הנה כתיב כי אל דעות ה', פי' שכולל ב' דעות, כי ממטה למעלה לפי מה שנראה לעיני בשר העולם הגשמי נראה ליש ודבר, והרוחניות שלמעלה הוא בחי' אין, ומה שלמעלה מעלה הוא בחי' אין יותר לפי שאינו מושג יותר... וכל זה הוא בערכנו אנחנו שוכני מטה. אבל לגבי קוב"ה דכולא קמיה כלא חשיב הוא היפך, שמלמעלה למטה הוא בחי' אין, וכל מה שמשתלשל ויורד מטה מטה הוא יותר בחי' אין וכלא חשיב ממש כו'.
מלת צמצום היינו הסתר וכיסוי, והכוונה, שאחדותו ית"ש בבחינת עצמותו הממלא כל עלמין בהשוואה גמורה, מכנים אנחנו בשם צמצום, מחמת שאחדותו ית' הממלא כל עלמין הוא מצומצם ומוסתר מהשגתנו.
צא ולמד דברי הגר"ח בראש שער ג: 'ושם בשער דרושי אבי''ע פ''ז בפי' מאמר התקונים הנ''ל כ' שאצילות כולו גם בחי' הכלים נק' אלהות גמור משא''כ בבי''ע ע''ש. וכן מבואר שם החילוק העצמי שבין האצילו' לג' העולמות בי''ע בענין האלהות ע''ש' (שער ג פרק ד). מדוע ציטט הגר"ח דברי האר"י הללו אם לא כדי לצאת נגד החסידות ונגד הרש"ז שכרכו יחד את האצילות ואת העולמות הנבראים?
ההסתר והלבושים המוזכרים בשאר הספרים [של הבעש"ט ואילך, ס.נ.], אינם מכוונים לצמצום המופיע בכתבי האר"י. יכול להיות שעניין זה מחודש מאוד, אבל כך היא האמת. והאמת חזקה מכל וישרה מכל.
רש"ז כתב בספר התניא כי פעולת הצמצום אינה כפשוטה, שהרי אני ה' לא שניתי, וחיותו ית' לא הצטמצמה ולא נסתלקה. היא נמצאת גם עתה בעולמנו, כי לית אתר פנוי מיניה וכו'. החיות האלוקית מקיימת את כל הנבראים גם עתה, אלא שהיא נסתרת. שמש ומגן ה' אלוקים, ושם אלוקים מסתיר וכו'...
על כך חולק ר' חיים מוולוז'ין. הוא אומר לרש"ז: כל מה שכתבת הוא נכון רק מצדו ית'. הוא ית' רואה כך את המציאות שלנו, אבל אנחנו איננו יכולים לראות זאת ואנחנו איננו יכולים לחיות כך. כי - וכאן עיקר דברי הגר"ח - מצדנו יש צמצום. צמצום גמור. מצדנו יש מציאות נבראת.
ואדם, בשר ודם, אינו יכול לחיות את 'מצדו'. הוא איננו יכול לעבור לצד השני, לצד של ה' ית' המוחלט.
אדם, בשר ודם, יכול לחיות רק את 'מצדנו'. רק את המציאות שלאחר הצמצום.
כך היא ההבנה הנכונה - שתי מערכות זו מול זו.
א. התניא חושב על החיות האלוקית. זה הנושא שעליו סובב כל הספר.
ב. על כן הצמצום הוא בחיות האלוקית. והצמצום משמעו הסתרה של החיות האלוקית. לא אחיזת עיניים, אלא הסתרה.
ג. אלא ש'אני ה' לא שניתי', וכלפי ה' ית' אין הסתרה. החיות האלוקית נמצאת בכל, ולית אתר פנוי מיניה.
א. נפש החיים חושב על הכוח האלוקי. זה הנושא שעליו סובב כל הספר.
ב. על כן הצמצום הוא בכוח האלוקי. והצמצום משמעו כיסוי של הכוח האלוקי.
ג. אמנם כלפי ה' ית' אין כיסוי והכוח האלוקי מנהיג את הכל, אבל - זה מצדו. והאדם אינו יכול להסתכל מצדו ית'.
האדם יכול להסתכל רק מצדנו - ואין הוא רואה כיצד הכוח האלוקי מנהיג את הכל.
הוא רואה כוחות אחרים שולטים. ועל כן עליו לבטל אותם ולהאמין שבאמת רק ה' לבדו מנהיג את הכל ורק לו הכוח והשלטון
ואין עוד מלבדו.
מקדש מלך כתב:הרב ישא ברכה
איני מהיודעים בעומק חכמת האלקות, וגם אם הייתי מהיודעים, כיצד אוכל לענות על שאלה שלענות עליה צריך ללמוד ספרים שלמים.
אבל אנסה לזרוק נקודות ספורות למחשבה, ואולי יהיה לתועלת, כי בעצם ההסברים ארוכים ורבו, ורק את הקושיות אני מקשה (אלא שהקושיות הם כיצד יתכן מציאות שחוץ ממנו), ואין לי פנאי לנסח היטב ולבדוק האם שאלתי את קוטב השאלות.
א) הבורא ית"ש אחד ופשוט בתכלית הפשיטות, ומזה יוכרח שאין שום בחינה משוללת ממנו, וכל ידיעתו בכל היא שמחמת פשטותו ואי הגדרתו הריהו נמצא בכל ואין שום דבר משולל ממנו, שאם כן הרי הגדרת אותו, כמבואר באריכות בהקדמת גבורות ה' למהר"ל. ומעתה, נתחייב לומר שגם מציאות גשמית אינה משוללת ממנו לכאורה, והרי הבורא יתברך אינו גוף ולא כח בגוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף?
ב) ידיעת הבורא בכל הנמצאים, והעובדה שמהוה אותם בכל רגע, האם אינה סתירה לאחדותו הגמורה, שהרי יודע ידיעות רבות? והתשובה שהיא היודע והוא המדע והוא הדיעה עצמה, ויודע כל הנמצאים בידיעת עצמו, וגם זה עדיין צריך תבלין, שהרי ידיעת עצמו אינה כוללת רבים?
המעיין בדברים יראה בבהירות את ההבדל בין שתי השיטות. הגר"ח לא הזכיר שום ביטול של המציאות מצד
ההשפעה. רק מצידו עצמו ית' אין עוד מלבדו ממש, כמו קודם הבריאה. אבל עד כמה שאנו מתיחסים לנמצאים
ומתעסקים איתם, הרי הם מציאות גמורה, ואין טעם ומקום להבחין בהם אלוקות. תפיסת הנמצאים כאלוקות אין
לה שום מקום, לפי דעה זו. ואילו הרב מלאדי, מבאר איך ההשפעה האלוקית המקיימת את הנמצאים, היא עיקר
הדבר הנמצא, והיא בעצמה אלוקותו יתברך .
וכל הויכוח הנורא בין רבינו הגר"א להרב בעל התניא, אינה בשאלה האם יש מציאות לעולם. לשאלה זו אין חשיבות
גדולה כל כך. עיקר הויכוח הוא האם אפשר להתיחס לעולם הגשמי כאל אלוקות. הגר"ח מבאר ומדגיש, שמבחינת
הקיום של העולמות אין שייך לבטל מציאותם, ואסור להתיחס אל המציאות הנראית לעינינו כאל גילוי אלוקותו ית' רק מבחינתו ית', שזו בחינה שאין לנו יחס אליה, אפשר לומר שהמציאות כולה כלא היתה. אבל זוהי בחינה של מצידו, ולא מצידנו. והרב בעל התניא מדבר בפירוש שהמציאות הגשמית כולה היא גילוי הארת אלוקותו ית'. ונוסח דברי הגר"א במכתביו החריפים נגד החסידות מורה כן וז"ל שם, האומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילידתני,עכ"ל, והיינו שאין הקפידה על ביטול העולם, אלא על תפיסת המציאות כמבטאת את אלוקותו ית'. וראיתי במכתבי בעל הלש"ו, שכותב שטעות החסידים היא כמעט עבודה זרה, שהרי מחשיבים הנמצאים מצד קיומם ומציאותם כאלוקות. והיינו כדברינו, שעיקר הוויכוח לא היה בשאלת קיומם האמיתי של העולמות, אלא בשאלת גילוי אלוקות בנמצאים הללו, וע"ז יצא הקצף. משא"כ הגר"ח, מעולם לא אמר שהמציאות בתורת מציאות יש בה אלוקות, רק שמצידו אין מציאות כלל, וזו ודאי אינה תפיסה המתאימה וראויה לנברא, ואין נברא בעולם שיכול לחיות באופן זה.
רק לחכם ומבין מדעתו, דרך כלל, בפסוק ראשון של שמע, וכו
בריושמא כתב:ראויה היא לספר שלם, מסודר ומבורר, ובע"ה אשלים מלאכה זו.
שומע ומשמיע כתב:הרב בריושמא
אם תוכל לבאר לי דעתך בעוד נקודה. אתה משייך את המחלוקת בשער ג' לבעה"ת באופן מסויים.
אבל אני מבין שגם אתה מסכים שעבודת 'ביטול היש' היא נגזרת ישירה מעניין זה.
וזה למיטב ידיעתי [ואין לי הרבה לצערי בספרי חסידות] האידיאל הגדול אצל כל הזרמים בחסידות.
בריושמא כתב:עוד כתב הרב סגי נהור:
כאן אנו חוזרים לדיון הראשון בינינו באשכול זה. ורצוני להעמידך על דבר שכנראה לא הבחנת בו עד כה.
באותה המידה שדברי הבעש"ט אינם מכוונים לצמצום המופיע בכתבי האר"י, כך גם דברי בעל התניא...
ואען:
אין טעם לענות על שורות אלו, אלא לתמוה: וכי לחנם חנטו חנטיא וספדו ספדייא? מדוע נצרכת להפוך דא"ח? האם רק כדי להגן על הדעה כי ר' חיים קיבל את דעת הרש"ז והסכים לכל האמור בספר התניא?
והלא לא כתבתי מאומה נגד דברי הרש"ז. כל אשר כתבתי הוא כי ר' חיים לא הסכים עמו, ובספר נפש החיים הוא חלק על ספר התניא. ומה נורא כל כך? מחלוקות היו ומחלוקות יהיו, וכל שיטה במקומה עומדת. וכבר הציץ עלינו מנהל האתר ממרום כסא ניהולו וגער במבקש לעשות שלום מעושה בין דעות שונות.
בכל דבריי לא גרעתי מאומה משיטתו של הרש"ז. אדרבא ביררתי מיקחו של אותו צדיק וקדוש, כפי שביררתי מיקחו של רעהו ר' חיים הצדיק וקדוש אף הוא. כל שביקשתי הוא ללמוד כל ספר שלהם עד תומו, ולא לעשות מספר התניא ומספר נפש החיים עיסה בלוסה.
אתה נלחם עד חורמה בכל מה שכתבתי, עד כדי הפיכת דברי בעל התניא על הצמצום.
חבל שמלחמה בדברים שלי מקלקלת את השורה עד כדי פירוש מעוות של דברי ר' שניאור זלמן ושל דברי ר' ישראל בעל שם טוב.
שיש בורא עולם שברא את העולם והוא מהוה את הכל בכל רגע ורגע מאין ליש
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 716 אורחים