סידור רינת ישראל עדות המזרח

[הקיק]

בס"ד. שלו' שלו' למתפללים בני עדות המזרח.
ב"ה אני הקטן נמצא עתה בסוף ההכנות למהדורה החדשה של רינת ישראל אשכנז, אחרי שרינת ישראל 'ספרד' במהדורתו החדשה כבר יצא לאור בשנה שעברה ונדפס כבר בכמה מהדורות. כעת ניגשים להכנת מהדורה חדשה של רינת ישראל ע"מ.
וכאן הבן שואל, ואשמח שמי שיש לו מה להשיב או לייעץ ישיב וייעץ:
מתברר שאין שום פרופורציה בין התפוצה בעשרות השנים האחרונות של רינת ישראל בנוסחי אשכנז ו'ספרד' לבין תפוצת סידור רינת ישראל ע"מ - רינת ישראל ע"מ נמכר הרבה הרבה פחות. ברור שאחת הסיבות היא המחיר הזול מאוד [סביב 20 ש"ח] של הסידורים הפופולריים של עדות המזרח למיניהם, המופצים ברבבי רבבות עותקים. אולם בדוק שזו לא הסיבה היחידה.
ואם כן כאן הבן שואל: מה חסר ברינת ישראל ע"מ, או מה כדאי להוסיף ולשנות ברינת ישראל ע"מ, כדי שציבור מתפללי נוסח ע"מ ירצה לקנות דווקא אותו? יהיו בו גם ביאור מילים קצר שאין ברוב הסידורים האחרים, גם סליחות ותהילים שאין ברוב סידורי ע"מ, הוא יהיה ידידותי למשתמש בהוראות למתפלל ועוד. למהדורה הקודמת הייתה הסכמה של הרב עובדיה זצ"ל, ולמהדורה החדשה אנו מתכוונים להכניס גם מהוראותיו והנהגותיו של הרב אליהו זצ"ל. אז מה צריך לפי דעתכם כדי שהמהדורה החדשה והמתוקנת של סידור רינת ישראל בנוסח עדות המזרח 'תמריא' ותתקבל בציבור מתפללי נוסח ע"מ?
לתשובתכם אודה. הק' יואל

[נוטר הכרמים]

הרב יואל מכובדי, אני אומר השערה גסה, מתוך היכרות די ממושכת.

ההצלחה הכבירה של רינת ישראל נוסח אשכנז / ספרד היא רק בחוגים הדתיים לאומיים או חרדיים לאומיים. בביכ"נ חרדי מכל הסוגים (ישיבתי / חסידי / בעלבתי) לא יראה ולא יפקד. ז"א חלק מההצלחה שלו היה המיקוד שלו, זה בעצם הסידור המוצלח היחיד שיש בו את כל התפילות והאיזכורים הלאומיים, וכך הוא נהפך למותג מסוים. אצל הספרדים כל העסק הזה תופס הרבה פחות מקום. אין את החלוקה הברורה בין חרדי ללאומי. לכן ההתמודדות של רינת ישראל היתה כסידור בין הסידורים, ולכן זה לא מותג ולא הצלחה מסחררת, זו השערתי.

[שמש]

ברוח המגיב הקודם - ברוב הסידורים הספרדים הקלסיים יש ברכה לחיילי צה"ל (אך ברכה למדינה בד"כ אין).
בנוסף התערובת בין פסקי הגרע"י והגרמ"א נראית מוזרה...

[חלמישצור]

כהמשך לקודמי, אני מציע להתייחס גם לקנקן ולא רק למה שיש בו: הסידורים הספרדים הנפוצים בד"כ מרוצפי עיטורים מבית ומחוץ, אותיות גדולות ומעוצבות, שמות הקודש מודגשים, שערים נאים, כריכה וכו'. זה מתאים ליחס הכללי של עדות אלה לעיצוב בתי הכנסת (ההיכל, הבימה, הכסאות וכו'), החגים, אירועי מצווה וכד'.

[שים-שלום]

סידור רינת ישראל ע"מ, למעט הנוסח הינו סידור אשכנזי. ואפרש שיחתי

מלבד הנוסח, בני העדות רגילים לסגנון מסויים, גודל פונט וצורתו, וסדר מסויים בתפילות.
בכל סידורי ע"מ ברכת המזון לאחר ערבית שבת קודש. ואילו בסידורי ספרד ואשכנז לאחר תפילת שחרית. זה מאוד מתסכל לפתוח פעם אחר פעם את המקום בו אמורה להיות תפילה מסויימת, ולגלו שהיא איננה.
כמו כן, מי שרגיל לפונט עבה וגדול, עם סימוני שווא נע קמץ חטוף ודגש חזק, יתקשה להתרגל לפונט קטן.
זה מתבטא גם בגודל הסידור, ביחס בין גדלי הפונט, ועוד הרבה.

למעשה, מסתבר שכדאי שספרדי יעמד סידור ספרדי, ואשכנזי לאשכנזי. יש המון ניואנסים קטנים שעושים את ההבדל.

יש לי לא מעט נסיון בהפקה של סידורים במגוון נוסחים. אשמח לעזור בפרטי

[ארזי הלבנון]

מלבד הנוסח, בני העדות רגילים לסגנון מסויים, גודל פונט וצורתו, וסדר מסויים בתפילות.
בכל סידורי ע"מ ברכת המזון לאחר ערבית שבת קודש. ואילו בסידורי ספרד ואשכנז לאחר תפילת שחרית. זה מאוד מתסכל לפתוח פעם אחר פעם את המקום בו אמורה להיות תפילה מסויימת, ולגלו שהיא איננה.

אעיר הערה, וודאי לי שהיא איננה מוסכמת על הכל.
כמתפלל בנוסח עדות המזרח, מצחיק אותי לראות בסידורים ששמו את ברכת המזון לאחר הקידוש. וכי רק אז מברכים את ברכת המזון?
אדרבה - יישר כח לעורכי הסידורים החדשים ששמו מדורים מיוחדים עבור תפילות, ברכות ועוד.
לא זכיתי להכיר את הסידור בנוסח ע"מ אלא רק בנוסח אשכנז, והייתי שמח לראות דוגמא ממנו. אולם זכיתי גם זכיתי לראות את סידורי הוצאת 'קורן' הנהדרים, ושמחתי מאד לראות שסוף כל סוף ייחדו מדור לכל עניין ועניין. ואם תטען מרגילות האנשים? שיתרגלו למשהו אחר. לא קרה כלום.
אכן, אני מסכים עם 'שים-שלום' שייתכן שזו הסיבה לירידה במכירות. כך לדוגמא, אדם מבוגר שהכרתי לא רצה לשמוע על סידור 'קורן' דווקא מהסיבה שהם 'הפכו' את הסידור, כלשונו.

[גביר]

כהמשך לקודמי, אני מציע להתייחס גם לקנקן ולא רק למה שיש בו: הסידורים הספרדים הנפוצים בד"כ מרוצפי עיטורים מבית ומחוץ, אותיות גדולות ומעוצבות, שמות הקודש מודגשים, שערים נאים, כריכה וכו'. זה מתאים ליחס הכללי של עדות אלה לעיצוב בתי הכנסת (ההיכל, הבימה, הכסאות וכו'), החגים, אירועי מצווה וכד'.

גם לענ"ד זו הנקודה, העיצוב הרשמי, החדגוני, ה'קריר' משהו, באותיות פרנקרויל שנוצרו מכלכתחילה במוצהר לצרכי חולין, צורתו הכללית של הסידור, סגנון ההסברים וההוראות, החלוקה לשערים, משדרים בורגנות 'מיזרוחניקית' כסופת שפם העלולה להרתיע את המתפלל הספרדי, המחפש, בבית הכנסת, בדרך כלל, חום ויותר מקורטוב של עממיות [יהיה הוא עצמו בורגני ומשכיל ככל שיהיה]. כל אלה, שנעשו מן הסתם מתוך כוונה טובה וראויה, גם גורמים גם לכך ש'רינת ישראל' עלול להיתפש כמיועד למתפללים שעולם בית הכנסת והתפילה זר להם, לפחות במידה מסוימת, ולא לחש את עצמו בן בית בעולם זה. דומה שתחושת ה'ביתיות' בבית הכנסת נפוצה וחזקה יותר אצל הספרדים, ומכאן הצלחתו המוגבלת של הסידור אצלם. דומה שקורן למדו מהניסיון של רינת ישראל והצליחו, לענ"ד, לתפוש את החבל משני קצותיו בכך שיצרו סידור מעוצב ונח למשתמש מחד גיסא וחמים וביתי מאידך גיסא.

[כמעיין המתגבר]

אמת שעד עתה לא ידעתי שיש סידור רינת ישראל נוסח ע"מ,
מ"מ לענ"ד ההשקעה לא שווה והיא עלולה לרדת לטמיון. הציבור הספרדי, גם הדתי לאומי לא יתחבר לזה, הוא רוצה את האותנטיות והסדר שלו. וגם בבתי כנסת של הד"ל שכל הסידורים בנוסח אשכנז או ספרד הם רינת ישראל, הסידורים לספרדים הם הנפוצים, כגון עבודת ה' או למען שמו באהבה.
ואם נשים לב, גם הגודל קובע, אצל האשכנזים מתפללים ברובם עם שולחנות והם רגילים לסידורים גדולים. לעומת זה, אצל הספרדים, כולם, משתמשים עם סידורים קטנים, ולמה? כי בעבר ברוב רובם של הבתי כנסת לא היו שולחנות או סטנדרים, וגם עכשיו אצל הרבה אין. ולכן 95% מהסידורים אצל הספרדים קטנים. וזה חוץ מבית תפלה, שהתקבל יותר בעולם הישיבות ולכן הוא הצליח אפילו שהוא גדול.
וכאמור למעלה יש הרב ניואנסים אצל הספרדים, שאשכנזי ובפרט דת"ל, לא ישים להם לב

[מדבר קדש]

דומני כי כיום הסידורים הפופולאריים זוכים לכך מכמה סיבות, שנראה כי רינת ישראל הספרדי החדש ייאלץ להתמודד עמם:
א. תדמית עממית - כתב גדול, הסברים מפורטים והלכות לכל מצבי התפילה, מחירים זולים (!), כריכות נייר וכו'
ב. ענייני קבלה - היסודי ביותר, כתיבת שם הויה עם אדנות בה"א אחרונה, ניקוד בשמות לפי הספירות של הברכות, כוונות מקוצרות במשך התפילה מתוך שער הכוונות, ושאר עניינים (למנצח בצורת המנורה, כוונת המרכבה, קבלת נר"ן לתוספת נשמה דשבת במקומות השייכים וכו)
ג. זיהוי עם דמות רבנית או דרך מסויימת - איש מצליח ועבודת השם: הרב מאזוז (והרב רבי בחולון); חזו"ע, אור ודרך ועוד:הרב עובדיה; קול אליהו: הרב אליהו; עוד יוסף חי:הבא"ח ושאר תלמידיו הבבליים בירושלים; תפילת רפאל (סידור החיד"א) ובית תפילה הספרדי של מילר: הרב הלל,ישיבת חברת אהבת שלום ותלמידי הרב אבא שאול ועוד ועוד.

האמת שלסידור קורן הספרדי החדש נוסף בשנים האחרונות בושם שלא בא כמותו, מדריך הלכתי מקיף בסוף הסידור עם מקורות לכל (!) התפילות וההלכות מלוקט מכל ספרי הפוסקים ומקובלים הספרדיים עד ימינו ממש, בצורה שלדעתי לא נראה כמותה.
למצער, הם בחרו לא להוסיף את כל ענייני הקבלה וכוונת השמות, כמו גם הכרעות ברורות להלכה לפי השו"ע (כפי שרמז הגר"ש עמאר בהסכמה).
אמנם כנראה סידור זה יועד יותר לקהילות המודרניות יותר בארה"ב, אנגליה וקנדה.

מקווה שתרמתי משהו

[גביר]

דומני כי כיום הסידורים הפופולאריים זוכים לכך מכמה סיבות, שנראה כי רינת ישראל הספרדי החדש ייאלץ להתמודד עמם:
א. תדמית עממית - כתב גדול, הסברים מפורטים והלכות לכל מצבי התפילה, מחירים זולים (!), כריכות נייר וכו'
ב. ענייני קבלה - היסודי ביותר, כתיבת שם הויה עם אדנות בה"א אחרונה, ניקוד בשמות לפי הספירות של הברכות, כוונות מקוצרות במשך התפילה מתוך שער הכוונות, ושאר עניינים (למנצח בצורת המנורה, כוונת המרכבה, קבלת נר"ן לתוספת נשמה דשבת במקומות השייכים וכו)
ג. זיהוי עם דמות רבנית או דרך מסויימת - איש מצליח ועבודת השם: הרב מאזוז (והרב רבי בחולון); חזו"ע, אור ודרך ועוד:הרב עובדיה; קול אליהו: הרב אליהו; עוד יוסף חי:הבא"ח ושאר תלמידיו הבבליים בירושלים; תפילת רפאל (סידור החיד"א) ובית תפילה הספרדי של מילר: הרב הלל,ישיבת חברת אהבת שלום ותלמידי הרב אבא שאול ועוד ועוד.

האמת שלסידור קורן הספרדי החדש נוסף בשנים האחרונות בושם שלא בא כמותו, מדריך הלכתי מקיף בסוף הסידור עם מקורות לכל (!) התפילות וההלכות מלוקט מכל ספרי הפוסקים ומקובלים הספרדיים עד ימינו ממש, בצורה שלדעתי לא נראה כמותה.
למצער, הם בחרו לא להוסיף את כל ענייני הקבלה וכוונת השמות, כמו גם הכרעות ברורות להלכה לפי השו"ע (כפי שרמז הגר"ש עמאר בהסכמה).
אמנם כנראה סידור זה יועד יותר לקהילות המודרניות יותר בארה"ב, אנגליה וקנדה.

מקווה שתרמתי משהו

נראה להוסיף שלאחרונה יש התעוררות של קהילות המערב בכלל, והמערב הפנימי בפרט, שנטמעו בדור האחרון בעדות המזרח, דומה שבקורן זיהו מגמה זו והוציאו סידור בשם סידור אבותינו - נוסח חכמי מרוקו. דוגמא נאה לשיבה למנהגי המערב סיפר לי יהודי [הוא עצמו בבלי, אם זה משנה] שהוא מכיר בית כנסת מרוקאי בו השתמשו בסידורי 'חזון עובדיה' עד לפני כשנתיים, אז הוחלפו סידורים אלה בסידורים מרוקאיים [איני זוכר אם 'אבותינו' או 'וזרח השמש' או אולי משהו אחר].

[גביר]

כהמשך לקודמי, אני מציע להתייחס גם לקנקן ולא רק למה שיש בו: הסידורים הספרדים הנפוצים בד"כ מרוצפי עיטורים מבית ומחוץ, אותיות גדולות ומעוצבות, שמות הקודש מודגשים, שערים נאים, כריכה וכו'. זה מתאים ליחס הכללי של עדות אלה לעיצוב בתי הכנסת (ההיכל, הבימה, הכסאות וכו'), החגים, אירועי מצווה וכד'.

גם לענ"ד זו הנקודה, העיצוב הרשמי, החדגוני, ה'קריר' משהו, באותיות פרנקרויל שנוצרו מכלכתחילה במוצהר לצרכי חולין, צורתו הכללית של הסידור, סגנון ההסברים וההוראות, החלוקה לשערים, משדרים בורגנות 'מיזרוחניקית' כסופת שפם העלולה להרתיע את המתפלל הספרדי, המחפש, בבית הכנסת, בדרך כלל, חום ויותר מקורטוב של עממיות [יהיה הוא עצמו בורגני ומשכיל ככל שיהיה]. כל אלה, שנעשו מן הסתם מתוך כוונה טובה וראויה, גם גורמים גם לכך ש'רינת ישראל' עלול להיתפש כמיועד למתפללים שעולם בית הכנסת והתפילה זר להם, לפחות במידה מסוימת, ולא לחש את עצמו בן בית בעולם זה. דומה שתחושת ה'ביתיות' בבית הכנסת נפוצה וחזקה יותר אצל הספרדים, ומכאן הצלחתו המוגבלת של הסידור אצלם. דומה שקורן למדו מהניסיון של רינת ישראל והצליחו, לענ"ד, לתפוש את החבל משני קצותיו בכך שיצרו סידור מעוצב ונח למשתמש מחד גיסא וחמים וביתי מאידך גיסא.

על הסתייגות משימוש באותיות פרנק-רוהל לדברים שבקדושה יעויין רי"ש שפיגל, עמודים בתולדות הספר העברי, בשערי הדפוס, ירושלים תשע"ד, עמ' 329 שהביא מספר אורחות רבנו [הסטייפלר] חלק א עמ' יב אות ג שהורה לכתוב בלוח השיוויתי בבית הכנסת ב'אותיות הרגילות המודפסות באלף בית שבסידורים ולא בצורת האותיות המשונות מהרגילות שנדפסים בהם הספרים המודרניים' וכתב רי"ש שפיגל שם שאינו יודע למה כוונתו ולמה הקפיד על כך בשעה שגם ספרי קודש רבים ומקובלים עוצבו בידי שאינם יהודים. אמנם נראה שהכוונה הייתה שלא להשתמש באותיות פרנק-רוהל שעוצבו במוצהר לצרכים חילוניים, כמתואר בוויקיפדיה האות עוצבה מתוך מצוקה בסוגי אות בתקופה בה החלו להדפיס כתבים עבריים חילוניים רבים. הגופנים הקיימים (ובראשם גופן וילנא, ששימש להדפסת רוב הכתבים העבריים עד אז) שידרו אווירת בית מדרש, שממנה רצו הכותבים להימנע. האות עוצבה כך כדי שתתאים לדפוס מודרני ושהקורא יוכל "לרוץ" בקריאה בה בטקסטים ארוכים, מנוקדים ולא-מנוקדים.



"האות עוצבה מתוך מצוקה בסוגי אות בתקופה בה החלו להדפיס כתבים עבריים חילוניים רבים. הגופנים הקיימים (ובראשם גופן וילנא, ששימש להדפסת רוב הכתבים העבריים עד אז) שידרו אווירת בית מדרש, שממנה רצו הכותבים להימנע. האות עוצבה כך כדי שתתאים לדפוס מודרני ושהקורא יוכל "לרוץ" בקריאה בה בטקסטים ארוכים, מנוקדים ולא-מנוקדים".
ועוד מצוטט שם -
”זו אות ששינתה את הדפוס העברי. היא דומה לאות ספרדית, קצת מצועצעת ומקושטת. היא הייתה אות חדשה שאינה קשורה לשום מסורת - לא של בית מדרש ולא של כתבי ההשכלה - ולכן הציונות, שהחלה להתבסס באותה תקופה, אימצה אותה כאות בלי היסטוריה. לצעירים של אז היה חשוב לכתוב בעברית שלא תיראה כמו טקסט דתי, אבל באופן מפתיע גם דתיים השתמשו בה. היום כל אחד יכול להשתמש בה, כי כבר אין לאף אחד זכויות עליה. [ — איתי תמרי (חוקר תולדות הטיפוגרפיה העברית). מובא על ידי שירי בן ארי בעיתון הארץ מ-8 באוקטובר 2000 ].
ויקיפדיה - https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7 ... 7%94%D7%9C

[משולש]

מעניין לעניין. מישהו מכיר גופן חינמי שמתאים לספרי קודש עם טעמים ולא מבוסס על פרנקריל.

[לייטנר]

"רינת ישראל" הוא סידור שבנה ציבור. בשנות השישים והשבעים התחוללה בציבור הדתי–לאומי מהפכת "מנייני הצעירים". בוגרי בני עקיבא עזבו את בתי הכנסת של אבותיהם, שהמשיכו את מנהגי הונגריה או גליציה, מרוקו או פרנקפורט, ועברו להתפלל יחדיו ב"מניין הצעירים" המקומי. הם התפללו בלי חזנות ארוכה, במבטא ישראלי, בלי "חזקות", ובנוסח האחיד של בני עקיבא וצה"ל, הלוא הוא נוסח ספרד. זו הייתה מהפכה, שהיו לה גם מחירים רבים. בשנת תש"ל (1970) המהפכה הזו קיבלה קול, שהפך לעמוד השדרה שלה: סידור רינת ישראל, שקבע את נוסח התפילה ואת מנהגיה לשני דורות סרוגים. הסידור יצא גם בנוסח אשכנז ובנוסח עדות המזרח, אך הגרסה הקנונית שלו הייתה ונותרה נוסח ספרד, ואין זה פלא שדווקא הנוסח הזה יצא ראשון במהדורה חדשה.

יש שיאמרו שמה שהיה מיוחד בסידור רינת ישראל הוא הוספת התפילה לשלום המדינה, "מי שבירך" לחיילי צה"ל ותפילות יום העצמאות. אך לטעמי קסמו של הסידור הזה, בעריכתו המעולה של הרב שלמה טל, נובע ממקום בסיסי הרבה יותר. לכאורה מדובר בעובדה שולית, אך בזמן שהסידורים החרדיים מודפסים במכוון בגופנים עתיקים, רינת ישראל הודפס בגופן פרנקריהל, הגופן המודרני שבו מודפס גם העיתון הזה, וכמוהו כמעט כל העיתונים והספרים בישראל. עוד לפני שקוראים בו מילה אחת, כבר מקבלים את הרושם של סידור מודרני: רינת ישראל הוא סידור מסודר, שיטתי, מאיר עיניים, בגופן ישראלי עכשווי. ביאורי המילים הקצרים של הרב טל, בעברית עכשווית, הוסיפו גם הם לחוויית התפילה הישראלית.

המתחרה הבולט לאחרונה, הסידור המעולה של קורן, בחר בדרך אחרת. בבחירה בין הגופן המיושן של הסידורים החרדיים לבין הגופן הרגיל של העיתונים הישראליים, הוא בחר בדרך שלישית ויצר לעצמו גופן חגיגי ויפהפה משלו. דומה שמרבית הסרוגים העדיפו את המראה היומיומי של רינת ישראל על פני המראה המטופח והייחודי של קורן.

הבאתי את הדברים לא בגלל הזדהות שלי עם הדברים, אלא בגלל התאמתם לחלק מן הנאמר כאן.

בשבת שוחחתי עם המו"ל של הסידור 'קול יעקב' (של הרב אליהו). הוא טען שאת סידורו הוציא כשהשוק היה פנוי לסידור מסוג זה. היה נשמע ממנו שכיום לא היה מוציא את הסידור.
כהמשך לדבריו, אומר שלדעתי אין מספיק "ספרדים" המתנהגים כ"אשכנזים" שיחפשו סידור דווקא סידור בנוסח "ספרדי" (בבקשת מחילה מראש על ריבוי המרכאות).

בהזדמנות זו, אחר ברכה רבתי לרב ששמו כלל אינו משקף את מהותו - 'קטן', אנצל את המקום לבקשת כתיבת מאמר שיכתוב הרב קטן עצמו על השינויים שעשה בסידור רינת ישראל בההדרתו מחדש, ולא יסתפק בהקדמה לסידור.

[אבני גזית]

לאור היחס הזר לאותיות פרנקריהל מודרניות בסידורים.

יש למישהו הסבר למה בסלונים בחרו באות כזו ובעיצוב דת"ל?

ואם כבר, למה בבעלזא בחרו בפונט הדסה לכל כתבי הקודש?

[לוצאטי]

מעניין לעניין. מישהו מכיר גופן חינמי שמתאים לספרי קודש עם טעמים ולא מבוסס על פרנקריל.

http://culmus.sourceforge.net/taamim/index.html
העיצוב לא משהו

[גביר]

"
המתחרה הבולט לאחרונה, הסידור המעולה של קורן, בחר בדרך אחרת. בבחירה בין הגופן המיושן של הסידורים החרדיים לבין הגופן הרגיל של העיתונים הישראליים, הוא בחר בדרך שלישית ויצר לעצמו גופן חגיגי ויפהפה משלו. דומה שמרבית הסרוגים העדיפו את המראה היומיומי של רינת ישראל על פני המראה המטופח והייחודי של קורן.

יתכן והכותב צודק בנוגע להעדפתם של 'מרבית הסרוגים', מכל מקום, בבית הכנסת הכיפה בבאר שבע, שהוא בית הכנסת המרכזי של המכונים בדבריו 'סרוגים' בעיר זו והנוסח המקובל בו הוא נוסח ספרד [בשינויים קטנים, כמו אמירת במה מדליקין בליל שבת ; רוב בתי הכנסת בבאר שבע הם ספרדיים, כנגזר מאופי האוכלוסייה, בית הכנסת הכיפה, הוא קצת יוצא דופן מבחינה זו שרוב החברים הקבועים בו הם אשכנזים, אם כי יתכן שרוב באי המקום במשך השבוע ספרדים] הוחלפו לפני כשנתיים סידורי 'רינת ישראל' בסידורי 'קורן', איני יודע מפני מה, יתכן שהסיבה לכך היא תרומה נכבדה ותו לא, מכל מקום הסידור הנפוץ בו הוא 'קורן' [אם כי בבית המדרש -במקום שני אולמות תפילה, בית כנסת גדול ובית מדרש קטן יותר - הוכנסו אחר כך גם סידורי רינת ישראל, ספרד, אאל"ט נוסחים אחרים של רינת ישראל לא הוכנסו גם לשם]. בהתחשב בכך שמדובר בקהילה גדולה למדי דומה שיש בכך עדות לקבלה מסוימת של 'קורן' על חשבונו של 'רינת ישראל'. אוסיף גם שבימים נוראים המלצתי לילדי הקטנים יותר להשתמש בסידור 'רינת ישראל' בשל התאמתו לנוסח המקובל והעברת הפיוטים שאינם נאמרים כאן לסוף הסידור.

[גביר]

א. עש"ק בשלח הוכנסו גם לכיפה כעשרים סידורי 'רינת ישראל' מהמהדורה החדשה נוסח ספרד שנתרמו למקום ולפי מה שהיה נראה היה להם ביקוש. דומה שיש בדבר דוגמא למתרחש בציבור ה'סרוג' בכלל בנוגע לסידורים - 'רינת ישראל' אמנם כבר אינו בלעדי, אך הציבור בשום פנים ואופן אינו מוותר עליו והוא עדיין תופס מקום מרכזי ואולי אפילו מרכזי מאד.
ב. ראיתי פעם 'סידור רינת ישראל לבני חו"ל' איני זוכר אפילו באיזה נוסח, מסתמא אשכנז, איני יודע את נסיבות הוצאתו, רמת תפוצתו ואם עודנו יוצא.
ג. ככל הידוע לי לא יצא רינת ישראל בנוסח תימן הבלאדי, האם היתה מחשבה להוציא כזה ונדחתה [סביר להניח שלא יצליח, כשאם שלא הצליח הסידור הספרדי, מעניין אם חשבו על זה].
ד. אביו של אבן שושן, בעל המילון הידוע, ערך בשעתו סידור בשם 'שירה חדשה', המזכיר מאד את רינת ישראל [שיצא אחריו ; כד הווינא טליא היתה לסידור זה פופולריות מסוימת, דומה שיצא בשנים האחרונות שוב בהוצאת אשכול], בשנים האחרונות הופתעתי לגלות שסידור זה המזכיר כל כך את רינת ישראל הישראלי כל כך והמתאפיין בהסברים בעברית מודרנית תקינה נערך ברוסיה הסובייטית ועורכו לא זכה לצאת משם ולהגיע לאה"ק. עלתה אצלי השערה לפיה ר' שלמה טל הושפע מסידור זה ואולי אף קרא לסידורו על שמו 'רינת ישראל' כדי לבדל אותו מ'שירה חדשה' שנערך בארץ העמים. לעת עתה לא מצאתי תימוכין להשערה זו מלבד צורתו של הסידור עצמו

[ויינשנקר]

ואחרי הכל והמכלול, מי שיש לו גישה ל"עלי ספר" האחרון (או באמצעות JSTOR) בהוצאת בר אילן,
ראו מאמרו המקיף של ראובן גפני על רינת ישראל, הפקתו ושלל נוסחיו לאורך השנים.
כולל דיון גם בנוסח המזרחי:

https://www.jstor.org/stable/26546886?s ... b_contents

[גביר]

מונח עכשיו אצלי לקטלוג ספר בשם - כשהחלוצים רצו בית : חברי קיבוץ מול מנהיגיהם בראשית המדינה / אלון פאוקר ; עריכה: משה שפרבר. רעננה : הוצאת הספרים של האוניברסיטה הפתוחה, תשע"ט 2018.ושם בעמוד 241, בתוך דיון על קליטת עליה מארצות האסלאם בקיבוץ הדתי מצוטטים דברים שנכתבו בשנת תש"ט בידי חבר קבוצת יבנה בשם מאיר מגדלי בעלון הקבוצה, הנוגעים לעניינו [ודומני שאינם מובאים אצל גפני]-
'אנחנו מסוגלים לקלוט עלייה מארצות הים התיכון מבחינה דתית ... אצלנו כבר התמזגו כמה עליות מבחינה דתית מסורתית ונוצרה תערובת מקורית מא של מנהגם נוסח תפילה וכו' ... עלינו להוצאי לאור סדור תפילה מתוקן למופת שישמש דוגמא לסידור תפילה אחיד בשביל כל אזרח ישראל מאמין הרוצה לשכוח ולהשכיח את הגלות הארוכה והארורה שהטביע את אותותיה על סידורי התפילה'.

[הקיק]

רצ"ב המאמר של גפני על רינת ישראל

[גביר]

המאמר יפה ומחכים וישר כוחו של הכותב. עם זאת דומה שמן הדין להיזהר בכבוד התורה ולהקפיד שלא לכנות ת"ח בשם משפחתם אפילו בלא תואר 'הרב'. במאמר זה, למשל, מוזכר רב"צ חי עוזיאל לפחות פעם אחת בשם משפחתו בלבד, אמנם נראה שהכותב הקפיד בכך והעורך הוא ששינה [וחבל שבכתב עת מכובד ובעל תוכן עשיר היוצא מטעם מוסד הנקרא 'דתי' לא נזהרים בכבודה של תורה] לאחרונה נתקלתי בעוד כמה מאמרים שנכתבו בידי אקדמאים יר"ש שבעבר הקפידו על זה והופתעתי לראות שבמאמרים אלה לא הקפידו בכך, אפשר ואף מסתבר שהדבר נכפה מצד העורכים, ואולי הוא בהשפעת הכתיבה הלועזית, מכל מקום הדבר צורם מאד.

[משה גרוס]

כריכה לבנה ואותיות מאירות עיניים יעשו את העבודה