הודעהעל ידי ידידיה » ג' אוגוסט 02, 2011 4:43 pm
בס''ד
להסיר טעות מלב כאילו העולם אינו חש לדעת ר"ת בזמן צאת הכוכבים, ונברר שזמן צאת הכוכבים הנהוג בא"י הוא הוא "זמן ר"ת' שנהגו בו אבותנו.
בלוחות השנה המצויים מופיעים 2 זמנים לצאת ש"ק, הזמן ה"רגיל", וזמן ר"ת המאוחר יותר, וידוע (כמפורט להלן) שהשו"ע והרמ"א פסקו כר"ת, וחובה ליישב הכיצד אנו נוהגים להקל כנגד השו"ע והרמ"א באיסור דאורייתא של שבת, ותימה רבה היא.
ולהלן נברר בס"ד, שאף שבאמת אנו פוסקים כהגאונים, מכל מקום ודאי שלחומרה חוששים אף לר"ת, ומעולם לא עלה על דעתנו להקל שלא כמותו, אלא ש"הזמן הרגיל" הוא הוא גם "זמן ר"ת" לדעת השו"ע ולפי מנהג ישראל בכל הדורות.
ואפרט.
כמה נתוני בסיס והנחות פשוטות.
א. הגדרת יום ולילה בהלכה נקבעת לפי מציאות האור והחושך, ומקרא מלא הוא (בראשית א, ה) 'וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה'.
ב. ממילא, כל הזמנים שהוזכרו בחז"ל לעניין תחילת הלילה (כגון שיעור הילוך כך וכך מיל מן השקיעה) הם סימן ולא סיבה, דהיינו שלימדונו חכמים שכשהגיע זמן זה סימן הוא שכבר חושך שורר על הארץ במידה מספקת להחשב 'חשכת ליל'.
אך ודאי אין סברא לפרש שגזירה מן השמים היא שאחרי כך וכך דקות שזז מחוג השעון לאחר השקיעה נעשה לילה אפילו אם עדיין אור יום שולט בעולם.
ג. גם מחלוקות הראשונים והפוסקים בפירוש דברי הגמרא, נסובות אך ורק על עניין הסימן, מהו הסימן שנתנה הגמרא שאז מידת החושך היא של לילה.
ד. כיון שהוסכם שהחושך הוא העושה דין 'לילה', אילו מצינו מקום שבו החושך מקדים או מאחר לבוא יותר משאר מקומות, יש לקבוע זמן הלילה והיום במקום זה על פי החושך והאור שלו.
העולה מן הנ"ל למעשה: המציאות היא שישנם הפרשים עצומים בין הארצות במשך הזמן של הדימדומים שבין שקיעת השמש עד שנעשה חושך מוחלט, וממילא אי אפשר לקבוע זמן שווה לכל העולם, שהרי באותו שיעור זמן אחרי השקיעה שבמקום פלוני כבר חושך, במקומות אחרים עדיין אור יום, ולא יעלה על הדעת שבעיר מסויימת שאור יום שורר בה 40 דק' אחר השקיעה, יוציאו שבת בזמן זה מפני שבעיר שבארץ אחרת 40 דק' אחר השקיעה כבר חושך גמור.
דוגמא:
בארץ ישראל לאחר 72 דק' מן השקיעה שורר חושך מוחלט (בכל ימות השנה), אך ישנם מקומות בחו"ל שבזמן זה עדיין אור יום!!!, וכי תאמר שגם שם אחר 72 דק' זהו לילה אף שאור יום שורר שם. (וראה להלן שבס''ד נרחיב בזה).
מה עושים למעשה:
על כורחנו עלינו לברר על איזה מקום דיברו חז"ל כשקבעו את שיעור הזמן, ומצב החושך השורר באותו מקום בזמן שקבעו חז"ל זהו מצב שלך "חשכת ליל", וממנו נלמד לשאר מקומות, שכאשר מגיע מצב חושך שכזה, אז נעשה לילה.
והסכמת כולם שחז"ל דיברו על ארץ ישראל או בבל, (בחסד ה' הזמנים בהם פחות או יותר שוים, שלולי כן היינו במבוכה) ומהם נלמד לשאר העולם.
אלא שצריך שיטה למדוד את "מצב החושך" באופן שניתן להשוואה בין המקומות (בשלמא מספר דקות זהו שיעור ברור ובקלות אפשר בכל מקום למדוד לפי שעון כמה דקות עברו מן השקיעה, אך כיון שהסכמנו שמספר הדקות אינו כלום לעניינו, הגענו למבוכה, היאך אפשר לתת שיעור ברור הניתן למדידה של "מצב חושך" בשמים), והפוסקים דנו בזה ונתנו דרכי מדידה, וראה להלן.
עתה לעצם המחלוקת ופסק ההלכה.
מחלוקת ר"ת והגאונים
.
בגמרא מבואר שישנו זמן מסופק בין היום והלילה הנקרא 'בין השמשות', וחז"ל נתנו סימנים מתי מתחיל בין השמשות ומתי הוא מסתיים ונעשה לילה ודאי.
אכ"מ להכנס לפרטי הסוגיות, אך נפרט תמצית הדברים הנצרכים להבנת מנהגנו למעשה.
דע, ששיעור הילוך מיל הוא בין 18 ל24 דקות (יש שיטות בזה, ולהבנת הנדון דנן אינו נ"מ).
דעת ר"ת: כאשר שקעה החמה מן העין עדיין יום גמור הוא, ונמשך היום עד שיעור זמן הילוך של שלוש ורבע מילים מן השקיעה, שאז מתחיל בין השמשות.
ואחר עבור זמן שיעור הילוך ארבעה מיל מן השקיעה (הראשונה) מתחיל הלילה, ומכאן חשבון ה72 דק' (18x4) המכונה בלוחות השנה "זמן ר"ת".
דעת הגאונים: מיד בשקיעת החמה מן העין זהו בין השמשות, ספק יום ספק לילה,
ואחרי שעור הילוך שלושת רבעי מיל מן השקיעה מתחיל לילה ודאי.
נמצא ש"בין השמשות" לכו"ע נמשך זמן הילוך שלושת רבעי מיל, אלא שנחלקו אם בין השמשות מתחיל בשקיעה (גאונים) או ב'שקיעה השנייה' שהיא בזמן הילוך ג' מילין ורביע אחרי השקיעה הראשונה (ר"ת).
ומצינו נפקותות בין השיטות לקולא ולחומרה:
לעניין כניסת שבת שיטת ר"ת היא קולא:
לר"ת יום שישי בתורת ודאי נמשך עד שיעור 3 ורבע מיל אחר השקיעה, וכל מלאכה מותרת בזמן זה כשאר ימות החול (אמנם יש דין תוספת שבת איזה זמן לפני הלילה וראה שו"ע או"ח רסא)
ולפי הגאונים כבר מן השקיעה הוי ספק לילה של שבת.
ולהיפך, בצאת השבת יש חומרה לר"ת:
שלפי ר"ת מתחיל מוצ"ש רק כעבור שיעור ד' מילים אחר השקיעה, ולפי הגאונים יצאה שבת כבר בשיעור שלושת רבעי מיל.
פסק ההלכה
.
שו"ע ורמ"א: הלכה כר"ת אף לקולא.
השו"ע פסק באו"ח סי' רסא כר"ת להקל דהיינו ששבת מתחילה בשיעור זמן של הילוך שלוש ורבע מילין אחר השקיעה, ומכאן למדנו שהכריע כר"ת לגמרי לכל דבר.
וכן מבואר שפסק גם הרמ"א, ומדשתיק כולי האי, וכו'.
הגר"א: כהגאונים אף לקולא.
הגר"א הביא שיטת הגאונים האמורה, והכריע כמותה מתוך קושיות על שיטת ר"ת.
משנה ברורה: להחמיר (בדאורייתא) בין כהגאונים ובין כר"ת.
המ"ב (שם סקכ"ג) כתב שהרבה ראשונים חלקו על ר"ת וסייעתו, וגם הגר"א הסכים לשיטתם, ולפיכך יש להזהר לא לעשות מלאכה מיד כששקעה החמה, וכתב לחוש לחומרא גם לדעת ר"ת, וזו לשונו בביאור הלכה (סי' רסא ד"ה שהוא):
'ונכון לכתחלה לצאת דעת ר"ת וכל הני רבוותא המחזיקים בשיטתו שלא לעשות מלאכה במוצ"ש עד שיושלם השעור דד' מילין'. (ומסיים הביאור הלכה כך, 'ועיין מה שכתבנו לקמן בסימן רצ"ג בבה"ל ד"ה עד בסוף הדבור מש"כ שם', וכאן טמון המפתח להנהגתנו, וכפי שיבואר בהמשך בס"ד).
מאליה עולה התמיהה, היתכן??? היאך רואים יר"ש שאינם חוששים להכרעת השו"ע והמ"ב להזהר במוצ"ש עד זמן ר"ת?
לכאורה, הנוהגים כהגר"א לכל דבר יש להם אפילו לכתחילה לנהוג כהגאונים כהכרעתו, אך שאר העולם צריכים בפשיטות לנהוג כסתימת השו"ע והרמ"א וכר"ת, ובודאי אין להם להקל שלא כר"ת. וכהמ"ב שכתב שנכון להחמיר לשני הצדדים.
וצא וראה כמה מדקדקים להחמיר ולצאת ידי דעת כולם בהרבה נושאים, וכאן מתעלמים מהשו"ע והרמ"א. הלא דבר הוא.
ויש בנותן ענין להביא דעת הגר"י סלנטר זצ"ל בזה, כפי שמעיד אחיינו הר"ר ארי' ליב ליפקין בהקדמה לספרו 'אור היום':
'ואמר לי כבוד דודי אדמו״ר הגאון הגדול צי״ע בו׳ כקש״ת ר׳ ישראל סלאנטער זצ״ל שהעושה כשיטת הגר״א ז״ל בענין.בין השמשות במוש״ק מחוייב לעשות כשיטת הגר״א ז״ל בע״ש לענין התחלת בהשי׳מ שהוא מיד אחר השקיעה ואם לא עשה כן הוא בתרתי דסתרי אהדדי ,ועוד שמעתי מכבוד דודי זצוק״ל הנ״ל שגם בכלל, מי שעושה כקולות הגר״א ז״ל מחוייב ג׳׳כ בחומרות הגר״א׳ ז"ל בשאר דברים לפי שזה תלוי בזה (כמו שדרה וגולגולת בעירובין שם ע״ש) לפי שעיקר הדבר תלוי בדבר אחד אם ראוי לאחוז שיטת הגר״א ז״ל נגד כל הפוסקים האחרים לפי שהוא ראוי לדחות א ת כולם או אולי החיוב לאחוז כדברי הפוסקים כו׳ ... ולכן מי שאוחז את קולותיו מחויב לאחוז את חומרותיו (כמו חדש ובדומה) כן שמעתי ממנו זללה״ה'.
התמיהה גוברת כאשר מבררים מה היה מנהג אבותינו בזה.
היאך נהגו אבותינו (בארצות אשכנז)
.
ובכן, אבותנו הלכו כשיטת ר"ת אפילו לקולא.
הב"ח כתב (סימן רס"א) שכבר נהגו העם להקל ע"פ ר"ת,
חתנו של רע"א מעיד על מנהג חותנו, (נדפס בספר אגרות סופרים סימן מ"ז) בזו הלשון: 'וכברור בעיני דבין להקל ובין להחמיר לא זז מדעת ר״ת'.
הרב וואזנר שליט"א בשבט הלוי ח"א סימן מ"ט מעיד ש'אנחנו בחו"ל היינו רגילים להורות' לגמרי כרבנו תם ואף לקולא.
ואם כן עולה ומתגברת התמיהה, היאך נוהגים רוב ישראל בא"י להתעלם מזמן ר"ת, ונמצא ח"ו שלפי דעת אבותינו יש במנהגנו ודאי חילול שבת, שהרי לפי ר"ת עד תום שיעור הילוך שלוש ורבע מיל הוי ודאי יום שבת, ואילו אנו עושים מלאכה לאחר תום שיעור הילוך שלושת רבעי מיל (ובד"כ קצת יותר) בלבד.
ובס"ד יתברר העניין.
זמן לילה לפי ר"ת בארצות שישבו בהם אבותינו .
כאמור לעיל הגדרת יום והלילה נקבעת לפי מידת החושך והאור, והגמרא והראשונים עסקו בארץ ישראל או בבל.
אך יש לדעת שבמדינות הרחוקות יותר מקו המשווה משתנה השיעור בהרבה, וזמן רב מאד נמשך משקיעת החמה עד שנעשה חושך, וכן תהליך ההחשכה איטי יותר.
להמחשת המציאות נביא דוגמאות, כל הזמנים העתקתי מן האתר "מאי זמנים נט".
הזמנים בקובנה ליטא, יום א, י סיון תשע"א.
**שקיעת החמה 10:02 : 20 במישור [ שינוי גובה ]
צאת הכוכבים - ג' כוכבים {זמן הגאונים- ידידיה} 36 דקות במעלות צאת השבת ויום טוב :11:34 :
צאת הכוכבים - 72 דקות 11:14
בהמשך נרחיב בס"ד בהסבר הזמנים.
אך כעת אנא שים לב!!! הזמן ה'רגיל' (גאונים) שבא"י הוא 36 דקות מן השקיעה, בקובנה ביום זה הוא 92 דקות!!!, שהרי השקיעה שם ב10.02 ו36 דקות אח"כ יוצא 10.38 ואילו הזמן שהעתקנו הוא 11.34, וכי טעות יש כאן?
לא ולא, אלא שכיון שהשמש בקובנה שוקעת באיטיות רבה, מידת החושך שבא"י 36 דק' אחר השקיעה שוררת שם רק לאחר 92 דקות.
נמצא שבקובנה (ביום הנ"ל) בין השקיעה לראיית 3 כוכבים עוברים 92 דקות!!!
ובמילים, שעה וחצי ועוד שתי דקות...
והנה, לונדון בתאריך הנ"ל
** שקיעת החמה
9:17 : 46 במישור [ שינוי גובה ]
צאת הכוכבים - כוכבים 'ג
10:31 : 36 דקות במעלות
צאת השבת ויום טוב
10:29 : צאת הכוכבים - 72 דקות
74 דקות בין השקיעה ל3 כוכבים...
ולעומת זאת, בירושלים:
**שקיעת החמה
7:44:51 במישור [שינוי גובה]
7:49:57 בגובה 800 מטר
צאת הכוכבים
– ג' כוכבים 8:26:58 36 דקות במעלות
צאת השבת ויום טוב
9:01:57 צאת הכוכבים - 72 דקות
מן השקיעה (במישור) עד ראיית 3 כוכבים נמשך כ41 דק'... בלבד...
(ולמה לא 36? מפני שגם בא"י יש שינויים במשך הדמדומים, ו36 דק' זהו הזמן ב'ימים השוים' בניסן ובתשרי, ואכמ"ל.)
מדוע יש שוני כ"כ גדול בין הארצות? .
חכמי התכונה נתנו 2 טעמים לזה.
1. השמש מאירה על כדור הארץ, אך מחצית אחת בלבד של הכדור מוארת על ידה, המחצית האחרת מוסתרת על ידי המחצית המוארת, ומהלך היממה מקורו בסיבוב כדור הארץ סביב עצמו, שבכל רגע נתון מחצית הכדור כנגד השמש ואז הוא יום, ובמחצית הכדור שכנגד שורר חושך, וסיבוב הכדור גורם שבכל רגע ורגע בנקודה מסויימת זורחת השמש ונראית לעין, ובמקביל בצד השני של הכדור היא שוקעת ונעלמת.
אמנם גם אחרי השקיעה עדיין קרני אור מאירות על הארץ עד שמתרחקת השמש ביותר.
וברור, שככל שהשמש רחוקה יותר מן נקודת האופק, כך מחשיך יותר ויותר,
מהירות ההתרחקות של השמש תלויה במהירות סיבוב כדור הארץ. אכן מהירות הסיבוב, אינה שווה בכל מקום, אלא במרכז כדור הארץ שקוטרו גדול הסיבוב מהיר בהרבה מן הקצוות של הכדור שקוטרם קטן.
והכרח הוא, שהרי ב24 שעות עושה הכדור סיבוב שלם בכל מקום ומקום, ולכאורה במקום שהקוטר גדול, צריך יותר זמן כדי לסיים סיבוב שלם מאשר במקום שהקוטר קטן, ואם בקוטב נמשך יום 24 שעות, היה צריך להיות שבמרכז הכדור ימשך היום 30 שעות ויותר עד שישלים סיבוב שלם, אלא שמהירות הסיבוב אינה שווה, וכך היא המציאות גם בכדור שתנסה לסובב בביתך.
נמצא שבמקומות הנוטים מקו המשווה הסיבוב איטי יותר, וממילא התרחקות השמש נמשכת זמן רב יותר, ובין השקיעה לחושך הגמור עובר זמן רב. ולפיכך בארצות אירופה שהן רחוקות מקו המשוה, נמשכים הדימדומים זמן כה רב וכפי שהבאנו לעיל את הזמנים בקובנה ובלונדון.
2. ככל שקרובים לקו המשווה השמש מהלכת כמעט בקו ישר מעל הראש, יוצאת במרכז הצד המזרחי, ושוקעת ממול במערב, וכך בלילה מהלכת בקו ישר בצד הכדור הנגדי, אבל בקצוות הכדור השמש מהלכת באלכסון, בין ביום ובין בלילה, וברור שכאשר מודדים במטרים כמה התרחקה השמש מן האופק, כאשר ההילוך אלכסוני אין היא מתרחקת מיד מן האופק אלא הסיבוב של כדור הארץ מוליך אותה באלכסון במקביל לקו האופק ונטיית ההתרחקות איטית ביותר, ולפיכך באירופה שרחוקה מקו המשוה, גם לאחר השקיעה עדיין אור גדול משך זמן רב. אמנם מידת האלכסון תלויה בעונות השנה, ובימי האביב והסתיו היא פחותה בהרבה, ואז ההפרש בין ארץ ישראל לאירופה בזמן השקיעה הוא פחות,
אכן עדיין בכל ימות השנה השקיעה האירופית ארוכה בגלל הטעם הראשון.
לא יתכן שמספר הדקות שבין השקיעה לצאת הכוכבים שווה בא"י ובאירופה
לפי זה, אין להקיש כלל ממקום למקום ולחשב זמן הלילה לפי מספר הדקות שנאמרו בגמרא ובפוסקים.
שאם לימדונו חז"ל שבארץ ישראל ובבל לאחר 72 או 36 דקות מן השקיעה זהו לילה, פשוט וברור שבאירופה לא די בזמן זה, שהרי מידת האור ששוררת באירופה 72 דק' אחר השקיעה שווה לאור ששורר בא"י כ15 דק' אחר השקיעה, וכיון שמידה זו נחשבת יום (לר"ת) בא"י גם באירופה הוי יום, אלא שיש לברר מהי מידת החושך בארץ ישראל אחרי 72 דקות (לר"ת, שכמותו פסק השו"ע), ובשיעור חושך כזה הוי לילה, כל מקום לפי זמנו.
וכיון שמידת החושך תלויה בשיעור התרחקות השמש מנקודת האופק, הדרך הנכונה היא לבדוק כמה התרחקה השמש מן האופק בארץ ישראל 72 דקות מן השקיעה, ולבדוק מתי באירופה היא מגיעה לשיעור ריחוק כזה.
ומדידה זו נקראת בפי הפוסקים 'מעלות שוות', דהיינו שכדור הארץ מתחלק ל360 מעלות, ובכל ארבע דקות סובב הכדור שיעור מעלה אחת כך שב24 שעות נשלם סיבוב 360 מעלות. ובקו המשוה שבו קוטר כדור הארץ הוא הרחב ביותר , אחרי 72 דקות מן השקיעה נמצאת השמש בריחוק 18 מעלות מן האופק, ובארץ ישראל שהיא צפונית לקו המשווה (ובמקום א"י קוטר הכדור קטן יותר, והמעלות קצרות יותר לפי מטר) נמצאת השמש אחרי 72 דקות בריחוק 16.1 מעלות מן האופק, ועלינו לחשב בכל מקום ומקום כשתהא השמש במרכז כזה, אז הוא זמן לילה לפי ר"ת.
ובאמת כך המנהג באירופה לכולי עלמא בשיטת הגאונים וכפי שראינו בלוח הזמנים של קובנה ולונדון, שאיש אינו מעלה בדעתו להוציא שבת 36 דקות או אפילו 40 דקות אחרי השקיעה בכל ימות השנה, כפי שאנו נוהגים בארץ ישראל.
כעת קל יותר להבין את זמני היום בקובנה שהבאנו לעיל ונחזור עליהם, (באדיבות האתר המצויין הנזכר לעיל "מאי זמנים נט)
קובנה:
**שקיעת החמה
10:02 : 20 במישור [ שינוי גובה ]
צאת הכוכבים - ג' כוכבים
11:34 : 36 דקות במעלות
צאת השבת ויום טוב
11:14 : צאת הכוכבים - 72 דקות
ראינו שאת הזמן הרגיל מחשבים לכו"ע לפי מצב החושך ולא לפי הדקות, אך שים לב ש"זמן ר"ת" אינו מחושב כך אלא לפי דק', וב72 דק' הוי זמן מוצש"ק בדיוק כמו א"י, ויוצא מזה דבר תימה ש"זמן הגאונים" ליציאת שבת הינו הרבה יותר מ72 דק' אחר השקיעה, ו"זמן ר"ת" של 72 דק' מקדים ל"זמן הגאונים", ובחלקים גדולים של אירופה ישנם כמה ימים בשנה (כפי שהבאנו דוגמא מקובנה ולונדון) שגם בצאת השבת "זמן ר"ת" הוא קולא, והנוהגים כהגאונים ממתינים יותר מהם לצאת השבת.
ולכאורה, פשוט וברור שכמו כן לפי ר"ת יש לחשב כהנ"ל, ובמצב השמש המקביל למצבה בא"י 72 דקות מן השקיעה, אז הוא זמן צאת השבת, שהרי אחרי 72 דק' מצב החושך בקובנא הוא רק כמצב החושך בא"י של 36 דק' מן השקיעה, ועדיין יום הוא לר"ת.
אך, ראה זה פלא, בטבלה הנזכרת וכן הוא המנהג של הנוהגים כר"ת, צאת השבת לפי "זמן ר"ת" אינו נמדד במעלות שוות אלא מחשבים 72 דקות, ולפי ר"ת שבת יוצאת 24 דק' מוקדם יותר מזמן הגאונים, והלא דבר הוא, מה טעם הדבר. (אמנם בימים המסויימים הנ"ל שזמן הגאונים יוצא יותר מאוחר אפשר שכו"ע מחמירים כמותם, ואיני יודע).
בראשונה עלינו לברר, מתי באמת הזמן הנכון לפי ר"ת בחשבון מעלות שוות? ובכן האתר הנ"ל נותן אפשרות נוספת מלבד הזמנים שהעתקתי לעיל, ונקראת "כל הזמנים", שם מסתתר הנתון המעניין, והרי הוא לפניכם בס"ד
Lithuania > Kaunas > Kaunas
(מספר ID של המקום: 46193843)
י' סיון תשע"א
יוני 12, 2011 הזמנים לפי שעון קיץ יום ראשון
עלות השחר
X:XX:XX 90 דקות במעלות, קודם הנץ
3:34:24 72 דקות שוות קודם הנץ
X:XX:XX 72 דקות לפי 16.1 מעלות
זמן ציצית ותפילין
2:04:54 11.5 מעלות תחת האופק
2:22:12 11 מעלות תחת האופק
2:42:27 10.2 מעלות תחת האופק
הנץ החמה
4:46:24 במישור
סוף זמן קריאת שמע
מגן אברהם
X:XX:XX לפי 90 דקות במעלות
8:29:23 לפי 72 דקות שוות
X:XX:XX לפי 72 דקות במעלות
9:05:23 סוף זמן קריאת שמע
גר"א ובעל התניא
סוף זמן תפילה
מגן אברהם
X:XX:XX לפי 90 דקות במעלות
10:07:42 לפי 72 דקות שוות
X:XX:XX לפי 72 דקות במעלות
10:31:42 סוף זמן תפילה
גר"א ובעל התניא
1:24:22 חצות
מנחה גדולה
1:54:22 30 דקות שוות אחר חצות
2:07:31 גר"א ובעל התניא
2:07:31 לחומרא
2:13:31 מגן אברהם
לפי 72 דקות שוות
מנחה קטנה
6:26:30 גר"א ובעל התניא
7:08:30 מגן אברהם
לפי 72 דקות שוות
פלג המנחה
8:14:25 גר"א ובעל התניא
9:11:25 מגן אברהם
לפי 72 דקות שוות
שקיעת החמה
10:02:20 במישור
צאת הכוכבים - ג' רבעי מיל
10:31:32 131/2 דקות במעלות
אחר השקיעה
לפי הילוך מיל 18 דקות
10:39:38 167/8 דקות במעלות
לפי הילוך מיל 22.5 דקות
10:42:24 18 דקות במעלות
לפי הילוך מיל 24 דקות
10:58:39 24 דקות במעלות
סדורו של ר' שניאור זלמן
סוף זמן הצומות שהן מדרבנן
11:05:07 ר' טוקצינסקי
27 דקות במעלות
11:14:13 ר' משה פיינשטיין
למי שקשה לפניו להתענות
צאת הכוכבים - ג' כוכבים
11:27:05 34 דקות במעלות
לפי ספר מועד מועדים
11:34:59 36 דקות במעלות
צאת השבת ויום טוב
צאת הכוכבים - חזון איש
11:48:29 40 דקות במעלות
צאת הכוכבים - רבינו תם
11:14:20 72 דקות שוות אחר השקיעה
X:XX:XX 72 דקות במעלות
מה הפשט של ג' האיקסים? ובכן, ביום זה השמש בקובנא כלל אינה מגיעה למרחק הדומה למרחק שאיליו היא מגיעה בא"י 72 דק' אחר השקיעה, ואכן, חושך כמו שאנו מכירים כאן, אינו קיים בתקופה זו של השנה בקובנה.
וכן הוא גם בלונדון, ועוד.
הבה נקפוץ קדימה ל15 באוגוסט תשע"א, קובנה:
שקיעת החמה
8:58 : 25 במישור [ שינוי גובה ]
צאת הכוכבים - ג' רבעי מיל
9:20 : 38 13 1 / 2 דקות במעלות
אחר השקיעה
לפי הילוך מיל 18 דקות
9:26 : 30 16 7 / 8 דקות במעלות
לפי הילוך מיל 22.5 דקות
9:28 : 28 18 דקות במעלות
לפי הילוך מיל 24 דקות
9:39 : 39 24 דקות במעלות
סדורו של ר' שניאור זלמן
סוף זמן הצומות שהן מדרבנן
9:43 : 54 ר' טוקצינסקי
27 דקות במעלות
9:49 : 40 ר' משה פיינשטיין
למי שקשה לפניו להתענות
צאת הכוכבים - ג' כוכבים
9:57 : 24 34 דקות במעלות
לפי ספר מועד מועדים
10:01 : 53 36 דקות במעלות
צאת השבת ויום טוב
צאת הכוכבים - חזון איש
10:08 : 59 40 דקות במעלות
צאת הכוכבים - רבינו תם
10:10 : 25 72 דקות שוות אחר השקיעה
11:22 : 01 72 דקות במעלות
סוף סוף יש לנו זמן מדוייק, "72 דקות במעלות" יוצא ב11,22 דהיינו עוד 72 דקות מעבר ל72 שמחשבים בא"י, ובסה"כ שעתיים ועשרים לאחר השקיעה.
מדוע אין מחשבים זמן ר"ת לפי מצב החושך, כפי שמחשבים ע"פ הגאונים
לפי המתבאר, אין שום טעם בעולם שלא להמתין עד הזמן הנ"ל, וכשם שלפי הגאונים לא שמענו מי שיחשב 36 דק' בכל מקום ובכל זמן, כך לר"ת אין לחשב 72 דק' אלא לחשב במעלות ריחוק השמש וכמבואר.
אכן, פלא הוא שמעולם לא נהגו כן. וכפי שהעיד הח"ח במכתבו בספר אבני שהם (סי' כט) שמנהג כלל ישראל אפילו בקיץ שממתינים רק 72 דק' (מלבד ביה"כ במינסק והגאון מבריסק שמחשבים שעות זמניות. - ואכמ"ל)
ואין ליישב שסומכים על הגאונים ולכן מקילים שלא להמתין עד סוף זמן ר"ת האמיתי שהוא מאוחר מאד, שהרי כמבואר לעיל בזמנים ההם נהגו כל העם להקל כר"ת בכניסת שבת וכנגד הגאונים, וכיון שלפי הגאונים עשית מלאכה המחייבת סקילה בזמן בין השמשות שהוא ספק שבת מדאורייתא, היאך תוכל לסמוך עליהם ולעשות מלאכה בזמן שלפי ר"ת הוא ודאי יום במוצ"ש, ותרתי דסתרי הוא, וממה נפשך עשית מלאכה באיסור, או בכניסת שבת (לפי הגאונים) או ביציאתה (לפי ר"ת).
ולכשתמצי לומר, היא גופא קושיית הגר"א על ר"ת וז"ל ביאור הגרא או"ח רסא ס"ק יא: 'ובמדינות הנוטות לצפון שעלות השחר מתחיל בקיץ בחצי הלילה, אם כן אין צאת הכוכבים כלל בקיץ' וכבר תמהו רבים מה בכך, והרי לכו"ע יש מקומות רחוקים שאין בהם צאת הכוכבים כל הקיץ ובקטבים נראית השמש כל הלילה כמחצית השנה, ומה קשה על רבנו תם שלשיטתו דין אירופה כדין הקטבים שאין בהם צאת הכוכבים כל הלילה. ולפי המבואר קןשיית הגר"א מתפרשת בפשיטות שמתוך שראינו את כל ישראל היושבים בערי אירופה שנוהגים דיני יום ולילה גם בקיץ, מכח מנהג ישראל קשה על הפוסקים כר"ת כנגד המנהג.
ומכל מקום עלינו ליישב מהי סברת הפוסקים כר"ת וכפי שנהגו ישראל להקל כמותו, מדוע לא חששו לחשבון הנ"ל של מעלות שוות לעניין צאת השבת.
מנהג אבותנו בידינו!!!!!! .
טרם שננסה ליישב את מנהג ישראל חשוב מאד לקבע מסמרות, שאין לנו לזוז מן המנהג בשום אופן, ואם כל הדורות (בארצות אירופה) לא המתינו למצב החושך הראוי לפי חשבונינו כמבואר, על כורחך שאין צריך להמתין כן, אלא באמת במצב החושך ששורר באירופה אחרי 72 דק' מן השקיעה, הוי לילה גם לפי ר"ת.
ואין לנו לבוא להחמיר ולומר שאבותינו לא ידעו כל הנ"ל, משום שהמציאות בעניין סיבוב הכדור על צירו שהוא סבב לאט יותר בקצותיו, וכן הילוך השמש באלכסון במקומות הנוטים מקו המשווה התבררה גם אצל חכמי התכונה רק בתקופה מאוחרת, אבל כיום שאנו יודעים לחשב חשבון המעלות בדיוק חובה עלינו להחמיר כנ"ל, שאם כן הרי אנו מוציאים ח"ו לעז על כל הדורות שעשו מלאכה באיסור, ולא יעלה ולא יבוא בשום פו"א לנקוט כך, אלא מנהג ישראל תורה, ואם כך נהגו אות וסימן הוא שאכן מותר כך לכתחילה, ומיניה לא תזוע. .
.
מה באמת הסברא, .
כיצד ניתן מצד אחד להקל כר"ת, ומצד שני לא לחוש למצב החושך המקביל בא"י לפי דעתו?
הובא לעיל שהשו"ע פסק הלכה לקולא כר"ת וכתב באו"ח סימן רסא סעיף א וב' לעניין כניסת שבת שאף לאחר ששקעה החמה עדיין יום הוא עד שיעור זמן הילוך ג' מילין ורביע, (וראה בפנים מה שכתב מתי זמן תוספת שבת).
ולפי זה זמן יציאת השבת הוא בשיעור הילוך ד' מילין,
אך הרי זה פלא, בסימן רצג סעיף ב לעניין יציאת שבת שינה השו"ע ולא כתב שיעור זה, וזו לשונו: 'צריך ליזהר מלעשות מלאכה עד שיראו ג' כוכבים קטנים, ולא יהיו מפוזרים אלא רצופים, ואם הוא יום מעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו'.
להיכן נעלם שיעור הילוך ד' מילין?
וזו לשון הביאור הלכה שם ד"ה עד: 'קשה לי דלפי מה דפסק המחבר לעיל בסימן רס"א כשיטת ר"ת דמשקיעת החמה עד ג' כוכבים יש כשעור הילוך ד' מילין א"כ אם אנו רואין כוכבים ואנו יודעין שעדיין לא נשלם הזמן דד' מילין ע"כ דאותן הכוכבים הם גדולים א"כ אמאי לא התנה הכא המחבר שיהא נשלם השעור דד' מילין מעת השקיעה'
ומנסה המ"ב לתרץ:" 'וא"ל דס"ל דמכיון שאנו רואין ג' כוכבים תלינן דמסתמא נשלם השעור אבל אם אנו יודעין שלא נשלם אה"נ דצריך להמתין עד שיושלם'.
המ"ב ניסה ליישב שבאמת הזמן הנכון הוא בשיעור הילוך ד' מילין, אלא שכיון ששיעור ראיית כוכבים ושיעור ד' מילין זמן אחד הוא, חסך מאיתנו השו"ע לדקדק על מספר הדקות שעברו מן השקיעה ונתן לנו סימן קל יותר, שאם ראינו ג' כוכבים, מסתמא עברו ה72 דק', אך אילו בדקנו וידוע לן שעדיין לא חלפו 72 דק' ודאי אין זה לילה ואפילו אם אנו רואים ג' כוכבים בעינינו. אך דחה המ"ב, שאין לומר כן.
המ"ב לא פירט מדוע "אין לומר" כך, ומסתמא כוונתו שאילו זו דעת השו"ע היה לו לכתוב בפירוש שעיקר דין מוצאי שבת תלוי בשיעור זמן 72 דק', ולא היה לו לכתוב באופן שעלול להטעותינו לסמוך על ג' כוכבים ולהכשל באיסור סקילה ר"ל.
אכן אנו בני א"י ודאי מבינים היטב שאי אפשר לפרש כך את כוונת השו"ע, שהרי השו"ע דר בא"י וכאן תמיד נראים ג' כוכבים הרבה לפני שעברו 72 דק', ואפילו יום אחד בשנה אין שבו לא נראים ג' כוכבים עד עבור 72 דק', ואדרבה, אילו סבר השו"ע כן היה עליו להזהירנו שלעולם לא נסמוך על ג' כוכבים אלא על שיעור זמן 72 דק' בלבד.
וליישב שיטת השו"ע כתב הביאור הלכה כך: 'שוב מצאתי בספר מנחת כהן דאפילו לר"ת מכיון שאנו רואין סימן הכוכבים שוב אין להקפיד עד שלא נשלם השעור דד' מילין ע"ש טעמו' (וראה בפנים הב"ה מה שהוסיף שיש להמתין ל'הכסיף העליון ושוה לתחתון' – ואכמ"ל )
אכן נודע הדבר.
גם ר"ת הסכים שבראיית ג' כוכבים בעינינו הוי לילה, ואף אם בודאי לא עברו 72 דק'.
אמור מעתה, צאת השבת לפי זמן ר"ת: בראיית ג' כוכבים.
וצריך לומר שעל כך סמכו כל ישראל, שפסקו כר"ת לגמרי, ור"ת עצמו לא תלה את הדין רק בשיעור הזמן, אלא גם בראיית ג' כוכבים.
וכאן בא"י שלאחר 36 דק' כבר נראים ג' כוכבים ויותר, ובודאי נראים יותר כוכבים מאשר באירופה בימי הקיץ לאחר 72 דק', נמצא שב36 דק' לילה הוא לפי ר"ת.
ולפי זה, אנו בא"י שמוציאים שבת רק אחרי ראיית ג' כוכבים, הרי אנו מקפידים ומחמירים שלא להוציא שבת לפני זמן ר"ת, ואותו זמן ר"ת ששמרו עליו כל ישראל בכל הדורות אנו שומרים גם כאן,
ומעולם לא השתנה המנהג, אלא כשם שבהיותינו בארצות יורו"פ היינו סומכים על ג' כוכבים, כאשר ב"ה באנו לא"י גם כן אנו סומכים על כך.
אמנם, אם נבדוק על פי מספר הדקות שעברו על השעון, יש חילוק גדול, וכאן אנו מקדימים ומוציאים שבת בפחות דקות מאשר ביורו"פ, אך לא אנו המקדימים, אלא הכוכבים.
ואדרבה, האומר שלפי ר"ת עדיין שבת היא לאחר 71 דק' מן השקיעה בא"י, כלומר שבמצב החושך בזמן זה עדיין אין זה לילה, הרי הוא מוציא ח"ו לעז על כל ישראל שבדורות עבר, שבמצב חושך הרבה פחות מכן כבר הבדילו והבעירו אש.
ויעידו על כך כל תושבי אירופה והמבקרים בה, שבימות הקיץ לאחר 72 דק' שאז כולם מוציאים שבת שם, עדיין יש בחלק מן השמים אור, יותר מאשר בא"י אחרי 40 דק' מן השקיעה.
ומתושבי א"י הנקלעים לשם בימות הקיץ, נדהמים לראות מצד אחד שמיים בהירים בחלקם, ומצד שני יראים ושלמים שמבעירים אש, שהרי בא"י רגילים (לפי הגאונים...) שרק כאשר השמים שחורים יוצאת השבת, וליבם נוקפם. אך כמובן אין בכך כלום, שהרי ההלכה גם לר"ת שדי בג' כוכבים בינונים, ולא אכפת לן שאין השמים שחורים. (וראה בפוסקים, ש'הכסיף' כל השמיים היינו שהם לבנים ויצאה מהם האדמומית... ובני א"י אינם מסוגלים להבין כלל על מה מדובר כאן).
הערה חשובה בקצרה, מדוע אין להקל לנו כר"ת לאחר השקיעה.
הרחבנו בדעת ר"ת לגבי צאת הכוכבים, אכן כמבואר לעיל שיטת ר"ת היא נ"מ לקולא גם בזמן התחלת בין השמשות, שלדעתו עד שיעור זמן ג' מילין ורביע עדיין יום גמור לכל דבר, אמנם לפי המתברר בשיטתו לגבי צאת הכוכבים שבג' בינונים כבר נחשב לילה גם לדעתו, יש שינוי גדול גם לגבי זמן התחלת בין השמשות, שכיון שלפי ר"ת אין ממתינים לשיעור ד' מילין לעניין צאת הכוכבים וכאמור, צריך לחשב שהזמן שנמשך היום אחר השקיעה לפי דעתו מתקצר בהרבה, שהרי כל השיעור של ג' מילין ורביע מן השקיעה הוי יום הוא לפי החשבון שד' מילין מן השקיעה הוי שיעור לילה, אבל אם ברור לנו על פי ראיית הכוכבים (מאתמול) שאחרי 35 דקות כבר הוי לילה, ודאי גם זמן שנמשך היום אחרי השקיעה הוא קצר בהרבה, ואדרבה, עלינו לחשוש שכבר אחרי 18 דק' נראים כאן ג' כוכבים ונמצא שכל התוספת לזמן היום אחרי השקיעה היא כ10 דק', שחלקם עלינו "לתת" עבור תוספת שבת, ונמצא שבשביל כמה דקות בודדות נמצאנו בחשש חילול שבת על פי הגאונים, ובודאי אין הדבר כדאי. ובפרט לפי מה שכתב הגר"מ שטרנבוך שבימינו קיבלו עצמם הכל לפסוק כהגאונים שבשקיעה הוי ספק לילה, ואין רשות לאיש להקל בזה, וכיון שכך אין צורך לדון ולהרחיב בזה.
הערה נוספת. יש פוסקים הסבורים שלפי ר"ת יש לחשב רק לפי 72 דק' בכל מקום ולא כהגאונים שמחשבים לפי מעלות, וזו שיטת סטמר וכד' שגם בא"י נזהרים 72 דק', והכריחו כן מתוך הסוגייות בכמה פנים. אמנם גם הם התקשו מאד ליישב מדוע אין להתחשב במצב החושך, ונדחקו בתירוצים, אם ע"פ סוד או בדרך של "שיעור חכמים", וכגון ש72 דק' זהו הזמן הנכון שבקו המשווה, והוא הקובע לכל העולם, או שזמן זה הוא המאוחר ביותר ששייך במקום מיושב על פני הכדור, ונתנו שיעור זה לכל העולם לשם נוחות, ועוד על זה הדרך. ולא מצאתי מי שחולק על הנכתב לעיל שכך היא פשטות הדברים בסברא .