שאלה בדין הפסק לאחר ברכה

[הצעיר באלפי]

מעשה שהיה אצל ידידי בשממיני עצרת העעל''ט
הנ''ל יישב בסוכתו ואחרי שבירך המוציא שכח שהיום כבר לא מברכים לישב בסוכה, כמבואר בגמ' ושו''ע, והתחיל לברך 'ברוך אתה ה' נזכר, ואמר למדינו חקיך ואכל.
ע''כ המעשה.

השאלה הוא האם עשה נכון, האם זה נקרא הפסק ?
או שהיה עליו להמשיך כיון שיש דעה בגמ' שכן מברכים?
או שהיה עליו להמשיך ולומר המוציא לחם מן הארץ ואז ליכא הפסק בין ברכה זו לאכילה ?

[עזריאל ברגר]

נלפענ"ד:
א. הלכתא ברוכי לא מברכינן, ואיננו מתחשבים בדעות נוספות בחז"ל.
ב. התיבות "ברוך אתה ה'" הן מצרכי הסעודה כמו "טול ברוך", למרות שנאמרו בטעות, וכן נוהגים למעשה בברכת שהחינו בבדר"ה.
ג. התיבות "למדני חוקיך" אינן מצרכי הסעודה כלל.
ולכן למעשה שיאכל מפרוסת המוציא מעט, ואח"כ יסיים למדני חוקיך.

מה דעתכם?

[הוה אמינא]

לכאו' האכילה הוי הפסק אחרי בא"ה, ומה יעזור השלמת הפסוק למדני חוקיך אח"ז?

[דרומי]

לכאורה מכשול מצוי למדי, ומסתבר שכבר דיברו בזה בשו"תים.

ואולי באמת זהו אחד הטעמים לאלה שלא אוכלים בסוכה בשמע"צ?

[מקדש מלך]

זכור לי מחלוקת אחרונים בהלכות הבדלה בדין דבר שהתכוון שיהיה מעניין הברכה , אבל למעשה היה זה טעות ואינו מעניין הברכה, האם הוא הפסק. ואם כן כאן תליא בפלוגתא זו (שוב חיפשתי ומצאתי, ראה מ"א סימן רעא ס"ק לב וחידושי רעק"א שם, מ"א סימן רצח ס"ק ו וחידושי רעק"א שם, וצ"ע. וראה דעת נוטה להגר"ח קנייבסקי הלכות תפילין תשובה קלה ובהערה שם).
וכל זה לגבי תחילת הברכה, אבל ברוך שם ודאי אין לו לומר אלא לאחר האכילה. ולכאורה הטעימה לא הורסת את הברוך שם (גם אם היתה מפקיעה את התיקון, אין לו זכות לתקן על ידי יצירת הפסק חדש), וגם בזה זכור לי לנידון האם הברוך שם מתקן גם ממרחק, ויש צד לומר שטעימה אינה הפסק כלל לעניין זה.

[מקדש מלך]

לגבי מחלוקת האחרונים בבשכמל"ו לאחר זמן, ראה בהמצורף

[מקדש מלך]

ולגבי אם אכילה נחשבת הפסק אפילו בין ברכה לטעימה (כגון שבירך על דבר ובין לבין טעם דבר שמברכים עליו ברכה אחרת וכבר בירך ואכל ממנו לפני כן) ראה דע"ת למהרש"ם סימן קסז סעיף ו שמביא פלוגתא בזה, וכל שכן דשפיר דמי לעניין ברוך שם, שבלאו הכי יתכן שאין לחוש בו להפסק.

[עזריאל ברגר]

כאן זה לא ברוך שם אלא למדני חוקיך.

[יואל שילה]

מ"ב קי"ד ל"ב

אם נזכר אחר שאמר השם לא יגמור מחיה המתים אלא יסיים למדני חוקיך ויהיה כקורא פסוק לבד ודינו כאלו עומד עדיין באמצע ברכה וחוזר למשיב הרוח וכן כה"ג בכל דברים שמחזירין אותו

[עזריאל ברגר]

מ"ב קי"ד ל"ב

אם נזכר אחר שאמר השם לא יגמור מחיה המתים אלא יסיים למדני חוקיך ויהיה כקורא פסוק לבד ודינו כאלו עומד עדיין באמצע ברכה וחוזר למשיב הרוח וכן כה"ג בכל דברים שמחזירין אותו

א. זה שנוי במחלוקת.
ב. בשמו"ע אפשר להוסיף פסוקים, משא"כ בין ברכה לאכילה.

[מקדש מלך]

לגבי ברכה נוספת בטעות אי הוה הפסק (שציינתי בזה למחלוקת אחרונים), ראה אריכות בשערי הברכה פרק יג סעיף יב בהערה שם.

לגבי הערת הרב עזריאל שכאן הוא אמירת למדני חוקיך, מסתבר הרבה יותר שלעניין אמירת למדני חוקיך יוכל לטעום בין לבין, שלא מצינו שאם טעם משהו באמצע פסוק הופך לברכה לבטלה, וכל שכן כאן שאסור לו להשלים כיון שיהופך את הברכה הקודמת לברכה לבטלה.

אלא שיש לדון מצד הדעה (נראה לי שהיא העיקרית) שממילא כבר הפסיק וקטע את הברכה הקודמת, וממילא גם אסור לו לטעום דאסור ליהנות מן העולם הזה בלי ברכה. ומכל מקום אינני יכול לומר שיצא מכלל ספק ברכות, ולכן אם היה קורה לי ולא הייתי יכול כמובן לשאול אף רב מה לעשות, הייתי טועם ואחר משלים למדני חוקיך, ואחר כך הייתי מחזר לצאת ידי ברכת המוציא ממישהו לצאת ידי ספק כדי שאוכל להמשיך לאכול.

[פרנקל תאומים]

איידי דאיירינן בהפסק:

אתמול, כשערכתי הבדלה, לאחר שברכתי בורא מיני בשמים, ניסיתי לפתוח מעט יותר את שקית הקינמון הטחון ע"מ להריח ממנה יותר טוב, והשקית נקרעה יותר מדי באופן שחלק מתכולתה נשפך לגביע ועל השולחן וכו', רעייתי, בלי משים, הגיבה לי: "לא נורא, קצת תיבול ביין, לא קרה כלום", ולפתע תפסה את עצמה והשתתקה.

למעשה היא הפסיקה בין ברכת בורא פה"ג שכבר נאמרה על ידי, לבין שתייתי את היין. אמנם בין בורא מיני בשמים להרחה לא הפסיקה, מפני שכבר הריחה מעט לפני כן (מבשמים אחרים שהיו על השולחן), וכן ברכת מאורי האש והעיקר- ברכת ההבדלה עצמה נאמרות לאחר מכן כך שלא הפסיקה אחריהן. השאלה היא האם מה שהפסיקה בין ברכת בפה"ג ושתייתה פוגם ביציאתה יד"ח הבדלה.

[אהוביון]

מעשה שהיה אצל ידידי בשמיני עצרת העעל''ט
הנ''ל יישב בסוכתו ואחרי שבירך המוציא שכח שהיום כבר לא מברכים לישב בסוכה, כמבואר בגמ' ושו''ע, והתחיל לברך 'ברוך אתה ה' נזכר, ואמר למדינו חקיך ואכל.
ע''כ המעשה.

השאלה הוא האם עשה נכון, האם זה נקרא הפסק ?
או שהיה עליו להמשיך כיון שיש דעה בגמ' שכן מברכים?
או שהיה עליו להמשיך ולומר המוציא לחם מן הארץ ואז ליכא הפסק בין ברכה זו לאכילה ?

מדובר בחו''ל?!

[דרומי]

ברור.

[עזריאל ברגר]

איידי דאיירינן בהפסק:

אתמול, כשערכתי הבדלה, לאחר שברכתי בורא מיני בשמים, ניסיתי לפתוח מעט יותר את שקית הקינמון הטחון ע"מ להריח ממנה יותר טוב, והשקית נקרעה יותר מדי באופן שחלק מתכולתה נשפך לגביע ועל השולחן וכו', רעייתי, בלי משים, הגיבה לי: "לא נורא, קצת תיבול ביין, לא קרה כלום", ולפתע תפסה את עצמה והשתתקה.

למעשה היא הפסיקה בין ברכת בורא פה"ג שכבר נאמרה על ידי, לבין שתייתי את היין. אמנם בין בורא מיני בשמים להרחה לא הפסיקה, מפני שכבר הריחה מעט לפני כן (מבשמים אחרים שהיו על השולחן), וכן ברכת מאורי האש והעיקר- ברכת ההבדלה עצמה נאמרות לאחר מכן כך שלא הפסיקה אחריהן. השאלה היא האם מה שהפסיקה בין ברכת בפה"ג ושתייתה פוגם ביציאתה יד"ח הבדלה.

א. זה לא פוגם, כי אפילו אם לא שמעה את ברכת הגפן יצאה ידי חובה!
ב. אפילו אם אתה היית אומר את זה - לכאורה זה לא הפסק, כי זה מצרכי השתיה.

[פרנקל תאומים]

איידי דאיירינן בהפסק:

אתמול, כשערכתי הבדלה, לאחר שברכתי בורא מיני בשמים, ניסיתי לפתוח מעט יותר את שקית הקינמון הטחון ע"מ להריח ממנה יותר טוב, והשקית נקרעה יותר מדי באופן שחלק מתכולתה נשפך לגביע ועל השולחן וכו', רעייתי, בלי משים, הגיבה לי: "לא נורא, קצת תיבול ביין, לא קרה כלום", ולפתע תפסה את עצמה והשתתקה.

למעשה היא הפסיקה בין ברכת בורא פה"ג שכבר נאמרה על ידי, לבין שתייתי את היין. אמנם בין בורא מיני בשמים להרחה לא הפסיקה, מפני שכבר הריחה מעט לפני כן (מבשמים אחרים שהיו על השולחן), וכן ברכת מאורי האש והעיקר- ברכת ההבדלה עצמה נאמרות לאחר מכן כך שלא הפסיקה אחריהן. השאלה היא האם מה שהפסיקה בין ברכת בפה"ג ושתייתה פוגם ביציאתה יד"ח הבדלה.

א. זה לא פוגם, כי אפילו אם לא שמעה את ברכת הגפן יצאה ידי חובה!
ב. אפילו אם אתה היית אומר את זה - לכאורה זה לא הפסק, כי זה מצרכי השתיה.

יש"כ.

מה באמת הפשט בזה שאפי' לא שמעה ברכת הגפן יצאה? הלא אם שמעה רק ברכת ההבדלה מ"ש מנוסח "ברוך המבדיל" שאמרה בלי שם ומלכות בצאת השבת? מדוע לא יצאה יד"ח כבר באמירת "ברוך המבדיל" בלי כוס?

[יואל שילה]

מדוע זה מצרכי שתיה?

[עזריאל ברגר]

מדוע זה מצרכי שתיה?

כי הדיבור היה על שלילת המניעה לשתות מהכוס.

[עזריאל ברגר]

א. זה לא פוגם, כי אפילו אם לא שמעה את ברכת הגפן יצאה ידי חובה!
ב. אפילו אם אתה היית אומר את זה - לכאורה זה לא הפסק, כי זה מצרכי השתיה.

יש"כ.

מה באמת הפשט בזה שאפי' לא שמעה ברכת הגפן יצאה? הלא אם שמעה רק ברכת ההבדלה מ"ש מנוסח "ברוך המבדיל" שאמרה בלי שם ומלכות בצאת השבת? מדוע לא יצאה יד"ח כבר באמירת "ברוך המבדיל" בלי כוס?

א. מקור דברי הוא בשו"ע אדה"ז סי' רצו סע' חי, ולא ביאר טעמו.
ב. נלפענ"ד החילוק, שהרי סוף סוף היא שמעה הבדלה שנאמרה על כוס. והגע בנפשך: אם אדם מבדיל באמצע סעודתו (למרות שעדיף לא לעשות כן), והוא כבר בירך הגפן בתוך הסעודה - עכשיו הוא מבדיל בלי ברכת הגפן, ויכולים לצאת ממנו בלי ברכת הגפן!
אלא שאם זהו הטעם - היה לפוסקים לפרש דין זה גם בהלכות קידוש. ויש לעיין.

[מקדש מלך]

עד כמה שזכור לי גם המשנה ברורה כותב בפשטות שששמיעת ברכת בורא פרי הגפן בהבדלה אינה מעכבת.

[עזריאל ברגר]

עד כמה שזכור לי גם המשנה ברורה כותב בפשטות שששמיעת ברכת בורא פרי הגפן בהבדלה אינה מעכבת.

יהודה ועוד לקרא?!

[הוה אמינא]

זה לא יהודה. אם המשנ"ב כותב זו דעת קדמוני הפוסקים ובדרך כלל לא דעת עצמו.
השאלה היותר נכונה היא האם בהביאו דין זה בפשטות סמך המשנ"ב על פוסקים אחרים או על אדה"ז עצמו בלבד.

[עושה חדשות]

לגבי המובא לעיל (על מעשה דר' פר"ת) מהגר"ז ומשנ"ב על היוצא יד"ח בהבדלה ולא שמע ברכת הגפן,
המקור הוא במג"א בשם ס' הפרדס לרש"י, על מי ששמע הבדלה ולא כיון לצאת בברכת הגפן.

ויש שהעירו בזה, (כמדומני בשם הגריש"א), דהא סמכי' על שי' רש"י לגבי מילה בתענית, דעיקר השתייה של הכוס היא רק משום דגנאי לכוס של ברכה. וא"כ בהכרח שברכת הגפן נצרכת בעצם, ולא רק כהיכ"ת להתיר השתיה. ופלפלו בזה הרבה.

(ובלא"ה יש בזה לכאו' סתירה בין רש"י בעירובין לרש"י בר"ה. ועכצ"ל -לענ"ד- דאם מישהו שותה באמת, אז הברכה היא רק היכ"ת, אבל בתענית שאינו שותה, אזי הברכה מחוייבת בעצם. ויש לזה כמה ראיות. לדוג', הרי בהל' קידוש פסקי' דאם כבר יצאו בהגפן קודם, אז מקדשים בלי הגפן, ומאידך נפסק שבתענית נותנים לתינוק לשתות. וע"כ כנ"ל).

לגבי קידוש (שאלתו של ר' ע"ב), עי' במובא לעיל. אבל הרבה דנו לחלק בזה, ויסוד לכך ע"פ דברי הרי"ץ גיאות. עי' עליו.

[עזריאל ברגר]

א. הלכתא ברוכי לא מברכינן, ואיננו מתחשבים בדעות נוספות בחז"ל.

ואולי כן יש מקום להתחשב בדעות נוספות, כמדובר באשכול viewtopic.php?p=698891#p698891