מסכת מנחות - הערות והארות פנינים ומרגליות

[שמואל דוד]

בשביל שיהיה יותר קשה נוסיף את הכתוב השלישי מגילה כא ע"א רש"י ד"ה לטהרת מצורע. בצפרים ועץ ארז ואזוב ושני תולעת,
אולי הפתרון כבנות צלפחד
בדף כז הסדר מובן שלשת הראשונים הם בפרה וכך הפסוק שם ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך אל תוך שרפת הפרה, ןמוסיף רש"י את הרביעי וצפורין במצורע.

באמת יש להעיר מדוע יש שינוי לשון אצל פרה. [אגב עיין טעמא דקרא פרשת מצורע ודפח"ח]. ועיין משניות נגעים וצ"ע בכל זה.

[שמואל דוד]

כז.
רש"י ד"ה היין - שלישית ההין של איל ורביעית ההין לכבש וחצי ההין לפר כו'
צ"ע בהסדר שכתב רש"י.

[שמואל דוד]

כז.
שני שעירי יה"כ מעכבין זה את זה חוקה שני כבשי עצרת מעכבין זה את זה הויה שתי חלות הויה שני סדרין חוקה שני בזיכין חוקה הסדרין והבזיכין חוקה שני מינים שבנזיר דכתיב כן יעשה ג' שבפרה חוקה ארבעה שבתודה דאיתקש לנזיר דכתיב על זבח תודת שלמיו ואמר מר שלמיו לרבות שלמי נזיר ״וארבעה שבמצורע דכתי' זאת תהיה תורת המצורע״

יש לדייק קצת מדוע אצל מצורע הביא הגמרא לשון הפסוק ולא בקיצור ״הויה״ דומיא להשאר. וצ״ע.

[אהרן תאומים]

כז.

רש״י ד״ה ג׳ עץ ארז ואזוב ושני תולעת וצפורין במצורע
ועיין לעיל ברש״י יט. ארבעה שבמצורע - עץ ארז ושני תולעת ואזוב וצפרים.
וצריך עיון בשינוי הסדר.
ועיין פרשת מצורע ״וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי-צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב״
וצ״ע בכל זה.

ברש"י בדף יט הצפרים לבסוף זה על פי הסדר בפסוק זה וְלָקַח אֶת-עֵץ-הָאֶרֶז "וְאֶת-הָאֵזֹב וְאֵת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת" וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה, וְטָבַל אֹתָם בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחוּטָה, וּבַמַּיִם הַחַיִּים; ואכן כחלק מהלכות מעכב זה את זה שבשעת שחיטת הציפור צריך שיהיו שלשת הדברים, עוד שנקט ציפורין לבסוף כי בשעת לקיחה עדיין הציפרין אין מעכבין זה את זה, ושלשת הדברים סדרם כפסוק זה ״וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי-צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב״ וכדי להבדיל מסדר שלשת הדברים שיש בפרה שרש"י יחברם לאחת בפירושו במשנה בהמשך בדף כ"ז דהוא גם על פי הסדר בפרה ,
במגילה שאין מדובר בדיני עיכוב אלא בזמן המצוה נקט רש"י ציפרים בתחילה כלשון הפסוק שציפורים ראשון ואת שלשת הדברים כפסוק השני (שזה היפך מכאן) ולרמוז על העשיה עצמה שהיא לקיחת הארז והאזוב וכריכתן בשני תולעת, ואפשר לאוסיף שזה שנקט פעם כך ופעם כך נמשך על לשון התורה שמשמנה פעם כך ופעם כך ומזה עצמו נלמד שהסדר אינו מעכב אלא שצריך את כולם

[אהרן תאומים]

הקומץ הראשון הוא פרק קצר, בן 5 דפים, הקומץ השני הוא בן 20 דפים; "רבה" מלשון גדול.
עוד אפשר, משום שיש בפרק זה הרבה הלכות, ובעיקר הלכות תפילין וסת"ם למעשה.

הטעם הראשון הוא טעם שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו.
הטעם השני הוא טעמא רבה, מזכיר את הטעם שנתנו חכמינו על שום מה נקרא נהר פרת 'הנהר הגדול'.

הגם שזה טעם של תשב"ר, מכל מקום כבר גדלנו בישיבות רבות על כך, ביבמות ישנו פרק 'האשה רבה', ומקובלנו, שהיות ויש פרק 'האשה שלום' ו'האשה בתרא', ופרק הא"ר הוא הגדול שבהם.

אחר העיון אפשר שבהחלט נזקקים לטעמא רבה מדוע נקראו הפרקים הנ"ל רבה, דהמתבונן במשניות שהחילוק לא כל כך גדול, ולמשל אצלנו הקומץ את המנחה הוא 5 משניות והק"ר הוא 7 משניות ולמעשה גדול מרעהו בתיבות בקצת מאוד וק"ל שלכך בלבד קראוהו רבה, וע"כ אפשר שהוא כטעם נוסף שיש בו עוד הלכתא רבה כל המעכבין שבמשנה ארבעה מינים ארבעה פרשיות וכו', וכן יש לומר ביבמות שבפרק האשה רבה 2 המשניות האחרנו מדברים על מאימתי נעשה גדול בן תשע וכו' והוא הטעם הנוסף המתחבר לענין גודל הפרק

[ההוא דאמר]

כו, א-ב
ידון בדברי הגרי"ז בענין פסול נשפך בדם
תא שמע קמץ בימינו ונתן בשמאלו יחזיר לימינו בשמאלו וחכ"א כיון שנתנו לשמאל פסלתו מתנתו מ"ט משום דבעי קדושה בכלי וכיון שנתנו לשמאל נעשה כדם שנשפך מצואר בהמה על הרצפה ואספו שפסול.
והנה מרן הגרי"ז [הובא במנחת אברהם זבחים כה ,א] ביאר את פסול נשפך בדם, שאין זה בגדר של פסול מחמת הרצפה, אלא כיון שלא נתקבל הדם כצורתו לתוך כלי, אלא נשפך על הרצפה, לכך פסול, והיינו פסול שלא נעשה כדרך עבודתו.
ולכאורה יש מקום לדון מסוגיין, שקמץ את הקומץ בימינו ונתנו לשמאלו והשיבו לימין, דדעת חכמים שפסול כיון ששמאל 'פסלתו', והוי כנשפך. ויש לדון, האם חזינן דיש גדר של פסלות בנשפך כפי פשטות לשון הגמ' 'כיון שנתנו לשמאל פסלתו'.
או דיש לדחות, שהפסול הוא משום שלא קידש את הקומץ כדינו בכלי מכח נתינת יד ימין, וצ"ע

[ההוא דאמר]

כו, ב
הצעת ביאור בספק הגמ' האם יש דין מעשה הקטרה
בעי חזקיה אברין שסידרן וסידר עליהן את המערכה מהו על העצים אמר רחמנא דוקא על העצים או דלמא כיון דכתיב קרא אחרינא אשר תאכל האש את העולה על המזבח אי בעי הכי עביד אי בעי הכי עביד תיקו.
מבואר בגמ' דמספקא לן, בגוונא שנתן את האברים על המזבח ולאחר מכן ערך על גבן את העצים, האם הוי הקטרה כשרה.
וביארתי לעצמי היום, דהספק הוא האם בעינן 'מעשה הקטרה', ולכך יש דין מסוים בהקטרה, ודנה הגמ' האם צריך שלמעשה הקטרה זה, יקדמו העצים ועליהם יערוך את האברים [וכן שאר ספיקות הגמ'], או דילמא, דאין דין 'מעשה הקטרה', אלא יש דין שהבשר יאכל על גבי המזבח, ולכך אין נפק"מ אם קדמו האברים לעצים.
אבל זהו רק בגדר הרהורי דברים, אשמח להיוודע דעת רמעכ"ת.

[שמואל דוד]

כח:

רש"י ד"ה בעץ - בדיל דמתרגמינן אבצא
ועיין לקמן בסמוך רד"ה בבעץ - בדיל אשטיי"ן

לכאורה קשה, חדא, מדוע צריך לפרש עוד הפעם, ועוד קשה מדוע לא כתב הלע"ז בתחילה?

[אהרן תאומים]

כז.
רש"י ד"ה היין - שלישית ההין של איל ורביעית ההין לכבש וחצי ההין לפר כו'
צ"ע בהסדר שכתב רש"י.

הפעם הראשונה שנאמרו כל נסכי יין בפרשת שלח והסדר שם רבע שליש חצי מהקטן לגדול , הפעם השניה הוא בפרשת פינחס ושם נאמר להיפך חצי שליש רבע מהגדול לקטן , רביעית ההין יין מופיע גם בחומש שמות ועוד פעמים וע"כ אפשר שרש"י סידר ראשון שליש כי פעם אחד הוא קודם לרבע ופעם אחד קודם לחצי, שני רבע כי כתוב הכי הרבה פעמים בתורה וע"כ הקדימו לחצי (ומה גם שפעם אחת הוקדם לחצי בפר' שלח) והאחרון חצי כי אכן פעם אחת מקומו אחרון בשלח,
אגב על חשיבות סדר ראה במשנה זו עצמה בתפארת ישראל

[שמואל דוד]

כט:
רש"י ד"ה כתרים כגון התגין דספר תורה.
צ"ע בלשון "כגון" שכתב רש"י. ושו"ר שכ"ה בשיעורי רבינו יחיאל מיכל פיינשטיין ז"ל.

[שמואל דוד]

כז.
רש"י ד"ה היין - שלישית ההין של איל ורביעית ההין לכבש וחצי ההין לפר כו'
צ"ע בהסדר שכתב רש"י.

הפעם הראשונה שנאמרו כל נסכי יין בפרשת שלח והסדר שם רבע שליש חצי מהקטן לגדול , הפעם השניה הוא בפרשת פינחס ושם נאמר להיפך חצי שליש רבע מהגדול לקטן , רביעית ההין יין מופיע גם בחומש שמות ועוד פעמים וע"כ אפשר שרש"י סידר ראשון שליש כי פעם אחד הוא קודם לרבע ופעם אחד קודם לחצי, שני רבע כי כתוב הכי הרבה פעמים בתורה וע"כ הקדימו לחצי (ומה גם שפעם אחת הוקדם לחצי בפר' שלח) והאחרון חצי כי אכן פעם אחת מקומו אחרון בשלח,
אגב על חשיבות סדר ראה במשנה זו עצמה בתפארת ישראל

יישר כח גדול! ועיין ישר וטוב כאן שהגיה ברש"י. וע"ע טעמא דקרא פרשת שלח.

[שמואל דוד]

כט:

שעטנז גץ
לכאורה צ"ע בסדר זה, ומדוע לא כתב על סדר א"ב.

ועיין רש"י ד"ה שעטנז גץ - והוא הדין לצדיק כפופה ולנון פשוטה עכ"ל
וצ"ע מדוע לא כתב כסדר הגמרא (וכסדר א"ב) נון, צדיק. וצ"ע.

[אהרן תאומים]

כך מועיל לזכרון כשני מילים, וחשבתי להוסיף רמז לקשור שני מילים אלו שעטנז (צמר ופשתן) מן המשנה בבא קמא גץ שיצא מתחת הפטיש והזיק חייבכח.
גמל שהיה טעון פשתן ועבר ברשות הרבים, ונכנס פשתנו לתוך החנות, ודלקו בנרו של חנווני והדליק את הבירה – בעל הגמל חייב וכו'
רש"י מוסיף צדי כפופה ונון פשוטה, ויכול להיות שסידרם כך או מפני שפותח במה שמסיים שעטנז גץ או שגם זה בסדר ראוי קודם הכפופה ואח"כ הפשוטה "צן"

[אהרן תאומים]

כח:

רש"י ד"ה בעץ - בדיל דמתרגמינן אבצא
ועיין לקמן בסמוך רד"ה בבעץ - בדיל אשטיי"ן

לכאורה קשה, חדא, מדוע צריך לפרש עוד הפעם, ועוד קשה מדוע לא כתב הלע"ז בתחילה?

בפעם הראשונה בגמרא רואים שזה חומר חזק שועשה מזה עצמו את המנורה, וגם הלשון "אבר" הוא גם מן התרגום, ראה תרגום לפסוק אך את הזהב ואת הכסף ...את הבדיל ואת העופרת,
בפעם השניה זה משמש כציפוי על ברזל ומשמע שזה חומר יפה יותר כנראה ע"כ רש"י מקרב את הפשט בלשון לע"ז שהיו מדברים בזמנו ובכך מסביר זאת יותר

[אהרן תאומים]

כט:
רש"י ד"ה כתרים כגון התגין דספר תורה.
צ"ע בלשון "כגון" שכתב רש"י. ושו"ר שכ"ה בשיעורי רבינו יחיאל מיכל פיינשטיין ז"ל.

רש"י כתב בדרך הפשט לעינינו- כגון תגין, אבל עדיין הלשון "קושר" כתרים צריך ביאור וכי מה קשירה יש בעשיית תגין, וע"כ לכאורה יש משמעות עמוקה יותר בקשירת כתרים לאותיות

[אהרן תאומים]

דף לג ע"ב רש"י ד"ה בפתח שאחורי הדלת. כגון שיש במקצוע הבית פצים קבוע ושני פתחים מחותכין אחד לדרום ואחד למערב וקבע מזוזה בפנים בחלל פתח הדרומי וכו' ראוי לשים לב לדוגמא שרש"י מביא דווקא שני צדדים אלו דרום ומערב , מסכתינו היא מנחות וכדאיתא בדף יט מקום הגשת המנחה ת''ל לפני ה' הא כיצד מגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן וכו'
אני מצרף מאמר שלי על צדדים אחרים במסכת שבת, אולי אפשר להוסיף שזה גם היפוך הצדדים משם, כי מדובר באותם שני פתחים לחנוכה ולמזוזה אלא ששם לגבי חנוכה הצדדים הם כלפי הרואה את הנר ולא כלפי הבית כי הנר נעשה לפירסומא ניסא ועיקר מצוותו לרואה בחוץ, ולכן צפון מזרח, אבל כאן בחיוב מזוזה שהיא לצורת הבית הצדדים הם כלפי הנמצאים בבית, וממילא אותם צדדים שכלפי חוץ נקראים צפון ומזרח נקראים כאן דרום ומערב

[אהרן תאומים]

מאמר נרחב והסבר דברי רש"י בעניין טט בכתפי פת באפריקי מנחות לד ע"ב

[אהרן תאומים]

דף כ"ט ע"א "שימי את?"
ראה רש"י בארבע מקומות בש"ס, אני מצרף מאמר שלי בענין זה אשמח בביקורת, בסוף המאמר אני מפנה למאמר נוסף שלי "בא כהן והציץ" ואני מצרפו גם לתועלת הענין

[ההוא דאמר]

כח, א
הוכחה נפלאה לדעת האחרונים שמחשבת שלא לשמה הוי בגדרי פסול לריצוי
אמר מר ושבפנים ושבמצורע שלא לשמן פסולות שלא מכוונות כשרות וכו'. אלא אמר רבא הא והא רבנן כאן להכשיר (הקרבן) כאן להרצות (שלא עלו לבעלים לשום חובה).
וברש"י: לרצות. להזות לעלות לשם חובה ולהתיר מצורע בקהל פסול שלא לשמן, והא דתני כשרות להכשיר דהזאותיו כשרות להכשיר שירי הלוג באכילה וכו'.
והנה האחרונים [עיין שיעורי בד קודש ריש זבחים] הוכיחו, שמחשבת שלא לשמה, הגם שהקרבן כשר אלא שלא עלה לבעלים לשם חובה, יסודה משום מחשבת פסול, שפוסלת את הקרבן לענין ריצוי, ומכל מקום עולה הוא כנדבה. [לשלול תפיסה אחרת, האומרת שמחשבת שלא לשמה, אינה בגדר פסול, אלא דהיות וליכא מחשבת לשמה חיובית, אין עולה הקרבן לריצוי, וראה כאן: viewtopic.php?f=29&t=39700&p=449409#p449409
viewtopic.php?f=29&t=39700&hilit=%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%AA+%D7%96%D7%91%D7%97%D7%99%D7%9D#p449429
והנה בסוגיין מבואר דמחשבת שלא לשמה במצורע הוי - פסלות, וראה עוד ברש"י, דלהעלות לשם חובה 'פסול שלא לשמן'.
ומבואר מכל החזיון הזה, דמחשבת שלא לשמה יסודה בדין פסול לענין ריצוי, ולא רק העדר דמחשבת לשמה, ולכאורה היא ראיה נפלאה לרבותינו האחרונים.

[אהרן תאומים]

דף לח ע"ב אריוך ראה ברש"י גור אריה יהודה , ובשבת נג כתב רש"י מלשון ריכא שמשמעותו מלך, ובחולין כתב רש"י אריוך מלך אלסר וראה תוס' בשבת.
ב"ה האיר הקב"ה עיני והנה הדברים לפניכם

[שמואל דוד]

לה:

רש״י ד״ה בידרי - שם.

יל״ע אם אפשר לדייק מלשון רש״י שלא היה חכם.

[אהרן תאומים]

אפשר לומר שמפני נדירות פעם יחידה בש"ס כתב רש"י שהום "שם" ולא כינוי , כי כתוב בסמוך רב אחא אריכה וזה כינוי , ובסמוך כתוב גם רב חנא בר ביזנא ושם רש"י לא פירש כלום, כי השם "ביזנא" מופיע עשרות פעמים ויש הרבה חכמים ששם אביהם ביזנא והיה גם אמורא רב ביזנא ברכות נה

[שמואל דוד]

הול״ל שם חכם כדרכו בכ״מ

[שמואל דוד]

לה:

רש״י ד״ה ונוייהן לבר - השם יהא נראה מבחוץ לשון אחר נוייהן של רצועות שהן חלוקות מצד א' וצבועות שחורות והוא נוייהן וראיה לדבר מדאמרינן איתהפיכא ליה רצועה דתפילין א"ל ולא סבר לה מר ונוייהן לבר והכי אמרינן לעיל שמבפנים מאי גנאי ודבר אחר איכא זימנין דמתהפכין אלמא כה"ג הוי מתהפכין שנהפך צד הרצועה התחתון למעלה ונראה

ולכאורה קשה שרש״י לקמן בד״ה איתהפכא ליה כתב וז״ל - שלא היתה הדל"ת ניכרת מבחוץ
והיינו כפירוש ראשון. וצריך עיון.

[שמואל דוד]

לה.

רש"י ודבר אחר - שמא יאמרו אשתו נדה בעל ונצבעו בדם

לכאורה תמוה טובא לחשוש חשש רחוק כזה וצ"ע

[אהרן תאומים]

לה: רש״י ד״ה בידרי - שם. יל״ע אם אפשר לדייק מלשון רש״י שלא היה חכם.

אפשר לומר שמפני נדירות פעם יחידה בש"ס כתב רש"י שהום "שם" ולא כינוי , כי כתוב בסמוך רב אחא אריכה וזה כינוי , ובסמוך כתוב גם רב חנא בר ביזנא ושם רש"י לא פירש כלום, כי השם "ביזנא" מופיע עשרות פעמים ויש הרבה חכמים ששם אביהם ביזנא והיה גם אמורא רב ביזנא ברכות נה

הול״ל שם חכם כדרכו בכ״מ

זה גם הפעם היחידה בש"ס שרש"י כותב שם בלבד

[שמואל דוד]

לה:

רש"י קשירה תמה - שתהא הקשירה נאה ואם יש קשר אחר ברצועה לבד מקשר שקושרין בראש תו "לא הויא קשירה יפה" לשון אחר קשירה תמה "רצועה שלימה ולא קשורה"

ועייליה לתפירה לגאו - "שלא יראה" "ויהא כשלימה"

לכאורה כוונת רש"י לפרש לפי ב' הלשונות דלעיל.

אולם צע"ק שהרי כתב לעיל "רצועה שלימה ולא קשורה" וא"כ מה מועיל אם עייליה לתפירה לגאו, סו"ס לאו שלימה הוא. ומה זה שכתב רש"י "ויהא כשלימה" וצ"ע.

[שמואל דוד]

לה: רש״י ד״ה בידרי - שם. יל״ע אם אפשר לדייק מלשון רש״י שלא היה חכם.

אפשר לומר שמפני נדירות פעם יחידה בש"ס כתב רש"י שהום "שם" ולא כינוי , כי כתוב בסמוך רב אחא אריכה וזה כינוי , ובסמוך כתוב גם רב חנא בר ביזנא ושם רש"י לא פירש כלום, כי השם "ביזנא" מופיע עשרות פעמים ויש הרבה חכמים ששם אביהם ביזנא והיה גם אמורא רב ביזנא ברכות נה

הול״ל שם חכם כדרכו בכ״מ

זה גם הפעם היחידה בש"ס שרש"י כותב שם בלבד

איני בקי בש"ס....

[אבק פורח]

לה.

רש"י ודבר אחר - שמא יאמרו אשתו נדה בעל ונצבעו בדם

לכאורה תמוה טובא לחשוש חשש רחוק כזה וצ"ע

בזמנם התפילין היו על האדם כל היום ותחת מראשותיו בלילה.
וגם מוצרי הגיינה שונים הנהוגים כיום לא היו להם.

[ההוא דאמר]

מ, ב
גדר מחודש בדין תעשה ולא מן העשוי
תעשה ולא מן העשוי, בפשוטו זהו חיסרון של העדר הכשר, ועיין ברש"י.
אמנם יש להוכיח דבר חידוש בדברי הלבוש [סי' י', סעיף ה']

"אלא אפילו לא קשר אלא קשר [אחד] בפסול, ואחר כך השלים ארבע כנפות והשלים הציצית, הוי נמי בכלל תעשה ולא מן העשוי, וצריך להתיר ממנו אותו הקשר או הציצית שעשה בפסול קודם שיעשה שאר הציצית, ולחזור ולקשור ולהשלימם. אבל אם השלים הטלית והציצית קודם שהתיר הקשר הראשון, ואחר כך התיר הקשר וחזר וקשרו, לא נתכשר בכך, שהרי כל הציצית נעשו בעוד הטלית היה פסול, ונשארו באיסור תעשה ולא מן העשוי".

ואם כן מוכח בדבריו שהוי גדר של פסול שנתפשט על כל הטלית, וצ"ע.

[ההוא דאמר]

מ, ב
האם דינו דרבא שייך לכללא דאי עביד לא מהני
והאמר ר' זירא הטיל למוטלת כשרה אמר רבא השתא בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי.
וברש"י [ד"ה אמר רבא] דכיון דעובר על דברי תורה לא מיקרי מעשה.
ויל"ע, למ"ד בריש תמורה, דהעובר על איסור תורה – אי עביד מהני, אם כן הגם שעובר על איסור דבל תוסיף, מכל מקום בעינן שיהא נחשב כמעשה בדיעבד.
ותורף השאלה יש לדון, האם שייך זה לנידון דאי עביד לא מהני.

[ההוא דאמר]

מ, ב
קושיא על דברי היונתן בן עוזיאל, כיצד מיכל בת שאול הניחה תפילין, ובני ביתו של רב עמרם ציצית
תוד"ה משום, ורב יהודה דרמי תכלתא לפרזומא דאינשי ביתיה לקמן (דף מג.) ובפ"ק דסוכה (דף יא.) ר"י לבד היה עושה כן.
עיין בהגהות בסוף הגמ' שרצו ליישב, דרב עמרם חסידא [כן הוא הגירסא לפנינו בגמ' בסוכה] הטיל ציציות לבני ביתו, משום שסברו דהגם שנשים פטורות כדין מ"ע שהז"ג, מכל מקום יכולות להחמיר ולקיים כשיטת ר"ת.
ויש להעיר מדברי היונתן בן עוזיאל [פרשת כי תצא] עה"פ לא יהא כלי גבר על אשה, כתב שישנו איסור לאשה ללבוש ציצית, וז"ל [דברים כב, ה]:

"לָא יִהְיֶה גּוּלְיַין דְּצִיצִית וּתְפִילִין דְּהִינוּן תִּקּוּנֵי גְבַר עַל אִיתָּא".

ואם כן תיקשי, היאך ניתן היה להחמיר לבני ביתו של רב עמרם חסידא, ואותו שאלה יש לשאול על מיכל בת שאול שהניחה תפילין [עירובין צו, א].

[י. אברהם]

מ, ב
ותורף השאלה יש לדון, האם שייך זה לנידון דאי עביד לא מהני.

יש שאכן כתבו דרבא לטעמי' אזיל דס"ל אי עביד ל"מ, עי' לדוגמא במרכבת המשנה

[שמואל דוד]

לה.
רש"י ודבר אחר - שמא יאמרו אשתו נדה בעל ונצבעו בדם. לכאורה תמוה טובא לחשוש חשש רחוק כזה וצ"ע

בזמנם התפילין היו על האדם כל היום ותחת מראשותיו בלילה.
וגם מוצרי הגיינה שונים הנהוגים כיום לא היו להם.

יישר כח! וע״ע יפה ללב חלק א סק״א ובאוצר המלך פרק ה הלכות דעות

[ביקורת תהיה]

קושיא על דברי היונתן בן עוזיאל, כיצד מיכל בת שאול הניחה תפילין

ז"ל ברכי יוסף יו"ד סימן קפב סק"ב:
ונראה דתרגום זה אתי כפסיקתא דמייתו התוס' בעירובין דף צ"ו דמיכל בת שאול מיחו בה חכמים שלא תניח תפילין ע"ש.

[ההוא דאמר]

תודה רבה.
יישר כח.

[אהרן תאומים]

לה:

רש"י קשירה תמה - שתהא הקשירה נאה ואם יש קשר אחר ברצועה לבד מקשר שקושרין בראש תו "לא הויא קשירה יפה" לשון אחר קשירה תמה "רצועה שלימה ולא קשורה"

ועייליה לתפירה לגאו - "שלא יראה" "ויהא כשלימה". לכאורה כוונת רש"י לפרש לפי ב' הלשונות דלעיל.

אולם צע"ק שהרי כתב לעיל "רצועה שלימה ולא קשורה" וא"כ מה מועיל אם עייליה לתפירה לגאו, סו"ס לאו שלימה הוא. ומה זה שכתב רש"י "ויהא כשלימה" וצ"ע.

שני אפשרויות 1 שמבליע מקום תפירת הרצועה לאחד בתוך הקשר ואז נראה כאחד (כשלימה) 2 תפר נסתר בצד פנים הרצועה בעביה מצו"ב קובץ ציור

רצועה.png (30.83 KiB) נצפה 11499 פעמים

[אהרן תאומים]

לה:

רש״י ד״ה ונוייהן לבר - השם יהא נראה מבחוץ לשון אחר נוייהן של רצועות שהן חלוקות מצד א' וצבועות שחורות והוא נוייהן וראיה לדבר מדאמרינן איתהפיכא ליה רצועה דתפילין א"ל ולא סבר לה מר ונוייהן לבר והכי אמרינן לעיל שמבפנים מאי גנאי ודבר אחר איכא זימנין דמתהפכין אלמא כה"ג הוי מתהפכין שנהפך צד הרצועה התחתון למעלה ונראה

ולכאורה קשה שרש״י לקמן בד״ה איתהפכא ליה כתב וז״ל - שלא היתה הדל"ת ניכרת מבחוץ, והיינו כפירוש ראשון. וצריך עיון.

שאילה נפלאה
ונראה לי שב' הפירושים נוייהן הם רק להגדיר מה הוא נוי, לפירוש אחד נוי הוא אותיות השם הניכרים ונוי הוא לתפילין שיש עליהם א שמו של הקב"ה, ולפירוש השני שחרות הרצועות כעורב מפניהם הוא יפין של תפילין, אבל לפי ב' הפירושים הסיבה ששם ה' ניכר על התפילין הוא מפני שחרות הרצועה שהוא בצד אחד ומימילא רק בצד הנכון ניכר הדל"ת ואם הרצועה נהפכת אינו ניכר, ורש"י שפירש במעשה עצמו על הדל"ת שנמצא מאחורי הראש , מפני שעל זה יותר נכון להעיר, וכפי שנראה רב אשי הוה יתיב - ישב ולכן מר זוטרא שם לב שהרצועה באחורי ראשו מקום הדלת הפוכה , שמלפניו היה גם רב אשי מרגיש בכך, ולא היה צריך להעיר לו מפורשות אלא רק להצביע לו על הרצועות והיהמבין לבד או שהיהמראה לו על הרצועות של עצמו וכך היה מבין

[אהרן תאומים]

לה.

רש"י ודבר אחר - שמא יאמרו אשתו נדה בעל ונצבעו בדם. לכאורה תמוה טובא לחשוש חשש רחוק כזה וצ"ע

אכן חשש רחוק מאוד אבל רש"י כתב זאת על פי הגמרא בשבת דף יג
תני דבי אליהו מעשה בתלמיד א' ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה ומת בחצי ימיו והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרתם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואמרה להם כתיב בתורה {דברים ל-כ} כי הוא חייך ואורך ימיך בעלי ששנה הרבה וקרא הרבה שימש תלמידי חכמים הרבה מפני מה מת בחצי ימיו ולא היה אדם מחזירה דבר פעם אחת נתארחתי אצלה והיתה מסיחה כל אותו מאורע ואמרתי לה בתי בימי נדותך מה הוא אצלך אמרה לי חס ושלום אפי' באצבע קטנה לא נגע [בי] בימי לבוניך מהו אצלך אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר ולא עלתה דעתו על דבר אחר ואמרתי לה ברוך המקום שהרגו שלא נשא פנים לתורה שהרי אמרה תורה {ויקרא יח-יט} ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב כי אתא רב דימי אמר מטה חדא הואי במערבא אמרי אמר רב יצחק בר יוסף סינר מפסיק בינו לבינה,
ואפשר שאכן זה ההסבר למה הסתובבה דווקא עם התפילין שלו ולא עם בגדו למשל טלית וכד', וזה להראות שהרצועות לבנות מצד פנים והרצתי דברים אלו לת"ח ואמר לי שאולי לכן לא כדאי לשנות מהמנהג לרצועות החדשות ששחורות מב' צדדים שבהם אין ראיה לטהרה
ע"ע ברכות ח ועוד

[שמואל דוד]

נפלא ביותר