אוצר החכמה כתב:דורשי יחודך כתב:העניין של תשבו כעין תדורו הוא נושא כאוב לענ"ד,
כי הרי בדרך כלל, על כל פנים בערי המרכז כאן בארה"ק, פשוט אין מקום בסוכה להכניס את הרהיטים. למי יש מקום להכניס מטות, ספות, ארונות כו',?
כך יוצא שאנו באמת לא מקיימים את המצוה בשלימות, אבל מה אפשר לעשות?
אולי יש למישהו עצה?
כיוון שלא מבור בגמרא שסוכה קטנה אין ראוי לשבת בה. ע"כ שזה רק הידור ולא עצם החיוב.
והלני המלכה ישבה בקיטוניות עם ילדיה משום צניעות אע"פ שלא יכלה לשים שם את השולחן הגדול. (אולי אינו ראיה כי אולי גםפבביתה ישבה בקיטוניות משום צניעות וילדיה עמה בקיטוניות או שבחיוב חינוך אין את ההידור?)
דורשי יחודך כתב:הרב אוצה"ח מבדיל בין "הידור" ל"עצם החיוב".
ובכן זה ברור שא"א לומר שלא יוצאים ח"ו את המצוה, ולא לזה היתה כוונתי.
(אם כי לדעת רש"י כו. לאביי מה שלא יוצאים משום שא"א להביא לשם את המצעות והמטות (אינני יודע כמה מטות אדם זקוק ללילה אחת) ולדור שם כדרך כדר בביתו)
קצת ידיעות בסוגיא:
אביי סובר שהטעם ששומרי גנות פטורים מלעשות סוכה במקומם משום שאינם יכולים להביא לשם את כליהם מהבית לסוכה מפני הטורח, כך פרש"י. [ואין הכוונה משום מצטער, שהרי גם מחוץ לסוכה לא יצטער מן הצער הזה, אלא משום שלאביי אין זה צורת תשבו כעין תדורו ואינו מקיים בזה המצוה].
וכתב ע"ז הר"ן שגם רבא לא חולק על טעמו של אביי אלא בשומרי גנות שבלא"ה כל השנה אינם דרים בביתם עם כליהם.
דברי הר"ן הללו נפסקו להלכה במגן אברהם תרל"ט סקי"ג, ובעיקר בסימן תר"מ סקי"ז.
עפי"ז כתב הפרי מגדים בסימן תר"מ שם 'לפי זה מי שבא בדרך ונזדמן לו סוכה קטנה ורגיל בכלים ובני ביתו רבים י"ל פטור הוא, ומצטער מקרי [א"ה, אין כוונתו ממש לדין מצטער, שהרי אינו ניצול מן הצער חוץ לסוכה, אלא כוונתו כיסוד דין מצטער שאינו כעין תדורו], ומיהו בעיר צריך לעשות לו סוכה כביתו, וגם בדרך מי שנזהר תבוא עליו ברכה.
ומבואר שמי שרגיל בביתו להשתמש בשולחן נאה וכלים נאים וכו' מחוייב מעיקר צורת הסוכה להעלותם לסוכה, ואם לא עושה כן אפשר שלא יצא יד"ח.
אמנם הבכורי יעקב סימן תר"מ שם הקשה על הפמ"ג דא"כ איך התירה תורה סוכה זע"ז, וכמו שהקשה 'אוצר החכמה'.
וקושייתו פלאית, כי הוא עצמו האריך בכמה מקומות שאין להוכיח מסוכה זע"ז שהישן בצורה צפופה כ"כ אינו מצטער או שאפשר לאכול בסוכה שהוא מצטער לישון בה, מכיון שי"ל דמיירי כשיש לו סוכה העשויה מכמה חדרים ואחד מהם בשיעור זע"ז, וא"כ הכי נמי יש ליישב בנדון דידן.
ובלא"ה מבואר בגמרא בדף מח,א שגם בסוכה קטנה הוא מעלה את כליו לסוכה, עד שהגמרא שאלה 'אם אין לו כלים מאי' ותמהה על עצמה 'אין לו? וכי אשתמש במאי אשתמש', ושם מיירי להדיא גם בסוכה קטנה עיי"ש. וכנראה פעם היו רגילים לחיות גם בצפיפות כזו.
איך שיהיה, אם נימא כדברי 'אוצר החכמה' שאפשר לעשות סוכה קטנה זע"ז גם בלא להביא את כליו מביתו לסוכה, הרי נמצא ששומרי גנות יתחייבו לעשות סוכה קטנה כזו בלא כלים. ולמה פטרום אביי ורבא (כדברי הר"ן).
ועוד יש להאריך בכל זה.
אבל העיקר באתי להראות שאין זה חידוש של הגרש"א אלא פסק של הפרי מגדים, ובוודאי כדאי לחשוש לזה ולבנות סוכה ראויה לקבל כלי ביתו, דהיינו שולחנו הסלוני וכסאות-הסלון. אין זה כ"כ קשה, רק מעט רצון לעבוד את ה' בשמחה.
רצ"ב מכתב שכתבתי פעם בעניין זה להגר"י זילברשטיין, ומה שענה לי ע"ז כדברי הרב אוצר החכמה, [וכבר כתבתי לכם כאן בקצרה מה שיש להשיב על תשובתו מדברי הפמ"ג וכו'].