הודעהעל ידי פרנקל תאומים » ה' יולי 05, 2018 11:37 pm
בסימן שט"ז ישנן כמה ראיות לנידון של כללי 'פ"ר ולא מכווין':
ראשית, הח"א מתיר פס"ר ואינו מכווין בדרבנן במקום צער, לגבי ציפור דרור שנכנסה לבית ורוצה לסגור את החלון משום צער הצינה (מובא במ"ב).
ובס"ג שם הובאה עיקר המח' בין התרומה והתרוה"ד (וצד אחד ב'בית יוסף') בכלל לגבי פס"ר ואינו מכווין בדרבנן, והרמ"א פוסק כ'התרומה' שאסור, אבל שם לא איירי במקום צער. וכן פסק המג"א בס"ד דפ"ר ואינו מכווין בדרבנן אסור.
אכן, המ"ב בס"ג מביא את הפמ"ג שפ"ר ואינו מכווין בתרי דרבנן מותר, ולכן במקרה שם של תיבה עם זבובים, כאשר התיבה גדולה לכו"ע שרי (דאין במינו ניצוד וגם מחוסר צידה).
לגבי ספק פ"ר ואינו מכווין בדרבנן ואפי' בדאו', הנה מפורש בברייתא בדף כ"ב ע"א ר"ש אומר גורר אדם מיטה כיסא וספסל ובלבד שלא יכווין, אע"פ שיש כאן ספק פ"ר שיעשה חריץ, וזה ספק פ"ר על העתיד, ובזה יש אכן יותר סברא להתיר מאשר בספק על העבר, עד כ"כ שבספק פ"ר על העתיד, אפי' בדאו' אם אינו מכווין, הברייתא מתירה (עשיית חריץ).
אמנם בספק פ"ר על העבר דעת הט"ז להתיר (לגבי תיבה עם זבובים שגירשם וספק אם עוד נשאר שם זבוב, וראיה לדבריו הביא הבה"ל מ"מיחם שפינהו" מהמים החמים ונותן בו צונן, דהוי ספק צירוף [כלי מתכות חם שנותן בו צונן, מחזק את הכלי, כיוון שע"י הרתיחה היה קרוב להישבר, ,והמים הצוננין מצרפין אותו, מחזקים אותו, וזו היא גמר מלאכת הצורפין (רש"י דף מ"א ע"א)], והוא ספק לשעבר אם רתח עד כ"כ, שעכשיו יצרף ע"י הצונן, ובגמ' מבואר להיתר וכר"ש דדבר שאינו מתכווין מותר, ומבואר ברמב"ן ובהמאירי שאע"פ שבפ"ר מודה ר"ש לאיסור, הכא הוי ספק פ"ר, וחזינן ספק פ"ר ואינו מכווין אע"ג דהוא ספק על שעבר, ואפי' בדאו').
ומבואר בבה"ל שם לכאו' שבפשטות בספק על העבר ישנו הכלל הרגיל של ספיקא דרבנן לקולא וספיקא דאו' לחומרא, אלא שהט"ז חידש לומר בדבר שאינו מכווין להתיר בספק אפי' על העבר מצד 'ספק פ"ר ואינו מכווין', כי הא דגורר ספסל ומיטה (אע"ג דהתם איירי בספק על העתיד, הט"ז לכאו' לא חילק), והנפק"מ היא שלפי הט"ז לכאו' יהיה מותר בספק פ"ר ואיונ מכווין על העבר אף בדאו', אם כי הט"ז עצמו איירי במקרה של דרבנן (זבובים 'שאין במינו ניצוד').