אוצר החכמה כתב:מה אתה אומר על השאלה שהעליתי ביחס לרשות לדון בכלל. האם גם שם אתה טוען שההסבר שנתן הרב גורן כמו שהביא מבקש חכמה משכנע אותך ואתה רוצה להבין איך יתכן שכולם לא הסכימו את זה.
אם כן הוא אבקש ממך לכתוב בתמצית את הטענה שנראית לך כל כך צודקת.
בטענה הזו פחות התעמקתי, ראשית מפני שאיני מכיר את הסוגיא היטב, קראתי רק את דבריו של הרב גורן, שנית מפני שאם רק זו היתה הבעיה אם כך שיקומו דייני בית הדין בפ"ת וידונו מחדש לאור טענותיו של הרב גורן.
עכ"פ אכתוב כן בקצרה את טענותיו של הרב גורן:
א) כתב הרמב"ם (פ"ב ממרים ה"א) בי"ד גדול שדרשו באחת מן המדות כפי מה שנראה בעינהם שהדין כך ודנו דין, ועמד אחריהם בי"ד אחר, ונראה לו טעם אחר לסתור אותו הרי זה סותר ודן כפי מה שנראה בעיניו.
ב) הרמ"א כתב (יו"ד רמב סע' לא) בשם רבינו ירוחם שאם הראשון טעה יכול השני להתיר.
ג)שיירי כנה"ג (יו"ד רמב ס"ק נה ואילך) מביא כמה היתרים, א' אם טענת הראשון נסתרת מן התלמוד. ב' האיסור נאמר רק במקום עמי הארץ, אבל כשמדובר בת"ח רשאי להתיר, ג' דין זה אינו נוהג בזמן הזה.
ד) סמיכה לחיים (אה"ע סי' ט) אם נתגלו לדיין השני עובדות חדשות ג"כ יש להתיר.
ה) השואל ומשיב (ח"א שאלה ה) האיסור בחכם שהתיר הוא מפני כבוד החכם או מפני שויא אנפשיה, ובנידון דידן (שם השאלה היתה על פסול כהונה וכ"ש לממזרות) אין שאלה של כבוד בי"ד במקום כבוד הכהנים, ואין כאן שויא אנפשיה מפני שהוא לא קיבל על עצמו את פסק הבי"ד.
ואח"כ מאריך הרב גורן לטעון שאדרבה, בית הדין בפ"ת היה אסור עליו לדון, מפני שאחר שפסק דין הוא נוגע בדבר לקיים את הפסק.
ושוב, אני מניח כי כמה מהטעמים הנ"ל אינם נכונים (למשל ב' בלי לעיין בפנים, ובלי להכיר כלל, נראה לא קשור, הרי כל חכם שני שמתיר סובר שהראשון טעה, וכנראה כוונת הרמ"א היא לא בדיוק כמשתמע מדבריו), אך עכ"פ ודאי שיש פה לפחות טענה אחת צודקת, ושנית לא רק מפני זה יצאו נגד הרב גורן.
