החשבונות שאעלה כאן ידועים ברובם, אבל לא מצאתי להם הסבר מניח את הדעת, וכלהלן. אשמח אם מישהו יענה/יביא הסבר מיישב.
1. בפרשת במדבר מספר כלל הלויים מבן חודש ומעלה הוא: 22,300.
המספר הזה כמובן קטן ביותר ומצריך ביאור.
השבט הקטן ביותר באותה ספירה היה בנימין, ולו 35,400 אנשים בני עשרים ומעלה. ז"א, שכלל שבט לוי היה כמחצית בלבד מכלל השבט הקטן ביותר! (ארבעים שנה מאוחר יותר היה לשבט בנימין 45,600 אנשים בני עשרים ומעלה. חמישית מהם - לפחות - היו ילדים בעת הספירה הראשונה, ז"א שבספירה הראשונה היה לשבט בנימין למעלה מ44,500 אנשים, כפול מכלל שבט לוי).
התירוץ הידוע על שאלה זו, ששבט לוי לא היה בכלל ברכת הריבוי כיון שלא היה חלק מהשיעבוד. להלן נראה שלכאו' אין התירוץ מספיק.
2. הפירוט של משפחות שבט לוי בפרשה הנ"ל הוא: גרשון 7,500. קהת 8,600. מררי 6,200.
בפרשת נשא יש ספירה נוספת של שבט לוי, שכוללת רק בני שלושים-חמישים, המניין הוא: גרשון 2,630. קהת 2,750. מררי 3,200.
נתמקד במשפחת מררי, שאצלה יותר ממחצית השבט (51.61%) היו בני 30-50.
לכאו' היה הגיוני מאוד שבני ה30-50, שהם למרבה חמישית מכלל הגילאים, יהיו לכל היותר שליש מכלל המשפחה (וכמו אצל משפחות גרשון וקהת - 35.06% ו31.97% בהתאמה).
ובפרט שתוחלת החיים באותה תקופה הייתה מן הסתם לפחות מאה שנה (אצל האבות שחיו יותר מ 150 שנה כתוב "זקן ושבע ימים", אצל שרה, יעקב, יוסף, משה אהרן ומרים שחיו מעל 110 לא כתוב כך), ומאידך, מן הסתם היה אמור להיות לכל בני ה30-50 בן אחד לפחות מתחת לגיל שלושים. ואיך קרה שהצעירים והמבוגרים יחדיו לא היו אפילו חצי מהכלל?
הדבר אומר דרשני, ולא מצאתי התייחסות לשאלה זו. בכל אופן רואים מזה שהריבוי של השבט היה ממש ממש מזערי.
3. בפרשת פנחס יש ספירה חדשה של שבט לוי, ספירה כוללת של כל השבט מעל גיל חודש, והמניין הוא: 23,000. זאת אומרת שהשבט גדל ב700 איש בלבד!
והנה שבט לוי לא היה בגזרת המרגלים, ושאר השבטים גדלו בשני שליש לפחות (לכל היותר מחצית מאנשי הספירה הראשונה היו אז בני 60 ומעלה, ונניח שרובם נשארו לחיות עד הספירה השנייה והם היוו שליש מהספירה הזאת, א"כ שני השליש הנותרים לא היו חלק מהספירה הראשונה), ולפי חשבון פשוט זה היה שבט לוי אמור להיות לפחות במספר 37,000, ולא 23,000 כמו שהיו בפועל. (במדבר כבר לא היה הבדל בין שאר השבטים ללוי).
על שאלה זו ישנן שתי תשובות ידועות: א', הארון היה מכלה בהם. ב', ארבע משפחות משבט לוי נהרגו אחרי מות אהרן כשרדפו אחרי החוזרים למצרים (רש"י במדבר כ"ו י"ג).
אכן גם לאחר תשובות אלו, יוצא לכאו' שמשפחת קהת, לא רק שלא גדלו כלל כל הארבעים שנה, אלא אף נחסרו מאוד ממספרם הראשון.
שהרי התשובה הראשונה שייכת כמובן רק לגבי משפחת קהת. ולפי היחס של שאר השבטים שגדלו בשני שליש, גרשון היה אמור להגיע למספר 12,500 איש, ומררי היה אמור להגיע למספר 10,300 איש.
והנה הארבע משפחות שנפלו ביטלו חצי ממשפחת גרשון (משפחת שמעי), ולא נגעו כלל למשפחת מררי. פשוט שילדים עד גיל 20 וכן זקנים ממש לא נהרגו ע"י החוזרים למצרים, וא"כ נפלו ממשפחת גרשון למרבה כשני שליש ממחצית המשפחה, והיינו שנשאר למשפחת גרשון כ8,300 איש, וביחד עם משפחת מררי היה לכאו' למשפחות האלו כ18,600 איש.
יוצא שלמשפחת קהת היה בספירה השנייה רק כ4,400 איש, והיינו, שלא רק שלא גדלו כלל במשך הארבעים שנה, אלא גם נחסרו כמעט חצי ממספרם בספירה הראשונה. בחשבון אחר, משפחת קהת - לפי יחס הגידול של שאר השבטים - היה אמור להיות במספר 14,300 לפחות, ובמקום זאת היה רק כ4,400, והיינו שכעשר אלף איש ממשפחת קהת נפלו בגלל קדושת הארון וע"י החוזרים למצרים! (המעשה הזה היה ממש בסוף הארבעים שנה).
בחשבון אחר, אם רוב רובה של משפחת קהת נפלה מקדושת הארון וע"י החוזרים למצרים, א"כ בסוף הארבעים שנה לא נשאר אצלה אלא כמעט רק נשים וילדים.
לחילופין יתכן, ששבט לוי בכללו התרבה פחות משאר עם ישראל.
וכל זה מפליא בעיניי.
4. בשולי הדברים - לגבי הריבוי של כל עם ישראל במצרים.
מהספירות שבתורה מוכח שבשנים האחרונות של השיעבוד לא היה ריבוי מיוחד.
כי גם אם כל אחד בן 20-40 היה יולד רק 6 בנים בכל העשרים השנים האחרונות במצרים, היה המספר בספירה השנייה אמור להיות לפחות פי שניים מהספירה הראשונה, וזה בלי לקחת בחשבון את הילודה של בני ה0-20 שמן הסתם התחתנו וילדו במשך הארבעים שנה. וכל זה עוד לפני החשבון של "וחמושים עלו" שאז מתו לכאו' רק גדולים.
אכן מ"מ אין בזה פליאה, שהרי פרעה ציווה להרוג את כל הבן היילוד.