איך יעקב הוליד ראובן והא לאה הוי שנואה

[תוכן]

למה לא חשש יעקב לבן תשע מידות?

[עושה חדשות]

אעתיק לך מהרשום אצלי לפני כמה שנים, ליקוט קצר:

בראשית כט-כה: ויהי בבקר והנה היא לאה. האריכו רבותינו לדון בענין בני תמורה. ולהלן ליקוט חלקי.

בעלי הנפש שער הקדושה "בני תמורה, שהיה מתכוין לערוה ונזדמנה לו אשתו. וי"מ אפילו בשתי נשיו שהוא מתכוין לזו ונזדמנה לו האחרת והוא סבור כי היא חברתה. ויש ששואלין לזה הפירוש א"כ יש מן השבטים שהן בני תמורה שהרי יעקב אבינו ע"ה נתכוין לרחל ונזדמנה לו לאה. יש לומר עדיין לא נתנה תורה ולא נאסרו בדקדוקי מצות. אי נמי אפשר שלא נתעברה בלילה ההוא. אלא אי קשיא הא קשיא, מאחר שהוא שוגג והוא סבור שהיא היא המתכוין אליה למה נקרא מורד ופושע, אלא מחוורתא כלישנא קמא". וכעי"ז בשטמ"ק נדרים כ, ב. ובמג"א סי' רמ סק"ט כ' "וצ"ע דהלא יעקב נתכוין לרחל ובא על לאה, ובסי"מ כ' שמשום זה לא נטלו שבט ראובן חלק בא"י רק בעבר הירדן ומ"מ צ"ע שיהיו ח"ו מן המורדים והפושעים ובפרט שהיא נתעברה מביאה זו כמ"ש התו' ביבמות דף ע"ז וצ"ל דדוקא כשראה רחל שוכבת במטה ונתכוין לגוף זה ואח"כ נזדמנה לו לאה תחתיו אבל יעקב בשעת כניסתו לחופה ראה לאה ונתכוין לגופה רק שסבר ששמה רחל לית לן בה, וכיוצא בזה חילקו בסנהדרין גבי נתכוין להרוג את זה והרג את זה". וע"ע שו"ת רב פעלים ח"ג או"ח סי' י שהאריך בזה.

ובברכ"י או"ח סי' רמ כ' (ע"ד הראב"ד) "ומה שתירץ דעדיין לא נתנה תורה, אכתי מצאה החקירה מקום לנוח בדוד מלך ישראל שאמרו רז"ל דישי נתכוון לשפחתו ונזדמנה לו אשתו, וכבר פירש הרב עשרה מאמרות (מאמר חקור דין ח"ג ריש פרק י) דכונתו משום ספק מואבי ולא מואבית, וכהוראת הרב ברוך ברזילי כמ"ש מהר"ח אלפאנדארי במוצל מאש סי' ס"ח. ומ"מ יקשה לתירוץ זה וגם לתירוץ שני של הראב"ד, מדוד המלך שהיה אחר מתן תורה הרבה, ונתעברה בעת ההיא. ולמסקנת הראב"ד שהעיקר כפירוש הראשון דהיינו במתכוון לערוה ונזדמנה לו אשתו, ניחא הכל, דאפשר דישי שחררה. או כמ"ש הרמ"ע שהיה על תנאי ודעתו לקדשה בביאה כדין. אמנם הרא"ש והר"ן ורש"י לחד לישנא פירשו אפי' שתי נשיו. ומה שתירץ הראב"ד ליעקב אבינו בתירוץ שני שלא נתעברה בלילה ההוא קשה דהכתיב ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני אלמא נתעברה בלילה ההוא. והכי אמרינן ביבמות דף ע"ו אטו כ"ע כיעקב דכתיב כחי וראשית אוני שלא ראה קרי מימיו, ע"ש. ואפשר לדעת רש"י והרא"ש והר"ן דיש חילוק מיעקב אבינו וישי לעלמא, דהא דאיקרו בני תמורה אף שנתכוון לאשתו אחת ובאה לו אחרת היינו משום דפשע, דהי"ל לבדוק ולידע מי היא. אמנם יעקב אבינו כבר מסר סימנים לרחל, ולאה ידעה מרחל, ועשתה לו הסימנים. וגם ישי אבי דוד כתב הרמ"ע במאמר חקור דין ח"ג פ"י שכה עשה ישי דמסר סימנים לשפחתו והיא מסרה סימנים לגבירה, ע"ש. ובכה"ג דכבר היו להם סימנים והטעום, לא הוו בני תמורה, מאחר דעשו את שלהם והשתדלו בסימנים ולא עלתה להם. והרמ"ע שם נתן טעם לזה על פי דרכו, ע"ש. והרב מגן אברהם (ס"ק ט) עמד בזה ותירץ, אך נעלמו ממנו דברי הראב"ד. ואחר זמן רב בא לידי ספר אליה רבה וראיתי לקמן ס' רמ"א (אות ד) שעמד קצת במ"ש, ודבריו דחוקים. ואחרי כתבי זה ימים רבים בא לידי יד כהה קובץ ישן נושן כתיבת יד על קלף ובו פסקי הלכות מרבוואתא קמאי ומצאתי שם שכתב וז"ל, צריך לכל איש להזהיר לאשתו להיות' זריזה ולשמור עצמה מאד, כי הכל מוטל על האשה לשמור ולעשות כפלים יותר מהאיש, כי ארז"ל (ב"ב יז א) ד' מתו בעטיו של נחש בנימין ישי וכלאב, והנה אמר דוד המע"ה (תהלים נא, ז) הן בעון חוללתי, וכו' ודרז"ל כי אשת ישי שמה הצללפונית, וישי היה שונא אותה, והי"ל לישי פלגש, פעם אחת באה אשתו של ישי במקום הפלגש בלא ידיעת ישי ובאותו הלילה נתעברה וילדה ממנו דוד, ודאי דעת הצללפונית היתה על בעלה וכל רעיוניה. ומחשבת ישי לא היתה עליה כלל, כי היה סבור לבא על פלגשו. וכו' וכן ראיה מיעקב אבינו דכתיב ויהי בבקר והנה היא לאה. הרי שכל הלילה היה סבור יעקב להיות עם רחל. וכן ראיה מיהודה ותמר שלא היה יודע מי היא והיא יודעת שחמיה הוא, ויצאו ממנה בנים צדיקים, עכ"ל. ומ"ש דהצללפונית היתה אשת ישי אמו של דוד המע"ה, הנה בש"ס בתרא דף צ"א אמרו דצללפונית אמיה דשמשון, ואמיה דדוד נצבת בת עדאל".

והאוה"ח בפ' ויחי כ' "ומעתה נשקיף במעשה יעקב כי בעת הזרעת ראובן היתה מחשבתו לא שלימה בבחינת הטוב בפרט זה שלא עשה מעשה במקום המחשבה ובחינה זו אינה במדרגת הטוב, וכמו שתמצא שחשבו ז"ל בדומה לזה בני תמורה, והגם כי ישתנה מעשה יעקב לצד כי מחשבתו וידיעתו שלימה פירוש כי היה חושב ברחל גם היה בדעתו ובידיעתו כי היא זאת רחל לא שהיה יודע שהיא לאה וחשב ברחל שלזה יקרא בני תמורה, אף על פי כן הדבר הוא כל שהוא מבחינת לא טהור, וצא ולמד מה שיצא מזה כי יצא ראובן ובלבל יצועי אביו הרי שעשה פעולתו מעשה הבלתי טהור מה שלא עשה כן אחד מכל השבטים ואפילו על ידי נסיון של יוסף. והגם שאמרו רבנן כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, עם כל זה הכתוב העלה עליו החטא או לצד שעשאו או לצד שראוי ליקרא עליו".

[עושה חדשות]

וראה עוד כאן וכאן.

[עושה חדשות]

ובדרך אגב, אעתיק גם מהרשום אצלי בענין נישואים עם ב' אחיות:

בראשית כט-כח: ויתן לו את רחל. הראשונים דנו דכיון דקיימו האבות כה"ת איך נשא יעקב אבינו ב' אחיות. וכ' הרמב"ן בפ' תולדות (ועי' רא"ם שם) "ואם כן יהיה כל זה בנוי על דעת שהיה אברהם מקיים ומשמר את התורה עד שלא נתנה וכו' והרי כתוב וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי. ושם אמרו שהיה משמר אפילו דקדוקי תורה והיה מלמד לבניו וכו' ויש לשאול, אם כן איך הקים יעקב מצבה ונשא שתי אחיות, וכדעת רבותינו ארבע, ועמרם נשא דודתו, ומשה רבינו הקים שתים עשרה מצבה, והאיך אפשר שיהיו נוהגים היתר בתורה במה שאסר אברהם אביהם על עצמו וקבע לו השם שכר על הדבר, והוא יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרכיו. וביעקב דרשו ששמר את השבת וקבע תחומין. ואפשר שיהיה זה בשבת מפני שהיא שקולה ככל התורה כולה, שהיא מעידה על מעשה בראשית וכו' והנראה אלי מדעת רבותינו שלמד אברהם אבינו התורה כלה ברוח הקדש ועסק בה ובטעמי מצותיה וסודותיה, ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה, ושמירתו אותה היה בארץ בלבד, ויעקב בחוצה לארץ נשא האחיות, וכן עמרם, כי המצות משפט אלוקי הארץ הן, אף על פי שהוזהרנו בחובת הגוף בכל מקום. וכבר רמזו רבותינו הסוד הזה (בספרי דברים פסקא מג), ואני אעירך בו בעז"ה (ויקרא יח כה, דברים יא יח). והמצבה מצוה שנתחדשה בזמן ידוע היא, כמו שדרשו (בספרי) באשר שנא ה' אלוקיך, ששנאה אחר היותה אהובה בימי האבות. וביוסף דרשו שהיה משמר את השבת אפילו במצרים, מפני שהיא שקולה כנגד כל המצות, לפי שהיא עדות על חדוש העולם, והיה עושה כן ללמד את בניו אמונת בריאת העולם להוציא מלבם כונת עבודה זרה ודעות המצרים, וזאת כונתם". (ושם בויקרא הוסיף הרמב"ן "וזו היא מצות יעקב אבינו לביתו ולכל אשר עמו בשעת ביאתם לארץ הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו. והשם לו לבדו נתכנו עלילות שמתה רחל בדרך בתחילת בואם בארץ, כי בזכותה לא מתה בחוצה לארץ, ובזכותו לא ישב בארץ עם שתי אחיות והיא היתה הנשאת באיסור האחוה. ונראה שנתעברה מבנימין קודם בואם בשכם ולא נגע בה בארץ כלל").
ולש' האב"ע בפר' אחרי מות "ואם יש לך לב תוכל להבין כי בימי יעקב שלקח שתי אחיות בחרן ואחריו עמרם שלקח דודתו במצרים לא נטמאו בהם". (ועי' לו מש"כ עוד ביסוד מורא שער ה). ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' צד כ' "ולענין מה שאמרו כי קיים יעקב תרי"ג מצות ונרמז במלת עם לבן גרתי. והוקשה לך היאך קיימם ועדיין לא נצטוו, ועוד שהרי יעקב נשא שתי אחיות. דע כי אמרו ז"ל קיים אברהם אפילו ערובי תחומין דכתיב וישמר משמרתי מצותי חקתי ותורותי. ואל תתמה כי כבר נתעוררת אתה לדעת כי אין בכל פרטי המצות מצוה שאינה רומזת אל עניני החכמה. ושחייבה החכמה להיות השפלים מצווים במעשים וברמיזות שירמזו אל החכמה. ונמצאת החכמה מחייבת את המעשה ואת המניעה. והמעשה והמניעה מודיעות מה שנרמז בהם מן החכמה. והאבות הגיעו ברוב חכמתם אל העיקרים ההם. וכמו שאמרו ז"ל באברהם שתי כליותיו מביעות לו חכמה כשני מלמדים. וכן כל האבות עד שיהודה המקובל מאבותיו קיים מצות ייבום. אף על פי שעדיין לא נצטוו עליה. וצוה בה לבנו באותו הלשון בעצמו שצותה התורה וזה מן הצד שאמרתי. ועל אשר נשא יעקב שתי אחיות דע שהתורה נכונה על שלושה עמודים האחד זמן והשני מקום והשלישי כלים. הזמן לא כל הימים אסורים במלאכה כשבת וכיום טוב. ולא אסורים בחמץ כפסח. ולא חייבין בסוכה ובלולב כחג. והמקום שלא בכל מקום חייבין בתרומות ובמעשרות ואסורין בטבל כארץ ישראל ולא חייבין בקרבנות כבית הבחירה. והכלים לא בכל דבר יוצאין תמורת הלולב והאתרוג. ולא כל דבר מקריבין כבקר וצאן תורים ובני יונה ולא ראוי להקריב ככהן. ואיני יכול לפרש יותר ומשכיל על דבר ימצא".
ובשו"ת הרדב"ז סי' תרצו כ' "שאלת ממני אודיעך כוונת הרשב"א בתשובה סימן צ"ד וכו' ואם כפי הנראה מפשט לשונו לפי שבאותו זמן עדיין לא נתנה התורה דבר זה לא היה צריך להסתירו ותו דעדיין הקושיא במקומה עומדת שהרי האבות קיימו כל המצות וכ"ש ערוה החמורה הילכך צריך אני לדעת כוונתו. תשובה הנה אתה אוחז בעורפי להוציא מה שאין לי חפץ ועל אפי זאת ואעפ"כ כדי שלא להוציאך חלק ארמוז לך רמיזות עד שתבין דברי הרב והוא ז"ל סתם אותם בסוף לשונו שאמר ולא ראוי להקריב ככהן. לא הכל ראויים לישא שתי אחיות כיעקב לפי שצורתו חקוקה בכסא הכבוד כי טעם העריות כדי שלא ישתמש בשרביטו של מלך ונחלת יעקב נחלה בלא מצרים ומשתמש בשתי אחיות לאה ורחל ואם ידעת למה זכתה לאה להקבר במערת המכפלה ורחל בפרשת דרכי' תבין סוד ב' אחיות ואחר כל זה הרמז ידעתי שתמצ' תשובתו של הרב ז"ל והוא ז"ל נתכוון להודיע לשואל סוד הענין אם הוא משכיל אבל לפי הפשט נ"ל שאינה שאלה כלל שהרי העכו"ם אין להם אחוה כלל ואפילו שכפרו בעכו"ם וגיירו מותרות היו לו דקיי"ל דמן התורה מותר האדם לישא שתי אחיות גיורות אפי' שהן אחיות מן האם ורבנן גזרו שלא ישא שתי אחיות מן האם ואפי' אם תרצה לומר שהיה נזהר יעקב אפי' מן הדברים שעתידין הדורות האחרונים לגזור עליהם יודע היה יעקב שלא היו אחיות מן האם אלא מן האב וזה שאמרו נתנה תורה ונתחדשה הלכה שיהיה אחוה למקבלי התורה אבל קודם לכן לא היה להם אחוה ועדיין אין להם אחוה לאותם שלא קבלו תורה ואפי' נתגיירו כדפרישית והא דאמרינן אמר יעקב אני לא אברך שנשאתי שתי אחיות שעתידה תורה לאסור אותם מ"מ חסידות הוא להתרחק מהדבר הדומה לאסור מן התורה ולפיכך לא רצה לברך וא"ת אמאי לא אקשינן איך נשא עמרם דודתו וי"ל דלא אקשינן הכי אלא משום דאמרינן קיימו האבות את התורה כולה אבל בשאר בני אדם אמרינן נתנה תורה ונתחדשה הלכה".
ובשו"ת הרמ"א סי' י כ' "ולכן נראה לומר שאין צריך לפרש חלוק שבין רבי יוחנן ורבי יצחק, כי הוא ברור כשמש בצהרים כי רבי יוחנן הלומד דינין מויצו סובר שבן נח אינו מצווה רק לשמור המנהג המדיני ולדון בין איש ובין אחיו ובין גרו משפט יושר, אבל אינו בדרך דיני ישראל שמסרם לנו משה מסיני, רק הוא חק נימוסי. ולכן לומד דינים מפסוק ויצו ולומד הג"ש מדכתיב כי ידעתיו וגו', שעדיין לא ניתנה התורה ולא היה לאברהם דינין אלו שניתנו לנו בסיני. ואף על גב דדרשינן עקב אשר שמע אברהם בקולי מלמד ששמר אברהם אפילו עירוב תבשילין אם כן שמע מינה שהיה נוהג כפי התורה והמצוה אפילו מצוה מדרבנן. מכל מקום נוכל לומר אם הוא שמר אנשי ביתו לא שמרו רק החק הנימוסי הנמסר להם, דהיינו ז' מצות בני נח. דמי לנו גדול מאדוננו אבינו יעקב ע"ה אשר נשא שתי אחיות. אלא ע"כ צריכין אנו להודות ולומר כי הכתוב שאמר למען אשר יצוה וגו' לא קאי רק אאותן שבע מצות של בני נח. ולכן סובר ר"י דלמידין דיני בני נח מויצו, כי דיני בני ישראל לחוד ודיני בני נח לחוד".
ובחיזקוני בפרשתן כ' "וא"ת איך נשא יעקב אבינו שתי אחיות בחייהן הרי קיים את כל התורה כלה אלא אמרו רבותינו גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. וי"א לאה ורחל משתי נשים היו וגר אין בניו מתיחסים אלא אחר האם כדנפקא לן מכי יסיר את בנך ולכך הותרו ליעקב". ועי' גם פי' רח"פ. ובפר' אחרי מות כ' רח"פ "תמצא בכל עריות שכתוב בהן אזהרה, אחות אשה דכתיב ואשה אל אחותה וגו', ואפי' דודתו דכתיב ערות דודתך ועליה אמר עוונם ישאו, ואינו מפרש העונש וכשיבא לפרש עונש העריות מפרש עונש כולם לבד מאילו שתים, והטעם שלא פירש עונש שתי אחיות משום כבודו של יעקב אבינו שנשא שתי אחיות, ועונש דודתו לא פי' משום כבודו של עמרם שנשא דודתו דכתיב ויקח עמרם את יוכבד דודתו". (וכ"ה בפי' הריב"א ורבינו בחיי פ' קדושים). ובפר' כי תצא כ' רח"פ "וא"ת אברהם אבינו שקיים כל התורה היאך נשא מצרית ראשונה וכ"ת קודם מתן תורה היה הלא גם יעקב נשא קודם מתן תורה ואפי' הכי אמרינן פרק ערבי פסחים כשיתנו כוס ליעקב לברך יאמר איני מברך שנשאתי שתי אחיות שעתידה תורה לאסור, ואף על פי דזה עצמו לא היה רק מפני מראית העין דהא גיורות היו ואין להם חייס כי היכי דאמ' שאר האם יוציא שאר האב יקיים. ותירץ מהר"ח דאברהם אבינו גר היה ואמרינן בקהל השם לא יבא, הא בקהל גרים יבא".
ובדעת זקנים פ' וישב כ' "מיהו קשיא אליבא דר' יהודה מדאמרינן קיים א"א אפילו ערובי תבשילין גם מצות יבום היו מקיימין כדכתיב בא אל אשת אחיך ויבם אותה וא"כ האיך השבטים נשאו אחיותיהם וגם יעקב היאך נשא שתי אחיות בחייהן. וי"ל כי מאחר שלא נצטוו על התורה אף על פי שידועה ברוח הקדש מה שהיו רוצין היו מקיימין ומה שהיו רוצין היו מניחין. והא דאמרינן בערבי פסחים שבסעודה של צדיקים לעתיד לבא נותנים כוס של ברכה לברך ליעקב והוא אומר לא אברך מפני שנשאתי שתי אחיות בחייהן אלמא דשלא כהוגן עשה. א"ל דמ"מ הואיל ועתידה תורה איכא קצת עונש בדבר ואפ"ה נשאן אף על גב דאיכא קצת עונש לפי שלא היה רוצה אלא מן הצדקניות ולא מצא בדור צדקניות כמותן וגם אחת מהן לא היתה יכולה להוליד לבדה כל השנים עשר שבטים".
ובאוה"ח פ' ויחי כ' "וקודם לבא לביאור הכתובים יש לנו לחקור חקירה אחת והיא איך עשה יעקב הפך מה שכתוב בתורה לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור והוא בכר יוסף בן רחל האהובה אצלו על פני ראובן בן לאה השנואה. וקודם צריך לתת לב אם האבות היה עליהם חיוב קיום כל התורה כי הלא מצינו שיעקב נשא ב' אחיות ואברהם לא מל עד שהיה זקן וכן כמה פרטים: ומעתה מה מקום לקושיא זו שבכר בן האהובה תהיה זו כערלה של אברהם קודם שנצטווה וכנשיאת ב' אחיות ליעקב. וראיתי לרמב"ן שנתן טעם ליעקב שנשא ב' אחיות כי לא היה בארץ עד כאן, ואין דבריו חזקים בסמוכות כי מי גילה לו סוד זה שלא היה שומר תורה אלא בארץ אחר שאין הפרש בין הארץ לח"ל באותן פרטי המצות שלא שמרום האבות: והנכון בעיני הוא כי האבות קבלו התורה משם שקבל מנח שקבל מחנוך שקבל מאדם הראשון. אשר למדה מפי הגבורה דכתיב אז ראה וגו' ויאמר לאדם, ושבאמצעותה צוהו לעבוד גן עדן וכמו שפירשתי בפסוק לעבדה ולשמרה. אך לא נצטוה אלא על ז' מצות שאם יעבור עליהם יהרג אבל שאר התורה קרוב לשכר אם יעשה ורחוק מן ההפסד אם לא יקיים, וכדרך שיש לנו גם אחר נתינת התורה שיש מצות שאם יעשה אותם האדם יטול שכר ואם לאו אין לו עונש עליהם כמו כן היה מיום ברא אלוקים אדם בכל התורה חוץ מז' מצות, והאבות לצד חביבותם בה' וחשקם באושר עליון קיימו הכל כאומרו עקב אשר שמע וגו', ואמרו ז"ל קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין ואת בניו הקים תחתיו להרויח תועלת המצוות ועסק התורה, אבל במקום שהיו רואים תועלת דבר ההצלחה להם כמו שתאמר יעקב כשהרגיש בהצלחתו בנישואי שתי האחיות העלים עין מריוח הנמשך מקיום המצוה ההוא כיון שאין לו עונש אם לא יקיימנה כל עוד שלא נתנה תורה, ומה גם אם נאמר שהיו עושים על פי הדיבור כי האבות נביאים היו וה' אמר להם לעשות כן, ודבר זה דומה למה שכתב רמב"ם בהלכות יסוה"ת כי נביא שאמר לעבור על איסור מאיסורי התורה לפי שעה שומעין לו כאליהו בהר הכרמל וגו' גם יאמן יעקב שעשה מעשה על פי נבואתו שיכול לישא ב' אחיות לפי שעה לא שיעקר איסור ב' אחיות, ומה גם בזמן שלא היה להם עונש על הדבר אלא הקרבת התועלת אם יקיימו כנזכר, גם יהודה על ידי מלאך הורשה לקחת תמר כאומרם ז"ל למה שנמשך ממנה מהאצלת נשמות הקדושות".
ובחי' הגרי"ז עה"ת סי' יב כ' "ידוע הקושיא, האבות קיימו התורה עד שלא נתנה (עי' יומא כ"ח ב) א"כ למה אברהם אבינו לא מל עצמו קודם שנצטווה. והנראה דלקיום מצות מילה צריך שיהא עליו חלות ערל ובהמלו הוי חלות מהול, ולזה קודם שנאמרה מצות מילה הלא לא הויא כלל חלות ערל בעולם, וממילא ל"ש לקיים מצות מילה. וכעין זה יתיישב מה שהקשו איך נשא יעקב ב' אחיות, והתירוץ קודם מתן תורה היה, אך קשה, הלא קיימו עד שלא נתנה תורה, והנראה דלאיסור ב' אחיות בעינן אישות של ישראל, ואישות של בן נח חלוקה בעצם החפצא של האישות ישראל, ולפ"ז ל"ש איסור ב' אחיות אצל יעקב, כיון דהאישות לא הויא רק אישות של ב"נ, ובאישות ב"נ אין איסור ב' אחיות, ודו"ק (ומפורש הדבר בחידושי הרמב"ן יבמות דף צ"ח. עיין שם). ומיושב בזה קושית הרא"ש בכתובות ה' מאי שייך עריות לברכת אירוסין אם ברכת המצות היא עיין שם. ולמש"כ ניחא, דהרי באישות זה חלין ותליא עריות". (וע"ע שו"ת חיים שאל ח"א סי' עא ואגרו"מ אהע"ז ח"ד סי' ט).
כ"ז ליקוט חלקי מד' הראשונים והאחרונים בענין זה.

[גנזך]

למה לא חשש יעקב לבן תשע מידות?

א. מה אתה רוצה שיעשה לאחר שכבר עשה מעשה
ב. י"ל דעדיין לא היתה שנואה, שרק לאחר שנשאת לו ברמאות שנאה, כמ"ש הרמב"ן
ושאלתך היא על הבנים הבאים אם נאמר שעדיין שנאה וכמו שסברה לאה

[תוכן]

א. היה לו להכניס אהבתה בלבו.

ב. גם לפני לידת שמעון היא היתה שנואה, כמו שכתוב במקרא. ודוחק לומר, שהיא רק דמיינה את זה, אבל האמת שהיתה אהובה.

[אפשר]

יש בזה אריכות, הן בני שנואה והן מצד בני תמורה, ודנו בזה בנדרים כ ע"ב בשיטה ועוד אחרונים שם, ובמהרש"א ספ"ג דיבמות. וכן בשלחן ערוך סימן ר"מ במג"א ובאליה רבה. ויל"ד אם התעברה מביאה ראשונה וכדמשמע ביבמות עו שראובן ראשית אונו של יעקב, ואז הקו' מבני תמורה כי לא היה שנאה כי חשב שהיא רחל, או שמא בביאה ראשונה לא הוציא טיפה ונתעברה ממנו בביאה שניה ואז היתה שנואה ולא תמורה. וספק זה יש לדון מכמה אנפי ברמב"ן ורד"ק וכן במדרש פרק עא סימן ב'. ותן לחכם וכו'.

[אורי אגסי]

רד"ק:

רד"ק בראשית פרשת ויצא פרק כט

ויאהב גם את רחל מלאה - להודיע כי גם לאה אהב, אף על פי שלא בחר בה מתחלה לאשה, כיון שנשאה לו אף על פי שלא היה בכוונה, אהבה כמו שאדם אהב אשתו, אבל יותר אהב רחל:
(לא) וירא ה' כי שנואה לאה - לא היה יעקב שונא אותה, אבל היה אוהב אותה, אלא לפי שהיה אוהב את רחל יותר מלאה קרא לאה שנואה, כלומר כנגד אהבתה של רחל היתה שנואה, וכן האחת אהובה והאחת שנואה (דברים כ"א ט"ו) ולפי שהית' עלובה בעיניה שלא היתה אהובה כאחותה ראה ה' בעניה ויפתח את רחמה. ובאמרו ויפתח, מלמד שהיתה עקרה וה' פתח רחמה, ורחל נשארה עקרה כמו שהיתה:

[גנזך]

א. היה לו להכניס אהבתה בלבו.

ב. גם לפני לידת שמעון היא היתה שנואה, כמו שכתוב במקרא. ודוחק לומר, שהיא רק דמיינה את זה, אבל האמת שהיתה אהובה.

א. מתי?
ב. לזה הסכמתי לשאלתך

[שומר מצווה]

חז"ל אומרים וירא ה' כי שנואה לאה - ששנואים מעשה עשיו בעיניה מכאן ראיה שאין הכוונה שהיתה שנואה על יעקב

[תוכן]

א. היה לו להכניס אהבתה בלבו.

ב. גם לפני לידת שמעון היא היתה שנואה, כמו שכתוב במקרא. ודוחק לומר, שהיא רק דמיינה את זה, אבל האמת שהיתה אהובה.

א. מתי?
ב. לזה הסכמתי לשאלתך

א. אחרי שהוא גילה שהיא לאה.

[גנזך]

א. היה לו להכניס אהבתה בלבו.

ב. גם לפני לידת שמעון היא היתה שנואה, כמו שכתוב במקרא. ודוחק לומר, שהיא רק דמיינה את זה, אבל האמת שהיתה אהובה.

א. מתי?
ב. לזה הסכמתי לשאלתך

א. אחרי שהוא גילה שהיא לאה.

זה כבר מאוחר - שהרי נתעברה כבר מראובן ככתוב "ראשית אוני"

[שומע ומשמיע]

בעניין מה שהובא שלכן לא נחלו בארץ, יש על זה חיד"א מאד מעניין שמסביר את הפגם שהיה בזיווגם של ראובן גד וחצי שבט המשנה, אינני זוכר את דבריו.
מישהו יכול להזכירני?

[שמר]

יש בזה אריכות, הן בני שנואה והן מצד בני תמורה, ודנו בזה בנדרים כ ע"ב בשיטה ועוד אחרונים שם, ובמהרש"א ספ"ג דיבמות. וכן בשלחן ערוך סימן ר"מ במג"א ובאליה רבה. ויל"ד אם התעברה מביאה ראשונה וכדמשמע ביבמות עו שראובן ראשית אונו של יעקב, ואז הקו' מבני תמורה כי לא היה שנאה כי חשב שהיא רחל, או שמא בביאה ראשונה לא הוציא טיפה ונתעברה ממנו בביאה שניה ואז היתה שנואה ולא תמורה. וספק זה יש לדון מכמה אנפי ברמב"ן ורד"ק וכן במדרש פרק עא סימן ב'. ותן לחכם וכו'.

ראה שפתי כהן עה"ת כט, לא. ועיין בריב"א מט, ג מה שהק' ולפי דברי הש"ך א"ש.
ולגופו של עניין ראיתי שדנו בזה בספר מרפסין איגרי והובאה שם תשובה מהגש"ז בריודא (כמדומני)

[גימפעל]

עיין באוה"ח.

[ביקורת תהיה]

כתיב ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני אלמא נתעברה בלילה ההוא. והכי אמרינן ביבמות דף ע"ו אטו כ"ע כיעקב דכתיב כחי וראשית אוני שלא ראה קרי מימיו, ע"ש.

ואיך יתפרש לפי זה מאמר הכתוב 'וַיַּרְא יְיָ כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ'?

[אוהב עמו]

שמעתי מהרב ברוך רוזנבלום מהלך לבאר שבני ראובן לא זכו לקבל נחלה בארץ ישראל אלא בעבר הירדן משום שהיו בני תמורה
וגם בני גד היו בני תמורה שלא ידע יעקב שרחל הכניסה לו את שפחתה תחתיה

[שומע ומשמיע]

שמעתי מהרב ברוך רוזנבלום מהלך לבאר שבני ראובן לא זכו לקבל נחלה בארץ ישראל אלא בעבר הירדן משום שהיו בני תמורה
וגם בני גד היו בני תמורה שלא ידע יעקב שרחל הכניסה לו את שפחתה תחתיה

בעניין מה שהובא שלכן לא נחלו בארץ, יש על זה חיד"א מאד מעניין שמסביר את הפגם שהיה בזיווגם של ראובן גד וחצי שבט המשנה, אינני זוכר את דבריו.
מישהו יכול להזכירני?

[ביקורת תהיה]

כתיב ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני אלמא נתעברה בלילה ההוא. והכי אמרינן ביבמות דף ע"ו אטו כ"ע כיעקב דכתיב כחי וראשית אוני שלא ראה קרי מימיו, ע"ש.

ואיך יתפרש לפי זה מאמר הכתוב 'וַיַּרְא יְיָ כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ'?

אפשר לומר, כי לאו דוקא בלילה ההוא נתעברה, אלא במשך שלשת הימים שלאחריו, שכבר היתה שנואה.
אך באמת כבר אמרו חכמינו ז"ל (וכבר הוזכר למעלה): מַאי 'שְׂנוּאָה', אִילֵימָא שְׂנוּאָה מַמָּשׁ, אֶפְשָׁר בִּגְנוּת בְּהֵמָה טְמֵאָה לֹא דִבֵּר הַכָּתוּב, בִּגְנוּת צַדִּיקִים דִּבֵּר הַכָּתוּב, אֶלָּא רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁשְּׂנוּאִין מַעֲשֵׂה עֵשָׂו בְּפָנֶיהָ 'וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ'.

[עושה חיל]

אולי 'שנואה' הויא ביחס לאשה השניה שהיא 'אהובה'. [ואולי בפשט צ"ל הכי נמי ב"כי תהיינה לאיש שתי נשים וגו"]
ולאו שנואה היא ממש.

[עזריאל ברגר]

אולי 'שנואה' הויא ביחס לאשה השניה שהיא 'אהובה'. [ואולי בפשט צ"ל הכי נמי ב"כי תהיינה לאיש שתי נשים וגו"]
ולאו שנואה היא ממש.

שמעתי פעם עה"פ "וירא ה' כי שנואה לאה" שהיתה זו "שנאה" כ"כ קטנה עד שאפילו יעקב עצמו לא הרגיש בה, אלא רק יודע תעלומות...

[עושה חיל]

אולי 'שנואה' הויא ביחס לאשה השניה שהיא 'אהובה'. [ואולי בפשט צ"ל הכי נמי ב"כי תהיינה לאיש שתי נשים וגו"]
ולאו שנואה היא ממש.

שמעתי פעם עה"פ "וירא ה' כי שנואה לאה" שהיתה זו "שנאה" כ"כ קטנה עד שאפילו יעקב עצמו לא הרגיש בה, אלא רק יודע תעלומות...

אכן וורט נאה מאוד.
אבל אני התכוונתי שכלל לא היה שנאה כלפי לאה,
אלא שכלפי האשה השניה [ה'אהובה'] היא מוגדרת 'שנואה'. כמו "יד כהה" - האם הכוונה ליד בלי כח? אלא שביחס ליד השנייה [ - ימין], יד שמאל פחות חזקה.

[מה שנכון נכון]

אולי 'שנואה' הויא ביחס לאשה השניה שהיא 'אהובה'. [ואולי בפשט צ"ל הכי נמי ב"כי תהיינה לאיש שתי נשים וגו"]
ולאו שנואה היא ממש.

כ"כ הראב"ד בבעה"נ בחד תירוצא.

[אוצר החכמה]

אולי 'שנואה' הויא ביחס לאשה השניה שהיא 'אהובה'. [ואולי בפשט צ"ל הכי נמי ב"כי תהיינה לאיש שתי נשים וגו"]
ולאו שנואה היא ממש.

שמעתי פעם עה"פ "וירא ה' כי שנואה לאה" שהיתה זו "שנאה" כ"כ קטנה עד שאפילו יעקב עצמו לא הרגיש בה, אלא רק יודע תעלומות...

אכן וורט נאה מאוד.
אבל אני התכוונתי שכלל לא היה שנאה כלפי לאה,
אלא שכלפי האשה השניה [ה'אהובה'] היא מוגדרת 'שנואה'. כמו "יד כהה" - האם הכוונה ליד בלי כח? אלא שביחס ליד השנייה [ - ימין], יד שמאל פחות חזקה.

כך מוכח מהפסוקים שמעיקרא כתיב ויאהב גם את רחל מלאה ש"מ שאהב את לאה רק את רחל יותר.

[עושה חיל]

אביא כאן דברים נאים ששלח אלי חברותא, שמסכמים את הנושא.

"וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה" (כ"ט, ל"א)
לכאורה קשה לומר כי יעקב אבינו שנאה ללאה.
וביותר, לא מסתבר שבנו ראובן [אשר נולד בטרם אמרה "כי עתה יאהבני אישי"] היה 'בן שנואה' [אחת מבני תשע מידות, נדרים כ:].
וכן קשה מפסוק אחר "ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה", ומהמילה "ויאהב גם" משמע שאף את לאה אהב, אך את רחל אהב מלאה.
על כן לכאורה, פשט הכתוב ודרך הלשון היא, כי כאשר יש שתי נשים ואחת מהן גדולה באהבתה, אזי השנייה תיקרא "שנואה", שהיא "שנואה כלפי ה"אהובה". ומצינו כעין זה "יד כהה", שאין כוונת הכינוי שהיא חלשה ושמוטה, אלא רק כלפי יד הימין החזקה.
וכך פירש ברד"ק, והביא הרמב"ן פי' זה ביש אומרים.
אמנם רבים מהמפרשים פירשו שנואה כמשמעו. ואכן אפשר לקבל זאת אף בפשוטו. ועוד יתכן שפירוש זה נתמך מהפסוק "כי עתה יאהבני אישי", משמע דעד עתה לא אהבני. אך אין זו ראיה, כמו שאמרה "עתה הפעם ילוה אישי אלי", וכי עד עתה לא נלוה אליה. [אע"פ שנחלקו המפרשים בביאור "ילוה", מ"מ לא גרע מן "הפעם אודה את ה'" דהפי' הוא ש'עתה אודה יותר', א"כ הכא נמי, יאהבני יותר.]
ולא קשיא שאלה הראשונה – איך שנא יעקב אבינו ללאה, דודאי לא שנאה שִנאה גדולה, אלא שהיה לו טענה כלפיה מדוע רימתה אותו [רמב"ן ומב"ר]. וכן צ"ל על הקושיא מבני שנואה – ויעויין בספרים המצויים אשר ענו על כך בשלל רעיונות.
ועל הפסוק "ויאהב גם את רחל מלאה", יעויין ברשב"ם שפירש "וגם אֲהֵבָהּ יותר מלאה, כלומר בא אליה וגם אהבה". דהיינו שה'גם' מוסב על האהבה ולא על רחל, לאמר – יעקב גם 'בא אליה' וגם 'אהב אותה יותר'.
ובאמת צריך תלמוד ועיון מוסר, לפי הפירוש הראשון [ש'שנואה' זהו רק ביחס לרחל], וכי איזה טענה היה ללאה דכתיב "וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח ה' את רחמה ורחל עקרה".
[ואולי לא היה זה טענה ושכר ללאה ועונש לרחל, אלא רק רחמי ה' עליה (עיין רמב"ן), שיאהבה יעקב, אבל רחל עקרה היתה עקרה בכל מקרה (עיין ספורנו).]

[שומע ומשמיע]

בעניין מה שהובא שלכן לא נחלו בארץ, יש על זה חיד"א מאד מעניין שמסביר את הפגם שהיה בזיווגם של ראובן גד וחצי שבט המשנה, אינני זוכר את דבריו.
מישהו יכול להזכירני?

הדברים נמצאים בדברי הרמ"ע מפאנו עשרה מאמרות מאמר חקור דין ח"ג ריש פרק י, שציין אליהם הרב עושה חדשות לעיל. אין לי פנאי להעתיק כעת אבל מעניין מאד, כדאי להסתכל.

[יוסף חיים אוהב ציון]

היום שמעתי קושיא חזקה. מה פי' וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח רחמה, הלא באותה שעה של הביאה לא הייתה שנואה שהרי לא ידע יעקב שהיא לאה?

[עקביה]

הזרע יכול להיקלט עד ג' ימים.

[עליך עיננו]

היום שמעתי קושיא חזקה. מה פי' וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח רחמה, הלא באותה שעה של הביאה לא הייתה שנואה שהרי לא ידע יעקב שהיא לאה?

אפשר לתרץ לפי האוה"ח שדייק שכ' וירא ה' כי לא הראה יעקב את שנאתו אליה ורק ה' ראה א"כ כבר עכשיו פקד אותה ה' שתיהיה פחות שנואה..

[גימפעל]

המהרש"א ב"ב קכג מקשה ומתרץ.

[מרדכי וינטרויב]

האם יכול להיות שלאה הייתה שנואה ע"י רחל, ולא ע"י יעקב?

[מה שנכון נכון]

האם יכול להיות שלאה הייתה שנואה ע"י רחל, ולא ע"י יעקב?

כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי.

למה שתשנאנה, ואם בגלל שהיא צרתה א"כ כ"ש שרחל תהיה שנואה מלאה (המעט קחתך וגו').
וגם על מה סמך המקרא לכתוב בפשטות 'כי שנואה'.

[יוסף חיים אוהב ציון]

המהרש"א ב"ב קכג מקשה ומתרץ.

כב' יציין ד"ה לפו"ר ל"מ.

[נחומצ'ה]

אולי 'שנואה' הוא ביחס לאשה השניה שהיא 'אהובה'. [ואולי בפשט צ"ל הכי נמי ב"כי תהיינה לאיש שתי נשים וגו"]
ולאו שנואה היא ממש.

עיין בדעת זקנים, שהיתה שנואה ממש, כי אמרה לו שממנו למדה לבא במרמה.
כמו שהוא ענה לאביו שהוא עשו, כך היא ענתה בלילה שהיא רחל

[איש גלילי]

אבל הרד"ק פירש כן, ש"שנואה" היינו ביחס לאהבת רחל.

[גימפעל]

המהרש"א ב"ב קכג מקשה ומתרץ.

כב' יציין ד"ה לפו"ר ל"מ.

אילימא שנואה ממש כו'. יש להקשות דת"ל דא"א לומר כן דא"כ איך עבר יעקב אלאו דלא תשנא גם בלידת שמעון כתיב כי שנואה אנכי וה"ל ראובן ושמעון ח"ו מבני שנואה מבני ט' מדות שעליהן נאמר וברותי מכם הפושעים וגו' כדאמרינן בנדרים וכה"ג פריך התם מבני חצופה אלידת יששכר שא"ל אלי תבא וגו' וי"ל דמעיקרא קודם שראה יעקב שנפקדה בביאה ראשונה ודאי היה שונאה והוה בדעתו לגרשה כדאמרינן בב"ר כי שנואה היא שהכל שונאין בה כו' נתן דעתו לגרשה וכיון שפקדה הקב"ה אמר לאמן של אלו אני מגרש כו' ע"ש וכן משמע מתוך הכתוב שהיה שונאה מעיקרא טרם שילדה את ראובן מדכתיב כי עתה יאהבני אישי וגו' וראובן מביאה ראשונה נתעברה שאז לא היה שונאה כי לא ידע אז שהיא לאה וצ"ל לפי זה מה שאמרה לאה בלידת שמעון שנואה אנכי היינו על שהיתה שנואה ליעקב קודם שראה שנפקדה בהריון והיה דעתו לגרשה אבל אחר שנפקדה בביאה ראשונה שניכר הריונה שוב לא היה שונאה אלא דבהאי קרא לא בעי תלמודא לפרש הכי משום הך קושיא דלא דיבר הכתוב בגנות הצדיקים וזה גנות הוא לה שיעקב שונאה טרם שראה בה שנפקדה וע"כ דרשו בו שהיו שנואין מעשיה כו'. ובב"י בטור א"ח סימן ר"ס כתב עוד תירוצים לזו הקושיא ע"ש אבל לפי פשט הכתובים והתלמוד ודברי ב"ר שכתבנו אין לך אלא מה שאמרנו ודו"ק:

[לעמל יולד]

אני מעתיק מה שכתבתי בביאור דברי הרמב"ן בפסוק זה.

כט לא
כי שנואה לאה" - הנה לאה רמתה באחותה גם ביעקב כי אם נאמר שנהגה כבוד באביה שאחז בה והכניסה אליו ואל תמר בו היה לה להגיד או לרמוז כי היא לאה אף כי היתה מתנכרת כל הלילה ולפיכך לא הכירה עד שראה אותה בבקר ולכן שנאה יעקב והאלהים יודע כי להנשא אל הצדיק עשתה כן ורחם עליה וכך אמרו בבראשית רבה (עא ב) כיון שראה יעקב מעשים שרמתה לאה באחותה נתן דעתו לגרשה וכיון שפקדה הקב"ה בבנים אמר לאמן של אלו אני מגרש וזה טעם "וירא אלהים" כי חמל עליה שלא יעזבנה.
ויש אומרים כי שתים נשים שהאחת אהובה מאד תקרא השניה שנואה כנגדה כמו שאמר ויאהב גם את רחל מלאה לא ששנאה והיתה בושה בדבר וראה אלהים את עניה.

והנה לו נתכנו עלילות, שנתעברה לאה מביאה ראשונה, כי ודאי אם היה דעתו לגרשה, לא היה מתייחדת עימה כמו שאמרו בבני גרושת הלב (בני תשע המידות נדרים כ:), אבל היות והיא נתעברה מיד, כבר לא היתה בני גרושת הלב.
ויתכן שלכן פירש רבינו "ויש אומרים", שרצה לבאר שלאה לא היתה גם עניין של "בני שנואה", כי לא היתה שנואה אלא כלפי רחל, והנה אין כאן לא בני גרושת הלב ולא בני שנואה.

ויש להעיר למה לא היתה כאן עניין של בני תמורה, שהלא חשב ברחל כשהיה עם לאה? ונראה שבני תמורה עניינה שכיחשוב על אשה אחרת כשיודע שהוא אינו עמה, אבל כאן חשב שהיא רחל באמת, ולא המיר במחשבתו את אשתו באשה אחרת, ואינו נקרא בני תמורה.