הגה"צ רבי שריה דבליצקי זללה"ה

[בברכה המשולשת]

עוד שלושה מעשים (שאשמח לתוספת ביאור לבירורם, כי בקטנותי וכסילותי לא כל הדברים לא היו נהירים לי אז ועדיין אינם נהירים לי היום):
א. באתי אליו פעם ביום שישי אחה"צ, והוא שאל אותי היכן התפילין, השבתי לו שאני חולה (בצורה הפוטרת מהנחת תפילין כל היום. היה לי באמת תור מיוחד לרופא קצת אח"כ, וב"ה החלמתי) אבל ניצלתי את ההזדמנות ושאלתי- ומה לגבי הרש"ש? והשיב לי שבזה לא נקטינן כהרש"ש אלא זמן תפילין עד כניסת שבת כהא דרבי אליעזר.
ב. פעם באתי אליו בשבת אחרי מנחה עם בני בכורי נ"י (שהיה אז בן ארבע בערך) והוא הביא לו סוכריה. כ"כ הופתעתי עד שבטפשותי אמרתי למרן זצ"ל שאנחנו לא נותנים ילדים סוכריות כאלו (מטעמי בריאות), ואז ראיתי שבני בא להניח את הסוכריה בכיס. מרן זצ"ל הזדעזע ואמר שהילד עלול לטלטל את זה מחוץ לבית הכנסת והסכים לקחת חזרה את הסוכריה.
ג. פעם שאלתי אותו שאלה הלכתית מעשית שנשאלתי, הקשורה ברשע אחד ששנה ופירש, ומרן זצ"ל אמר עליו ששורה עליו הסט"א, רח"ל. הוספתי וספרתי לו על מעשה רשע מסויים של אותו רשע. מרן זצ"ל קטע אותי ואמר בתקיפות: לשון הרע!

[הא לחמא עניא]

ראיתי שתפרסם שתלו מודעות בכל בני ברק בו מודיעים לרבים שמצאו חסה מיוחדת שהיא באמת מרה ויצאים בה ידי חובה לכולי עלמא, את המודעות תלו בכל העיר בני ברק ובין היתר תלו מודעה זו מול ביתו של הגאון הרב שריה דבליצקי, המפתיע ביותר בוקר לאחר תליית המודעות מצאו את מודעה זו התלויה מול ביתו ש הרב עם הערה בכתב ידו של הגאון הרב דבליצקי:

unnamed.jpg

viewtopic.php?t=8994#p82871

זה מפליא לראות האיך היו אצלו מידת האמת והפשטות דבוקים זו בזו.

[הא לחמא עניא]

מי הם חתניו וינוגרד ובאום?

וינוגרד איני יודע
אך בוים הינו חסיד אמשינוב וגר בדבורה הנביאה פינת חזון איש.

[עובדיה חן]

וינוגרד הוא ליטאי גם גר בדבורה הנביאה פינת רשב"ם.

[חד ברנש]

על מנהג הקפת הקבר הנזכר לעיל, ישנו מחקר מקיף שנכתב ע"י מאיר בניהו, שהקדיש לכך את הכרך השישי של 'ספר הזכרון להרב יצחק נסים'. ישנו באוצר.

[יודע_ספר]

שמעתי היום

שאחד ממתפללי המנין שאלו שכיון שהוא נוהג לקנות לכל שבת דג ויין מיוחדים אולם כעת אין באפשרותו, האם הוא יכול לקנות דג ויין ברמה נחותה יותר, ענה לו הרב זצ"ל שלא כדאי.
למחרת הרב הביא לו מעטפה...

[איכה יועם]

יישר חילם של המגיבים והכותבים, איש על נחלתו, ובייחוד להרב אליהו בן עמרם שליט"א על כל הדברים הנאים וזכרונותיו המחכימים,
נקווה לשמוע עוד מהרב אוצה"ח ומהרב ברזילי והרב פרי יהושע שליט"א, שלבטח לא ימנעו טוב שבכליהם מלמסרו יפה יפה, וכפשוט שעדיין מצפים לדברי נכדו החשוב שליט"א, מד"א הדין.

הערות קצרות על הנדונים, לגבי פסיעות בסוף הלחש כשהתפלה היתה בישיבה, הנהגה זו ראה אצל החזו"א שכך נהג,
לגבי הפסיעות כרבינו מנוח, פ"א העירו אם אין בכך משום 'מוסיף על הפסיעות' לראשונים שחולקים, ובענוותנותו כתב למחרת לאותו אברך רשימה של פוסקים ראשונים ואחרונים המעידים שהמנהג הישן היה פשוט כרבנו מנוח, ותדמע עיני בהזכרי איך ששאל אח"כ לאותו אברך בלשונו "עיינתם?", כביכול צריך הוא לאישור ממנו על הנהגתו שבעים שנה...
לגבי הבחירות, לא הלך כמעט, מכמה טעמים, חוץ מב' פעמים כמדומה, פ"א בהוראתו של החזו"א (תשי"א) ופ"א בשעת התעצמות הגזרות.

בן בוזי שביזה עצמו על ד"ת

בוצין מקטפיה, לפני כמה שנים סיפר ישיש שישב עמו על ספסלי בית הספר (אינו דתי) שבו למד, והוא כבר תשע או כבר חדסר, מברך על מזונו, והנה נערים קטנים יוצאים את העיר ויתקלסו בו ויאמרו לו עלה קרח, והיו זורקים בפניו קליפין ודברי מיאוס, והוא באחד ומי ישיבנו, מברך כמונה מעות, כאחרית כראשית, ולא בוש מהמלעיגין עליו, (והיודע ומכיר עדינות נפשו יודע כי רק במילי דשמיא כן, ובמילי דעלמא היה בטבעו מערב דעתו עם הבריות ואכמ"ל), וכל זה בהיותו נער צעיר טרם היה לאיש, ובאין איש שינחמהו וידבר על לבו, ואכ"מ.
שמעתי מרבנית הישישה בתו של הגאון רח"ט הרשלר זצ"ל משערי חסד, שזוכרת איך שהיה נכנס ויוצא בבית אביה והוא כבן ט"ו ומבקש להניח תפילן דר"ת שלו, והיה עוטר תפילין כל היום כאזהרת הגר"א, ואביה היה מניאו מכך באמרו לו שאין בן גילו מוכשר להנהגה זו ושימתין לאחר נשואיו, וכה דבר על לבו ולא אבה שמוע, מכוסף וחשקת ארבע מצות דאוריתא בכל רגע.
והיו מהדברים הנוגעים אל הנפש, בשעורו הקבוע בספר ח"ח (היה מסיימו ערך ב' פעמים בשנה בלימוד הרבים אחר ותיקין), כשהיה מגיע להלכה מסויימת היה 'מחקה' התנהגות הסביבה אל הנוצר לשונו, שבזים ולועגים לתמימותו הילדותית, והיה ניכר איך שאחרי ששים שנה עדיין כאבו בלבו, ולפי דרכנו למדנו שאין שום דבר מובן מאליו, כל מדרגתו רכש בכתתו הרגש הטבעי ובשבירת קומה, מאומה לא הניח לעצמו, פנימי וחיצון.
היו תקופות שבעיר מושבו היה לו קשה כשאול, ובמרכזי התורה שבה היו נדים לו, כי בבקשו האמת ככסף ומטמונים לא היה בד בבד עם שכנגדו וד"ל, ופעם התבטא ע"כ ברמז והכירו בו שהוא מצטער, אבל לא נשא פניו, ותמימות עבודתו לא נפגמה, שנת תשכ"ה, ואיננו אף כבן מ', חיבר הספר 'מחשבת בצלאל' בעניני חכמת האמת, והנה אנשי בריתו לעגו לו ויבזו, הגם במתנבאים? ומהם שהגדילו וטפחו לו בפניו מתנתו, ופעם סיפר כי ארונות ביתו היו מלאים מהספרים ששכבו ככלי אין חפץ, ויאמרו לו חכמיו מה לך ומי לך פה כי עלית לגגות צריפין, כלך לך אצל הלכה ומנהגים, אמנם נפשו איוותה ויעש (וכל שנה בה' אב, יומא דנשמתא דהאריז"ל היה מקריא סדר פטירתו מתיאור מוהרח"ו, והשתוקקות מהרח"ו והחברים לחכמת האמת וראינו בחוש איך הדברים מרגשים אותו), ולא ויתר ולא נואש, והמשיך לעסוק יתר שאת ויתר עז בפנימיות החכמה, והמה כהיום הזה הספר הק' נעשה נחלתם של חכמי האמת, יחד עם 'פתח עיניים', ומהדורא עשירית של חכמ"ב כבר אזלה והיד נטויה, ורבים אומרים הטעימונו ונדעה, וכל מן דין סמוכו לנא,
בכלל, אמר לי פעם: 'אנשים חושבים אותי לתמים שקל לרמות, ואני, נותן להם לחשוב כך, מה אכפת לי?' וכמה שנים בכמה סגנונות אמר כן לאנשי ביתו, ועניינו שעי"כ לא ייכשל באיסורי בנ"א לחבירו, ולא יבואו לערבו בענייני מחלוקת ח"ו, הנה עשה עצמו שוטה ותם בעיני הבריות, להתרחקות משמצא דשמצא של רשע לפני המקום, וכן כשהיו לפיו אנשים נצים, עשה עצמו כאינו מבין ואינו שומע,  מעיין בספר או כנרדם, ודבר שאינו נוגע בו, אמנם והיה כי ישום בדעתו כי בידו וביכלתו להשכין שלום או למנוע עוול, לא נח ולא שקט ועשה כל מיני טצדקי לפעמים בתחכום וחריפות ויהי לפלא.

אשרי משכיל אל דל

כולם יודעים שהיה גבאי צדקה, הפתקים הידועים 'החלה מגבית קמחא דפסחא' מיד למחרת פורים, 'החלה מגבית קמחא דחגים' עוד באמצע אלול, ומתנות לאביונים וכו' אבל אופן הפלאתו בחלוקת הצדקה היתה נפלאה, באפן מכסה ונסתר מעיני כל, בעודני נער צעיר כבן י"ב קרא לי פעם ובקשני לברר אודת נער 'באופן של שיחה בעלמא' אם ברשותו מגבעת מיוחדת לשבת, ואכן בחג הסמוך לו מלאחריו ראיתי הבחור קורן בכובעו החדש, חשבתי, וכי לא יכול היה לשואלו? או לחקור אצל אביו (שהיה נתמך קבוע אצלו), אבל התברר שעשה הכל ע"מ שיחשוב הנער כי אביו בעל יכלת ובידו ג"כ לקנות לבני ביתו כשאר העם, ו'על הדרך' לחנכני במעשה הצדקה, ופ"א שמעתי מא' מאנשיו כי סופר לו על אברך בשכונתו שחובו לחנוני עומד על כמה אלפים ולא הגיב, אמנם למחרת שלח ביד מקורב אחר כל הסכום מכיסו בתנאי כפול כי לא יספר לאיש מי נתן ואפילו לחנווני עצמו, הכל בהצנע לא יאומן כי יסופר, ולאברך אחר מהקהילה שידע בו שיתבייש להיות מהמקבלים דאג למצוא כביכול 'טובה' שהוא זקוק לה ובקשו לעשותה בשבילו בשכר (איני יכול לפרט וד"ל), ולא פסק פומיה מלהודות לו על ש'נעתר' לזה, וזהירות מביאה לידי נקיות, קודם ר"ה היה מפריש מכיסו סכום גדול לקופה שמא ואולי מעל בשגגה בכספי הצדקה, היו אנשים שהיו תובעים בפה ודופקים בשעות משונות וטורדים מנוחתו, והיה נתבע וחוזר ונתבע, ולכולם האיר פניו ויהי כמתנצל על שאינו נותן יותר, אך לעולם לא השיב ריקם פניהם.
וכמה ממון ונכסים הפסיד מדירות שהיה משכיר לדלת העם, ולא השיבו שכרו, ופ"א הפילום לפני השופט בערכאות שלהם ע"י השתדלות וחוייב לבוא לפניהם בדיניהם ועשה עצמו כאינו יודע ואינו מכיר עד שפסקו דינו כ'עד עויין',
והכל לפי רוב המעשה שכמובן נעלם מעיננו, וכל מה שידוע הוא בסיבת מקרה פרטי מזמן לזמן.

ושם דרך, שכל מעשיו היו בדקדוק עצום בבחינה אחר בחינה, לפני כמה שנים ראוהו בר"ה בשעת התקיעות והנה אין לפניו סידור הכוונות כתמיד (אשר בשנים קדמוניות היה מרתת וגונח בבכיות בין סדר לסדר כשראשו בין עמודי, בידעו להיכן הדברים מגיעים), ונשאל מדוע, ובתחילה נתחמק ובסוף פירש, כי חשש שמא יפריעו לרכוזו באופן ההלכתי של התקיעות, באורך ובצורה, וחשש זה ביטל אצלו העבודה העצומה הזו, בינו זאת,
וכן הורה לתלמידו ת"ח חשוב מהמכוונים בתפלות ר"ה, כי יקבע עצמו מאחרי שבת בראשית מדי יום כמה רגעים, בשער הכוונות להתלמד בכוונות התפילה, ונשאל מה זה ועל מה זה, והשיב כי תכלית ראש השנה הוא הרגשת העבדות ואימת הדין ומזה אין להסיח דעת כל המעל"ע, ובהתאמצות בכוונות למי שלא נתרגל בהם ואינם שגורים על לשונו עלול להיות רפיון בהיסח הדעת מעיקרו של יום, ויצא שכרו בהפסדו, נתבונן נא, ידוע איזה מקום תפסו אצלו הכוונות וכמה הכיר מעלתם, והנה כל זה איננו שווה לו אם תפגם בכהוא זה התחושה ששיווה למהות היום, ואם לחשך אדם לומר אם כן הוא נוותר על הכוונות?! לא ולא! הרי העצה פשוטה, להקדיש מדי יום (ואיזה יום! עמוס בחבילין חבילין של תורה ועבודה ודעת דרכיו) במשך השנה, לבל יחסר המזג, לן יאה למבכי ותרדנה עיננו דמעה,
ועפעפינו יזלו מים, שמעתי כיום הזה שסח למקורבו כי אף בספירת העומר חדל בשנותיו האחרונות מכוונות קדשו, (בהיותנו נערים אהבנו לראותו מסמן באצבעותיו באויר תוכ"ד הספירה כקורא מתוך ספר פתוח ציורי וסדר התיקונים), וכל כך למה? השיב במשפט שתכנו הוא כי אין כוונותיו כקורא בשטחיות וממשיך בסדר יומו, אלא הדבר לוקח מאתו תעצומות נפש וחש לומר שיפריעהו מסדר עבודת הלילה, לעת תשו כחותיו בזקנתו, בינו זאת והשיבו על לב!
כיוצ"ב טבילתו במקווה בשבת בעוד ליל, אשר כידוע תבר גזיזא דברדא ומסר נפשו ע"ז במקוה קר וחשוך, ואפילו בימות הגשמים בקרח הנורא, וגם בשנותיו האחרונות בהיותו קרוב לתשעים שחדל ממנהגו לטבול מדי יום, ופעמים שאף במעלי שבתא מאפיסת כח, מ"מ בשבת הפליא בכחו וצעד רגלי למרחק גדול לטבול (והיה מרגלא בפומיה כי לא אחזו תלמידי הגר"א בא"י בחומרתו למנוע בש"ק), ובאחרית ימיו חדל כי הרגיש שמפריע לו בעבודת התפלה הקודמת לכל, ובעיו"כ האחרון שקל בפלס כל הבוקר אם עדיף טבילת עיו"כ או תפלת המנחה בציבור, מדא"א לקים שניהם, ולא נח עד שהכריע כי טבילה עדיפא.
והיה חוזר ושונה ומרגיל בלשונו, כי כן תמיד יש לעובדי ד' לשקול בפלס היטב מהלך עבודתם, מה עדיף על מה, ולא ליתן לתחושות חיצוניות להכריע בזה, והיה מייסר עצמו בשוטים כל ימיו על פ"א שלדעתו חטא לאמת במשקל כזה,
ידוע בפי בעלי הלכה כי במקום שקבלה סותרת הדין הרי שייקוב הדין, ובד"כ בפי בעלי קבלה להיפך, והוא עם כל גדלתו בחכמת הנסתר ודקדוקו והתעצמותו במסירת עצמו על כל דקדוק דנפיק מפומייהו דהאריז"ל והרש"ש, במקום שהיה חשש אפי' קל ורחוק של סתירה להלכה הנגלית לא רמה עצמו ורחק מכחש, וחשב דרכיו במיצוי המדות, דק על דק.
עוד שמעתי מנאמן רוח ששאלו לפני שנים אם הפסיד מימיו תפלה עם הנה"ח כדקדוקו, וענהו אשר פעמיים החסיר, פ"א באנינות ופ"א מענייני נקיות, ונחקור נא איך יגיב אדם שכל ימיו ברצף מקפיד על ענין במסי"נ וכל ימיו שווים לטובה בזה, בהזדמן לו חשש כזה, לבטח נטיית הלב לפטור הענין בשכנוע כי הוא דמיון וכיו"ב ובודאי ויש שיעור ד' מיל וכו', לא כן אצל עבד ד' דלקמן, כל תנועותיו הם תורה כאשר יצווה, ולבו טהור ושלם לעבודת קונו בשלמות, (כמדומני בספרו י"ג מאמרות יש מאמר שכתב על הגר"ד בהר"ן והפליא בנקודה זו על שכל רגע היה בוחן מנקודת רצון ד' כעת, בהעלם מתחושותיו ומאוויי הלב אפילו בחפצי שמיים, כמו שהגיע בנו הי"ד שהרגוהו ישמעאלים בחברון מוטל בארונו שהיה זב דם ותרב תאניה ואניה בכל אנשי ירושלים, והוא מיד התכופף לאסוף ע"י ממחטה הדם שחייב קבורה, או ברכת מעשה בראשית בעת הרעש הנורא וכו' וכו' ככל החזיון הלזה וככל הדברים האלו נמצא ברבינו זללה"ה, נאה מקיים).
באמת שכמה שבועות קודם נעלה הענן, הרגיש חשש מנקיות בתפילת השחר, וקיבל תיכף, מכאן ואילך לא לשתות מתחילת הלילה כלום, שלא ייטרד מאומה בעבודה.

קשה מאד להקיף, קשה לכתוב, יש תחושה כי כל הצטמצמות למעשיות מאבדת מנשמת הדמות הגדולה, ומועקת האבל הן עודנה תכבד בלבנו, כי אילו זכינו עוד היה כעת הזאת מרעיף הלכה ומוסר למבקשי דעת, בצלו נחיה וחיינו, אבל דבריהם הם זכרונם ואולי אולי נתעורר לאחוז במשהו, להחזיק, תקות זאת תמריצני להשתדל ולכתוב מעט, אולי אזכה עוד בס"ד.

[גימפעל]

הרב שריה דבליצקי זצ"ל קורא לעסוק ב'מבצע תפילין'

מבצע תפילין.jpg (557.93 KiB) נצפה 11605 פעמים

http://col.org.il/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7 ... 12383.html

[נוטר הכרמים]

איכה יועם, המשך בדבריך המעוררים והמחזקים, לא יאומן כי יסופר, מתהלך בתומו צדיק וקדוש, בדורינו זה השפל והחיצוני.

הערת אגב, בנו של ר' דוד בהר"ן לא נרצח בחרון אלא בשפיה מקום מגוריו.

[עובדיה חן]

הרב שריה דבליצקי זצ"ל קורא לעסוק ב'מבצע תפילין'

מבצע תפילין.jpg

http://col.org.il/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7 ... 12383.html

במבצע בתחילתו היו עוד הרבה גדולים שהיו בעד כמו רבי יחזקאל לוינשטיין.ועוד.

[ידידיה]

הרב שריה דבליצקי זצ"ל קורא לעסוק ב'מבצע תפילין'

מבצע תפילין.jpg

http://col.org.il/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7 ... 12383.html

במבצע בתחילתו היו עוד הרבה גדולים שהיו בעד כמו רבי יחזקאל לוינשטיין.ועוד.

לא יודע למה אתם קוראים "מבצע" , כאן הובאה קריאה, 1. להניח תפילין. 2. להשתדל להשפיע על עוד יהודי אחד לפחות להניח.

אולי רק אצלי, אבל "מבצע" היה נראה לי כקריאה לעסוק ולטרוח זמן חשוב בהנחת תפילין ליהודים אחרים, ולא היא.

[כדכד]

רבי יחזקאל לווינשטיין לא הי'' בחיים בעלמא דין בעת כתיבת המכתב המדובר

[עובדיה חן]

רבי יחזקאל לווינשטיין לא הי'' בחיים בעלמא דין בעת כתיבת המכתב המדובר

אמרתי בתחילתו.בבקשה תקרא היטב.

[דרומי]

הכוונה בשנת תשכ"ז, בתקופת מלחמת ששת הימים.

[שומע ומשמיע]

הרב איכה יועם, דבריך אחר הארי המת מעוררים מאד את ה.. החי לחיים האמיתיים. בבקשה אל תפסיק, שווה את המאמץ!

[זנב לשועלים]

מכוסף וחשקת ארבע מצות דאוריתא בכל רגע.

שתים שהן ארבע?

[חלמישצור]

מכוסף וחשקת ארבע מצות דאוריתא בכל רגע.

שתים שהן ארבע?

דומני שכוונת הדברים לארבע המצוות הידועות שתיים בתפילין, אחת בציצית ואחת במזוזה, וכלשון הגמרא במנחות מג, ב, וכן ברמב"ם ועוד

[צביב]

אמר שאין לקנות כרטיסיה בחול המועד, דהוי מקח וממכר שאינו לצורך המועד.
( ובערב פסח נזכרתי לקנות כרטיסיה כדי לא לקנות בחול המועד, ועד שקניתי עבר חצות,
ולא הייתה ברכה בכרטיסיה זו - אחרי פסח התחילה רפורמה במחירי הנסיעה...
אומנם לבסוף היה גרוע יותר מה שעשיתי, כי קניתי ולא נסעתי באותו יום, וזו צורה של מו''מ)

[עובדיה חן]

מכתב ממנו

20.jpg (120.24 KiB) נצפה 11207 פעמים

[צביב]

עוד שלושה מעשים (שאשמח לתוספת ביאור לבירורם, כי בקטנותי וכסילותי לא כל הדברים לא היו נהירים לי אז ועדיין אינם נהירים לי היום):
א. באתי אליו פעם ביום שישי אחה"צ, והוא שאל אותי היכן התפילין,,, אבל ניצלתי את ההזדמנות ושאלתי- ומה לגבי הרש"ש? והשיב לי שבזה לא נקטינן כהרש"ש אלא זמן תפילין עד כניסת שבת כהא דרבי אליעזר.

א. יש לי השערה שהרש''ש היה רבו רק לכוונות, ולא לענין הלכה, ובעניני הלכה למד כדרך הפוסקים.

האם ידוע סדר לימודו - סדר הספרים בהם עיין בלימוד הלכה?


לענין מודים דרבנן, האם לא ס''ל כלל כדרך שו''ת סבא קדישא, שגם בלחש יוצאים במודים דרבנן?

[במסתרים]

מכוסף וחשקת ארבע מצות דאוריתא בכל רגע.

שתים שהן ארבע?

דומני שכוונת הדברים לארבע המצוות הידועות שתיים בתפילין, אחת בציצית ואחת במזוזה, וכלשון הגמרא במנחות מג, ב, וכן ברמב"ם ועוד

מנחות מד ע"א: אמר רב ששת כל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה
רש"י: ד' פרשיות יש בהן ואכל חדא קיימי תרי עשה וקשרתם לאות והיו לטוטפות. ל"א בוהיה כי יביאך כתיב והיה כי יביאך לאות וגו' ושמרת את החוקה וגו' ובסוף הפרשה כתיב והיה לאות וגו' הרי ג' ובק"ש וקשרתם לאות והיו לטוטפות וכן בוהיה אם שמוע תרי הרי ז' ושמתם את דברי אלה דדרשינן בפר' הקומץ [רבה] דבתפילין קמישתעי שתהא שימה כנגד הלב הרי ח'

[בברכה המשולשת]

עוד שלושה מעשים (שאשמח לתוספת ביאור לבירורם, כי בקטנותי וכסילותי לא כל הדברים לא היו נהירים לי אז ועדיין אינם נהירים לי היום):
א. באתי אליו פעם ביום שישי אחה"צ, והוא שאל אותי היכן התפילין,,, אבל ניצלתי את ההזדמנות ושאלתי- ומה לגבי הרש"ש? והשיב לי שבזה לא נקטינן כהרש"ש אלא זמן תפילין עד כניסת שבת כהא דרבי אליעזר.

א. יש לי השערה שהרש''ש היה רבו רק לכוונות, ולא לענין הלכה, ובעניני הלכה למד כדרך הפוסקים.

גם אני הקטן שיערתי כך, אך הייתי שמח לאישור מפורש להשערה זו (אולי באחד מספריו או ממי ששמע זאת מפיו במפורש)

[סעדיה]

שמעתי מאברך שסיפר על עצמו שהזיל דמעות בראותו את הגר"ש איך שעומד דרוך עם השמש על פתח חצירו, כפוף מעט לכיוון הנרות, כשבידו שעון וכל שרעפיו נתונים למצוה המוטלת עליו, ממתין לזמן המדויק של השקיעה

נהג להדליק בשקיעה או לברך בשקיעה?

[מעט דבש]

שמעתי מאברך שסיפר על עצמו שהזיל דמעות בראותו את הגר"ש איך שעומד דרוך עם השמש על פתח חצירו, כפוף מעט לכיוון הנרות, כשבידו שעון וכל שרעפיו נתונים למצוה המוטלת עליו, ממתין לזמן המדויק של השקיעה

נהג להדליק בשקיעה או לברך בשקיעה?

זכורני שראיתי שהסתפק באחד מספריו, על מי שכוונות הברכות לוקחות לו כמה דקות, אם יכול להתחיל הברכות לפני השקיעה. ולא מצאתי כעת.

[מעט דבש]

עוד שלושה מעשים (שאשמח לתוספת ביאור לבירורם, כי בקטנותי וכסילותי לא כל הדברים לא היו נהירים לי אז ועדיין אינם נהירים לי היום):
א. באתי אליו פעם ביום שישי אחה"צ, והוא שאל אותי היכן התפילין,,, אבל ניצלתי את ההזדמנות ושאלתי- ומה לגבי הרש"ש? והשיב לי שבזה לא נקטינן כהרש"ש אלא זמן תפילין עד כניסת שבת כהא דרבי אליעזר.

א. יש לי השערה שהרש''ש היה רבו רק לכוונות, ולא לענין הלכה, ובעניני הלכה למד כדרך הפוסקים.

גם אני הקטן שיערתי כך, אך הייתי שמח לאישור מפורש להשערה זו (אולי באחד מספריו או ממי ששמע זאת מפיו במפורש)

ראה את הדיון לגבי ברכות הדלקת נר חנוכה אימתי לברכם, אם לפני ההדלקה, או תוך כדי ההדלקה, בספר 'ארבעה ספרים נפתחים' עמ' נ.

[גלרשטיין]

מישהו יודע משהו על הקשר של הרב שריה עם הרב יצחק שלמה זילברמן...

[בברכה המשולשת]

א. יש לי השערה שהרש''ש היה רבו רק לכוונות, ולא לענין הלכה, ובעניני הלכה למד כדרך הפוסקים.

גם אני הקטן שיערתי כך, אך הייתי שמח לאישור מפורש להשערה זו (אולי באחד מספריו או ממי ששמע זאת מפיו במפורש)

ראה את הדיון לגבי ברכות הדלקת נר חנוכה אימתי לברכם, אם לפני ההדלקה, או תוך כדי ההדלקה, בספר 'ארבעה ספרים נפתחים' עמ' נ.

ייש"כ גדול!
ועכשיו ראיתי עוד מו"מ הנוגע לשאלה העקרונית, המובא בהרחבה בסוף כרך י' של ספר דברי שלום למקובל הרב עפג'ין (מסביב לדברי מרן זצ"ל בעניין כוונות שברים-תרועה וההפסק)

[יגל]

מישהו יודע משהו על הקשר של הרב שריה עם הרב יצחק שלמה זילברמן...

מצ"ב מכתב משנת תשי"ג מהגרש"ד אל ידידו הגה"צ ר' יוסף זוסמן, ובסופו הוא "הולך רכיל מגלה סוד" ומפנה אותו אל "האברך הצ' הרה"ג זילברמן חתן אלמנת ר' יו"ט זלוטניק" כבקי בכתבי הגר"א. מכתב זה מסר לי בטובת עינו ידידנו "איש ספר" לפני מספר שנים, ברשות הגרש"ד.
כאשר הראיתי את המכתב לבני הגרי"ש, הפטיר אחד מבניו "סוף סוף נודע מי גילה לר' יוסף זוסמן את הסוד..." מסתבר שעיסוקו בחכמת האמת באותן שנים היה סוד כמוס (מחוסר ממון היה לומד באחורי חנות הספרים של רובינשטיין, ברשות בעה"ב), ואף הוא לא ידע מי גילה את הסוד לר' יוסף...

מצ"ב גם מכתב מהגרי"ש אל הגרש"ד, נדפס בספרו של האחרון אודות תענית גשמים בימינו

[אליהו בן עמרם]

יישר חילם של המגיבים והכותבים,
קשה מאד להקיף, קשה לכתוב, יש תחושה כי כל הצטמצמות למעשיות מאבדת מנשמת הדמות הגדולה, ומועקת האבל הן עודנה תכבד בלבנו, כי אילו זכינו עוד היה כעת הזאת מרעיף הלכה ומוסר למבקשי דעת, בצלו נחיה וחיינו, אבל דבריהם הם זכרונם ואולי אולי נתעורר לאחוז במשהו, להחזיק, תקות זאת תמריצני להשתדל ולכתוב מעט, אולי אזכה עוד בס"ד.

ראשית יישר כח גדול ורב, על התוכן המאלף מאד ובייחוד על הסגנון המיוחד, שיש בו להטעימנו לכה"פ מעט מן המעט מגדול מיוחד זה זצוק"ל.
גם אני מצטרף לסיום דברי מר הנעלים, ולענ"ד יש חובה קדושה לא להתעצל ולהמשיך גם בסיפור מעשים וגם בתאור דקדוקי הלכה ועוד ועוד, שרק יחידים זכו להם, בהנהגה של אמת צרופה פנימית ולא חיצונית, שמי שראה אפילו במקצת - זכה לו.
ונא הטעימנו עוד ועוד...

[מעט דבש]

א. באתי אליו פעם ביום שישי אחה"צ, והוא שאל אותי היכן התפילין, השבתי לו שאני חולה (בצורה הפוטרת מהנחת תפילין כל היום. היה לי באמת תור מיוחד לרופא קצת אח"כ, וב"ה החלמתי) אבל ניצלתי את ההזדמנות ושאלתי- ומה לגבי הרש"ש? והשיב לי שבזה לא נקטינן כהרש"ש אלא זמן תפילין עד כניסת שבת כהא דרבי אליעזר.

ראה על כך בספרו 'פאר יעקב' סימן ב'.

[אליהו בן עמרם]

מקוה שאינני חוזר על דברי אחרים שקדמוני:

היה הרב זצ"ל נוהג במנהג שלא ראיתי אצל אחרים, בברכת כהנים, שהיה כופף קומתו מול הכהנים, ובזקנותו אף היה נשען על סטנדר.
ומקור נפלא לכך היה מתרגום שיר השירים פרק ז'
וּבְעִדָּן דְּפָרְסִין כָּהֲנַיָּא יְדֵיהוֹן בִּצְלוֹ וּמְבָרְכִין לַאֲחֵיהוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל דְּדָמְיָן אַרְבְּעַת יְדֵיהוֹן מִתְפָּרְשִׂין כְּלוּלַבֵּי דְּתָמָר וְקוֹמָתְהוֹן כְּדִקְלָא וּקְהָלַיִךְ קָיְמִין אַפִּין בְּאַפִּין כָּל קֳבֵיל כָּהֲנַיָּא וְאַפֵּיהוֹן כְּבִישִׁין לְאַרְעָא כְּאַתְכָּלִין דְּעִנְבִין:
ולפי מיטב זכרוני שאלתיו, הלא הנוסח בראשונים שצ"ל "פנים כנגד פנים"? ואמר לי שזה נקרא "פנים כנגד פנים".
אחר כך מצאתי עוד ראיה לכך מרבינו בחיי בבראשית שהסומך ידיו בברכה צריך להיות מעל ראש המתברך, כי הברכה צ"ל מלמעלה למטה.
הבאתי בפניו את הראיה הנ"ל, ונהנה מכך.
אחר כך כמדומני מצאתי שכתב על זה במפורש באיזהו מקומן, אך זה לא מנע ממנו מלתת לי תחושה כאילו אני הוא זה שחידשתי לו דבר זה...

[אליהו בן עמרם]

ראיתי לפני שנים, בתוך הספרים שהחזיק הרב על שולחנו בראש השנה (מחזור רבא "פשוט" עם תקוני גירסאות של הרב,סידור האר"י וכו') כמה פתקאות ודפים שכתב בכתב ידו לעצמו שחלקם היו ע"פ קבלה וחלקן קבלות מסוימות על עצמו ועוד כהנה.
בפתק אחד היה כתוב לפי זכרוני, שרוצה לכוון בתפילה או לכלול בתיקון שעושה את כל ישראל ,ובפרט מי שנתן פדיון או מי שיתן בעתיד פדיונו.
בפתק אחר היו קבלות בנושא לימוד בתקופת אלול וכדו',בבוקר: השיעורים הקבועים במשנ"ב ובח"ח,אחר כך גמרא,אח"כ באידרות,אח"כ בעוד כל מיני "שעורים" בקבלה.לכל סדר לימוד קרא באותו פתק "שיעור". אגב, גם ביום וגם בלילה למד "קבלה",לפי אותו פתק.

אגב, כמעט בכל פרקי התפילה בראש השנה, המדברים בענין מלכות ה' ,שהתפלל כש"ץ, בכה ונשבר קולו.
ומה שראיתי במנחה של ר"ה שהתפלל את של לחש די מהר באופן יחסי לאחרים, ואולי יותר מהר מהרגלו בימי החול כשלא התפלל לפני העמוד, ואכן גמר תפילתו בין הראשונים וחיכה מעט לפני שהתחיל את חזרת הש"ץ.

[אליהו בן עמרם]

בניסן ה'תשס"ד: שאלתי את הרב זצ"ל באיזה בשר בקר ומאיזה שחיטה משתמש לקראת פסח השנה? וענה לי כי כבר כ-25 שנה שאינו אוכל בשר בקר רק בשר עוף.
בתחילה שאלתי את הסיבה ליד קבוצת אנשים ולא ענה, אך אח"כ רק בנוכחותי ובנוכחות משמשו המסור הי"ו הסכים לומר כי הפסיק לאכול בשר מחמת הידיעה מאז, כי הופכים את הבהמה לצורך השחיטה ויש חשש שהיא מקבלת מכה חזקה כזו עד כדי הטרפתה.
משמשו הציע לרב כי יחפש עבורו חבורה לשחיטה מהודרת עם שוחט שיוסכם על ידו והרב נתן לו אישור עקרוני.
לאחר כמה ימים וקרוב ממש לפסח שאלתי מה עם החבורה לשחיטה? והרב אמר כי לא יצא. ואז הוסיף ואמר כי בשר עוף מספיק טוב לו, וכי ממילא רק בשבתות וימים טובים הוא אוכל עוף לכבוד שבת ויו"ט , ולא באמצע השבוע. שאלתי מדוע, והאם מטעמי בריאות? ואמר לי: לא מטעמי בריאות אלא כי ממילא לא מרגיש טעם בעוף.

ומכאן, עולה שוב דמות הענקים:
לא לדבר במקום חשש יוהרא,
הזהירות והפרישות,
והריחוק מה"גשמיות" שהיה טבוע בו.

[מחולת המחנים]

דברי הספד ממרן פוה"ד הגר"מ שטרנבוך שליט"א שנאמרו לפני מיטתו של הגאון הצדיק המקובל רבי שריה דבליצקי זצוק"ל

הגרמש - הגרשד.jpg (538.26 KiB) נצפה 10696 פעמים

מאמר ממרן פוסק הדור הגר_'_'מ שטרנבוך שליט_'_'א פרשת דברים תשע_'_'ח.pdf

(789.75 KiB) הורד 371 פעמים

[בברכה המשולשת]

דברי הספד ממרן פוה"ד הגר"מ שטרנבוך שליט"א שנאמרו לפני מיטתו של הגאון הצדיק המקובל רבי שריה דבליצקי זצוק"ל

הגרמש - הגרשד.jpg

מאמר ממרן פוסק הדור הגר_'_'מ שטרנבוך שליט_'_'א פרשת דברים תשע_'_'ח.pdf

למיטב זכרוני החלק הראשון של ההספד היה ביידיש והחצי השני בלשה"ק. האם כאן תרגמו את החצי הראשון.

[בברכה המשולשת]

א. באתי אליו פעם ביום שישי אחה"צ, והוא שאל אותי היכן התפילין, השבתי לו שאני חולה (בצורה הפוטרת מהנחת תפילין כל היום. היה לי באמת תור מיוחד לרופא קצת אח"כ, וב"ה החלמתי) אבל ניצלתי את ההזדמנות ושאלתי- ומה לגבי הרש"ש? והשיב לי שבזה לא נקטינן כהרש"ש אלא זמן תפילין עד כניסת שבת כהא דרבי אליעזר.

ראה על כך בספרו 'פאר יעקב' סימן ב'.

ייש"כ גדול!
שכחתי לגמרי את האמור שם.
אולם, באמת זה פלא, הרי ברש"ש אכן מבואר להדיא, ומרן זצ"ל לא מתייחס לזה כאן כלל.

[איש_ספר]

ותיקין.jpg (198.15 KiB) נצפה 11728 פעמים

[איש_ספר]

א. באתי אליו פעם ביום שישי אחה"צ, והוא שאל אותי היכן התפילין, השבתי לו שאני חולה (בצורה הפוטרת מהנחת תפילין כל היום. היה לי באמת תור מיוחד לרופא קצת אח"כ, וב"ה החלמתי) אבל ניצלתי את ההזדמנות ושאלתי- ומה לגבי הרש"ש? והשיב לי שבזה לא נקטינן כהרש"ש אלא זמן תפילין עד כניסת שבת כהא דרבי אליעזר.

ראה על כך בספרו 'פאר יעקב' סימן ב'.

ייש"כ גדול!
שכחתי לגמרי את האמור שם.
אולם, באמת זה פלא, הרי ברש"ש אכן מבואר להדיא, ומרן זצ"ל לא מתייחס לזה כאן כלל.

בשומע ומוסיף ציצית תפילין ובר מצוה (פנימי) סי' כג, תשובה לשואל בענין זה: נראה דגם כוונתם הוא לא לאלה הלובשים כל היום אלא רק לאלה שלובשים במיוחד למנחה כל יום, וגם בזה הדבר קשה טובא לבטל מכמה וכמה מצת דאורייתא, כל רגע עבור סברא כזאת שלא נמצאת בפירוש בדברי האריז"ל, והרי הנגיד ומצוה וחמה"י כותבים להדיא להניח גם בער"ש ועריו"ט וסבירא להו שגם האריז"ל נהג כך. אני לעצמי מניח גם כן בפהרסיא למנחה בער"ש ויו"ט אבל רק בין אשכנזים ולא ספרדים שלא לעשות אצלם דבר התמוה להם. וכמו"כ לובש אח"כ בל"נ עד סמוך להכנסת כלה. יש לי עוד דברים בזה אבל לא ניתנו להכתב.

[בברכה המשולשת]

ייש"כ גדול!
שכחתי לגמרי את האמור שם.
אולם, באמת זה פלא, הרי ברש"ש אכן מבואר להדיא, ומרן זצ"ל לא מתייחס לזה כאן כלל.

בשומע ומוסיף ציצית תפילין ובר מצוה (פנימי) סי' כג, תשובה לשואל בענין זה: נראה דגם כוונתם הוא לא לאלה הלובשים כל היום אלא רק לאלה שלובשים במיוחד למנחה כל יום, וגם בזה הדבר קשה טובא לבטל מכמה וכמה מצת דאורייתא, כל רגע עבור סברא כזאת שלא נמצאת בפירוש בדברי האריז"ל, והרי הנגיד ומצוה וחמה"י כותבים להדיא להניח גם בער"ש ועריו"ט וסבירא להו שגם האריז"ל נהג כך. אני לעצמי מניח גם כן בפהרסיא למנחה בער"ש ויו"טאבל רק בנין אשכנזים ולא ספרדים שלא לעשות אצלם דבר התמוה להם. וכמו"כ לובש אח"כ בל"נ עד סמוך להכנסת כלה. יש לי עוד דברים בזה אבל לא ניתנו להכתב.

תודה רבה וייש"כ גדול, וסליחה על הטירחה.
יברככם ה' וישלח לכם נחמה עם שאר אבלי ציון וירושלים.

האם שו"ת שומע ומוסיף עתיד לצאת במלואו בקרוב?

[גלרשטיין]

איפה אני יכל להשיג שו״ת שומע ומוסיף?