מקדש מלך כתב:הרב אוצר החכמה כתב את התירוץ המפורסם שמדובר על המעשה שברפידים. אך לענ"ד יש להעיר על זה, שברפידים לא כתוב בשום מקום 'סלע', ונקרא רק 'צור', המלה סלע מקורה דווקא במי מריבה (ודברתם על הסלע, ויך את הסלע), ולמה בחר הפייטן בכינוי המוזכר דווקא במי מריבה?
גם 'על הסלע הך' תואם בדיוק דווקא ללשון שבמי מריבה 'ויך את הסלע'.
מאידך הלשון 'צמאו למים' תואם דווקא לרפידים, כי במי מריבה אין מוזכר צמא. אך מזה אין כל כך הערה, כי הפייטן יכול לכוון לשני המקומות, וצ"ע
מקדש מלך כתב:'נמו דלו דלה והשקה צאן מים' הולך על בנות יתרו, שאמרו לאביהן 'וגם דלה דלה לנו וישק את הצאן'.
בינוני כתב:לגבי השאלה השנייה.
פירוש מחודש כתב באדרת אליהו, וז"ל: "אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה. במסה שאמרו (שמות יז, ז), היש ה', והם היו שלמים. ובמריבה היו מריבים עם ישראל ועשו עמהם מלחמה, כמו שנאמר (במדבר כ, יג), 'המה מי מריבה אשר רבו' וגו', והיינו עם הלוים עובדי ה', וזהו 'את ה'".
והיינו ש'אשר ניסיתו מסה' זה מסה ומריבה שברפידים - "ויקרא שם המקום מסה ומריבה", ו'תריבהו על מי מריבה' זה מי מריבה - "המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל".
ואין המכוון כאן למשה או לאהרן דווקא, אלא לכלל שבט לוי, והוא לומד מן הפסוק ששבט לוי נלחמו עם ישראל במי מריבה.
מקדש מלך כתב:הרב אוצר החכמה כתב את התירוץ המפורסם שמדובר על המעשה שברפידים. אך לענ"ד יש להעיר על זה, שברפידים לא כתוב בשום מקום 'סלע', ונקרא רק 'צור', המלה סלע מקורה דווקא במי מריבה (ודברתם על הסלע, ויך את הסלע), ולמה בחר הפייטן בכינוי המוזכר דווקא במי מריבה?
גם 'על הסלע הך' תואם בדיוק דווקא ללשון שבמי מריבה 'ויך את הסלע'.
מאידך הלשון 'צמאו למים' תואם דווקא לרפידים, כי במי מריבה אין מוזכר צמא. אך מזה אין כל כך הערה, כי הפייטן יכול לכוון לשני המקומות, וצ"ע
מקדש מלך כתב:למה לא מיישב? זה הולך על כל השבט שלא חטא בחטא המורים שזה עיקר חטא מי מריבה (על ריב בני ישראל), אלא להיפך עשו מריבה עם החוטאים, כמו המשך הפסוק (האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו) שמדבר על כל השבט. וכמובן שגם אהרן קדוש ה' לא יצא מכללם ולא חטא בחטא זה.
בינוני כתב:לגבי השאלה השנייה.
פירוש מחודש כתב באדרת אליהו, וז"ל: "אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה. במסה שאמרו (שמות יז, ז), היש ה', והם היו שלמים. ובמריבה היו מריבים עם ישראל ועשו עמהם מלחמה, כמו שנאמר (במדבר כ, יג), 'המה מי מריבה אשר רבו' וגו', והיינו עם הלוים עובדי ה', וזהו 'את ה'".
והיינו ש'אשר ניסיתו מסה' זה מסה ומריבה שברפידים - "ויקרא שם המקום מסה ומריבה", ו'תריבהו על מי מריבה' זה מי מריבה - "המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל".
זנב לאריות כתב: [ואמנם ראיתי את האשכול הבא
viewtopic.php?f=17&t=41288&p=476037&hilit=%D7%9E%D7%A9%D7%94+%D7%97%D7%98%D7%90#p476037
ועדיין צ"ב].
ברקים רב כתב:הרמב"ן כבר מפרש ש'נסיתו במסה' הוא מה שהיה ברפידים
אוצר החכמה כתב:את השאלה הראשונה איני מבין. לא מדובר על מי מריבת קדש שעליהם נאמר על אשר מעלתם בי. אלא על מסה ומריבה ברפידים בפרשת בשלח (יז ו) שהכה משה על הצור כפי שנצטווה ויצאו ממנו מים.
דרומי כתב:כבר הערתי שבפיוט הזה של הושע"ר אין ברירה וחייב הפייטן לנקוט במלה 'סלע' כדי שיסתדר עם הא"ב.
אכן, וכתבתי שרציתי להביא ראיה לזה.
לגבי הקטע השני, "למען פוקד כו'", אני הבנתי שזה מתייחס לאהרן שנחשב כשותף לענין מי מריבה מאיזה טעם שיהיה.
יכול להיות, והגיוני כי כל הפיוט מחלק את הבתים לאישים שונים, בכל בית איש אחר. אבל אז זה מוזר מאד, כי בפיוט מזכירים שבחי האישים, ובשלמא בבית הראשון המדבר על משה [לכו"ע] כתוב שבחו: נאמן בית, מספיק לעם מים. אבל אם הבית השני מדבר על איש אחר, על אהרן, איזה שבח שלו נזכר כאן? לא כהונתו, לא חסידותו, לא כלום, אלא רק חטאו/עונשו? ובמילה מפורשת שנענש - "פוקד במי מריבת מים".
אא"כ נאמר כנ"ל שמוזכר כאן שבח, שעבור "צמאים להשקותם מים" היה מוכן להפקיר עצמו.
וכל זה רק לגבי הסוגריים שכתבתי שבית זה עוסק במשה. ויתכן שטעיתי בזה. אבל לגבי עצם השאלה איך מבקשים בזכות חטא - היא בתוקפה גם אם מדובר באהרן, וכאמור כאן א"א לתרץ שמדברים על רפידים וכיו"ב, וגם לא שנמצא נאמן, כי כתוב להדיא "פוקד במי מריבת מים". ולכן לכאורה צ"ל כנ"ל, שהוא שבחו על מסירות נפש עבור ישראל, וצ"ע.
ואולי שבחו של אהרן הוא שלמרות ש"נסתקפת לבוא עליו בעלילה, אהרן מה עשה" - גם כאן "וידום אהרן" ולא עלה בלבו דבר, אלא קיבל גזירת המקום בהשתוות גמורה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 98 אורחים