י"א תשרי: יום שבבא בן בוטא לא הביא קרבן

[קראקובער]

כך מביא הרב זוין באישים ושיטות שהרוגצובר היה כותב על מכתב.
וקצת יש להעיר על נוסח הווידוי ביום כיפור ועל חטאים שאנו חייבים עליהם קרבן אשם וודאי ותלוי דלכאורה כלפי שמיא אין ספק וזה כבר נכלל בשאנו חייבים עליהם חטאת.

[בינוני]

כך מביא הרב זוין באישים ושיטות שהרוגצובר היה כותב על מכתב.

מקור קצת יותר קדום:

משנה כריתות פרק ו משנה ג

אמרו עליו על בבא בן בוטי שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום חוץ מאחר יום הכפורים יום אחד אמר המעון הזה אלו היו מניחים לי הייתי מביא אלא אומרים לי המתן עד שתכנס לספק

[קראקובער]

כך מביא הרב זוין באישים ושיטות שהרוגצובר היה כותב על מכתב.

מקור קצת יותר קדום:

משנה כריתות פרק ו משנה ג

אמרו עליו על בבא בן בוטי שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום חוץ מאחר יום הכפורים יום אחד אמר המעון הזה אלו היו מניחים לי הייתי מביא אלא אומרים לי המתן עד שתכנס לספק

בוקר טוב אליהו... ברור, על זה מדברים, הגדלות של הרוגוצובר שחשב על זה בי"א תשרי כחלק מהתאריך.

[קאצ'קלה]

גדלות ממש?
פלא שגם אני חשבתי על כך הבוקר (כמו בכל י"א בתשרי, זה שנים רבות), עוד לפני שראיתי אשכול זה... ואינני 'גדול'.

[מיללער]

.
וקצת יש להעיר על נוסח הווידוי ביום כיפור ועל חטאים שאנו חייבים עליהם קרבן אשם וודאי ותלוי דלכאורה כלפי שמיא אין ספק וזה כבר נכלל בשאנו חייבים עליהם חטאת.

עי' בספורנו בפר' אשם תלוי עה"כ אשם הוא אשם אשם לה', דהקרבן בא על שנכנס לבית הספק, וע"ז לא שייך כלפי שמיא גליא, ובפרט להראשונים דספד"א מה"ת לחומרא, והדברים עתיקים וארוכים.

אם יש לדקדק דקדוק קל בנוסח הוידוי, הוא שמבואר בגמ' דעל אשם תלוי אם עבר עליהן יוה"כ פטור מלהביאו בשונה מכל שאר הקרבנות, וא"כ מה שמבקשים בוידוי שהקב"ה יסלח לנו על החטאים שאנו חייבים עליהם כל מיני קרבנות, היינו לכפר על העבירה שבו אבל לא שנפטר מלהביאם אחר יוה"כ, משא"כ לגבי אשם תלוי הבקשה שיכפר לנו החטא וגם החיוב של הבאת הקרבן, וא"כ לא היה לנו לאומרם בנשימה אחת 'אשם ודאי ותלוי' כי שני ענינים נפרדים המה.

[בינוני]

בוקר טוב אליהו... ברור, על זה מדברים, הגדלות של הרוגוצובר שחשב על זה בי"א תשרי כחלק מהתאריך.

למה זה כ"כ חשוב להפכו כמאפיין של התאריך? ובפרט שהוא עצמו דווקא רצה להקריב גם ביום זה אלא שמנעו בידו!

[צורב מתחיל]

.
וקצת יש להעיר על נוסח הווידוי ביום כיפור ועל חטאים שאנו חייבים עליהם קרבן אשם וודאי ותלוי דלכאורה כלפי שמיא אין ספק וזה כבר נכלל בשאנו חייבים עליהם חטאת.

עי' בספורנו בפר' אשם תלוי עה"כ אשם הוא אשם אשם לה', דהקרבן בא על שנכנס לבית הספק, וע"ז לא שייך כלפי שמיא גליא, ובפרט להראשונים דספד"א מה"ת לחומרא, והדברים עתיקים וארוכים.

אם יש לדקדק דקדוק קל בנוסח הוידוי, הוא שמבואר בגמ' דעל אשם תלוי אם עבר עליהן יוה"כ פטור מלהביאו בשונה מכל שאר הקרבנות, וא"כ מה שמבקשים בוידוי שהקב"ה יסלח לנו על החטאים שאנו חייבים עליהם כל מיני קרבנות, היינו לכפר על העבירה שבו אבל לא שנפטר מלהביאם אחר יוה"כ, משא"כ לגבי אשם תלוי הבקשה שיכפר לנו החטא וגם החיוב של הבאת הקרבן, וא"כ לא היה לנו לאומרם בנשימה אחת 'אשם ודאי ותלוי' כי שני ענינים נפרדים המה.

רשום לי שיש ירושלמי במי שאכל בהעלם אחד כזית חלב וכזית ספק חלב ספק שומן, שאם היה ידוע בודאי שזה חלב הי' חייב רק חטאת א' כי זה בהעלם אחד, ומכ"מ כיון שזה ספק חייב אשם, ולא אומרים דממנ"פ פטור. ומבואר מזה מה שכתבו הראשונים שבספק איסור יש נקודת חומרא מסוימת יותר מודאי אסור. וזה הביאור שזה לא נכלל ממילא בחטאת.

ומסתבר כמו"כ דהוידוי על אשם תלוי אינו על גוף העבירה אלא על עצם המצב המסופק שהוא המחייב בקרבן. (שהרי הכפרה ודאי אינה תלויה בוידוי), ולכן שייך לכלול אשם ודאי ותלוי יחד. (אם כי עדיין קשה איך נכלל אשם ודאי ותלוי יחד, אמנם כמו"כ ילה"ק בכל הקרבנות שכוללות הרבה איסורים יחד).

[ואגב, יש איזה מכנה משותף בין כל העבירות שמחוייבים עליהם באותו הבחיוב, לדוגמ' יש מכנה משותף מהותי בכל חייבי חטאת / עולה וכדו'? ומסברא נראה שלא, ומכ"מ נכללו כולם יחד בוידוי, "על חטאים שאנו חייבים עליהם..."]

[קראקובער]

החכמים מילר וצורב המתחיל, יפה כתבתם לפו"ר בלי עיון הצורך נראה שזה לכאורה מחלוקת מפורשת בכריתות יח•.

גדלות ממש?
פלא שגם אני חשבתי על כך הבוקר (כמו בכל י"א בתשרי, זה שנים רבות), עוד לפני שראיתי אשכול זה... ואינני 'גדול'.

לא תיתני ענוה דאיכא אנא...

[צרורהמור]

כך מביא הרב זוין באישים ושיטות שהרוגצובר היה כותב על מכתב.
וקצת יש להעיר על נוסח הווידוי ביום כיפור ועל חטאים שאנו חייבים עליהם קרבן אשם וודאי ותלוי דלכאורה כלפי שמיא אין ספק וזה כבר נכלל בשאנו חייבים עליהם חטאת.

הרי מי שעשה מלאכה בערב שבת בין השמשות חייב אשם תלוי, וכי אין צריך כפרה על זה?!

[מיללער]

הרי מי שעשה מלאכה בערב שבת בין השמשות חייב אשם תלוי, וכי אין צריך כפרה על זה?!

קושית השואל היה, ממנ"פ אם שבת הוא הרי נתוודה על חטאים שחייבים עליהם חטאת, ואם חול הוא הרי לא עשה שום חטא ועל מה מתוודה?

התירוץ הוא שיש חטא אפי' על הצד שהוא חול שעבר על 'ספק איסור כריתות' וזה מכשול כשלעצמו שצריך כפרה.

[מיללער]

.
וקצת יש להעיר על נוסח הווידוי ביום כיפור ועל חטאים שאנו חייבים עליהם קרבן אשם וודאי ותלוי דלכאורה כלפי שמיא אין ספק וזה כבר נכלל בשאנו חייבים עליהם חטאת.

עי' בספורנו בפר' אשם תלוי עה"כ אשם הוא אשם אשם לה', דהקרבן בא על שנכנס לבית הספק, וע"ז לא שייך כלפי שמיא גליא, ובפרט להראשונים דספד"א מה"ת לחומרא, והדברים עתיקים וארוכים.

אם יש לדקדק דקדוק קל בנוסח הוידוי, הוא שמבואר בגמ' דעל אשם תלוי אם עבר עליהן יוה"כ פטור מלהביאו בשונה מכל שאר הקרבנות, וא"כ מה שמבקשים בוידוי שהקב"ה יסלח לנו על החטאים שאנו חייבים עליהם כל מיני קרבנות, היינו לכפר על העבירה שבו אבל לא שנפטר מלהביאם אחר יוה"כ, משא"כ לגבי אשם תלוי הבקשה שיכפר לנו החטא וגם החיוב של הבאת הקרבן, וא"כ לא היה לנו לאומרם בנשימה אחת 'אשם ודאי ותלוי' כי שני ענינים נפרדים המה.

רשום לי שיש ירושלמי במי שאכל בהעלם אחד כזית חלב וכזית ספק חלב ספק שומן, שאם היה ידוע בודאי שזה חלב הי' חייב רק חטאת א' כי זה בהעלם אחד, ומכ"מ כיון שזה ספק חייב אשם, ולא אומרים דממנ"פ פטור. ומבואר מזה מה שכתבו הראשונים שבספק איסור יש נקודת חומרא מסוימת יותר מודאי אסור. וזה הביאור שזה לא נכלל ממילא בחטאת.

איפה הירושלמי הזה? לכאורה משם אין ראי' לענינינו שהרי חטאת בעי ידיעה לבסוף, וידיעת ספק לא מיקרי ידיעה, וממילא אינו מחויב עדיין על הכזית השני וממילא אינו נפטר בהחטאת שמביא על הכזית הודאי.

[צורב מתחיל]

עי' בספורנו בפר' אשם תלוי עה"כ אשם הוא אשם אשם לה', דהקרבן בא על שנכנס לבית הספק, וע"ז לא שייך כלפי שמיא גליא, ובפרט להראשונים דספד"א מה"ת לחומרא, והדברים עתיקים וארוכים.

אם יש לדקדק דקדוק קל בנוסח הוידוי, הוא שמבואר בגמ' דעל אשם תלוי אם עבר עליהן יוה"כ פטור מלהביאו בשונה מכל שאר הקרבנות, וא"כ מה שמבקשים בוידוי שהקב"ה יסלח לנו על החטאים שאנו חייבים עליהם כל מיני קרבנות, היינו לכפר על העבירה שבו אבל לא שנפטר מלהביאם אחר יוה"כ, משא"כ לגבי אשם תלוי הבקשה שיכפר לנו החטא וגם החיוב של הבאת הקרבן, וא"כ לא היה לנו לאומרם בנשימה אחת 'אשם ודאי ותלוי' כי שני ענינים נפרדים המה.

רשום לי שיש ירושלמי במי שאכל בהעלם אחד כזית חלב וכזית ספק חלב ספק שומן, שאם היה ידוע בודאי שזה חלב הי' חייב רק חטאת א' כי זה בהעלם אחד, ומכ"מ כיון שזה ספק חייב אשם, ולא אומרים דממנ"פ פטור. ומבואר מזה מה שכתבו הראשונים שבספק איסור יש נקודת חומרא מסוימת יותר מודאי אסור. וזה הביאור שזה לא נכלל ממילא בחטאת.

איפה הירושלמי הזה? לכאורה משם אין ראי' לענינינו שהרי חטאת בעי ידיעה לבסוף, וידיעת ספק לא מיקרי ידיעה, וממילא אינו מחויב עדיין על הכזית השני וממילא אינו נפטר בהחטאת שמביא על הכזית הודאי.

מה שרשום לי הוא בירו' הוריות פ"ג ה"ב. ולבל תחשדיני במה שאין בי עדיין לא למדתי הוריות (אפי' בבלי) אלא שמעתי כן מדודי.

[קראקובער]

בשע"ת מביא מהשב יעקב לא להגיד בי"א תשרי יהי רצון כאילו הקרבתי אשם.