ישא ברכה כתב:בעז"ה
כתב הרמב"ם:
אי זו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשותו, ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח. כיצד? הרי שבא על אשה בעבירה, ולאחר זמן נתייחד עמה, והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו, ובמדינה שעבר בה, ופירש ולא עבר, זהו בעל תשובה גמורה. הוא ששלמה אמר: "וזכור את בוראיך בימי בחורותיך" (קהלת יב, א).
ואם לא שב אלא בימי זקנותו, ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה, אף על פי שאינה תשובה מעולה, מועלת היא לו ובעל תשובה הוא. אפילו עבר כל ימיו, ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו, כל עונותיו נמחלין, שנאמר: "עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם" (קהלת יב, ב) שהוא יום המיתה, מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות, נסלח לו.
לאור דבריו, לכאורה בציור הנ"ל זה תשובה אבל איננה תשובה גמורה, ודומה למי שעבר ממדינה למדינה, שהכניס עצמו כעת למערכת מושגים חדשה שאיננה מאפשרת לו את העבירה שעשה. אם כי עיקר הדבר צ"ב מה הכונה תשובה גמורה ותשובה חלקית, ומסתבר שבשביל הזכיה בדין מספיק תשובה אפילו אינה גמורה.
הבורא ית' יתן בידינו לשוב אליו בשלימות.
ישא ברכה כתב:להבנתי יש כאן עיקרון אחד.
בהשוואה לרמב"ם זה דומה לאדם שנכשל ובא על אשה בעבירה ואינו רוצה עוד לחטוא בחטא זה, ולכן החליט שיותר אינו מתייחד עם אשה זו כי יודע שבעת יחוד לא יוכל לעמוד בעוצמת הפיתוי. לכאורה לפי דברי הרמב"ם זו תשובה ואינה תשובה גמורה.
תשובה היא כל צורה של התנתקות מהעבירה, אפילו באופן שכיום עוצמת הפיתוי לעבירה נמוכה יותר. ובכלל זה מי שגודר את עצמו מלהיכנס לפיתוי מסוים, כי חושש שלא יוכל לעמוד בפיתוי, הרי עזב את העבירה וקיבל על עצמו שלא לעשותה עוד ע"י הגדרים שתיקן לעצמו.
תשובה גמורה, היא תשובה שהאדם שב לה' עד כדי שבוחר להכיר ולשמוע לה', גם כנגד הפיתוי הגדול, שבעבר נכשל בו. (ונמצא, כי תשובה שאינה גמורה היא עזיבת החטא. תשובה גמורה עזיבת סיבות החטא).
עזריאל ברגר כתב:לפענ"ד מי שנכשל בעברה עם אשה זרה ועכשיו הוא נזהר שלא להתייחד איתה, מקיים "תשובה גמורה" על איסור ייחוד (שהוא איסור בפ"ע), אבל לא על הביאה.
ועד"ז בנדו"ד, בחסימת האינטרנט הוא יעשה "תשובה גמורה" על שלא חסם לעצמו לפני כן, אבל לא על הראיות האסורות.
הכתב והמכתב כתב:לא הבנתי, אם אין נפק"מ למעשה אזי למה נפק"מ אם חשיב תשובה גמורה או אינה גמורה.
הכתב והמכתב כתב:לא הבנתי, אם אין נפק"מ למעשה אזי למה נפק"מ אם חשיב תשובה גמורה או אינה גמורה.
ובכלל בדברים שנפשו של אדם מחמדתם לא הבנתי כלל דברי הרמב"ם הלא כל אדם אף שלא חטא מעולם אין יודע תעלומות מעיד עליו שלא יחטא אם כן למה אחר החטא צריך להיות במצב יותר רחוק מלפניו
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 46 אורחים