על כבוד בשר ודם

[שעת הכושר]

בדרך הילוכי, נתקלתי שוב בתוכחתו הנעימה של המשגיח ממיר זצ"ל. כעת ברצוני לשתף בה את הידידים, מתוך תקוה שהאשכול לא ייהפך להיות אמצעי לחיסול חשבונות. [ובכלל, הרי פשוט וברור שהתוכחה של ר' ירוחם מתאימה לצד שלהם, ולא לצד שלנו. כל חד כדאית ליה. אז מיותר אפילו להגיד את זה.]

לכשעצמי, אני רואה בזה גם מקום לדיון. אדם שבחייו הפרטיים אינו הכי אדוק שבנמצא, אולם סטייה ציבורית מדרך התורה מוציאה אותו משלוותו. האם זה בהכרח מזוייף מתוכו? או שיש בנמצא מקום ללימוד זכות?



העתקתי את דבריו של רבי ירוחם.
הטו אזנכם;

[גם זו לטובה]

יש גם הקלטה מדברי הרב לויכטר שאכן צעק חמס "על כבודי לא מחיתם".

[הורודנאי]

לכשעצמי, אני רואה בזה גם מקום לדיון. אדם שבחייו הפרטיים אינו הכי אדוק שבנמצא, אולם סטייה ציבורית מדרך התורה מוציאה אותו משלוותו. האם זה בהכרח מזוייף מתוכו? או שיש בנמצא מקום ללימוד זכות?

אם תוכל בבקשה להגדיר יותר מה כוונתך סטייה ציבורית, סטייה בהנהגה (לדברי רבותיו של אותו אדם), או הידרדרות מתוך העם פנימה, והאם מדובר בסטייה גרידא שהקשר לאותו אדם שאחרים מתדרדרים (וכואב כאבו של מקום), או שמא אותו סטייה משמעותה כפייה על אותו אדם להתנהג בצורה מסוימת. (ואז יותר מובן מדוע יותר כואב לו דדבר פשוט הוא שגם אדם שיהיה אדיש לזמן תפילה אם "יגזרו" שאסור להתפלל לפני זמן תפילה מכאן והילך ישתדל להקפיד ויראה בזה "גזירה")

[אש משמים]

אכן דברים כדורבנות!
ייש"כ