מכלל דבראש השנה ליכא הלל, מאי טעמא. אמר רבי אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם, מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכפורים. אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה.
ואמר ואל אלהינו כי ירבה לסלוח, לחזק לב השבים שלא יתיאשו מן התשובה בסבת רבוי העונות, שסליחתו יותר מרובה מן העונות, ועל כן ראוי לאדם שידע וישכיל שאם לא יחזור בתשובה שהוא ראוי לעונש גדול, אחר היות הרשות בידו לשוב בתשובה ואינו שב, ויירא מהשם יתברך שיענישנו אם לא ישוב אחר היותו יכול על זה.
וזה שאמר הכתוב כי עמך הסליחה למען תורא, וזה נראה לכאורה דבר זר, שאיך יאמר שבעבור שעמו הסליחה יורא, והרי הדבר נראה להפך, שאחר שידע האדם שהשם יתברך ימחול לו על כל עונותיו לא יירא ולא יחוש מחטוא.
אלא שפירושו יתבאר על הדרך שכתבנו, שלא יירא האדם מן הדבר ההכרחי, כמו שלא יירא מהמות אחר שהיא הכרחית לאדם, ואם היה העונש הכרחי לאדם על החטא באפס תקות מחילה לא היה האדם ירא מהשם יתברך, אחר שהיה יודע שאי אפשר לו להנצל מהעונש לפי שאי אפשר לו שלא יחטא, אבל עכשיו שהוא יודע שהשם יתברך מוחל וסולח לחטאים על ידי התשובה ואפשר לו להנצל מהעונש, הנה יירא מזה בהכרח, שאם ירבה לחטוא ולא יתן אל לבו לשוב בתשובה לפניו לא יאבה ה' סלוח לו, ובעבור זה יירא החוטא מלפני השם יתברך אחר היותו יודע שאין העונש הכרחי אל החוטא, ושאם ישוב אל השם יתברך בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו ירחמהו וירבה לסלוח כי עמו הסליחה,
אני רוצה לשתף אתכם וגם להנציח לעצמי את הרגעים הנפלאים האלה של קרבת אלוקים אמיתית, זמנים שאפילו הקרובים אלי ביותר לא יודעים איך לעזור, ואין אצל מי לברוח לבכות ולא בשום דבר טוב להיאחז כדי להתרווח, ויש אנשים שנכנסים ויוצאים ואומרים במבוכה ד‘ יעזור, אבל אני מזהה את הרחמנות הגדולה בעיניהם ובחוסר אונים, ולא מעוניינת להיות קשורה למקום של מסכנות ויאוש רק מבקשת כמה דקות של שקט מתחת לשמיכה, הרחק מכל הסביבה הקרובה והרחוקה שלא יכולים עכשיו הרבה לעזור לי במאומה.
ושם במקום שלי עם בוראי הגדול, אני מתפרצת בבכי ענק וחסר מעצורים, ואני מבקשת לעצמי שאף אחד לא יבוא לנגב לי את הדמעות, כי אני בצער, ומאחורי כל הבלבלבלה והמילים היפות שמדברים איתי כל הזמן, עומדת זעקה עצומה, ואני ממשיכה לבכות ותדעו שזה תענוג, אני מרגישה איך הקב“ה כל כולו נמצא עמי בצערי האמיתי, והוא כל כולו אתי, וגם יביא ישועה, ובלי שום הדחקות, ובלי בריחה מהמציאות, המצב הוא לא קל וד‘ פה. השם גדול ועצום ואני אתו ומקבלת איתותים ממנו לאורך כל הדרך, שהוא איתי פה, הקב“ה שבשמים הוא משענתי כי רק בידו אפקיד רוחי, והוא ניסי ומנוס לי מנת כוסי ביום אקרא.
אבל לא צריך להגיע לכאלה מצבים קשים בשביל להישען על הקב“ה ולקבל ממנו כוחות, מספיק לנו בחיי היומיום במצבים של חוסר אונים או עלבון או כל צער אחר פשוט ללכת אליו, להתפרק ולכאוב, לקבל ממנו כוחות עם כל הכאב והקושי להאמין שהוא זה שעושה הכל והכל לטובה.
הרע במיעוטו כתב:כל שנה אני מטפל שוב ושוב באברך שכל שמחת החיים שלו נעלמת לחלוטין מרוב תחושות רעות
ואלו שלא מגיעים עד כדי כך גם רחמנות גדולה עליהם כי במקום להשתמש באלול כמנוף, או עושים ליצנות או מרגישים חוסר נוחות בציפיי' שיילך כבר האורח הבלתי קרוא..
'אלול' הוא הזדמנות כדי להתחזק בדברים רופפים וכן ימי השובבי"ם או ימי הספירה וכל מי שעיניו בראשו יכול להסתכל על זה לכל הפחות כספורט אתגרי או כמכירת סוף עונה שאפשר לקנות בחצי מחיר.
מי הוא השוטה שהרס לנו את התחושה הטבעית שכל דבר שה' נותן לנו הוא טוב?
נשתדל לפחות אצל הילדים להיות ערניים שאלול לא יהפוך לדוב.
פלגינן כתב:[התבקשתי להעביר]
פרנקל תאומים כתב:הרע במיעוטו כתב:כל שנה אני מטפל שוב ושוב באברך שכל שמחת החיים שלו נעלמת לחלוטין מרוב תחושות רעות
ואלו שלא מגיעים עד כדי כך גם רחמנות גדולה עליהם כי במקום להשתמש באלול כמנוף, או עושים ליצנות או מרגישים חוסר נוחות בציפיי' שיילך כבר האורח הבלתי קרוא..
'אלול' הוא הזדמנות כדי להתחזק בדברים רופפים וכן ימי השובבי"ם או ימי הספירה וכל מי שעיניו בראשו יכול להסתכל על זה לכל הפחות כספורט אתגרי או כמכירת סוף עונה שאפשר לקנות בחצי מחיר.
מי הוא השוטה שהרס לנו את התחושה הטבעית שכל דבר שה' נותן לנו הוא טוב?
נשתדל לפחות אצל הילדים להיות ערניים שאלול לא יהפוך לדוב.
ב"מאורות הגדולים" מביא הגר"ח זייצ'יק זצ"ל ששאלו למרנא הגרי"ס נ"ע: "וכי אלול הוא דוב שכה צריך לפחד ממנו?" וענה להם הגרי"ס בהתלהבות: "הלא דוד המע"ה אומר 'גם את הארי גם את הדוב היכה עבדך'!.."
איש_ספר כתב:פרנקל תאומים כתב:.
ב"מאורות הגדולים" מביא הגר"ח זייצ'יק זצ"ל ששאלו למרנא הגרי"ס נ"ע: "וכי אלול הוא דוב שכה צריך לפחד ממנו?" וענה להם הגרי"ס בהתלהבות: "הלא דוד המע"ה אומר 'גם את הארי גם את הדוב היכה עבדך'!.."
כמובן שמי שכתב את המשפט המצוטט הכיר את המאמר (אגב את המשך המאמר המסורתי השמטת: ואעפ"כ אמר דוד המלך סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי, הרי שאלול גרוע מן הדוב...!) וביקש לשלול את האווירה שהוא מייצר.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 21 אורחים