אלי ציון בעמידה למה? ואיך בתולה על בעל נעוריה?

[שייף נפיק]

אלי ציון. פשט היום המנהג לעמוד באמירת קינה זו, וצ"ע מתי התחיל מנהג זה, ומה טעם יש בו.

"אלי ציון ועריה כמו אשה בציריה וכבתולה חגורת שק על בעל נעוריה''
צ"ב מה שייך לשון 'בתולה' על 'בעל', ובמרגליות הים קד: כתב שמצינו באיזהו מקומן שנקראה אשה שלא ילדה בתולה, וזה מתאים עם לשון נחם "והיא יושבת כאשה עקרה שלא ילדה'' המיוסד מסתמא על לשון הכתוב "רני עקרה לא ילדה''. ואולי הביאור, שיש כאן צער על כך שכבר אינה בתולה, שהרי, לא ילדה, ובעל נעוריה איננו, ולמה א"כ אבדה בתוליה. (אין מסתבר לפרש כאן על ארוסה, כי ודאי שצער הנשואה גדול מצער הארוסה, וכלל ישראל היה ודאי כאשה נשואה).

[בקרו טלה]

אלי ציון. פשט היום המנהג לעמוד באמירת קינה זו, וצ"ע מתי התחיל מנהג זה, ומה טעם יש בו.

viewtopic.php?f=43&t=28374&p=292820#p292860

[טברייני]

אלי ציון. פשט היום המנהג לעמוד באמירת קינה זו, וצ"ע מתי התחיל מנהג זה, ומה טעם יש בו.

"אלי ציון ועריה כמו אשה בציריה וכבתולה חגורת שק על בעל נעוריה''
צ"ב מה שייך לשון 'בתולה' על 'בעל', ובמרגליות הים קד: כתב שמצינו באיזהו מקומן שנקראה אשה שלא ילדה בתולה, וזה מתאים עם לשון נחם "והיא יושבת כאשה עקרה שלא ילדה'' המיוסד מסתמא על לשון הכתוב "רני עקרה לא ילדה''. ואולי הביאור, שיש כאן צער על כך שכבר אינה בתולה, שהרי, לא ילדה, ובעל נעוריה איננו, ולמה א"כ אבדה בתוליה. (אין מסתבר לפרש כאן על ארוסה, כי ודאי שצער הנשואה גדול מצער הארוסה, וכלל ישראל היה ודאי כאשה נשואה).

אפשר דנשאה בחופה וטרם כנסה לביתו נלקח בשבי, והרי לן בתולה החוגרת שק על בעל נעוריה.

[שבענו מטובך]

"אלי ציון ועריה כמו אשה בציריה וכבתולה חגורת שק על בעל נעוריה''
צ"ב מה שייך לשון 'בתולה' על 'בעל', ובמרגליות הים קד: כתב שמצינו באיזהו מקומן שנקראה אשה שלא ילדה בתולה, וזה מתאים עם לשון נחם "והיא יושבת כאשה עקרה שלא ילדה'' המיוסד מסתמא על לשון הכתוב "רני עקרה לא ילדה''. ואולי הביאור, שיש כאן צער על כך שכבר אינה בתולה, שהרי, לא ילדה, ובעל נעוריה איננו, ולמה א"כ אבדה בתוליה. (אין מסתבר לפרש כאן על ארוסה, כי ודאי שצער הנשואה גדול מצער הארוסה, וכלל ישראל היה ודאי כאשה נשואה).

גם באשכול זה נשארה שאלה זו תלויה ועומדת.
ומסתבר כדברי ר' עמוס.

[ר_חיים_הקטן]

מערכת לדופקי בתשובה כתבו אלי:

בענין כבתולה חגורת שק וכו' עי' בכלי יקר [לאנייאדו] על יואל א/ח' דמפרש כמו שכתבת שהוא דוחק דמיירי בבעל שעזבה קודם שנבעלה. ועי' בתוספת ברכה דברים י"ז/ ד. דמפרש דמש"כ בעלה הוא ע"ש העתיד שיהיה בעלה אך עדיין לא התחתנה עימו.

[עזריאל ברגר]

גם ארוס נקרא לפעמים "בעלה".

[יקים]

האם כלה חוגרת שק על חתנה יותר מאשר אשה אשר כבר דרה עם בעלה ועזבה לאנחות.
כמו כן הלשון 'בעל נעוריה' קצת צורם לקרוא כן לארוס

[ידידיה]

לשון המצודות יואל שם.

אלי" - עשי קינה כמו בתולה הנשאת לאיש ומת שחוגרת שק ומקוננת על הבעל הנשאת לו בנעוריה כי האהבה קשורה ביותר עם הבעל שנשאה בימי נעוריה כשהיתה עדיין בתולה.

ולדבריו "בתולה" היינו שנישאה לו בבתוליה.

[פרנקל תאומים פרטי]

אלי ציון. פשט היום המנהג לעמוד באמירת קינה זו, וצ"ע מתי התחיל מנהג זה, ומה טעם יש בו.

"אלי ציון ועריה כמו אשה בציריה וכבתולה חגורת שק על בעל נעוריה''
צ"ב מה שייך לשון 'בתולה' על 'בעל', ובמרגליות הים קד: כתב שמצינו באיזהו מקומן שנקראה אשה שלא ילדה בתולה, וזה מתאים עם לשון נחם "והיא יושבת כאשה עקרה שלא ילדה'' המיוסד מסתמא על לשון הכתוב "רני עקרה לא ילדה''. ואולי הביאור, שיש כאן צער על כך שכבר אינה בתולה, שהרי, לא ילדה, ובעל נעוריה איננו, ולמה א"כ אבדה בתוליה. (אין מסתבר לפרש כאן על ארוסה, כי ודאי שצער הנשואה גדול מצער הארוסה, וכלל ישראל היה ודאי כאשה נשואה).

אפשר דנשאה בחופה וטרם כנסה לביתו נלקח בשבי, והרי לן בתולה החוגרת שק על בעל נעוריה.

ובא המקונן להגדיל בכך את ציור שברונה, שעוד טרם הספיק בעל נעוריה לכונסה לביתו, כבר נלקח מעליה.

[ש. ספראי]

הנה קטע שפירסמתי בעיתון באלעד, בתוך מסגרת למאמר על דמותו של הקליר, בערב ת"ב השנה:

לא לעמוד בקינת "אלי ציון ועריה"!!
הקינה המסיימת את ספר הקינות היא הקינה "אלי ציון ועריה". ישנה סוג של התרגשות בקהל כשמשוררים אותה במנגינה מיוחדת, קטע אחר קטע. שנים רבות עבר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א לפני התיבה בבית הכנסת לדרמן בקינה זו.
ברוב המקומות עומדים משום מה בקינה זו, אך כבר הורה מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שנפסק בהלכה שיש לומר את הקינות כולן בישיבה ולא בעמידה, ולכן אדרבה, צריך לשבת ולא לעמוד גם בקינה זו.
המילה אֱלִי שבתחילת הקינה, משמעותה: בכי, קונני. מי שמתבונן עמוקות בקינה זו, רואה את הכאב העצום שהפייטן כתב בה, וכבר עוררו גדולים על כך שקינה זו צריכה להיאמר מתוך צער ובכי ולא מתוך שירה וחדווה.
למרות שכמעט את כל הקינות לתשעה באב נכתבו על ידי פייטנים גדולים, רובם גאוני ישראל מפורסמים ביותר, הרי שלא ידוע מי חיבר את הקינה הזאת.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

ראיתי בדרכי חיים ושלום מאת המנחת אלעזר ממונקאטש שנהג לשבת

[נוטר הכרמים]

הנה קטע שפירסמתי בעיתון באלעד, בתוך מסגרת למאמר על דמותו של הקליר, בערב ת"ב השנה:

לא לעמוד בקינת "אלי ציון ועריה"!!
הקינה המסיימת את ספר הקינות היא הקינה "אלי ציון ועריה". ישנה סוג של התרגשות בקהל כשמשוררים אותה במנגינה מיוחדת, קטע אחר קטע. שנים רבות עבר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א לפני התיבה בבית הכנסת לדרמן בקינה זו.
ברוב המקומות עומדים משום מה בקינה זו, אך כבר הורה מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שנפסק בהלכה שיש לומר את הקינות כולן בישיבה ולא בעמידה, ולכן אדרבה, צריך לשבת ולא לעמוד גם בקינה זו.
המילה אֱלִי שבתחילת הקינה, משמעותה: בכי, קונני. מי שמתבונן עמוקות בקינה זו, רואה את הכאב העצום שהפייטן כתב בה, וכבר עוררו גדולים על כך שקינה זו צריכה להיאמר מתוך צער ובכי ולא מתוך שירה וחדווה.
למרות שכמעט את כל הקינות לתשעה באב נכתבו על ידי פייטנים גדולים, רובם גאוני ישראל מפורסמים ביותר, הרי שלא ידוע מי חיבר את הקינה הזאת.

viewtopic.php?f=43&t=28374
חבל שלא אמרת דבר בשם אומרו, ר' ירוחם והגרש"א.

[ידידיה]

הנה קטע שפירסמתי בעיתון באלעד, בתוך מסגרת למאמר על דמותו של הקליר, בערב ת"ב השנה:

לא לעמוד בקינת "אלי ציון ועריה"!!
הקינה המסיימת את ספר הקינות היא הקינה "אלי ציון ועריה". ישנה סוג של התרגשות בקהל כשמשוררים אותה במנגינה מיוחדת, קטע אחר קטע. שנים רבות עבר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א לפני התיבה בבית הכנסת לדרמן בקינה זו.
ברוב המקומות עומדים משום מה בקינה זו, אך כבר הורה מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שנפסק בהלכה שיש לומר את הקינות כולן בישיבה ולא בעמידה, ולכן אדרבה, צריך לשבת ולא לעמוד גם בקינה זו.
המילה אֱלִי שבתחילת הקינה, משמעותה: בכי, קונני. מי שמתבונן עמוקות בקינה זו, רואה את הכאב העצום שהפייטן כתב בה, וכבר עוררו גדולים על כך שקינה זו צריכה להיאמר מתוך צער ובכי ולא מתוך שירה וחדווה.
למרות שכמעט את כל הקינות לתשעה באב נכתבו על ידי פייטנים גדולים, רובם גאוני ישראל מפורסמים ביותר, הרי שלא ידוע מי חיבר את הקינה הזאת.

viewtopic.php?f=43&t=28374
חבל שלא אמרת דבר בשם אומרו, ר' ירוחם והגרש"א.

לא ראיתי שאומרים "מתוך שירה וחדווה" גם אם אכן אומרים בקול ובניגון, מי לא מוריד דמעות מהמילים?
ובפרט שמילות קינה זו מובנות לכולנו, מה ששין כן בהרבה מהקינות שלפניה.
הגדולים שכתבו שצורת האמירה של הקהל מפריעה להם, לא מסתבר שהקהל במקומם אמר אותה בחדווה, אלא עצם הקול רם לא מתאים לקינות. כך אני מבין בעניי.

מ"מ בלי קשר ישיר להנ"ל הרי מקובל בפי העם בשם גדולים( כל מקום וגירסתו, אני שמעתי בשם הגרח מבריסק) שמנגינת אלי ציון היא היא מנגינת מוסף דיו"ט " בנה ביתך כבתחילה"...

[מיני ומינך]

מ"מ בלי קשר ישיר להנ"ל הרי מקובל בפי העם בשם גדולים (כל מקום וגירסתו, אני שמעתי בשם הגרח מבריסק) שמנגינת אלי ציון היא היא מנגינת מוסף דיו"ט " בנה ביתך כבתחילה"...

viewtopic.php?f=43&t=28374&p=292820#p293102

[אראל]

פיוטי 'ציון' שאומרים בסוף הקינות, הם מן היפים ביותר מפיוטי הקינות, למי שמעמיק בהם או אפילו רק מכוין פירוש המילות, חבל שאומרים אותם בסוף כאשר ההמון כבר מחוסרים סבלנות...

[מתעמק]

מענינא דאשכול זה:
בבחרותי כתבתי פירוש על אלי ציון בדרך נחמה. ממה שאני זוכר, קוטב הפירוש היה, ש"עריה" פירושה "שונאיה" כמו והאבדתי עריך (מיכה ה). וזה, אלי ציון ועריה, שציון תקונן על גלותה, אבל לא זאת אומרת שיריעו אויביה עליה, כי גלותה רק עראי ועתיד ה' לנחמה בכפלים. והדמיון לזה, כמו אשה בציריה, כיולדה בשעת חבליה, שבוודאי צערה גדול, אבל אל תשמה אויבתה עליה, כי עוד מעט יגמרו חבלי לידה, כי חלה גם ילדה ציון, ותוגתה תיהפך לשמחה. ובדרך זה, וכבתולה חגורת שק על בעל נעוריה, בוודאי כלה תיכף אחר נישואיה שאבדה בעלה ועוד לא נבעלה, נחשבת אומללה כרגע, אבל כשיעברו ימי אבלה, הרי היא עדיין בתולה וכאילו לא קרה לא דבר, ויכולה היא להנשא כבראשונה בשמחה ובתופים.
עלי ארמון אשר נוטש, נטושים אפקעתא דמלכא, שלא עזבו בני ישראל את ציון, דורש יש לה, אלא שבגזירת מלכו של עולם עזבו את בית המקדש, באשמת צאן עדריה, ועוד הם עתידים לחזור על ידי הקב"ה כאשר יציל את צאנו.
ועל ביאת מחרפי א'ל בתוך מקדש חדריה, נכרים מקרקרים בהיכלו, הן הן גבורותיו והן הן נוראותיו, כך ששונאי ציון המקרקרים בהיכלו ידאגו למו מנקמת ה', כאשר אירע לטיטוס שחירף צר בפנים.
אינני זוכר יותר (וגם זה המעט שחזרתי לפי מיטב האפשרות). אולי אמצא ברשימות מאז השלמה.

[ערער בערבה]

מענינא דאשכול זה:
בבחרותי כתבתי פירוש על אלי ציון בדרך נחמה. ממה שאני זוכר, קוטב הפירוש היה, ש"עריה" פירושה "שונאיה" כמו והאבדתי עריך (מיכה ה). וזה, אלי ציון ועריה, שציון תקונן על גלותה, אבל לא זאת אומרת שיריעו אויביה עליה, כי גלותה רק עראי ועתיד ה' לנחמה בכפלים. והדמיון לזה, כמו אשה בציריה, כיולדה בשעת חבליה, שבוודאי צערה גדול, אבל אל תשמה אויבתה עליה, כי עוד מעט יגמרו חבלי לידה, כי חלה גם ילדה ציון, ותוגתה תיהפך לשמחה. ובדרך זה, וכבתולה חגורת שק על בעל נעוריה, בוודאי כלה תיכף אחר נישואיה שאבדה בעלה ועוד לא נבעלה, נחשבת אומללה כרגע, אבל כשיעברו ימי אבלה, הרי היא עדיין בתולה וכאילו לא קרה לא דבר, ויכולה היא להנשא כבראשונה בשמחה ובתופים.

מאוד יפה.

קדושת לוי:

[לייבעדיג יענקל]

מענינא דאשכול זה:
בבחרותי כתבתי פירוש על אלי ציון בדרך נחמה. ממה שאני זוכר, קוטב הפירוש היה, ש"עריה" פירושה "שונאיה" כמו והאבדתי עריך (מיכה ה). וזה, אלי ציון ועריה, שציון תקונן על גלותה, אבל לא זאת אומרת שיריעו אויביה עליה, כי גלותה רק עראי ועתיד ה' לנחמה בכפלים. והדמיון לזה, כמו אשה בציריה, כיולדה בשעת חבליה, שבוודאי צערה גדול, אבל אל תשמה אויבתה עליה, כי עוד מעט יגמרו חבלי לידה, כי חלה גם ילדה ציון, ותוגתה תיהפך לשמחה. ובדרך זה, וכבתולה חגורת שק על בעל נעוריה, בוודאי כלה תיכף אחר נישואיה שאבדה בעלה ועוד לא נבעלה, נחשבת אומללה כרגע, אבל כשיעברו ימי אבלה, הרי היא עדיין בתולה וכאילו לא קרה לא דבר, ויכולה היא להנשא כבראשונה בשמחה ובתופים.
עלי ארמון אשר נוטש, נטושים אפקעתא דמלכא, שלא עזבו בני ישראל את ציון, דורש יש לה, אלא שבגזירת מלכו של עולם עזבו את בית המקדש, באשמת צאן עדריה, ועוד הם עתידים לחזור על ידי הקב"ה כאשר יציל את צאנו.
ועל ביאת מחרפי א'ל בתוך מקדש חדריה, נכרים מקרקרים בהיכלו, הן הן גבורותיו והן הן נוראותיו, כך ששונאי ציון המקרקרים בהיכלו ידאגו למו מנקמת ה', כאשר אירע לטיטוס שחירף צר בפנים.
אינני זוכר יותר (וגם זה המעט שחזרתי לפי מיטב האפשרות). אולי אמצא ברשימות מאז השלמה.

מתוק מדבש!