קראקובער כתב:מקדש מלך כתב:קראקובער כתב:מקדש מלך כתב:ואיפה כתוב בפירוש שאהבה מגיעה מהדרך שאתה כתבת? אני לא זוכר כעת בבירור. שתי דרכי ההתבוננות כתובים, ואת שניהם לא הצמידו דווקא ל'אהבה'.
אבל בכלל עלינו לדעת, שגם אם לעין פשוטה נראה שדבר מה ברמב"ם לקוח מאריסטו, הרי כיון שכתבו במשנה תורה הוא תורה מסיני בגדר מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, ואם לא נפסק הלכה כמותו הרי זה ככל שיטה שלא נפסקה, אבל זה בגדר תורה שלימה. וכאן לא מצינו חולק עליו.
בפרט בעניני אהבה ויראה, שודאי הרמב"ם מדבר מתוך נשמתו העילאה, נשמה דאצילות, ובלי ספק עבד את קונו במדריגה עליאה שאין לנו עליה השגה בכלל. ואכמ"ל.
מעניין מה הרמב"ם היה חושב על המשפט הזה.
מהראוי היה להימנע מלהשיב לליצנות, אבל אעשה זאת.
אם הרמב"ם מסביר פירוש בדברי תורה בגלל שכך נראה לו הפשט הנכון, למה שלא יהיה בגדר 'מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש'? האם הרמב"ם לא היה 'תלמיד ותיק'? האם דעה שלא נפסק להלכה איננה בגדר אלו אלו דברי אלוקים חיים? (הרמב"ם חלק על דברי הגמרא המפורשים הללו? מאיפה למדו לומר כן?).
וכל זאת אפילו במקום שלכאורה נלקח מהבנה פילוסופית בת זמנו. על אחת כמה וכמה על ביאור תורני של הרמב"ם במצוות אהבה, שהקשר בינה לפילוסופיה קלוש עד מקרי, ולא חלקו עליו, ועוד הביאו לו ראיות מחז"ל.
הבנתי, זה שהרמב"ם אוחז שאין שדים זה גם מסיני ומה שהוא חולק על חז"ל מכוח השפעות חיצוניות ובכלל כל טעות של הבחור זעצער שהתקדש גם כן נאמר בסיני...כל מי שמכיר הגותו של הרמב"ם מבין שזה מגוחך.
בספרי החסידות התייחסו לשיטתו של הרמב"ם שאין שדים כשיטה תורנית לחלוטין, למרות שפסקו כשיטת חז"ל. והדברים ארוכים. זה לא המצאות שלי (מי שמכיר את ההגות החסידית בנושא יבין את הדברים על נקלה, וגם ימצא להם דוגמאות, לדוגמא מחלוקת הרמב"ם והמהר"ל במהות האלוקות, שנתפרשה בתניא כשתי בחינות שונות שנכונות כל אחת ברמה קבלית אחרת, למרות שבפשטות הרמב"ם לא היה מקובל).
אבל גם הגר"א שכתב בלשון חריפה על מקומות שבהם דחה (לפי דעתו) את דעת חז"ל מפני הפילוסופים, לא התייחס למקום שהרמב"ם מסביר ביאור בתורה מפני שנראה לו שזה הביאור הנכון.
מומלץ לעיין בספר החסידות של ר"א מרכוס, שליבן את הנושא הדק היטב.
והטעות של הבחור הזעצער לא קשורה לנושא, ובכלל אני רואה בעין עקומה את עצם העלאת הטיעון הזה 'מה חשב הרמב"ם', ואני חושב שאתה מבין לבד מדוע.