לימוד תורת הנסתר בתשעה באב, מותר?

[ישבב הסופר]

מובא בשם הרב החסיד רבי הלל מפאריטש ז"ל שמותר ללמוד תורת האמת בת"ב מפני 'שלא נתנו הדברים אלא למי שלבו דואג'. (ראיתי בנטעי גבריאל הלכות ת"ב)

ומקור הביטוי מלשון הגמרא בחגיגה י"ג. "אמר רבי זירא אין מוסרין ראשי פרקים אלא לאב ב"ד ולכל מי שלבו דואג בקרבו איכא דאמרי והוא שלבו דואג בקרבו".

ולא זכיתי להבין כוונתו, שהרי גם אם צר לו על חורבן הבית אסור לו לשמח א"ע בפקודי ה' משמחי לב, למימרא שלא נאסר לימוד התורה בת"ב רק לאלו שאינם מתאבלים בכדי שישימו לבם להיות מיצר ודואג?! אתמהה! הלא אף למי שלבו נשבר על גלות השכינה אסור ללמוד בתשעה באב.

[בר ששת]

מי שמכיר מעט את השיג והשיח החסידי, לא יתמה. זו מטאפורה אמיתית.

כלומר, הר"ה מפאריטש כיוון במיליו לומר, כי מי שלומד את העניינים הללו, הריהו דואג בשעת מעשה. כלומר,
ההתעסקות בדרגות השכינה, בידיעתה, מביאה את העוסק לזכור ביתר שאת כי עתה היא בגלותא ויש לאוקמא
מגו עפרא.

לדבריו, לא רק הלימוד הטכני בצערו של איוב או בצער הגולים, כי אם בבת קול המנהמת כיונה וזועקת 'אוי לי
שהחרבתי את ביתי'.

[היא שיחתי]

טעם ההיתר כי לימוד תורת הסוד אינו בכלל תלמוד תורה, וכן נראה מוכח מדברי רח"ו להלן

כתב ר' חיים ויטאל בשער המצוות פרשת ויחי

"וענין עסק התורה בימי האבלות על דרך הסוד, היה מגמגם בהם, לפי שהם משמחי לב. ועל ידי ההפצרה שהיינו מפצירין בו, היה מתחיל להתעסק בהם, והיה פוסק באמצע הדרוש".

ולכאורה מזה מוכח כדברי דאל"כ היה לו לאסור מצד ת"ת דהרי תורת הסוד אינה מדברים הרעים

[ישבב הסופר]

היא שיחתי, לא הבנתי כוונתך.
הרי הרח"ו מעיד שלימוד תורת הקבלה משמח לבבות, וא"כ מדוע היה האריז"ל נוהג היתר בדבר [אחרי ההפצרה]? לא מובא שם עילה או הסבר על כך? מה בכך אם אין לוזה 'דין' לימוד התורה אם כל ה'דין איסור לימוד התורה' בנוי על שפקודי ה' ישרים משמחי לב, והרי שמחה איכא.

[נוטר הכרמים]

טעם ההיתר כי לימוד תורת הסוד אינו בכלל תלמוד תורה, וכן נראה מוכח מדברי רח"ו להלן

viewtopic.php?f=7&t=3721&p=27921&hilit=%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93+%D7%94%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%94#p27872

[היא שיחתי]

היא שיחתי, לא הבנתי כוונתך.
הרי הרח"ו מעיד שלימוד תורת הקבלה משמח לבבות, וא"כ מדוע היה האריז"ל נוהג היתר בדבר [אחרי ההפצרה]? לא מובא שם עילה או הסבר על כך? מה בכך אם אין לוזה 'דין' לימוד התורה אם כל ה'דין איסור לימוד התורה' בנוי על שפקודי ה' ישרים משמחי לב, והרי שמחה איכא.

ביאור פשוט
האריז"ל הסתפק אם יש לאסור מצד שהם משמחי לב אף שאינם בכלל תלמוד תורה
והפסיק באמצע כשראה שאכן הם משמחים אותו, ואו שהסתפק אם משמחי לב מצ"ע בלי ת"ת אוסר או שתלה העניין בפועל אם ישמחהו אם לאו

על כל פנים מוכרח מכאן שאין קבלה בכלל תלמוד תורה שאם היה לא היה מתחיל כלל

[היא שיחתי]

ואולי יואיל אי"ס וישאל את הרב יעקב הילל לפשר העניין

[בר ששת]

אך גם בכל אלה לא תביא מזור לנפשך, להבין את דברי הר"ה שציטטת בראש.
לאותו עניין, כתבתי את הנראה לי.

[ישבב הסופר]

אכן דברי בר ששת הולמים לבאר עמדתו של רבי הלל מפאריטש.
וכן אמר האומר באשכול שהעליתי בשעתו בסו"ס

[בריושמא]

הובאו כאן דברי ר' חיים ויטל בשער המצוות:
'וענין עסק התורה בימי האבלות על דרך הסוד, היה מגמגם בהם, לפי שהם משמחי לב. ועל ידי ההפצרה שהיינו מפצירין בו, היה מתחיל להתעסק בהם, והיה פוסק באמצע הדרוש'.
ונתבארו כאן דבריו בזו הלשון:
'האריז"ל הסתפק אם יש לאסור מצד שהם משמחי לב אף שאינם בכלל תלמוד תורה והפסיק באמצע כשראה שאכן הם משמחים אותו, ואו שהסתפק אם משמחי לב מצ"ע בלי ת"ת אוסר או שתלה העניין בפועל אם ישמחהו אם לאו'.
ומכאן הוסקה המסקנה בהחלטיות:
'על כל פנים מוכרח מכאן שאין קבלה בכלל תלמוד תורה שאם היה לא היה מתחיל כלל'.
אלא שטעות נפלה בשער המצוות הנדפס, וכל הנכתב כאן בעקבותיה צריך תיקון.
בשער המצוות שבעצם כתיבת ידו של ר' חיים ויטל, דף קעו ע"א, כתוב כך:
'וענין עסק התורה בדיני אבלות על דרך הסוד, היה מגמגם בהם לפי שהם משמחי לב. ועל ידי ההפצר שהיינו מפצירין בו, היה מתחיל להתעסק בהם, והיה פוסק באמצע הדרוש'.
לא 'בימי האבלות' אלא 'בדיני אבלות'.
ההפרש עצום, ועל פי הנוסח הנכון מתבארים מאליהם דברי ר' חיים ויטל:
אנו יודעים כי מותר לאבל ללמוד דיני אבלות, שהרי אינם משמחים את הלב. אבל האם מותר ללמוד דיני אבלות לא על דרך הפשט אלא על דרך הסוד? בשאלה זו 'גמגם' האר"י, שהרי טעמיהם וכוונותיהם של דיני אבלות על דרך הסוד 'משמחי לב' הם. אלא שתלמידיו חשקו להבין 'בדיני אבלות על דרך הסוד' ולכן הפצירו בו ללמדם בזמן האבלות. כיוון שאין ולאו ורפיא בידיה החל האר"י לעסוק 'בדיני אבלות על דרך הסוד' אבל פסק לאחר מכן באמצע לימודו.
ברור אפוא כי מנוהגו של האר"י בלימוד דיני אבלות על דרך הסוד אין להסיק מאומה בשאלה האם לימוד קבלה בכלל תלמוד תורה הוא אם לאו.
דברים ברורים על לימוד הקבלה כתב ר' חיים ויטל בשער המצוות, פרשת ואתחנן. שם כלל את לימוד הקבלה בתורה שבעל פה, יחד עם המשנה והתלמוד. שם הביא את הכוונות שלימד האר"י בלימוד תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ופירט את הכוונות בעת לימוד הקבלה, והוסיף 'ודע כי בקבלה עצמה יש דרכים ובחי' מדרגות הרבה...'.

[אוצר החכמה]

יישר כוח גדול על שיישבת את התמיהה, ובכל מקרה ברור הדבר שלדעת כל רבותינו* תורת הנסתר היא חלק בלתי נפרד ועיקרי מהתורה שבע"פ, וממש לא מובן הנסיון למצוא הוכחות מהאריז"ל (?!) להיפך. (וגם אם אולי יימצא מישהו שאומר אחרת וודאי זו דעת יחיד)

נושא חלוקת הזמן בין חלקי התורה הוא כמובן עניין אחר, וכבר הובא למעלה כאן נושא שעסק בזה.


* מרשב"י וחבריו שלא הפסיקו אפילו לתפילה משום שהיתה תורתם אומנותם, ועסקו בנסתרות וכמבואר בזוהר שקראו לזה עסק התורה דרך כל רבותינו שבכל הדורות ועד הגר"א מוילנא.

[היא שיחתי]

יישר כוח גדול על שיישבת את התמיהה, ובכל מקרה ברור הדבר שלדעת כל רבותינו* תורת הנסתר היא חלק בלתי נפרד ועיקרי מהתורה שבע"פ, וממש לא מובן הנסיון למצוא הוכחות מהאריז"ל (?!) להיפך. (וגם אם אולי יימצא מישהו שאומר אחרת וודאי זו דעת יחיד)

לדעתי האבי עזרי ראוי להיכלל בכלל "רבותינו" ובהקדמה לספרו הבנתי שכתב שאין לימוד הקבלה בכלל לימוד התורה

אין את הספר באוצר למה?

האם מישהו יכול להעלות לכאן ההקדמה?

[היא שיחתי]

אופס... שכחתי

יישר כוחך הרב ברי ושמא שביארת לנו את דברי רח"ו וכקילורין לעיניים

[ישראל הר כסף]

כוונתך לזה?

אבי עזרי-לימוד נסתרות.pdf

(330.62 KiB) הורד 550 פעמים

[היא שיחתי]

כנראה זה זה עמוד 2 ד"ה ובפ"ד
אכן לא מוכרח כן בדבריו דדאפשר כוונתו לחלק מצוות ת"ת לב' חלקים א' לימוד החלק המעשי המותר והאסור וב' לימוד סוד שאינו מעשי
אולם נראה
שנתכווין שהוא מצווה ולא תלמוד תורה

[איסתרא בלגינא]

כנראה זה זה עמוד 2 ד"ה ובפ"ד
אכן לא מוכרח כן בדבריו דדאפשר כוונתו לחלק מצוות ת"ת לב' חלקים א' לימוד החלק המעשי המותר והאסור וב' לימוד סוד שאינו מעשי
אולם נראה
שנתכווין שהוא מצווה ולא תלמוד תורה

יותר נראה שהתכוון שידיעת הש"ית המוזכרת ברמב"ם והיא הפרדס לשיטתו אינה תורה אלא מצוה אבל ודאי לא יעלה על הדעת לתלות בוקי סריקי בהרב שך שאמר שכ"ב מאות וס' אופנים שנגלו להגר"א בפ' עלו זה בנגב אינם תורה...

[ישראל הר כסף]

הרב מורגנשטרן.pdf

(691.81 KiB) הורד 588 פעמים

והנה מאמר של הרב מורגנשטרן לענות על דבריו של בעל ה'אבי עזרי'.

[איש_ספר]

מכתב שהתפרסם בגליון 'אליבא דהלכתא' של אהבת שלום, גליוןי"ז:

בגליון אליבא דהלכתא ט"ז, נמסרו דברים מפי גאון שליט"א, [=הגר"מ שטרנבוך] אשר בלא ספק נכתבו שלא בדיוק ומכיון שבדברים שהם 'נשמת התורה' (כלשון מהרח"ו) עסקינן, אמרתי אני הצב"י, כי מן הראוי להעמיד דברים על דיוקן ושמועות על אמיתותן.

ברור כי בענין נעלה מעין זה, אין לסמוך על שמועות קלוטות, אשר במילה אחת שנתווספה או נחסרה ע"י מוסר השמועה, נשתנו הדברים לגמרי, ולפיכך על השמועה כי באה בשם רבינו החזו"א, דומה כי פטורים אנו לעסוק בה.

בתוך הדברים הובאו דברי מרן הגרא"מ שך זצ"ל בהקדמתו לאבי עזרי ונתפרשו שלא כהוגן, ועוד שלא הובא מדברי מרן במקו"א אשר שינה דעתו בזה. וכדלהלן:
בהקדמתו לאבי עזרי רביעאה עמד הגרא"מ על לשון הרמב"ם פ"ד מיסודי התורה הי"ג הכותב:

'ועניני ארבעה פרקים אלו שבחמש מצות האלו הם שחכמים הראשונים קוראין אותו א פרדס כמו שאמרו ארבעה נכנסו לפרדס, ואע"פ שגדולי ישראל היו וחכמים גדולים היו לא כולם היה בהן כח לידע ולהשיג כל הדברים על בוריין, ואני אומר שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר, ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצות, ואע"פ שדברים אלו דבר קטן קראו אותן חכמים שהרי אמרו חכמים דבר גדול מעשה מרכבה ודבר קטן הוויות דאביי ורבא, אעפ"כ ראויין הן להקדימן, שהן מיישבין דעתו של אדם תחלה, ועוד שהם הטובה הגדולה שהשפיע הקב"ה ליישוב העולם הזה כדי לנחול חיי העולם הבא, ואפשר שידעם הכל קטן וגדול איש ואשה בעל לב רחב ובעל לב קצר'.

על סיום דברי הרמב"ם כתב מרן וז"ל: כונתו שאף שמעשה מרכבה הם דבר גדול, זהו משום שלא לכולם יש כח לידע ולהשיג כל הדברים על בוריין וכו', ומשום כך זה נקרא דבר גדול, אבל מ"מ ידיעת עניינים אלו הוא רק בכלל מצוה שמתוך כך הוא יודע ומכיר את הבורא, אבל אין זו תורה ללמוד ולדעת האסור והמותר שע"י התורה השפיע הקב"ה ליישוב העולם הזה ולהנחיל חיי עוה"ב ושעל זה נאמר ותלמוד תורה כנגד כולם עכ"ל.

והנה פשוט שאפילו אם כונת הרמב"ם כמבואר באבי עזרי דפרדס אינו בכלל תורה, הרי זה אותו פרדס שהשיג הרמב"ם. והדבר ידוע ומפורסם כי הרמב"ם לא נמנה על בעלי חכמת הקבלה, אשר נשתלשלה פה אל פה ליחידים ונמסרה בלחישה לחסידי עליון אשר בכל דור ודור, מפי אליהו או 'מפי הנשמות המתגלים בכל דור ודור אל הראויים להם' (כלשון מהרח"ו הנזכר לקמן). ואם אל סודו תדרוש, עיין בהקדמת מהרח"ו הנדפסת בראש דרך עץ חיים להרמ"פ ושם תמצא ביאור הדבר מפני מה הייתה קבלת והשפעת חכמה זו דווקא מאותם חכמים רשומים שזכו לה.

ואילו הרמב"ם קרא לפרדס, חקירה שכלית של כל דבר אשר הוא למעלה מן הטבע (הנקרא בלע"ז: מטאפיזיקה) עיין בפירושו למשנה ריש פ"ב דחגיגה ואכ"מ.

והן הן הדברים שכתב חתן מרן זצ"ל, הגרמ"צ ברגמן בספרו שערי אורה (פרשת בראשית עמ' ד') אחר שהעתיק מהקדמת אבי עזרי. וז"ל שם:

'ופשוט שלא התכוין מור"ח על סודות התורה של חז"ל התנאים והאמוראים וכתבי האריז"ל ותלמידיו, אלא על מעשה בראשית ומעשה מרכבה לפי שיטת הרמב"ם, שזה נקרא להרמב"ם פרדס, וע"ז אמרו חכמים ארבעה נכנסו לפרדס וע"ז פירש מור"ח שזה לא נכלל בתלמוד תורה אלא במצות ידיעת השם. אמנם מצאתי בדברי הרמב"ם עצמו בפ"א מהל' ת"ת הי"ב שכתב וז"ל: כיצד היה בעל אומנות והיה עוסק במלאכתו שלש שעות ביום ובתורה תשע, אותן התשע קורא בשלש מהן בתורה שבכתב ובשלש בתורה שבעל פה ובשלש אחרות מתבונן בדעתו להבין דבר מדבר, ודברי קבלה בכלל תורה שבכתב הן ופירושן בכלל תורה שבעל פה, והענינים הנקראים פרדס בכלל הגמרא הן, עכ"ל.

הרי שהרמב"ם עצמו כתב על פרדס לפי שיטתו שזהו בכלל הגמרא בתלמוד תורה. והראתי זה למו"ר חמי הגאון שליט"א ובענותנותו הודה לי. עכ"ל הגרמ"צ ברגמן בספרו שערי אורה.

אכן כאמור כ"ז הוא בבירור שיטת הרמב"ם, וגם בדבר זה נראה שחזר בו מרן ממש"כ בהקדמתו שם, ובכל אופן אין לדבר שייכות כלל לעניין חכמת הקבלה אשר היא לנו מורשה מפי אדונינו רשב"י ואשר נפתחו שעריה ע"י רבינו האר"י מפי אליהו זל"ט. ועליה אמר הסבא בזוה"ק (דצ"ט ע"ב) בכל רזין סתימין וכו' איהו בר נש שלים בעל תורה ודאי מרא דביתא. ופירשו במקדש מלך: הא למדת שמי שאיננו לומד קבלה אינו בעל תורה שלים.

ולהלכה כתב בשו"ע הגר"ז בהלכות ת"ת פ"ב ה"א (והוא מיוסד על לשון הרמב"ם לעיל): וחכמת הקבלה תחשב בכלל שליש בתלמוד. ובמקו"א ביררנו שיטת הרמ"א (יור"ד רמ"ו ס"ד) אשר תמהו עליה הש"ך והגר"א. ואכ"מ.

והנה לגבי ברכת התורה מצאנו דברים מחודשים בספר ערוך השולחן (סי' מ"ז ס"ח) וז"ל:

'דע שיש להסתפק בלומד דברי אגדה כמדרש רבה או חכמת הקבלה אם מחויב לברך ברכת התורה דהנה בגמרא שם יש פלוגתא דרב הונא אמר דרק למקרא צריך לברך ור' יוחנן אמר דגם למשנה צריך לברך [גירסת הרי"ף] ופירשו תלמידי רבינו יונה משום דהמשנה מפרשת טעמי המצות ור"א אמר דגם לגמרא צריך לברך משום שהתלמוד מפרש עיקרי הפסוקים [תר"י] והמסקנא דגם למדרש צריך לברך משום שבמדרש לומד ג"כ מהפוסקים מקל וחומר ומגזירה שווה ומהמדות שהתורה נדרשת בהם [שם] ולפ"ז משמע שאין החיוב רק בדברים שמפרשים דיני התורה אבל דברי אגדה או קבלה שאין עיקרם לדינים והלכות א"צ ברכה אבל אם נאמר הטעם משום שהכל ניתנה למשה מסיני [הגר"ז] או משום דכולהו תורה מקרי [לבוש] פשיטא שגם אגדה וקבלה ניתנה למשה מסיני ומקרו תורה אבל מלשון תלמידי רבינו יונה לא משמע כן וצ"ע לדינא'. עכ"ל.

הרי לנו שהדבר מוכרע ומיוסד גם למארי דהלכה כי חכמת הקבלה בכלל תלמוד, ולא נסתפק בזה אדם מעולם. עוד ראינו שאם יש מקום לפטור קבלה מברכה"ת היינו משום הדין המיוחד של ברכה"ת שאינו אלא על מקרא ומפרשיו לדעת תר"י, ודברי אגדה וקבלה אע"פ שניתנו מסיני, מ"מ אינם בכלל פירוש המקרא. ופשוט שגם לענין זה, אם לדין יש תשובה לדברי הרב עהו"ש, ואכ"מ. ודי בזה.

יזכנו השם להשלים חלק נפשינו בכל חלקי תורתינו הקדושה, לטייל בפרדס'ה ולברך על פירותיה בקדושה ובטהרה.

[ישראל הר כסף]

הנה מה שהתפרסם בגליון ט"ז, שעליו נסובים דברי הגיב שהביא איש ספר.

ועיין במש"כ הגרא"מ שך זצ"ל בהקדמה ל"אבי עזרי" (ספר מדע מהדורא רביעה) שנראה מדבריו שם שדעתו דבלימוד קבלה אין מקיימין בזה מצוות ת"ת, שמצות ת"ת חיובה לכאו"א, ולא נצטווה כאו"א לידע סודות התורה, ורק הנגלות לנו ולבנינו, אלא שמקיימין בזה מצוה לידע אלוקינו ית"ש וגבורתו, שמ"ע לידע אלוקינו כדי לעבדו ולאהבו וליראה אותו, (עיין רמב"ם (פ"ד דיסוה"ת הי"ג) שבידיעת מעשה מרכבה ומעשה בראשית מגיע לאהבת הבורא ית"ש ויראתו ע"ש) ויש שמועות שגם רבינו החזו"א זצ"ל סבר כן, ולא באו ח"ו למעט במעלת לימוד הקבלה, רק אדרבה מודו ברום מעלתו יותר מת"ת (זה פרשנות של הכותב) שבזה זוכה לידיעת גדלות הבורא ואהבתו ית"ש ולידבק בקב"ה, ואשרי מי שזכה להתקדש בלימוד תורת הנסתר, ותורת הקבלה גופא הוא מעיקרי ויסודי הדת, ובספר שיחות הח"ח עמ' י"ד מבן הח"ח מעיד שהקדוש הח"ח זצ"ל החזיק מאוד ללמוד חכמת הקבלה, באמרו שזהו אחד מחלקי התורה היותר נעלים, ומרגלא בפומיה כי בלי סתרי תורה מגששים אנו באפילה, וא"א לבוא עד חקר אלוק בהנהגתו עם הבריאה. ורק דעתם שמצות ת"ת אין מקיימין בזה, ולפי"ד שאין כאן קיום מצות ת"ת רק מצות ידיעת הבורא כדי לאהבו וליראה אותו, נמצא שמי שלומד קבלה כדי לידע חלק זה של התורה וכלימוד שאר חלקי התורה בלבד, ולא כדי להתקרב בכך לאבינו שבשמים ית"ש- לא קיים מצוה כלל. וכן לפי"ז יש לצדד שמותר אפילו בת"ב ללמוד קבלה, שאי"ז ת"ת, וכן א"צ לברך ע"ז ברכת התורה, ואמנם שדבריו הם חידוש, ואולי לא יתקבל, ומהמקובלים ואדמורי"ם ובעלי מוסר שחולקין ע"ז, ודעתם שמקיימין בזה מצות ת"ת, וזהו מעיקרי לימוד התורה כמו הווית אביי ורבא, ורק שיש להקדים ללמוד תורת הנגלה למלאות קודם כריסו בבשר ולחם, מ"מ היסוד שיוצא לפי"ד שאין ללמוד קבלה אא"כ הוא לומד כן כדי להתקרב בעבודת ה', ואין מקום ללמוד אותה רק משום לידע חלק זה של התורה, וככל לימוד תורה בעלמא, יודע אני מעוד כמה גדולים שסברו כן. ומיהו בלימוד מוסר או חסידות שזהו הוראה בעבודת ה' שזהו חובה לכאו"א ללמוד כן בודאי זהו בכלל מצות ת"ת וצריך לברך עלה ברכת התורה.

[ישראל הר כסף]

לימוד קבלה.PNG (56.82 KiB) נצפה 12265 פעמים

[איש_ספר]

אלא שטעות נפלה בשער המצוות הנדפס, וכל הנכתב כאן בעקבותיה צריך תיקון.
בשער המצוות שבעצם כתיבת ידו של ר' חיים ויטל, דף קעו ע"א, כתוב כך:
'וענין עסק התורה בדיני אבלות על דרך הסוד, היה מגמגם בהם לפי שהם משמחי לב. ועל ידי ההפצר שהיינו מפצירין בו, היה מתחיל להתעסק בהם, והיה פוסק באמצע הדרוש'.
לא 'בימי האבלות' אלא 'בדיני אבלות'. ההפרש עצום, ועל פי הנוסח הנכון מתבארים מאליהם דברי ר' חיים ויטל:'.

כפתור ופרח.
צילום של כתב יד שער המצוות בעכי"ק הרח"ו לצד פענוח הכתב, י"ל לאחרונה ע"י הרב טבילה ממוסדות עלי עין בצפת"ו.
ולמי שאין ידו משגת כל זה, יפתח במקבילה, ספר טעמי המצות, הנספח לספר ליקוטי תורה נביאים וכתובים, ושם בפרשת ויחי ימצא הגירסה הנכונה:

טעמי המצות.JPG (29.4 KiB) נצפה 12236 פעמים

[היא שיחתי]

עיינתי שוב בדברי האבי עזרי ואין נראה בדבריו דמכווין הוא לסוד של הרמב"ם אלא לתורת הסוד דידן

ונשתמטו מעל העוסקים בדברי האבי עזרי דבריו בהלכות תשובה שגם שם דן בעניינים אלו והוסיף משפט דהנגלה בו מתקיימת מצוות תלמוד תורה

אם מישהו יכול לסרוק את הקטע הזה נמצא בסוף אחד מהשטיקל'ך בהל' תשובה

[ישראל הר כסף]

אבי עזרי הוא לחיפוש בלבד. מופיע רק עד עמוד 40. וזה בדיוק בעמודים שאחרי.

[היא שיחתי]

דנו בזה לגבי לימוד המוסר
viewtopic.php?f=7&t=1112

[יוסף חיים אוהב ציון]

בחזו"ע ארבע תעניות כתב לאסור בתוקף.

[פולסברג]

לימוד קבלה.PNG

מהו "שיחת הצמצום אחר פטירת הגר''ח פרידלנדר"? נא להחכימני.

[מגדל]

אלא שטעות נפלה בשער המצוות הנדפס, וכל הנכתב כאן בעקבותיה צריך תיקון.
בשער המצוות שבעצם כתיבת ידו של ר' חיים ויטל, דף קעו ע"א, כתוב כך:
'וענין עסק התורה בדיני אבלות על דרך הסוד, היה מגמגם בהם לפי שהם משמחי לב. ועל ידי ההפצר שהיינו מפצירין בו, היה מתחיל להתעסק בהם, והיה פוסק באמצע הדרוש'.
לא 'בימי האבלות' אלא 'בדיני אבלות'. ההפרש עצום, ועל פי הנוסח הנכון מתבארים מאליהם דברי ר' חיים ויטל:'.

כפתור ופרח.
צילום של כתב יד שער המצוות בעכי"ק הרח"ו לצד פענוח הכתב, י"ל לאחרונה ע"י הרב טבילה ממוסדות עלי עין בצפת"ו.
ולמי שאין ידו משגת כל זה, יפתח במקבילה, ספר טעמי המצות, הנספח לספר ליקוטי תורה נביאים וכתובים, ושם בפרשת ויחי ימצא הגירסה הנכונה:

טעמי המצות.JPG

היכן ניתן להשיג? האם עשה כן לכל ארבעת השערים?

[אור עולם]

השנה ראיתי בלוח 'דבר בעיתו' שאפשר ללמוד קבלה מוסר וחסידות ובלבד שאין שם דברי תורה...

[יוסף חיים אוהב ציון]

מו"ר הגריח"ס שליט"א כתב בזה במקבציאל וציין אליו בחזו"ע ד"ת.

[אורח]

איזה גליון במקבציאל

[אמת קנה]

קובץ שביעי תשמ"ה עמ' קיז

[יוסף חיים אוהב ציון]

גיליון ז' עמ' קיז. ופלא על מרן הגרע"י שלא הזכירו בשמו.