לענין כתב:אני השתמשתי בטבלה זו - באדיבות ויקיפדיה
כתב אלב"ם
כתב אלב"ם הוא כתב סתר קדום, אשר בו מתחלפת כל אות באות האחת עשרה שאחריה או לפניה. הסטה זו נובעת מפיצול האלף בית לשניים. אפשר להשתמש בהסטה מתוחכמת יותר, בה מספר האותיות המוסטות יהיה קטן יותר או גדול יותר.
א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ
ל מ נ ס ע פ צ ק ר ש ת
ישעיהו הנביא כתב את השם בן טבאל, אך יש שסבורים שהתכוון לפקח בן רמליהו, שכן בשפת אלב"ם "טבאל" הוא "רמלא" (=רמליה).
שיטה זו של כתב סתרים מוזכרת בתלמוד הבבלי במסכת שבת דף קד עמוד א.
אם כבר הובאו הדברים אודות כתב אלב"ם, אביא כמה דברים שהגהתי לדפוס בימים אלו, מתוך פירוש איכה לרס"ג.
בשבת דף ק"ד לא נזכרת אלב"ם כשיטה לחילוף אותיות וככתב סתרים, ולא כאמור למעלה.
השיטה, יחד עם הפירוש ל"טבאל", הם חידושו של רס"ג בפירושו לישעיה שם:
הקרוב ב'בן טבאל' שהוא בן רמליהו [וזה] ממנהגם שיחליפו השמות לפעמים [בגימ]טריא כמו שהחליפו בבל – ששך בא"ת ב"ש וכמו כן כשדים – לב קמי, וכמו כן בן טבאל – בן רמלא באלב"ם. וזה ממה שיורה שהשימושים הללו כולם קדומים.
הדברים מובאים גם בשני קבצי מדרשים, כפה"נ מאוחרים לרס"ג. במדרש במדב"ר שנערך על ידי חוגו של רבי משה הדרשן (קרח יח, כא) נזכרים חילופי ששך – בבל בא"ת ב"ש וחילופי טבאל – רמלא בא"ל ב"ם, ובמדרש משנת רבי אליעזר (פרשה ב מידה ל) נזכר חילוף לב קמי - כשדים. מדרש זה קדום יותר, אך מאוחר לחיתום התלמוד, ואין הכרע אם קדם לרס"ג.
פירוש 'טבאל' – רמלא מובא בספר הגלוי לריק"ם (ערך עלם) בשם 'יש מפרשו' וכן ברש"י ורד"ק על אתר בשם 'יש מפרשים'. לחידושו של רס"ג קמו מתנגדים, ובראשם דונש בהשגותיו (לג) שכתב: ופתר את בן טבאל כי הוא בן רמליה בגימטריא. מן אל בם. וכאשר חילפנו אותיות רמליה באותיות טבאל, לא נתכן, אלא רמליה יתכן להיות כן אילו היה טבאשע. הבן ולא תשמע פתרון אלא על המשקל והדקדוק, ע"כ. כנגדו כתב אבע"ז בחיבורו שפת יתר לישוב השגות דונש: בן טבאל, אמר הגאון ע"ה כי הוא בן רמליה בגמטריא. ור' אדונים תפשו בעבור שבא רמלא ולא רמליא. והגאון ע"ה רדף אחרי הקדמונים ושבעים פנים לתורה. ויש אומרים הטוב אלינו והוא יעשה אַל, כמו אֶל בשלש נקודות. והנכון בעיני שהוא שר וגדול יהיה אהוב לשני המלכים. ע"כ. [אכן בפירושו לישעיה דחה אבע"ז פירוש רס"ג וכתב שהוא הבל].
מלשון רס"ג ואבע"ז עולה שכדי לקיים דברי הקדמונים שהתורה נדרשת במידת חילוף אותיות, ביאר כמה מקומות שהמקראות מתפרשים כך, ומכך הוכיח קדימותה של מידה זו. [אכן עיקר פירוש פסוק בדרך א"ת ב"ש נמצא גם בפסיקתא רבתי (מג) שקדמה מעט לרס"ג ואינה חידוש שלו]. ונראה שמסיבה זו, גם הפירוש ש"ששך" בחילוף אותיות "בבל", נמצא בפירוש רס"ג לאיכה רק במהדו"ב, כיון שאינו נוגע שם לעצם העניין, אלא שהוסיפו כחלק ממשנתו הכללית בעניין.