כדכד כתב:נדמה לי שבשיחות הרב נבנצלל לר"ה יש ביאור כזה
אברהם כתב:מאז ילדותי, עת חזרתי בליל ראש השנה עם אבי שליט"א מביהכנ"ס המרוחק, היה אבי משנן פסוקי המלכויות זכרונות ושופרות ומבאר כל פסוק ופסוק איזו בחינה נתחדשה בו.
(למשל הפסוק הראשון ה' ימלוך לעולם ועד, שנאמר על הים, מעורר את מידת המלכות המתבטאת בניסים העצומים שהקב"ה עשה ועושה לנו. ובפסוק השני 'לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל' מזכירים את כוח המלוכה להעלים עין מעוונתיהם של ישראל אע"פ שאינו כשורת החוק והדין, בהיותו מלך הפורץ גדר, וכמו שמסיים הפסוק ה' א' עמו ותרועת מלך בו. וכן על זה הדרך בכל פסוק ופסוק).
לאחרונה שמתי לב שהוא כמעט יחידי בזה, שכן לא מצאתי בספרי הביאורים כמו שפתי חיים וכדו' ביאור שיטתי על כל פסוק איזו בחינה הוא מעורר וכדו'. אפילו הרמח"ל שהאריך על כל מילה ומילה, לא פרט את ביאור הפסוקים עצמם וכוונתם, רק כללם שהם כנגד עשר ספירות.
אולי הטעם בגלל שבאמת אין מצוה בפסוקים מסויימים, ויש גם קצת חילוקי מנהגים.
יש המכיר ספר או מאמר בנושא?
והמורה על היות ג' העקרים הללו שרש ויסוד לאמונה אשר בה יגיע האדם אל הצלחתו האמתית, הוא מה שיסדו לנו אנשי כנסת הגדולה בתפלת מוסף של ראש השנה ג' ברכות, שהם מלכיות זכרונות ושופרות, שהם כנגד ג' עקרים הללו, להעיר לב האדם כי בהאמנת העקרים הללו עם סעיפיהם ושרשיהם כפי מה שראוי יזכה האדם בדינו לפני השם.
כי ברכת מלכיות היא כנגד עקר מציאות השם, ויורה על זה נוסח הברכה, על כן נקוה לך ה' אלהינו לראות מהרה בתפארת עוזך, להעביר גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון, לתקן עולם במלכות שדי וכו', יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון, ויקבלו כולם את עול מלכותך.
וכן ברכת זכרונות תורה על ההשגחה והשכר והעונש, וכן יורה נוסח הברכה, אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם לפניך נגלו כל תעלומות וכו'.
וברכת שופרות היא לרמוז על העקר השלישי שהוא תורה מן השמים, ועל כן היא מתחלת אתה נגלית בענן כבודך על עם קדשך לדבר עמהם, מן השמים השמעתם קולך וכו', ולפי שמתן תורה היה באמצעות קול שופר חזק מאד כמוהו לא נהיה מן העולם, נקראת שופרות, כי הקולות והלפידים שהיו שם כבר היו בעולם כיוצא בהם או ממינם, אבל קול השופר בזולת שופר לא היה מעולם ולא יהיה כן עד זמן הגאולה, שהיא שעה שתתפרסם תורת האמת בפני כל העולם, ועל אותה שעה נאמר וה' אלהים בשופר יתקע (זכריה ט' יד), כפי דעת קצת החכמים
וכבר ראיתי מי שכתב שהשופרות רמז לעקדת יצחק, ואינו כן, שאלו היתה ברכת השופרות רמז לעקידה, היה ראוי לזכור בה עקידת יצחק לא בזכרונות כמו שנזכרה, ואולם הביאם לזה מה שמצאו לרבותינו ז"ל כי התקיעה בשופר של איל זכר לאילו של יצחק, ואין זה כלום, כי התקיעה בשופר של איל אמרו שהוא זכר לאילו של יצחק, אבל לא התקיעה בשלוח, ולא ברכת השופרות.
ולרמוז אל שלשת העקרים הללו שהם סבת ההצלחה כללם ישעיה בפסוק אחד, אמר כי ה' שופטנו ה' מחוקקנו ה' מלכנו הוא יושיענו (ישעיהו ל"ג כ"ב), אמר ה' שופטנו לרמוז על עקר ההשגחה, ועל דרך קרוב מצדיקי מי יריב אתי נעמדה יחד וגו' (ישעיהו נ' ח'), כלומר ומזה הצד ראוי שנזכה בדין. ואמר ה' מחוקקנו לרמוז על תורה מן השמים שהוא העקר השני, כי מחוקק יקרא נותן התורה, כמו כי שם חלקת מחוקק ספון (דברים ל"ג כ"א), שנאמר על משה לפי שנתנה תורה על ידו. ואמר זה על דרך שמעו אלי יודעי צדק עם תורתי בלבם אל תיראו חרפת אנוש וגו' (ישעיהו נ"א ז'), כלומר אף אם לא נזכה בדין מצד שהוא שופטנו, לפי שהשופט אי אפשר לו לעבור על החק המונח מאחר, הנה מצד שהוא נותן התורה והוא המניח החקים ראוי שנזכה בדין. ואמר ה' מלכנו לרמוז על העקר השלישי שהוא מציאות השם שהוא מלך על כל העולם ונקרא ביחוד מלך ישראל וגואלו, ולומר כי אף אם מצד היותו מחוקק לא ירצה להעביר על החק, מכל מקום מצד היותו מלכנו ראוי שיושיענו, כי המלך יש לאל ידו לעבור על החק ולעשות מה שירצה כדי להושיע את עמו. ועל כן סיים הוא יושיענו, כלומר כי אחר ששלשת העקרים הללו שעקר הצלחת האדם תלוי בהאמנתם יש לנו בהם יתרון על כל העולם, ראוי שיושיענו ביחוד על כלם.
יהודי טבעי כתב:ההבחנה בין בחינות הפסוקים השונים זה דרוש, כי מעיקר הדין יוצאים ידי חובה בכל פסוק שיש בו מלכות זכרון ושופר, וגם בימי הראשונים היו מנהגים שנקטו פסוקים אחרים מהנהוג בימינו. כיודע, ואין המקורות תח"י כעת.
העקרון הכללי של מלכויות זכרונות ושופרות אכן ראוי לעסוק בו, שהוא עיקר קדושת היום.
איש_ספר כתב:האם זכינו השנה למהדורה חדשה?
צורב מתחיל כתב:יהודי טבעי כתב:ההבחנה בין בחינות הפסוקים השונים זה דרוש, כי מעיקר הדין יוצאים ידי חובה בכל פסוק שיש בו מלכות זכרון ושופר, וגם בימי הראשונים היו מנהגים שנקטו פסוקים אחרים מהנהוג בימינו. כיודע, ואין המקורות תח"י כעת.
העקרון הכללי של מלכויות זכרונות ושופרות אכן ראוי לעסוק בו, שהוא עיקר קדושת היום.
נכון שמעיקר הדין אין פסוקים המחוייבים בדוקא, אבל הרי יש דין של י' פסוקים, ג' תורה ג' נביאים וג' כתובים ומסיים בתורה. ובודאי שזה מכריח שיש י' דברים שמתבארים ע"י י' פסוקים. [כתבתי דברים וכוונתי חלקים/רובדים וכדו', כ"א לפי הבנתו וטעמו], שאם לא כן מפני מה לא נחזור על אותו פסוק י' פעמים.
הים הגדול כתב:צורב מתחיל כתב:יהודי טבעי כתב:ההבחנה בין בחינות הפסוקים השונים זה דרוש, כי מעיקר הדין יוצאים ידי חובה בכל פסוק שיש בו מלכות זכרון ושופר, וגם בימי הראשונים היו מנהגים שנקטו פסוקים אחרים מהנהוג בימינו. כיודע, ואין המקורות תח"י כעת.
העקרון הכללי של מלכויות זכרונות ושופרות אכן ראוי לעסוק בו, שהוא עיקר קדושת היום.
נכון שמעיקר הדין אין פסוקים המחוייבים בדוקא, אבל הרי יש דין של י' פסוקים, ג' תורה ג' נביאים וג' כתובים ומסיים בתורה. ובודאי שזה מכריח שיש י' דברים שמתבארים ע"י י' פסוקים. [כתבתי דברים וכוונתי חלקים/רובדים וכדו', כ"א לפי הבנתו וטעמו], שאם לא כן מפני מה לא נחזור על אותו פסוק י' פעמים.
ועכ"פ צ"ב א"כ מ"ט לא נקבע בפירוש פסוקים מסוימים, ופשוטו נראה ודאי כהרב היהודי, אלא שבא ריבוי המקראות לחזק העניין, ולחזור על אותו מקרא י"פ הוא חוכא ואטלולא.
אברהם כתב:כדכד כתב:נדמה לי שבשיחות הרב נבנצלל לר"ה יש ביאור כזה
מעניין מאד
אשמח אם מישהו יכול להעלות מדבריו לכאן
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 49 אורחים