בקושייה המפורסמת: מה החידוש בתשובה הרי גם בתוהה על הראשונות מפסיד המצוות

[בתבונה]

בקובץ מאמרים, מאמר על התשובה.
מקשה שאם מצינו גבי מצוות שאם תהה על הראשונות הפסיד המצוות, א"כ מהי חידושה של מצות התשובה, והרי גם בזה נוכל לומר שאם תהא על הראשונות בעבירותיו הפסידם וימחקו לחלוטין.
ותי' בשם מרן ה"חפץ חיים" דאכן תשובה מאהבה אין חידוש שמכפר, כיון שהוא כדוגמת "תוהא על הראשונות", והחידוש הוא שעוונות נהפכים לזכויות
אך תשובה מיראה, שבעצם אינו מתחרט מעצמו על העבירות אלא רק מחמת יראת העונש, כה"ג איכא חידוש במצות התשובה.
ושמעתי להקשות שחז"ל אמרו

שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו אמרו להם [משלי יג כא] חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו אמרה להן [יחזקאל יח ד] הנפש החוטאת היא תמות שאלו לקודשא בריך הוא חוטא מהו עונשו אמר להן יעשו תשובה ויתכפר לו.

מדוע החכמה והנבואה לא אמרו שיעשה תשובה מאהבה ויתכפר לו?

[עזריאל ברגר]

הנבואה (שם!) אומרת את כל הענין של תוהה על הראשונות, וצע"ק.

[יזל מדליו]

[במחילה מפותח האשכול שאין הדברים כ"כ קשורים לעצם הקושייה שלו.]

לא זכיתי להבין את עצם הקושייה המפורסמת של הגר"א וסרמן בקובץ מאמרים.

כאשר אדם עשה מצווה והתעלה ממנה, עתה שהוא מתחרט זה מעשה עבירה שמראה שאינו מחובר למצווה שהוסיפה בו נדבך בבניינו ולכן הפסיד עתה את המצווה כלומר רק מעכשיו הוא מפסיד את המצווה,

אבל כאשר עושה עבירה הוא כאילו חתך עם סכין בבשרו וחתך מחיותו, ומה טעם שע"י חרטה הוא יקבל תוספת ולכן באמת תשובה בסופו של דבר זה ע"י הקב"ה שהוא עצמו מטהר ו"מחדש" את לבו ונפשו של האדם כמאמר הכתוב "לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון [b]חדש[/b] בקרבי". והוי כמו הולדה מחדש שהכל מצד החסד והרחמים כמו כאשר אדם נולד אין שום סיבה שהאדם יקבל את חייו אלא הכל חסד ורחמים.

[גיורא בשמי שמיא]

[במחילה מפותח האשכול שאין הדברים כ"כ קשורים לעצם הקושייה שלו.]

לא זכיתי להבין את עצם הקושייה המפורסמת של הגר"א וסרמן בקובץ מאמרים.

כאשר אדם עשה מצווה והתעלה ממנה, עתה שהוא מתחרט זה מעשה עבירה שמראה שאינו מחובר למצווה שהוסיפה בו נדבך בבניינו ולכן הפסיד עתה את המצווה כלומר רק מעכשיו הוא מפסיד את המצווה,

אבל כאשר עושה עבירה הוא כאילו חתך עם סכין בבשרו וחתך מחיותו, ומה טעם שע"י חרטה הוא יקבל תוספת ולכן באמת תשובה בסופו של דבר זה ע"י הקב"ה שהוא עצמו מטהר ו"מחדש" את לבו ונפשו של האדם כמאמר הכתוב "לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון [b]חדש[/b] בקרבי". והוי כמו הולדה מחדש שהכל מצד החסד והרחמים כמו כאשר אדם נולד אין שום סיבה שהאדם יקבל את חייו אלא הכל חסד ורחמים.

דומה שאין הקושיא בעיקר על ה"לומדות" של תשובה, אלא על ה"סברא": למה הקב"ה ברא עולם שמצוה שעשה יכול לעקור ע"י חרטה, ואילו עבירה -בלי החידוש של תשובה "מן הטובות אשר היטיב וכו׳"- אינו יכול לעוקרו? הלא מידה טובה מרובה וכו׳ ונמצא מדת הדין לוקה!! והוא תימה רבתי יציבה בארעא!! עד כדי כך שהקדוש מראדין הוכרח לחדש חידוש עצום שאכן אין כל חידוש בתשובה מיראה!

[גיורא בשמי שמיא]

וכדאי להוסיף שאין הקושיא על הגמ׳ מוכרחת, ששם כתוב מרד באחרונה אין מזכירין לו שום זכות, ויש מקום לחלק בין מרד לתשובה וכן בין אין מזכירין וכפרה. אך על הר"מ קשה שכ׳ תהה על הראשונות וכו׳

[שומע ומשמיע]

אינני מבין את כל התשובות שמגיעות למסקנה, שתוהה על הראשונות זו סוגיה אחרת מתשובה.
הלא הפרשה ביחזקאל שהיא המקור לתוהה על הראשונות, מקבילה את זה [להבדיל] לתשובה.

[עזריאל ברגר]

אינני מבין את כל התשובות שמגיעות למסקנה, שתוהה על הראשונות זו סוגיה אחרת מתשובה.
הלא הפרשה ביחזקאל שהיא המקור לתוהה על הראשונות, מקבילה את זה [להבדיל] לתשובה.

והוא אשר דיברתי לעיל.

[שומע ומשמיע]

אינני מבין את כל התשובות שמגיעות למסקנה, שתוהה על הראשונות זו סוגיה אחרת מתשובה.
הלא הפרשה ביחזקאל שהיא המקור לתוהה על הראשונות, מקבילה את זה [להבדיל] לתשובה.

והוא אשר דיברתי לעיל.

נכון, לא שמתי לב.

[בברכה המשולשת]

יש ע"ז מאמר בקובץ בית יצחק (ישיבת רי"א. יש באוצר) שנת תשנ"ד

[יזל מדליו]

אינני מבין את כל התשובות שמגיעות למסקנה, שתוהה על הראשונות זו סוגיה אחרת מתשובה.
הלא הפרשה ביחזקאל שהיא המקור לתוהה על הראשונות, מקבילה את זה [להבדיל] לתשובה.

אולי זה מתחיל הפוך שתוהה על הראשונות נלמד ממצוות התשובה שחידשה התורה.

[גיורא בשמי שמיא]

אינני מבין את כל התשובות שמגיעות למסקנה, שתוהה על הראשונות זו סוגיה אחרת מתשובה.
הלא הפרשה ביחזקאל שהיא המקור לתוהה על הראשונות, מקבילה את זה [להבדיל] לתשובה.

אולי זה מתחיל הפוך שתוהה על הראשונות נלמד ממצוות התשובה שחידשה התורה.

כנראה שאין זה תשובה, הרי א"כ אין תשובה "מן הטובות אשר היטיב", כי החידוש הזה הוא חרב פיפיות, שגם המצוות יכולים לעקור. (ואף שבכל אופן הרי התשובה היא חרב פיפיות, באשר חומר מאחר התשובה היא תוצאה מטובת התשובה)
שנית, הרי לא מצינו חילוק בתוהה, בין תוהה מאהבה לתוהה מיראה, כמו שיש בתשובה.
ועוד, בתשובה הוידוי מעכב החרטה, משא"כ בתוהה
ועוד, הלא מידה טובה מרובה, ומהיכ"ת ללמוד למידת פורעניות

וביותר, ולכאו' כאן הנקודה העיקרית, אם תשובה היא חידוש, פתח חדש שהמציא הקב"ה, הלא מסברא אין זה מועיל, וכמש"כ במס"י, הרי שרצח וכו' איך יכול לתקן דבר זה היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות, אמנם מדת הרחמים נותנת וכו' עיי"ש ספ"ד. וא"כ א"א כלל ללמד ממנה להיפך הרחמים וזה פשוט.

[אוצר החכמה]

נראה לי שעל פי דברי ר' חיים מוואלוז'ין יש תשובה. ר' חיים מוואלאזין מבאר שעיקר התשובה היא קבלה לעתיד והחרטה היא רק לרווחא דמילתא ושתהיה תשובתו יותר שלמה. לפי זה בתוהה על הראשונות לא די שיחליט שמעתה עושה עבירות אלא צריך שיתחרט על עשיית המצוות וירצה שהדבר כאילו לא היה כלומר חרטה. מה שאין כן בתשובה שדי לקב"ה בזה שעתה הוא מתייצב על דרך טובה ומעתה כל חטאיו לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב וזו טובה גדולה שעשה הקב"ה עם בריותיו.

[גיורא בשמי שמיא]

נראה לי שעל פי דברי ר' חיים מוואלוז'ין יש תשובה. ר' חיים מוואלאזין מבאר שעיקר התשובה היא קבלה לעתיד והחרטה היא רק לרווחא דמילתא ושתהיה תשובתו יותר שלמה. לפי זה בתוהה על הראשונות לא די שיחליט שמעתה עושה עבירות אלא צריך שיתחרט על עשיית המצוות וירצה שהדבר כאילו לא היה כלומר חרטה. מה שאין כן בתשובה שדי לקב"ה בזה שעתה הוא מתייצב על דרך טובה ומעתה כל חטאיו לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב וזו טובה גדולה שעשה הקב"ה עם בריותיו.

אם נבין שהחידוש של תשובה היא כמו המס"י, "הרי שרצח כו'" הלא אותו החידוש יש בלהחמיר עליו בתוהה על הראשונות, והדרא קושיא. ולא יעזור מה שהמתכונת שונה, כי החידוש זה לא המתכונת אלא התוצאה.

[אוצר החכמה]

לא הבנתי למה אתה שואל על דברי. לדברי ר' חיים וואלוזינער יש הבדל גדול.
אתה שואל על הסברו של המס"י אבל אי אפשר לחבר את זה עם דברי רח"ו, לא המתכונת שונה הדרישה שונה.

[אוצר החכמה]

עלה בדעתי פירוש באופן אחר על השאלה.

ואקדים הקדמה. פעם שאלני מישהו לקתה מידת הדין. אדם אחד עמל כל ימיו להלחם ביצרו ומתייגע נגדו ומת צדיק גמור ואילו מישהו אחר חוטא כל ימיו עושה ככל העולה על רוחו ובסוף ימיו עושה תשובה ושניהם שוים?
שאלתי אותו, אם זה כל כך קל למי שחטא כל ימיו לחזור בתשובה, איפה הם כל האנשים שחוזרים בתשובה? וכנראה שאדם השקוע בחטא צריך להתאמץ מאד להחליף את דרכו לדרך טובה ולהפסיק לחטוא ולכן מעטים כל כך העושים זאת ומי יודע אם המאמץ הזה אינו דומה למאמץ של הצדיק גמור כל ימיו.
(אם אומרים כך כבר אין רחוקים דברי הגר"ח מדברי הרמח"ל כי הגר"ח יגיד שהרמח"ל נתן דוגמה לדבר על החרטה אבל ההתייצבות על דרך טובה היא עצמה גם משימה קשה ששקולה כנגד ההנאה מהחטא)

עכ"פ לענינינו הנה כל יהודי אע"פ שיצר לב האדם רע מנעוריו שרשו טוב וכידוע דברי הרמב"ם לגבי כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. ומפורסם בשם החסידים שהמלאכים היוצאים מהמצוות שלמים בכל אבריהם כי את המצוות אנשים עושים בלב שלם אבל מלאכי חבלה היוצאים מן העבירות כולם בעלי מומין.

ובאמת עניין תוהה על הראשונות הוא פלא גדול. למה שיתהה אדם על המצוות שעשה ועל שלא חטא קודם. בשלמא מה שחוטא עכשיו הוא משום שגובר עליו יצרו ומפתהו לחטוא אבל מה איכפת ליה לעמוד בשרשו הטוב ולפחות להיות מרוצה ממעשיו הטובים שעשאם קודם. (וכמדומני שלא מעט חוטאים אפילו מפורסמים היו כאלה שאע"פ שעתה חטאו זכרו לטובה שנות ילדותם בתורה ומצוות). ועל כרחך שהתוהה על הראשונות "עבד קשה" להכרית ממנו כל זיק של טובה וקדושה עד שנהיה תוהה על המצוות שעשה. ולכן באמת מגיע לו שכל צדקותיו לא תחשבנה כי הרשיע כל כך שמחק את צדקותיו.

אבל בעל התשובה אע"פ שכאמור לא רבים יחכמו בזה אבל סוף סוף הוא חוזר לשרשו הראשון לשורש הטוב שהיה בו מתחילה ובערך התוהה על הראשונות הפעולה קלה ואם כן אלולי החסד שעשה הקב"ה להחשיב את זה (ואולי גם להקל על התשובה) היינו אומרים שאין מעשהו כדאי לבטל את החטא. וממילא הוא ממש כדברי הרמח"ל שמצד אחד מתפיסת מידת הדין כי סוף סוף "עבד קשה" הן במעבר לטוב והן בחרטה כמו שהסביר הרמח"ל אבל עדיין צריך חסד כי אין זה ממש ביטול ולא כמו הצדיק התוהה על הראשונות שהרשיע כל כך שגם מצד מידת הדין והיושר כל צדקותיו אינן נחשבות.

[גיורא בשמי שמיא]

לא הבנתי למה אתה שואל על דברי. לדברי ר' חיים וואלוזינער יש הבדל גדול.
אתה שואל על הסברו של המס"י אבל אי אפשר לחבר את זה עם דברי רח"ו, לא המתכונת שונה הדרישה שונה.

כפי הבנתי הקלושה, בין להמס"י ובין להגר"ח תוצאת התשובה וחידושה היא שנמחק מה שעשה לרעה. חידוש גדול. ואם מצאנו גם בהיפוך שאפשר למחוק מעשים טובים, הרי מה החידוש בתשובה. כך התכוונתי. [נכון שהדרישה שונה לדעת הגר"ח, כפי שכתבת משמו, (אגב, במטותא לציין מקומו, ושכמ"ה) וא"כ אין זה בדיוק שוה לתוהה על הראשונות, אך התוצאות הן שוות, ובכן הדרא קושיא לדוכתא.]

[אוצר החכמה]

דברי הגר"ח בכתר ראש. ולא הבנתי מי שעובד שעה ביום ומרויח עשרת אלפים ש"ח בחודש ומי שעובד בשביל זה 12 שעות ביום הם שוים בעיניך רק כי התוצאה שווה?

[הרע במיעוטו]

לא הבנתי את השאלה, כשאני בפלוס בבנק אני יכול להודיע לו שאינני מעוניין בכסף והוא לא יתנגד אבל כשאני במינוס אני לא יכול להחליט לוותר על החוב..

[פשיסחא]

את תשובת הרע במיעוטו, דתוהה על מצוות זה כמוחל על חוב שחייבים לו וברור שניתן לוותר עליו, אבל כשעשה עבירות הוא חייב וזה החידוש שיכול למחוק את זה, שמעתי פעם בדרשה מהגרי"ד אלתר שליט"א.

[אוצר החכמה]

ע"פ תירוץ זה לא מוסבר מה רוצה הנביא יחזקאל. בשוב צדיק ומצדקו ועשה עול? אין לזה קשר. הוא לא רוצה שכר על מצוותיו אז הוא לא מקבל.

לפי ההבנה האחרת זו שהביאה לקושיה יחזקאל מחדש חידוש גדול שעושים חשבון כולל לאדם ומעשיו המאוחרים משפיעים על היחס לראשונים.
כי היה אפשר לומר כל יום בפני עצמו על צדקותיו מגיע לו שכר ועל חטאיו מגיע לו עונש ואין אחד מבטל את השני. (כעין דיון הגמרא בסוטה בעבירה מכבה מצווה אבל שם מדובר שלא חזר בו) ועל זה אומר יחזקאל שאינו כן אלא בין לטוב ובין למוטב עושים חשבון וסופו משפיע על היחס לתחילתו.

[גיורא בשמי שמיא]

דברי הגר"ח בכתר ראש. ולא הבנתי מי שעובד שעה ביום ומרויח עשרת אלפים ש"ח בחודש ומי שעובד בשביל זה 12 שעות ביום הם שוים בעיניך רק כי התוצאה שווה?

אכן, במקרה שהקושיא היא על הרווחת העשרת אלפים.
ולנמשל: החידוש של תשובה היא עקירת מה שעשה. וא"כ קשה מה שיש עקירת מה שעשה לטוב.

וכן מי שתירץ לענין חוב וזכות לא ירד להבנת הקושיא. שאין הקושיא על השכר אלא על עקירת מעשיו.

ועיין לעיל מה שכתבתי לחלק בין ל׳ הגמ׳ ללשון הרמב"ם, ובכלל דברי דבריכם. (שבגמ׳ אפשר ללמוד שהוא רק שמוותר על השכר, אך ל׳ הר"מ פ"ד תשובה מ׳ שאבד המצות עיי"ש)

[אוצר החכמה]

איני יודע למה אתה מניח שיש בעייה שנקראת עקירה וסביבה מסתובב כל העניין. גם בני אדם מבינים שיש מקום לחוטא לתקן חטאיו.

[גיורא בשמי שמיא]

איני יודע למה אתה מניח שיש בעייה שנקראת עקירה וסביבה מסתובב כל העניין. גם בני אדם מבינים שיש מקום לחוטא לתקן חטאיו.

ודאי שזהו החידוש של תשובה לדעת המס"י "הרי שרצח וכו׳". ואיני רואה בכל דברי החברים כאן מקור להגיד אחרת.
ואדרבה ממה שבני אדם מבינים שיש מקום לחוטא לתקן חטאיו, משם ראיה לדידי, שמה שמובן הוא שמי שמתחרט לא ייענש על משובתו. ולזה אין צריך לחידוש של תשובה. מה שלא מובן לבני אדם, וממילא שצריך לזה חידוש של תשובה, היא עקירת מעשים שנעשו כבר.

[דעת_האברך]

שמעתי מהג"ר שמעון אשר גולדברג שליט"א יישוב לקושייה [וכמדומני שבימי חרפי עלה ברעיוני יישוב זה גם כן], על פי חקירת רבי איצל'ה בלאזר זצ"ל האם המצוות חוב הן על האדם וממילא מי שלא מקיימן צריך להיענש אך מי שמקיימן אינו צריך לקבל שכר, או דלמא המצוות הן כמו נדבה, וממילא מי שמקיימן צריך לקבל שכר, אך מי שלא מקיימן לכאורה אינו צריך להיענש, והסיק ר' איצל'ה שהמצוות הן חוב, ומה שמקבלים שכר הוא בגדר חסד ולא בגדר "שכר".
ולפי זה היישוב על השאלה פשוט בתכלית: אדם שעשה מצוות וזכה לקבלת שכר על כך אין זה כשכר ממש אלא כחסד מאת ה' שרצונו להיטיב לעושי רצונו אף שהיו חייבים לעשות את מעשיהם כחוב גמור, אך אם תהה על הראשונות שוב אין ה' מבקש לעשות איתו חסד זה. אולם אם עשה עבירות וחזר בתשובה הרי שעבר על חובתו ובזה מהיכי תיתי שעל ידי תשובה ותהיה על הראשונות ייפטר מחיובו. [המאמר של הגרשא"ג היה ארוך בהרבה וכלל מקורות ועניינים רבים נוספים, אך כתבתי את תמצית התשובה הנוגעת לעניין לפי זכרוני].

[עושה חדשות]

בעניי אינני מבין את השאלה. הלא גם בדרכי בנ"א כך הוא, שאם יש אדם שעשה 'רע' או שהוא רע בעצמותו, אי"ז משנה האם בתחילה היה כשר ואח"כ הרשיע או שבתחילה היה רשע ואח"כ עזב דרכו, סו"ס יש עליו חותם של הרוע שעשה. והסיבה היא פשוטה ביותר, כי צריך להיות טוב כל הזמן, ולא להיות רע אפילו רגע אחד. וא"כ אף שהתוהה על הראשונות מפסיד שכרו, מ"מ אין בכך טעם להכריח שהשב בתשובה לא יקבל עונשו, לולי חסדו ית' וכו'.

[פרי יהושע]

הרב עו"ח, למה יותר קל להיחשב רע מאשר טוב?.

[דרומי]

כי יצר לב האדם רע מנעוריו. עיר פרא אדם יולד. ועוד כהנה.

בקיצור, המצב הטבעי של האדם הוא רע, והחידוש הוא שיכול להפוך עצמו לטוב. הזכויות והמצוות הם החידוש.

כמובן אין הכוונה מצד נשמתו הפנימית, אלא מצד גופו ונפשו הבהמית, שהם נמצאים בעולם הזה, שרובו ככולו רע, והקליפות שולטות בו, וחסד ה' שיש לנו את האפשרות גם לעשות דברים טובים מפעם לפעם.

[עושה חדשות]

הרב עו"ח, למה יותר קל להיחשב רע מאשר טוב?.

לא משום שיותר קל להיחשב, אלא משום שצריך להיות טוב במאה אחוז. וזה דבר פשוט גם במלכותא דארעא.
אם תרצה לקבל את הדברים בנוסח עמוק יותר, עיין נא בס' פחד יצחק, יום הכיפורים, מאמר ו.

[גיורא בשמי שמיא]

בעניי אינני מבין את השאלה. הלא גם בדרכי בנ"א כך הוא, שאם יש אדם שעשה 'רע' או שהוא רע בעצמותו, אי"ז משנה האם בתחילה היה כשר ואח"כ הרשיע או שבתחילה היה רשע ואח"כ עזב דרכו, סו"ס יש עליו חותם של הרוע שעשה. והסיבה היא פשוטה ביותר, כי צריך להיות טוב כל הזמן, ולא להיות רע אפילו רגע אחד. וא"כ אף שהתוהה על הראשונות מפסיד שכרו, מ"מ אין בכך טעם להכריח שהשב בתשובה לא יקבל עונשו, לולי חסדו ית' וכו'.

בלי להיכנס לתוכן דבריך, גם אתה הבנת את הקושיא מצד הגמול. ואינו. כמו שהסברתי לעיל כמה פנים, וכאשר תראה בעליל אם רק תפתח ר׳ אלחנן ותעיין בפנים. הקטע נמצא לנוחיותך בדוגמאות לביאורי אגדות ע"ד הפשט שבסוף קובץ הערות (סימן ג׳), וכן בקובץ מאמרים (בהחדש בחלק א׳).

[עושה חדשות]

בפרשה המדוברת שם ביחזקאל, נראה שבתפיסה האנושית הכל נקבע כפי ההתחלה, לטוב ולמוטב, עד שאמרו "לא יתכן" וכו'.

וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל כְּכֹל הַתּוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה הָרָשָׁע יַעֲשֶׂה וָחָי כָּל צדקתו צִדְקֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא תִזָּכַרְנָה בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּם יָמוּת: וַאֲמַרְתֶּם לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲדֹנָי שִׁמְעוּ נָא בֵּית יִשְׂרָאֵל הֲדַרְכִּי לֹא יִתָּכֵן הֲלֹא דַרְכֵיכֶם לֹא יִתָּכֵנוּ: בְּשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל וּמֵת עֲלֵיהֶם בְּעַוְלוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה יָמוּת: וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיַּעַשׂ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה הוּא אֶת נַפְשׁוֹ יְחַיֶּה: וַיִּרְאֶה וישוב וַיָּשָׁב מִכָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה חָיוֹ יִחְיֶה לֹא יָמוּת: וְאָמְרוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲדֹנָי הַדְּרָכַי לֹא יִתָּכְנוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל הֲלֹא דַרְכֵיכֶם לֹא יִתָּכֵן: לָכֵן אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפֹּט אֶתְכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק שׁוּבוּ וְהָשִׁיבוּ מִכָּל פִּשְׁעֵיכֶם וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם לְמִכְשׁוֹל עָוֹן: הַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיכֶם אֶת כָּל פִּשְׁעֵיכֶם אֲשֶׁר פְּשַׁעְתֶּם בָּם וַעֲשׂוּ לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה וְלָמָּה תָמֻתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל: כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ:

[הצעיר באלפי]

הרי ידועים המה דברי הרמח"ל ועד"ז הרחיב הגרא"וו בקובץ מאמרים כדלהלן:

בעבירה יש ב' חלקים, א' שכיון שהתחרט נתכפר לו חטאו, ב' שחטא שלו עשה פגם וקלקול-ובתשובה עוקר הפגם והקלקול.
ולכן זה פשוט דמי שהתחרט באמת, הרי נתכפר לו חטאו, ואינו מתייחס אליו כלל, וכדוגמת התוהה על הראשונות שבודאי המצוה הוא חי וקיים, רק מכיון שהוא תוהה עליהם אינם מתייחסים אליו, כי תוהה על מה שעשה ודו"ק, אך עדיין איכא פגם וקלקול בעולם, כי הקלקול לא נמחק, וזהו הרבותא דתשובה, שמועיל גם לענין זה, מאש"כ בתוהה על הראשונות שאין הדבר כן ודוק.

[עושה חדשות]

בפרשה המדוברת שם ביחזקאל, נראה שבתפיסה האנושית הכל נקבע כפי ההתחלה, לטוב ולמוטב, עד שאמרו "לא יתכן" וכו'.

וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל כְּכֹל הַתּוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה הָרָשָׁע יַעֲשֶׂה וָחָי כָּל צדקתו צִדְקֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא תִזָּכַרְנָה בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּם יָמוּת: וַאֲמַרְתֶּם לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲדֹנָי שִׁמְעוּ נָא בֵּית יִשְׂרָאֵל הֲדַרְכִּי לֹא יִתָּכֵן הֲלֹא דַרְכֵיכֶם לֹא יִתָּכֵנוּ: בְּשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל וּמֵת עֲלֵיהֶם בְּעַוְלוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה יָמוּת: וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיַּעַשׂ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה הוּא אֶת נַפְשׁוֹ יְחַיֶּה: וַיִּרְאֶה וישוב וַיָּשָׁב מִכָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה חָיוֹ יִחְיֶה לֹא יָמוּת: וְאָמְרוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲדֹנָי הַדְּרָכַי לֹא יִתָּכְנוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל הֲלֹא דַרְכֵיכֶם לֹא יִתָּכֵן: לָכֵן אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפֹּט אֶתְכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק שׁוּבוּ וְהָשִׁיבוּ מִכָּל פִּשְׁעֵיכֶם וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם לְמִכְשׁוֹל עָוֹן: הַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיכֶם אֶת כָּל פִּשְׁעֵיכֶם אֲשֶׁר פְּשַׁעְתֶּם בָּם וַעֲשׂוּ לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה וְלָמָּה תָמֻתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל: כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ:

ונקודה נוספת משמע שם לכאו', דהענין של תשובה וכן תוהה על הראשונות, מישך שייך להא דבֵּן לֹא יִשָּׂא בַּעֲו‍ֹן הָאָב וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲו‍ֹן הַבֵּן, כמבואר בכל הענין.

[אור עולם]

בפחד"י ר"ה מדבר בזה
(יחסית בהתחלה, לפני מאמר ט"ו, איני זוכר בדיוק היכן אך אפשר למצוא במפתח ע"פ הגר"א וסרמן)