נהגו העולם לומר בקול עם החזן את התוספות שהוסיפו הגאונים בתפילות עשרת ימי תשובה בתפילת העמידה - זכרנו לחיים, מי כמוכה, וכתוב לחיים, בספר חיים - אך נחלקו המנהגים בדבר, יש מקומות בהם הציבור אומרים בקול את כל ארבעת האמירות ויש מקומות בהם אומרים רק את שתי האמירות האחרונות.
בדרך כלל הדבר נחלק (לפחות כאן בארץ הקודש) בין מנהג אשכנז לספרד, שבמקומות שמתפללים נוסח אשכנז נוהגים להשתתף בקול רק באמירות האחרונות ובנוסח ספרד גם בראשונות (איני יודע מה המנהג בעדות המזרח), אך אין זה כלל מוכרח, וכבר הייתי במקומות שמתפללים נוסח אשכנז שאמרו את כל האמירות.
אבקש לדעת האם יש מקורות קודמים למנהגים אלו, ומה באמת הסברא לחילוק בין האמירות הראשונות לאחרונות.
בברכת גמר חתימה טובה לכל חכמי ורבני הפורום, יהי רצון שתתברכו משמיא בכל מילי דמיטב.