כל העוסק בחקר התפילה יודע כי לעתים קרובות ישנו פער בין ספרות ליטורגית (סידורים ומחזורים) לבין ספרות הלכה ומנהג, וכנראה הדבר הוא טבעי, כי רוב הסופרים או המדפיסים נטו לשמור על הנוסח הקדום ולא להוביל מהפכות וחידושים [ומן הסתם במקרים רבים הסופרים לא היו מצויים ובקיאים במנהגים המתחדשים], ולכן, לכל שינוי שנזכר בספרי הלכה או מנהג ארך זמן עד שהוטמע בתוך סידור התפילה.
בזמנו כתבתי על כך וציינתי לדבריו של פליישר אודות כך שיש להיזהר מללמוד נוסחי תפילה פעילים מתוך ספרי הלכה ומנהג, שכן אין לראות באלו עדות למציאות ליטורגית ריאלית ופעילה, ובפרט כשיש סתירה בין מקורות.
האם ישנו מחקר ממוקד יותר על פער השנים שבין אזכור בספרי מנהגים לבין שילוב מעשי בסידורים, הן בתקופת כתבי היד והן בתקופת הדפוס?