הגה"צ רבי שריה דבליצקי זללה"ה

[מחולת המחנים]

דברי הספד ממרן פוה"ד הגר"מ שטרנבוך שליט"א שנאמרו לפני מיטתו של הגאון הצדיק המקובל רבי שריה דבליצקי זצוק"ל

הגרמש - הגרשד.jpg

מאמר ממרן פוסק הדור הגר_'_'מ שטרנבוך שליט_'_'א פרשת דברים תשע_'_'ח.pdf

למיטב זכרוני החלק הראשון של ההספד היה ביידיש והחצי השני בלשה"ק. האם כאן תרגמו את החצי הראשון.

כן.

[מבקש דעת]

שאלה לאי"ס
האם באחד העיתונים מחר יהיה דברים ששוה לקנות עבורם את העיתון?

[האמת והשלום]

אשמח אם אי"ס ילמדנו היאך נהג או קבע רבינו זללה"ה נוסח קדיש דעתיד.
אם זכרוני אינו מטעני כששמעתי לר' דוד דבליצקי לאחר סתימת הגולל אומר דעתיד ולא בעלמא וכו'...
אם מישהו מחברי הפורום יוכל להעמידני על טעותי או להחכימני בענין אשמח.

[נשר]

האם באחד העיתונים מחר יהיה דברים ששוה לקנות עבורם את העיתון?

שמעתי שבאוסף גליונות של צוף יש דברים יפים.

[צבי וחמיד]

יש לי עוד דברים בזה אבל לא ניתנו להכתב.

שמא יודע מר בד''א?

[ברוז]

דברי זכרון שנכתבו ע"י הגה"ח ציס"ע רבי שמואל טיכנר שליט"א ר"מ בישיבת קוידינוב בב"ב, בעלון פנימי שיו"ל בישיבה דשם.

[סעדיה]

ד"ת בענינא דיומא לע"נ מרן זצוק"ל

ב'בירור בענין דין ברית בתשעה באב נדחה' כתב מרן זלל"ה להסתפק אם דינו כדחויה או כהותרה.
וכתב לפשוט מדברי כמה פוסקים -
א. הנו"ב (מהדו"ת יו"ד סי' רי"ג) אוסר בתספורת וכיבוס,
ב. המג"א בשם השכנה"ג שלא יעשו סעודה גדולה,
ג. הערוה"ש מתיר רק רחיצת פניו ידיו ורגליו,
ד. החסד לאברהם שלא התיר בפשיטות נעילת הסנדל בשעת הברית.


נראה בגדר הדברים - ש'יו"ט שלו' מועילה שאינו משלים את ה'תענית', אבל כל דיני אבילות כדקיימי קיימי [וכעין דברי המנ"ח לענין שבת שחל בו ט"ב (מובא בדיני ט"ב ביום א' במקו"ה אות ל"ז)].

[מן הדרום]

ישר כח על כל הדברים הנפלאים על ר' שריה זצ"ל.
מעניין אותי מאוד מה עבר עליו בשלבי החיים הראשונים , איך מצא את דרכו לעולם התורה וכו'
אולי לא שמתי לב ועסקו בזה , בכל אופן אם מישהו יכול להוסיף דברים בענין, מה טוב

[אברך]

בצעירותי זכיתי להתפלל במחיצתו כמה שנים, זכורני שהעלני לתורה למפטיר בשבת, ובאמצע הברכות סימן לי בידו 'ותשמח', ולא זכיתי להבין כוונתו, ואמרתי בנוסח הרגיל, ולאחר מכן אמר לי שהתכוין שצריך לומר 'תושיע ותשמח'. הוא כנראה חשב שכיון שאני מתפלל קבוע שמתי לב לכך.
עכ"פ כולם יודעים כמה כל אות וכל מילה היתה חשובה אצלו, אני נזכר שפעם בחנוכה לאחר התפילה הוא התרעם שישנם שלא מקפידים על איזה מילה מסויימת בהלל [אינני זוכר כעת את המילה, רק זה היה במזמור 'אהבתי כי ישמע'], ואומרים אותה באופן לא מדוייק, והם לא יוצאים ידי חובה, כיון שכל מילה בהלל השלם מעכבת. [אני מקוה שאני זוכר נכון, זה היה לפני קרוב לשלשים שנה].
למעשה לאחר שכמה שנים התפללתי אצלו בפורים וכולם ראו את הדקדוק העצום בכל אות ואות [מלבד זה שהיה מקפיד שיהיו עשרה אנשים על הבימה המוגבהת שהיתה בישיבת תפארת ציון], גם שנים רבות לאחר מכן עדיין הזהירות בלדקדק לשמוע כל מילה עומדת מול עיני בכל קריאה וקריאה.

[ההוא דאמר]

שאלה לאי"ס
האם באחד העיתונים מחר יהיה דברים ששוה לקנות עבורם את העיתון?

לקוראי העיתונים, בעיתון משפחה, ישנם דברים יפים,
ולאותם שב"ה לא, אני מצרף תמונה אחת השווה אלף מילים.

[שומע ומשמיע]

האם באחד העיתונים מחר יהיה דברים ששוה לקנות עבורם את העיתון?

שמעתי שבאוסף גליונות של צוף יש דברים יפים.

יש אפשרות מקוונת להשיגו? [אני לא מיושבי כרכים]

[אברך]

בתמונה לעיל כתוב לומר בר"ח זכרנו גם בשומע תפילה. מה הסברא בזה?
זכורני שהיה אומר בחודש הראשון של החורף 'ותן טל ומטר' בשומע תפילה, כדי שאם שכח בברך עלינו יצא בזה. אבל האם גם בזכרנו בשומע תפילה יוצאים במקום יעלה ויבא?

[הבוחר בעלום]

מעשה יפה שמעתי, בבר מצווה לבן א' מנקיי הדעת שב"ב זצ"ל, השתתף הגרש"ד זצ"ל, ונעמד בפני הקהל והפליג בשבח אבי הבן עד למאוד ובירכו עד בלי די [אמת, אדם גדול היה אלא שלא פסק הגרש"ד פומיה מהילול ושבח] והיה הדבר ליוצא דופן.
לאחמ"כ ביאר [או שאישר הטעם] דהנה היה בדעתו שלא קיבל הזמנה לבר מצווה זו, אלא, שלמעשה קיבל הזמנה ולא ראה עד לאחר זמן, וחשש להא דברכות (לא:) אמר ר"א מכאן לחושד את חברו בדבר שאין בו שצריך לפייסו, ולא עוד אלא שצריך לברכו, שנא' וכו', לכן עמד והפליג בשבח וברכה.
חבל על דאבדין.

[שומע ומשמיע]

מקוה שאינני חוזר על דברי אחרים שקדמוני:

היה הרב זצ"ל נוהג במנהג שלא ראיתי אצל אחרים, בברכת כהנים, שהיה כופף קומתו מול הכהנים, ובזקנותו אף היה נשען על סטנדר.
ומקור נפלא לכך היה מתרגום שיר השירים פרק ז'
וּבְעִדָּן דְּפָרְסִין כָּהֲנַיָּא יְדֵיהוֹן בִּצְלוֹ וּמְבָרְכִין לַאֲחֵיהוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל דְּדָמְיָן אַרְבְּעַת יְדֵיהוֹן מִתְפָּרְשִׂין כְּלוּלַבֵּי דְּתָמָר וְקוֹמָתְהוֹן כְּדִקְלָא וּקְהָלַיִךְ קָיְמִין אַפִּין בְּאַפִּין כָּל קֳבֵיל כָּהֲנַיָּא וְאַפֵּיהוֹן כְּבִישִׁין לְאַרְעָא כְּאַתְכָּלִין דְּעִנְבִין:
ולפי מיטב זכרוני שאלתיו, הלא הנוסח בראשונים שצ"ל "פנים כנגד פנים"? ואמר לי שזה נקרא "פנים כנגד פנים".
אחר כך מצאתי עוד ראיה לכך מרבינו בחיי בבראשית שהסומך ידיו בברכה צריך להיות מעל ראש המתברך, כי הברכה צ"ל מלמעלה למטה.
הבאתי בפניו את הראיה הנ"ל, ונהנה מכך.
אחר כך כמדומני מצאתי שכתב על זה במפורש באיזהו מקומן, אך זה לא מנע ממנו מלתת לי תחושה כאילו אני הוא זה שחידשתי לו דבר זה...

לגבי הכהנים מפורש ברמב"ם שעיניהם כנגד הארץ, כך שעכ"פ מוכח שאין זה חסרון בפנים אל פנים.

[נשר]

האם באחד העיתונים מחר יהיה דברים ששוה לקנות עבורם את העיתון?

שמעתי שבאוסף גליונות של צוף יש דברים יפים.

יש אפשרות מקוונת להשיגו? [אני לא מיושבי כרכים]

אולי באתר בינינו

[פרנצויז]

עכ"פ כולם יודעים כמה כל אות וכל מילה היתה חשובה אצלו, אני נזכר שפעם בחנוכה לאחר התפילה הוא התרעם שישנם שלא מקפידים על איזה מילה מסויימת בהלל [אינני זוכר כעת את המילה, רק זה היה במזמור 'אהבתי כי ישמע'], ואומרים אותה באופן לא מדוייק, והם לא יוצאים ידי חובה, כיון שכל מילה בהלל השלם מעכבת. [אני מקוה שאני זוכר נכון, זה היה לפני קרוב לשלשים שנה].

אולי זה היה בפסוק שומר פתאים ה', שיש להזהר במילה "פתאים" לבטאות את היו"ד בחיריק, והאל"ף אינה מנוקדת, (לבטאות כמו "פתיים").

[פרי יהושע]

בתמונה לעיל כתוב לומר בר"ח זכרנו גם בשומע תפילה. מה הסברא בזה?
זכורני שהיה אומר בחודש הראשון של החורף 'ותן טל ומטר' בשומע תפילה, כדי שאם שכח בברך עלינו יצא בזה. אבל האם גם בזכרנו בשומע תפילה יוצאים במקום יעלה ויבא?

זכרנו אם ישכח (ואף פעם לא היה שוכח כמובן) יעלה ויבוא, ייצא לפחות לדעת המחזור ווטרי, אף שהמאמר מרדכי חולק שאינו יוצא באמצעיות יעלה ויבוא.
ותן טל ומטר בשמע קולנו, כבר היה מקדים לומר מיד אחרי שמ"ע, לצאת דעת הראשונים שכיום יש להגי כבר מאז, עד אחרי שלושים וכמש"כ.

[מה שנכון נכון]

עכ"פ כולם יודעים כמה כל אות וכל מילה היתה חשובה אצלו, אני נזכר שפעם בחנוכה לאחר התפילה הוא התרעם שישנם שלא מקפידים על איזה מילה מסויימת בהלל [אינני זוכר כעת את המילה, רק זה היה במזמור 'אהבתי כי ישמע'], ואומרים אותה באופן לא מדוייק, והם לא יוצאים ידי חובה, כיון שכל מילה בהלל השלם מעכבת. [אני מקוה שאני זוכר נכון, זה היה לפני קרוב לשלשים שנה].

אולי זה היה בפסוק שומר פתאים ה', שיש להזהר במילה "פתאים" לבטאות את היו"ד בחיריק, והאל"ף אינה מנוקדת, (לבטאות כמו "פתיים").

או באנה ה' (כי אני עבדך) לאומרה מלרע. אם כי יש עוד אנא בהמשך ההלל (וגם עוד טעויות שכיחות).
[אגב בפתאים זו מחלו'].

[מכון חכמי ספרד]

גם בקובץ גליונות האריכו הרבה בדברים יפים אודותיו

[סגי נהור]

בצעירותי זכיתי להתפלל במחיצתו כמה שנים, זכורני שהעלני לתורה למפטיר בשבת, ובאמצע הברכות סימן לי בידו 'ותשמח', ולא זכיתי להבין כוונתו, ואמרתי בנוסח הרגיל, ולאחר מכן אמר לי שהתכוין שצריך לומר 'תושיע ותשמח'. הוא כנראה חשב שכיון שאני מתפלל קבוע שמתי לב לכך.

viewtopic.php?t=27962

[שמר]

download/file.php?mode=view&id=61939

[בברכה המשולשת]

https://forum.otzar.org/download/file.php?mode=view&id=61939

ייש"כ גדול ותודה רבה

[יודע_ספר]

בתמונה לעיל כתוב לומר בר"ח זכרנו גם בשומע תפילה. מה הסברא בזה?
זכורני שהיה אומר בחודש הראשון של החורף 'ותן טל ומטר' בשומע תפילה, כדי שאם שכח בברך עלינו יצא בזה. אבל האם גם בזכרנו בשומע תפילה יוצאים במקום יעלה ויבא?

זכרנו אם ישכח (ואף פעם לא היה שוכח כמובן) יעלה ויבוא, ייצא לפחות לדעת המחזור ווטרי, אף שהמאמר מרדכי חולק שאינו יוצא באמצעיות יעלה ויבוא.

פעם אחת היה מקרה וכן שכח, ולמעשה לא רצה לסמוך על מה שאמר בשומע תפילה וביקש מאחד שיוציאו בכל התפילה.

[נוטר הכרמים]

בעיתונים היומיים באו דברים אודות הגה"ק זיע"א, נא להעלות כאן לזיכוי הרבים.

[אברך]

לגבי המילה בהלל
קיבלתי בפרטי מאחד מתלמידיו שמדובר בתיבת 'בחפזי' שאם לא נזהרים נשמע 'בחבזי'.
לא פתיים שבזה אין שינוי משמעות ולא אנה שזה יש גם אח"כ (ובאמת גם על זה הזהיר)

[איש_ספר]

לבקשת כמה מהחברים. הספדו של אאמ"ו שליט"א בשעת הלוויה.
מתפרסם היום בלקראת שבת של הפלס. וכאן בשלימות ממש.

=========================================

אנו נמצאים בעיצומם של ימי חורבן הבית והנה אנו מתאבלים על חורבן בית נוסף, בית אבא הכ"מ, הבית אשר ממנו יצאה תורה והוראה לכלל ישראל במשך ששים שבעים שנה. הבית הגדול והקדוש הזה שהיה מקדש מעט שעבודת הקדש התחילה בו בשלוש לפנות בוקר והסתיימה בשעה אחת. הבית אשר עיני ישראל היו נשואות אליו לשמוע הלכה ברורה בלי גמגום, לעצה טובה או לברכה. הבית הגדול הזה שבין כתליו כתב אבא הכ"מ כשבעים חיבורים בכל מקצועות התורה, הבית הזה נחרב לעינינו ועל דא קבכינא.

כשעלה אליהו השמימה, זעק אחריו תלמידו אלישע אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, ומפרש התרגום: אבי אבי דטב להון לישראל בצלותיה, מרתיכין ופרשים, שתפלתו מגינה עליהם יותר מחרב וסוס, אף אנו יש לנו לזעוק כן, הרי ידועה עבודת התפלה שלו כמונה מעות, עם כוונות האריז"ל, עשרות שנים שבעים ויותר של ותיקין – ופעם שאלתיו כמה הפסיד ומנה יד אחת, וזה היה אנינות, ניתוח וכו'. ומכוחו ובהשפעתו נוסדו מניני ותיקין בכל תפוצות ישראל, ע"פ שיטתו בחישוב זמן הנץ הנראה. וכן שאר תיקוני התפילה שלו: תיקון חצות שעוד בצעירותו הדפיס והפיץ; סליחות לשובבי"ם, יוכ"פ קטן ועוד. ועל ידו נפוצו והתפשטו סדרי תפילה אלה במקומות רבים בארץ ומחוצה לה.

ועוד אמרו שם אודות הסתלקות אליהו: ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים: וירם את אדרת אליהו אשר נפלה מעליו וישב ויעמד על שפת הירדן: ויקח את אדרת אליהו אשר נפלה מעליו ויכה את המים ויאמר איה ה' אלהי אליהו אף הוא ויכה את המים ויחצו הנה והנה ויעבר אלישע.

ובמפרשים שם שאלישע התנבא ע"י אדרתו של אליהו, ומהי האדרת של אבא הכ"מ? מה הבגד המיוחד לו? שמירת הלשון והתרחקות ממחלוקת. שמירת הלשון עד הקצה אפילו על שאינם שותומ"צ ואפילו בדברי תורה. לא ברמז ולא בקריצה ולא בחיוך. ויש לדעת שאע"פ שנראה היה שהינו ספון בד' אמותיו, לא כן היה, אלא היה מעורב בן הבריות עם חוש ביקורת ועין חדה ועכ"ז היתה זהירותו מופלגת, ובזה אפשר לומר בבירור שהיה חד בדרא ולא השאיר אחריו. ומשו"ה נפטר בשם טוב והיה אהוב על כולם, פרושים וחסידים, חרדים ובלתי חרדים והיה נשאל מכולם ועונה בסבר פנים יפות. וכל מי שהיה שואלו מה לתקן ובמה להתחזק היה משיב דבר ראשון שמירת הלשון. וס' ח"ח ושמה"ל היה שגור על לשונו ע"י שלמד אותו עשרות פעמים. ובכלל זהירותו בשמירת לשונו היה היותו איש אמת והתרחק מן השקר עד הקצה ולא היה מוציא מפיו דבר שאינו אמת אפילו שאין בו נזק ואפילו אם יש בו תועלת. ולא היה חותם על שום מסמך ממשלתי אם היה בו סרך של אי אמת. והתרחק מהגזל ואפילו לשלטונות ביקש להחזיר טעותם.

ובכן זוהי האדרת שלו ואותה השליך לנו. ובנטילת האדרת נעשה לו נחת רוח ועילוי נשמה.

ומה נאה עליו מזמור טו: מזמור לדוד ה' מי יגור באהלך מי ישכן בהר קדשך: הולך תמים ופעל צדק ודבר אמת בלבבו: לא רגל על לשנו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרבו: נבזה בעיניו נמאס ואת יראי יקוק יכבד נשבע להרע ולא ימר: כספו לא נתן בנשך ושחד על נקי לא לקח עשה אלה לא ימוט לעולם.

ואבא היה חסיד אמיתי, חסיד של מסילת ישרים היינו קיום כל המצוות בכל הדקדוקים שבהם עד מקום שיד אדם מגעת. וזה היה ממש אבא הכ"מ: שלימות כל מצוה ומצוה בחישוב כל השיטות וקיים בשלימות כל הכתוב בשו"ע ובנו"כ בכלל זה כל מקום שכתוב על איזה תעניות ושאר דינים ופרטים שהם לבעל נפש ויר"ש, בכולם היה מחייב את עצמו. שובבי"ם כידוע היה צם ששה שבועות תמימים, וכן מי"ז בתמוז עד ט"ב וכן מר"ח אלול עד יוכ"פ וכן כל יום ששי בשנה וזו רק דוגמא. ותבר גזיזא דורדא בטבילה במקואוות קרות באשמורת הבוקר ואף בסוף ימיו עם שהיה קשה לו. וקיים כל המועדים במלא תכנם, ר"ה ויוכ"פ ביראה וחרדה מועדים בקיום השמחה ועליה לכותל המערבי, מנהג ותיקין שדאג להפיצו. ואף ימים של תעניות היה ממלא בתוכן רוחני ולא מעבירם בשינה כאיש המבקש לפרוע חובו.

ופרסם פעם אבא הכ"מ שכאשר הספידו את התפארת ישראל פתח הספדן ואמר במה היה כחו אם בבקיאות היו גדולים ממנו, אם בחריפות וכו' אם בצדקות כנ"ל עד שהשומעים התפלאו, כאילו הוא בא להקטינו, וסיים המספיד, אכן כן, אבל שכל המעלות הללו נמצאות באדם אחד זה לא מצינו. אף על אבא אפשר לומר, אם בהלכה, אולי היו גדולים הימנו, אם בקבלה אולי, אם בדקדוק אולי אם במנהגי ישראל לכל העדות אולי אם בעבודת התפלה אולי, אם בשמה"ל אולי אם בחסד אולי אם במדת האמת אולי, אבל שכל אלו המעלות היו באדם אחד כזאת רחוק מאד למצוא.

ואמרו בברכות ה ע"ב על רבי אלעזר דחלש ועל גביה ר' יוחנן, ואמר רבי אליעזר שבוכה על שופריה דרבי יוחנן דבלי בארעא ובכו שניהם, ומהו אותו שופריה שמביא לידי בכי שניהם גם יחד? ידוע ביאורו של מהרש"א שם, דרבי יוחנו הוא שאמר אנא אישתייר משפוריה ירושלים ונמצא שבכו על חורבן ירושלים. אבא הכ"מ היה משפירי דירושלים מפליטת בית סופריהם התחמם לאורם של ר"ד בהר"ן ורי"מ חרלפ ושאר צדיקי ירושלים ומקובליה כר' מרדכי שרעבי ור' עובדיה הדאיה ואח"כ לאורו של מרן החזו"א, ושמעתי מעד נאמן שאמר החזו"א עליו עוד בצעירותו, שגם לפני חמישים שנה אברך כזה היה בגדר חידוש. ועל דא קא בכינא שאין לנו כדוגמתו בדורנו.

תורה תורה חגרי שק והתפלשי באפרים אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים. מי יפרק הויות ומי יתרץ שברים מי יפליא נזירות ומי יערוך נדרים. מי יענה על שאלות בכל חלקי ההלכה בבהירות בלא גמגום. מי יענה במנהגים לכל עדה ועדה בישראל, מי בדקדוק, מי במסורה מי בזמנים מי בשיעורים מי בסוגיא עמומה של דברי האריז"ל. מי ימשיך את מסורת תלמידי הגר"א שהיה בזה חד בדרא.

כלי מלחמה אבדו ונפלו גיבורים !

ונזכיר עוד נקודה חשובה שאבא הכ"מ הצביע עליה. וכך אמר באחת השעות הקשות שלו: שהקב"ה יזכור לי שעשיתי הכל לבדי לבד. סלל דרכו לבד, בחר והלך אחר רבותיו, ובעשר אצבעותיו הגיע למרום דרגתו. פעם בזמן של חולשה שהיה צריך לוותר על כמה מהנהגותיו, אמר, מה יכתבו על המצבה שלי, אמרתי לו יכתבו: הנער מרחוב הירקון שהפך לגדול הדור.

כד דמך ר"א בר"ש היה דורו קורא עליו מי זאת עולה מן המדבר מקוטרת מור ולבנונה מכל אבקת רוכל, מהו מכל אבקת רוכל דהוה קראוי ותנויי וקריבוי ופייטויי וכו'. כך היה אבא הכ"מ תני וקרי וגם עלה מן המדבר. לא בבית של ת"ח אלא בבית של אנשים פשוטים ולא עוד אלא של אלהי כסף ואלהי זהב. והיה שם גם נסיון העושר אבל ויתר. ושמעתי מחכ"א שהשתתף בשמחת אירוסיו של אבא, שהגר"י סרנא קרא עליו את המקרא, כענבים במדבר מצאתי ישראל, לא שמעתי ההמשך, אבל נראים הדברים שלאלה הדברים כיוון ר' יחזקאל.

ומרגיש אני חובה להודות לאלו שתמכו וסעדו את אבא בערוב ימיו ראש וראשון נכדו החביב עליו ר' יעקב שמואל וינוגרד שממש מסר עצמו ולא שת על זמנו ועל משפחתו ולא זזה ידו מתוך ידו, ואתו הרב חזקיהו יוסף פרצוביץ ששם לילות כימים פשוטו כמשמעו והנעים לאבא את אחרית ימיו ונכדו ר' מנחם בוים והרב יעקב עזרא ובנו ר' שמעון ור' יעקב שטרית שהיו לו לעזר ואחסימך והטיבו והנעימו לו את שיבתו. ועל כולנה הבנות שמאז פטירת אמא ע"ה לא נחו ולא שקטו לסדר כל צרכיו על הצד היותר טוב. הקב"ה בעל הגמול ישלם להם כפעלם הטוב.

[עובדיה חן]

כל מילה בסלע אוי מי יתן לנו תמורתו.זהו זן נדיר שכנראה לא נראה יותר במחוזתינו חבל על דאבדין.

[קרית מלך]

מתוך עיתון הפלס היום
דברים מיוחדים מבנו שליט"א ואחד מנכדיו

[איש_ספר]

דברים שאמרתי אני הצב"י בהספד בתוך השבעה ונוסף עליהם עוד בשעת עריכת הדברים. מתפרסם ב"לקראת שבת" של הפלס של שבוע זה.
===========================================

"לבבו שלם עם ה'"

דברי זכרון וקרני הוד מדמותו של סבא קדישא הכ"מ

כבר מרגליה בפומייהו של דרשנים, דברי חז"ל בילקוט, על הכתוב אצל אלקנה: "ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחוות ולזבוח לה' צבאות בשילה": "נתעלה בביתו, נתעלה בחצרו, נתעלה בעירו נתעלה בכל ישראל, וכל עילויו לא היה אלא משל עצמו".

עתה כאשר מבקשים אנו לערוך דמותו של הס"ק הכ"מ, מאירים לנו דברים אלו באור יקרות. וכבר עורר ע"כ אאמ"ו שליט"א את קהל המלווים בהספדו הכביר, וראוי לשוב ולשנות הדברים עד שיכנסו בליבנו:

ערשו של רבנו מוטלת בבית המצופה פנימי וחיצון בחומר, תוכו רצוף רצי כסף וזהב, והוא נער קטון שיבר כל אותם אלילים, עלה מביתו ומחצירו, הכיר את בוראו ודבקה נפשו בתורה ובחכמיה, עד שעלה מעירו ועקר לירושלים עיה"ק ולמדרשיה, שם הסתופף בצילם של חכמי ירושלים, שעיצבו את דמותו והגביהו את קומתו גבוה מעל גבוה, וסופו שנתעלה בכל ישראל, בחיבוריו הרבים בנגלה ובנסתר. וכל עילויו לא היה אלא משל עצמו. וכמו שהזכיר אאמ"ו שליט"א במספדו, כי בשעותיו הקשות גילה מצפוני ליבו ואמר ברגש רב: זכרה לי אל'הי שכל שעשיתי והשגתי, בכוחות עצמי עמלתי, וסללתי את דרכי לבד.

ודבר זה מחייב כל אחד ואחד מאתנו, שהרי עיננו הרואות, שאין המקום גורם, ואין הדבר תלוי אלא בנו. וממנו נראה וכן נעשה.

טרם כל שיח ראוי להזכיר שסבא כמי שבא בימים כפשוטו וכמדרשו, הרי מן הנמנע מאיש צעיר לימים, מלתאר את כל מעשיו ומפעליו, מצורף לזה, שהיה אמון מכוסה אמון מוצנע, הרי שאין הדברים אלא קו לקו, צו לצו, זעיר שם זעיר שם.

================================================================

נקודות אור רבות, יש להאיר באישיות פלאים זו, בדברים הבאים נבקש לעמוד על תכונת שלימותו. והרי היא נשקפת לעינינו בשני מובנים. תחילה ע"י עבודתו התמה והשלימה שהקיפה חלקים רבים, שלרוב אין אנו מוצאים את כולם באיש אחד, ושנית, בהנהגות ומעשים שהיו מנוגדים לכל הרגליו ונטיותיו ודרו אצלו בשלום ובמישור, עד שגוף ונשמה עשו שלום ביניהם.

את בקשת השלימות בכל חלקי העבודה, קיבל ככה"נ מאת איש האלקים הגה"ק ר' הירש מיכל שפירא זיע"א. ואף שרבינו לא היה במחיצה אחת עמו בעוה"ז (ר' הירש מיכל נלב"ע בי"ב אלול תרס"ח), אבל כמי שדבק ודר בין חכמי וצדיקי ירושלים, היה אורו של ר' הירש מיכל זרוע עליו. ומרגלא בפומיה הוראה שבקדושה מר' הירש מיכל: יש ליקח כל הון יקר ונעים מכל עובדי ה' ומבקשי שמו. הנהגה זו היתה נר לרגלו משחר נעוריו ועד אחרית ימיו.

וכך אנו מוצאים בפנקס קבלותיו כשטרם מלאו לו שלושים, דברים שאלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו:

"לחשוב שרבותיו הרוחנים הם ארבעה, הגר"א, האר"י, הרש"ש והח"ח. ואני תלמידם הרוחני ולכוון הנהגתי לפי דרכם בערכי".

ועוד מוסיף שם פרטים וחלקים מעבודת השי"ת, לצד שמות חכמים שהם בעיניו עמודי אותו חלק, כדי שדמותם תעמוד לפניו לחזק אותו חלק:

בענין שמירת השו"ע – ר' דוד בהר"ן.
בענין מקווה וותיקין – ר' שמואל פפרמן.
בענין שמירת הלשון – ר' שמואל הומינער.
בענין דרוח הקודש – ר' מרדכי שרעבי.

לאור הערות החברים הבאות להלן נדצ"ל בענין דרה"ק = בענין דברי הרב הקדוש. והוא הרש"ש.

============

המשך המאמר בא כאן

[עזריאל ברגר]

ידידות הגאונים. הרב דבליצקי והרב חיים נאה / שניאור זלמן ברגר (אחי)

הידידות המיוחדת בין הגאון הרב שריה דבליצקי והגאון הרב חיים נאה, הובלטה בהספדים שפורסמו השבוע ורבים ביקשו לדעת אם כעורך תולדות הרב חיים נאה ("נודע בשיעורים") ידוע לי על הקשר המיוחד? והנה הפרטים על הקשר ביניהם:

הרב דבליצקי התגורר במרכז הארץ (רמת גן ובני ברק) והרב חיים נאה בירושלים, והם נשאו ונתנו בנושאי הלכה באמצעות התכתבות, וההערכה של הרב דבליצקי לרב חיים נאה היתה גדולה מאוד, וכאשר בעל השיעורים הלך לעולמו בפתאומיות, הרב דבליצקי יצא מגדרו ולרגל סיום ימי השבעה, פירסם הספד מרגש ומפורט בכותרת הפוסק ובו כינהו אחד מגדולי הדור, כמעט אחד מהיחידים בדור שעסק בכל כוחו בחלק ההלכה למעשה ולפני מספר שנים, כאשר נכדי הגר"ח נאה הוציאו לאור את "הערות למעשה"  - ליקוט פסקי הרב חיים נאה אשר פורסמו בעיתונות, הרב דבליצקי שיגר לעורכי הספר, נכדי הרב חיים נאה, הסכמה בה כתב דברי הערכה לידידו הוותיק.

הנה ציטוטים מהספד הרב דבליצקי על ידידו הרב חיים נאה:

כבר עבר כשבוע שנתסלק מאתנו באופן פתאומי, הגאון ר' אברהם חיים נאה זצ"ל ועדיין קשה למצות את גודלה של האבידה לעם ישראל בכלל, ולאלו שהיו עומדים אתו תדיר במשא ומתן של הלכה בפרט. והנה חז"ל אמרו (בירושלמי ברכות פרק ב' ובבראשית רבה פרק צ"א) בתלמיד חכם שמת מי מביא לנו חליפתו מי מביא לנו תמורתו. . . והנה כוונת אומרם שאין לנו תמורתו, אפילו הוא בהסתלקותו של תלמיד חכם פשוט ורגיל שאינו בגדר גדול, ואפילו בזמן שהעולם מלא בגדולי תורה. והטעם הוא דידוע שכל תלמיד חכם יש לו חלקו בתורה ממה שקבלה נשמתו במעמד הר סיני בין רב ובין מעט, וחלק התורה הזה לא יוכל לבוא לידי גילוי על ידי זולתו כי זהו חלקו המיוחד לו. . . ואם כן קל וחומר היכא דהגאון הנפטר היה ממש אחד מגדולי הדור וזכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. . . בודאי שלן יאות למבכי ולן יאות למספד.

הגאון הנפטר היה ממש אחד מגדולי הדור וזכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ושיפוצו מעיינותיו חוצה, הוא היה כמעט מהיחידים בדור שעסק בכל כוחו בחלק ההלכה למעשה ובפרט בדיני שולחן ערוך אורח-חיים, אשר כידוע לרוב חשיבותו של לימוד הלכה למעשה כמאמרם (ברכות ח) אוהב ה' שערי ציון שערים המצוינים בהלכה, כך גדול בעוונותינו הרבים ההעלם מהלימוד וההתעסקות בחלק הזה בין תופשי התורה שבזמננו. והנה הוא זכה להוציא שמונה ספרים בהלכות אורח חיים, אשר בהם – ובפרט בחלקים האחרונים על הלכות שבת- נתבארו ונתחוורו עשרות עשרות ותילי תילים של ספיקות וחקירות בעניני הלכה למעשה המזדמנים תדיר, והכל נתבאר ונתחוור כשמלה בבקיאות והבנה נפלאה מאוד. . . כל כוונתו הייתה תמיד לזכות את הרבים בענייני הלכה ולהורות להם את הדרך אשר יעשון.

[עובדיה חן]

היה קשור לרב חרל"פ?

[גלרשטיין]

אשמח אם יעלו לכאן כתבות וכדו׳ מכל מיני עיתונים על הרב...

[אליהו בן עמרם]

היה קשור לרב חרל"פ?

אם אינני טועה. הוא זה שפרסם ראשון את קיצור הליכותיו והנהגותיו - לפני שנים רבות בספר מיוחד שלו על גדולי ירושלים.

במוצ"ש בהעלותך התשס"ד סיפר הרב זצ"ל שכבחור נסע בקבוצת בחורים לראות את מנהגי הקראים ביום כיפור שלהם ברמלה.
אותה שנה חל יו"כ שלהם יום אחרי יו"כ שלנו, כנראה בגלל חישוב שונה שלהם או בגלל המולד וקידוש החודש.
הרב סיפר שראה את הקראים משתחווים ממש על הרצפה כמו בבית המקדש בכניסתם לבית הכנסת שלהם וביציאתם.
הרב הדגיש שהשתחוו רק בכניסה הראשונה ורק ביציאה האחרונה ולא באמצעיות, כמו לדוגמא כאשר סתם יצאו לשירותים וכדו' באמצע.
כמו כן אמר שהם מסכנים, וכן אמר שלא מבין איך הרוב מתוכם מגלחים את הזקן? הרי לשיטתם אין היתר של סם, כי כתוב במפורש שאסור להשחית את הזקן.
צחקתי ואמרתי שאולי אלה ה"פשרנים" שלהם, והרב לא הגיב וכנראה לא רצה להבין את דברי...

[בברכה המשולשת]

דברים שאמרתי אני הצב"י בהספד בתוך השבעה ונוסף עליהם עוד בשעת עריכת הדברים. מתפרסם ב"לקראת שבת" של הפלס של שבוע זה.

תודה רבה לכתר"ה שזיכה אותנו לקרוא את הדברים הנשגבים.
יהי רצון שאזכה אני הקטן (יחד עם כלל עם ישראל) לקחת משהו מן הדברים לעבודה מעשית אצלי, וכפי שאמר אביכם שליט"א בלווייה.

[בני ברקי]

האם היה לגאון זצוק"ל ענין מיוחד בעולם המחשבה או רק בעולם הקבלה של הגר"א?
האם בעלי המחשבה (הגרמ"ש זצ"ל ועוד) היו בקשר מיוחד איתו? היה בקי בספרי הפחד יצחק? המהר"ל?

[אליהו בן עמרם]

בשלהי אלול תשס"ה ניגש אליו אברך מקרובי משפחתו ושאל אותו: מה מייעץ לקבל ע"ע בראש השנה "בהיותי כזה רשע" ?
ענה לו הרב זצ"ל בצחוק: אני יותר רשע....
והוסיף שכדאי לקבל ע"ע להתחזק בברכת המזון מתוך סידור ואולי גם הוסיף מילה במילה מתוך סידור, והטעים שזו התפילה הכמעט בודדת שחיובה מדאורייתא.

אגב זכורני כשעילעלתי בספריו הרבים שהיו על שולחנו בבית הכנסת בר"ה, מצאתי בתוך סידור כוונות האר"י גזיר עיתון מ"יתד נאמן". התפלאתי מעט, אך כשפתחתי מצאתי סיכום תמציתי של קבלות מבית המוסר ד"קעלם" לקראת ר"ה, שהתפרסמו בעיתון הנ"ל, והרב שמר אותן בסידור האר"י שלו...

[אליהו בן עמרם]

ראש השנה התשס"ו
בענין "שהחיינו" ביום השני של ראש השנה, שאל אברך מסוים את הרב זצ"ל, האם ראוי שהאשה המדלקת נרות ביום השני תסמיך את הדלקתה לסעודה על מנת להסמיך כמה שיותר את ה"שהחיינו" שלה לאכילת הפרי החדש (במקרה ואין לה בגד חדש לברך עליו) שבתוך הסעודה או מיד לאחר הקידוש?
ואמר הרב שאכן ראוי, אך הוסיף שיש כאלה שלא נהגו כלל לומר "שהחיינו" ביום השני.
שאלתי: מה נהגו אצל הרב? וענה לי כי הרבנית ז"ל נהגה שלא לברך, "כי כך אמרתי לה", הוסיף הרב בחיוך...

[אליהו בן עמרם]

ספירת העומר ה'תשס"ד

בשנים האחרונות שמעתי מאחד הרבנים החשובים שליט"א, שהגדירו כ"גדול המקובלים בדורנו", ולכן לענ"ד מעניין הסיפור הבא:
שאלתי את הרב זצ"ל על אמירת "למנצח בנגינות וגו'" ,שיש שנהגו לאומרו אחר הספירה וראיתי גם בשם המהרש"ל שיש סגולה לאמרו בשבעת שבועות הספירה לאחר ברכת כהנים. ויש שנהגו לאומרו בצורת מנורה, וראיתי שבסידורי הספרדים מציירים בדווקא את המזמור בצורת מנורה משמאל לימין, ומצד שני ראיתי בסידור ווילנא (האשכנזי) שמביא בשם העקידת יצחק לציירו מימין לשמאל וכך גם ציירו בסידור הנ"ל.
וכל זה שאלתי את הרב, מה חוות דעתו בענין?
ואמר לי שאינו מתמצא בזה.
תשובה זו אינה סתמית בעיני...

[צביב]

שמעתי שחביריו הודו לבסוף שצדק לדרכו, כי ראו התמדתו בדרכיו כל השנים.

[אליהו בן עמרם]

כידוע, המנהג לפקוד את קבר רשב"י בל"ג בעומר, מקובל יותר אצל הספרדים והחסידים וגדוליהם, ופחות אצל ראשי ובני הישיבות הליטאים. (ויש גם אדמורי"ם וחצרות חסידים מסויימים שנמנעים מזה).
גם האמירות בשם הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל ידועות בוודאי.
ולכן מעניינת שיטתו של הרב זצ"ל בזה:
לגבי מנהגו בל"ג בעומר - שאלתי (בשנת ה'תשס"ד) מה עושה לכבוד היום?
ואמר לי הרב כי "ילמד בל"נ אידרא" ותו לא.
שאלתי: האם יש ענין לנסוע למירון? ואמר לי שיש.
ומה לעשות שם? ענה לי: להתפלל.
שאלתי האם נסע לשם בעבר? וענה לי שכן, אך היום אין לו את הכוחות לזה.
ומה בענין ה"חגיגות" שעושים שם? שאלתי, וענה לי: כי בספר הכוונות כתוב כי רשב"י ביקש שישמחו באותו היום על קברו.