מענינא דיומא ודטבריא:
קיי"ל דעל רעידות אדמה מברכינן.
אך אימתי עלי לברך?
וה' ישמרנו מכל פגע רע, ולא נצטרך לברכה כגון דא.
אשר177 כתב:כשמרגישים את הרעש, או תוכ"ד. כמו ברכת הברקים והרעמים וכיוצ"ב.
אם יכול לצאת ולברך בתוך דיבור - יצא, ואם לאו - לא יצא.
והא דקאמר הכא כל המצות כולן, לא כדי למעט ברכת הנהנין דההיא (פרשי') [פשיטא] דאסור ליהנות עד שיברך, ולא בא למעט אלא קצת ברכות השבח כגון הרואה את הים הגדול ועל הזיקים ועל הזוועות דוודאי לא סגיא שיברך אלא לאחר ראייה או שמיעה, ובאלו אמרו בירושלמי שמברך תוך כדי דיבור.
ונ"ל דאין השיעור של הברכה תוך כ"ד ואחר שיעור זה לא יברך דא"כ היה להם לומר שיעור זה על עיקר הדין דשיעור הברכה בזה הוה תכ"ד אלא דודאי אחר שיעור תכ"ד ג"כ צריך לברך כל שאפשר לו וכמ"ש בשאר ברכות כגון בסי' רכ"ו לענין רואה אילנות אלא דכאן אמר לענין חיוב עליו לצאת משם ולמהר לברך בזה חילקו אם הוה תכ"ד או לא כנלע"ד.
לענין כתב:נהניתי פעם לראות בחור מתמיד שוקד על תלמודו, בליל שבת לאחר חצות הלילה, לפתע החל להשמע רעש, אנשים הסתכלו אחד על השני בתמיהה, אך הנ"ל תיכף ומיד בירך במתינות את הברכה מתוך שמחה.
האדם נמדד לפי תגובותיו ההלכתיות במצב של הפתעה.
משולש כתב:האם יש עוצמה מינימלית שעליה מברכים? או כל שמרגיש רעד מברך. וכל כמה זמן מברך, ואם היה רעש חלק ובירך ואחר כך בא רעידה חזקה ח"ו האם מברך שוב?
ולענין זוועות אם עבר זמן מה בין רעש לרעש דאסח דעתיה מיניה, צריך לחזור ולברך אפי' הוא תוך שלשים, ואם לאו אינו צריך לחזור ולברך.
לענין כתב:נהניתי פעם לראות בחור מתמיד שוקד על תלמודו, בליל שבת לאחר חצות הלילה, לפתע החל להשמע רעש, אנשים הסתכלו אחד על השני בתמיהה, אך הנ"ל תיכף ומיד בירך במתינות את הברכה מתוך שמחה.
האדם נמדד לפי תגובותיו ההלכתיות במצב של הפתעה.
שבענו מטובך כתב:משולש כתב:האם יש עוצמה מינימלית שעליה מברכים? או כל שמרגיש רעד מברך. וכל כמה זמן מברך, ואם היה רעש חלק ובירך ואחר כך בא רעידה חזקה ח"ו האם מברך שוב?
אשיב על פרט אחד ששאלת "וכל כמה זמן מברך?"
זה מה שכתב החיד"א בברכי יוסף סוף סי' רכז בשם מהר"ם ן' חביב:ולענין זוועות אם עבר זמן מה בין רעש לרעש דאסח דעתיה מיניה, צריך לחזור ולברך אפי' הוא תוך שלשים, ואם לאו אינו צריך לחזור ולברך.
עושה חיל כתב:לענין כתב:נהניתי פעם לראות בחור מתמיד שוקד על תלמודו, בליל שבת לאחר חצות הלילה, לפתע החל להשמע רעש, אנשים הסתכלו אחד על השני בתמיהה, אך הנ"ל תיכף ומיד בירך במתינות את הברכה מתוך שמחה.
האדם נמדד לפי תגובותיו ההלכתיות במצב של הפתעה.
כך גם היה עם אבי מורי,
כשהיה הרעש לפני כעשרים שנה, (חמש + בסולם) כשלמדתי בת"ת, כל הכיתה זזה, כולם נכנסו מתחת השולחנות, ואני מתמימות (טובה) מרוב פחד אמרתי קריאת שמע, הייתי בטוח שהכל הולך...
כשהגעתי הביתה, סיפרתי לאמו"ר, ענה לי אבי, היה לך לברך ברכת שכוחו וגבורתו מלא עולם, וכך סיפר לי שהוא עצמו עשה. "אחר כך, אם אתה חושב לנכון, תקרא קריאת שמע" הוסיף לי.
משולש כתב:מלשונו משמע שאף אחד לא ברח, (כנראה רעש קל שאינו מסוכן) ולכן בחינם שפכת חמתך על הצדיק הנ"ל.
עובר ושב כתב:משולש כתב:מלשונו משמע שאף אחד לא ברח, (כנראה רעש קל שאינו מסוכן) ולכן בחינם שפכת חמתך על הצדיק הנ"ל.
גם רעש קל יכול להתפתח לרעש גדול, וצריך להזהיר את כולם לברוח מיד על נפשם ולא להתפעל מ"צדיקים" כאלה שמסכנים את עצמם. יברח לו למקום פתוח ושם יברך בניחותא עם כל כוונות האריז"ל.
לענין כתב:זה היה בקומה רביעית!!! (עם דלת נעולה)
צדקו דברי המשולש (אשר למרות שמו, קו מחשבתו ישר להפליא).
עובר ושב כתב:יתכבד הצדיק, יפתח הדלת הנעולה וירד בזריזות למטה עד יעבור זעם. היותו בקומה גבוהה רק מוסיף לסכנת נפשות שיש בדבר.
עובר ושב כתב:ומה פיקוד העורף אומר לגבי ברכה בכוונה ובצלילות הדעת במקום נקיטת פעולה כלשהי?
משולש כתב:עובר ושב כתב:משולש כתב:מלשונו משמע שאף אחד לא ברח, (כנראה רעש קל שאינו מסוכן) ולכן בחינם שפכת חמתך על הצדיק הנ"ל.
גם רעש קל יכול להתפתח לרעש גדול, וצריך להזהיר את כולם לברוח מיד על נפשם ולא להתפעל מ"צדיקים" כאלה שמסכנים את עצמם. יברח לו למקום פתוח ושם יברך בניחותא עם כל כוונות האריז"ל.
אינך גר בצפון. (גם אני לא) אחרת היית יודע שאף אחד שם לא ברח מהבית במשך תשעת הרעידות שהורגשו שם בשבוע החולף.
לענין כתב:זה מקדם נסתפקתי אם מברך דוקא כששומע באזניו את הרעש, או דילמא גם אם אינו שומע (וכמו שמצוי בבתי מדרשות גדולים וכיו"ב. את הרעידה שהיתה לפני כחמש עשרה שנה לא שמעתי, כיון שהיתה בשעות היום), אלא רק יודע מהרעידה ע"י סייסמוגרף או שנופלים חפצים וכיו"ב, אם ג"כ מברך.
פי האתון כתב:יש בזכרוני (באחד מקבצי אור ישראל מאנסי), שיש מי שרצה לטעון דהאידנא אין מברכין ברכה זו!
משולש כתב:עושה חיל כתב:לענין כתב:נהניתי פעם לראות בחור מתמיד שוקד על תלמודו, בליל שבת לאחר חצות הלילה, לפתע החל להשמע רעש, אנשים הסתכלו אחד על השני בתמיהה, אך הנ"ל תיכף ומיד בירך במתינות את הברכה מתוך שמחה.
האדם נמדד לפי תגובותיו ההלכתיות במצב של הפתעה.
כך גם היה עם אבי מורי,
כשהיה הרעש לפני כעשרים שנה, (חמש + בסולם) כשלמדתי בת"ת, כל הכיתה זזה, כולם נכנסו מתחת השולחנות, ואני מתמימות (טובה) מרוב פחד אמרתי קריאת שמע, הייתי בטוח שהכל הולך...
כשהגעתי הביתה, סיפרתי לאמו"ר, ענה לי אבי, היה לך לברך ברכת שכוחו וגבורתו מלא עולם, וכך סיפר לי שהוא עצמו עשה. "אחר כך, אם אתה חושב לנכון, תקרא קריאת שמע" הוסיף לי.
למה דווקא שכוחו וגבורתו? בשו"ע כתב קודם עושה מעשה בראשית, ואם ירצה יברך במקום זה שכוחו וגבורתו.
לענין כתב:זה מקדם נסתפקתי אם מברך דוקא כששומע באזניו את הרעש, או דילמא גם אם אינו שומע (וכמו שמצוי בבתי מדרשות גדולים וכיו"ב. את הרעידה שהיתה לפני כחמש עשרה שנה לא שמעתי, כיון שהיתה בשעות היום), אלא רק יודע מהרעידה ע"י סייסמוגרף או שנופלים חפצים וכיו"ב, אם ג"כ מברך.
מן הדרום כתב:בספר זכות יצחק המובא במק"א בפורום הביא הרי"ח סופר מש"כ הכף החיים שבירושלים לא נפקד אף אחד ברעידת האדמה בתרפ"ז והוסיף- רמוז בין השיטין על הנס הפרטי שהיה למו"ז .. א"א לכתוב כאן וידוע הוא אצל היודעים"
מישהו יודע על מה מדובר?
עושה חיל כתב:לענין כתב:נהניתי פעם לראות בחור מתמיד שוקד על תלמודו, בליל שבת לאחר חצות הלילה, לפתע החל להשמע רעש, אנשים הסתכלו אחד על השני בתמיהה, אך הנ"ל תיכף ומיד בירך במתינות את הברכה מתוך שמחה.
האדם נמדד לפי תגובותיו ההלכתיות במצב של הפתעה.
כך גם היה עם אבי מורי,
כשהיה הרעש לפני כעשרים שנה, (חמש + בסולם) כשלמדתי בת"ת, כל הכיתה זזה, כולם נכנסו מתחת השולחנות, ואני מתמימות (טובה) מרוב פחד אמרתי קריאת שמע, הייתי בטוח שהכל הולך...
כשהגעתי הביתה, סיפרתי לאמו"ר, ענה לי אבי, היה לך לברך ברכת שכוחו וגבורתו מלא עולם, וכך סיפר לי שהוא עצמו עשה. "אחר כך, אם אתה חושב לנכון, תקרא קריאת שמע" הוסיף לי.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 97 אורחים