"ויש לדקדק בעיקר מחשבת שלא לשמן דמנחות. היינו מחבת לשם מרחשת או איפכא. דבשלמא שלא לשמן דזבחים. כגון עולה לשם חטאת או שאר שינוי השם חד מחבריה משונה בקדושתו וכפרה אחרת לו. אבל מחבת ומרחשת שניהם שוין בקדושתן ועבודה אחת להם. ואינן משונים אלא במעשיהם, דזו עמוקה ומעשי' רוחשין, מנ"ל דזה חשיב שלא לשמן לפסול במחשבה".
שמואל דוד כתב:ב.
רש"י ד"ה חוץ ממנחת חוטא - כגון ההיא דמטמא מקדש כו'
יש לעיין מדוע נקט טומאת מקדש דוקא. ועוד הול"ל שבועת העדות דאקדמיה קרא ןצ"ע.
ההוא דאמר כתב:ב, א
מה חידש רש"י שצריך להביא מנחה חדשה לשם מרחשת
רד"ה אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה. דלא יצא ידי נדרו וצריך להביא אחרת לשם מרחשת.
וצ"ע, מה בא רש"י לומר שאת המנחה הנוספת שצריך להביא, צריך להביאה לשם מרחשת. והלא פשיטא, דמצד מנחה אחרת שאינה מרחשת כבר הביא [כאשר הפכה מנחתו שנקמצה שלא לשמה, לשם מנחת נדבה], ואם כן נשאלת השאלה לשם מה צריך להביא הוא מנחה נוספת. פשוט וברור שזהו מחמת שלא נקמצה המנחה לשם מרחשת, ואם כן הדין נותן שמכך שחייב להביא הוא מנחה נוספת, בהכרח שזהו חובת מנחת מרחשת שחייב להביאה, ואם כן לשם מה פירש"י זאת, שצריך להביאה לשם מרחשת, והלא מילתא דפשיטא היא, וצ"ע.
"ונדבה מי שרי לשנויי בה. וכיון דרחמנא קרייה נדבה מי שרי לשנויי בה הא אמרינן בפ' שני (לקמן ד' כט:) אסור לחשב בקדשים ויליף מקרא דלא יחשב".
שמואל דוד כתב:ב.
רש"י ד"ה מתני' כל המנחות שנקמצו שלא לשמן - כגון שהתנדב מנחת מרחשת והביאה וקמצה הכהן ואמר הריני קומץ לשם מחבת
לכאורה ק"ק מדוע האריך כ"כ בפירושו והכי הול"ל "כגון שקמץ מרחשת לשם מחבת" ותו לא, דומה למש"כ בריש זבחים בד"ה מתני' כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן - שנשחט עולה לשם שלמים
שמואל דוד כתב:ההוא דאמר כתב:ב, ב
סתירת דברי רש"י במקור האיסור להמשיך ולעבוד שלא לשמה בנדבה
ונדבה מי שרי לשנויי בה.
מבואר, שהגם שהתחיל בעבודת שלא לשמה במנחה, מכל מקום אסור לכהן להמשיך ולעבוד שלא לשמה, כפי שבנדבה אסור לשנויי בה, ופירש"י בד"ה ונדבה וכו'. "והכתיב אם זבח שלמים קרבנו (ויקרא ג) שתהא זביחה לשם שלמים".
והקשה הגר"א וסרמן [קוב"ש ח"ב סי' כב] בסתירת דברי רש"י למשכ"ת במסכת זבחים [ב, ב]:"ונדבה מי שרי לשנויי בה. וכיון דרחמנא קרייה נדבה מי שרי לשנויי בה הא אמרינן בפ' שני (לקמן ד' כט:) אסור לחשב בקדשים ויליף מקרא דלא יחשב".
הרי שמשום לתא דלא יחשב נאסר להמשיך לעבוד שלא לשמה, ומדוע הכא במנחות פירש"י דילפינן לה מקרא דאם זבח שלמים, ולא משום איסורא דלא יחשב, וצ"ת.
עיין צאן קדשים ובחידושי הגרז"ס במנחות.
נוטר הכרמים כתב:שמואל דוד כתב:ב.
רש"י ד"ה מתני' כל המנחות שנקמצו שלא לשמן - כגון שהתנדב מנחת מרחשת והביאה וקמצה הכהן ואמר הריני קומץ לשם מחבת
לכאורה ק"ק מדוע האריך כ"כ בפירושו והכי הול"ל "כגון שקמץ מרחשת לשם מחבת" ותו לא, דומה למש"כ בריש זבחים בד"ה מתני' כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן - שנשחט עולה לשם שלמים
איני מבין מה הקושיא, נקודת הקושי שעמדה לפני רש"י היא ששחיטה ישנה בזר ולכן מביא הקרבן ומתנדבו יכול לשנות בעצמו, ואילו במנחה כיון שקמיצה היא רק ע"י הכהן, השינוי הוא רק ע:"י הכהן ולא ע"י המתנדב עצמו.
שמואל דוד כתב:ב.
רש"י ד"ה חוץ ממנחת חוטא - כגון ההיא דמטמא מקדש כו'
יש לעיין מדוע נקט טומאת מקדש דוקא. ועוד הול"ל שבועת העדות דאקדמיה קרא ןצ"ע.
"שכן ישנן במחשבה. קדשים נמי איתנהו במחשבה (וכן נמי פסול קדשים ופיגול ע"י מחשבה הם באים) גמר בלבו לומר שור זה עולה הרי הוא עולה כדתני' בשבועות בפ"ג (דף כו:) מוצא שפתיך אין לי אלא שהוציא בשפתיו גמר בלבו מנין ת"ל כל נדיב לב עולות".
ביקורת תהיה כתב: ג. בשליחות יד אמרי ב"ש 'לחייב על המחשבה כמעשה', ושם על כרחין 'מחשבה' היינו דיבור, שהרי אי אפשר להעיד על מחשבה שבלב איש, וכיצד אפוא נחייב את השומר בגין מחשבתו לשלוח יד? וכמו בשליחות יד כן גם בקדשים, 'מחשבה' האמורה בהם היינו הוצאת דיבור בפה.
ההוא דאמר כתב:מדוע לרש"י לא ניחא ליה בהכי.
ההוא דאמר כתב:ב, ב
האם בפיגול בעינן דיבור
רד"ה מחשבה. "הך מחשבה דקדשים הוצאת דיבור בפה הוא כדאמרי' בבבא מציעא (ד' מד.) על כל דבר פשע לחייב על המחשבה כמעשה דאי לאו מוציאו בפה מחשבתו למאי נחייב לה".
צריך בירור א. לכאורה סתרי דברי רש"י אהדדי למה שכתב בקידושין [מא, ב]"שכן ישנן במחשבה. קדשים נמי איתנהו במחשבה (וכן נמי פסול קדשים ופיגול ע"י מחשבה הם באים) גמר בלבו לומר שור זה עולה הרי הוא עולה כדתני' בשבועות בפ"ג (דף כו:) מוצא שפתיך אין לי אלא שהוציא בשפתיו גמר בלבו מנין ת"ל כל נדיב לב עולות".
הרי שלגירסא אחת ברש"י, פסול פיגול הרי הוא במחשבה.
ב. מדוע באמת פירש"י בסוגיין דמחשבת פיגול הוי דיבור ולא מחשבה, והלא כפי שהקדש הקרבן מהני במחשבה לכו"ע כדילפינן מנדיב לב עולות, הוא הדין שמחשבת פיגול שמתפיס את עבודת הקרבן לקרבן אחר, בעינן שתועיל במחשבה.
שמואל דוד כתב:שמואל דוד כתב:ב.
רש"י ד"ה חוץ ממנחת חוטא - כגון ההיא דמטמא מקדש כו'
יש לעיין מדוע נקט טומאת מקדש דוקא. ועוד הול"ל שבועת העדות דאקדמיה קרא ןצ"ע.
ועיין רש"י סוטה טו ד"ה מנחת חוטא - הבא על חטא דמטמא מקדש ושבועת העדות ושבועת ביטוי דכתיב התם ואם לא תשיג ידו לשתי תורים וגו'
הקדים טומאת מקדש וקדשיו.
וע"ע סוטה כג רד"ה כר"א בר"ש - במנחות בפ' אלו מנחות (דף עג:) גבי מנחת חוטא כהן שמביא על שמיעת קול או על ביטוי שפתים או על טומאת מקדש וקדשיו כו'
וצריך ישוב לכל זה.
שמואל דוד כתב:ייש"כ. איפה הוזכר פסח?
אצרף מה שהעליתי בזה משכבר הימים.ההוא דאמר כתב:ההוא דאמר כתב:ב, ב
האם בפיגול בעינן דיבור
רד"ה מחשבה. "הך מחשבה דקדשים הוצאת דיבור בפה הוא כדאמרי' בבבא מציעא (ד' מד.) על כל דבר פשע לחייב על המחשבה כמעשה דאי לאו מוציאו בפה מחשבתו למאי נחייב לה".
צריך בירור א. לכאורה סתרי דברי רש"י אהדדי למה שכתב בקידושין [מא, ב]"שכן ישנן במחשבה. קדשים נמי איתנהו במחשבה (וכן נמי פסול קדשים ופיגול ע"י מחשבה הם באים) גמר בלבו לומר שור זה עולה הרי הוא עולה כדתני' בשבועות בפ"ג (דף כו:) מוצא שפתיך אין לי אלא שהוציא בשפתיו גמר בלבו מנין ת"ל כל נדיב לב עולות".
הרי שלגירסא אחת ברש"י, פסול פיגול הרי הוא במחשבה.
ב. מדוע באמת פירש"י בסוגיין דמחשבת פיגול הוי דיבור ולא מחשבה, והלא כפי שהקדש הקרבן מהני במחשבה לכו"ע כדילפינן מנדיב לב עולות, הוא הדין שמחשבת פיגול שמתפיס את עבודת הקרבן לקרבן אחר, בעינן שתועיל במחשבה.
ניתן להאיר אלומת אור חדשה בדברי רש"י, דאין כוונתו לחדש שפיגול בעי דיבור, אלא דווקא הכא בעינן דיבור על מנת שיהא לזה דין מעשיה ניכרים, כפי שפירש הגרי"ז [הובא בשיעורי הגרמ"ד ב, ב], ולפי זה לא סתרי אהדדי דברי רש"י כלל [לכל הגירסאות], כיון דליכא דין מסוים בפיגול דבעינן דיבור.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 104 אורחים