עלינו ועל כל ישראל

[עושה חדשות]

הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל,
אנחנו וכל עמך בית ישראל,
וכד'.
מי נכנס בכלל-פרט הזה הנקרא "אנחנו"/"עלינו"?

ציבור המתפללים בביהכנ"ס? ומה קורה בתפילת יחיד?

[חד ברנש]

אם ה'עלינו' מדובר על המתפללים, לא שינו בתפילת יחיד. כעין לא פלוג.
אבל נראה יותר, שה'עלינו' מדבר על שאר המתפללים שלאו דווקא נוכחים כאן, כלומר, לכל השותפים באמונתינו.

[פרי יהושע]

הלא העולם ממשיך "ואמרו אמן", והוא מתפילת הרבים.

[עושה חדשות]

הרב פ"י, איך אתה מפרש "אנחנו וכל עמך בית ישראל"?
הרב ח"ב, לדבריך כל ישראל היינו אלו שאינם שותפים לאמונתינו?

וחוצמזה, הבו לי מקורות בבקשה, הן עיון התפילה הוא מהדברים העומדים ברומו של עולם!

[יאיר]

הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל,
אנחנו וכל עמך בית ישראל,
וכד'.
מי נכנס בכלל-פרט הזה הנקרא "אנחנו"/"עלינו"?

ציבור המתפללים בביהכנ"ס? ומה קורה בתפילת יחיד?

אם ה'עלינו' מדובר על המתפללים, לא שינו בתפילת יחיד. כעין לא פלוג.

[פרי יהושע]

הרב פ"י, איך אתה מפרש "אנחנו וכל עמך בית ישראל"?
הרב ח"ב, לדבריך כל ישראל היינו אלו שאינם שותפים לאמונתינו?

וחוצמזה, הבו לי מקורות בבקשה, הן עיון התפילה הוא מהדברים העומדים ברומו של עולם!

לעניין מקורות במחילה הן לא לפני.
לעניין איך אני מפרש עלינו וכולי, הלא כל התפילה לשון רבים והאריך בזה הנפה"ח, איני מבין בדיוק מה השאלה, אבל "ואמרו" מאן דכ שמיה בתפילת היחיד, ולכן יש שמדלגים [הגרש"ק שליט"א], הנה הבאתי מעט מקורות.

[איש לוי]

הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל,
אנחנו וכל עמך בית ישראל,
וכד'.
מי נכנס בכלל-פרט הזה הנקרא "אנחנו"/"עלינו"?

ציבור המתפללים בביהכנ"ס? ומה קורה בתפילת יחיד?

עי' בכל זה בחי' רבנו יחיאל מיכל עה"ת בפרשת וישלח מה שהביא ממו"ח מרן הגרי"ז זיע"א ומה שביאר בזה שם. (ולפי"ד כפה"נ בין 'עלינו' ובין 'על כל ישראל' מיירי כלפי כלל ישראל, והחילוק ביניהם הוא בין יחחיד בתורת יחיד ליחיד בתורת חלק מהכלל. ובשנים עברו שמעתי מת"ח אחד ששאל זאת את הגרא"א דסלר זצ"ל וכן ביאר לו. ובספרי 'מכתב מאליהו' לא מצאתי כזאת)

[חוקר ודורש]

כך או כך למה לא הקדימו על כל ישראל ועלינו?

[יאיר]

למה להקדים?

[אוצר החכמה]

כיוון שאנחנו גם מישראל מקדימים את הפרט לכלל.

[לעומקו של דבר]

במפרשי התפילה מבואר "עלינו" לנמצאים כאן. וכן בשים שלום. ובכ"מ.

[עושה חדשות]

אגב גררא, חשבתי כעת להוסיף על ההגדרה של "עלינו" לפי הפירוש שהמכוון הוא על ציבור המתפללים כאן ועכשיו.

הנה לש' הר"מ בהל' תשובה "במה דברים אמורים ביחיד אבל צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין...", והק' האחרו' מד' הגמ' בתענית דמפו' שם דתפילת ציבור מתקבלת גם בלי "לב שלם". והרבה תירצו דאמנם אי"צ "לב שלם" של כאו"א, אלא שתפילת הציבור מתקבלת אם יש שם אדם אחד המתפלל וצועק בלב שלם. וכן הביא הרעק"א שם בגי', וע"ע בס' המפתח.

וכך משמע לכאו' בלש' רש"י בתענית שם "בצבור - תפלתם נשמעת, ואף על פי שאין לב כולם שלם".

עכ"פ, טעם הדבר צ"ב, מה תועלת יש בלב שלם של אחד לחוד, ואיך זה מועיל לכלל הציבור.

אבל באמת נראה שנשתכח מאיתנו קצת תורת תפילה בציבור. ולהמחיש את הענין אפשר להדגים ממקרה שיש במשפחה או אצל בני החבורה איזה חולה, ונוסעים כולם לעשות תפילת רבים אצל הכותל המערבי וכד', ואז באמת מורגש אצל כולם הענין של תפילה בציבור וכוחה, ואין אדם מתבונן כל אותו זמן בעצמו כמה הוא מכוין או מרוכז, כי ההרגשה של כולם היא "כולנו מתפללים יחד", וכל אחד תורם לציבור את דרגת התפילה שלו כפי סגנונו והלך מחשבותיו בעמידתו לפני המלך.

ובעצם כך צריכה להיראות כל תפילה בציבור. הרי אמרי' בר"ה די"ז יורדי הים כיחידים דמו, וכ' בשם משמואל בשם אביו האבנ"ז, "דציבור מקרי שכל אחד מיצר בצער הכלל כולו, ולא מפני צערו לבד. אבל יורדי הים שמתקבצין אנשים שונים שאין מכירין זה את זה, וכל אחד מיצר בצרתו הפרטית ולא אכפת לי' בזולתו, ע"כ כיחידים דמו".

ואולי זה מתקיים עכ"פ באמירת "אנחנו", "עלינו", וכד'.
אכן עכ"פ שמעי' מהא גודל המעלה להתפלל במקום קבוע (דהיינו עם מתפללים קבועים), שמתוך כך נוצרת קירבה בין היחידים עד שנעשים ציבור, ונענים גם אחרי גז"ד, עם עכ"פ יש שם אחד שמתפלל בלב שלם.

(הרהורים של סתם כך, מה דעתכם?)

[לעומקו של דבר]

ומכך גם החשיבות להתפלל אצל מרעיו וכו' וכתשובת הרדב"ז הידועה שהחסידים כ"כ מחבבים.

[עושה חדשות]

...הנה לש' הר"מ בהל' תשובה "במה דברים אמורים ביחיד אבל צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין...", והק' האחרו' מד' הגמ' בתענית דמפו' שם דתפילת ציבור מתקבלת גם בלי "לב שלם". והרבה תירצו דאמנם אי"צ "לב שלם" של כאו"א, אלא שתפילת הציבור מתקבלת אם יש שם אדם אחד המתפלל וצועק בלב שלם. וכן הביא הרעק"א שם בגי', וע"ע בס' המפתח. וכך משמע לכאו' בלש' רש"י בתענית שם "בצבור - תפלתם נשמעת, ואף על פי שאין לב כולם שלם"...

להוסיף,
בבית אלוקים למבי"ט תפילה פי"א כ' דתפילת הציבור מהני גם כשיש יחידים שאינם מכוונים, כי אף הם נגררים אחרי הרוב. וגם בשער התשובה פי"ד כ' כעי"ז לגבי יחידים שלא עשו תשובה, דמהני להו תשובת הרבים.

[עושה חדשות]

אולי לכן זה גם יכול לפטור מתפילה בציבור...

אגרת פחד יצחק להגרד''כ.png (39.49 KiB) נצפה 13471 פעמים

[אפרים זלמן]

הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל,
אנחנו וכל עמך בית ישראל,
וכד'.
מי נכנס בכלל-פרט הזה הנקרא "אנחנו"/"עלינו"?

ציבור המתפללים בביהכנ"ס? ומה קורה בתפילת יחיד?

עי' בכל זה בחי' רבנו יחיאל מיכל עה"ת בפרשת וישלח מה שהביא ממו"ח מרן הגרי"ז זיע"א ומה שביאר בזה שם. (ולפי"ד כפה"נ בין 'עלינו' ובין 'על כל ישראל' מיירי כלפי כלל ישראל, והחילוק ביניהם הוא בין יחחיד בתורת יחיד ליחיד בתורת חלק מהכלל. ובשנים עברו שמעתי מת"ח אחד ששאל זאת את הגרא"א דסלר זצ"ל וכן ביאר לו. ובספרי 'מכתב מאליהו' לא מצאתי כזאת)

לא מספיק ברור לי מה שהבאת מהגרי"ז, אבל בחו"ב כתב ש"עלינו" היינו יחיד הכולל עצמו בתוך הציבור ו"על כל ישראל" היינו שמתפלל על כלל ישראל בפני עצמם, ואולי לזה התכוונת.

[עושה חדשות]

הוספה בפשט. בבקשות הנוספות של עשי"ת, זכרנו לחיים וכו', רק באחרונה בא הנוסח הנ"ל "ניכתב לפניך אנחנו וכל עמך", וי"ל כי גם בברכה האחרונה של שמו"ע מופיע (בפעם היחידה) נוסח זה "עלינו ועל כל ישראל". ועצ"ע.

[מיכאל1]

הבקשה האחרונה גם מפורטת יותר בכל עניינה, גם שלום פרנסה טובה ועוד, להבדיל מקודמותיה, ויש מהלך של מוסיף ומבקש, וא"כ גם בפרט זה יש תוספת כלפי הבקשות הקודמות.

[אברך]

על מי מתכוונים כשמתפללים "זכרינו" "כתבינו"? על המשפחה? על הציבור בבית הכנסת? על כלל ישראל?
כשאומרים "אנחנו וכל עמך בית ישראל" למי מתכוונים "אנחנו"?

[חבר פורום אוצר החכמה]

על אותם שמכוונים כשאומרים השיבנו, סלח לנו, ראה נא בענינו, רפאינו, ברך עלינו וכו', רענו, זוננו, פרנסנו וכו'

[דרומי]

וכן כשאומרים אשמנו, בגדנו, וכו'...

(וידועים דברי האריז"ל בזה)

[אשר177]

על מי מתכוונים כשמתפללים "זכרינו" "כתבינו"? על המשפחה? על הציבור בבית הכנסת? על כלל ישראל?
כשאומרים "אנחנו וכל עמך בית ישראל" למי מתכוונים "אנחנו"?

אם רק הש"ץ היה אומר את זה, זה היה יותר מובן?

[אברך]

מדברי כולם אני מבין שכל אחד מכוון על עצמו ואומר זאת בלשון רבים.
מה הטעם שתיקנו רוב התפילות בלשון רבים? לכלול את עצמו עם הרבים?
האם בבקשות פרטיות גם יש ענין להתפלל בלשון רבים?

[אשר177]

אולי אפשר לומר שהתפילות נתקנו בתחילה לשליח ציבור בלבד, ורק אח"כ התחילו כל הציבור לאומרם באותו הלשון שהש"ץ אומרם...

[עושה חדשות]

...שתפילת הציבור מתקבלת אם יש שם אדם אחד המתפלל וצועק בלב שלם...

אולי זה שייך ג"כ לענין הנ"ל -

ספר חסידים סימן רנ:
...ולא יתכן לומר אותו פייט אלא א"כ בכה המתפלל או שבוכים העם כדי שלא יהא דובר שקרים לא יכון לנגד עיני ואיך יאמר יה"ר מלפניך שומע קול בכיות שתשים דמעותינו בנאדך להיות ולא יתכן אא"כ בכה.

וכן זה -
ספר הכוזרי מאמר ג:
אמר החבר: אבל היתרון לקהל מכמה פנים. מהם כי הקהל אינם מתפללים במה שיש בו הפסד ליחיד והיחיד אפשר שיתפלל במה שיש בו הפסד ליחידים אחרים, ואפשר שיש ביחידים ההם מי שיתפלל במה שיש בו הפסדו. ומתנאי התפלה הנענית שתהיה במה שיועיל העולם ולא יזיקהו בשום פנים. ומהם שמעט הוא שתשלם תפלה ליחיד מבלי שגגה ופשיעה. ומפני כן קבעו לנו שיתפלל היחיד תפלת הצבור, ושתהיה תפלתו בצבור בעוד שיוכל לא פחות מעשרה, כדי שישלים קצתם מה שיחסר בקצתם בשגגה או בפשיעה, ויסתדר מהכל תפלה שלמה בכונה זכה, ותחול הברכה על הכל ויגיע לכל אחד מהיחידים חלקו ממנה. כי הענין האלהי כמטר מרוה ארץ מהארצות כשתהיה הארץ כלה ראויה לו, ואפשר שיכלול בה מי שאינו ראוי לו מהיחידים ויצלחו בעבור הרוב, ובהפוך זה, ימנע המטר מארץ מהארצות מפני שהארץ כלה אינה ראויה לו, ואפשר שיכלול בה יחידים היו ראויים לו ונמנע מהם בעבור הרוב. אלה דיניו יתברך העולמיים.

[עושה חדשות]

הוספה בפשט. בבקשות הנוספות של עשי"ת, זכרנו לחיים וכו', רק באחרונה בא הנוסח הנ"ל "ניכתב לפניך אנחנו וכל עמך", וי"ל כי גם בברכה האחרונה של שמו"ע מופיע (בפעם היחידה) נוסח זה "עלינו ועל כל ישראל". ועצ"ע.

אכן כפי שנכתב, רק בברכה האחרונה בשמו"ע מופיע הנוסח הזה, "עלינו ועל כל ישראל". (מלבד בברכת על הצדיקים, אבל שם זה מחמת הפירוט שקדם). ושמעתי לבאר, דבאמת התפילה כולה היא בלש' רבים, ואילו התחנונים שמוסיפים בסוף, הם על צרכי היחיד, ואף נתקנו בלש' יחיד. וא"כ בברכה האחרונה של שמו"ע כבר מתחיל ענין התחנונים, ולכן יש פירוט "עלינו" יותר מאשר תפילה כללית על "כל ישראל".
ומקור לדבר, (שבברכה האחרונה מתחיל כבר ענין התחנונים), ממש"כ הטור בסי' תקפב בשם בה"ג. ז"ל כתב בה"ג: לא ישאל אדם צרכיו בג' ראשונות וכו'; ומהכא לא שבקו רבנן למימר אפילו "זכרנו לחיים" במגן, "וכתוב" במודים נמי לא אמרינן. אבל "בספר חיים" אומרים בשים שלום, דסלקו להו י"ח והוו להו כתחנונים. (ועי"ש ב"י שהעיר " דכיון דעדיין לא חתם בברכה לא מיקרי סיים תפלתו", והב"ח כ' "כשכבר סיים השבח ולא חסר כ"א לחתום בברכה אין זה הפסק והו"ל כתחנונים". ובאמת בקשת 'בספר חיים' היא היחידה שהיא צמודה לחתימה, לא כשאר ההוספות הרחוקות מעט).

[עושה חדשות]

בחו"ב כתב ש"עלינו" היינו יחיד הכולל עצמו בתוך הציבור ו"על כל ישראל" היינו שמתפלל על כלל ישראל בפני עצמם, ואולי לזה התכוונת.

מצאתי בקבצי החו"ב ב' נוסחאות בענין זה -

והנה לשון רבים שבתפלת י"ח הוא על הציבור שמתפלל עמו, ולא על הכלל כולו, שהרי אמרינן גם עלינו ועל כל ישראל עמך, הרי ע"כ דעלינו היינו הציבור, וכשיחיד מתפלל בינו לבין עצמו הרי הלשון רבים מתפרש כלשון מושאל על עצמו, וחננו והשיבנו וסלח לנו כולם על עצמו בלבד, וכמו כשהוא אומר שים שלו' וכו' עלינו ועל כל ישראל עמך, דעלינו היינו על עצמו, ויתכן הי' לפ"ז לומר דמה"ט אין יחיד מוציא את חבירו בתפלת י"ח, דתפלה שבלשון יחיד לא אמרינן בה שומע כעונה שתתפרש על השומע, ורק בציבור דהש"ץ שליח של הציבור בזה כל יחיד מן הציבור שייך לדון בו שומע כעונה, דלשון רבים של הש"ץ כלשון הציבור הוא, אבל הדברים מחודשים, והרי מצאנו בברכת הגומל שהיא בלשון יחיד ומוציא לחבירו.

והנה אע"פ שאמרו דאין אדם מוציא את חבירו בתפלה כדי שיהא כל אחד מבקש רחמים על עצמו, מ"מ תיקנו התפלה בלשון רבים, כמו שאמרו ברכות ל' א' לעולם לישתף אינש נפשיה בהדי ציבורא, והיינו שיתפלל גם בעד הציבור, ולשון רבים כולל את הציבור, [ודלא כמש"כ בנדפס מקודם], ומ"מ נראה שיש יתרון בתפלתו על עצמו, וכעין שאמרו שבת י"ב ב' לענין חולה דצריך שיערבנו בתוך חולי ישראל, וה"נ התפלה היא על עצמו בתוך כל ישראל, ובזה מובן מה שאנו אומרים בברכת שים שלום טובה וברכה עלינו ועל כל ישראל עמך, דאף שבכלל עלינו כבר נכללו כל ישראל מ"מ יש ענין להזכירם בפני עצמם, דבעלינו הם כטפלים, וכן בברכות התורה אנו אומרים ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל להזכירם בייחוד, וכן בועל הצדיקים נזכרים הרבה בייחוד אף שגם הם בכלל ועלינו.

[עושה חדשות]

הוספה בפשט. בבקשות הנוספות של עשי"ת, זכרנו לחיים וכו', רק באחרונה בא הנוסח הנ"ל "ניכתב לפניך אנחנו וכל עמך", וי"ל כי גם בברכה האחרונה של שמו"ע מופיע (בפעם היחידה) נוסח זה "עלינו ועל כל ישראל". ועצ"ע.

אכן כפי שנכתב, רק בברכה האחרונה בשמו"ע מופיע הנוסח הזה, "עלינו ועל כל ישראל". (מלבד בברכת על הצדיקים, אבל שם זה מחמת הפירוט שקדם). ושמעתי לבאר, דבאמת התפילה כולה היא בלש' רבים, ואילו התחנונים שמוסיפים בסוף, הם על צרכי היחיד, ואף נתקנו בלש' יחיד. וא"כ בברכה האחרונה של שמו"ע כבר מתחיל ענין התחנונים, ולכן יש פירוט "עלינו" יותר מאשר תפילה כללית על "כל ישראל".
ומקור לדבר, (שבברכה האחרונה מתחיל כבר ענין התחנונים), ממש"כ הטור בסי' תקפב בשם בה"ג. ז"ל כתב בה"ג: לא ישאל אדם צרכיו בג' ראשונות וכו'; ומהכא לא שבקו רבנן למימר אפילו "זכרנו לחיים" במגן, "וכתוב" במודים נמי לא אמרינן. אבל "בספר חיים" אומרים בשים שלום, דסלקו להו י"ח והוו להו כתחנונים. (ועי"ש ב"י שהעיר "דכיון דעדיין לא חתם בברכה לא מיקרי סיים תפלתו", והב"ח כ' "כשכבר סיים השבח ולא חסר כ"א לחתום בברכה אין זה הפסק והו"ל כתחנונים". ובאמת בקשת 'בספר חיים' היא היחידה שהיא צמודה לחתימה, לא כשאר ההוספות הרחוקות מעט).

כמדומה שיש בראשונים שהתפילות המובאות בתלמוד של "בתר צלותיה" שייך ענינם לתחנונים דנפילת אפיים.

וכעת ל"מ.

[שומע ומשמיע]

דברתי על נושא האשכול פעם עם הגר" משה שפירא זצ"ל. הוא התבטא בנוסח שהברכות באופן כללי נתקנו לכלל. ובאופן פשוט זה מתפרש על הציבור המתפלל, וביחיד זה יתפרש על כל מי שמברך ברכה זו.

[עושה חדשות]

כמדומה שיש בראשונים שהתפילות המובאות בתלמוד של "בתר צלותיה" שייך ענינם לתחנונים דנפילת אפיים.
וכעת ל"מ.

כן הוא בסידור הר"ש מגרמייזא
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... &pgnum=168

[אשי ישראל]

בחו"ב כתב ש"עלינו" היינו יחיד הכולל עצמו בתוך הציבור ו"על כל ישראל" היינו שמתפלל על כלל ישראל בפני עצמם, ואולי לזה התכוונת.

מהו "בחו"ב" ?

[אשי ישראל]

בקובץ עץ חיים באבוב גליון לג עמ' ריט שהגר"ח קנייבסקי אמר ש'עלינו' הוא הציבור התפללים כאן ואח"כ מוסיף 'על כל ישראל'

[שומע ומשמיע]

בקובץ עץ חיים באבוב גליון לג עמ' ריט שהגר"ח קנייבסקי אמר ש'עלינו' הוא הציבור התפללים כאן ואח"כ מוסיף 'על כל ישראל'

ובמי שמברך ברכה"ת ביחידות, איך יתפרש 'צאצאינו וצאצאי כל עמך בית ישראל'?

[עושה חדשות]

דבאמת התפילה כולה היא בלש' רבים, ואילו התחנונים שמוסיפים בסוף, הם על צרכי היחיד, ואף נתקנו בלש' יחיד.

עי' שנות אליהו ברכות פ"ה מ"א.


עכ"פ, מילתא דמיסתברא (ע"י הרגשת הלב) דתפילת גוי אין לה ענין להיאמר בלשון רבים, כמו שגם אין מעלה בכך שתהיה בעשרה גויים המתפללים יחדיו. וצריך לעיין בזה.

[עושה חדשות]

בגליון מנחת דבר מהגרד"ל ראיתי -
ביאור מטבע התפילה 'אנחנו וכל עמך בית ישראל' שרגילים בו בימים הנוראים, אנחנו היינו הציבור המתפלל כאן, וכל בית ישראל הוא העם כולו. ותיקנו מטבע הברכה לפי תפילת הציבור כי תפילת היחיד היא מקרית, ובימי חז"ל לא היה מצוי שהתפללו ביחיד, החזן התפלל וכולם שתקו. וע"ה לא ידעו להתפלל לבד. (וראיתי שהגאון ר' יוסף ליס פירש בשם הגרי"ז, אנחנו הוא כל אחד ואחד מישראל בפרט. וכל עמך הוא כל ישראל בכלל. ואיני יודע למה היה צריך לכך). ויש להעיר על זאת, הנה בברכת התורה אנו אומרים אנחנו וצאצאינו וצאצאי כל עמך כו'. והרי ברכה זו אדם מברך בביתו קודם התפילה. ונראה שהוא מתפלל על האחרים שעמו, אם זה משפחתו ובני ביתו אם שכניו. והוא קרוב לענין הנ"ל שהוא מכוון לציבור שעמו.

[עושה חדשות]

בדא"ג

ברוך אתה י"י פורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישר' ועל ירושלים: אמ' שמואל אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל: ר' מאיר בר' יצחק שליח ציבור מוורמייזא דקדק שצריך לומר עלינו ועל כל עמו ישראל שאז כוללינו עם כל עמו ישראל. שאם יאמר עלינו ועל עמו ישר' משמע שאין אנו בכלל עמו ישר': וכן נוהג לומר בציבורו בוורמייזא. ורש"י אמ' יישר: וכן עיקר:

[איש_ספר]

בגליון מנחת דבר מהגרד"ל ראיתי -
ביאור מטבע התפילה 'אנחנו וכל עמך בית ישראל' שרגילים בו בימים הנוראים, אנחנו היינו הציבור המתפלל כאן, וכל בית ישראל הוא העם כולו. ותיקנו מטבע הברכה לפי תפילת הציבור כי תפילת היחיד היא מקרית, ובימי חז"ל לא היה מצוי שהתפללו ביחיד, החזן התפלל וכולם שתקו. וע"ה לא ידעו להתפלל לבד. .

לא הבנתי כלום.
א. איפה רגילים במטבע הזה חוץ מ'בספר חיים'.
ב. בספר חיים אינו מימי חז"ל אלא מן הגאונים.
ג. מאי משמע שהחזן התפלל וכולם שתקו, הרי מלבד מוסף ר"ה, קי"ל שאין הש"ץ מוציא רק מי שאינו בקי.

ב ויש להעיר על זאת, הנה בברכת התורה אנו אומרים אנחנו וצאצאינו וצאצאי כל עמך כו'. והרי ברכה זו אדם מברך בביתו קודם התפילה. ונראה שהוא מתפלל על האחרים שעמו, אם זה משפחתו ובני ביתו אם שכניו. והוא קרוב לענין הנ"ל שהוא מכוון לציבור שעמו.

ברכת התורה היא לא המקום היחיד. ואין צורך לתרצה באופן מיוחד. יש את ברכת המעביר שינה ויש את תפילת הדרך, והאחרונים האריכו בזה אם לאומרה בלשון יחיד (כמ"ש בראשונים לענין המעביר שינה) או בלשון רבים (כמ"ש בראשונים לענין תפילת הדרך) וכמובן הביאו ד' הגמ' בברכות לעולם ישתתף אינש בהדיה ציבוריה וכו' וכו'.

[עושה חדשות]

לא הבנתי כלום.
א. איפה רגילים במטבע הזה חוץ מ'בספר חיים'.
ב. בספר חיים אינו מימי חז"ל אלא מן הגאונים.
ג. מאי משמע שהחזן התפלל וכולם שתקו, הרי מלבד מוסף ר"ה, קי"ל שאין הש"ץ מוציא רק מי שאינו בקי.

הבנת מצוין, וגם דחית מצוין, וצ"ל דטעה השומע וכו'. או לדחוק דהמכוון לתקופת הגאונים אם אכן נהגו אז שיסמוך היחיד על הש"ץ וכו'. או להיפך שאין הכוונה לשאול דוקא על נוסח בספר-חיים אלא גם על שאר המקומות שמצינו כן בתפילה (וההדגשה על ימים נוראים היא של עורך העלון ע"מ להתאימו לתקופה), וע"ז אמר דנוסחאות התפילה ראויות יותר לש"ץ כי ע"ה היו רבים אז. ולשון ראשון עיקר כמובן. מלבד העובדה שבברכת שים שלום ג"כ הנוסח הוא עלינו ועל כל ישראל, וממילא גם בספר חיים וכו' נתקן בנוסח זה. ופשוט.

ברכת התורה היא לא המקום היחיד. ואין צורך לתרצה באופן מיוחד. יש את ברכת המעביר שינה ויש את תפילת הדרך, והאחרונים האריכו בזה אם לאומרה בלשון יחיד (כמ"ש בראשונים לענין המעביר שינה) או בלשון רבים (כמ"ש בראשונים לענין תפילת הדרך) וכמובן הביאו ד' הגמ' בברכות לעולם ישתתף אינש בהדיה ציבוריה וכו' וכו'.

כאן לא הבנת. ברור שאדם יכול להתפלל בלש' רבים וגם ראוי כך להתפלל על הכלל, אבל מיוחדת היא ברכה"ת (והמקרים הנוספים הנ"ל) על שאר הדוגמאות בכך שיש בה נוסח מסויים של 'רבים' שאינו כולל את כל ישראל. דהיינו 'צאצאינו וצאצאי עמך', וכמו 'עלינו ועל כל ישראל', 'אנחנו וכל עמך', וכיו"ב. וברכה"ת הרי לא נאמרת ע"י ש"ץ, וגם לא בבית הכנסת יחד עם הציבור, וממילא יש בה קושי מי הקבוצה הנכללת ב'צאצאינו' ביחוד יותר מאשר 'צאצאי עמך ישראל'.

[איש_ספר]

וברכה"ת הרי לא נאמרת ע"י ש"ץ, וגם לא בבית הכנסת יחד עם הציבור.

כידוע דברי האחרונים (ב"ש, משכנו"י, תורת רפאל ועוד) שחיוב ברכה"ת מדאורייתא בציבור בלבד (וראיה הביאו שהרי בברכות כא א מנין לברכה"ת לפניה מהתורה, מ' שהוא בקרה"ת (אע"פ שאין חיובה אלא מד"ס) כמש"כ בב"ש ועוד מצאו כן בירושלמי כידוע). וא"כ יש לומר שקבעו חכמים מנסחי הברכה את עיקר החיוב בתוך הברכה, שהוא על עסק התורה ברבים. (אע"פ שבקרה"ת אין מברכים בנוסח זה של 'ונהיה אנחנו').

וסמך לדבר, הנהגתו המפורסמת (והפלאית) של רש"י שהיה שונה בביתו קודם התפילה והיה מברך אקב"ו לקרות בתורה, ואח"כ היה חוזר ומברך בבית הכנסת כנוסח שלנו, והראשונים תמהו למה בירך פעמיים, ולא פטר עצמו בברכה אחת, אבל בואו ונתמה למה הוצרך לנוסח אחר בשביל לימודו בביתו. ואולי משום שלד' רש"י ברכות אלו נתקנו בציבור. (אמנם בגמ' ברכות יא ב הובא נוסח הברכות בסמוך לדין המשכים, וצ"ע עכ"פ כך נהג רש"י).


[וכמובן שיש להזכיר שיש מהגאונים והראשונים של"ג מטבע זו, לא בגמ' ולא בברכה וכך נוסחת רוב ה'ספרדים' בזה"ז]

[עושה חדשות]

אם ברכת "שים-שלום" היא כתגובה והמשך לברכת הכהנים, (עי'), א"כ "עלינו" מתפרש על השומעים את הברכה מפי הכהנים כאן ועכשיו.