ואביו של ידידו מנוער של הגר"ל הגאון רבי שמואל ברנד זצ"ל נושא: רבי שמואל ברנד איננו. גיס נוסף הוא הרה"ח ר' נוח וינברג שליט"א.
כל גיסיו החיים איתנו הספידוהו בהלוויה.

גיס נוסף, הרה"ג ר' ישעיה קסטלניץ, ראש כולל ור''מ, חסיד סלונים.

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » ו' אוקטובר 26, 2018 4:27 pm

אפרים זלמן

אתה לא פשוט, ר' מעט דבש, תודה!

משה ישעיהו

אף אני שלא נמנתי על בני קהילתו זכיתי רבות להתחמם לאורו כתושב שכונת מנחת יצחק בירושלים, כאשר החל מגיל ילדות כל פעם שהיה פוגש אותי ברחוב היה מתענין בכנות אמיתית בנעשה ונשמע אצלי מה לומדים איך אם החברים וכו' ובסוף צביטת לחי חמה, זכורני שלפני בר המצוה עליתי לביתו להזמינו וישב עמי במשך שעה ארוכה והסביר לי את משמעות מצות התפלין והכניסה לנועם [עול] המצוות, מה אומר ומה אדבר עד היום זכורה לי נעימות שיחה זו, וכשהשתתף בבר מצוה ישב זמן ממושך ושוב שוחח על שגב המעמד, כך נמשך ונשנה שנים רבות, וכשעליתי להזמינו לחתונתי שוב שוחח עמי במשך שעה ארוכה והרחיב על משנתו בהקמת בית בדרך ה' והתורה.
כך כל פעם כשפגשתיו פניו המאירות והשלוות היו נוסכים בו שלוה ורוגע ולא פעם שפכתי את ליבי לפניו והוא ברוב חוכמתו הקשיב והקשיב וייעץ ועודד.
מי יתן לי תמורתו.
יעזור השם ויתן לבני קהילתו שהיה להם כאב וכאם וכמשנעת יציבה לקהילה שידעה סערות איתן, כוח להשמיך בדרכו ובמפעלו מתוך סיעתא דשמיא
ובירושלים תנחומו.

יתן חן · הודעהעל ידי **יתן חן** » ש' אוקטובר 27, 2018 10:16 pm

בינוני כתב:חמיו היה הרה"ג ר' אליעזר דוד ברנד זצ"ל המוכר מאוצר הפוסקים. גיסיו הם: הגה"ח רבי שלום חיים פרוש זצ"ל, יבלחט"א הגאון הגדול רבי שלמה פישר שליט"א, והגאון רבי חיים ברנד שליט"א, ר"מ בישיבת לוצרן, ואביו של ידידו מנוער של הגר"ל הגאון רבי שמואל ברנד זצ"ל נושא: רבי שמואל ברנד איננו. גיס נוסף הוא הרה"ח ר' נוח וינברג שליט"א.
כל גיסיו החיים איתנו הספידוהו בהלוויה.

גיס נוסף הגה"צ רבי מאיר צבי ברנד דיין דקהל מחזיקי הדת, ראה"כ שומרי החומות, ומחשובי חסידי ביאלא

דודי צח · הודעהעל ידי **דודי צח** » ש' אוקטובר 27, 2018 10:38 pm

אחיינו הוא הג"ר אלימלך וינברג חסיד סלונים, עילוי ומגיד שיעורים (כמדומני שיש לו גם קביעות בביהמ"ד אור הצפון דירושלים) וכן חיבר ספרים.

שמעתי ממי שביקר באחת הפעמים יחד עם הגר"ל אצל מרן הגר"ש אויערבך, והיה זה סמוך להוצאת הספר הראשון של הנ"ל שהוא בן אחותו של הגר"ל

אמר הגרש"א: מנעורי שמעתי, כי כאשר העילויים של ישיבת חברון כמו הרב ז'ולטי וחבר מרעיו היו מתווכחים בלימוד ומלהטים את הרוחות, והיה אם רבי אלימלך מינצברג (הקדוש, אביו של הגר"ל) היה מתערב ומשמיע איזו הערה ועמדה, היו כולם משתתקים ומקבלים את דבריו החודרים בסוגיא.
אך אני - אמר הגר"ש - קשה היה לי להאמין ולקבל את העובדה כפשוטה. אך כאשר ראיתי את הספר החדש הזה של בן אחותכם, הקרוי על שמו ר' אלימלך וינברג, או אז התחלתי לתפוס ולקלוט את הכוח העילויי שיש במשפחתכם.

עוד על הגרש"א והגר"ל. בשנת תשס"ח עלה מי שעלה אל הגר"ש לבקש ממנו 'הסכמה' לספר בן מלך העומד לצאת לאורה (כמדומה הספר הראשון על קדשים), ואחד מראשי הקהילה (הגרבצ"ג) ערך נוסח יפה ואוהד, כדי שהגר"ש יוסיף מילין ויחתום עליו (כדרך רוב ההסכמות...). הגר"ש עיין קלות בנוסח ההסכמה שהוצע לפניו, והזדעק ואמר - כך כותבים על הגאון רבי לייב? זהו זה? הוא השליך את הדף והתיישב מיד להוציא נייר ועט כדי לכתוב בעצמו את ההסכמה הנלהבת שלו, בלי שום עזר וסיוע של תלמידים ומקורבים...
ברוב כרכי בן מלך מובא נוסח הסכמתו הקולעת.

עושה חדשות

עושה חדשות כתב:כמדומני שספרי בן-מלך על התורה (וכן שאר ספריו, זללה"ה) הופצו גם בפד"פ, ולא היתה קפידא בדבר.
אם אכן כך, ודאי יהיה לתועלת לרכז באשכול זה את כל הספרים המותרים בהפצה.
ואז ננחם.

אני חוזר ומבקש שוב, אם זה אכן אפשרי.

--

זכיתי להכיר קצת את האיש ואת תורתו, מפיו ומפי ספריו, וכידוע לכולם שהיה בזה הרבה "כבוד התורה", הוא ותורתו חד הם, נאה דורש נאה מקיים. ואין לי להאריך בנוסף על הידוע בענין זה. אבל רק היום נודע לי דבר נוסף, שבנוסף לספרים שיצאו והתפרסמו, יש אצל תלמידיו גם שיעורים סדירים על המסכתות הישיבתיות, בבא קמא וקידושין ומכות וכו'. (כוחו וסמכותו של האיש הדורש בעניני עבודת ה' ולימוד סוגיות באגדה, מקבלים עילוי וחיזוק מיוחד כאשר נאה כוחו גם בלימוד סוגיות בהלכה כנדרש). בהצצה חטופה כעת (חבר שלח לי), גם שם יש סחורה משובחת במיוחד, חתומה ביופי ובמקוריות כיאה ל'בן מלך'. אולי תינתן רשות להפיץ גם את השיעורים האלו לכל דורש ומבקש.

--

יהי זכרו ברוך.

לייבעדיג יענקל

ציטוט מויקי':
כרכי בן מלך המצויים באתר HebrewBooks: על שיר השירים, מצוות התמידיות שבמקדש, מדת הביטחון, חכמה ומוסר, חג המצות, על ספירת העומר וחג השבועות, גלות וגאולה, בין המצרים, ימים הנוראים, חג הסוכות, חנוכה וט"ו בשבט, פורים.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר