חידושי תורת הגאון רבי אברהם יהושע הלוי שליט"א סאלאווייצ'יק

[תולעת ספרים07]

באמת שאין צריך לעשות העתק והדבק בדרך הקשה.
וכל נרשם יכול להיכנס ללחוץ על ציטוט קונטרול A אח"כ קונטרול C ועתה כאשר החומר נמצא על הלוח עליו ללחוץ קונטרול V למחשב שלו ושלום על ישראל - וכנראה שכך גם עשה רבינו רבי יאיר.

[חכם באשי]

ועדיף, שבהדבקת החומר במסמך וורד, להדביקו ב'הדבקה מיוחדת' + טקסט שאינו מעוצב.

[יחיעם מלח הארץ]

נו, ר' תולעת שליט"א

עוד מעט כבר אסור להפליג בספינה מפני כבוד השבת, ולמה זה תתמהמה?
לבטח בפרשת המועדות הפליא הגרא"י לעשות, שלא לדבר על המטעמים בתחילת הפרשה

למעשה, העגלים המרובים רוצים לינוק, ומה עוד נותר לנו לעשות כדי שהתולעת תרצה להניק?
גוט שבת

[תולעת ספרים07]

חלק ראשון מפרשת מפנחס ואפשר שעד שבת בעז"ה אוסיף עוד כהנה וכהנה.
ככלל דומני שכמה שפחות אכנס לפורום אוכל להוציא את הדברים באופן מושלם....

מוצש"ק פר' פנחס
א) איתא בסנהדרין (פ"ב) הבועל ארמית קנאים פוגעים בו. ואמר הגרי"ז דזהו דוקא בהבועל, שמיתתו רק ע"י קנאים, אבל הארמית נהרגת משום שבאה תקלה על ידה [וכמו דאמרינן בהריגת בהמה שנרבעה מאדם], ולפי"ז כל התנאים שנאמרו בפגיעת הקנאים בו, שייכים רק בו, אבל היא נהרגת בכל ענין. והקשה עפ"ז על מש"כ הרמב"ם (הל' אסורי ביאה..?) ואין הקנאי רשאי לפגוע בהן אלא בשעת מעשה, דלכאו' ..?לפגוע בו וכו', דהא...? נהרגת גם לאחר שפורש.
ב) עוד איתא שם, דהלכה זו היא הלכה ואין מורין כן. ולכאו' הכוונה היא, כמו שאר מקומות שמצינו שהם הלכה ואין מורין כן, וכמו המוציא זבלו לרה"ר בב"ק ( ) אמנם רש"י פי' בסנהדרין שם "שלא נאמרה אלא למקנא מעצמו ואינו נמלך" וביאר הגרי"ד דר"ל דההלכה היא שרק קנאי פוגע בו, ומי שבא לימלך הרי אינו קנאי, דהעושה ע"פ פסק לא מיקרי קנאות, ולכן אין מורין כן.
ג) כתיב (כ"ה י"א) פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וכו', ופירש"י לפי שהשבטים היו מבזים אותו ואומרים הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז והרג נשיא שבט מישראל, לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן. לכאו' קשה, וכי קודם שבא הכתוב לא ידעו מי הי' זקינו, אמנם הם חשדו שמעשהו נובע לא מקנאות [וכמש"כ לעיל דרק לקנאי ניתן לפגוע בו] אלא שהיתה כאן הריגת נשיא שבט מישראל, שנובע מהיחוס הנכרי שלו, ולכן ייחסו הכתוב אחר אהרן לומר שעשה כאן מעשה קנאות, שנובע מהיותו נכדו של אהרן הכהן.
ד) כתיב (כ"ה י"ב) הנני נותן לו את בריתי שלו'. ואמר הגרי"ז דהנה הקב"ה משלם שכר מדה כנגד מדה ואם היו שואלים אותנו איזה שכר יש ליתן לפנחס עבור מעשהו, היינו אומרים שיש ליתן לו כל דבר שבעולם ואפי' כל המדות טובות -חוץ משלו', דלכאו' קנאות הוא ממש היפך השלו', וא"כ היאך כתיב כאן שקיבל שכר של ברית שלו', ומבואר מזה, שקנאות אמיתית אינו היפך שלו', אלא אדרבה, המדה כנגד מדה שלו, הוא שלו'. ובודאי אם העיקר בקנאות הוא להכות הלה, זהו היפך השלו', אבל קנאות אמיתית אינו כן, וכמובן שצריכים להיות במדרגה הראוי' לזה [מען דארף האלטן ביי דערביי].
ואם רואים שאחד נכנס לבית ועוקר חתיכת ברזל מהכותל, בודאי נאמר שעשה מעשה סתירה כאן, אבל אם בסמוך יש בנין של ק' קומות שעומד ליפול, ורק ע"י שימת ברזל זה שם יוכל להצילו, הרי אז נאמר שאין זו מעשה סתירה כלל אלא מעשה בנין. וכן הי' כאן, שפנחס הבין איזה חורבן עלול זמרי בן סלוא לגרום לישראל, ולכן הרגו, והריגתו היתה מעשה הצלה לכלל ישראל, השיב את חמתי וכו' ולא כליתי את בנ"י וכו', ולכן הגיע לו מדה כנגד מדה את ברית שלו'.
---
ז). כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה. ואומר הגרי"ד דהיינו דאע"ג שהיו ויש כמה צרות בישראל, מ"מ בט' באב צריך להתאבל רק על חורבן ירושלים והמקדש ולא על שאר צרות [וכגון דרשות על ניתוחי מתים וכדו'] ואע"פ שכללו חורבן כמה קהלות בתוך הקינות, מ"מ זהו רק טפל, אבל העיקר צריך להתאבל בט"ב רק על חורבן המקדש.
----
ועכשיו קושיא משלי אולי כך ייחשף הדבר יותר ואקבל תשובה
הייתכן כדבר הזה שהכהנים קיבלו כהונה בעבור שהרגו בבני ישראל בחטא העגל והוא הדין פנחס קיבל כהונה מכוח זה שהרג ומאידך גיסא כהן שהרג נפסל איך הדברים עולים בקנה אחד - ועיין גם רא"ם שעל כן ביקש יעקב לקבל את הבכורה מעשיו בהיות והרג באותו היום וכו'.
האם מישהו מדבר מזה – אני צריך את זה דחוף לעלון העומד להיכנס לדפוס.

[תולעת ספרים07]

באמת שאין צריך לעשות העתק והדבק בדרך הקשה.
וכל נרשם יכול להיכנס ללחוץ על ציטוט קונטרול A אח"כ קונטרול C ועתה כאשר החומר נמצא על הלוח עליו ללחוץ קונטרול V למחשב שלו ושלום על ישראל - וכנראה שכך גם עשה רבינו רבי יאיר.

ועדיף, שבהדבקת החומר במסמך וורד, להדביקו ב'הדבקה מיוחדת' + טקסט שאינו מעוצב.

[עשוי לנחת]

ועכשיו קושיא משלי אולי כך ייחשף הדבר יותר ואקבל תשובה
הייתכן כדבר הזה שהכהנים קיבלו כהונה בעבור שהרגו בבני ישראל בחטא העגל והוא הדין פנחס קיבל כהונה מכוח זה שהרג ומאידך גיסא כהן שהרג נפסל איך הדברים עולים בקנה אחד - ועיין גם רא"ם שעל כן ביקש יעקב לקבל את הבכורה מעשיו בהיות והרג באותו היום וכו'.

ואם רואים שאחד נכנס לבית ועוקר חתיכת ברזל מהכותל, בודאי נאמר שעשה מעשה סתירה כאן, אבל אם בסמוך יש בנין של ק' קומות שעומד ליפול, ורק ע"י שימת ברזל זה שם יוכל להצילו, הרי אז נאמר שאין זו מעשה סתירה כלל אלא מעשה בנין. וכן הי' כאן, שפנחס הבין איזה חורבן עלול זמרי בן סלוא לגרום לישראל, ולכן הרגו, והריגתו היתה מעשה הצלה לכלל ישראל

הלא מעתה, לא הבנתי כלל מה שאלתך?

[היא שיחתי]

לגבי הקושיה דכהן שהרג פסול ואילו פנחס כשר עמד בזה הזוהר

[תולעת ספרים07]

היא שיחתי: כיוונתי לשאול איך זה שהריגה מכשיר לכהונה כמו אצל פנחס והלויים אצל העגל ומאידך הריגה פוסל לכהונה - והרי זה כעין פרה אדומה מטמא טהורים ומטהר טמאים - על הקווטש הזה שאלתי אם מישהו עמד בזה.

[נהנה מהאוצר]

היא שיחתי אולי תזכה אותנו בדברי הזהר

[היא שיחתי]

היא שיחתי אולי תזכה אותנו בדברי הזהר

לע"ע לא מצאתי אולם ראו לזה
זוהר כרך ג (במדבר) פרשת פנחס דף רכא עמוד ב
"ושם איש ישראל המוכה וגו', אמר ר' יצחק האי קרא הכי הוה ליה למכתב ושם איש ישראל אשר הכה פנחס ולא המוכה אשר הוכה, לא נאמר אלא בארח סתים, אלא הכי אמר ר' אלעזר (נ"א (רצה ב) ר' שמעון) כיון דסלקיה קודשא בריך הוא לפנחס לכהנא רבא לא בעא לאדכרא ליה לפנחס בקטלנותא דבר נש דהא לא אתחזי לכהנא רבא, עד לא סלקיה לכהנא רבא אדכר ליה ואמר וירא פנחס ויקח רמח וגו' וידקור את שניהם וגו', כיון דסלקיה לכהנא רבא לא אדכר שמיה בקטלנותא דלא אתחזי ליה וחס עליה יקרא דקודשא בריך הוא דכהנא רבא לא אתחזי לאדכרא בקטלנותא, ושם האשה המוכה אוף הכי".

[נוטר הכרמים]

מש"כ מכבר מענין תמיהת רבינו התולעת.

כה,יא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי.

וברש"י: לפי שהיו השבטים מבזים אותו הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה...לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן.

וצ"ב אטו מה שהוא מיוחס לאהרן זה שולל את יחוסו ליתרו שפיטם עגלים לע"ז. ועוד יש להבין דברי המדרש כאן: בדין הוא שיטול שכרו, מהי הכוונה, ועל איזה דין מיירי.

ונראה לבאר בזה בהקדם מה דמטו ששאל מרן הגר"ח בהא דכתיב בסמוך: לכן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום. דמהו ברית שלום, והא ה"ל ברית קנאות.

ומטו משמו לבאר, דאמנם כן הגדירה תורה את מעשהו של פינחס שאינו מעשה קנאות בעלמא, לענוש עושי רשעה ולפגוע בבועל ארמית, אלא פעולתו היא מעשה השבת חימה מעל בני ישראל ועצירת המגיפה, שבעטיו של מעשה זה לא כלה ה' את בני ישראל בחמתו. ולכן זה נחשב כברית שלום, שמעשהו היה מעשה השכנת שלום בין ישראל לאביהן שבשמים, ע"כ בדומה למובא בשמו.

ובזה מבואר גם מה שמיחסו אחר אהרן הכהן, דבמדרש נוסף בזה: משיב חמה בן משיב חמה, דכיון שנתייחס לאהרן הכהן שהוא משיב חמה, הרי יש להגדיר מעשהו ג"כ כמעשה השבת חמה. ולא מעשה קנאות בעלמא ממדת הדין, אלא אדרבה מעשה של תלמידיו וזרעו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום.

ובזה אתיין כמין חומר דברי המדרש: בדין הוא שיטול שכרו, דעל מעשה קנאות גרידא אינו ב'דין' שיטול שכרו, שהרי המעשה אינו משורת הדין, דהלכה היא ואין מורין כן בבא לישאל, אבל מאחר שמעשה שלום והשבת חמה הוא, בדין הוא שיטול שכרו.

ויומתק לפי"ז דלשון המקרא הוא 'אשר הכה את המדינית' ולא כתיב שפינחס הכהו, דבאמת לא מתייחס המעשה הכאה אל פנחס, אלא התוצאה של המעשה שהיא השבת החמה מעל בני ישראל.

[תולעת ספרים07]

עוד על פרשת פנחס
מוצש"ק פרשת פנחס
א. [בסוף פרשת בלק] כתיב (כ"ה ז') וירא פנחס וכו' ויקם מתוך העדה וכו'. יש לפרש ע"פ מה דקיי"ל רמב"ם הל' איסורי ביאה פ"יב ה"ד דהא דהבוע] ארמית קנאים פוגעים בו היינו כשעשה כן בפרהסיא וזהו מתוך העדה, שהי' שם עדה [עשרה אנשים] ומיקרי פרהסיא. ויש לעיין אם הי' די במה שהקריבה לפני עשרה אנשים או אם גם באוהל היו עשרה אנשים.
ב. [עי' בפנים אות ב'-ג'] וביומא (כ"ג) תנן מעשה בשני כהנים וכו' ותקע לו בלבו. וכו' בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר אמר וכו' ועדיין בני מפרפר ולא נטמאה סכין ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים [ואע"ג דאיכא מחלוקת אם סכין של שחיטה צריך להיות כלי שרת מ"מ תוס' בזבחים (מ"ז) הביאו מתוספתא לדכו"ע מצוה לכתחלה בכלי שרת, ולכן ידע אבי התינוק שהי' כלי שרת]. ובגמ' שם (כ"ג:) איבעיא להו שפיכות דמים הוא דזל להו אבל טהרת כלים כדקיימא קיימא או דילמא שפיכות דמים כדקיימא קיימא וטהרת כלים הוא דחמירא וכו'. וחזינן מזה דאפי' בעל מדרגה גדולה כמו אבי הכהן [שלא צעק תיכף אודות מיתת בנו אלא דאג קודם לטהרת כלים, וזו היתה מחשבתו הראשונה] מ"מ צריכים לברר אם מעשה מדריגה זו נבעה מתוך מדריגה גבוהה באמת או אם נבעה משפיכות דמים הוא דזל להו, [וכן הוא מסקנת הגמ' שם דשפיכות דמים כמו שדאג לטהרת כלים. וכן הוא במעשה קנאות שצריך לידע ממה זה נובע [וכמש"כ בפנים] ובחובות הלבבות כתב שיש ג' מיני מחאה, מחאה במעשה וכדכתיב ויקח רמח בידו וכו', מחאה בפה כדכתיב הוכח תוכיח את עמיתך וכו', ומחאה בלב וכדכתיב שנאתי הבלי מרעים [ובדרך דרוש י"ל דזהו ג"כ כנ"ל, וכדאיתא בגמ' תמה אני אם יש בדור הזה מי שראוי להוכיח, דבענין ראוי להוכחה, וכמו בקנאות דבעינן קנאי וכמש"כ בפנים].
ג. [בהא דאיתא בסנהדרין שם שאם הפך זמרי והרגו לפנחס לא הי' נהרג שהרי הי' רודף, מקשים הלא קיי"ל דביכול להצילו באחד מאיבריו אינו יכול להורגו, ולהרמב"ם אם עבר והרגו בכה"ג פטור ממיתה אבל להטור חייב מיתה וקשה כנ"ל, דהא זמרי הי' יכול לפרוש ממנה ועי"ז לא הי' פנחס הורגו והוי כיכול להצילו באחד מאיבריו, ובמל"מ (סוף הל' חובל ומזיק) כתב דהא דחייב בהי' יכול להצילו באחד מאיבריו, היינו דוקא שאר אינשי, אבל הנרדף עצמו מותר להרגו בכל אופן, וממילא לקיי"מ, ומ"מ זהו חידוש גדול. ובכלל יש לעיין אם מה שהי' יכול לפרוש ממנה מיקרי יכול להצילו באחד מאיבריו].
ד. [בסוף פרשת בלק] כתיב (כ"ה ו') ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל והמה בוכים וכו', ופירש"י שאמר למשה אם זו אסורה בת יתרו מי התירה לך, והיינו דאילו רצה סתם לבעול מדינית הרי הי' יכול ללכת אתה מחוץ למחנה ולעשות מה שלבו חפץ ואין מי שיעכבנו אלא שהוא רצה לבטל הכל, שאין כאן משה בכלל, ולא רק שבא לחלוק על משה אלא שטען שהולך יחד עם משה, וכמו שגם משה נשא מדינית גם הוא נושא, ובמצב כזה געו כולם בבכי' ונתעלמה ההלכה מהם עד שבא פנחס, וגם פנחס הוצרך ליכנס לתוך האוהל כשהוא נשען על מקלו [שהסיר המתכת מהרומח] כדי שיאמרו שאף הוא לצרכיו הוא נכנס וכדאיתא בחז"ל, והיינו שהי' מצב שכולם היו בדיעה אחד עם זמרי וסברו דעכשיו הכל עושים ככה.
ה. בגמ' איכא מחלוקת די"א שקרח הי' מן השרופים וגם מן הבלועים וי"א שהי' לא מן הבלועים ולא מן השרופים והנה בפר' קרח כתיב הבליעה קודם ואח"כ השריפה, וא"כ אם הי' קרח בלוע ושרוף לכאו' צ"ל שהכל נבלעו קודם, ופי' הארץ נשאר פתוח עד אחר שנשרף ואז נבלע הוא. ואפשר דאין מוקדם ומאוחר בתורה ובאמת השריפה הי' קודם, וקרח נבלע יחד עם שאר הנבלעים.
ו. איתא במדרש (פר'-כ', ה'-כה) עשרה נסים נעשו לפנחס, ונס התשיעי שלא הטיפו דם כדי שלא ייטמא, וצ"ב דהא אפי' הטיפו דם לא הי' נטמא דא' מהנסים הי' שלא מתו וא"כ הו"ל דם מן החי שאינו מטמא, [וגם דם תבוסה מטמא. רק לאחר מיתה וכמש"כ הרמב"ם הל' טומאת מת פ"ב ה"יג]. ובמתנת כהונה שם פי' דר"ל שלא יתלכלך פנחס, אמנם הוא דוחק בלשון המדרש.
ז. כתיב (כ"ה, י"א) פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וכו' ופירש"י שייחסו לפי שהיו השבטים מבזים אותו וכו'. ולכאו' הי' אפ"ל עוד טעם למה ייחסו משום דע"י מעשה זה נתכהן פנחס [דעד אז לא הי' כהן] והי' אפשר לחשוב שניתנה לו כהונה חדשה ואין לה שייכות עם כהונת אהרן, ולכן ייחסו הכתוב פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, שניתנה לו כהונת אהרן.
ח. בבריסק [בזמנו של רבי יהושע לייב] היה אחד הנקרא ר' שלום מנשה שהי' מאסף כסף בשביל הבחורים שלמדו בעיר, וכשבחור הי' חולה יום אחד, הי' אומר לו, הכסף שאני מאסף הוא בשביל תורה, ומכיון שלא למדת היום, א"א לי ליתן לך ממנו, לך אל חברת ביקור חולים והם יתנו לך כסף בשביל היום.

[יחיעם מלח הארץ]

אגב, האם לא הזכיר הגרא"י שליט"א את הערתו החריפה של מרן רי"ז הלוי על דברי הגה"ק האיזביצער בענין 'ופנחס נער היה'?

[בר אוריין תנינא]

ח. בבריסק [בזמנו של רבי יהושע לייב] היה אחד הנקרא ר' שלום מנשה שהי' מאסף כסף בשביל הבחורים שלמדו בעיר, וכשבחור הי' חולה יום אחד, הי' אומר לו, הכסף שאני מאסף הוא בשביל תורה, ומכיון שלא למדת היום, א"א לי ליתן לך ממנו, לך אל חברת ביקור חולים והם יתנו לך כסף בשביל היום.

מה ענינו של זה לפרשת פינחס?

[תולעת ספרים07]

אני בהחלט שמח עם כל הערה שכותבים לי ואין זה מן הראוי לייחס אותם אל תולעת כתב וכדו'
לא אני כתבתי את השיעורים - וגם שיעורי רבי אברהם יהושע שליט"א אינו בראש סדר העדיפות כאשר יש לנו קודם את הגר"ח על התורה ובית הלוי מה שהיה אצל רבי יצחק שליט"א ועוד כהנה רבות
כאשר אני מגיש כאן לפני יושבי ביהמ"ד שיעורי רא"י הוא בסה"כ עובר CONWERT מאסכי ותו לא.
פעמים שאני מוציא קטעים מפאת כבודו של רא"י כאשר איני בטוח שרוצה לפרסמו ועל כן זה נראה תלוש אך בהחלט שאני עוקב אחר ההערות וזה מיקל עלי מאוד בהמשך הדרך.

[היא שיחתי]

ייש"כ רתס0"7

מתי ניחזי בפרשת מטות?

[יחיעם מלח הארץ]

אגב, האם לא הזכיר הגרא"י שליט"א את הערתו החריפה של מרן רי"ז הלוי על דברי הגה"ק האיזביצער בענין 'ופנחס נער היה'?

[בר אוריין תנינא]

מתי ניחזי בפרשת מטות?

ואף אני הקטן מצטרף לקריאה\זעקה זו.

[היא שיחתי]

תולעת מה קורה איתך?????????????.

[נראה לענד]

אל תרפה
כדאי למלאות חבית שלימה, כדי שצמא אחד ירוה צמאונו בכוס אחת
תודה

[נהנה מהאוצר]

וכל שכן וכל שכן, שלא רק צמא אחד ירווה צמאונו ממנה, אלא צמאים רבים המשתוקקים לתורת הגאון רא"י שליט"א

[תולעת ספרים07]

ראו אשכול מה אומר על זה רא"י שליט"א
למה לנו לגרות עלינו את הדוב...
יש בידי חומר רב ממרן הגר"ח והגרי"ז שעוד לא התפרסמו
הבעיה היא בעיקר תכנית להמיר אותם מתוכנות שונות ומשונות ולכשאפנה לזה בעז"ה אעלה אותם לכאן.
ועמכם הסליחה.

[מיוחס]

יחד כולם בקדושה מצפים לעוד דא"ח מהגרא"י ס

[תולעת ספרים07]

מוש"ק פר' דברים
א) תנן בביכורים (פ"א מ"ח) ר' יוסי אומר אין מביאין בכורים מעבר הירדן שאינה ארץ זבת חלב ודבש, ובירושלמי שם מובא ברייתא וקתני שם טעם אחר, דכתיב אשר נתת לי ולא שנטלתי מעצמי, ואמרינן דאיכא בינייהו חצי שבט מנשה, שהם מעבר הירדן אבל לא נטלו מעצם, ולכאו' צ"ב מאי שנא חצי שבט מנשה דאמרינן שלא נטלו מעצמם, משבט ראובן וגד, והלא כולם קיבלו חלקם בעבר הירדן, ואי משום דראובן וגד ביקשו ממשה להדיא, אמאי תלי' בזה.
ר' רפאל שפירא זצ"ל פירש עפמש"כ רש"י בדברים (ב' כ') עה"פ ארץ רפאים תחשב אף היא [עמון], ופירש"י דמ"מ אין זה הארץ שנתתי לאברהם אבינו, ורק לקמן (ג' י"ג) כתיב ההוא יקרא ארץ רפאים [ותר הגלעד וכו' נתתי לחצי שבט המנשה], ופירש"י היא אותה שנתתי לאברהם. ומבואר מזה דרק החלק שניתן לחצי שבט מנשה היה מהארץ שנכרת עליו ברית ליתן לאברהם, ולא חלק ראובן וגד, וזהו כוונת הירושלמי דחצי שבט מנשה לא נטלו מעצמם, ר"ל שהארץ שנטלו נכרת עליו ברית, משא"כ חלק ראובן וגד.
אמנם קשה על זה ממש"כ הרמב"ן בסו"פ בא, עה"פ והיה כי יביאך וכו' אל ארץ הכנעני וכו' (י"ג ה'), שרק חמשה עממין נמנו שם בפסוק וב' עממין הנשארים הם אותם שבעבר הירדן, והביא מספרי בפרשת שופטים דמבואר כן וכ"כ רש"י בשופטים שם (דברים י"ח ב') דעבר הירדן נקרא ארץ שתי עממין, וכן בפרשת משפטים (כ"ג כ,ח) כתב רש"י כן [אלא דכאן כתב דחתי וכנעני הם שתי העממין ובפרשת שופטים כתב שהם אמורי וכנעני, והרמב"ן כתב שם הפרזי והגרגשי], ומבואר מזה דגם חלק ראובן וגד היה משבעה עממין שנכרת עליו ברית, [ואע"ג דעמון ומואב שטיהרו בסיחון לא נכרת עליהם ברית, מ"מ שאר חלק ראובן וגו' היה משבעה עממין].
ב). בספרי (א' ח') איתא, בואו ורשו את הארץ וכו' לתת להם ולזרעם אחריהם, לתת להם, אלו באי הארץ, ולזרעם, אלו בניהם, אחריהם, אלו שכבשו דוד וירבעם, וכן הוא אומר השיב את גבול ישראל וכו'. ולכאו' ר"ל שכיבוש הארץ לא נשלם בזמן יהושע, ודוד וירבעם כבשו שאר הארץ, ונמצא דלא כבש יהושע את כולו [דאל"כ מה ענין ירבעם לכאן, אם רק חזר וכבש מה שכבש יהושע וחזרו העכו"ם וכבשו מישראל], ובירושלמי חלה (פ"ב ה"א) פליגי בזה [אם ירבעם כבש רק מה שכבש יהושע, או יותר ממה שכבש יהושע, ולכאו' מהספרי כאן מוכח שכבש יותר ממה שכבש יהושע, מדדריש ליה לקרא של כיבוש הארץ עליו, ומלשון השיב את גבול ישראל לכאו' משמע שהוא גמר כבוש כל הארץ.
ובירושלמי במקום אחר איתא דכבוש ראשון היה צריך כיבוש כולה, ולכאו' מכאן קשה להך מ"ד כאן דס"ל שלא כבר ירבעם, אלא מה שכבש יהושע, נמצא דמעולם לא נכבש כולה. והגרי"ד אמר דצ"ל שהיה דין כמה מיקרי כולה, ולא היה צריך כולה ממש, אמנם יש לפרש דלעולם היה כל הארץ נכבש לכו"ע, ורק דאיכא עוד דין שצריך להוריש את כל הז' עממין מן הארץ, וזה לא נגמר. והיינו עפמש"כ הרמב"ם (הל' מלכים פ"ה ה"א) אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה ואי זו היא מלחמת מצוה זו מלחמת ז' עממים וכו' ואח"כ נלחם במלחמת הרשות וכו' כדי להרחיב גבול ישראל והיינו דצריך מקודם ללחום בשבעה עממין [ורש"י בסוטה שם מפרש דמלחמת מצוה היינו כבוש הארץ, ולפי"ז לא נרויח כלום, אמנם להרמב"ם ניחא] ובזה מבואר הא דאמרינן בכיבוש סוריא שהיתה שלא כדין דסמוך לפלטרין שלך לא הורשת ואתה הולך וכובש שאר ארצות, ולכאורה מנין דצריך לכבוש מקודם סמוך לפלטרין שלו, ולהנ"ל מבואר, דצריך המלך מקודם להוריש את כל השבעה עממין, ולפי"ז לכו"ע עשה דוד שלא כדין, אלא דחד מ"ד ס"ל דאעפ"כ מיקרי כיבוש סוריא כיבוש, וחד מ"ד ס"ל שלא נתקדש מכיון שעשה שלא כדין [וכן מפורש בריטב"א בע"ז שם], וגם בזה ניחא איך יכלו לעשות חלוקת כל הארץ בחיי יהושע, דנחשב כל הארץ כנכבש, ורק הוצרכו להוריש את שארית השבעה עממין, [והגרי"ד אמר שאמר זה פעם להגרי"ז ואינו יודע אם נתקבל אצלו החידוש, ומ"מ אמר לו הגרי"ז דעילוי אחד בספר נחל אבן כתב כך, ושם כתבו עם "שפיצ", דסמוך לפלטרין שלך לא כבשת לא נאמר, אלא סמוך לפלטרין שלך לא הורשת].
ושם בספרי איתא עוד ד"א לתת להם אלו עולי בבל ולזרעם אלו בניהם אחריהם אלו ימות המשיח, ולכאו' ר"ל דעולי בבל כבשו יותר ממה שכבשו עולי מצרים, אמנם להגר"ח א"א לומר כן, דהנה הגר"ח הקשה, איך פליגי תנאי אם סוריא נתקדשה ותיא באם כיבוש יחיד שמי כיבוש או לאו, הא קיי"ל דקדושה ראשונה בטלה, וא"כ לכאו' תליא סוריא באם נתקדשה בכיבוש עולי בבל או לא, ומאי נפק"מ עכשיו בכיבוש דוד, ותירץ דצ"ל שהיה דין דקידוש ראשון היה ע"י כיבוש, וכיבוש שני היה ע"י חזקה [ומיושב בזה קושיית הכס"מ הל' בית הבחירה סוף פ"ו שהקשה הא בכיבוש ראשון היתה חזקה ג"כ, אמנם להנ"ל לק"מ, דאז היה הדין קידוש רק ע"י כיבוש ולא ע"י חזקה]. והוסיף הגר"ח דאין זה תלוי בכיבוש הארץ בכללות אלא כל מקום ומקום נידון בפני עצמו, אם זהו קידוש ראשון שלו או לא, ולכן למ"ד דכיבוש יחיד לא שמיה כיבוש נמצא דכיבוש עולי בבל היה כיבוש ראשון שלו, והרי בעולי בבל לא היה דין כיבוש אלא דין חזקה, ולכאן לא נתקדשה סוריא על ידם יותר ממה שנתקדשה ע"י דוד [ולמ"ד דכיבוש יחיד שמיה כיבוש, נתקדשה בכיבוש דוד, ועולי בבל קידשוהו בחזקה, בזה היה קידוש שני שלו] ונמצא דשפיר תליא דין סוריא בדין כיבוש יחיד אי שמיה כיבוש או לא. ולפי"ז א"א לומר שכבשו עולי בבל יותר ממה שכבשו עולי מצרים, דלהגר"ח הרי הרי אין שייך שעולי בבל קידשו יותר מעולי מצרים.
אמנם בעצם דברי הגר"ח צ"ב לומר דכל מקום ומקום נידון בפני עצמו אם זהו הקידוש ראשון שלו אי לאו, והגרי"ז אמר דכוונת הגר"ח היתה רק דדין של כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה [שיכולים לקדש גם חו"ל בקדושת אר"י ע"י כיבוש], זה תלוי בכל מקום ומקום אם הוא כיבוש ראשון שלו או כיבוש שני [והגרי"ד טען שזה פירוש טוב אבל הוא פירוש בפני עצמו ולא פירוש דברי הגר"ח]. ולפי"ז שפיר שייך לומר דעולי בבל קידשו יותר מעולי מצרים, ואפשר דאין כוונת הספרי כלל לומר דעולי בבל כבשו יותר מעולי מצרים, אלא דקמ"ל דאיכא דין כיבוש שני [וס"ל דקדושה ראשונה בטלה].
ג). כתיב: (א' א, ב,) אלא הדברים וכו' אחד עשר יום מחורב וכו' עד קדש ברנע, ופירש הגרי"ז דהנה משנה תורה הוא חזרה על כל הדברים שנאמרו מקודם, והרי אמרינן דכל אותם שנים שהיו ישראל במדבר [אחר גזירת המרגלים] לא נתייחד הדיבור עם משה רבינו, ונמצא דכל הדברים נאמרו רק עד קדש ברנע, וזהו דכתיב כאן אלא הדברים וכו', ר"ל אלו הדברות שחזר עליהם [זהו דלא כפירש"י] אחד עשר יום וכו' עד קדש ברנע, ר"ל על הדברות שנאמרו אז, חזר עכשיו. [ושוב מצא הגרא"י פירוש זה ברס"ג עה"ת].
ד). כתיב: (א' א') אל כל ישראל, ופירש"י אילו הוכיח מקצתן היו אלו שבשוק אומרים אתם הייתם שומעים וכו' ולא השיבותם דבר וכו' אילו היינו שם היינו משיבים אותו, ובספרי מסיים היינו משיבים ד' וה' תשובות.
והקקשה הגרי"ד, הא חזינן דלבסוף היו שם ולא השיבו כלום, וא"כ איך היו אומרים אילו היינו שם היינו משיבין וכו', ודוחק לומר שהיו רק אומרים כן אבל לא היו להם תשובות, ועוד קשה דהאיך היה מוכיח רק קצתן, הא כמו שהוצרך להוכיח מקצת זה, היה צריך להוכיח השאר. ותירץ דלעולם היו להם תשובות להשיב, אבל זהו רק אם היה משה מוכיח מקצתן והיו המקצת הולכים, [ואפילו תיכף], ומוסרים התוכחה אל השאר דאפילו היו מוסרים הדברים כהוייתן, מ"מ כבר היו יכולים להשיב כמה תשובות, אמנם כששמעו הדברים מפיו של משה רבינו עצמו, כבר ראו שנתבטלו כל תשובותיהם, והיינו דלתוכחה צריך מוכיח, ולא מהני מה שימסור הדברים ששמע. ובספרי איתא א"ר טרפון, תמה אני אם יש בדור הזה מי שראוי להוכיח, וגם אם יש מי שראוי לקבל תוכחה.
ה). כתיב: (א' כ"ו) ולא אביתם לעלות וכו', ואח"כ כתיב (שם מ' מ"א) ואתם פנו לכם וכו' ותענו ותאמרו חטאנו וכו' ותהינו לעלות ההרה. וחזינן דבר נורא כאן. דכשנצטוו לעלות, לא אבו, אבל תיכף כשנצטוו שלא לעלות, כבר חגרו כולם כלי מלחמתם ועלו ההרה, והיינו דלעבוד את ד' הוא דבר קשה, אבל כשהאדם עצמו רוצה הדבר, הריהו עובד את עצמו, ולעבוד את עצמו הוא דבר קל, ובכל פעולה ופעולה שהאדם עושה צריך לבחון את עצמו אם נובע מעבודת ד' או מעבודת עצמו.
ובבית הלוי מפרש הא דכתיב תהלים (קי"ב) אשרי איש ירא את ד' במצוותיו חפץ מאד, וכ' דבמדרש איתא אשרי איש בעודו איש, והיינו דיש מי שעושה תשובה, בצעירותו בעוד אש היצר בוער בו, ויש מי שעושה תשובה רק לעת זקנתו, ולכאו' הרי שניהם הם בעלי תשובה שוים, אמנם איכא שתי נפק"מ ביניהם, אחד, דזה שעושה תשובה בצעירותו הרי נתגבר על יצרו, משא"כ לעת זקנה שכבר נחלשו התאוות, והשני, דאע"פ שהוא עצמו עשה תשובה לעת זקנותו הרי חינך את בניו בדרך הרע שהלך בה עד עכשיו, משא"כ כששב בצעירותו הרי יציל גם את בניו, וזהו דכתיב כאן, אשרי איש ירא את ד' בעודו איש, דאז איכא שתי מעלות א' גבור בארץ יהיה, וב', זרעו דור ישרים יבורך.
וכשראה הגר"ח את זה נהנה ממנו, וא"ל הבה"ל שיש לו פירוש יותר יפה על זה אלא שלא הדפיסו, כדי שלא להקשות הדבר בשביל בעלי בתים שעושים מצוות בשביל עוה"ב, והיינו, דאיתא עוד במדרש כאן, במצוותיו חפץ מאד, במצוותיו ולא בשכר מצותיו, וביאור הדבר הוא, דתנן האב מוריש את בנו במדות, אמנם זהו רק עצם המדה, אבל האיך להשתמש בהמדה, זה אינו מורישו, אלא כל אחד משתמש בו ע"פ דרכו, ונמצא דמי שעושה תורה ומצוות מפני שנצטוה מד' לעשותם, הרי המדה הוא לעשות רצון ד' וזה יירשו בניו, והוא בטוח שילכו בדרך הישר. אמנם מי שקיים תורה ומצוות רק כדי להשיג שכר, ואפילו ער האט פאר שווארצט דעם לעבן בחיי דוחק וכו', הרי המדה הוא, פאר שווארצן דער לעבן כדי להשיג שכר, וזה יירשו בניו, ויכול להיות שבנו ישתמש במדה זו לעמוד כל הלילה בקור גדול כדי לשבור תיבת ברזל כדי להשיג הכסף שבתוכו, וזהו דכתיב במצותיו ולא בשכר מצותיו, ואז הוא בטוח שגבור בארץ יהיה זרעו ודור ישרים יבורך.
ופעם היה הגרי"ד מטייל וראה מצוייר בכותל אחד כמה דברים בחתימת "קשת" [וזה נעשה ע"י חברת "קשת" שעבדו כדי לבטל ניתוחי מתים ע"י מעשי אלימות, וחותמת שלהם היה צורת קשת] ואמר הגרי"ד מי שעשה זה, בעוד כמה שנים וועט ער רייסן קראמען (חנויות) כדי לגנוב, והיינו שהמדה מאחורי מעשיו היה רצון לעשות מעשה אלימות, והיום השתמש בו בשביל נתוחי מתים אבל למחר יוכל להשתמש בו בשביל גנבות.
ופעם נכנס אחד אל הגרי"ז וא"ל שהיתה עכשיו הפוגה, ונלחמנו בהם כדבעי' [וחשב שישמח אותו עי"ז] והנה הגרי"ז מתחיל לרעוד, א"ל כנראה שלא שימחתי את הרב, א"ל הגרי"ז, א ערשטע פאטש לשם שמים, קען נאך אפשר אמאל זיין, אבער א צווייטן פאטש איז ער א באנדיט א רוצח א שופך דמים ולמחר יוכל להרוג אנשים ברחוב, און איר ווילט אז איך זאל זיך פרייען?. וחזינן דאפילו פאטש אחד לשם שמים אמר רק שאפשר שיה פעם, וצריך תמיד לבדוק את עצמו אם "קנאות" שלו נובע מלשם שמים או מחמת רצון להכות וכו'.
יש שתי סוגי קנאים: אחד דומה לעקרת בית, ואחד דומה לחתול, הראשון, רודף אחר הבעלי עבירות מפני שאינו רוצה בקיומם וכפי שהעקרת בית אינה רוצה בקיומם של העכברים בביתה, והשני, רודף אחר הבעלי עבירות והוא קנאי מפני שזה פרנסתו, כפי שהחתול רודף אחר עכברים לא מפני שאינה רוצה בקיומם אלא אדרבא, מתפרנסת מהם.
ו). כתיב: (ב' ג') רב לכם סוב את ההר הזה פנו לכם צפונה, ואיתא במדרש דכשבני עשיו עומדים עליכם, אל תעמדו נגדם, כי נתברכו על חרבך תחי', ואם ברכתם תתבטל גם ברכותיך יתבטלו, ונמצא שבשלכם אתם נוגעים, אלא פנו לכם צפונה, הצפינו עצמכם. וזהו הנהגה של גלות, שצריכים להצפין את עצמנו, ולא לעמוד נגד הגויים בכח וכו'.
ופעם אחת גזרה ממשלת רוסיא שהכל צריכים לרשום את עצמם בשם משפחה אצל הממשלה, ונסתפקו היהודים אם לעשות כן או לאו, והלכו ונסעו המתנגדים אל הגר"ח ואלוזינ'ר, והחסידים אל התניא ושניהם פסקו שאין לרשום, והגר"ח אמר הטעם ע"פ המדרש הזה, שבגלות זו צריכים להצפין ולא ללכת בגלוי והתניא אמר הטעם משום דשרו של עשיו הוא שקר, ועם שקר צריכים ללכת בשקר, דא"א ללכת עמו במדת אמת.
וכהיום קמו ועשו מדינה וצבא וכו' ונכנסו לחברת האומות וכו', שגם אנו ככל הגויים ח"ו, ונתנהגים במעשי אלימות נגד האומות ומרבים שנאתם עלינו, וכל זה הוא נגד המדרש הנ"ל, ואנחנו נמצאים בתוך המדינה הזאת וסובלים ג"כ מזה, [וכמו שאומרים העולם מהערשל סטאמפאלר שאמר מה שמכים את המכנסיים לא איכפת לי, אבל הרי אני נמצא בתוך המכנסיים שמכים אותם וזה כן איכפת לי].
ובמדרש שם איתא ששאלו כנסת ישראל להקב"ה, היכן נצפן את עצמנו, ואמר להם, ברחו בתורה, וזהו פנו לכם צפונה, וצפונה זו תורה, ועוד איתא המתינו עד ביאת משיח.

[נהנה מהאוצר]

תודה רבה מאד על הד"ת
תזכו למצוות להגדיל תורה ולהאדירה

[עשוי לנחת]

תולעת
יישר כח גדול
המשך לשמחנו
[אני שם לב שמאוד אוהבים אצלכם את המשל של העקרת בית עם העכברים...]

[איש_ספר]

מוש"ק פר' דברים
א) תנן בביכורים (פ"א מ"ח) ר' יוסי אומר אין מביאין בכורים מעבר הירדן שאינה ארץ זבת חלב ודבש, ובירושלמי שם מובא ברייתא וקתני שם טעם אחר, דכתיב אשר נתת לי ולא שנטלתי מעצמי, ואמרינן דאיכא בינייהו חצי שבט מנשה, שהם מעבר הירדן אבל לא נטלו מעצם, ולכאו' צ"ב מאי שנא חצי שבט מנשה דאמרינן שלא נטלו מעצמם, משבט ראובן וגד, והלא כולם קיבלו חלקם בעבר הירדן, ואי משום דראובן וגד ביקשו ממשה להדיא, אמאי תלי' בזה.
ר' רפאל שפירא זצ"ל פירש...

נדפס באורך בקובץ בית המדרש שי"ל לזכר הגרח"ע.

וכשראה הגר"ח את זה נהנה ממנו, וא"ל הבה"ל שיש לו פירוש יותר יפה על זה אלא שלא הדפיסו, כדי שלא להקשות הדבר בשביל בעלי בתים שעושים מצוות בשביל עוה"ב, והיינו,...

נדפס בדבר אליהו מילקובסקי ששמע מרבו הגר"ח, ובישורון נדפס פתק שרשם ר' יהושע צערווינסקי (אבא של ישראל צורבא למי שמכיר...) והניחו בתוך בית הלוי שלו שם רשם שקיבל הספר מהמחבר, והמחבר אמר לו ש'העיקר נחסר מן הספר' ואמר בפניו ככל האמור כאן עי"ש. (ושוב נדפס הכל בבית הלוי עה"ת הוצאת מישור בילקוט שמועות בסוף).

ותודה להרה"ג ת. ספרים על הבאת הדברים היפים.

[נוטר הכרמים]

פלאי פלאים.

תולעת, אין משהו על הפטרת 'חזון'?

[אליהוא]

"עילוי אחד בספרו נחל אבן כתב כן".
ספר בשם זה אינו באוצר החכמה וחוששני שאינו במציאות כלל.
עצם הרעיון מובא שם הוא באמת רעיון נפלא, ומדוייק בכתובים, שכתוב ביהושע "והארץ נכבשה לפניהם", ומשמע כל הארץ, אף ש"לא הורישו את".
ובזה מיושב קושי' עצומה שהתקשתי ולא מצאתי ישוב הגון, מדוע חשיב שנתקיים תנאי בני גד וב"ר אחר י"ד שנה הרי עדיין לא סיימנו לכבוש, וכמ"ש סמוך לפלטרין וכו', אבל להנ"ל מבואר היטב דהתנאי היה על כיבוש כמפורש בקרא, ובזה הרי נכבשה הארץ לפניהם, ולא היה תנאי שיורישו את הכל, אף שהמצוה היתה בואו ורשו, והיתה תביעה של סמוך לפלטרין שלך לא הורשת.
[וכמעט המקומות היחידים שמוזכר במקרא כיבוש ביחס לארץ הוא בתנאי בני גד וביהושע שם שר"ל שנתקיים התנאי].

[מיוחס]

שמחת התורה בשבת חזון

[הגהמ]

"עילוי אחד בספרו נחל אבן כתב כן".

ספר בשם זה אינו באוצר החכמה וחוששני שאינו במציאות כלל.

כנראה נתכוון לספר נחל עדן שמחברו ר' רפאל גארדאן ז"ל נודע כעילוי באותם ימים תמצאהו בהשמטות שבסוף ח"א כאן:
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... &pgnum=117

[מיוחס]

כבוד הרב האם יש לך מתורת ראש הישיבה על הקינות היו תקופות שהיה מדבר אחר מנחה בת"ב

[תולעת ספרים07]

[בימים אלו עשה פה בארץ ישראל "ממשלת אחדות לאומית", ועל זה סובב רוב השעור].
א. [במדרש מובא מעשה באדם אחד שהי' אביו למוד להשתכר ולהתגולל בעפר בבזיון ופעם הלך בנו ברחוב וראה שכור מתגולל בבזיון, ורץ אל אביו להראות לו גודל הבזיון שיכולים לקבל ע"י השכרות, אמנם אביו כשראהו רץ אליו ושאלו היכן השיג יין טוב כזה. וכן הוא לפעמים שמדברים באיזה ענין להראות שהוא מאוס, והשומע יוצא ברושם שאדרבא הוא טוב, וא"כ לכל אחד כפי מדרגתו יתכן שיש דברים שאין לדבר עליהם לפניו אע"ג דהם דברים פשוטים לכאו', מ"מ הוא יבין אחרת מכיון שקיבל אחרת מרבותא]
הג"ר ירוחם זצ"ל הי' נוהג פעמיים בשבוע לדפוק על השלחן אונד רייסן שטיקער פון מענטשן על כל דבר שראה שהי' שלא כהוגן והי' חושב זמן הרבה לחפש אחר הדברים הבלתי הגונים שידבר עליהם. וסיפר ראש ישיבה אחד שפעם עשו איזה תלמידים דבר שר' ירוחם סבר שהי' שלא כהוגן. ודיבר אל תלמידי הישיבה וצעק "סייבירניקעס" (ר"ל אנשים גרועים הראויים להישלח לסייביר), ומי היו בתוך התלמידים אז, ר' לייב מאלין וכו', אמנם בדור הזה אין מי שידפוק על השלחן ויתבע מבני תורה.
פעם שאל אחת את הח"ח למה לא למדו מוסר בישיבת וואלאזין והשיב שלא היו צריכים לכך שהרי תמיד הי' למראה עיניהם ר' הירש לייב (הנצי"ב) . ור' ברוך בער אמר עליו (הנצי"ב) שהיו רואים שהי' תמיד דבוק בד'.
ב. הגר"ח אמר שכלל ישראל סבלו כמה מכות במשך הדורות, ההשכלה, ריפורם וכו', אמנם המכה הקשה ביותר היא הציונות. והראיי' לגודל רשעתם היא שמצאו הנקודה הנכונה ליתן בה המכה .
והבית הלוי אמר פעם לר' שמואל מוהילבר (שהי' מ"חובבי ציון" המפורסמים) ששנינו הננו אנשים זקנים ועוד מעט נהי' אויף יענער וועלט ושם תראה איזה טעות שעשית, והיינו דבעוה"ז לא הי' יכול להראות לו אז טעותו אמנם בדורנו כל ילד יכול לראות טעותו הגדולה, שרואים מה שצמח מזה. וכשנפטר ר' שמואל הנ"ל רצה הגר"ח לנסוע ללוייתו יתן חיזוק לציונים. אמנם הגר"ח לא נתפעל כלל ואמר דאין ענין אחד אצל השני, וצריכים ללחום בציונות אבל גם צריכים לנסוע ללויית רב שנפטר. ושלחו לר' אלי' פרץ זילברשטרום [בעל הבית אחד בבריסק שהיה בקי גדול בתורה, והגר"ח הי' רגיל להתיישב עמו כמה פעמים בדברי תורה] וגם הוא טען שאסור ללכת להלווי', שעי"ז יחזק לציונים, והגר"ח כעס ואמר שאינו מבין איזה שייכות יש לזה עם נסיעתו ללויי', ומ"מ כיון שהעולם הם טפשים ויטעו כך, לא יסע [וכן כמה פעמים התנהגו אחרת מהצריך משום טעות העולם הטפשים, אבל אף פעם לא השתמשו בסברא זו שלא לדבר נגד הציונות].
ג. ור' ברוך בער הי' תמיד דורש נגד הציונות ותלה כל דבר רע בה, ופעם כשילד אחד בעיר גנב משהו, דרש ברבים בא מהרצל.
וכשהי' רב"ב בקריניץ והיו שם כמה רבנים חשובים מהמזרחי, שהיו תופסים שם מקום, ופעם לא יכול רב"ב לסבול עוד מה שהם תופסים מקום שם, והלך אל אחד הרבנים הנ"ל בבית הכנסת לפני רבים ושאל אותו, תגיד לי למה אני ור' שמעון הולכים בבגדים בלויים ואתם הולכים בגדים יפים, והלה לא ענהו. אמר לו רב"ב אני אגיד לך למה, דאס איז א שאשי נאגאי [דבפולין היה חוק שיכולים לאסור (ארעסטירן) שיכור, והבחינה היתה אם יכול לעמוד על רגליו, וכל שכור שהי' מוטל בארץ כשהי' רואה ששוטר מתקרב הי' תיכף משתדל בכל כוחו לעמוד על רגליו. ואומר תראה שאשי נאגאח, ר"ל שאני יכול לעמוד על רגלי]. והיינו שרב"ב ור' שמעון לא היו צריכים ללכת בבגדים חשובים משא"כ רבנים הנ"ל שאתם רקובים בתוככם צריכים ללכת בבגדים חשובים להראות עי"ז שאתם חשובים. [והגרי"ד סיפר שפעם שמע שר' שמעון נמצא במקומו והלך לחפשו ולא מצאו עד שנודע לו שהוא עומד ומדבר עם הגרי"ז, כל כך הי' נראה מבגדיו כיהודי זקן פשוט]. ד. ורב"ב הי' נוהג לכתוב מכתבי המלצה לכל בחור שהי' נוסע מקמניץ לארץ ישראל, עם תוארים מופלגים כגון בקי בש"ס וכו', שסבר שצריכים לקרבם וממילא אין שום ראיי' על חשיבות נושאי מכתבים כאלו [ור' חיים עוזר זצ"ל אמר שרואים ממכתבים אלו דלא אלמן ישראל]. פעם אחד נכנס אליו בחור אחד שרב"ב הכיר זה מכבר שהוא ציוני, וביקש מכתב המלצה. א"ל רב"ב תחזור בעוד חצי שעה לקבל המכתב, בנתיים נכנסו אליו ב' תלמידי הישיבה וביקש מהם שיישארו אצלו עד שיחזור הבחור הנ"ל, מפני ששמע מהרבי [הגר"ח] שציונים חשודים על רציחה ולכן הוא מתיירא שהבחור הנ"ל וועט מיר אריין לייגן אין א זאק און מיר אריין ווארפן אין א טייך, -שהי' מקבל דברי רבו בלי שום פשטים והתחכמות.
ה. ור' שניאור קוטלר זצ"ל סיפר שרב"ב הי' פעם בעיר אחד שבוע לפני היארצייט של הרצל [ומנהגו הי' שבכל פעם ששמע שמזכירים היא"צ שלו בבהכ"נ, הי' בורח משם], וכשהתחילו לומר קל מלא רחמים ברח מיד אל הפרוזדור ומצא שם את ר' שניאור ושאל אותו, דאס איז עם? ור' שניאור השיב לו שזהו רק בשבוע הבא, ואז חזר ונכנס לבהכ"נ.
ו. בישעי' (נ"ה ז'-ח') כתיב יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ד' וירחמהו וכו' כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכו', ולכאו' קשה הא ברשע מיירי ופשיטא שאין דרכיו דרכי ד' וכו' והרשע עצמו יודע זה ג"כ וא"כ למה צריך לכתוב כאן כי לא מחשבותי וכו' ותירץ הגרי"ד דמיירי כאן ברשע שהוא מין, והוא באמת חושב שהולך בדרכי ד' וכו', ולכן צקיך להודיעו כי כאשר גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיהם וכו'.

[עשוי לנחת]

ר' תולעת, אין בפי מלים להודות לך על הד"ת הנפלאים שהספקתי להדפיס 2 דקות לפני שבת ואתחנן. אמנם קצת באיחור, אך היסב לי ולב"ב עונג שבת עצום.
[כמדומה שבשביל למנוע העתקות מספיק לשתול פחות טעויות]

[תיקו]

איזה דברי תורה ראית כאן? [חוץ מהשורות האחרונות]

[תולעת ספרים07]

בנוגע לתורה ובעיקר חלק הסיפורים שהבאתי מהגר"ח מחקתי אותו כיון שבטרם העלתי אותו לכאן פירקתי את העימוד – והתרבב להם התוכן והשוליים וכך קרה שכל מיני דברים מוזרים היו בתוך הטקסט עצמו.
זה שלא רציתי להעלות כאן עמוד מעומד – הדבר פשוט הוא שלא רציתי להראות אם הוא כבר מוכן לדפוס אם לאו – ויסלחו לי חכמי הפורום על שהוצרכתי למוחקו – ואני בהחלט מודה לבור הגולה על מה שהאיר לי באישי וגם ליאיר ועוד כהנה..
בינו זאת שלא יכולתי מסיבות שונות להעלות כאן קובץ מעומד בפורמט פ.ד.אף...

[נראה לענד]

יישר כח, ממתין לפרשת ראה והלאה

[חסיד חבד]

מה שכתב הגאון הגדול שליט"א על ייחוסו של פנחס - שהשבטים חשדו שזה מצד האכזריות שלו בן פוטי וכו' וע"כ ייחסו לאהרן -

הוא ממש כעין דברי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש בלקו"ש ח"ח.

ומצינו ב' נביאים המתנבאים בסגנון אחד. וכשהולכים בדרך סלולה פוגשים אנשים...

[אליהוא]

יש"כ עצום להגהמ על ההפניה לספר נחל עדן. מישהו יכול להוסיף פרטים על המחבר?

[איש_ספר]

יש"כ עצום להגהמ על ההפניה לספר נחל עדן. מישהו יכול להוסיף פרטים על המחבר?

ראה ישורון ח' עמ' רע"ד ואור ישראל מח עמ' ר"ב ושם על החשד שדבק בו בפולמוס הירושלמי המזויף.
אאל"ט בסדר הדורות מהדורת אור החיים, שם נדפסו הגהותיו (ולא בפעם הראשונה) הובאו שם דבריו מהגרח"ק בשם אביו, בשבחו כפי שידעוהו בליטא. יש לעיין שם.