מתי נתקנו רוב התקנות דרבנן

[עושה חדשות]

כבר נגעתי בנושא הזה בכמה מקומות, ומפני התוספת שנתחדשה בו, ראוי הוא לאשכול בפנ"ע.
viewtopic.php?f=7&t=25368
viewtopic.php?f=17&t=30226&hilit&p=347188#p315464
viewtopic.php?f=26&p=389713#p389713
ועוד...
וכעת בהרחבה:

על הרבה תקנות מפורש בגמרא זמן תחילתם ומי תיקנם, משה רבינו, שלמה המלך, רבי יוחנן בן זכאי, וכו'. אבל ברוב המקרים לא מוזכר, וא"כ יש לחקור מהו הסתמא, האם נתקנו מוקדם, אולי בזמן משה רבינו, או מאוחר, בזמן אנשי כנה"ג, התנאים, או אפילו האמוראים. יתכן לומר גם שיש תקנות שהיו להם כמה שלבים, תקנו ונשתכחו וחזרו ויסדום, או שנהגו כך מקצת העם וחזרו ותקנום כחובה גמורה על כולם, ועוד כיו"ב.

לכאו' מצינו בזה דעות בין חכמי ישראל. אציין הידוע לי, (וכן באשכולות הנ"ל כבר יש מקורות לנושא), ותוסיפו הידוע לכם. להגדיל תורה ולהאדירה.

*

הגדש''פ לנכד הרא''ש.png (74.1 KiB) נצפה 15335 פעמים

*

סייעתא לזה, הנה ידועה תש' הגאונים להסביר למה דוקא שלמה המלך תיקן עירובין ונטילת ידים, מאחר ועד אז היו מלחמות, ובמחנה פטורים וכו', יעוי"ש. ואי נימא דהתקנות בסתמא מאוחרות הם, מאי קשיא ליה למה לא נתקנו קודם, אדרבה רובם של התקנות נתקנו מאוחר, ואילו עירובין ונט"י נתקנו כבר ע"י שלמה המלך, אבל מהיכ"ת קודם לכן.

*

בראש' יש מקורות ששייך המושג של "אגמריה רחמנא למשה" או "הלכה למשה מסיני" על דברים שהם תקנות דרבנן, מהם שהסבירו בפירוש שבסיני נאמר למשה איך רבנן יתקנו תקנה זו, ומהם שכתבו שהדבר מורה שאותם התקנות תוקנו כבר בזמן משה, ולכן נקטו בהם האי לישנא. והידוע לי בזה הובא באשכולות הנ"ל.

***

ומאידך מצינו הרבה בקדמונים שנקטו שזמן התקנות מדרבנן, בסתמא, הוא בתחילת בית שני בתקופת אנשי כנה"ג, וביארו ונתנו בזה טעמים למה השיבה מהגלות ובנין בית שני גרמו לכך שהיה ראוי לתקן ולגזור ולהוסיף מצוות מדרבנן.

*

דברי סופרים.png (34.04 KiB) נצפה 15335 פעמים

*

ומקור נפלא לזה מד' המכילתא המיוסדים על המובא במשנה ריש אבות, ז"ל המכילתא:
מכאן אמרו אכילת פסחים ואכילת זבחים והקטר חלבים ואיברין מצותן עד שיעלה עמוד השחר כל הנאכלי' ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר. ומפני מה אמרו עד חצות כדי להרחיק אדם מן העביר' ולעשות סייג לתורה. ולקיים דברי אנשי כנסת הגדולה שהיו אומרים הוו מתונין בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה.

*

וכמדומני יש גם במבי"ט שמאריך בזה שזמן התקנות בסתמא הוא תחילת בית שני, ציינו לי כתובת, אם יש ברשותכם, ונוכל לראות טעמו ומקורותיו. ואכן בטעם הדבר זכורני שיש אריכות ביערות דבש, הוא מבאר שם שנצרכו לזה מאחר שתשובתם לא היתה שלימה עדיין, ואילו הספורנו בשיר השירים מבאר הצורך בזה מפני הסתלקות הנבואה. אינני זוכר דברים מדוייקים, וצריך לראות בפנים, אחרי שנמצא את המקורות.

*

דברי התויו"ט דלהלן, (כלאים פ"ח), גם שייכים קצת לעניננו, עם מה שדן בהם הרעק"א:

תויו"ט - בהמה וכו' - פירש הר"ב ילפינן שור שור משבת וכו'. בסוף פ"ה דמסכת בבא קמא. ושם פסק דטמאה עם טמאה וטהורה עם טהורה אינם אסורים לחרוש ולמשוך וכו' אלא מדרבנן. וזה דעת הרמב"ם בפירושו ובחיבורו דסובר שור וחמור מיהו דוקא מן התורה היינו טהור וטמא והרא"ש חולק עליו. ונ"ל ראיה לדבריו מן הירושלמי ותוספתא דלעיל שהקשו מקרא דדוד ובניו בפרד שהוא משני מינים ששניהם טמאים שמע מינה דמדאורייתא אסורין כי לא מצאנו גזירה זו באחד מספרי הנביאים [ומיהו מצאתי ראיתי בתוס' פרק קמא דקדושין ריש דף לח בד"ה דאקריב עומר וכו' דאדאמרינן התם בגמרא שלא אכלו ישראל מצות מחדש בבואם לארץ עד שהביאו העומר כתבו התוספות דמקשה בירושלמי למה לא אכלו דהא ליתי עשה דבערב תאכלו מצות וידחה לא תעשה דחדש ומתרץ דאין עשה דקודם הדבור דוחה ל"ת דאחר הדבור א"נ י"ל דגזירה כזית ראשון אטו כזית שני עכ"ל א"כ הכא נמי נוכל לומר שגזרו אף שלא מצינו כן]

רעק"א - זכורני שחכם אחד רצה לומר דמינקת נכרי אין זה בכלל מינקת חבירו, והביא ראיה מתוס' לתירוצם דתמר לא היתה מדוד שכבר היתה מעוברת מקודם וקשה איך נשא דוד למעוברת אע"כ דמעוברת נכרי מותרת, אבל באמת אין ממש בראיות אלו, א', י"ל דכי היכי דיפ"ת מותרת לעבור על איסור עשה דודבק באשתו ולא באשת חבירו דלא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר, ה"נ מה"ט מותר באיסור דמעוברת חבירו, ב', דדלמא בימי דוד עדיין לא נגזר גזירה דמינקת חבירו עי' במ"ל (פ"א ה"ז מהל' בית הבחירה), דאם איתא דהא דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד הוא רק דרבנן, איך דקו בקדושין בפשט הקרא ושמואל שוכב, דדלמא אז עדיין לא נאסר זה, ועי' תוי"ט (פ"ח מ"ב דכלאים) דהקשה להרמב"ם דכתב מיני טמאים הוא רק כלאים דרבנן, דמאי הקשו בירושלמי מקרא דוירכיבהו על פרדה דלמא בימי דוד עדיין לא נגזרה, ואף דהתוי"ט הביא שם דברי תוס' בקדושין דגזרו כזית אחד אטו כזית ב' והי' הגזירה בימי נביאים א"כ נוכל לומר דגזירה זו היתה בימי נביאים, מ"מ הא כתב רק דנוכל לומר וכו', והיינו דיש לומר דקים לי' להירושלמי דהך גזירה דכלאים הי' מכבר בימי נביאים ראשונים, אבל ראיה ליכא לדין מינקת נכרי, די"ל דלמא עדיין לא הי' הגזירה

*

נו, מן הסתם יש לכם מה להוסיף:

[סגי נהור]

לגבי מוקצה מצינו שני זמנים, שהאיסור לטלטל דבר שאינו ראוי בשבת נהג כבר בימי דוד המלך (שבת ל, ב) וטלטול כלי שמלאכתו להיתר שלא לצורך נאסר בימי נחמיה בן חכליה (שם קכג, ב, ר"ן ושה"ג שם). וראה שוע"ר סי' שח סעיפים טז-יז.

[עושה חדשות]

לגבי מוקצה מצינו שני זמנים, שהאיסור לטלטל דבר שאינו ראוי בשבת נהג כבר בימי דוד המלך (שבת ל, ב) וטלטול כלי שמלאכתו להיתר שלא לצורך נאסר בימי נחמיה בן חכליה (שם קכג, ב, ר"ן ושה"ג שם). וראה שוע"ר סי' שח סעיפים טז-יז.

יש"כ. הגר"ז אכן מחלק בין מוקצה לגזירת כלים, וכנ"ל. אמנם בפסקי הריא"ז מבואר דס"ל דתקנת נחמיה היא גם על טלטול אבנים. אולי הוא סבר דאמנם כל ענין המוקצה נתקן כחובה גמורה על כולם רק ע"י נחמיה, ואעפ"כ שלמה המלך כבר נהג כך מעיקרא, ולא טלטל מתים בשבת, (ומסתמא גם לבש בגדי שבת, אף שזה מוזכר רק בישעי', ועוד כיו"ב, וכמש"כ לעיל "יתכן לומר גם שיש תקנות שהיו להם כמה שלבים, תקנו ונשתכחו וחזרו ויסדום, או שנהגו כך מקצת העם וחזרו ותקנום כחובה גמורה על כולם").

[דרומי]

זכור לי שכותבים שהגזירה שלא לתקוע בשופר ביום טוב של ראש השנה שחל בשבת לא היתה בבית ראשון אלא רק בבית שני.

כמדומני שהדברים כתובים בספר 'לקוטי תורה' לבעל התניא, ואינו תחת ידי כרגע.

[הגיונות]

כמדומני שהדברים כתובים בספר 'לקוטי תורה' לבעל התניא, ואינו תחת ידי כרגע.

אכן, בליקוטי תורה, דרושים לראש השנה, נז ע"ג.

[עושה חדשות]

יש"כ.

לקוטי תורה.png (36.22 KiB) נצפה 15308 פעמים

א. דוקא לגבי גזירת שמא יעבירנו (על הזאה בשבת) נקט הסמ"ג שהיא קדומה כבר מזמן משה ונזכרת בתושב"כ.
ב. מה כוונת הגר"ז "כנודע בגמרא שרוב הגזירות" וכו', היכן נודע כן?

[סגי נהור]

א. דוקא לגבי גזירת שמא יעבירנו (על הזאה בשבת) נקט הסמ"ג שהיא קדומה כבר מזמן משה ונזכרת בתושב"כ.

ראה גם ירושלמי ר"ה פ"ד ה"א (צוין בהערות ללקו"ת שם).

[עושה חדשות]

הירוש' סובר שאין שופר בשבת מדאו' ולא בגלל גזירת שמא יעבירנו, עי' כאן, ולגבי הזאה בשבת אין כזה צד לכאו'.

[חד ברנש]

בנוגע לזמן תיקון אמירת מאה ברכות, עי' מאמרו של סטל, המצורף, בסוף המאמר.

ענייני תפילה מ'ספר המשכיל' לר' שלמה שמחה מטרויש; תלמידם של מהר''ם מרוטנבורג ורבינו פרץ, ישורון, כו, תשעב.pdf

(247.36 KiB) הורד 369 פעמים

[יבנה]

יש באוצר התקנות בישראל של שציפנסקי ד' כרכים, והוא מחלקם לפי מתקניהם ע"ש.

[עושה חדשות]

יש"כ.

בעיון בדף האחרון במאמר של הרב סטל אפשר למצוא כמה מקורות חשובים לענין של יסדו ונשתכח וחזרו ותקנו וכו'.

הרב יבנה, אין לי חבילת מכון ירושלים, מה יש אצל שציפנסקי בנוגע ל'סתם' תקנה דרבנן שלא נזכרה בפירוש מי תיקנה?

[סגי נהור]

יעויין גם באנצ"ת ערך גזירה (תקלב ואילך).

[אשר ברא]

בהקדמת הרמב"ם לפי' המשנה משמע שבשר עוף בחלב נאסר בזמן ר' יוסי והוא לא ראה לגזור גזירה זו (וכן מכשירי מילה בזמן ר' אליעזר)

והחלק הרביעי: הם הדינים שתִקנו הנביאים והחכמים בכל דור ודור, לעשותם סְיָג לתורה. ועליהם צִוָּה הקדוש ברוך הוא לעשותם במאמר כללי (ויקרא יח ל): "ושמרתם את משמרתי", ובאה בו הקבלה (יבמות כ"א ע"א): "עשו משמרת למשמרתי". והחכמים יקראו אותם "גזֵרות".
ולפעמים תִפול בהם מחלוקת, לפי שחכם אחד ראה לגזור כך והאחר לא ראה. והִרבה התלמוד לומר: "רבי פלוני גזר משום כך וכך, ורבי פלוני לא גזר". וזה כמו כן סִבה מסִבת המחלוקות. הלא תראה בשר עוף בחלב הוא גזֵרה מדרבנן להרחיק מן העבֵרה, ולא נאסר בתורה אלא בשר בהמה טהורה. אבל אסרו חכמים בשר עוף כדי להרחיק מן העבֵרה. ויש מהם מי שלא ראה לגזור גזֵרה זו, שהרי שרבי יוסי הגלילי היה מתיר לאכול בשר עוף בחלב, וכל אנשי עירו היו אוכלים אותו, כמו שנִתפרסם בתלמוד (שבת ק"ל ע"א).

[דרומי]

ראה גם בלקוטי תורה (לבעה"ת) פרשת מטות פה, א. ובלקוטי שיחות חלק כח ע' 283 מבאר לפי זה "דבר תמוה בריש מס' אבות, שלא הובא כלל מאמר במילי דחסידותא מכל הדורות עד מאמרי כנסת הגדולה ושמעון הצדיק כו'", כי רק באותו דור התחיל הצורך במילי דחסידותא.

ומבאר, שאף שגם לפני זה היו רשעים, הרי רשע גמור כמו שהיה בבית ראשון, לא יועיל לו ה"מילי דחסידותא", ולאידך - צדיק גמור שהיה אז לא היה לו צורך בזה; ורק החל מאנשי כנסת הגדולה, בבית שני, שנעשו אנשים יותר 'ממוצעים' - לא רשעים כ"כ ולא צדיקים כ"כ - אז נוצר הצורך ויש תועלת במילי דחסידותא.

[פלוריש]

בגמרא יש הווה אמינא שבישולי נכרים הוא איסורי דאורייתא, והסיקו מכך תוס' שזו גזירה קדמונית (ומזה יצאה מחלוקת בין התוס' לרא"ש האם בישולי נכרי וחלב נכרי זו אותה גזירה או שתי גזירות שונות).

לגבי דרבננים מאוחרים - חזו"א יו"ד סי' קנ סקי"א כותב שפוסקים רבים 'מחדשים' איסורי דרבנן על אף שאין שום עדות לכך שהיה מושב בי"ד שאסר אותם, והוא מסביר שגם דברים שלא היו בכלל הגזירה הקדמונית, אם נראה לחכם כיום שכך ראוי - הם נאסרים כאילו היו בכלל הגזירה, משום שחז"ל השאירו לחכמי כל דור ודור לפרש את הגזירה.

[החתן סופר]

יש"כ.

בעיון בדף האחרון במאמר של הרב סטל אפשר למצוא כמה מקורות חשובים לענין של יסדו ונשתכח וחזרו ותקנו וכו'.

הרב יבנה, אין לי חבילת מכון ירושלים, מה יש אצל שציפנסקי בנוגע ל'סתם' תקנה דרבנן שלא נזכרה בפירוש מי תיקנה?

הסדרה הנפלאה לא של מכון ירושלים אלא מסה"ק (היה מהעורכים הראשיים של אור המזרח כידוע...), ותראה בחלק א עמ' 27 דבהרבה פעמים אי אפשר לברר מי מתקן תקנות קדומות

[יבנה]

הרב יבנה, אין לי חבילת מכון ירושלים, מה יש אצל שציפנסקי בנוגע ל'סתם' תקנה דרבנן שלא נזכרה בפירוש מי תיקנה?

בב' כרכים הראשונים יש רשימה מפורטת של כל הגזרות שהיו עד לחתימת הש"ס, לפי שם או תקופת מתקניהם.
יש סיכוי שיתברר משם על גזרות מסוימות מה זמנם, וגם יתכן שתתקבל משם רושם יותר מדויק באיזה תקופות היו מרבים לגזור וכדומה.

[החושב]

לגבי תפילות וברכות:
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג עמוד א

אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות

[אשר ברא]

נחלקו תנאים באיזה שמנים ניתן להדליק נר של שבת ובאיזו לא, ומתוך דברי-הם משמע שהיתה ב' שלבים בתקנה. תקנה ראשונה אסר רק זפת ושעוה, שמן קיק, אליה וחלב.
אח"כ באו להוסיף ולאסור ונחלקו אם לאסור כל היוצא מן העץ אטו זפת (ר' שמעון בן אלעזר, ור' ישמעא') או גם היוצא מן הדגים אטו אלי' וחלב ולהתיר רק היוצא מן הפרי (ר' ישמעא' בן ברוקה) או להתיר רק שמן זית דמימשך טפי (ר' טרפון).
מספר הברייתא

עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין, ומה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים, ומה יעשו אנשי אלכסנדריא שאין להם אלא שמן צנונות, ומה יעשו אנשי קפוטקיא שאין להם לא כך ולא כך אלא נפט אלא אין לך אלא מה שאמרו חכמים [במתניתין - רש"י] אין מדליקין (שבת כו.)

כלומר לא כדאי לנו לאסור שא"כ לא יהא להם במה להדליק.

[אבןטובה]

שבת ל. מרע"ה גזר כמה גזירות. וע"ש ברב נסים גאון.
ובתוס' יומא ד. כ' דגזירה על הזאה בשבת גזירה קדמונית היא ע"ש.
ומש"כ בשם הסמ"ג שגזירת שמא יעבירנו היא מגזירת מרע"ה עי' בזה בפני יהושע ר"ה ל. ומגילה ד.
ועי' בשו"ת בית לחם יהודה (אויזרמן) סי' יב שיש לו בזה אריכות הדברים.

[עושה חדשות]

יעויין גם באנצ"ת ערך גזירה (תקלב ואילך).

יש"כ.

הובאו שם דברי המאירי ריש אבות, ז"ל -

המאמר הג' שיעשו סייג לתורה שעד אותו זמן לא היו עושין סייג לאסור את המותר מחשש שמא יבואו לידי איסור ומתוך כך תמיד היו באים לגוף העבירות כמו שמצינו להם בנשואי נשים נכריות בס' עזרא ובחלול שבת ובכמה דברים ועתה בגלות בבל התחילו לעשות תקנות וגדרים לקדש עצמן במותר להם שלא ליגע באיסור תורה

[עושה חדשות]

כמה הוספות:

על גזירת שמא יעבירנו וכו' ראיתי כעת במדרש שכל טוב פ' וירא, דאי' שם "ואם חל יום טוב הראשון של ר"ה בשבת אין תוקעין, דא"ר זירא גזירה הוא דגזרו אנשי כנסת הגדולה על השופר ועל הלולב ועל המגילה שלא לנהוג בשבת שמא יוליכם אצל בקי ללמוד עניינים אי נמי ברכותיהן ויעבירם ארבע אמות בר"ה נמצא מחלל את השבת".

***

ז"ל תוס' חולין ה. "על פי הדבור שאני - וא"ת ולמאי דס"ד דלא הוי ע"פ הדבור תקשי דהא אמר רב בשר שנתעלם מן העין אסור לקמן, ויש לומר דזה היה יודע שהיה סומך ע"פ הדבור דלאו משל עובד כוכבים קא מייתי אבל לא ס"ד שבא הדבור להתיר האיסור שחיטת טבחים דאחאב", והיינו דפשיט"ל דתקנת בשר שנתעלם וכו', תקנה קדומה היא.

***

ז"ל היראים סי' קכד "ואין לומר שאיסור גניבת דעת במידי דממון דרבנן שהרי מצינו שנענש אבשלום עליו בסוטה פ"א [ט' ב'] תנן לפי שגנב ג' גניבות לב אביו ולב ב"ד ולב כל ישראל נתקעו בו ג' שבטים", והיינו (לכאו'), דפשיט"ל שאם זה רק איסור דרבנן, אז עדיין זה לא נתקן בימי אבשלום.

***

דא"ג, התוס' בר"ה יט: כ' "ואין לומר דשבקוה לתעניתייהו משום מחרת י"ט ומשום כך המתינו עד כ"ד בו דמאז לא היו נוהגין בו". מהיכא פשיטא להו שעדיין לא נהג אז ענינא ד"איסרו חג"?

[עושה חדשות]

לגבי מוקצה מצינו שני זמנים, שהאיסור לטלטל דבר שאינו ראוי בשבת נהג כבר בימי דוד המלך (שבת ל, ב) וטלטול כלי שמלאכתו להיתר שלא לצורך נאסר בימי נחמיה בן חכליה (שם קכג, ב, ר"ן ושה"ג שם). וראה שוע"ר סי' שח סעיפים טז-יז.

יש"כ. הגר"ז אכן מחלק בין מוקצה לגזירת כלים, וכנ"ל. אמנם בפסקי הריא"ז מבואר דס"ל דתקנת נחמיה היא גם על טלטול אבנים. אולי הוא סבר דאמנם כל ענין המוקצה נתקן כחובה גמורה על כולם רק ע"י נחמיה, ואעפ"כ שלמה המלך כבר נהג כך מעיקרא, ולא טלטל מתים בשבת, (ומסתמא גם לבש בגדי שבת, אף שזה מוזכר רק בישעי', ועוד כיו"ב, וכמש"כ לעיל "יתכן לומר גם שיש תקנות שהיו להם כמה שלבים, תקנו ונשתכחו וחזרו ויסדום, או שנהגו כך מקצת העם וחזרו ותקנום כחובה גמורה על כולם").

כעת ראיתי כעי"ז בקובץ תשובות להגריש"א ח"ה סי' נט.

[הכתב והמכתב]

אציין באותו ענין מרגניתא טבא בטעם שמצינו שבמשך הדורות נתקנות ונתרבו גזרות דרבנן שלא היו בדורות הקודמים.
וז"ל הספורנו בהקדמתו על התורה:
אמנם התמעט פרי החג עד שבעה הורה על היות ידיעת החלק העיוני הולכת ומתמעטת בהמון עד מוצאי שביעית שבן דוד בא. והכבשים היו כפל בו ממה שהיו בשאר המועדות להורות כי יוכפל בהמון עסק הכוונה השנית ברוב קרבנותם ובגזרות דרבנן במעט הבטה אל הכוונה הראשונה

[מעט דבש]

לגבי מוקצה מצינו שני זמנים, שהאיסור לטלטל דבר שאינו ראוי בשבת נהג כבר בימי דוד המלך (שבת ל, ב) וטלטול כלי שמלאכתו להיתר שלא לצורך נאסר בימי נחמיה בן חכליה (שם קכג, ב, ר"ן ושה"ג שם). וראה שוע"ר סי' שח סעיפים טז-יז.

יש"כ. הגר"ז אכן מחלק בין מוקצה לגזירת כלים, וכנ"ל. אמנם בפסקי הריא"ז מבואר דס"ל דתקנת נחמיה היא גם על טלטול אבנים. אולי הוא סבר דאמנם כל ענין המוקצה נתקן כחובה גמורה על כולם רק ע"י נחמיה, ואעפ"כ שלמה המלך כבר נהג כך מעיקרא, ולא טלטל מתים בשבת, (ומסתמא גם לבש בגדי שבת, אף שזה מוזכר רק בישעי', ועוד כיו"ב, וכמש"כ לעיל "יתכן לומר גם שיש תקנות שהיו להם כמה שלבים, תקנו ונשתכחו וחזרו ויסדום, או שנהגו כך מקצת העם וחזרו ותקנום כחובה גמורה על כולם").

כעת ראיתי כעי"ז בקובץ תשובות להגריש"א ח"ה סי' נט.

viewtopic.php?p=410371#p410371

[מעט דבש]

הר"י ענבל, ישורון לז:

הרב ענבל - על פתיחת החנויות בנחמיה.PNG (10.99 KiB) נצפה 14559 פעמים

אמנם בשו"ת חתם סופר (חלק ה', השמטות סימן קצה) כתב:

אי נושא ונותן בחנותו בכלל מחלל שבת ויו"ט הוא הרי הוא ככל מחללי שבת באיסורי' הכתובי' בקרא כמ"ש הרמב"ן פ' אמור בפסוק שבתון זכרון תרועה ע"ש וז"ל הרמב"ן שנצטוינו מן התורה להיות לנו מנוחה ביום טוב אפי' מדברי' שאינן מלאכה לא שיטרח כל היום למדוד התבואות ולשקול הפירות והמתנות ולמלא החביות יין ולפנות הכלים וגם האבנים מבית לבית וממקום למקום ואם היתה עיר מוקפת חומה ודלתות נעולות בלילה יהיו עומסים על החמורים ואף יין וענבים ותאנים וכל משא יביאו בי"ט ויהי' השוק מלא לכל מקח וממכר ויהי' החנות פתוח והחנוני מקיף והשולחנים על שולחנים והזהובים לפניהם ויהי' הפועלי' משכימי' למלאכתן ומשכירים עצמם כחול לדברים אלו וכיוצא בהן והותרו הימים הטובים האלו ואפי' השבת עצמה שבכל זה אין בהם משום מלאכה לכך אמרה תורה שבתון שיהי' יום שביתה ומנוחה ולא יום טורח מלאכה וכן מורה לשון רמב"ם פרק כ"א מהלכו' שבת ע"ש:

והוא מקרא מפורש בנחמי' קפיטל י"ג [ועמ"ש חי' רשב"א פ"ק דיבמו' בשם מורי רבינו יונה דבלאו דמחמר לית בי' עשה דשבות אלא במלאכה דאית בי' חיוב מיתה ע"ש אין זה סתירה לדרמב"ן דרמב"ן מיירי ממלאכת של טורח ואותן אין בהם אלא עשה ואמנם אותן שהי' במקדש ואינן של טורח וחייבים עליהם סקילה אותן ישנם גם כן בכלל עשה דשבות ומהנך ממעט רבינו יונה מחמר אבל אם יש בו טורח ומניעת מנוחה פשיטא כדברי רמב"ן] בימים ההם ראיתי ביהודה וגו' והצירים ישבו בה מביאים דג וכל מכר ומוכרים לבני יהודה וירושלים ואריבה את חורי יהודה ואומרה להם מה הדבר הרע הזה אשר אתם עושים ומחללים את יום השבת הלא כה עשו אבותיכם ויבא אלוקינו עלינו את כל הרעה הזאת ואתם מוסיפים חרון על ישראל לחלל את השבת ויהי כאשר צללו שערי ירושלים לפני השבת ואומרה ויסגרו הדלתות וגו' וילינו הרוכלים ומוכרי כל ממכר מחוץ לירושלים פעם ושתים ואעידה בם ואומרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החומה אם תשנו יד אשלח בכם מן העת ההוא לא באו בשבת ואומרה ללוים אשר יהי' מטהרים ובאים ושומרים השערים לקדש את יום השבת גם זאת זכרה לי אלקי וחוסה עלי כרוב חסדיך ע"כ דברי נחמי' הרי קמן דיושב בחנות ומוכר ולוקח הוא מחלל שבת במה שכ' בפירוש האמנם נמצא בדברי חכמי התלמוד מקח וממכר בשבת אסור מדרבנן ועיי' תי"ט משנה וי"ו פ"ג דביצה והיינו באקראי ליקח דבר מחבירו דבר מאכל או שום דבר בארעי ואקראי זה אינו בכלל דברי נחמי' הנ"ל ואסרוהו התלמודים אבל הקובע מו"מ ופותח חנותו בשבת ושוכר ומשכיר הרי הוא מחלל שבת בפרהסיא.

[בברכה המשולשת]

הר"י ענבל, ישורון לז:

הרב ענבל - על פתיחת החנויות בנחמיה.PNG

אמנם בשו"ת חתם סופר (חלק ה', השמטות סימן קצה) כתב:

אי נושא ונותן בחנותו בכלל מחלל שבת ויו"ט הוא הרי הוא ככל מחללי שבת באיסורי' הכתובי' בקרא כמ"ש הרמב"ן פ' אמור בפסוק שבתון זכרון תרועה ע"ש וז"ל הרמב"ן שנצטוינו מן התורה להיות לנו מנוחה ביום טוב אפי' מדברי' שאינן מלאכה לא שיטרח כל היום למדוד התבואות ולשקול הפירות והמתנות ולמלא החביות יין ולפנות הכלים וגם האבנים מבית לבית וממקום למקום ואם היתה עיר מוקפת חומה ודלתות נעולות בלילה יהיו עומסים על החמורים ואף יין וענבים ותאנים וכל משא יביאו בי"ט ויהי' השוק מלא לכל מקח וממכר ויהי' החנות פתוח והחנוני מקיף והשולחנים על שולחנים והזהובים לפניהם ויהי' הפועלי' משכימי' למלאכתן ומשכירים עצמם כחול לדברים אלו וכיוצא בהן והותרו הימים הטובים האלו ואפי' השבת עצמה שבכל זה אין בהם משום מלאכה לכך אמרה תורה שבתון שיהי' יום שביתה ומנוחה ולא יום טורח מלאכה וכן מורה לשון רמב"ם פרק כ"א מהלכו' שבת ע"ש:

והוא מקרא מפורש בנחמי' קפיטל י"ג [ועמ"ש חי' רשב"א פ"ק דיבמו' בשם מורי רבינו יונה דבלאו דמחמר לית בי' עשה דשבות אלא במלאכה דאית בי' חיוב מיתה ע"ש אין זה סתירה לדרמב"ן דרמב"ן מיירי ממלאכת של טורח ואותן אין בהם אלא עשה ואמנם אותן שהי' במקדש ואינן של טורח וחייבים עליהם סקילה אותן ישנם גם כן בכלל עשה דשבות ומהנך ממעט רבינו יונה מחמר אבל אם יש בו טורח ומניעת מנוחה פשיטא כדברי רמב"ן] בימים ההם ראיתי ביהודה וגו' והצירים ישבו בה מביאים דג וכל מכר ומוכרים לבני יהודה וירושלים ואריבה את חורי יהודה ואומרה להם מה הדבר הרע הזה אשר אתם עושים ומחללים את יום השבת הלא כה עשו אבותיכם ויבא אלוקינו עלינו את כל הרעה הזאת ואתם מוסיפים חרון על ישראל לחלל את השבת ויהי כאשר צללו שערי ירושלים לפני השבת ואומרה ויסגרו הדלתות וגו' וילינו הרוכלים ומוכרי כל ממכר מחוץ לירושלים פעם ושתים ואעידה בם ואומרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החומה אם תשנו יד אשלח בכם מן העת ההוא לא באו בשבת ואומרה ללוים אשר יהי' מטהרים ובאים ושומרים השערים לקדש את יום השבת גם זאת זכרה לי אלקי וחוסה עלי כרוב חסדיך ע"כ דברי נחמי' הרי קמן דיושב בחנות ומוכר ולוקח הוא מחלל שבת במה שכ' בפירוש האמנם נמצא בדברי חכמי התלמוד מקח וממכר בשבת אסור מדרבנן ועיי' תי"ט משנה וי"ו פ"ג דביצה והיינו באקראי ליקח דבר מחבירו דבר מאכל או שום דבר בארעי ואקראי זה אינו בכלל דברי נחמי' הנ"ל ואסרוהו התלמודים אבל הקובע מו"מ ופותח חנותו בשבת ושוכר ומשכיר הרי הוא מחלל שבת בפרהסיא.

כמדומני שיש לקדוש הרב איתם הנקין הי"ד מאמר בכה"ע המעיין על דברי הרמב"ן הללו ופסיקתם להלכה למעשה ע"י רבים מרבותינו האחרונים

[מעט דבש]

כמדומני שיש לקדוש הרב איתם הנקין הי"ד מאמר בכה"ע המעיין על דברי הרמב"ן הללו ופסיקתם להלכה למעשה ע"י רבים מרבותינו האחרונים.

אכן
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=306061#p306061

[הכתב והמכתב]

ריטב"א על מסכת ראש השנה דף לב/ב
ברם וצריך את למידע דכל מאי דאמרינן בכל דוכתא שבות לאו למימרא שאין לנו שבות מן התורה כלל דאם כן נמצאת שבת כחול מן התורה שהחניות פתוחות דאוצרות תבואה ויין ומטלטלין חפצים מבית לבית דרך כרמלית ומודדין ושוקלין ומונין ואינו בדין שאסרה תורה הוצאה כגרוגרת והתירה העמל הגדול הזה שא"כ אין זה יום מנוחה אלא כך עיקרן של דברים כי בכלל מ"ע שבות של תורה לשבות ממלאכות יש לשבות מכל שבות דרך כלל שלא לעשות שבת כחול אבל בכל פרט ופרט כי עביד לי' וזהיר באידך דלא הוי שבת כחול הוי שבות דרבנן נמצא שיש לשבות עקר מן התורה ולפיכך העמידו בו חכמים דבריהם במקומות הרבה לדחות מצוה של תורה וזו מרגליות שבידינו מרבינו הרמב"ן מפי מורינו ז"ל:

[הכתב והמכתב]

ריטב"א על מסכת ראש השנה דף לב/ב
ברם וצריך את למידע דכל מאי דאמרינן בכל דוכתא שבות לאו למימרא שאין לנו שבות מן התורה כלל דאם כן נמצאת שבת כחול מן התורה שהחניות פתוחות דאוצרות תבואה ויין ומטלטלין חפצים מבית לבית דרך כרמלית ומודדין ושוקלין ומונין ואינו בדין שאסרה תורה הוצאה כגרוגרת והתירה העמל הגדול הזה שא"כ אין זה יום מנוחה אלא כך עיקרן של דברים כי בכלל מ"ע שבות של תורה לשבות ממלאכות יש לשבות מכל שבות דרך כלל שלא לעשות שבת כחול אבל בכל פרט ופרט כי עביד לי' וזהיר באידך דלא הוי שבת כחול הוי שבות דרבנן נמצא שיש לשבות עקר מן התורה ולפיכך העמידו בו חכמים דבריהם במקומות הרבה לדחות מצוה של תורה וזו מרגליות שבידינו מרבינו הרמב"ן מפי מורינו ז"ל:

[עושה חדשות]

אציין באותו ענין מרגניתא טבא בטעם שמצינו שבמשך הדורות נתקנות ונתרבו גזרות דרבנן שלא היו בדורות הקודמים.
וז"ל הספורנו בהקדמתו על התורה:
אמנם התמעט פרי החג עד שבעה הורה על היות ידיעת החלק העיוני הולכת ומתמעטת בהמון עד מוצאי שביעית שבן דוד בא. והכבשים היו כפל בו ממה שהיו בשאר המועדות להורות כי יוכפל בהמון עסק הכוונה השנית ברוב קרבנותם ובגזרות דרבנן במעט הבטה אל הכוונה הראשונה

ציינתי בהודעה הראשונה לדברי הספורנו בשיר השירים, אבל כעת איני מוצאם.
שמא מישהו יפנה מדוייק יותר.
תומ"ר.

[מעט דבש]

אולי זה (ספורנו, כוונות התורה פרק יג):

ספורנו, כוונות התורה פרק יג - גזירות הטומאה בבית שני.PNG (22.98 KiB) נצפה 14326 פעמים

[עזריאל ברגר]

אולי זה (ספורנו, כוונות התורה פרק יג):

ספורנו, כוונות התורה פרק יג - גזירות הטומאה בבית שני.PNG

זו גמרא במסכת שבת, בסוגיא דיח דבר.

[פלוריש]

בשו"ת מקדשי השם סי' יט הביא את דברי הסמ"ג שהוזכרו באשכול, שבזמן משה רבנו גזרו שהזאה אינה דוחה שבת שמא יעבירנו, וראה שם הערה א.

[עושה חדשות]

בהאי ענינא -

מתוך הקדמת מור וקציעה
וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא, ר"ל ע"ד העברת הלשון, שרז"ל בגזרותיהם מן התורה למדו, כי היא גם היא עשתה סייג לדבריה, כמפורש באדר"ן פ"א, אתו אינהו נמי וגזרי, ושלמה תקן עירובין ונט"י [שבת יד, ב] רק משום סייג וגזרה שלא לעבור על דברי תורה. וכ"מ [פסחים צב, א] ביהושפט על הפסוק ויעמוד לפני חצר החדשה, ואר"י שחדשו בה דברים ואמרו טבול יום לא יכנס במחנה לויה ודברי קבלה כד"ת דמו. הרי שכך היו נוהגין גם בפני הבית, ומיד מימות משה רבינו ע"ה עשו משמרת למשמרת, שהיא תורה שבעל פה שנמסרה למשה מסיני, ועיין מטפחת [ספרים] לענין תקיעות שופר ושני זוגות תפילין וכל דכוותייהו. וחדוש יותר גדול נפלא מאד, נמצא בכתוב בעולי הגולה, שהביאו קרבן אשם על איסור של דברי קבלה, עיין מש"כ בס"ד בספר אם לבינה (סוף ספר עזרא). הא למדת שורש דבר לד"ת שכל דבריהם גזרות, הל"מ בידם מסורות, ממקור אחד יצאו.

מטפחת ספרים על תקנות מאוחרות.pdf

(1.92 MiB) הורד 349 פעמים

[שמואל_הקטן]

רי"א הלוי באריכות רבה כדרכו

[עושה חדשות]

וע"ע מבוא התלמוד למהר"צ חיות.
(האם נדמ"ח?)
וע"ע כאן.

[עושה חדשות]

מענין לענין,

ט"ז יורה דעה סימן קצב - ובזה ניחא לי הא דאיתא פ"ק דסוטה גבי תמר ותשב בפתח עינים שנתנה עינים לדבריה שאמרה ליהודה טהורה אני מנדה וכן מצינו ברות שנכנסה למטתו של בועז אחר שטבלה וקשה הא צריכים שבעה נקיים אחר שנתפייסו ביחד לישא זה את זו ולפי מה שכתבתי ניחא דעדיין לא היתה גזרה זאת.

אם האבות והשבטים קיימו את כה"ת כולל דרבנן, מה הפירוש שהתקנה הזו עדיין לא נתקנה אז, במה היא שונה משאר מצוות ואיסורים דרבנן.

[עושה חיל]

ראוי להביא את המשנה הראשונה במסכת אבות [עברתי מקופיא ולא ראיתי שהביאו כאן].
ואת מה שכתב המאירי שם.
"משה קיבל תורה מסיני... ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה, הם אמרו שלושה דברים הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה"

ובמאירי שם: שעד אותו זמן לא היו עושין סייג לאסור את המותר מחשש שמא יבוא לידי איסור, ומתוך כך תמיד היו באים לגוף העבירות, כמו שמצינו להם בנישואי נשים נכריות בספר עזרא ובחילול שבת ובכמה דברים, ועתה בגלות בבל התחילו לעשות תקנות וגדרים לקדש עצמן במותר להם שלא ליגע באיסורי תורה...

[עושה חדשות]

שו"ת שאגת אריה (ישנות) סימן צו
...ובלא"ה זהו דוחק לומר דבימי יהושע כבר גזרו להא גזירה.