הודעהעל ידי אורייתא! » ב' אוגוסט 01, 2011 9:47 am
מתוך חי מוהר"ן...
[רמו] אחר שיצא ספרו אמר בפירוש ״שהלימוד בחיבוריו הם אתחלתא דגאולה״.
[שמט] פעם אחת היה משבח את הספר שלו מאוד... ואמר ״כל אדם צריך להשתדל לקנות את הספר שלו [ליקוטי מוהר״ן], ומי שאין לו במה לקנות ימכור כל ספרים שיש לו ויקנה בזה הספר שלו, ומי שאין לו ספרים ימכור כר שתחת ראשו ויקנה ספר שלו״.
[שצא] ״כיום כאשר הספר שלי כבר ידוע ונפוץ מחויכים ללמוד אך ורק בספר שלי״.[ימי מוהרנ״ת ח״א ט׳] אח״כ אמר ״כמה קשה להיות מפורסם להנהיג העולם כי הלא זה הדבר שעוסקים בו עתה לכרוך הספרים שלו נדמה לכם שאין נחשב לכלום ענין הכריכה הזאת כמה וכמה עולמות תלויים בכריכת הספר הזה״.
[שסה] אמר ״שהמעיינים בספריו שיש להם קצת שכל סבורים שדרכי הקבלה של האר״י ז״ל וכיוצא מרומזים גם כן כספרים שלו וחושבים זאת למעלה לספריו שנוגע עד שם, והם אינם יודעים שהוא להיפך וכו״ ולא סיים בפירוש רק היה מבואר ממילא שכוונתו שתורתו גבוה למעלה למעלה יותר ויותר וכו'.
[שסב] אמר ״שהתורות שהוא כתב בעצמו יכולים לדקדק בהם כמו כמקרא״.
זה מה שאמר על הספר ליקוטי מוהר״ן אך כתב עוד ב׳ ספרים האחד הספר שציוה לגנוז, ואחד הספר שציוה לשרוף, על הספר הנשרף אמר [קעב, קעג] ״שאין מי שמבין בו דבר כי אם צדיק גדול חד בדרא וגם חכם גדול אבל אם יהיה צדיק גדול לבד או חכם גדול לכד לא יבין וצריך להיות חכם בכל השבע חכמות״, אבל הספר שגנז אמר עליו ״שהוא בחינת רזין דרזין ובזה הספר לא יבין בו שום אדם בעולם כלל, רק המשיח, ואמר שהמשיח יגיד עליו פירוש״.
[י] פעם אחת נכנסו אנשים אצלו והוציא חתיכת נייר והיה כתוב עליו בכתיבת ידו ואחזו בידו ושרפו ואמר ״כמה תורות כתובות על חתיכת נייר זה שיש כמה וכמה עולמות שהם ניזונים ויש להם חיות מהעשן של התורה שלו״.
[שנד] אמר ״התורה שלי עושה הרבה מאוד בעולם, כי ע״י התורה שלי נמשכים כל ההשפעות בעולם״. ולעתיד ידעו שאם היו מקורבים אלי ומקיימים את דבריי, לא היה שום דרגא בעולם שלא הייתי מביאם לאותה מדרגה״.
[אות שפא] אמר ״אם היה זקני ר׳ נחמן שומע תורתי היה זה אצלו חידוש״, ואח״כ סיים ״אם היה הבעל שם טוב שומע תורתי היה ג״כ חידוש, אם היה רשב״י שומע תורתי היה ג״כ חידוש, גם אז״.
[שמה] ענה ואמר ״אנחנו איננו כלל מזה העולם של עכשיו ומחמת זה אין העולם יכולים לסבול אותנו... ובאמת אם לא היה דור כזה, אם היו התורות שלי נאמרים בדורו של האר״י ז״ל או אפילו בדורו של רשב״י היה רעש גדול מאוד״ .[רעט] אמר ״מרשב״י שהיה חידוש כמפורסם ועד האר״י לא נתגלו חדשות, ומן האר״י עד הבעש״ט היה ג״כ העולם שקט בלא חידוש עד שבא הבעש״ט וגילה חדשות, ומן הבעש״ט עד שבאתי אנוכי ג״כ היה העולם שקט ועתה אני מתחיל לגלות חדשות נפלאות שעדיין לא נתגלו על ידי שום נברא״
[שמב] ״בדברי רבותינו ז״ל מצינו שכל אחד מתחיל ממקום אחר כגון מה שמצינו שמר מפיק ליה מהאי קרא ומר מאידך קרא... כי כל אחד לפי התחלתו מאיזה מקום שהוא כן משתנה והולך כל הסדר של כל תורתו ואם היה זה התנא בא למקרא אחר של התנא השני לא יוכל ליקח משם, כי כל אחד צריך רק לקבל וליקח ולהתחיל במקום שלו אבל אני יכול להתחיל בכל מקום שאני רוצה״.
[שנג] אמר ״שיודע כל הצדיקים שהיו מאדם הראשון עד עכשיו מאיזה מקום היו ומאיזה מקום הם אומרים תורה... אבל אני אומר תורה ממקום שהוא למעלה מאלו המקומות ואפילו אם בא אצלי תורה מאלו המקומות איני רוצה בהם כי אני רוצה רק חדשות״ ואמר ״שהוא מקבל תורה ממקום שלא קיבל ממנו שום אדם בעולם״
[רפט] שמעתי מפיו: ״אני קנקן חדש מלא ישן... אני זקן שבקדושה שמגלה דברים שכסה עתיק יומין שאף אחד עוד לא אמר תורה משם״.
[קפט] ״בדרך בעת נסיעתו לאומן ענה ואמר אעפ״כ ה׳ יתברך עוזר תמיד לישראל וכר, ועניתי ואמרתי לו שלר׳ שמעון בר יוחאי יש לו ג״כ בודאי הנאה מזה, היינו מזה החידוש הנפלא שאמר, והשיב הן, אח״כ ענה ואמר ר׳ שמעון בעצמו הוא ענין אחר כי ר׳ שמעון הוא ״עיר וקדיש מן שמיא נחית״ [ר״ת שמעון] ועכשיו יש ״נחל נובע מקור חכמה״ ןר״ת נחמן] ואפי׳ העיר וקדיש צריך ג״כ לקבל משם והבן״[שסא] שמעתי בשמו שאמר ״שיש לו תורות בלי לבושים, פירוש שאינו יכול להלביש את התורה שלו בשום לבוש ואמר קרא אסמכתא בעלמא הוא, שסומך התורה שלו על המקרא וכשסומכין על איזה דבר בודאי הסומך גדול יותר מן הנסמך כן התורה שלו גבוה מאד עד שאינה יכולה להתלבש אפי׳ במקרא כי אם דרך אסמכתא בעלמא״.
[רעב] פעם אחת יצא מפיו על עצמו ואמר בזה הלשון: ״אני סבא דסבין״.
[שט] אמר ״העולם לא טעמו אותי כלום עדיין אילו היו שומעים רק תורה אחת שאני אומר עם הניגון והריקוד שלה היו כולם בטלים בביטול גמור, היינו כל העולם כולו אפילו חיות ועשבים וכל מה שיש כעולם״
[י] אמר ״כי בכל דיבור ודיבור שהוא מדבר בפני העולם תלויים בו כל העולמות עליונים ותחתונים״
[ונח] אמר: ״[פעם] הייתי סבור שהיצר הרע שלי אומר לי שאין מי שיוכל להנהיג את בני הנעורים כמוני, עכשיו אני יודע בבירור שאני מנהיג הדוד יחידי כעולם״.
[רנד] שמעתי בשמו שאמר ״שהוא ילמד תורה עם השבעה רועים״ [אמר המעתיק: עיין באגרת הבעש״ט שמובא שם שהמשיח לומד תורה עם השבעה רועים].
[ועז] שמעתי שאמר ״יש לי השגה כזו להשי״ת שהייתי יכול להביא על ידה את המשיח, אבל סילקתי הכל ולקחתי עצמי אצלכם להחזיר אתכם למוטב״.
[חצר] אמר ״שהכוח שהיה לדוד המלך ע״ה לומר שמונה פעמים אבשלום בני וע״י זה העלה אותו משבעה מדורי גיהינום לגן עדן, זה הכח יש לי ג״כ״.
[וצד] אמר ״שאם היה רוצה לגלות היראה הגדולה שיש לו לא היו יכולים לעמוד בארבע אמות סמוך לביתו אך הוא מעלים היראה שלו ככוונה״
[רמו] פעם אחת היה אצלו מחותנו ואמר לו כשנפרד ממנו ״יש לי בת בקרימנטשק תפרוס בשלומה ותאמר לה שיש לה אבא שהוא כזה חידוש שלא היה ולא יהיה אם הייתי רוצה
לגלות מעצמי היו כל העולם רצים אחדי אלא שאיני רוצה״.
[שפ] אמר: ״שבספר הא׳ ב׳ שחיבר היה לו אות ר׳ על רפואה, והיה כתוב שם כל הרפואות ולא הייתה מחלה כעולם שלא היה כתוב שם רפואתה, אך לא רצה שיתגלה דבר זה ושרפו״.
[רסא] בלילה קודם הברית מילה של בנו ז״ל אז ישב עמנו הרבה ודיבר עמנו הרבה מענין גדולתו ואמיתת הפלגתו ושמענו ממנו אז כמה דברים ואמר אז ״שקשה להכניס בלב גדולתו ואי אפשר לדבר מזה. כי גם אחרים אומרים [על עצמם] כך לשונות כאלו, וכל מה שיכול הפה לדבר גם השני מדבר כן [על עצמו]״.
[רפד] פעם אחת שמעתי מפיו שאמר ״שעל ידו יכולים להבין קצת גדולת ה׳ יתברך, היינו ע״י שרואים גדולת השגתו עד היכן, עד היכן זכה להשיג פלאי פלאות גדולות ונוראות שלא השיג שום נברא וכו׳״.
נרסז] שמעתי בשמו שאמר ״שהשיג יחידה בתכלית מדרגתה העליונה״, [כי זה ידוע שנפש משמה גבוה יותר מיחידה דרוח, וכן כיוצא בזה ככולם], והוא השיג יחידה בתכלית מדרגה העליונה.
[וסט] אמר:״אני ענו יותר מכל המפורסמים״.
[שבחי הר״ן דכ״ב אות כ״ב] ״במדת הענווה התפאר בעצמו מאוד, שהוא ענו בתכלית הענוה, ואמר שאין מי שזוכה לענוה באמת כי אם מי שהוא במדרגה זו שיכול לומר על עצמו שהוא עניו כמו משה רבינו ע״ה שכתב על עצמו: ׳והאיש משה עניו מאוד מכל האדם׳ וכו׳ וכמו שמצינו בדברי רבותינו ז״ל שאמר רב יוסף אל תתני ענוה דאיכא אנא, והוא היה בבחינה זו והתפאר בעצמו בעוצם מעלתו במידת הענוה בתכלית הביטול לגמרי״.
[דלג] אמר ״אם לא היה מפורש בדברי רז״ל בפירוש (קידושין ל׳) שאסור לומר גירא בעינא דשטנא [חץ כעיני השטן] הייתי אומר גירא בעינא דשטנא, ואיני מבין כלל המעשיות שנמצאים בדברי רבותינו ז״ל מתנאים ואמוראים שהיה קשה וכבד בעיניהם מאוד תאווה זו כמובא כמה מעשיות בגמי כי אצלי אינו כלום, כלל כלל לא, ואינן נחשב אצלי לנסיון כלל, ובודאי יש סוד במה שנמצא בתורה שתאוה זו היא נסיון, כי באמת אינו נסיון כלל, ומי שיודע מעט מגדולת הבורא יתברך כמ״ש ׳ כי אני ידעתי כי גדול ה׳ ׳ אני ידעתי דייקא, אינו נחשב לנסיון כלל ואין חילוק אצלי בין זכר לנקבה, אני רואה התאוה כמו שאני רואה אותך, היו לי נסיונות אין מספר, אך אין זה נסיון כלל, אך בעת שהיה נסיון היה לו ג״כ כמה נסיון״
[רצט] אמר ״שאי אפשר להיות איש כשר בלא שמתקרבים לצדיק האמת שבדור״, ואמר ״קודם שנמצא צדיק האמת יכולים להתקרב להשי״ת לבד, אבל אחר שכבר נמצא אי אפשר להתקרב בשום אופן כי אם כשזוכים להתקרב לצדיק האמת״. [ושם באות ש] אמר על אחד שהיה מקורב אליו רק מעט ונפטר והניח אחריו שם טוב, ״הלא גם מי שנוגע בי אפילו באצבע קטנה אין לשער מעלתו כי זה האיש לא היה קרוב אלי רק מעט מן המעט ואעפ״כ ראיתם איזה שם טוב הניח״, [כמובן שצדיק האמת האמור לעיל המכוון בזה אליו ורק אליו, וכן בכל שאר מקומות כמפורש בהרבה מקומות, ודבר פשוט הוא אצל אנשי שלומם],
[שכ] אמר ״כל מי שיציית לי ויקיים כל מה שאני מצווה בודאי יהיה צדיק גדול יהיה מה שיהיה והעיקר שישליך השכל שלו לגמרי, ויעשה רק כאשר יאמר הוא הכל כמאמרו״.
[של] אמר ״אני יכול לעשות מכולכם צדיקים גמורים נוראים אבל מה יהיה אם כן יעבוד השם יתברך בעצמו את עצמו״.
[שלב] אמר ״אני נהר המטהר לכל הכתמים״, ועוד התפאר בעצמו ואמר ״מי שיגע בי אפילו באצבע הוא כבר יעבור אפילו שבעה מימות בלי להירטב״.
[שד] אמר לאנשי שלומנו ״מה אתם יכולים לעשות תשובה, וכי מספיקים ימיכם וכוחכם לתקן אפילו פגם אחד ממה שקלקלתם? רק אני עושה תשובה בשבילכם ויש לאל ידי לתקן הכל, כל מה שקלקלתם עד היום, רק העיקר שמעתה לא תעשו עוד, ואפילו מהיום והלאה אין אני מקפיד על השגגות שתעברו רק העיקר שתשמרו עצמכם ממזיד״ ועוד דיבר מזה הרבה.
[שטו] והוכיח לאחד שהיה מקורב אליו ונתרחק... וכן לאלו בני אדם שהם נוסעים לצדיק האמת כאשר האחד מפסיק לנסוע אזי כל הדרכים מתאבלים, כי הדרכים תאוים שיסע עוד אחד לצדיק האמת.
[שכח] הקפיד על שנוסעים אליו בעגלות ואין הולכים אליו רגלי, [שכט] ואמר ״כשאחד הולך אל הצדיק רגלי כמה וכמה יזכה על ידי זה עין לא ראתה״, והיה איש אחד שהיה בכל עת דרכו לבוא אליו רגלי 14 פרסאות (למעלה מ 40- ק״מ) והבנתי שהוטב זה בעיניו מאוד. וכן פעם נפטר איזה נער וסיפר בשבחו שהיה בא ברגליו אליו.
[שצג] אמר ״אפילו אם היה הבעש״ט והאר״י ז״ל וכר בעולם לא היו יכולים להשתוות עמי״, [המעיין בשאר לשונות יראה ללא ספק שמש״כ ״והאר״י ז״ל וכר״, הכוונה לכלול את רשב״י, זה יכולנו לומר ללא ספק, אך גם אין תימה שנאמר שנתכוון ג״כ לכלול את משה רבנוו].
[רפה] פעם אחת דיבר עמי ואמר כמתגעגע, ״איך לוקחים [כלומר איך עושים] חבריא כמו שהיה אצל רשב״י וכיוצא, ואני הייתי ג״כ תוחב ראשי ביניהם, ענה ואמר מן הסתם, איך שהיה נמצא חבריא כזאת הייתי אני הרבי שלהם,/
[תא] אמר ״כל הצדיקים הגדולים הגיעו למעלה ומדרגה שהגיעו, אבל עמדו בזה, ואני בכל רגע ורגע נעשה איש אחר״.
[קמא] בחזירתו מארץ ישראל... נסתכל במשנה דסוטה נתלהב מאד והכה כף אל כף ואמר: ״מי דואה כמוני, כי נתגלה לי במשנה הזאת דבר״, ולא רצה לגלות, כמדומה שאמר אז, ״שהוא זכה מה שלא זכו תנאים ואמוראים״.
[רסה] אמר ״אם הייתי אומר פשטים בגפ״ת היו כל הלומדים והגדולים מונחים תחת כפות דגלי אך עדיין אין לי חשק לזה״.
[רצ] שמעתי מפיו שאמר: ״אני יכול עכשיו לומר כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום, רק שאין לי על מי לומר ׳חוץ׳ [מפלוני, כדרך שבן עזאי אמר חוץ מאותו קרח], וחצי דבר איני רוצה לומר״.
[ימח] אמר: ״העולם היו צריכים להעתיר הרבה עבורי, כי העולם צריכים אותי מאד מאד כי העולם אין יכולים להיות בלעדי כלל״.1ושם רב] ״אותי צריכים כל העולם לא מבעיא אתם, אלא אפילו כל הצדיקים צריכים אותי. כי גם אותם צריכים להחזיר למוטב, וגם אפילו אומות העולם צריכים אותי, אך דיו לעבד להיות כרבו״.
[רסז] פעם אחת הרים את ידיו עד גובה כתפיו והורידם מכתפיו למטה ואמר ״כל הצדיקים הם אצלי מכאן ועד כאן״ [ר״ל מכתפיו ומטה] ואח ״כ הרים את ידיו למעלה מראשו והורידם משם עד הכתפיים ואמר: ״ואני מכאן עד כאן״ [ר״ל מהראש עד הכתפיים].
[רעו] שמעתי משמו ״שהוא מרגיש צרות ישראל קודם לכל הצדיקים, כי הוא יודע
הגזירה כשהיא עדיין בשורש, ורק אח ״כ מגיע הדבר לשאר הצדיקים״.
[ופז] אמר: ״איזה מלך יכבוש [כמלחמה] זה אני ודאי יודע, אך עוד אני יודע מה שצדיק אחר אינו יודע״.
[ילד] התפאר בעצמו ״שזכה לשבירת התאוות והמידות הרעות לגמרי בתכלית הביטול״, ואמר ״שיש צדיקים ששברו ג״כ את התאוות אך הם כמו עור שמעבדים אותו שנשאר בו קצת ריח שאינו טוב, כך הם שעדיין התאוות כרוכים אחריהם כמקצת״״ ורבינו היה מופשט לגמרי לגמרי מכל התאוות והמידות הרעות ולא נשאר בו שמץ כלל משום מידה רעה ושום תאווה כעולם, וכל זה זכה כבר בילדותו הרבה זמן קודם שנסע לא״י, אך אח״כ וכוי.
מבואר מכל האמור, מצד חוכמתו כל חכמי ישראל כקליפת השום לידו, כולם יכול להניחם תחת כפות רגליו, לא מבעיא שבני דורו קטנים לידו, אלא אף תנאים ואמוראים, כי הוא השיג מה שלא השיגו הם, וחידושיו ממקום גבוה שלא השיג ממנו שום אדם מזמן אדם הראשון ועד עתה ומעתה ועד עולם, היה קץ במה שנתגלו לו חידושים ממקומות הנמוכים מזה שכבר חידשו ממנו אחרים, ורצה רק מאותו מקום גבוה שלא חידש ממנו שום אדם, זכה ליחידה בתכלית מדרגתה הנשגבה.
לא רק בחכמתו והשגתו גדול הוא מכולם אלא אף ביראתו, כי כל שאר הצדיקים גם הם צריכים לחזור בתשובה וצריכים שיורה להם הדרך, כי כל העולם צריך לו גם אלו הצדיקים, כי אחר שנתגלה הוא בעולם אי אפשר להתקרב להשי״ת ולהיות אדם כשר באמת בלא שקרובים אליו.
לא רק ביראתו גדול הוא מכולם אלא אף במידותיו כי הוא ענו יותר מכל צדיקי הדור, וכבר בא למדרגת משה רבינו בענוה.
לא רק במידותיו אלא אף בשבירת התאוות כי נקי הוא לגמרי לגמרי מכל תאווה, ושאר הצדיקים גם אלו שזכו לא באו למדרגה זו שאיש ואשה שוים בעיניהם כי הם אינם נקיים לגמרי ודומים הם לעור המעובד שמ״מ נשאר בו קצת ריח שאינו טוב, אבל הוא כ״כ נקי עד שאינו מבין כלל כיצד תנאים ואמוראים היה קשה אצלם הענין.
כל קיום העולמות תלוי בו, עליונים ותחתונים אם היו שומעים תורה אחת עם הניגון והריקוד שלה כבר היו בטלים כולם.
אין בכח שום אחד לתקן עצמו אפילו בתשובה, ואפילו עבירה אחת, אבל הוא עושה תשובה במקומם ומכפר על כל עוונותיהם ובכוחו לכפר גם על העתיד.
כל המתקרב אליו מובטח לו עולם ומלואו, הקטן שבאנשים המקורבים אליו יזכה למה שלא זכה גדול המפורסמים, והקטן שבאנשי שלומם יתקנאו בו גדולי המפורסמים, ובכוחו לעשות כולם לצדיקים גמורים.
יכול היה לגלות מגדולתו וכל העולם היו רצים אחריו אלא שלא רצה, יכול היה לגלות מיראתו וכבר אי אפשר היה להתקרב לביתו ד׳ אמות אלא שלא רצה, יכול היה להביא משיח אלא שלא רצה, יכול היה לכתוב ביאור על כל הש״ס כי חידושי גפ״ת הם קלים מאוד אלא שלא היה לו חשק, ועוד דברים יכול היה לעשות אלא שלא רצה [לעשות לא רצה אך לספר רצה].
הרי שלא הניח לשום בריאה איזה מעלה להתגדר בה, כי בכל הוא ראש וראשון עד הקצה האחרון שמא תאמר על כורחו צריך הוא להניח מעלה אחת עכ״פ ליוסף הצדיק ולרבי חנינא בר פפי וחביריו והיא המעלה ״דגיבור״ דאיזהו גיבור הכובש את יצרו והם עמדו בנסיון וכבשו את יצרם, אבל הוא שהיה נקי מכל תאוה כי בשבילו איש ואשה שוים [ואינו כחבריו שהם כעור המעובד שעכ״פ אינם נקיים לגמרי]
וכל כך היה נקי מזה עד שאמר איני מבין כלל כיצד אצל תנאים ואמוראים היה קשה וכבד בעיניהם מאוד תאוה זו כי אצלי אינו כלום כלל וכלל לא, א״כ כיון שבשבילו אינו נסיון כלל על כורחו הוא צריך להניח המעלה ״דגיבור הכובש את יצרו״. לא ולא גם גיבור היה ולא עוד אלא שגם בזה השיג עד הקצה האחרון שבגבורה, כי אם יוסף הצדיק ור׳ חנינא בר פפי וחברו התנסו באחת, הוא היו לו ניסיונות אין מספר, ואם הם בבגרותם שכבר נח היצר הוא בצעירותו בזמן רתיחת הדמים שכן כתב תלמידו [טז׳] אבל קודם שזכה לזה שיתבטל ויהיה נמאס לגמרי התאווה הזאת, אז היה לו כמה וכמה נסיונות גדולות ונוראות מאוד בתאווה זו, אשר אי אפשר לבאר בפרט, כי בימי נעוריו ממש בעת רתיחת הדמים היו לו כמה וכמה נסיונות גדולות של תאווה זו עד אין מספר, אשר היה בידו למלאות תאותו, והיה בסכנה גדולה מאוד אך היה גיבור חזק, ואע״פ שהיה בסכנה גדולה מאוד, לא היה מתרחק פעם שנייה לברוח מהנסיון, רק אדרבה היה חפץ בעוד נסיונות, והיה מתפלל להשי״ת שיזמין לו עוד נסיונות, ושוב היה בסכנה גדולה מאוד, ושוב התפלל על הנסיון, כן היה כמה וכמה פעמים הרבה מאוד עד אין שיעור, הרי שגם במידת הגבורה זכה עד הקצה האחרון, [לא נשכח שבגיל 14 כבר נשא אשה],
ועתה אינני יודע אם יש עדיין לדון אם יש לנסוע בתוך השבע ברכות.
ודבר ברור הוא שיש לנסוע...
וכי קל בעיניכם.
נערך לאחרונה על ידי
אורייתא! ב ב' אוגוסט 01, 2011 3:33 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.