למה אסור לאכול בריה לאחר שכבר אכל בריה?

[אליהו בן עמרם]

כידוע יש להמנע מלאכול גרגר ענבים שלם כ"בריה", שלא יכניס עצמו לספק ברכה אחרונה. (שו"ע).
ראיתי, שיש אוסרים לאכול בריה שניה לאחר שאכל כבר בריה ראשונה בטעות.
השאלה למה?
הרי, כל הסיבה להמנע, שלא יכניס עצמו לספק, והרי כבר נמצא הוא בבית הספק, ומה מגרע עוד בזה שאוכל עוד בריה?
(והרי אין הבריה ב"איסור אכילה", אלא רק צריך "למנוע עצמו מספיקות שלא יכול לפתרן")

[לענין]

כל בריה היא 'מחייב' בפני עצמו, וממילא הוא מוסיף עליו עוד סיבת חיוב לברכה, שאינו מקיימה.

מי ראית שאומר כן - שלא לאכול עוד בריה אחרי שאכל אחת?

[שבענו מטובך]

לא שמעתי הלכה כזו שיש להימנע מאכילת בריה אחר בריה.
בטובך, אנא תציין מקור.

[יושב סתר]

המקור לזה הוא עוד ספק נפלא של הגר"א גניחובסקי זצ"ל.
הצד שאסור מובן מאד, להצד שחייב לברך - נמצא שהוא נהנה מעוד חתיכה של עוה"ז בלי ברכה.

[אליהו בן עמרם]

כל בריה היא 'מחייב' בפני עצמו, וממילא הוא מוסיף עליו עוד סיבת חיוב לברכה, שאינו מקיימה.

מי ראית שאומר כן - שלא לאכול עוד בריה אחרי שאכל אחת?

ראיתי ב'דרשו' כמדומני בשם הגר'נ קרליץ.

ולתירוצו של מר:
אין איסור לאכול 'מחייבים'. יש איסור לא לברך ברכה אחרונה.
גם מי שהוא בעל עבירה ולא מברך, לא יענש על אכילתו אלא על שלא ברך ברכה אחרונה לאחר שאכל.
אך נתחדש בבריה שיש להמנע מלאכלה שלא יכנס לבית הספק, כלומר יכניס עצמו למצב בלתי פתיר, שאולי חייב לברך אך לא יכול לברך.
ואם כך, מי שכבר נכנס למצב בלתי פתיר זה, למה שימנע עצמו מלאכול עוד בריה? הרי אין איסור לאכול 'מחייבים'?

[אליהו בן עמרם]

לא שמעתי הלכה כזו שיש להימנע מאכילת בריה אחר בריה.
בטובך, אנא תציין מקור.

ציינתי. ב'דרשו' בסימן ר'י

[אליהו בן עמרם]

כל בריה היא 'מחייב' בפני עצמו, וממילא הוא מוסיף עליו עוד סיבת חיוב לברכה, שאינו מקיימה.

מי ראית שאומר כן - שלא לאכול עוד בריה אחרי שאכל אחת?

ראיתי ב'דרשו' כמדומני בשם הגר'נ קרליץ.

ולתירוצו של מר:
אין איסור לאכול 'מחייבים'. יש איסור לא לברך ברכה אחרונה.
גם מי שהוא בעל עבירה ולא מברך, לא יענש על אכילתו אלא על שלא ברך ברכה אחרונה לאחר שאכל.
אך נתחדש בבריה שיש להמנע מלאכלה שלא יכנס לבית הספק, כלומר יכניס עצמו למצב בלתי פתיר, שאולי חייב לברך אך לא יכול לברך.
ואם כך, מי שכבר נכנס למצב בלתי פתיר זה, למה שימנע עצמו מלאכול עוד בריה? הרי אין איסור לאכול 'מחייבים'?

אגב, לשון השו'ע 'נכון להזהר' שלא לאכול בריה פחותה מכזית... ואם נימא שיש איסור לאכול 'מחייב' שלא יכול לברך עליו מחמת איזה ספק, למה נקט רק בלשון זה, הלא איסור ממש הוא עושה...?

[לענין]

כל בריה היא 'מחייב' בפני עצמו, וממילא הוא מוסיף עליו עוד סיבת חיוב לברכה, שאינו מקיימה.

מי ראית שאומר כן - שלא לאכול עוד בריה אחרי שאכל אחת?

ראיתי ב'דרשו' כמדומני בשם הגר'נ קרליץ.

ולתירוצו של מר:
אין איסור לאכול 'מחייבים'. יש איסור לא לברך ברכה אחרונה.
גם מי שהוא בעל עבירה ולא מברך, לא יענש על אכילתו אלא על שלא ברך ברכה אחרונה לאחר שאכל.
אך נתחדש בבריה שיש להמנע מלאכלה שלא יכנס לבית הספק, כלומר יכניס עצמו למצב בלתי פתיר, שאולי חייב לברך אך לא יכול לברך.
ואם כך, מי שכבר נכנס למצב בלתי פתיר זה, למה שימנע עצמו מלאכול עוד בריה? הרי אין איסור לאכול 'מחייבים'?

אתה משוה מי שאוכל כזית אחד בלי ברכה אחרונה למי שאוכל שני כזיתים בלי ברכה אחרונה?
[דהייינו מי שאינו מברך ברכה אחרונה מחמת פיקוח נפש, אז אם מספיק לו כזית אחד, אסור לו לאכול שנים].

[עזריאל ברגר]

כל בריה היא 'מחייב' בפני עצמו, וממילא הוא מוסיף עליו עוד סיבת חיוב לברכה, שאינו מקיימה.

מי ראית שאומר כן - שלא לאכול עוד בריה אחרי שאכל אחת?

ראיתי ב'דרשו' כמדומני בשם הגר'נ קרליץ.

ולתירוצו של מר:
אין איסור לאכול 'מחייבים'. יש איסור לא לברך ברכה אחרונה.
גם מי שהוא בעל עבירה ולא מברך, לא יענש על אכילתו אלא על שלא ברך ברכה אחרונה לאחר שאכל.
אך נתחדש בבריה שיש להמנע מלאכלה שלא יכנס לבית הספק, כלומר יכניס עצמו למצב בלתי פתיר, שאולי חייב לברך אך לא יכול לברך.
ואם כך, מי שכבר נכנס למצב בלתי פתיר זה, למה שימנע עצמו מלאכול עוד בריה? הרי אין איסור לאכול 'מחייבים'?

אתה משוה מי שאוכל כזית אחד בלי ברכה אחרונה למי שאוכל שני כזיתים בלי ברכה אחרונה?
[דהייינו מי שאינו מברך ברכה אחרונה מחמת פיקוח נפש, אז אם מספיק לו כזית אחד, אסור לו לאכול שנים].

א. ערבך ערבא צריך.
ב. האם עפ"ז אונן צריך לאכול מעט מן המעט כדי שלא יהנה מהעולם בלא ברכה?!

[לענין]

אונן פטור הוא.
ומסיימים בטוב.

[פלתי]

הרי באם אוכל כזית אחד או אוכל שני כזיתים, חייב רק בברכה אחת. וא"כ זה שאכל שני בריות לא גזל מהקב"ה יותר מברכה אחת. וא"כ מה איסור יש בשתי בריות יותר מבריה אחת?

[סגי נהור]

הרי באם אוכל כזית אחד או אוכל שני כזיתים, חייב רק בברכה אחת. וא"כ זה שאכל שני בריות לא גזל מהקב"ה יותר מברכה אחת. וא"כ מה איסור יש בשתי בריות יותר מבריה אחת?

אינו גוזל מהקב"ה את הברכה, אלא את המאכלים שאוכל ללא ברכה.

[דרומי]

לכאורה פשוט בסברא שהבעיה היא בעצם האכילה, ואין נפק"מ בזה שכבר אכל בריה אחת.

אגב, לכאורה הפשט בזה שנכון להיזהר וכו' (ולא כתוב 'אסור') - הוא שאם כבר אכל בריה עליו להשתדל עכשיו ולהשלים לשיעור כזית! ופשוט.

[יש לעיין, לפי הסברא שנתחייב ברכה אחרונה על בריה אחת, עד מתי חייב בברכה זו ומתי פוקע החיוב? שהרי על בריה קטנה בוודאי לא שייך לומר ששבע ממנה וכו'!]

[כדכד]

לגבי השאלה שבפתיחת האשכול - אולי י"ל שאם כשבירך על הראשון הי' דעתו על כל מה שיאכל ודאי שיאכל וישלים לכשיעור, אלא שאם כשאכל הראשון לא הי' דעתו על כך - הרי שנכנס לספק ברכה ראשונה על השני ולכן עדיף שלא יאכל עוד

[פלתי]

לכאורה פשוט בסברא שהבעיה היא בעצם האכילה, ואין נפק"מ בזה שכבר אכל בריה אחת.

לכאורה פשוט שהבעיה היא בברכה. וכמ"ש רש"י דהוי כאילו גזל ברכה מהקב"ה.

[סגי נהור]

לכאורה פשוט בסברא שהבעיה היא בעצם האכילה, ואין נפק"מ בזה שכבר אכל בריה אחת.

לכאורה פשוט שהבעיה היא בברכה. וכמ"ש רש"י דהוי כאילו גזל ברכה מהקב"ה.

והמימרא הקודמת בגמרא שם אינה מופיעה בגירסה שלך?

[אליהו בן עמרם]

יישר כח לכל הת"ח הנכבדים המנסים ליישב, אך יש לי עיון בכמה הערות שהעירו:
א. לאלה המנסים ליישב שיש כאן איזשהו איסור אכילה, הרי אנו מדברים בברכה אחרונה, ולא בברכה ראשונה שנאמר בה כאילו מעל/גזל.
ב. כמדומני הרמב"ם נוקט בלשונו, כשם שמדאורייתא חייבים לברך ברכת המזון כך תיקנו חכמים ברכה אחרונה. כלומר אין זה מצד איסור "כאילו מעל/גזל", אלא השוואת חז"ל לחיוב ברכת המזון.
ג. ידוע ביאור הגרשז"א זצ"ל (וכבר כתבתי בזה באשכול אחר), שגם בברכה ראשונה אין זה איסור אכילה, אלא רק חיוב ברכה של חכמים לפני אכילתו, ורק חיזקו דבריהם ואמרו שאם לא יברך "כאילו מעל", מעיין אזהרה כזו ולא עצם הדבר עצמו, שעובר כביכול איזשהו איסור מדברי חכמים. (ולפי זכרוני שכתבתי, כי ענין זה מוכרח, כי הרי לא מצינו שאם נפל מאכל שלא בירך עליו בתוך מאכל שכבר בירך עליו, שנאמר בו דין ביטול...).
ד. וגם למי שכתב, שאין איסור לאכול עוד בריה, אלא רק שמוטל עליו להשלים לכזית, כדי לצאת מדי ספק, הנה זה דומה למה שמצאנו (במשנ"ב סוף סימן ר"ט) במי שספק לו אם בירך ברכה מעין שלוש שיש אומרים שהוא מדאורייתא, שצריך לאכול עוד כזית כדי לברך ולצאת מספיקו. אך לכאורה, אין זה אלא בגלל שאולי יש לו ספק דאורייתא. ועוד, שאין זה מיישב את אלה שאוסרים לו לאכול עוד בריה, כדי לא להכנס לעוד ספק...(וזה תימה, כפי שכבר שאלתי בתחילת האשכול)

[פלתי]

לכאורה פשוט בסברא שהבעיה היא בעצם האכילה, ואין נפק"מ בזה שכבר אכל בריה אחת.

לכאורה פשוט שהבעיה היא בברכה. וכמ"ש רש"י דהוי כאילו גזל ברכה מהקב"ה.

והמימרא הקודמת בגמרא שם אינה מופיעה בגירסה שלך?

גם המימרא הקודמת היא משום המעילה בברכה

[סגי נהור]

לכאורה פשוט בסברא שהבעיה היא בעצם האכילה, ואין נפק"מ בזה שכבר אכל בריה אחת.

לכאורה פשוט שהבעיה היא בברכה. וכמ"ש רש"י דהוי כאילו גזל ברכה מהקב"ה.

והמימרא הקודמת בגמרא שם אינה מופיעה בגירסה שלך?

גם המימרא הקודמת היא משום המעילה בברכה

לא כך הבנתי פשט ב"לה' הארץ ומלואה". אם יש לך מקור אשמח לשמוע.

[אורח]

יישר כח לכל הת"ח הנכבדים המנסים ליישב, אך יש לי עיון בכמה הערות שהעירו:
א. לאלה המנסים ליישב שיש כאן איזשהו איסור אכילה, הרי אנו מדברים בברכה אחרונה, ולא בברכה ראשונה שנאמר בה כאילו מעל/גזל.

מניין שנאמר רק בראשונה ולא באחרונה וכי מותר להנות מהעולם הזה בלי ברכה אחרונה?

[ולדייק ממה שאמרו כאן קודם ברכה וכאן לאחר ברכה, שמשמע שלאחר ברכה אין מעילה אע"פ שלא ברך ברכה אחרונה, דיוק קלוש הוא דכוונת חז"ל שהארץ נתונה לנו רק אם אנו מברכים עליה אבל באמת אין שום סברא לחלק בין ברכה ראשונה לאחרונה].

[אליהו בן עמרם]

יישר כח לכל הת"ח הנכבדים המנסים ליישב, אך יש לי עיון בכמה הערות שהעירו:
א. לאלה המנסים ליישב שיש כאן איזשהו איסור אכילה, הרי אנו מדברים בברכה אחרונה, ולא בברכה ראשונה שנאמר בה כאילו מעל/גזל.

מניין שנאמר רק בראשונה ולא באחרונה וכי מותר להנות מהעולם הזה בלי ברכה אחרונה?

[ולדייק ממה שאמרו כאן קודם ברכה וכאן לאחר ברכה, שמשמע שלאחר ברכה אין מעילה אע"פ שלא ברך ברכה אחרונה, דיוק קלוש הוא דכוונת חז"ל שהארץ נתונה לנו רק אם אנו מברכים עליה אבל באמת אין שום סברא לחלק בין ברכה ראשונה לאחרונה].

בלשון הרמב"ם ריש הלכות ברכות נקט רק גבי ברכה ראשונה טעם זה של מעילה, וחילק בלשונו בין חיוב ברכה ראשונה לאחרונה.
אמנם שם בכס"מ באר טעם לברכה אחרונה כמו ראשונה, מצד שאסור להנות מן העוה"ז בלי ברכה.
ועוד צ"ע לי בזה.

[אליהו בן עמרם]

יישר כח לכל הת"ח הנכבדים המנסים ליישב, אך יש לי עיון בכמה הערות שהעירו:
א. לאלה המנסים ליישב שיש כאן איזשהו איסור אכילה, הרי אנו מדברים בברכה אחרונה, ולא בברכה ראשונה שנאמר בה כאילו מעל/גזל.

מניין שנאמר רק בראשונה ולא באחרונה וכי מותר להנות מהעולם הזה בלי ברכה אחרונה?

[ולדייק ממה שאמרו כאן קודם ברכה וכאן לאחר ברכה, שמשמע שלאחר ברכה אין מעילה אע"פ שלא ברך ברכה אחרונה, דיוק קלוש הוא דכוונת חז"ל שהארץ נתונה לנו רק אם אנו מברכים עליה אבל באמת אין שום סברא לחלק בין ברכה ראשונה לאחרונה].

אם כבר ברך ברכה ראשונה לפני אכילתו, א"כ נהנה כבר עם ברכה ולא מעל, ולמה צריך להוסיף עוד ברכה אחרונה על אותו מאכל מאותו הטעם? והלא כבר נתקיים הטעם עוד לפני ברכה אחרונה?

[פלתי]

לכאורה פשוט בסברא שהבעיה היא בעצם האכילה, ואין נפק"מ בזה שכבר אכל בריה אחת.

לכאורה פשוט שהבעיה היא בברכה. וכמ"ש רש"י דהוי כאילו גזל ברכה מהקב"ה.

והמימרא הקודמת בגמרא שם אינה מופיעה בגירסה שלך?

גם המימרא הקודמת היא משום המעילה בברכה

לא כך הבנתי פשט ב"לה' הארץ ומלואה". אם יש לך מקור אשמח לשמוע.

כך נראה לי פשוט דגם המימרא דכאילו גוזל להקב"ה סמיך על הפסוק דלהשם הארץ ומלואה.

[ביקורת תהיה]

ובעצם הדבר שכתבו הפוסקים כי נכון ליזהר שלא לאכול בריה פחותה מכזית כדי להסתלק מן הספק, יש לתמוה טובא, מאי שנא מהא דפסקינן בהלכות בציעת הפת 'אם הוא מסופק אם בירך המוציא אם לאו, אינו חוזר ומברך', ואין משיאין לו עצה ההוגנת לו להימנע מלאכול כדי שלא להיכנס לספק, אלא אוכל פת כנפשו שבעו ואף מתבל בפרפרת ומלפת בכל מיני לפתן בלא ברכה, משום דספק ברכות להקל?

[כדכד]

זה לא פשוט
יש שכתבו שאם מסופק אם בירך לא יאכל עוד משום ספק אכילה בלא ברכה וכל מה שאמרו סב"ל זה כשספק אם נתחייב אז שלא יברך אבל אם אינו יודע אם מותר לו לאכול מי התיר לו?

[אורח]

יישר כח לכל הת"ח הנכבדים המנסים ליישב, אך יש לי עיון בכמה הערות שהעירו:
א. לאלה המנסים ליישב שיש כאן איזשהו איסור אכילה, הרי אנו מדברים בברכה אחרונה, ולא בברכה ראשונה שנאמר בה כאילו מעל/גזל.

מניין שנאמר רק בראשונה ולא באחרונה וכי מותר להנות מהעולם הזה בלי ברכה אחרונה?

[ולדייק ממה שאמרו כאן קודם ברכה וכאן לאחר ברכה, שמשמע שלאחר ברכה אין מעילה אע"פ שלא ברך ברכה אחרונה, דיוק קלוש הוא דכוונת חז"ל שהארץ נתונה לנו רק אם אנו מברכים עליה אבל באמת אין שום סברא לחלק בין ברכה ראשונה לאחרונה].

אם כבר ברך ברכה ראשונה לפני אכילתו, א"כ נהנה כבר עם ברכה ולא מעל, ולמה צריך להוסיף עוד ברכה אחרונה על אותו מאכל מאותו הטעם? והלא כבר נתקיים הטעם עוד לפני ברכה אחרונה?

היעלה על הדעת שמותר להינות מהעולם ללא ברכה אחרונה?!?
ופשוט שכל מה שהותר לו להינות זה רק אדעתא שיברך ברכה אחרונה.

[פלתי]

אחר העיון נראה שהדבר תלוי במחלוקת המפרשים. דרש"י פירש כאילו גוזל להקב"ה, היינו שגוזל את הברכה. ולפי"ז בין אם יאכל ענב אחד או שני ענבים, הרי זה גזל רק ברכה אחת.
אבל המהרש"א פירש כפשוטו שגוזל את הדבר עצמו שנהנה ממנו. ולפי"ז יהיה אסור לאכול שני ענבים, כיון שגוזל וחוזר וגוזל.
ובגמרא שם איכא שם לפנ"ז לישנא כאילו מעל. והנה אם נאמר שגם שם יפרש רש"י דהמעילה היא על הברכה, אז גם ללישנא זו באנו למחלוקת כנ"ל. אך אם נאמר דלהך לישנא גם רש"י יודה דהמעילה היא בדבר עצמו שנהנה, א"כ גם לרש"י יהיה אסור לאכול שני ענבים כיון שמועל וחוזר ומועל.

[ביקורת תהיה]

בין אם אוכל כזית אחד ובין אם אוכל כשני זיתים, חייב רק בברכה אחת.

לכאורה ישנו חיוב ברכה על כל אכילה ואכילה לעצמה, והאוכל חמש אכילות חייב בעצם בחמש ברכות, אלא שברכה אחת פוטרת את כולן. דומיא דהא דשנינו בפרק ארבעה מחוסרי כפרה 'אלו מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה'.
תדע, האוכל ענבים ושותה יין, הדעת נותנת שחייב ברכה על אכילת הענבים ביחוד וברכה על שתיית היין ביחוד, אלא שפוטר את שתיהן בברכה אחת ואומר 'על העץ ועל פרי העץ ועל הגפן ועל פרי הגפן'.

[אליהו בן עמרם]

היעלה על הדעת שמותר להינות מהעולם ללא ברכה אחרונה?!?
ופשוט שכל מה שהותר לו להינות זה רק אדעתא שיברך ברכה אחרונה.

לא הבנתי:
א. כבר כתבתי לעייל, שניתן לענ"ד לדייק בדברי הרמב"ם שיש חילוק בין ברכה ראשונה לאחרונה. ראשונה - מצד שלא ימעול, ואחרונה - מצד שתיקנו חכמים כעין ברכת המזון.
וז"ל הרמב"ם ריש הל' ברכות: "מדברי סופרים לברך על כל מאכל תחלה ואחר כך יהנה ממנו, ואפילו נתכוין לאכול או לשתות כל שהוא מברך ואח"כ יהנה, וכן אם הריח ריח טוב מברך ואחר כך יהנה ממנו, וכל הנהנה בלא ברכה מעל. וכן מדברי סופרים לברך אחר כל מה שיאכל וכל מה שישתה..."
ולכאורה, אם טעם אחד לשניהן - כדי שלא ימעול, היה צריך לומר את הטעם בסוף הסעיף, ואז קאי על שתי הברכות, גם על הראשונה וגם על האחרונה. אלא על כרחך, ש"מעילה" הינה טעם רק לראשונה - לפני אכילתו, ותקנת ברכה אחרונה - מצד תיקון חכמים כעין ברכת המזון מדאורייתא.
ב. שאלתי שאלה שנותרה ללא מענה: אם כבר ברך ברכה ראשונה על המאכל, ואכל, הרי שלא נהנה בלי ברכה, כי כבר ברך. וא"כ למה צריך מאותה סברא עוד ברכה? האם הסברא הזאת אומרת שצריך 2 ברכות גם לפני וגם אחרי? מהיכי תיתי? ולמה לא מספיק אחת בשביל סברא זו?

[סגי נהור]

אחר העיון נראה שהדבר תלוי במחלוקת המפרשים. דרש"י פירש כאילו גוזל להקב"ה, היינו שגוזל את הברכה. ולפי"ז בין אם יאכל ענב אחד או שני ענבים, הרי זה גזל רק ברכה אחת.
אבל המהרש"א פירש כפשוטו שגוזל את הדבר עצמו שנהנה ממנו. ולפי"ז יהיה אסור לאכול שני ענבים, כיון שגוזל וחוזר וגוזל.
ובגמרא שם איכא שם לפנ"ז לישנא כאילו מעל. והנה אם נאמר שגם שם יפרש רש"י דהמעילה היא על הברכה, אז גם ללישנא זו באנו למחלוקת כנ"ל. אך אם נאמר דלהך לישנא גם רש"י יודה דהמעילה היא בדבר עצמו שנהנה, א"כ גם לרש"י יהיה אסור לאכול שני ענבים כיון שמועל וחוזר ומועל.

טרם עיינתי בדבר, אבל מסברא אינני רואה איך אפשר לפרש שהמעילה היא על הברכה. דבשלמא גבי גזל, שייך גזל בדבר שאדם מחויב לתת ולא נתן, אבל גבי מעילה, איך אפשר למעול בברכה (ע"י אי אמירתה)? ולענ"ד נראה פשוט שהמעילה היא על המאכל, שנהנה מהמאכל שהוא קדשי שמים כמשמעות הגמרא. ואדרבה, נראה לשיטת רש"י (טרם העיון כנ"ל) שבזה נחלקו ב' הלשונות שם.

[ביקורת תהיה]

ובעצם הדבר שכתבו הפוסקים כי נכון ליזהר שלא לאכול בריה פחותה מכזית כדי להסתלק מן הספק, יש לתמוה טובא, מאי שנא מהא דפסקינן בהלכות בציעת הפת 'אם הוא מסופק אם בירך המוציא אם לאו, אינו חוזר ומברך', ואין משיאין לו עצה ההוגנת לו להימנע מלאכול כדי שלא להיכנס לספק, אלא אוכל פת כנפשו שבעו ואף מתבל בפרפרת ומלפת בכל מיני לפתן בלא ברכה, משום דספק ברכות להקל?

והנראה, כי בדרך כלל אין אומרים לו לאדם המנע מלאכול בגלל ספק ברכה, כי מאחר דקיימא לן ספק ברכות להקל פטור הוא מברכה, ולכן ספק אם בירך המוציא אם לאו – אין מונעים אותו מלאכול, ואם הבדיל על השלחן ובא לשתות יין בתוך הסעודה – אין מונעים אותו מלשתות.
ומה שאמרנו שנכון ליזהר שלא לאכול בריה פחותה מכזית, היינו שמהיות טוב לא יאכל את הפרי שהוא בא לאכול כברייתו, אלא ישנה תחילה את מצב הפרי מברייתו ואחר כך יאכלנו.

[ביקורת תהיה]

האוכל ענבים ושותה יין, הדעת נותנת שחייב ברכה על אכילת הענבים ביחוד וברכה על שתיית היין ביחוד, אלא שפוטר את שתיהן בברכה אחת ואומר 'על העץ ועל פרי העץ ועל הגפן ועל פרי הגפן'.

העירוני לשיטת רב שרירא גאון, שכתב וז"ל: מי שאכל מיני מזונות ותמרים ורמונים ושותה יין, כשהוא מברך ברכה אחרונה צריך לברך שלש ברכות. מה טעם? כיון שחולקין בחתימתן חייב לברך לכל מין ומין ברכה בפני עצמה.

[לענין]

האוכל ענבים ושותה יין, הדעת נותנת שחייב ברכה על אכילת הענבים ביחוד וברכה על שתיית היין ביחוד, אלא שפוטר את שתיהן בברכה אחת ואומר 'על העץ ועל פרי העץ ועל הגפן ועל פרי הגפן'.

הנ''מ בשאלה זו, אם מתחייב חדא או שמתחייב תרתי ופוטרן בחדא, הוא היכא שאכל מזונות ושתה יין, ושכח ובירך רק על המחיה [ובעוה''ר מצוי הדבר בקידושא רבא], אם פוטר גם את היין.
דאי נימא שמעיקרא לא מתחייב אלא חדא, א''כ נמצא שבירך בהדיא על היין, משא"כ אם זה רק בגדר פטור איכא למימר שכל שלא כיון עליו בהדיא אינו נכלל בעל המחיה.

[אליהו בן עמרם]

היעלה על הדעת שמותר להינות מהעולם ללא ברכה אחרונה?!?
ופשוט שכל מה שהותר לו להינות זה רק אדעתא שיברך ברכה אחרונה.

לא הבנתי:
א. כבר כתבתי לעייל, שניתן לענ"ד לדייק בדברי הרמב"ם שיש חילוק בין ברכה ראשונה לאחרונה. ראשונה - מצד שלא ימעול, ואחרונה - מצד שתיקנו חכמים כעין ברכת המזון.
וז"ל הרמב"ם ריש הל' ברכות: "מדברי סופרים לברך על כל מאכל תחלה ואחר כך יהנה ממנו, ואפילו נתכוין לאכול או לשתות כל שהוא מברך ואח"כ יהנה, וכן אם הריח ריח טוב מברך ואחר כך יהנה ממנו, וכל הנהנה בלא ברכה מעל. וכן מדברי סופרים לברך אחר כל מה שיאכל וכל מה שישתה..."
ולכאורה, אם טעם אחד לשניהן - כדי שלא ימעול, היה צריך לומר את הטעם בסוף הסעיף, ואז קאי על שתי הברכות, גם על הראשונה וגם על האחרונה. אלא על כרחך, ש"מעילה" הינה טעם רק לראשונה - לפני אכילתו, ותקנת ברכה אחרונה - מצד תיקון חכמים כעין ברכת המזון מדאורייתא.
ב. שאלתי שאלה שנותרה ללא מענה: אם כבר ברך ברכה ראשונה על המאכל, ואכל, הרי שלא נהנה בלי ברכה, כי כבר ברך. וא"כ למה צריך מאותה סברא עוד ברכה? האם הסברא הזאת אומרת שצריך 2 ברכות גם לפני וגם אחרי? מהיכי תיתי? ולמה לא מספיק אחת בשביל סברא זו?

תוספת לנ'ל אחר עיון נוסף:
א. התוס' בברכות לט ד'ה בצר מבאר שמברכים ברכה ראשונה על כלשהו מצד שאסור להנות בלי ברכה. ולכאורה לדבריו צריך יהיה גם לברך ברכה אחרונה על פחות מכשיעור. אלא ע'כ שהסיבה לברכה אחרונה היא אחרת, ולא מצד האיסור. וכמומשרציתי לדייק מלשון הרמב'ם.
ב. הרשב'א בדף לה נוקט שמברכים ברכה ראשונה ואחרונה 'מסברא', אם כן משמע לכאורה שסיבת החיוב מצד האיסור להנות סיבה אחת היא גם לברכה אחרונה.
ג. הפמ'ג בסימן רי'ב משיג על הט'ז בסק'ז ואומר שלא שייך האיסור להנות בלא ברכה גבי ברכה אחרונה.

[עושה חדשות]

משנה ברורה סימן רי - ובדיעבד אם שתה כזית ואין לו רביעית טוב ליזהר שלא ישתה עד רוב רביעית וכ"ש שלא ישתה כשיעור ביצה שהוא שני חלקי רביעית די"א דעל שעורים אלו יש לברך ברכה אחרונה.

בלשונו משמע שבעצם הוספת עוד שתיה אין חשש, אלא רק מפני שלפי שיטות אחדות הוא מתחייב עכשיו ברכה אחרונה.
ואולי בריה נוספת חמיר טפי, כי זה עוד 'מחייב' בפני עצמו, וצ"ע.
ומן הסתם זה כבר נודע אצל הגר"א גניחובסקי.

[מעיין]

אתמול דברתי עם חברי מספק זה והביא לי ראי' מדברי הדין של המ"ב המובא כבר במג"א דישתה עד רביעית.
ובאמת יש לחלק את הראי' לשנים
האחד בפשיטות דהרי ברוב רביעית וגם בכביצה יש שני כזתים והרי שותה עוד כזית
ולזה יש לדחוק שמיירי שכבר שתה כל כך שאם ישתה עד רוב רביעית או עד כביצה לא ישתה כזית נוספת [והיא דחוק בלשון עיין מג"א ומ"ב]
והב' דגם אם נאמר כן - הרי מי שאוכל כזית וחצי ודאי שלא רק כזית הראשון הוא המחייב אלא חצי כזית אחרון הוא חלק מכזית שהוא מחייב ולדעה זאת דאסור לאכול בריה אחר בריה הוא הדין דאסור לאכול חצי כזית אחרי כזית שתיה
ואין דומה לאכילת חצי כזית תאנה מרוסקת אחר גרגר של ענב אף דודאי נפטר בברכה אחרונה לצד דמחויב בבריה מ"מ אין זה מחייב משא"כ חצי כזית של שתיה הוא חלק מכזית וא"כ לצד דחשיב דמביא עצמו לאכילה בלא ברכה גם זה בכלל וא"כ יש לנו ראי' נגד סברא זו, וכשאני לעצמי והבנתי דעתי לאסור לאכול בריה אחר בריה.
מ"מ ממג"א ומ"ב הנ"ל משמע נגד זה וצ"ע.