הודעהעל ידי יואל שילה » ב' יולי 23, 2018 1:27 am
אם נקבל את ממצאי המטבעות כמלמדים על שיעורי הארוך - הרי שיש הוכחות לשיעור הקטן [הקטע דלהלן הועתק מספרי 'שתילי זיתים'].
ניתן להוכיח שהמשקל הממוצע של מטבעות הדרה"ם שהיו בזמן הרמב"ם היה 2.83 גרם [ולא 3.2 גרמים כפי שחשב הגר"ח נאה על סמך הדרהמי"ם התורכים; אף שקשה לקבוע מהו המטבע אליו כיוון הרמב"ם כי שליטי מצרים בזמנו היו טובעים את מטבעותיהם מחוץ למצרים, אלא שכל מטבעות הדרהם מתקופתו נעים בין 2.7 לשלשה גרם, ורק שני מטבעות נמצאו יותר משלשה גרם ('מידות ומשקלות של תורה' כ"ח בהע', 'מידות ושיעורי תורה' ל' הע' 19)], וממילא יש לקבוע בהתאם לכך את מערכת המדות - שהרביעית היא 75 סמ"ק, האגודל - 1.9 ס"מ והטפח - 7.6 ס"מ.
עוד כתבו שניתן להביא ראיה חזקה לשיעור האורך הקטן מהיקף המטבעות שהיו בימי חז"ל שקוטרם נמסר לנו ישירות מחז"ל: בגמרא מבואר שהיקף מטבע ה'סלע' הוא טפח (חולין נ': אמר גניבא אמר רבי אסי נקדרה כסלע טרפה - שאם תמתח תעמוד על הטפח, והעמידו תוס' והרא"ש שהיקף הקדירה הוא טפח (תוס' חולין נ': ד"ה לכשתמתח [החוט המקיף היה יכול להמתח ולהיות באורך טפח], רא"ש חולין ג' ל"ג [נמצא רוחב הסלע שליש טפח]), וממילא קוטר הסלע הוא שליש טפח, ובבכורות נחלקו אם גודל הסלע שוה לסלע נירונית [דהיינו שנירון קיסר כתוב עליה (רש"י ב"מ כ"ה:)] או קטן ממנה (בכורות ל"ז:-ל"ח. שיערוהו כמלא מקדח גדול של לשכה שהוא כפונדיון של האיטלקי וכסלע נירונית... סלע סתם זוטרא ממקדח סתם); מטבעות אלו נמצאו היום לאלפיהן והן ממצא מימי בית שני שאין שום ספק לגבי אמינותן בהיותן עם חותם המלכות הנושא את תמונתו של נירון קיסר - וקוטר הגדולה שבהן 2.6 ס"מ והיקפה מעט פחות מ- 8 ס"מ, ולכאורה זו ראיה חזקה לשיעור הקטן כי לפי שיעור הגר"ח נאה צריך להיות הקוטר 2.66 ס"מ בקירוב, ולפי שיעור האחרונים בדעת הרמב"ם - 2.53 ס"מ בקירוב התואמים למדות המטבעות שנמצאו, אך לפי שיעור החזו"א הרי צ"ל הקוטר 3.2 ס"מ ובמציאות הרי לא נמצאו סלעים בקוטר זה (מידות ושיעורי תורה עמוד קס"ו) [היו שדחו את הראיה, שהרי רש"י והר"ן פירשו שפירוש 'שאם תמתח תעמוד על הטפח' איננה למתיחה עגולה שהקיפה טפח, אלא לחריץ שאורכו טפח, כעין הכנסת מטבע לקופת צדקה - וממילא היקף המטבע צ"ל שני טפחים; אמנם ביאר הרב מרגולין שליט"א שאין לדחות את הראיה שהרי מאחר ואין בנמצא מטבעות סלע שהקיפן מתקרב לשני טפחים אלא רק מטבעות שהקיפן טפח - בהכרח שהמציאות אינה תואמת לפירוש זה, וחייבים לחזור לפירוש תוס' והרא"ש].
כתב הרמב"ם (פיה"מ חולין ג' א') ששיעור הסלע הוא בקירוב כמו הגדולים שבדינרים המצריים, ואכן קוטר הגדולים שבדינרים המצרים הוא 2.2 ס"מ; במשנה (כלים י''ז י''ב מאור... שנעשה בידי אדם שיעורו... שהוא כפונדיון האיטלקי וכסלע הנירונית) מפורש שהשטח של הסלע הנירונית זהה לשטח של מטבע פונדיון האיטלקי - ואף מטבעות אלו נמצאו בחפירות וקוטרם כ-25-27 מ''מ (מידות ושיעורי תורה עמ' קס"ו); בהגלות המטבעות אליהם כיוון הרמב"ם ז''ל הרי בידינו מדת הרביעית שלו, והרי כבר כתב הקה''י (בספרו 'שיעורין דאורייתא' עמוד כ''ג, הובא בשיעורי ציון עמ' ו') שאם היתה מצויה בידינו הרביעית שעליה פסק הרמב"ם ז''ל שהיא הרביעית - אין לשנותה מטעם דעתו של רואה, דאדרבה הרמב"ם ז"ל הוא הרואה שלנו שהורנו שזהו השיעור.
עוד הוכיחו ממה שידוע שהמטבע 'דינר ששדנג' הערבי נקבע בערך בשנת ד'תנ"ז [697] במשקל 4.25 גרם, ומשקלו החוקי נשאר יציב במשך כשש מאות שנה, ומאחר והגאונים והראשונים (כגון הרי"ף קידושין ו'.) קבעו שמשקל דינר של חז"ל שווה למשקל דינר ששדנג, ומאחר ודינר הוא 1.5 דרה"ם (כס"מ ביכורים ו' ט"ו), ומאחר והרמב"ם מסתמך על קבלת הגאונים בזה, ומאחר הרמב"ם כתב (עירובין א' י"ב) שמשקל הרביעית הוא 17.5 דינרים בקירוב - הרי שמשקל המים של רביעית הוא כ-75 גרם, וממילא משקל הדרהם הוא כ-2.8 גרם.
אמנם כתב לי חכ"א שליט"א שאף שלכל צד יש 'הוכחות מוחלטות', אלא שניתן לדחותן: דחיית הוכחות השיעור הקטן: אין לטעון שיש הוכחה מוחלטת לשיעור האמות הקטנות מהיקף הסלע הנירונית הידוע והתואם למידה הקטנה, כי אם כוונת הגמ' היתה שהיקף הקדִירה הוא טפח - היו מטריפים גם קדִירה ישרה באורך חצי טפח - שהקיפה הוא טפח, והרי אין מי שמטריף בחצי טפח; וע"כ י"ל שאם הגמרא הגדירה 'שאם תמתח תעמוד על הטפח' - ניתן לפרשה לגבי מתיחה קוית באורך טפח - דהיינו קוטר שני טפחים, אלא שלא מצאנו שום מטבע מתקופתם שקוטרה שני טפחים, וע"כ י"ל שיש בגמרא פשט אחר לגמרי, ואי אפשר להאחז בזה כהוכחה. הגר"ח נאה הביא את המכילתא ששתי אמות הן עד הלב - וממילא שלש אמות כוללות את הראש - כהשיעור הגדול, אך יש לדחות לפי התרגום ששתי אמות הן עד הטבור ולא עד הלב. מה שמצאו את תיבת נח, וארכה 150 מטרים, שהם 300 אמות - אינו מוכיח את השיעור הקטן, כי יתכן שהיו אלו אמות של חמשה טפחים. מאידך, היו שהוכיחו את השיעור הגדול ממ"ש הרמב"ם שאגודל הוא רוחב שבע שעורות בדוחק, שהן כהשיעור הגדול, ויש לדחות שאינה הוכחה מוחלטת כי הרמב"ם גם הגדיר את רוחב האגודל כשתי שעורות בארכן בריוח - שמתאים למידה הקטנה, ואולי יש לדחוק ששבע השעורות הונחו על צדן. וכן הוכיחו מריחוק כתלי הר הבית המזרחי מהמערבי, והיו שדחו שהכתלים הקיימים אינם המקוריים, ומומחי חקירת הר הבית דחו את דחייתם - שאין כל ספק שהחומה המזרחית והמערבית הן חומות הורדוס. וכן היו שהוכיחו את השיעור הגדול משיעור מיל הידוע מאבני הדרך של הדרכים הרומיות, והגר"י מרצבך זצ"ל כתב שכך מוכח מיוסיפון שהגדיר את מידת סקסטריוס במידות חז"ל - והוא תואם לשיעור הגדול, אמנם דחה מח"ס 'מדות ומשקלות של תורה' שביוסיפון כתובה גם השוואה אחרת למידות חז"ל - כמו השיעור הקטן, וכתב לי הרב 'קו ירוק' שליט"א שאין להוכיח ממרחקי יוסיפון כי לעולם הוא מדבר על סטדיות ומילין רומיים השונים הרבה ממידת הסטדיה והמיל של חז"ל, וגם המרחקים שמתאר אינם מדויקים אלא משוערים. כמו כן הוכיחו את השיעור הגדול משיעור היקף כדור הארץ המוזכר ברמב"ם במילין, ודחה הגר"ד יצחקי שליט"א ששיעור הרמב"ם מבוסס על שיעור פתולמיאוס, שהתבסס כנראה על המיל הרומאי - שהיו בו הבדלים גדולים בין ארץ לארץ, בנוסף למה שכלי מדידת המרחק שלהם לא היו מדוייקים [כגון שמדדו את המרחק בין שני קווי רוחב - והכפילו ב-360].