מיללער כתב:בעדים שהעידו על פלוני שאכל חלב ונתחייב חטאת (לר"מ אף בכפר ולרבנן לכה"פ בשתק) והוזמו העדים - לפי הסברא דבכופר אין עדים זוממין משלמים למ"ד כופרא כפרה לכאורה גם הכא פטורין
ולמה לא נמנה זה בין אלו שאין בהם דין עדים זוממין במכות דף ב:?
ומה הדין אם העידו שפלוני נדר להביא קרבן והוזמו - משלמין לו את מה שרצו להפסידו או דהוו כמי שרצו לחייבו לעשות מצוה כנטילת לולב וכדו'?
ואם העידו שהקדיש את נכסיו או דבר מנכסיו והוזמו - משלמים?
לגבי הקדש - מה לי מתנה לגבה ומה לי מתנה להדיוט? ברור שמשלמים ל"מקדיש".
ולגבי חטאת וכדו' - שאלה טובה. ואפשר לשאול כיו"ב: העידו על פלוני שנצטרע (בפנינו החליטו הכהן פב"פ ביום פלוני בשעה פלונית, והכהן שבק חיים לכל חי, ועכשיו יוצרך האדם הזה לגלות מביתו ולנהוג בעצמו כל דיני צרעת עד שיבוא כהן ויטהרנו) - מה דינם?
ואם העידו "נטמאו טהרותיו של פלוני"?
ואם העידו "פירותיו של כהן זה אינם חולין אלא תרומה"? (היינו שאינם משנים את הבעלות על הפירות אלא את הערך שלהם)
הרמב"ם כולל כלל (פ"כ מהל' עדות הלכה ח') ואומר "עדים שהעידו על אחד והרשיעוהו רשע שאין בו לא מלקות ולא מיתה ולא חיוב ממון ואח"כ הוזמו הרי אלו לוקין אע"פ שלא זממו להלקות זה ..."
ומדבריו נראה לומר, שבכל מקום שיש חיוב ממון ישיר מעדותם - משלמין (כגון העידו על פלוני שזינתה אשתו ברצון בלא התראה - משלמים לה כתובתה).
וכן כל מקום שהרשיעו את הרשע לומר שהוא חייב מיתה - יומתו באותה מיתה (או בחנק בזוממי בת כהן ובועלה).
ובכל מקום שהרשיעו אדם בחטא אחר שיש עליו עונש - בין אם יש בו חיוב מלקות או לא - לוקין ארבעים.
אבל ב"היזק שאינו ניכר" כגון טומאות וטהרות - לא ידענא מאי אידון בה.
והדעת נותנת שבעדים זוממין אנו מחשיבים להן מחשבה כמעשה (ולכן המעידים על טריפה שהתחייב מיתה - לא יומתו, דלא חמירי מאילו הרגוהו בידיהם), ולכן גם בהיזק שאינו ניכר יתחייבו לשלם ממון לפי ערך הנזק שביקשו לגרום בעדותם לאדם זה (כגון אם אמרו לו נטמאו טהרותיך - ישלמו את ההפרש בין טהור לטמא, ואם אמרו לו "פירותיך תרומה" - ישלמו את ההפרש בין תרומה לחולין, ואם אמרו לו "בנך בכור שלא נפדה" - ישלמו חמשה סלעים וכל כיו"ב).
ועפ"ז גם אם באו לחייב אותו להקריב חטאת - ישלמו לו דמי חטאת (וצ"ע אם הוא אדם עשיר אם ישלמו לו כפי הראוי לו להביא קרבן "חטאת שמינה", או שיכולים לפטור עצמם ב"חטאת בת דנקא").
ואם העידו שנצטרע וכדו' - נראה שישלמו לו דבי בושתו ושבתו, ויאמדו בית-דין כמה היה ראוי אדם זה לתת להיפטר ממה שייגרם לו בעדותם וישלמו ממון זה, כאילו טימאוהו בידיהם.
כללו של דבר: כל דבר שאפשר לקנוס אותם כאילו עשו זאת בידיהם - כך נעשה להם.
כנלפענ"ד, ואם טעיתי ה' יכפר בעד.