דרומי כתב:אבל פיקוח נפש של יהודי אחד ויחיד דוחה את כל זה.
לייטנר כתב:לקראת חיסול הגטאות המצב השתנה.
גיזונטע קאפ כתב:לייטנר כתב:אחד הכללים הבסיסיים בלימוד היסטוריה הוא שלא שואלים: 'מה היה אילו...'.
עדיף לבחון את הנתונים הקיימים.
אם ניקח את גטו לחווא כמקרה מייצג, נגלה שבעוד הגרמנים הודיעו שיחסלו את הגטו (למעט את אנשי היודנראט). כלומר, שילוח כל האנשים למחנות, שבהם האחוזים לשרוד היו קטנים...
המרד אפשר לכמעט חצי מתושבי הגטו לברוח ממנו (אמנם לא רבים מהבורחים שרדו, אבל אני מניח שהגרמנים לא פנו לכל יהודי שפגשו: "אתה ברחת במרד של גטו לחווא? טוב, אז נהרוג אותך").
אינו דומה מרד בוורשא הבירה, שסביר להניח שהגרמנים לא יוותרו, למרד בעיירה קטנה ושכוחה,
לייטנר כתב:ברור שאין להשוות בין מקרה למקרה.
אבל מאותה סיבה בדיוק גם אי אפשר לקבוע בפסקנות כפי שכתב אברהם.
צביב כתב:פרנקל תאומים כתב:בכתביו של ר"ד זריצקי זצ"ל ניתן למצוא תיאורי נקמה של יהודים בני תורה בנאצים אחר השואה (או אף במהלכה), אלא שאין לדעת אם הוא מתאר מציאות שהוא חווה באופן מוחשי, או רק באופן תיאורטי-רגשי.
.
לא חווה רק שמע
ש. ספראי כתב:בפורום זה ישנם מספר אשכולות מרתקים, העוסקים במושג הנקמה היהודית תורתית. האם מבחינה עובדתית, היו רבנים שקראו לנקום פיזית בנאצים לאחר השואה? האם היו חרדים שנקמו בגרמנים לאחר השואה? (לא במהלך השואה, בבחינת הבא להורגך השכם להורגו. אלא כנקמה פיזית).
אשמח לחומר בנושא.
הקובץ המצורף מציג את ה"נקמה החילונית", נקמה פיזית בגרמנים, למול ה"נקמה החרדית" המקובלת- הקמת דור ישרים מבורך+ הקמת ישיבות ומוסדות תורה.
צביב כתב:כיצד אפשר להוכיח מכתיבה ספרותית,
כמו שסופר אחד סיפר על שבע שנים שואה בפולין.
פרנקל תאומים כתב:אגב, ולגבות את דבריו של פותח האשכול, שמעתי מהמשגיח הגה"צ ר' יששכר דב שפילר זצ"ל: הוא סיפר שאחרי המלחמה הוא הגיע ארצה עם אימו ואחותו הגדולה, ומלבדם, כל משפחתו העניפה נכחדה. ומאז, כך אמר, כבר נולדו לאמו ע"ה למעלה ממאה צאצאים, מאחותו וממנו, ועם כל אחד מהם שנולד "אני נותן בעיטה להיטלר" כלשונו.
שמעתי את זה ממנו בערך לפני 15 שנים, ברכבו של יבל"ח אבי מורי הי"ו, אני חושב שמאז ועד היום המספר כבר הכפיל ואולי אף שילש את עצמו בלעה"ר (וכך גם הנקמה..).
בשונה מסתם איזה רוצח אקראי, בעניינם של הנאצים ימ"ש יש לתובנה הזאת משנה תוקף, שהרי האידיאה הטמאה שעמדה מאחוריהם היתה שהיהודים הם זן נחות שיש לכלותו מעל פני האדמה (ח"ו), וא"כ, העובדה שהם הצליחו להשמיד את כל משפחתו העניפה של המשגיח (לצורך העניין), ואעפ"כ שני הצאצאים הבודדים שנותרו קמו על רגליהם והקימו מחדש משפחה עניפה עוד יותר, עם מאות צאצאים, היא אכן נקמה גדולה.
יש להניח שאכן נאצים שונים ברחבי העולם שנוכחו במשך השנים כיצד עם ה' קם על רגליו והתפתח שוב למליונים וכו', תלשו את שערות ראשיהם הטמאים על "מעשי ידיהם שטבעו בים..." לא די בכך שהיה עליהם להסתתר ולברוח ולבדות להם זהויות חדשות ולחיות בפחד תמידי מפני ציידיו של שמעון ויזנטל, הרי שגם כל זה בא להם כביכול על חינם.. שהרי מזימתם השפילה כלל לא עלתה בידם ואדרבה שלייתה נהפכה על פניה.
צביב כתב:ר''ד זריצקי היה בסיביר בזמן השואה, ואחרי כן שמע הרבה וכתב,
לאחר ששומעים טוב, עדויות בזמן סמוך, יכל לכתוב בגוף ראשון,
ידידיה כתב:ניצולי שואה שחשו כך, מה טוב.
וגם חשקם בנקמה פיזית יותר ממובן.
אבל על פי האמת לא כדאי לדמיין שאנו בועטים בהיטלר ימ"ש.
כה רבים נתפוגגו ללא שם ושארית, וערי אירופה נקיות מיהודים, כפי רצונם הטמא.
בתי כנסת משמשים ספריות ובתי דואר, ה ירחם.
איזו בעיטה ואיזו נקמה.
נ.ב. מה שנכתב על אידאולוגיה שלא ישאר זכר ר"ל, צריך מקור.
מה שמקובל הוא רצון טמא לנקות את אירופה וכן שבמלחמת הגזעים הארים ישלטו
פרנקל תאומים כתב:ידידיה כתב:ניצולי שואה שחשו כך, מה טוב.
וגם חשקם בנקמה פיזית יותר ממובן.
להיפך, התכוונתי להצביע על נקמה שאיננה פיסית. "בעיטה להיטלר" זו היא כמובן מטאפורה.אבל על פי האמת לא כדאי לדמיין שאנו בועטים בהיטלר ימ"ש.
כה רבים נתפוגגו ללא שם ושארית, וערי אירופה נקיות מיהודים, כפי רצונם הטמא.
בתי כנסת משמשים ספריות ובתי דואר, ה ירחם.
איזו בעיטה ואיזו נקמה.
מי שמשפחתו האישית כמעט נכחדה, ובסופו של דבר קמה על רגליה והפכה שוב למשפחה עניפה, יכול בהחלט לחוש תחושה של ניצחון, ואפי' תחושה של נקמה בהתחשב באידיאה שעמדה מאחורי המרצחים, הם רצו להכחיד ומזימתם נתהפכה על פניהם.
נ.ב. מה שנכתב על אידאולוגיה שלא ישאר זכר ר"ל, צריך מקור.
מה שמקובל הוא רצון טמא לנקות את אירופה וכן שבמלחמת הגזעים הארים ישלטו
'
דעת לנבון נקל שאם היו משתלטים גם על אר"י, הרי שהיו שואפים להשמיד גם את כל יהודיה.
ידידיה כתב:"דעת לנבון נקל" ...
אמנם עדיין סברא היא.
השאלה האם הימ"ש סברו כך.
אני חושב כמוך שבפועל הם לא היו עוצרים.
השאלה מה הם אמרו לעצמם, וכליון מוחלט ר"ל לא שמעתי
פרנקל תאומים כתב:ידידיה כתב:"דעת לנבון נקל" ...
אמנם עדיין סברא היא.
השאלה האם הימ"ש סברו כך.
אני חושב כמוך שבפועל הם לא היו עוצרים.
השאלה מה הם אמרו לעצמם, וכליון מוחלט ר"ל לא שמעתי
אני לא מבין על מה אתה מתווכח. 'הפיתרון הסופי' היה התוכנית להשמדת העם היהודי בשטחי הכיבוש של גרמניה הנאצית. כל מקום שהנאצים היו כובשים הם גם היו מתאמצים לעשותו "יודנריין". מה השאלה בכלל?
עושה חיל כתב:לייטנר כתב:פי האתון כתב:הגרי"ז גוסטמאן: מסופר עליו (כמדומני) - שלאחר השואה תפס נאצי והרגו במו ידיו...
אכן, אלא שלא היה זה לאחר השואה, אלא במהלכה, ומכאן קושיא עצומה של י. אברהם על הרב גוטסמן:י. אברהם כתב:כל מי שקרא קצת על השואה, יודע שכל התנגדות גררה רציחת המון יהודים
שם היה מדובר בפרטיזנים, כך שאין שום שאלה.
ובלא זה, הנחת היסוד שאסור להרוג נאצי שמא יהרגו אחרים היא שאלה כבדת משקל, דא"כ מה תאמר על העורקים מהמחנות שגרמו הרג היהודים הנשארים כפי שמסופר לרוב (שאחרי שהנאצים ימ"ש גילו שברח משהו היו הורגים אחרים).
(על המקרה כמו זה השני, שמעתי בשם הרב גוטסמאן זצ"ל, שההלכה היא לנהוג כפי הרגשת המוסר והלב באותו מצב (לא בטוח שדייקתי, אברר בהמשך בל"נ).
לייטנר כתב:דומני שראוי לעיין בספרי היסטוריה לפני שכותבים בפסקנות כזו.
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:מי שיכול לקרות אנגלית, יכול לקרות את ׳מיין קאמפף׳ בתרגום. אולי בתשעה באב. היא היתה מאד משעממת, אם לא האקטואלית שלה, ובחילת כל בר דעת מדבריה. אמנם היא שופכת אור על המניעים של הנאצים והרצון שלהם.
להשמיד את שם ישראל שלא ייזכר עוד, הוא אחד מהתכליתים שלו. אמנם יש לזכור שבשנים ההם היה אפשרות לחלום שאם יברחו לארה"ב, כבר לא ישמע מהם. מאז ועד היום נתקטנה העולם במדה מרובה.
ידידיה כתב:פרנקל תאומים כתב:אני לא מבין על מה אתה מתווכח. 'הפיתרון הסופי' היה התוכנית להשמדת העם היהודי בשטחי הכיבוש של גרמניה הנאצית. כל מקום שהנאצים היו כובשים הם גם היו מתאמצים לעשותו "יודנריין". מה השאלה בכלל?
לעיל נכתב "בשונה מסתם איזה רוצח אקראי, בעניינם של הנאצים ימ"ש יש לתובנה הזאת משנה תוקף, שהרי האידיאה הטמאה שעמדה מאחוריהם היתה שהיהודים הם זן נחות שיש לכלותו מעל פני האדמה (ח"ו)" ועל זה מבוססת "הנקמה" שבעצם החיים.
ביקשתי לזה מקור, כי ע"פ הידוע והנכתב בספרו של הצורר מעולם לא התפרסמה "אידיאה" זו.
הרי בתחילה הם ימ"ש ביקשו לגרש את כל היהודים לאפריקה אלא שהאומות לא הסכימו.
כמו כן עד הסוף ממש לא נמנעו ימ"ש אפילו הבכירים מהצלת יהודים כשזה השתלם להם. ואידיאת ההכחדה המוחלטת היכן היתה לפי הבנת מר?
"ביצועה של ההשמדה התנגש לא פעם עם האינטרס של הצבא, אך ההשמדה זכתה לקדימות מלאה. האס אס לא התחשב בצבא ובמאמץ המלחמתי, וגם כשבעלות הברית החלו להתקדם ומצבה של גרמניה החמיר, בשנים ה'תש"ג–ה'תש"ד, עדיין ניתנה עדיפות למשלוחי היהודים להשמדה ברכבות על פני משלוח אספקה לחזית. הגרמנים לא התחשבו בשיקול הכלכלי שבניצול היהודים ככוח עבודה בייצור התחמושת והבגדים לצבא, והאידאולוגיה של השמדתם הכריעה".
"השאלה המעסיקה את ההיסטוריונים בחקר השואה האם אכן התכוון היטלר להשמדת היהודים בראשית דרכו (אינטנציונליזם), או שמא הייתה השמדת היהודים אך פרי ביאושים של התנאים המיוחדים שנוצרו במהלך המלחמה במזרח, מבלי שהייתה לכך כוונה מלכתחילה, והשמדת היהודים צברה תאוצה ככל שנמשכה המלחמה מבלי שתהיה תוכנית אב הקובעת את פרטיה, עד לשלב מאוחר (פונקציונליזם).
האינטנציונליסטים ניתלים בפיסקה (הכתובה ב"מיין קאמפף") המדברת על הרעלת היהודים בגז במלחמת העולם הראשונה, כהוכחה לכך שלהיטלר הייתה תוכנית השמדה שאף ירדה לפרטי פרטים עוד בשנת 1924. הפונקציונליסטים סבורים כי הפיסקה אינה מוכיחה דבר, ואינה קוראת להשמדת כל העם היהודי אלא רק כ-15,000 מבניו. הפונקציונליסטים טוענים כי על אף ש"מיין קאמפף" ספוג בשנאת יהודים חריפה, זהו המקום היחיד בו אין מדובר על רצח לשמו".
"תוכנית מדגסקר חתרה ל"פתרון סופי" ליהודים באירופה. תמציתה הייתה גירושם של היהודים לאי מדגסקר ביבשת אפריקה. כבר לפני המלחמה הועלתה הצעה, בעת שהיהודים רוכזו בעיירות הגבול על גבול פולין, להעבירם למדגסקר. אולם בעקבות כיבוש האי בידי הבריטים, נטשו הנאצים את התכנית הזאת".
"ועידת ואנזה" הייתה התכנסות של נציגים מכל משרדי הממשל הנאצי, שהתקיימה ב-20 בינואר 1942 (ב' בשבט ה'תש"ב) ב"וילה ואנזה" שברחוב "אם גרוסן ואנזה" (Am Grossen Wannsee) בפרבר ואנזה שבברלין. בוועידת ואנזה התקבלה ההחלטה על אופן ביצוע הפתרון הסופי - התוכנית להשמדת יהודי אירופה, תוך תיאום בין כל זרועות הממשל הנאצי.
ההחלטה על צורת יישום הפתרון הסופי – התוכנית להשמדת העם היהודי בשטחי הכיבוש של גרמניה הנאצית, התקבלה בוועידה שהתקיימה ב-ב' בשבט ה'תש"ב ב"וילה ואנזה" בברלין. לוועידה, בראשות ריינהרד היידריך, כונסו פקידים ראשיים של המשטר הנאצי במטרה ליישר קו בין המוסדות השונים בנוגע להגדרת הסמכויות וחלוקת התפקידים בביצועו של הפתרון הסופי של השאלה היהודית. בוועידה הוכרזו באופן ישיר וענייני פעולות אלימות לבני תערובת (כפי שמוגדרים בחוקי נירנברג), שימוש ביהודים בעבודות פרך וטבח יהודים באופן ישיר ועקיף (דרך "התמעטות טבעית" כתוצאה מעבודות פרך).
תוכן הוועידה יועד להישמר בסוד, מה שניתן ללמוד גם משפת הקוד בה השתמש אדולף אייכמן כשסיכם את פרוטוקול הוועידה — שפת קוד אשר החליפה מושגים "רגישים" (אלימים, מפלילים) במושגים נייטרליים. עם זאת, הפרוטוקול מהווה עדות כתובה נדירה למדיניות רצח העם של ממשלת גרמניה הנאצית. עדותו של אדולף אייכמן במהלך משפטו בישראל, מגלה שבוועידה התנהלו דיונים (שהושמטו מהפרוטוקול) אשר היו כנים ובוטים אף יותר מהמצטייר בפרוטוקול.
אף על פי שבפועל, הנאצים רצחו יהודים גם לפני ועידת ואנזה וההחלטות לגבי פעולות אלימות נעשו על ידי אדולף היטלר, הוועידה נחשבת לנקודת מפנה, מכיוון שהיוותה הצהרה והתוויית דרך ברורה להשמדת היהודים, כמדיניות רשמית של ההנהגה הנאצית.
גילוי מאוחר: תוכנית להשמדת יהודי ארץ ישראל.
בחודש מרץ 2006 פורסם מחקרם של שני היסטוריונים גרמנים, קלאוס מיכאל מלמן, מנהל המרכז לחקר הנאצים בגרמניה, ומרטין קופרס, שלפיו בקיץ 1942, עם התקדמות קורפוס אפריקה לכיוון מצרים וארץ ישראל, השלימו הנאצים הכנות לביצוע תוכנית להשמדת יהודי ארץ ישראל. לדברי החוקרים, העובדה כי התוכנית התגלתה 64 שנים לאחר שנרקמה, נובעת מכך שהם איתרו מסמכים שחוקרים אחרים פסחו עליהם.
על פי המחקר, הוקמה עוצבת מבצע מיוחדת לצורך כך במסגרת האס אס בשם "איינזצגרופה מצרים", שכללה 24 חיילי אס אס בפיקודו של ולטר ראוף, קצין האס אס שהיה אחראי בסוף 1941 ובראשית 1942 על ייצורן של משאיות להמתה באמצעות גז הפליטה שלהן, שהוזרם לתא מטען אטום ובו הקורבנות. השמדת חמש מאות אלף היהודים בארץ ישראל אמורה הייתה להתבצע באותם האמצעים והשיטות שבהם בוצע רצח יהודי אירופה, דהיינו הפעלת האוכלוסייה המקומית, הלא-יהודית, כמבצעי הרצח השיטתי, בהדרכתו ובפיקודו של צוות גרמני מצומצם. תוכנית זאת תואמת את ההבטחה שהגרמנים נתנו למנהיג ערביי ארץ ישראל חאג' אמין אל-חוסייני, ששהה בגלות בברלין, בדבר מחויבתם להשמדת היישוב היהודי בארץ ישראל.
אנשי עוצבת המבצע הוצבו באתונה והמתינו לפקודה לנוע לארץ ישראל. עם הניצחון הבריטי בקרב אל-עלמיין השני בסוף שנת 1942 בא הקץ לתוכנית זאת, והצוות של "איינזצגרופה מצרים" נאלץ להישאר ביוון. למרות שאנשי היישוב לא היו מודעים לתוכנית הזו, עברו עליהם מאתיים ימי חרדה מפני פלישה גרמנית אפשרית.
דו"ח קורהר הוא מסמך המתעד התפתחויות במהלך השואה. הדו"ח נכתב על ידי המפקח הכללי של לשכת הסטטיסטיקה של ה SS, דוקטור ריכרד קורהר, לפי פקודה של היינריך הימלר ב־י"ב בשבט ה'תש"ג. הדו"ח המרכזי, שפורסם באדר ב' באותה שנה, סיכם את התקדמות הפתרון הסופי עד טבת ה'תש"ג. דו"ח נוסף, סיכם את החצי השני של חורף ה'תש"ג. הימלר אישר את הדו"ח, אולם דרש מקורהר לשנות את הכינוי שניתן לרצח היהודים במסמך מהמילה "Sonderbehandlung " (ובתרגום מגרמנית : "טיפול מיוחד") למילה "durchgeschleust" (בתרגום מגרמנית: "עיבוד").
הדו"ח חישב שמתקופת עליית הנאצים לשלטון ועד לכסלו ה'תש"ג, כ-4 מיליון יהודים לא היו עוד באירופה מהם 1.5 מיליון היגרו ממנה וכ- 2,454,000 נרצחו במחנות ההשמדה או על ידי האיינזצגרופן. הדו"ח מאשר שסביר כי המספרים נמוכים מדי שכן אינם כוללים את היהודים שמתו בתנאי הגטאות הקשים ובמחנות הריכוז. קורהר העריך שכ- 6 מיליון יהודים נותרו באירופה.
אדולף אייכמן הודה בתקופת משפטו שהשתמש בדו"ח קורהר בתכנון המשך הפתרון הסופי וכן כדי לחשב את כמות הרכבות הדרושה להעביר את היהודים למחנות. הוא ציין שהעביר לקורהר את כל החומר הסודי שהיה לו על פי פקודה מפורשת. בחומר צוינו כל המשלוחים כפי שדווחו.
למן תחילת המלחמה צברו הנאצים ניסיון בהמתת בני-אדם בשיטות שונות: בתחילה הומתו בודדים – בתלייה, בירי, בהכאה ובדרכים נוספות. החל ממבצע ברברוסה, שיש הרואים בו את ראשית הפתרון הסופי, החלו האיינזצגרופן וגדודים מהוורמאכט להשמיד קהילות יהודיות באמצעות המתה בבורות ירי. באופן זה הומתו בין היתר בני קהילת קייב (בבאבי יאר), בני קהילת וילנה (בפונאר) ועוד.
ואולם, הנאצים הגיעו להכרה שהשיטה איננה יעילה, בזבזנית מבחינת תחמושת, ומפריעה לחיילים הגרמנים בגלל המפגש מקרוב עם הקורבנות. על כן, כאמצעי עיקרי להשמדה המונית, הכניסו הנאצים לשימוש מאז שנת ה'תש"א, אמצעי הריגה באמצעות גז – שיטה שהלכה והשתכללה במרוצת הזמן. עם זאת, באתרים אחדים, המשיכו הנאצים לעשות שימוש בשיטת הירי לבורות עד סיומה של המלחמה. לבסוף פותחה שיטה נוספת להשמדה: המתה במשאיות גז. בשיטה זו, היו היהודים נדחסים למשאיות אטומות, שלתא הנוסעים שלהן חובר צינור המפלט של המנוע; כאשר החלה המשאית לנסוע, הוזרם גז פחמן חד-חמצני מצינור המפלט לתא בו נכלאו היהודים והם נחנקו למוות. בתום הנסיעה פתחו את תא המטען, והשליכו את הגופות לקברי המונים שהוכנו מראש.
בחודש כסלו ה'תש"ב החל לפעול במערב פולין ראשון מחנות ההשמדה – מחנה חלמנו. שיטת ההשמדה הנפוצה במחנה הייתה הרעלה בגזי שריפה. הקמת מחנה ההשמדה חלמנו היוותה קפיצת מדרגה בשלבי התפתחות הפתרון הסופי, שכן הייתה זו הפעם ראשונה שבה בוצעה ההשמדה במקום קבוע, וכן הפעם הראשונה שבה הוקם צוות מיוחד שהיה אחראי על שריפת הגופות.
הממונים על ביצוע הרצח, האס אס ומנהיגו היינריך הימלר באמצעות "המשרד הראשי לביטחון הרייך", הרחיבו את היקף ההשמדה במחנות משמעותית עם "מבצע ריינהרד", שנקרא על שם ריינהרד היידריך, מפקד הגסטאפו שחוסל ב-ה'תש"ב על ידי אנשי המחתרת הצ'כית. במסגרת המבצע הוקמו שלושת מחנות ההשמדה טרבלינקה, סוביבור ובלז'ץ, שמטרתם הייתה השמדה בלבד. התגוררו בהם קציני אס אס, וכמה מאות אסירים ששימשו כזונדרקומנדו, שתפקידם היה לרוקן את תאי הגזים לאחר ההשמדה, ובחלק גדול מן המקרים להביא את הגופות למשרפה. בטרבלינקה, למשל, שהוקם במחסה היער ובכך נותר סודי יחסית בזמן המלחמה, נרצחו כ-800 אלף איש, רובם הגדול יהודים. למעשה, טרבלינקה, בניגוד למחנות אחרים, הוגדר כמחנה השמדה לעם היהודי בלבד. הרכבות הובילו מן הכפרים, במזרח אירופה בעיקר, היישר אל המחנה. המובלים התבקשו לכתוב את שמותיהם על המזוודות באמתלה שישובו לראות את חפציהם - וכך לא ידעו הקורבנות שדרכם אינה אלא הדרך אל המוות. תוך שעות ספורות, נותרו ממשלוח שלם של אנשים ערימות אפר בלבד.
לאחר מכן, הוקם מחנה ההשמדה הגדול ביותר - מחנה אושוויץ. בתחילת שנת ה'תש"ג, כאשר מרבית יהודי הגנרלגוברנמן (בתרגום לעברית - המנהל הכללי; השטח הפולני שהיה נתון תחת כיבוש גרמני; מרבית יהודי פולין חיו בשטח זה) הושמדו, הוחלט על מקום מרכזי שבו יושמדו יתר יהודי אירופה. אושוויץ-בירקנאו היה ממוקם במרכז היבשת, והיה גדול דיו לאכלס אסירים רבים. אושוויץ שימש כמחנה עבודה, ובכניסה אליו הכתובת הידועה - "העבודה משחררת", ואילו בירקנאו (הקרוי גם אושוויץ 2), המצוי בקרבת מקום, שימש כמחנה השמדה. אסירים באושוויץ היו נשלחים תוך חודשים ספורים למותם בבירקנאו. בירקנאו יכול היה לאכלס כ-100 אלף אסירים בו זמנית, והיו בו חמישה מבנים של משרפות ותאי גזים. בכל יום התבצעו מספר סבבים של השמדה. כל סבב כזה יכול להכיל כעשרת אלפים קורבנות. הגז בתאי הגזים היה ציקלון בה, ותוך פחות מעשרים דקות הוא היה חונק למוות את כל הקורבנות. לאחר מכן, היו הזונדרקומנדו שורפים את הגופות.
אושוויץ, יותר מכל מחנה השמדה אחר, הפך לסמל לפתרון הסופי של השמדת היהודים. נרצחו בו כמיליון וחצי אסירים, חלקם הגדול יהודים.
הנאצים התחילו להשמיד את יהודי סלובקיה, קרואטיה ואת יהודי פולין שטרם חוסלו. האחראי למבצע היה הימלר. ב־כ"ד בחשוון ה'תש"ג דיווח הימלר על סיום המבצע, והמשלוחים מארצות אלה פסקו כמעט לחלוטין. יהדות פולין הושמדה כמעט כולה. מגטו ורשה נשלחו להשמדה 6,000 איש מדי יום. היודנראטים היו אחראים לאספקת רשימות היהודים המיועדים למשלוח. במשך 10 שבועות נשלחו מגטו ורשה 301 אלף יהודים להשמדה.
המבצע השני כלל את מערב אירופה ומרכזה, ובראשו עמד אדולף אייכמן. המבצע החל בצרפת, בסיוון ה'תש"ב. תוך חודשיים נשלחו מצרפת 25 אלף יהודים למחנות ההשמדה. משם עברה ההשמדה להולנד, שממנה נשלחו למחנות 110 אלף יהודים, מהם נותרו בחיים 6,000 בלבד. עד אמצע ה'תש"ג הושמד שליש מהיהודים.
בארצות שבהן פיקח אייכמן על ההשמדה נשלחו היהודים ישירות למחנות ההשמדה, ללא תחנות מעבר. מתוך 6 מיליון יהודים הומתו 3.5 מיליון בתאי הגזים. פלישתו של הצבא האדום הסובייטי הצליחה לבלום את מכונת ההשמדה של אייכמן. כאשר הגרמנים פתחו בנסיגתם, הם הוציאו את היהודים שנותרו במחנות ההשמדה והובילו אותם ב"צעדות מוות", שבהן נאלצו היהודים לצעוד מאות קילומטרים לעבר גרמניה, ומי שנפלו מעייפות נורו למוות. מאות אלפי יהודים מצאו את מותם בצעדות אלה.
פרנקל תאומים כתב:ידידיה כתב:פרנקל תאומים כתב:אני לא מבין על מה אתה מתווכח. 'הפיתרון הסופי' היה התוכנית להשמדת העם היהודי בשטחי הכיבוש של גרמניה הנאצית. כל מקום שהנאצים היו כובשים הם גם היו מתאמצים לעשותו "יודנריין". מה השאלה בכלל?
לעיל נכתב "בשונה מסתם איזה רוצח אקראי, בעניינם של הנאצים ימ"ש יש לתובנה הזאת משנה תוקף, שהרי האידיאה הטמאה שעמדה מאחוריהם היתה שהיהודים הם זן נחות שיש לכלותו מעל פני האדמה (ח"ו)" ועל זה מבוססת "הנקמה" שבעצם החיים.
ביקשתי לזה מקור, כי ע"פ הידוע והנכתב בספרו של הצורר מעולם לא התפרסמה "אידיאה" זו.
הרי בתחילה הם ימ"ש ביקשו לגרש את כל היהודים לאפריקה אלא שהאומות לא הסכימו.
כמו כן עד הסוף ממש לא נמנעו ימ"ש אפילו הבכירים מהצלת יהודים כשזה השתלם להם. ואידיאת ההכחדה המוחלטת היכן היתה לפי הבנת מר?
לצערי, כבודו טועה ויוצר בלבול.
'הפיתרון הסופי' היה התוכנית להשמדת העם היהודי בשטחי הכיבוש של גרמניה הנאצית, זו היא ההגדרה המילונאית. אף אחד לא מתווכח איתה. ישנה מחלוקת בין ההסטוריונים מה היתה כוונתו של היטלר בראשית דרכו. המחלוקת הנ"ל עוסקת בין השאר בויכוח האם ב"מיין קאמפף" שיצא ב1924 יש כבר ניצנים או רמזים לתכנית ההשמדה אם לאו. אך אין מחלוקת על כך שבסופו של דבר התגבשה אצל היטלר והנאצים תכנית להשמדת העם היהודי בכל שטחי הכיבוש הנאצי. וזה פשוט כביעתא בכותחא.
ולגבי מה שכתב מר על כך ש"עד הסוף ממש לא נמנעו ימ"ש אפילו הבכירים מהצלת יהודים כשזה השתלם להם" לא זכיתי להבין מה הקושיא הגדולה בכך שאנשים רשעים "התעלו" מעל "האידיאות" המפוקפקות שלהם לצורך אינטרסים. ודרך אגב, כדאי לדעת את זה:"ביצועה של ההשמדה התנגש לא פעם עם האינטרס של הצבא, אך ההשמדה זכתה לקדימות מלאה. האס אס לא התחשב בצבא ובמאמץ המלחמתי, וגם כשבעלות הברית החלו להתקדם ומצבה של גרמניה החמיר, בשנים ה'תש"ג–ה'תש"ד, עדיין ניתנה עדיפות למשלוחי היהודים להשמדה ברכבות על פני משלוח אספקה לחזית. הגרמנים לא התחשבו בשיקול הכלכלי שבניצול היהודים ככוח עבודה בייצור התחמושת והבגדים לצבא, והאידאולוגיה של השמדתם הכריעה".
הציטוט הינו מ'המכלול', ולתועלת העניין, הנה כמה ציטוטים נוספים (ההדגשות שלי), ישמע חכם ויוסף לקח:"השאלה המעסיקה את ההיסטוריונים בחקר השואה האם אכן התכוון היטלר להשמדת היהודים בראשית דרכו (אינטנציונליזם), או שמא הייתה השמדת היהודים אך פרי ביאושים של התנאים המיוחדים שנוצרו במהלך המלחמה במזרח, מבלי שהייתה לכך כוונה מלכתחילה, והשמדת היהודים צברה תאוצה ככל שנמשכה המלחמה מבלי שתהיה תוכנית אב הקובעת את פרטיה, עד לשלב מאוחר (פונקציונליזם).
האינטנציונליסטים ניתלים בפיסקה (הכתובה ב"מיין קאמפף") המדברת על הרעלת היהודים בגז במלחמת העולם הראשונה, כהוכחה לכך שלהיטלר הייתה תוכנית השמדה שאף ירדה לפרטי פרטים עוד בשנת 1924. הפונקציונליסטים סבורים כי הפיסקה אינה מוכיחה דבר, ואינה קוראת להשמדת כל העם היהודי אלא רק כ-15,000 מבניו. הפונקציונליסטים טוענים כי על אף ש"מיין קאמפף" ספוג בשנאת יהודים חריפה, זהו המקום היחיד בו אין מדובר על רצח לשמו".
הגירוש לאפריקה שאתה מדבר עליו הוא מזכר הנקרא "תוכנית מדגסקר" שבו דוחה הימלר את התכניות להשמדה פיסית לטובת הגליית היהודים לאי נידח באפריקה בשם מדגסקר:"תוכנית מדגסקר חתרה ל"פתרון סופי" ליהודים באירופה. תמציתה הייתה גירושם של היהודים לאי מדגסקר ביבשת אפריקה. כבר לפני המלחמה הועלתה הצעה, בעת שהיהודים רוכזו בעיירות הגבול על גבול פולין, להעבירם למדגסקר. אולם בעקבות כיבוש האי בידי הבריטים, נטשו הנאצים את התכנית הזאת".
וגם שכחת את "ועידת ואנזה":"ועידת ואנזה" הייתה התכנסות של נציגים מכל משרדי הממשל הנאצי, שהתקיימה ב-20 בינואר 1942 (ב' בשבט ה'תש"ב) ב"וילה ואנזה" שברחוב "אם גרוסן ואנזה" (Am Grossen Wannsee) בפרבר ואנזה שבברלין. בוועידת ואנזה התקבלה ההחלטה על אופן ביצוע הפתרון הסופי - התוכנית להשמדת יהודי אירופה, תוך תיאום בין כל זרועות הממשל הנאצי.
כחלק מההכנה של הועידה, ערך אדולף אייכמן רשימה של מספר כל היהודים במדינות אירופה השונות. הרשימה כללה שני סוגי מדינות; סוג A - מדינות תחת שלטון הרייך וסוג B - מדינות שותפות או יריבות לרייך. סה"כ 11,000,000 יהודים מהארצות דלהלן:
גרמניה, אוסטריה, פולין, בוהמיה ומורביה, אסטוניה, לטביה, ליטא, בלגיה, דנמרק, צרפת, יוון, הולנד, נורווגיה, בולגריה, בריטניה, פינלנד אירלנד, איטליה כולל סרדיניה, אלבניה, קרואטיה, פורטוגל, רומניה כולל בסרביה, שוודיה, שווייץ, סרביה, סלובקיה, ספרד, טורקיה, הונגריה, ברית המועצות, בלארוס ואוקראינה.ההחלטה על צורת יישום הפתרון הסופי – התוכנית להשמדת העם היהודי בשטחי הכיבוש של גרמניה הנאצית, התקבלה בוועידה שהתקיימה ב-ב' בשבט ה'תש"ב ב"וילה ואנזה" בברלין. לוועידה, בראשות ריינהרד היידריך, כונסו פקידים ראשיים של המשטר הנאצי במטרה ליישר קו בין המוסדות השונים בנוגע להגדרת הסמכויות וחלוקת התפקידים בביצועו של הפתרון הסופי של השאלה היהודית. בוועידה הוכרזו באופן ישיר וענייני פעולות אלימות לבני תערובת (כפי שמוגדרים בחוקי נירנברג), שימוש ביהודים בעבודות פרך וטבח יהודים באופן ישיר ועקיף (דרך "התמעטות טבעית" כתוצאה מעבודות פרך).
תוכן הוועידה יועד להישמר בסוד, מה שניתן ללמוד גם משפת הקוד בה השתמש אדולף אייכמן כשסיכם את פרוטוקול הוועידה — שפת קוד אשר החליפה מושגים "רגישים" (אלימים, מפלילים) במושגים נייטרליים. עם זאת, הפרוטוקול מהווה עדות כתובה נדירה למדיניות רצח העם של ממשלת גרמניה הנאצית. עדותו של אדולף אייכמן במהלך משפטו בישראל, מגלה שבוועידה התנהלו דיונים (שהושמטו מהפרוטוקול) אשר היו כנים ובוטים אף יותר מהמצטייר בפרוטוקול.
אף על פי שבפועל, הנאצים רצחו יהודים גם לפני ועידת ואנזה וההחלטות לגבי פעולות אלימות נעשו על ידי אדולף היטלר, הוועידה נחשבת לנקודת מפנה, מכיוון שהיוותה הצהרה והתוויית דרך ברורה להשמדת היהודים, כמדיניות רשמית של ההנהגה הנאצית.
ומובאה מעניינת נוספת:גילוי מאוחר: תוכנית להשמדת יהודי ארץ ישראל.
בחודש מרץ 2006 פורסם מחקרם של שני היסטוריונים גרמנים, קלאוס מיכאל מלמן, מנהל המרכז לחקר הנאצים בגרמניה, ומרטין קופרס, שלפיו בקיץ 1942, עם התקדמות קורפוס אפריקה לכיוון מצרים וארץ ישראל, השלימו הנאצים הכנות לביצוע תוכנית להשמדת יהודי ארץ ישראל. לדברי החוקרים, העובדה כי התוכנית התגלתה 64 שנים לאחר שנרקמה, נובעת מכך שהם איתרו מסמכים שחוקרים אחרים פסחו עליהם.
על פי המחקר, הוקמה עוצבת מבצע מיוחדת לצורך כך במסגרת האס אס בשם "איינזצגרופה מצרים", שכללה 24 חיילי אס אס בפיקודו של ולטר ראוף, קצין האס אס שהיה אחראי בסוף 1941 ובראשית 1942 על ייצורן של משאיות להמתה באמצעות גז הפליטה שלהן, שהוזרם לתא מטען אטום ובו הקורבנות. השמדת חמש מאות אלף היהודים בארץ ישראל אמורה הייתה להתבצע באותם האמצעים והשיטות שבהם בוצע רצח יהודי אירופה, דהיינו הפעלת האוכלוסייה המקומית, הלא-יהודית, כמבצעי הרצח השיטתי, בהדרכתו ובפיקודו של צוות גרמני מצומצם. תוכנית זאת תואמת את ההבטחה שהגרמנים נתנו למנהיג ערביי ארץ ישראל חאג' אמין אל-חוסייני, ששהה בגלות בברלין, בדבר מחויבתם להשמדת היישוב היהודי בארץ ישראל.
אנשי עוצבת המבצע הוצבו באתונה והמתינו לפקודה לנוע לארץ ישראל. עם הניצחון הבריטי בקרב אל-עלמיין השני בסוף שנת 1942 בא הקץ לתוכנית זאת, והצוות של "איינזצגרופה מצרים" נאלץ להישאר ביוון. למרות שאנשי היישוב לא היו מודעים לתוכנית הזו, עברו עליהם מאתיים ימי חרדה מפני פלישה גרמנית אפשרית.
והנה לגבי "דו"ח קורהר":דו"ח קורהר הוא מסמך המתעד התפתחויות במהלך השואה. הדו"ח נכתב על ידי המפקח הכללי של לשכת הסטטיסטיקה של ה SS, דוקטור ריכרד קורהר, לפי פקודה של היינריך הימלר ב־י"ב בשבט ה'תש"ג. הדו"ח המרכזי, שפורסם באדר ב' באותה שנה, סיכם את התקדמות הפתרון הסופי עד טבת ה'תש"ג. דו"ח נוסף, סיכם את החצי השני של חורף ה'תש"ג. הימלר אישר את הדו"ח, אולם דרש מקורהר לשנות את הכינוי שניתן לרצח היהודים במסמך מהמילה "Sonderbehandlung " (ובתרגום מגרמנית : "טיפול מיוחד") למילה "durchgeschleust" (בתרגום מגרמנית: "עיבוד").
הדו"ח חישב שמתקופת עליית הנאצים לשלטון ועד לכסלו ה'תש"ג, כ-4 מיליון יהודים לא היו עוד באירופה מהם 1.5 מיליון היגרו ממנה וכ- 2,454,000 נרצחו במחנות ההשמדה או על ידי האיינזצגרופן. הדו"ח מאשר שסביר כי המספרים נמוכים מדי שכן אינם כוללים את היהודים שמתו בתנאי הגטאות הקשים ובמחנות הריכוז. קורהר העריך שכ- 6 מיליון יהודים נותרו באירופה.
אדולף אייכמן הודה בתקופת משפטו שהשתמש בדו"ח קורהר בתכנון המשך הפתרון הסופי וכן כדי לחשב את כמות הרכבות הדרושה להעביר את היהודים למחנות. הוא ציין שהעביר לקורהר את כל החומר הסודי שהיה לו על פי פקודה מפורשת. בחומר צוינו כל המשלוחים כפי שדווחו.
המורם מכל הנ"ל היא התובנה הפשוטה, שלכל הפחות באיזה שהוא שלב התפתחה אידיאולוגיה של השמדת היהודים בכל תחומי הכיבוש הגרמני. זה לגמרי לא משנה אם היותם של היהודים "זן נחות" (חלילה) היתה עילה להשמדתם כבר מראשית התפתחותה של התנועה הנאצית, או שבתחילה היתה זו "רק" עילה לדיכויים ולהשפלתם ולגירושם, ורק בהמשך ניצנץ במוחותיהם הטמאים של הנאצים הרעיון "הגאוני" שבעצם הטוב ביותר הוא להשמיד (חלילה) את היהודים כליל מעל פני האדמה בכל מקום בו תדרוך כף רגליהם של הגרמנים.
ידידיה כתב:כבודו שכח את נושא האשכול.
האם הנאצימם ימש מורטים את שער ראשם על יהודי שחי באי או באמריקה.
פרנקל תאומים כתב:שנית, באשר לויכוח הפנימי בינינו, אכן, קסבור הייתי שאת האחד ועוד אחד יכול כבודו כבר להשלים בעצמו. אבל אם זה בכ"ז נצרך אעשה זאת עבורו: היות שהנאצים רצו לכלות את היהודים בכל תחומי הכיבוש שלהם כמוכח לעיל, והם גם התאמצו לכבוש עוד ועוד ארצות ולבצע בהם את זממם (ראה רשימת הארצות שהובאה לעיל והוסף עליה גם את אר"י), וכל זאת מפני שהיהודים היו בעיניהם זן נחות שפל ונבזה, הרי שהפריחה המחודשת של החיים היהודיים, הינה בהחלט סוג של נקמה וגירא בעיניי השטן שלהם, ופשוט וברור שגדולי החוליגאנים שלהם ש"זכו" לראות זאת בעיניהם, תלשו את שערות ראשיהם מתסכול ומזעם. הלא היהודים שהיו כה מבוזים בעיניהם ושאותם הם רצחו במליוניהם בתאוות רצח שטנית חייתית, ושאותם הם השפילו עד עפר בכל מיני השפלות מסמרות שיער ושבהם התעללו בכל מיני עינוי אשר לא נשמעו מזה מאות שנים, ושכמעט ביטלו מהם כל צלם אנוש, ואשר בחיות היער נהגו שבעתיים טוב יותר משנהגו בהם. והנה עתה יחידי יחידים ששרדו את התופת אשמדאי שלהם, אותם נפוחי כפן מפוחדים ואומללים שהיו בעיניהם פחותים מכלבים ומחתולים, קמו על רגליהם והקימו משפחות עניפות, והם חיים בארצם ההסטורית במליוניהם, ואדרבה, הם הנוגשים הגאים האכזריים חיים בזהויות בדויות ומטשטשים בכל כוחותיהם את עברם הנאצי לבל יועמדו למשפט. אני באמת צריך להסביר את הדברים הפשוטים האלו?
(אלא שכב' טען שהנאצים בכלל לא תכננו להשמיד את היהודים, וכנראה זה יצא להם רק בטעות, ועל זה הארכתי במובאות לברר לפני מע"כ את העובדות הברורות שהשטנים הארורים בהחלט גיבשו תכנית פעולה מסודרת להשמדה טוטאלית של כל היהודים בכל ארצות הכיבוש שלהם, והם התכוונו לכבוש הרבה מאד ארצות ולהשמיד את כל מליוני יהודיהם, ושלתכנית ההשמדה הזאת הם נתנו קדימות מלאה לכל שאר המטרות שלהם, היא היתה גולת הכותרת שלהם, גם ע"ח המאמץ המלחמתי שלהם והאספקה לחזית, וגם על חשבון הניצול הכלכלי האפשרי שהיה יכול להיות להם מהיהודים המשועבדים להם. אידיאולוגיית השמדת היהודים עמדה מעל לכל).
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 70 אורחים