הגהה מחודדת 'ויוני ביכוריה' - הגרז"ר בענגיס או הרב קוק?

[איש_ספר]

באשכול אחר כתב דנו בפליאה הידועה בדברי המקונן 'ופדיוני בכוריה', וכי פדיון בכורים מאימתי בטל.

ידוע ומפורסם הקינה אלי ציון ועריה וכו'. והנה מופיע שם עלי זבחי תמידיה ופדיוני בכוריה. וכבר כתבו להביא מה שהקשה מרן רבינו הגרי"ז ז"ל מהו ופדיוני בכוריה שהרי לא מצינו שפדיון הבן התבטל אחר החורבן ואמר מרן הגרי"ז ז"ל לתרץ שהכוונה בזה שהתבטלו הכהנים אשר נלקחו תמורת הבכורים לעבודת הקרבנות וכבר ראיתי כמה מקומות שפירשו כן. ובאמת שלא הבנתי שהרי אם נתבטלו הכהנים ואין לנו כהן מיוחס בגלל החורבן ממילא אין לנו גם פדיון הבן כהלכה וכדברי היעב"ץ שצריך כהן מיוחס מה גם שכבר כתבנו להביא שמרן הגרי"ז ז"ל אכן נקט כדעת היעב"ץ וצ"ב. מי בעל דברים.

[בקינות קול ברמה מובא פי' זה בשם מרן הקה"י, וכמדומה שיש בזה בספרי מו"ר הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל באיזהו מקומן.

הכוונה שהתבטלה עבודת הכהנים שהיא תחת עבודת הבכורים

-----------------------
ועתה בא לידי צרור מכתבים מהגאון רז"ר בענגיס זצ"ל ושם כותב

‏‏עותק של הרב בענגיס ב.jpg (74.53 KiB) נצפה 13457 פעמים

וע"ד מ"ש המקונן פדיוני בכורי' - הנה כבר נשמע בין החיים מש"א [=מה שאמרתי] להגיה תחת זה ועל יוני ביכוריה והכונה היא על מ"ש בבכורים פ"ג מ"ה, הגוזולות שע"ג הסלים היו עולות ע"ש. ואולי י"ל ג"כ כונה על פדיון הבכורים שבזה"ז אינו אלא כמו ספק כמ"ש בשאילת יעב"ץ ח"א סי' קנ"ה מובא בפ"ת יור"ד סי' ש"ה ס"ק י"ב וכאשר נזכה ונחיה ונראה בענין בית המקדש וביאת הגואל בעזה"ש בב"א בכהנים ודאים וכו' אכי"ר

[וזכה הרב תולעת לכוון לסוף דבריו!] חפשתי באוצר אם הביאו שמועה זו, ומצאתי לגרמי"ל זק"ש בספר מילי דמרדכי (וצריך חיפוש מהיכן נלקט), שמביא שמועה זו בשם הגראי"ה קוק (ועוד מצאתי למי שהעתיקו והשמיט שמו של הרב קוק) ובדאי רחוק ששנים יכוונו לאותה שמועה.

ל זקש.JPG (74.73 KiB) נצפה 13456 פעמים

לא בדקתי עדיין בקונטרס של הרב כנרתי על הקשרים שבין שני האישים, אולי עמד ע"ז.

[איש_ספר]

עכשיו מצאתי לרמ"צ נריה במועדי הראי"ה שהביא כן בשם הרב קוק בשם ר' משה זיידל.

[תוך כדי דיבור]

א. לא הבנתי, גם אם היה בקונטרסו של הרב כינרתי עיונים מסוג זה, איך היה עומד על זה, הלא מדובר בכת"י.
ב. מאיזה שנה המכתב מהרז"ר בנגיס? (בפענוח שכתבת, צריך לתקן "ונראה בנין הביהמ"ק וביאת הגואל בעזה"ש בב"א נקיים גם מצוה זו בכהנים ודאים". אגב, קצת יוצאת דופן החתימה. אני חושב שכתוב שם רזב"ץ בענגיס, ז.א ראובן זעליג בן צבי)

[נוטר הכרמים]

הפלא ופלא!

בספרי הגרמ"מ מובא אין ספור פעמים בשם הגרז"ד צ'צ'יק בשם הגרי"ז את מש"כ הרב התולעת.

עצם הפי' על ביכורים מופיע כבר בשו"ת התעוררות תשובה סי' שנט, ובשו"ת ציץ אליעזר חלק ח סי' כה בשם אביו שגרס ופריוני בכוריה, ובספר הזכרון להגרצ"פ פראנק 'הצבי ישראל' מביא הגרא"י שכן מצא בספר ארץ החיים (באלאיטי) פר' דברים גירסא ישנה להדיא.

[איש_ספר]

א. לא הבנתי, גם אם היה בקונטרסו של הרב כינרתי עיונים מסוג זה, איך היה עומד על זה, הלא מדובר בכת"י.
ב. מאיזה שנה המכתב מהרז"ר בנגיס? (בפענוח שכתבת, צריך לתקן "ונראה בנין הביהמ"ק וביאת הגואל בעזה"ש בב"א נקיים גם מצוה זו בכהנים ודאים". אגב, קצת יוצאת דופן החתימה)

א. חשבתי אולי מצא את השמועה בשם הגרז"ר במקו"א.
ב. הנה תחילת המכתב עם תאריכו

הרב בענגיס א.jpg (117.07 KiB) נצפה 13426 פעמים

הוא ממוען - ככתוב - לר' אשר הילמן אביו של הגרד"צ. הגרז"ר התארח בביתם ברוסיה בתקופה מסוימת ומשום כך הכיר להם טובה כל ימיו.
בסוף המכתב הוא דורש בשלום דודו ידידי מהר"ז צ'רינאק.
הוא ר' שלמה זקלינד צ'רינאק מתל אביב.
תיכף אמשיך

[לחם_יומם]

"כבר נשמע בין החיים מש"א" - פוענח: מה שאמרתי. ובהחלט יתכן לפענח: מה שאמר. ומי אמר לא רצה לכתוב.

[בר ששת]

"כבר נשמע בין החיים מש"א" - פוענח: מה שאמרתי. ובהחלט יתכן לפענח: מה שאמר. ומי אמר לא רצה לכתוב.

ואדרבה,לכך כתב ונשמע 'בין החיים' שאי"ז מקדמון וכדו' אלא החי אשר לא ניתן לרדות מדבשו.

[איש_ספר]

במחילה זה השערה בטלה, וחשבתי עליה לרגע בלבד, כי אי אפשר לכתוב מה שאמר בלי לכתוב מי אמר או לפחות להוסיף ג' נקודות...

[דראל]

אפשר: 'מה שאמרו' שהיא לשון סתמית.

[איש_ספר]

זה פשוט שמאהבת הצניעות כתב מש"א ולא מה שאמרתי, ע"ד שכותבים מש"כ ולא מה שכתבתי.
בשנת תשי"ב, חזר ר"א הילמן לענין זה, והציע פירוש אחר הקושר את משמעות הפסקא עם מצות בכור בהמה.
הגרז"ר דוחהו, ומסכם: ומחוורתא מש"א אז בשנת תש"א וכו'.

מכתב נוסף.jpg (34.49 KiB) נצפה 13392 פעמים

ואיך כאן נקרא ?! מחוורתא מה שאמר? מחוורתא מה שאמרו אז בשנת? ואין כאן שום מקום ספק כלל.

[תוך כדי דיבור]

זאת מלבד שמדובר בהשערה אנכרוניסטית להחריד. בכל אופן, היות שכפי הנראה כרגע (אם לא נמצא זאת באחד מספרי הגרז"ר הראשונים) נאמרו הדברים בכמתב פרטי שלא נדפס, אי אפשר לומר שאולי טעה הגרמיל"ז בזהות מביא השמועה, וממילא על כרחך שהגהה מחודדת זו נאמרה לחוד הן אצל הראי"ה והן אצל הגרז"ר. ואין זה דבר שלא היה מעולם.
הדבר היחיד שנוכל אולי לשער, אם רחוק בעינינו שכל אחד חידש ללא קשר לשני, הוא שחידוש זה הועלה באחת מהשיחות של השניים בהיותם עוד באירופה (כלומר עשרות שנים לפני המכתב דנן. ריחוק הזמן אינו סתירה שהרי הגרז"ר עצמו מעיד שהדברים נאמרו זה מכבר וכבר נתפרסמו, "הנה כבר נשמע בין החיים". מכל מקום אין זו אלא ספקולציה).

[איש_ספר]

זאת מלבד שמדובר בהשערה אנכרוניסטית להחריד.

לא הבנתי על איזו השערה אתה מדבר, נא ימחול לפרש שיחתו.

[תוך כדי דיבור]

כוונתי היתה לאלה שסברו שמא באמת כוונת הגרז"ר לראי"ה ורק לא רצה להזכיר שמו. משל מדובר בכרוז רשמי של העדה ולא במכתב פרטי, או שמא סבורים שהוא כבר הספיק להתיישר לפי הקו שיתקבע בדור שלאחר מכן בחלק מהפרהסיה החרדית, שאסור להזכיר את שמו של ידידו ומיודעו הראי"ה...

[בר ששת]

אני מתקשה להעז פנים, אבל עדיין לא נאמרה דחייה לסברתי.

ואולי אדון כתלמיד, מה בכ"ז הפשט 'בין החים'?

ואם לאנכרוניזם נכנס, אכן ידעתי על קשרי השניים, אבל חששתי
שבבואו לומר השערה מרחיקת לכת, (לשמרנים שונאי ההגהות מסברא)
סרב לנקוט את שם הראי"ה שלא יבולע לו ולחידושו.

[דראל]

ובודאי רחוק ששנים יכוונו לאותה שמועה.

viewtopic.php?f=19&t=5689

[איש_ספר]

ובודאי רחוק ששנים יכוונו לאותה שמועה.

viewtopic.php?f=19&t=5689

אתה באמת לא מבין את החילוק? מילא.

[נוטר הכרמים]

במוסף ש"ק של יתד נאמן במדור 'וזאת התורה' של הרב רפא'ל ברלזון הובאה פנינה נפלאה בישוב הנוסחא כמות שהיא לפנינו, מאת הגאון הנלבב ר' אליהו ברוך פינקל זצ"ל, מראשי ישיבת מיר, שאמרו בסעודת פדיון הבן לנכדו בכורו בשנת תשנ"ז, ע"פ דברי הגמ' בב"ב ס,ב שפשטה עלינו מלכות הרשעה וכו' שאין מנחת אותנו ליכנס לבי שבוע הבן ואמרי לה לבי ישוע הבן. הרשב"ם שם לא מפרש מהו ישוע הבן, אמנם דבר זה נזכר גם בב"ק פ,א, ושם פירש רש"י: וישוע הבן היינו משתה שעושין לפדיון הבן הבכור, ישוע מתרגמינן פורקן כמו פדיון.

ולפי"ז נמצא שלדברי רש"י, היתה גזירה מיוחדת לאחר החורבן שלא לקיים את סעודת מצות הפדיון, ועלה שפיר קא בכינן: על פדיוני בכוריה.

כמובן שיש בזה כמה מן הדוחק, א' לפי"ז הבכי הוא על סעודת הפדיון ולא על מצות הפדיון עצמה, ואין לזה זכר בלשון הפיוט. ב' כמו שהעיר לגאון המנוח זצ"ל, ילחט"א מרן הגרי"ש אלישיב, א"כ יש לנו לקונן גם על ברית מילה שהוא שבוע הבן, אבל הדברים שמחים, וראויים למי שאמרן. לשמו ולזכר שמחת הץתורה שפרצה ממנו תאוות נפש.

[נוטר הכרמים]

השבת מצאתי עוד פשט שהוא 'גאוני בפשטותו ופשוט בגאוניותו' [כלשונו הזהב של הגרב"מ אזרחי שליט"א], בספר דת יהודית מאת הג"ר לייב בארון זצ"ל שנפטר לאחרונה בשם בנו ר' אלחנן שיחי'. דהנה מבואר בפר' במדבר (ג,מה) שהלוויים הם תחת כל בכור בבני ישראל, ובכל הפרשה מפורש שרוב הבכורות בזמנם נפדו ע"י הלוויים, ורק מיעוטא דמיעוטא נפדו ע"י חמשת שקלים לגולגולת, ולפי"ז נראה כי המקונן על 'פדיוני בכוריה' לא נתכוין על מצות פדיון הבן כלל, אלא על הלוויים עצמם ששבתו מדוכנם, ונקראו פדיוני בכוריה כי הם הפדיון של הבכורים, ודפח"ח.

[היא שיחתי]

יפה
אם כי לפי"ז היה ראוי לכתוב "ופדויי בכוריה"
ר' אלחנן הוא ראש ישיבת ברנוביץ' לשעבר

[גאולה בקרוב]

מעניין שהפשט שהביא לעיל נוטר הכרמים בשם הרב בארון שליט"א, נמצא ב"בסדר הקינות המפורש" לרב וינטרוב,
מהדורה ראשונה יצאה בתשמ"ו, וכותב בהערה כמקור: "מפי השמועה בשם מרן הגר"י קנייבסקי זצ"ל".

לגבי מרן הראי"ה והגרז"ר, לא מובא בחוברתי, ועכ"פ יתכן שפעם דיברו על זה ביחד, או שפשוט הגיעו לאותה מסקנה מעצמם, כפי שכתבו כאן.

[ברסלב]

הקפצה - אשכול מעניין, קשור לתשעה באב - תשע"ב

[היא שיחתי]

ראו כאן בהערה כמה מובאות בזה
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=106

[היא שיחתי]

וכאן מופיעה השמועה בשם הרב צבי יהודה קוק

בקינה "אלי ציון ועריה" מקונן המשורר על מה שהיה לנו בעת שהמקדש היה קיים, ואין לנו כיום. ובתוך דבריו הוא מקונן: "עֲלֵי זִבְחֵי תְמִידֶיהָ וּפִדְיוֹנֵי בְּכוֹרֶיהָ". הקושי הוא שפדיון בכורות נוהג גם לאחר החורבן, ומה ראה המשורר לקונן על כך?
הרא"י וולדנברג (ציץ-אליעזר ח"ח סי' כה) מביא בשם אביו, שיש לגרוס "ופריוני ביכוריה", והקינה היא על מצות הבאת הביכורים שבטלה עם החורבן.

הרב צבי יהודה הכהן קוק הציע לתקן: "עלי זבחי תמידיה וְיוֹנֵי בְּכוֹרֶיהָ", והכוונה היא לקני יונים שצריכה להביא כל יולדת בזמן שבית המקדש קיים. אולם אז לא מובן מדוע דווקא 'בכוריה' והרי על כל בן מביאה היולדת קן. ועוד, שקיצור המילה 'ופריוני' פוגע במשקל השיר, הכולל בכל שורה פעמיים יתד ושתי תנועות.
הבעיה בהצעות אלו שאין הן מגובות בכתבי היד ובדפוסים הראשונים, לפחות לא במובא בספר הקינות שההדיר דניאל גולדשמידט. במילואים לספרו זה מובא פירושו של הרב יוסף ברייער מניו-יורק, שבמילים 'זבחי תמידיה' מקונן המשורר על הכהנים, ובמילים 'פדיוני בכוריה' הוא כואב את העדרם של הלויים שבימי משה פדו את הבכורות. אבל אם כך היתה הגירסה צריכה להיות: 'זוֹבְחֵי תמידיה', שהם הכהנים. מה עוד, שכהנים ולויים יש לנו גם לאחר החורבן, ורק את עבודתם איבדנו

http://www.moreshet.co.il/web/alonparas ... Client=631

[היא שיחתי]

וכאן בשבט מנשה עוד ב' תשובות
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 3&pgnum=15

[בר אוריין תנינא]

במוסף ש"ק של יתד נאמן לרגל השלושים למרן הגריש"א זצוק"ל מובא באחד המאמרים בשם תלמיד מקורב אחד עלום שם (למה?), כי בתקופה האחרונה ממש שוחח אותו מקורב עם מרן זתע"א. במהלך השיחה העלה אותו תלמיד את השאלה המפורסמת הנ"ל,

"וענה (הגריש"א) מיידי: שבהיות ועד היום, מאז החורבן, הכהנים הם רק במסורת, אך קשה לקבוע בוודאות ייחוסם, לכן אנו מקוננים על פדיוני בכוריה".

בהמשך הדברים מביא שם את הביאור שכבר הובא לעיל בשם הקה"י ועוד, שהכוונה על הלוויים שהיו פדויי הבכורים, בשם הגר"מ הלוי סולובייציק שליט"א.

ומספר שם הדובר העלום כי "לאחר מכן עליתי לבית הגאון רבי מאיר סאלווייציק שליט"א וסיפרתי לו על חידושו של מרן בביאור הקינה, הוא נהנה מהביאור וקילסו".

[היא שיחתי]

"כי לי כל בכור וגו' לי יהיו" (ג, יג)
תיבות לי יהיו אין מובן שהרי לקח מהם הבכורה, ובויק מ"בכ' אי ב"רפ ר" שנא לי'
זז אינו לעולם לא בעוה ז" ולא בעוה ' כו ב" בבכורות כתיב כל לי כי בכור ' כו והוא
תמוה ' ונ. ל"כנ דכאן ש"מ רמז באוה ח" סוף הפרשה בשם ל"רז ל"דלע תחזור
העבודה לבכורות. ואאמו ר" שליט א" השיב אולי כיון דתמורתן [ דהיינו הכהנים]
קיים ז"ה כאילו זכות הבכורה לא כלה שהרי תמורתו קיימת זה מ"שו( בדעת זקנים
מבעה )ת" . ולפי ז" פירש אאמו ר" זללה הא ה" דאיתא בקינות אלי ציון ועריה, עלי
זבחי תמידיה ופדיוני בכוריה ב"דצ, דהרי גם ז"בזה לאחר החורבן נוהג פדיון בכור
אדם ופדיון פטר חמור, וביאר, דקאי על הלויים שפדו את הבכורות בימי משה,
ועתה ז"בזה לנו אין לויי יחוס (וכמש כ" בשמו בביאור קול ברמה) .

(טעמא דקרא)

[סעדיה]

יש לציין להערתו של הגר"מ מאזוז (דרכי העיון עמ' ל"ג) שהגי' 'ביכוריה' אינו עולה בקנה אחד עם משקל השיר.

[פרי יהושע]

אחר אלף מחילות, הגהה זו נראית חסרת טעם לחלוטין לעמוד ולקונן על "יוני ביכוריה", וכל "הפיד" ממש נראה כמעלה פילא בקופא דמחטא, ובמחילה מכת"ר של הגאו' הנ"ל שעפר אני תחת כפות רגליהם.

[הא לחמא עניא]

באשכול אחר כתב דנו בפליאה הידועה בדברי המקונן 'ופדיוני בכוריה', וכי פדיון בכורים מאימתי בטל.
[/size]

בהליכות שלמה לר' שלמה זלמן ראיתי היום שמביא את הפשט "ויוני ביכוריה" הן בשם הרב קוק והן בשם בעל התעוררות תשובה מערלוי.

[משה פרץ]

[בקינות קול ברמה מובא פי' זה בשם מרן הקה"י, וכמדומה שיש בזה בספרי מו"ר הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל באיזהו מקומן.

בס' פניני רבנו הגרי"ז (עמ' נו)

ודברי היעב"ץ הינם בפתחי תשובה (אות יב) בשם שאילת יעב"ץ (ח"א סימן קלה) שבזה"ז שאין כהנים מיוחסים על הכהן להחזיר את חמשת הסלעים של פדיון הבן לפרוש מספק גזל. וע"ע בשדי חמד (מע' הכ' כלל צב), ובקובץ אוצר התורה (כסלו תר"צ סימן כז וסימן לז), ובשו"ת יביע אומר ח"ו (חאו"ח סימן כב אות ה) ובספריו שו"ת יחוה דעת (ח"ה סי' סא ד"ה וכן) וילקוט יוסף ח"א (הל' נשיאות כפים סק"ט ד"ה ותבט, ובהנד"מ בהל' תפלה כרך ב סימן קכח ס"ק יז ד"ה ותבט), ובקובץ האוצר (גליון לו עמוד קסד).

[משה פרץ]

במוסף ש"ק של יתד נאמן במדור 'וזאת התורה' של הרב רפא'ל ברלזון הובאה פנינה נפלאה בישוב הנוסחא כמות שהיא לפנינו, מאת הגאון הנלבב ר' אליהו ברוך פינקל זצ"ל, מראשי ישיבת מיר, שאמרו בסעודת פדיון הבן לנכדו בכורו בשנת תשנ"ז, ע"פ דברי הגמ' בב"ב ס,ב שפשטה עלינו מלכות הרשעה וכו' שאין מנחת אותנו ליכנס לבי שבוע הבן ואמרי לה לבי ישוע הבן. הרשב"ם שם לא מפרש מהו ישוע הבן, אמנם דבר זה נזכר גם בב"ק פ,א, ושם פירש רש"י: וישוע הבן היינו משתה שעושין לפדיון הבן הבכור, ישוע מתרגמינן פורקן כמו פדיון.

ולפי"ז נמצא שלדברי רש"י, היתה גזירה מיוחדת לאחר החורבן שלא לקיים את סעודת מצות הפדיון, ועלה שפיר קא בכינן: על פדיוני בכוריה.

כמובן שיש בזה כמה מן הדוחק, א' לפי"ז הבכי הוא על סעודת הפדיון ולא על מצות הפדיון עצמה, ואין לזה זכר בלשון הפיוט. ב' כמו שהעיר לגאון המנוח זצ"ל, ילחט"א מרן הגרי"ש אלישיב, א"כ יש לנו לקונן גם על ברית מילה שהוא שבוע הבן, אבל הדברים שמחים, וראויים למי שאמרן. לשמו ולזכר שמחת התורה שפרצה ממנו תאוות נפש.

ויש ליישב דהגזירה היתה על הסעודה ולא על המצוה, שבפדיון הבן הסעודה היא עיקר גדול (ועי' בביאור הגר"א י"ד סימן שה אות טז), כמו שמצינו שנהגו לעשות המצוה באמצע הסעודה (כמ"ש בבאר הגולה י"ד סימן שה סוף אות יז בשם מהרי"ל, ובט"ז שם אות י), וכן האוכל ממנה כאילו התענה פ"ד תעניות (ראה בשדי חמד מע' הס' כלל נד, ובכף החיים סימן רמט אות יד, ובשו"ת עמק יהושע למהר"י מאמאן ח"ג י"ד סימן יח, ובס' אוצר אפרים פרשת בא עמוד תקצב, וב-https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=1673). וחשובה כל כך סעודה זו, שכתב הט"ז (י"ד סימן שה אות יג) בשם הרב תרומת הדשן (סימן קסט) שבגללה (ובגלל הברכה) לא פודים ביום ו' כשחל יום ל"א להיות בשבת. ומה שהקשה הגרי"ש שא"כ יש לנו לקונן גם על ברית מילה, י"ל דמכיון דבש"ס אמרו שם הלשון 'ואמרי לה', א"כ מי ששנה זו לא שנה זו, והמקונן נקט כלישנא בתרא, כמו שמצינו שיש מי שסובר דנקטינן כלישנא בתרא [אולם ראה בפחד יצחק (מע' הש' ערך שתי לשונות, כרך יב דף שיז ע"א) שהביא מדברי מר"ן בכסף משנה (פ"ו מהל' ברכות הט"ז) שבסתמא דגמרא ואמרי לה, אזלינן בתר סתמא דגמ']. ותו י"ל דמצינו שמסרו נפש על מצות מילה בשעת השמד [כדאיתא בשבת (קל ע"א): כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת השמד כגון עבודת כוכבים ומילה, עדיין היא מוחזקת בידם], משא"כ גבי פדיון הבן, ולכן התבטלה יותר מצות פדיון הבן ממצות ברית מילה, ועל ביטול זה מקוננים.

[משה פרץ]

ובספר הזכרון להגרצ"פ פראנק 'הצבי ישראל' מביא הגרא"י שכן מצא בספר ארץ החיים (באלאיטי) פר' דברים גירסא ישנה להדיא.

שם כתב הדברים בשם ספר אשל החיים.
שם הספר הוא 'אשל חיים'. ראה ב- https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... &pgnum=160

[עץ הזית]

יש לציין להערתו של הגר"מ מאזוז (דרכי העיון עמ' ל"ג) שהגי' 'ביכוריה' אינו עולה בקנה אחד עם משקל השיר.

אפשר להגיה באופן שיתאים למשקל השיר "וְהַקְרָבַת בְּכוֹרֶיהָ", אלא שזו הגהה גדולה יותר (שלא מסתבר שהעתיקו "ופדיוני" בטעות במקום "והקרבת", מה שאין כן אם היו "ויוני בִּכוריה" הגיוני שבמהלך ההעתקות זה השתבש ל"ופדיוני בכוריה" אלא שהשערה זו מוכחשת מהמשקל כאמור).