נוסח ברכת ירושלים בברכמה"ז

[רבותיי]

מבואר בגמרא ברכות כי דוד ושלמה תקנו את ברכת ירושלים והמקדש, המוכרת לנו כמתחילה ב'רחם נא'.
ומפורש שם, שדוד תיקן את הברכה ביחס לירושלים, ואילו שלמה הוסיף לתקנה גם בנוגע למקדש.
מסתבר, שנוסח הברכה הייתה בסגנון הודאה, וכברכות הראשונות. כי מה שייך לבקש רחמים כאשר ירושלים בנויה לתפארה, הכסף והזהב בה כחול, והמקדש מתנוסס בה לעטרה?
לכאורה, עם חורבן הבית, ואולי אף בעת שיבת ציון (תקופת כנסת הגדולה), תקנו והיפכו את נוסח הברכה לבקשת רחמים ונחמה.
האם יש מקור להנחה מסתברת זו?
מה המקור הראשוני לנוסח הברכה כפי שהיא מצויה בידינו?
מה הקשר בין פתיחת הברכה וחתימתה ולבין התפילה על הפרנסה 'הנתקעת' באמצעה?

[דרומי]

זכור לי שבספר 'בית אלקים' להמבי"ט מדבר בזה

[דרומי]

למעשה, מי שתיקן את ברכת "בונה ירושלים" היו דוד ושלמה, והם תיקנו זאת בזמן השיא של פריחתה של ירושלים. אם כן, האם אפשרי לומר שהם תיקנו ברכה בנוסח זה? המבי"ט סבור שכן - ולכאורה הדברים מתאימים רק לפי נוסחתו הוא בברכה זו. [וזה לשונו: "... זה נוסחה 'רחם ה' אלקינו עלינו ועל ישראל עמך, ועל ירושלים משכן כבודך, ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו. אבינו רענו זוננו הרויחנו, הרווח לנו ה' אלקינו מהרה מכל צרותינו, ואל תצריכנו ה' אלקינו עוד לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלואתם, אלא לידך הטובה המלאה והרחבה. לא נבוש בעולם הזה ולא נכלם לעולם הבא, ומלכות בית דוד מהרה תחזירנה למקומה, ברוך אתה ה' בונה ירושלים'. – כל זאת הברכה היתה ראוי' ליאמר בזמן דוד ושלמה, ומה שאמר 'ומלכות בית דוד מהרה תחזירנה למקומה', אפשר שייסדו ברוח הקדש שראו שימלוך ירבעם על עשרת השבטים כנבואת אחי' השילוני והי' עתיד לחזור אליהם לסוף ל"ו שנה, או אפשר שנאמר זה על זמן המשיח, שידעו שתחרב הבית בראשונה ובשני' כמו שהוא רמוז בתורה ביאת המשיח באלף הששי"].
אך במקורות אחרים נאמר במפורש, שדוד ושלמה לא תיקנו את הברכה מלכתחילה בנוסח זה אלא בנוסח שונה, ואם כך מובן, שגם בימות המשיח יחזור הנוסח לתיקונו. כך כותב הרשב"א בחידושיו (ברכות מח, ב): "אין אנו אומרים באותו מטבע שתקנו דוד ושלמה, שאנו מבקשים להחזיר המלכות ולבנות הבית – והם היו מבקשין להעמיד המלכות ולהעמיד הבית ולהמשיך שלוות הארץ".

[רבותיי]

יישר כוחך.
דברי המבי"ט צריכים עיון, וכי שמענו מעולם שיתוקן נוסח ברוח הקודש, כאשר המון העם לא מבינים מה זה ועל מה זה?!

[אוצר החכמה]

כמדומני שיש רשב"א בברכות שכותב שבזמן שביהמ"ק היה קיים היו מתפללים על קיומו.

[עקביה]

חידושי הרשב"א מסכת ברכות דף מח עמוד ב
הא דאמרי' משה תקן להם ברכת הזן יהושע תקן להם ברכת הארץ וכו', ק"ל והא קיי"ל בסמוך דברכות אלו מדאורייתא נינהו, וי"ל דמטבען הוא שטבעו להן דאי מדאורייתא אם רצה לאומרה באי זה מטבע שירצה אומרה ואתו משה ויהושע ודוד ושלמה ותקנו להן מטבע לכל אחת ואחת בזמנה, וכדאמרי' לעיל בפרק כיצד מברכין גמ' ועל כלם אם אמר שהכל יצא [מ' ב'] מנימין רעיא בתר דאכל אמר בריך מריה דהאי פיתא אמר רב יצא ואקשינן מאי קמ"ל אף על גב דאמרה בלשון חול יצא, תנינא אלו נאמרים בכל לשון וכו' איצטריך סד"א היכא אמרי' כי אמרה בלשון חול יצא היכא דאמרה כי היכי דתקינו לה רבנן אבל כי לא אמרה כי היכי דתקינו לה רבנן לא יצא קמ"ל, דאלמא המטבע הוא שטבעו רבנן, ובודאי דקודם כיבוש הארץ ובנין ירושלם לא היו אומרין כמטבע שאמרו לאחר כיבוש ובנין, וכמו שאין אנו אומרים כאותו מטבע שתקנו דוד ושלמה שאנו מבקשים להחזיר המלכות ולבנות הבית והם היו מבקשין להעמיד המלכות ולהעמיד הבית ולהמשיך שלות הארץ.

[רבותיי]

עתה, לאחר שמצאתי מקור להנחתי הראשונה, אבקש לשתף את הציבור בסברה אחרונה.
כמדומה, ומאחר ושינו את מטבע הלשון הטבעי מנוסח הודאה (כפי שמתבקש בברכת המזון) לבקשה, 'קפצו על העגלה' והוסיפו תחינות לשפר את המצב גם בתחום ה'מזון' (=רענו זוננו פרנסנו וכלכלנו), אשר אינו כפי הרצוי כלל. ולא שינו את טופס הברכה הראשונה הואיל ועדיין יש מזון וכלכלה להודות עליהם, שהרי בברכה אחרונה על המזון עסקינן. אך בברכה שלישית, שכל כולה נשתנית לבקשה - הוסיפו גם בקשה על המזון.
מה דעת הרבנים?

[אוצר החכמה]

הרשב"א לא כותב שקודם היתה הודאה אלא בקשה שהבית יתמיד בקיומו.

[רבותיי]

צודק, לא דייקתי.
אם כן לא מצאתי מקור להנחה הראשונה גם כן.
אך לך נא ראה בהמשך הסוגיה לדעת חכמים שהסמיכו את שלושת או ארבעת הברכות על דברי תורה, ודרשו "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך"
ומן "הטובה" דורשים את ברכת בונה ירושלים. והכל המשך למצוות 'וברכת'. ואין כל סיבה לומר שברכת המזון והארץ - הודאה, ובברכת ירושלים משמעות המונח 'ברכה' משתנה לבקשה.

[אוצר החכמה]

כמדומני שמבואר (כמדומני ברש"י או רשב"ם בע"פ) שזה נוסח של כל ברכות ארוכות שיש בהם גם בקשות.

[רבותיי]

כל כולה בקשות מלבד המילים 'בונה ירושלים'.

[אוצר החכמה]

אולי התייחסו לכל שלוש הברכות כעניין אחד ופתחו בהודאה והמשיכו בבקשה.

[החושב]

דווקא מה שאומר 'רבותיי' נשמע מאוד הגיוני. עניין העיקרי של ברכת המזון - זו הודאה. ולכן מסתבר יותר שהיו מודים על ירושלים ועל המקדש (וכשם שמודים על הארץ הטובה).
אלא שאכן בדברי הרשב"א מבואר לא כן.
וכן, בעצם, מוכח מלשון הגמרא, שעיקר עניינה בקשה:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מח עמוד ב
דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך,

וכי אפשר לפרש שהכוונה היא מודים על ישראל עמך? הלא בוודאי כוונת הגמרא היא ל'רחם' וכדומה.

כך שדברי הגמרא והרשב"א צריכים עיון גדול.

[החושב]

אולי התייחסו לכל שלוש הברכות כעניין אחד ופתחו בהודאה והמשיכו בבקשה.

אבל איפה רמוז בתורה שצריך דווקא לבקש? וכן, מה הסברא? אכלת, שבעת - עכשיו תבקש. מה ההקשר?

[רבותיי]

אם נתעלם מדברי הרשב"א וניקח ממנו רק את הלגיטימציה לומר שנוסח הברכה השתנה לאחר החורבן, נוכל לומר שדוד תיקן להודות על היות ישראל לעם, שזה קשור לעצם קיום המלכות. עד מלוך מלך בישראל - היו בני ישראל מפורדים לשבטים, ובית המלוכה הוא המאחד את העם ומקיימו.
כשהגמרא אומרת שדוד תיקן על ישראל עמך, הכוונה שתיקן להודות על המלכות בכלל, מה שמזמנו היה 'מלכות בית דוד' (אלא שלא היה צורך להדגיש את המובן מאליו, ורק לאחר היפרדות המלוכות יש צורך להבהיר למה הכוונה.)
כל זה לענ"ד כהצעה בעלמא.

[יושב ירושלים]

בעיקר השאלה על מקומה של בקשת 'רענו זוננו' בבונה ירושלים יש לציין לדברי הרמב"ן [שבת קיג:] שעמד בזה וז"ל:

ואני תמה בין בחול בין בשבת רענו פרנסנו בבונה ירושלים מאי בעי, ושמא בברכת הזן היו אומרים כן כמו שאנו אומרים בה לא חסר לנו ולא יחסר לעולם ועד.

עוד שמעתי לפרש בדרך צחות שכל האומר ברכת 'בונה ירושלים' מעיד בעצמו שנצרך הוא ביותר לבקשה זו שהרי אם היתה לו עבודה כוללה בברכת הארץ כדין הפועלים.

[רבותיי]

תודה רבה על הרמב"ן!!!

[דרומי]

ווארט חסידי (אולי מבית ויזניץ) אומר שאנו מבקשים מהקב"ה שאכן נשכיל לבקש כראוי ובאמת את מלכות בית דוד ובנין ירושלים. ולזה מקדימים אנו שיסיר מאתנו את כל המניעות האחרות של טרדות פרנסה וכו', ואז כשנגיע לרווחה גשמית נוכל לבקש ולהתחנן כראוי על הדברים הרוחניים והאמיתיים. ודפח"ח.

[איש גלילי]

כמדומני שמבואר (כמדומני ברש"י או רשב"ם בע"פ) שזה נוסח של כל ברכות ארוכות שיש בהם גם בקשות.

רש"י ברכות דף מ"ו ע"א ד"ה כדתניא.