הודעהעל ידי תם מה הוא אומר » ה' מאי 31, 2018 9:20 pm
אני מסייע בעריכת ספר זכרון על רבי אלעזר אבוחצירא,
ישנו וויכוח על מאמר אחד אם להכניסו או לא - מצו"ב, נשמח לדמוע דעות חו"ר הפורום.
רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר אביחצירא
א) הנה העידו בשם אדמו"ר רבי ישראל אביחצירא זצ"ל, סידנא בבא סאלי זיע"א, שהעיד על נכדו חביבו, כ"ק אדמו"ר רבי אלעזר אביחצירא זצ"ל, כי הוא גלגול [היינו ניצוץ משורש נשמתו של] התנא האלקי רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי. ובמשך הזמן התבוננתי וראיתי קצת שייכות בין התנא רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי, לאדמו"ר רבי אלעזר אביחצירא זצ"ל, והאידנא יומא דהילולא דיליה, שישה שנים להסתלקותו, יום השישי ז"ך תמוז תשע"ז, אמרתי להעלות הדברים על גבי הכתב.
ב) אמנם מהרלב"ח בתשובה (סי' ח) כתב, כי בענייני אמונת הגלגול צריכים לקבל אותה מרב מובהק, האמנם לדרוש בה ברבים נראה ודאי שהיא דבר בלתי הגון מאד, כי לא טובים אנו מאבותינו ורבותינו ע"ה, אותם שכתבוה בספריהם ולעולם לא דברו בה כי אם על דרך רמז וחידה וכתבו עליה שהיא סוד גדול. עכ"ד. מכל מקום נראה דהכא שאני, כי בדברינו אלו לא נתבאר אלא קצת רמזים הערות והארות, ודברי מהרלב"ח מסתמא קאי על עומק הדברים וכיו"ב. שבזה אין לנו ודאי כל בדל של הבנה והשגה. רק לבאר מה שהוא ניצוץ משורש נשמתו וכאמור. ויה"ר שלא תצא תקלה מתחת ידי אמן.
***
ג) הנה רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי, למד יחד עם אביו רשב"י, (ואף רבינו זצ"ל כמדומה שעיקר תורתו קיבל מאביו הבבא מאיר זיע"א), ונתעלה עמו במערה במשך י"ג שנה (שבת לג:), ומצאתי בספר יוחסין (מאמר א בערך רבי אלעזר) שכתב "שהוא שקול כמו אביו". וכן מוכח במהרש"א (בבא מציעא פד:). ע"ש. ומעתה יש ללמוד מהנהגות ואמרות אביו התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי, ללמד על הנהגות ואמרות בנו רבי אלעזר, שהרי "מדעת התלמיד נדע דעת הרב" כידוע (וכמ"ש בס"ד במק"א).
ד) כן יש ללמוד מדברי רעהו ובר פלוגתיה הוא רבינו הקדוש, רבי יהודה הנשיא, כמבואר בסוגיא דבבא מציעא (פד:) שהיה רבי אלעזר גדול מרבי יהודה הנשיא בתורה ובמעשים טובים. ואיהו ארי בן ארי. ע"ש. וע"ע בירושלמי שבת (פרק י ה"ה). ע"ש. ומעתה דעת לנבון נקל שיש ללמוד מהנהגותיו בקודש של רבי, לרבי אלעזר בר פלוגתיה. וע' לקמיה (אות טז ואות יט). ודו"ק.
***
ה) והנה ראשית מאמר הנני להביא בזה המעשה המופלא על רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי, במסכת בבא מציעא (פג סע"ב), אחרי שהעניש רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי לאחד שהחציף פניו, וחשש שמא לא כדין הענישו, "אמרו ליה רבי, אל ירע בעיניך, שהוא ובנו בעלו נערה מאורסה ביום הכפורים. הניח ידו על בני מעיו, אמר שישו בני מעי שישו. ומה ספיקות שלכם כך, ודאית שלכם על אחת כמה וכמה, מובטח אני בכם שאין רמה ותולעה שולטת בכם. ואפילו הכי לא מייתבא דעתיה, אשקיוהו סמא דשינתא, ועיילוהו לביתא דשישא, וקרעו לכריסיה. הוו מפקו מיניה דיקולי דיקולי דתרבא (סלים מלאים שומן, לפי שבעל בשר היה מאד. רש"י.) ומותבי בשמשא (לנסות אם יסריח וירום תולעים. רש"י) בתמוז ואב ולא מסרחי. כל תרבא נמי לא סריח (אלא אם כן יש בשר עמו. רש"י). כל תרבא לא סריח, שורייקי סומקי מסריח (גוונים אדומים, והן מין הבשר. רש"י), הכא אף על גב דאיכא שורייקי סומקי לא מסריח. קרי אנפשיה אף בשרי ישכן לבטח".
ו) והנה הן אמת שאין לנו ולו בדל של השגה להבין אגדות חז"ל העמוקות המושתתות על עומק סודות התורה הקדושה כידוע וכמפורסם (וכדכתבו גדולי האחרונים זצ"ל כמבואר במק"א בס"ד), אבל דברים ככתבם, עם ההקדמה האמורה שאדמו"ר רבי אלעזר אביחצירא זלה"ה, ניצוץ הוא משורש נשמתו של רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי, הדברים מופלאים, "הניח ידו על בני מעיו, אמר שישו בני מעי שישו.. מובטח אני בכם שאין רמה ותולעה שולטת בכם.. ואפילו הכי לא מייתבא דעתיה, אשקיוהו סמא דשינתא, ועיילוהו לביתא דשישא, וקרעו לכריסיה, הוו מפקו מיניה דיקולי דיקולי דתרבא (סלים מלאים שומן, לפי שבעל בשר היה מאד. רש"י.) ומותבי בשמשא (לנסות אם יסריח וירום תולעים. רש"י) בתמוז ואב ולא מסרחי.. קרי אנפשיה אף בשרי ישכן לבטח". כידוע הסתלקותו לישיבה של מעלה של רבי אלעזר זלה"ה, הייתה על ידי שימוש בסכין רח"ל, במעיו, מקום הלב כידוע, ועל ידי זה ניגר דם רב, והיה זה בתמוז ואב, היינו ביום ז"ך תמוז (שנת תשע"א לפ"ק), וימי האבל שלושים יום נסתיימו ביום ז"ך תמוז, וזהו "בתמוז ואב" (כלשון הגמרא), וקרא רבי אלעזר אנפשיה "אף בשרי ישכון לבטח". ואם כי אין לנו ידיעה בנסתרות בעוה"ר, שהם עומק סודות התורה הקדושה, מכל מקום חזינא מיהא שייכות וקשר הדברים זה לזה. ודו"ק.
ז) התנא רבי אלעזר היה בקי עד למאד בענייני טומאה וטהרה, יותר מכל שאר החכמים, עד דהוו מרנני אבתריה, שמא טיהר דם שהוא טמא, אמר להו אם כמותי הוא יהיו כולם זכרים, ואם לאו תהא נקבה אחת ביניהם. וכך הוה, שכולם היו זכרים. ואסיקו להו רבי אלעזר על שמיה, קראוהו על שמו של רבי אלעזר (בבא מציעא פד:).
ח) בגמרא (בבא מציעא פד:) מתואר בהרחבה על פטירתו של רבי אלעזר זצ"ל, בין ח"י שנה לכ"ב שנה, שכבר נתבקש לישיבה של מעלה, וגופו הטהור נשאר כאן בעולם הזה, [וצריך בדיקה אם היה משהו מסויים ח"י שנה או כ"ב (או ח"י וכ"ב היינו מ' שנה) לפני פטירתו של רבי אלעזר זלה"ה], יומא חד חזאי ריחשא דקא נפיק מאוניה, חלש דעתאי. איתחזי לי בחלמא, אמר ליה לא מידי הוא, יומא חד שמעי בזלותא דצורבא מרבנן ולא מחאי כדבעי לי. חזינן שהתנא רבי אלעזר נענש על מה שלא מיחה כראוי על כבוד ת"ח, ובאמת רבינו זצ"ל, הרחיב תמיד לדבר במעלת כבוד ת"ח, ובחומרת איסור לשון הרע, שמירת הפה והלשון, וידוע מ"ש ש'חכם מה הוא - אומר'. לפי אמרותיו של החכם ניתן לדעת מהותו. והרי כאן חזינן שהיה זהיר ומזהיר עד למאד בענין שמירת הפה והלשון (וכאשר נדפס והובא גם בחיבור זה בכמה וכמה מקומות מדברי קדשו בזה). ועם הדברים האמורים שעל דבר זה נענש התנא רבי אלעזר, שרבינו זצ"ל היה ניצוץ נשמתו, הדברים מבוארים היטב. ודו"ק.
ט) עוד אמרו בגמרא (בבא מציעא שם, לחד איכא דאמרי) שלבסוף הביאו את רבי אלעזר לקבורה, והיה זה על ידי רבי שמעון בר יוחאי אביו, שאתחזאי להו בחלמא, אמר להו פרידה (גוזל אחד. רש"י.) אחת יש לי אצלכם ואי אתם רוצים להביאה אצלי. והנה ידוע כי שמו של רבינו זצ"ל, ניתן לו לפי שנגלה התנא רבי שמעון בר יוחאי, גם כן בחלום הלילה, ותבע מדוע ולמה אין בשלשלת אביחצירא מי שייקרא על שמו של רבי אלעזר בנו, ועל כן נקרא שמו רל בינו זצ"ל "אלעזר". ולפי המבואר שרבינו זצ"ל, ניצוץ משורש נשמתו של התנא רבי אלעזר, חזינן שרבי שמעון בר יוחאי אביו דאג לו הן להביאו לידי קבורה, והן לגלגולו ותיקונו. ודו"ק. [ומילתא אגב אורחא בעיקר דברי רשב"י "פרידה אחת יש לי אצלכם", צ"ב מהו "פרידה", ורש"י פירש גוזל אחד. אבל בסמוך (בבא מציעא שם) אהא דקאמר כהאי לישנא רשב"ג על בנו, פירש רש"י בן אחד. וצ"ע. ובדרך רמז י"ל שמצינו בפרידה ענין הצניעות, וכמ"ש בעירובין (ק:). ע"ש. ורבינו זצ"ל היה מופלג בצניעותו כידוע. ודו"ק. וע' הגהות יעב"ץ (סנהדרין קח סע"א), שכתב לבאר מ"ש בגמרא שם כהאי לישנא דקאמר רשב"י, פרידה אחת וכו', וז"ל: פרידה אחת וכו', כלומר פרידה של אשכול, כלומר ענבה, כמ"ש בירושלמי (פרק ו דברכות) לענין ברכה דחשיבא לברך עליה אפילו היא קטנה. ע"כ. ולפ"ז יש לבאר ה"נ בסוגיא דמציעא. והיינו דרבי אלעזר שאפילו אם צעיר הוא, חשוב עד למאד הוא. ומתאימים הדברים לרבינו זצ"ל, שנתבקש לישיבה של מעלה בגיל צעיר (יחסית). ודו"ק. וע' רש"י סנהדרין שם שתיבת "פרידה" מוקפת בסוגריים מרובעות. ואפשר דרש"י ל"ג לה. וצ"ע].
י) מצינו גם שכאשר סוף כל סוף התאפשר ביד חכמים לקחת את רבי אלעזר בנו של רשב"י, לקבורה, והיה זה בערב יום הכיפורים, ועל מקום קבורתו אמרו בגמרא: ואמטיוה למערתא דאבוה, אשכחוה לעכנא (נחש. רש"י.) דהדרא לה למערתא (הקיפה את המערה כעין גלגל, וזנבה אצל פיה. רש"י), אמרו לה עכנא עכנא פתחי פיך (הרחיבי זנבך מעל פיך, ליתן מקום ליכנס. רש"י.) ויכנס בן אצל אביו, פתח להו. כלומר רצו הם לקחת את הבן אצל אביו, למקום מנוחתו של אביו רבי שמעון בר יוחאי, אלא שבפתח המערה עיכבם "עכנא" הוא נחש, וידוע כי הנחש מסמל את הסט"א, והוא ניסה לעכב מלהביא בן אצל אביו. ובאמת שכך הוה אצל רבינו זצ"ל, שרצו לקחתו אצל אביו, להביאו למנוחה ליד מקום אביו, (וזאת על פי בקשתו שדיבר על זה כמה ימים לפני כן כידוע), אבל הסט"א עיכב, שהרי לא היה שם מקום קבורה, ונצרכו לשבור המדרגות וכו', ושינו שם צורת הגישה, וכך נתקיים גם כן מה שהיה אצל הנחש במערת רשב"י, פתחי פיך, וכפירוש רש"י, הרחיבי זנבך מעל פיך. והיינו להרחיב את מקום המיועד לקבורה סביב מקום מנוחתו של אביו, בבא מאיר זיע"א, וכך יבוא בן אצל אביו. ודו"ק.
יא) ויש להוסיף עוד דברי המהרש"א (שם) שביאר הרמז באותו נחש דייקא, "לרמוז שלא מת זה אלא בעטיו של נחש, ולא בעוונו, דכבר בחייו היה לו צער מערה ונתמרקו עונותיו" (לשון מהרש"א. וע"ש עוד). וכך היה אצל רבינו זצ"ל, שבודאי שלא מת אלא בעטיו של נחש, ולא בעוונו, וכבר בחייו היה לו צער מערה, שהרי כידוע הקפיד שלא לצאת מביתו כלל וכלל (ואכתוב כאן מעשה פלא ששמעתי לפני כשנתיים ימים מפי בעל המעשה, והוא יהודי אשר רבינו זצ"ל קירבו לעבודת ה', ואמר לו רבינו זצ"ל שתוך פרק זמן מסויים שהיה פרק זמן קצר, ימצא זיווגו, וכך הוה, ובא ליתן הזמנה ליום החתונה, ובמפתיע אמר לו רבינו זצ"ל 'אני אבוא להשתתף בשמחתך', והיה הדבר לפלא, שהרי כידוע רבינו זצ"ל כמעט ולא יצא מביתו כלל וכלל, ורק אחר כך נתברר שיום חתונתו היה אחרי שנתבקש רבינו זצ"ל לישיבה של מעלה. והדברים נוראים), והיה עובר מביתו לבית מדרשו על ידי "מערה" דייקא. ודו"ק. (וע' ב"ק קיז סע"א ורע"ב). ועל כן קרי רבי אלעזר אנפשיה (בבא מציעא פג סע"ב) אף בשרי ישכון לבטח. ודו"ק.
***
יב) במדרש ויקרא רבה (פרשת אמור פר' ל סי' א) איתא, כד דמך רבי אלעזר בן רבי שמעון, היה דורו קורא עליו "מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל" (שיר השירים ג ו), מהו מכל אבקת רוכל, אלא דהוה קריי, ותניי, ופייטן, ודרשן. ע"כ . והנה אף רבינו זצ"ל היה קריי ותניי, קורה ושונה, עמל בעמלה של תורה בהתמדה נוראה כידוע וכמפורסם, והוה נמי מפייט בשירות ותשבחות והודאות להשי"ת, וכדרך חכמי וגאוני מרוקו, ובקי אף בדרשות. ודו"ק.
***
יג) בגמרא בבא מציעא (פג:) מצינו את עצתו של רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי, לתפוס את הגנבים, וכך אמר לאותו אחד שתפקידו היה לתפוס את הגנבים, עול בארבע שעי לחנותא (שהיה שעת סעודה, והכל נכנסין בחנויות וסועדין. רש"י), כי חזית איניש דקא שתי חמרא וקא נקיט כסא בידיה וקא מנמנם, שאול עילויה, אי צורבא מרבנן הוא וניים אקדומי קדים לגרסיה (פירש רש"י, השכים בעוד לילה, ולכך הוא מנמנם), אי פועל הוא (שכיר יום. רש"י.) קדים קא עביד עבידתיה, ואי עבידתיה בליליא (אומן שמלאכתו בלילה. רש"י.) רדודי רדיד (הכין מחטים בלילה בשקט. ערש"י). ואי לא, גנבא הוא (ולכך הוא ישן, שניעור בלילה לארוב עוברי דרכים, או לחפור בתים. רש"י.) ותפסיה. ע"כ. וידוע כי רבינו זצ"ל, היה משכים השכם בבוקר בבוקר לעבודת בוראו ית"ש, בעסק התורה העבודה והתפלה. גם ידוע כי אצל חכמי המערב היה מצוי מאד שתיית יין. ודו"ק.
***
יד) הנה רבינו זצ"ל זכה שנתקיים בו תורה וגדולה במקום אחד, אבל לא נשתמש בממונו אלא לצדקה ומפעלי החסד הכבירים, והנה בגמרא (חולין פט.) איתא, אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר ברבי שמעון: כל מקום שאתה מוצא דבריו של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בהגדה, עשה אזניך כאפרכסת, לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם וגו' (דברים ז ז), אמר להם הקב"ה לישראל חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני, נתתי גדולה לאברהם אמר לפני ואנכי עפר ואפר וכו'. ע"ש.
טו) חזינן שרבי אלעזר התנא ציוה עשה אזניך כאפרכסת, לדבריו של רבי אליעזר בנו של ריה"ג, שאהבתו ית"ש לעמו ישראל באה לפי רוב הענוה הטבועה בישראל, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני. וברי שהדברים מתאימים ושייכים לרבינו זצ"ל. ודו"ק. [ורבי אלעזר בנו של רשב"י, מצינו בו מידת הענוה, לפי שיטת הראשונים שהוא רבי אלעזר הקליר (וכמ"ש לעיל אות יב בהערה), ש"משום ענוה ייסד כאביו" רבי שמעון בר יוחאי, אע"ג דאיהו גופיה לא סבירא ליה הכי. וכמ"ש בס' אגודה (פ"ק דברכות ס"ס כג). ע"ש. ודו"ק].
טז) והנה כבר הקדמנו (אות ד) שרבי אלעזר היה גדול מרבינו הקדוש, בתורה ובמעשים טובים, ומעתה יש לנו ללמוד מדבריו של רבי יהודה הנשיא, למילף מיניה על רבי אלעזר התנא, ומיניה נבחין ונראה על ניצוץ משורש נשמתו הוא רבינו זצ"ל. בשלהי כתובות (קד.) איתא, בשעת פטירתו של רבי, זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה, אמר ריבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה, יהי רצון מלפניך שיהא שלום במנוחתי, יצתה בת קול ואמרה יבוא שלום ינוחו על משכבותם. ע"כ. בהספדו של רבינו זצ"ל הזכיר אחיו רבי דוד אביחצירא שליט"א, כי לא נהנה מן העולם הזה אפילו באצבע קטנה. ודו"ק.
יז) והנה התנא רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי, מצינו בו שלמד תורה מתוך הדחק, ומתוך ייסורים, ובדרך אפשר יש לבאר, דלהכי רבינו זצ"ל שהיה ניצוץ משורש נשמתו, שהרי באה מידת הדין וקטרגה, דמאן לימא לן שהיה רבי אלעזר עוסק בתורה כל כך, אילו לא היה במצב קשה של ייסורים, ומה שברח מהמלכות יחד עם אביו (בשבת לג:), ואילו היה יושב ולומד מתוך הרווחה לא היה מגיע לידי מעלותיו ומדרגותיו.
יח) אבל רבינו זצ"ל, אשר מחד גיסא, עברו דרכו תרומות לאלפים כידוע, ואילו רצה בהם, יכול היה להשאירם אצלו, ואף על פי כן קיבל על עצמו ייסורים, וכאשר עשה התנא רבי אלעזר (בבא מציעא פד:), ותעניות וסיגופים, לא מתוך הדחק וכו', אלא להיפך, שהוא מציאותו והוויתו של רבי אלעזר התנא, שרבינו זצ"ל גלגול נשמתו היה. ודו"ק.
***
יט) והנה מן המפורסמות אצל רבינו זצ"ל, היה מעלתו הגדולה בקדושה ובטהרה, בשמירת העיניים וכל הנלוה לה, וכר נתבאר (אות ד) כי רבי אלעזר גדול היה מרבינו הקדוש רבי יהודה הנשיא, ואם חזינן ברבי יהודה הנשיא שהיה מופלג עד למאד במידת הקדושה, ואשר על כן כונה רבינו הקדוש (שבת קיח:), אם כן ממילא שמעינן שרבי אלעזר התנא נמי זכה לזכה. ומיניה לגלגולו הוא רבינו זצ"ל. ודו"ק.
כ) ועוד שהרי רבי עקיבא היה מופלג למאד בענייני קדושה וטהרה במיוחד (כמ"ש במק"א בס"ד), ורבי אלעזר שהיה תלמיד תלמידו, שהרי רבי שמעון בר יוחאי תלמידו של רבי עקיבא היה, ומחמשת התלמידים שבדרום (דייקא), שרבי עקיבא שנה להם תורה, והם העמידו תורה אותה שעה (יבמות סב:). וממילא על המידות המיוחדות שהיו אצל רבם רבי עקיבא, השרישו לתלמידהם, רבי שמעון בר יוחאי השריש לבנו ותלמידו רבי אלעזר. וע' מנחות (עב.), רבי אלעזר ברבי שמעון בשיטת רבי עקיבא רבו של אביו אמרה. ע"ש. וע"ע בגמרא (ב"ב עט:) דר"א בן רשב"י סבר ליה כאבוה. ע"ש. ודו"ק.
***
כא) בגמרא (ברכות לג:) איתא, אמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא, והאמר רבי חנינא משום רבי שמעון בן יוחי אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, שנאמר יראת ה' היא אוצרו. אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא. ומצאתי באברבנאל ישעיהו (לג ו) שבמקום הגירסא "אמר רבי חנינא" גריס "אמר רבי יוחנן בשם רבי אלעזר ברבי שמעון", וכו'. ע"ש. וכמה מתאימים הדברים על רבי אלעזר זצ"ל, שהיה מרבה לדבר במעלת יראת שמים דייקא. ודו"ק. (מיהו לקושטא דמילתא קשה לשנות הגירסא בש"ס ברכות הנ"ל, שהרי כ"ה גם כן במגילה (כה.) ונדה (טז:). ע"ש. ובכל המקומות הללו לא נסמן בש"ס עוז והדר שיש בכת"י גירסא אחרת. וצריך בדיקה עוד אי"ה).
***
כב) ובאמת אחר הדברים האמורים נראה שיש למצוא עוד רמזים ודוגמאות בש"ס בשייכות רבי אלעזר התנא, בנו של רבי שמעון בר יוחאי, לרבינו זצ"ל, שהרי מצינו שרבי אלעזר התנא הוכתר בתואר "ארי בן ארי" (בבא מציעא פד סע"ב), וכך רבינו זצ"ל היה "ארי בן ארי". ודו"ק. רבי אלעזר התנא הפליג במעלת השלום (יבמות סה:), סובר שאינו נקרא קדוש עד שיהיה לשמה (מנחות מז. עב:). ע"ש. ומסתמא שיש עוד הרבה להוסיף בזה משאר מקומות, ולפי שעה עמד קנה במקומו, ועוד חזון למועד אי"ה.