מלבב כתב:א. האומנות הוא איך להכין את הדם שיהיה ראוי לצביעה, להפוך אותו לכחול צריך פשוט לבשל אותו, וגם זה לא פשוט אם לא יודעים את זה, ולכן מאות שנים לא ידעו את זה, וכל הזמן מתגלים עוד טכניקות איך להפוך אותו לכחול, ולכן לא מסתבר מה שעתניאל רוצה לטעון שהקדמונים לא ידעו אף דרך להפוך אותו לכחול, כמה מגוחך שכל הצבעים האפשריים מכל סוגי הפופורפורא ידעו לעשות חוץ מכחול.
ב. הרמבם והרבה ראשונים כתבו שצבע התכלת הוא כצבע הרקיע אז מה יש לדון פה, ועל איזה ראב"ד אתה מדבר? והרדבז כתוב שיש תכלת יותר כהה ופחות כהה וכולם כשרים, כך שאין כ"כ נפקא מיניה בין השיטות.
א. האם להכין את דם החלזון הוא שונה מהכנת שאר כל הצובעים? והרי אתם אומרים כל הזמן שכונת הגמ' נותן דם חלזון ומנים פירושו הסימנין הידועים הנצרכים בכל הכנת צבען. ואם כנים דברי אז ודאי ששאר האומות ובכל השנים ידעו את החלק הזה.
ולא הבנתי הרי אתם אומרים שחשיפה לשמש הופכת אותו לכחול וא"כ מה כ"כ קשה בזה וודאי שברוב הניסויים לא ימלט שלא יהי' באיזה פעם בשמש.
אמנם באמת טענת הרב עתניאל מתעוררת שבעתיים אם כ"כ קל הוא לעשות כחול למה כמעט ואינו מוזכר צבע הכחול.
ב. הראב"ד הי' פליטת הקולמוס וכוונתי הי' 'רש"י' ואתקנו בע"ה.
צבע הרקיע הוא כחול בהיר וכן מפורש בדברי ר"א בן הרמב"ם שכתב כחול נוטה ללבן, אמנם באבן עזרא כתוב כחול נוטה לשחרות דהיינו כחול כהה וברש"י כתוב צבע הרקיע כשנוטה לשקוע דהיינו ג"כ כהה, והם מדחיקים עצמם בהרמב"ם שגם הוא כונתו כן וא"א לומר כן בכל המפרשים. כל זה כתוב מפורש בספר לבוש הארון, ולכן לא הבנתי איך תוכ"ד הוא מחליט שהצבע האמיתי הוא כחול כהה.
אמנם הייתי במוזיאון ארצות המקרא והם טוענים שמכיון שבחז"ל כתוב דהרקיע דומה לאבן הספיר וכ"ה במקורות ארכיאולוגים והספיר הזה הוא האבן לאפי ... (לא זוכר את שמו), והם גם טוענים שלפני הפקת החלזון הי' האבן הזה המקור לצבע התכלת (ומקורו באפגניסטן והי' יקר מאד ומבוקש מאד והיו כמה דברים במקומו זהי' יותר זול וכדוגמת קלא אילן ביחס לתכלת), ושם מראים דוגמאות מהאבן הנ"ל והוא באמת יותר כהה. אמנם כ"ז הוא מקור ארכיאולוגי ואיני יודע כמה יש ראי' מזה. תוך כדי כתיבתי נזכרתי שלשון הגמ' מוכיח מהפסוק כמעשה לבנת הספיר ויש ע"ז טיעון שלם ואולי זהו מקורו של ר"א בן הרמב"ם שהוא תכלת נוטה ללבן. ואיני כותב בידיעה.
עתניאל בן קנז כתב:א. למה לא מסתבר?
בצביעת אריגים יש שני שלבים מרכזיים. 1 להפיק את הצבע. 2 לצבוע את האריג באופן שיקלט הצבע היטב, יתקיים כראוי ולא ידהה וכו'.
בצור ואיי אלישה היו מומחים בשני התחומים.
גם התכלת שהופק מקלא אילן היה זקוק לצבעים מומחים שהאריג יצא משובח ומלכותי,
ולכן הם היו מקור גם לארגמן (שהופק מאק"ק) וגם לתכלת (שהופק מצבעים מן הצומח) ומשם הם יצאו אותם לרחבי העולם.
הוא לא מסתבר שהכתוב קורא 'תכלת' לקלא אילן כי בפשטות תכלת תמא הוא אותו חומר המופק מחלזון.