שיטת זילברמן

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ב' אפריל 24, 2017 2:03 pm

מצאתי עוד שאלה להקפצה

ט. האם יש שם בין הזמנים?

כתבו לי כמה באישי על ישיבת תורת רפאל. מאי האי?

יניק וחכים · הודעהעל ידי **יניק וחכים** » ב' אפריל 24, 2017 3:02 pm

לפי מה ששמעתי, תורת רפאל, היא ישיבה קטנה בירושלים אשר יש בה כמאתיים בחורים.
הר"י הוא ר' חיים קוק שלמד בזילברמן ומתעסק הרבה בעניני השקפה בכיוון הגר"א רמח"ל ומהר"ל, וזהו תוכן השיחות שלו, הבחורים נוטים להתקשר אליו ומוסר שיחות גם לבוגריו שבישיבות גדולות, ואף אברכים שלמדושם עדיין קוראים את שיחותיו.
בנוסף לכך יש בישיבה כמה רמי"ם שהם במפורש זילברמנים.
אפשר לומר שזה סוג גירסה של זילברמן מעודנת בשביל הציבור הרחב.

נשר · הודעהעל ידי **נשר** » ב' אפריל 24, 2017 3:07 pm

יניק וחכים כתב:לפי מה ששמעתי, תורת רפאל, היא ישיבה קטנה בירושלים אשר יש בה כמאתיים בחורים.
הר"י הוא ר' חיים קוק שלמד בזילברמן ומתעסק הרבה בעניני השקפה בכיוון הגר"א רמח"ל ומהר"ל, וזהו תוכן השיחות שלו, הבחורים נוטים להתקשר אליו ומוסר שיחות גם לבוגריו שבישיבות גדולות, ואף אברכים שלמדושם עדיין קוראים את שיחותיו.
בנוסף לכך יש בישיבה כמה רמי"ם שהם במפורש זילברמנים.
אפשר לומר שזה סוג גירסה של זילברמן מעודנת בשביל הציבור הרחב.

חשוב לציין, שיכול להישמע כאילו זה ישיבה של בעלי מחשבה שכליים - גר"א ורמח"ל וכו', אך כמדומני שיש שם המון דגש על חיות והתלהבות, יש שם סוג של התוועדויות עם שירה בדביקות, תפילות ימים נוראים בישיבה, הבוגרים מדברים על ר' חיים קוק בהערצה. (בקיצור, קוק זה לא רק שם משפחה של הראש ישיבה)

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ב' אפריל 24, 2017 4:37 pm

איש_ספר כתב:מצאתי עוד שאלה להקפצה

ט. האם יש שם בין הזמנים?

כתבו לי כמה באישי על ישיבת תורת רפאל. מאי האי?

לפחות לגבי זה, לפי מש"כ בויק' הם לומדים כל השנה למעט ט' באב (אמנם שבתות וחגים רשות).

בן ציון46 · הודעהעל ידי **בן ציון46** » ב' אפריל 24, 2017 9:53 pm

איש_ספר כתב:איך נראית הישיבה קטנה של "זילברמן"

א. האם זה תואם את הגיל של ישיבה קטנה רגילה?
ב. מה סדר הלימוד שם? כמה גמ' וכמה לימודים אחרים ואיזה?
ג. האם זה מיועד גם לבוגרי ת"ת רגילים?
ד. כמה תלמידים יש שם?
ה. האם יש שם פנימיה?
ו. מי ראשי הישיבה והרמי"ם?
ז האם ילד שאביו מזהה בו צמאון לבקיאות והיקף כדי לשלוח לשם?
ח. מה יעשה אבא שחושב שקול התור/ריבלין חבורת זייפנים, האם יכול לשלוח את בנו למקום שמאמינים בקדושת המסורות הללו?

שאלות חשובות יותר וחשובות פחות, ולא חשובות כלל, אשמח מאד לקבל תשובות ממי שיודע.

א. כן.
ב. בעיקר גמ' מסדר מועד, ברכות שבת פסחים. וחזרות על משנה ותנ"ך.
ג. הרוב הגדול מהת"ת שברובע מעל 90 אחוז.
ד. בין 15 ל-20 בשיעור.
ה. לא. יתכן ויש כאלו בודדים שישנים כן באיזה דירות של אנשים.
ו. הראש ישיבה הנצחי הרב ירמיה זילברמן. הרמי"ם יש הרבה.
ז.
ח.

בן ציון46 · הודעהעל ידי **בן ציון46** » ב' אפריל 24, 2017 11:17 pm

איש_ספר כתב:ט. האם יש שם בין הזמנים?

יש בין הזמנים מצומצם מאד, יש איזה טיול ואחריו איזה יומיים עד שיתחילו שוב.

לעומקו של דבר

בן ציון46 כתב:
איש_ספר כתב:ט. האם יש שם בין הזמנים?

יש בין הזמנים מצומצם מאד, יש איזה טיול ואחריו איזה יומיים עד שיתחילו שוב.

פעם ראיתי חברה של טיולי סוסים המפרסמת עצמה לחרדים, עם תמונה של המטיילים אשר פארם עטור לראשם. (אולי חילם מקרא ומרדכי יצא כו' ויקר). ניתן להניח שזה מהטיול הזה (בעצם אולי מהחיידר).

אליסף · הודעהעל ידי **אליסף** » ב' יוני 26, 2017 7:52 am

מי קובע את הכל בקהילה זו,בהלכה והשקפה? ראש הישיבה? האם יש עוד דעות שם? האם הכל מתנהל לפי "מה היה הגריש"ז אומר"?

איתן · הודעהעל ידי **איתן** » ה' יוני 14, 2018 11:31 pm

איתן כתב:
מוישי כתב:לידידנו הרב איתן שליט"א ישנו מאמר המתמצת את עיקרי משנתה של השיטה ואם תלחצו עליו אולי יואיל להעלותו כאן למען יכירו וידעו.

תודה רבה. אולי באיזה שלב אכן אעשה את זה. אני עדיין לא יודע האם יש תועלת בפרסום המאמר. והאם יכול לצאת איזה נזק למישהו.
על כל פנים לטעמי יש לעדכן את המאמר, למשל להוסיף הפניות לאבן בוחן. להעיף את סיפור על שלושה האברכים במיר, שהחלטתי שאינו מוסמך...
אך מי שמעוניין - אני יכול לשלוח לו באישי. ממילא כבר שלחתי אותו בגירסואתיו השונות להרבה אנשים, ואף העלתי קטעים מגירסתו האחרונה בפורום.

נ.ב. אני תמיד עושה טיוטות וגירסאות אינסופיות למאמרי במקום לערוך אותם באופן סופי.

אחרי הרבה לבטים אני מעלה כאן את המאמר.

[עדכנתי את הגירסא ל10.1.
מגירסא 10.0 היו 556 הורדות.
אין שינויים משמעותיים בין הגירסאות.]

לענין · הודעהעל ידי **לענין** » ו' יוני 15, 2018 12:08 am

נראה יפה מאד (מקופיא)
חשוב להדגיש, כדי שהקורא יוכל לקבל את הרושם הנכון-
האם הכותב נולד בין החומות, מה גרם לו להצטרף לקהילה, האם לפני כן נמנה על בני חו"ל או על ציבור חרדי ישיבתי קלאסי ישראלי, מה מעמדו בקהילה, ומה חתך גילו קרי צעיר או מבוגר.
בגלל שזו לא עבודה מסודרת אלא התרשמות אישית, חשוב לדעת מהי הזוית של הכותב.

[אפשר לומר, על פי המעט שקראתי, שהכותב הצליח להסביר את עצמו מצוין!]

לענין · הודעהעל ידי **לענין** » ו' יוני 15, 2018 12:17 am

הערה נוספת - לאחר המשך הקריאה

ניכל על הדברים כי הם יצאו מלב טהור ואמיתי
(ולכן מן המובן, שגם מי שבלבו, לא כאן המקום להתנצחויות, וה' הטוב ישכין שלום בינינו תמיד)

איתן · הודעהעל ידי **איתן** » ו' יוני 15, 2018 12:38 am

לענין כתב:נראה יפה מאד (מקופיא)
חשוב להדגיש, כדי שהקורא יוכל לקבל את הרושם הנכון-
האם הכותב נולד בין החומות, מה גרם לו להצטרף לקהילה, האם לפני כן נמנה על בני חו"ל או על ציבור חרדי ישיבתי קלאסי ישראלי, מה מעמדו בקהילה, ומה חתך גילו קרי צעיר או מבוגר.
בגלל שזו לא עבודה מסודרת אלא התרשמות אישית, חשוב לדעת מהי הזוית של הכותב.

[אפשר לומר, על פי המעט שקראתי, שהכותב הצליח להסביר את עצמו מצוין!]

לדעתי כל זה אינו חשוב. אבל אם אתה חושב אחרת...
נולדתי בחו"ל. למדתי בישיבת תורת חיים במוסקבה. שמגמתה להכשיר בחורים לישיבות גדולות בארץ, לפי מה שמתאים לכל אחד. למשל: מי שאוהב סדר חזק שולחים אותו לאור ישראל. אני משום שאהבתי בקיאות, פשט, אמת והייתי די עצמאי שלחו אותי לזילברמן.
אני לא נמנה עם הציבור הישיבתי הקלאסי.
הייתי בקהילה כשש שנים עד שהתחתנתי. כרגע אני רק מבקר בה מדי פעם, ושומר על הקשר עם כמה אנשים. גילי 28.

לענין · הודעהעל ידי **לענין** » ו' יוני 15, 2018 8:51 am

וואו, יפה על הפירוט, לא ביקשנו עד כדי כך...

התיאור מאד אובייקטיבי וכנה, וממילא גם מוצלח.
סביר להניח שמי שאין לו רקע כזה מחד, או מאידך מי שהוא עמוק בתוך הקהילה, לא היה מסוגל לבטא זאת כך.

כמובן שיש מה להעיר בפרטים קטנים, אך באופן כללי זה ממש נוגע בנקודות בצורה מוצלחת.
לענ"ד היה כדאי לתת התייחסות נוספת, שתשאיר את הקורא עם 'משהו' ביד. וכוונתי לומר, היכן הם זמני ה'הצצה' המוצלחים למי שמחפש לטעום ולו במעט את טעמה של הקהילה (כגון תפילת שחרית של חול המועד סוכות, שרבים רבים האברכים ה'מבקשים' שמתפללים שם, למרות האריכות העצומה, זוהי חווייה רוחנית ש'מרימה' את כל חג הסוכות לשמים).

תם מה הוא אומר

יניק וחכים כתב:[א] לפי מה ששמעתי, תורת רפאל, היא ישיבה קטנה בירושלים אשר יש בה כמאתיים בחורים.
[ב] הר"י הוא ר' חיים קוק שלמד בזילברמן
[ג] ומתעסק הרבה בעניני השקפה בכיוון הגר"א רמח"ל ומהר"ל, וזהו תוכן השיחות שלו,
[ד] הבחורים נוטים להתקשר אליו ומוסר שיחות גם לבוגריו שבישיבות גדולות, ואף אברכים שלמדושם עדיין קוראים את שיחותיו.
[ה] בנוסף לכך יש בישיבה כמה רמי"ם שהם במפורש זילברמנים.
[ו] אפשר לומר שזה סוג גירסה של זילברמן מעודנת בשביל הציבור הרחב.

א. היום כבר קרוב ל 300 בחורים.
ב. ר"ח קוק לא למד בזילברמן. יש לו קשר (נדמה לי אישי יותר) לגרי"ש זילברמן ז"ל.
ג. השיחות שלו אכן הרבה גר"א ורמח"ל, [מהכתבים שנדפסו נדמה לי מהר"ל פחות], אבל דבריו (הנדפסים) לא מובנים כלל. (א' העורכים א"ל כי קשה להעלות "שפת הלב" על הכתב..) בוועדים שלו הוא שר ביחד וכו', והוא גם הלחין כמה שירים. בקיצור, הרבה רגש.
ד. ממש לא הרבה. ולא מחמת הדרך - אלא מפני שזה גדול על בחורים בישי"ק. ישי"ג מגיעים לוועדים שלו כי זה מקום מפגש של כל הבוגרים.. כמובן, למעט בודדים שנתפסים לדרך הזו. [אאל"ט ר' ישראל אל'ה כתב בהקדמת נה"ח עם ביאורו, שהוא לא מתאים לבחורים אף בישי"ג, כי העסק בזה מתאים לאברכים ולא לבחורים. ודו"ק].
ולא ידוע לי שיש לו וועדים לאברכים. מלבד שיעורים בבין הזמנים / הספדים וכיו"ב.

ה. ???

ו. שום קשר.

צפונות · הודעהעל ידי **צפונות** » ו' אוקטובר 04, 2019 2:22 am

ביקשו ממני לשאול כאן,
1. אם יש מי שיוכל להסביר מדוע בקהילת זילברמן לא אומרים פיוטים בתפלה דר"ה, אלא רק אחרי התפלה קודם קריה"ת.
והלא, מדברי הגר"א מבואר שאכן כך נהגו.

2. האם אומרים שם סליחות דוקא באשמורת הבוקר?

3. והאם זה נכון שייסדו מנין בישיבה בשעה 8 בבוקר, ולא רק בנץ כמו שהיה מאז ומעולם.

תודה לעונים.

אוצר בלוס

היכן ניתן להשיג את הספר אבן בוחן המוזכר במאמר המובא לעיל?

איתן · הודעהעל ידי **איתן** » ב' אוקטובר 07, 2019 12:43 pm

אוצר בלוס כתב:היכן ניתן להשיג את הספר אבן בוחן המוזכר במאמר המובא לעיל?

viewtopic.php?f=7&t=22558&start=160#p310884

ועיין גם כאן:
viewtopic.php?f=7&t=6618&start=1640#p301640
נ"ל שכרגע לא מוכרים אותה בחורבה.

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » ב' אוקטובר 07, 2019 2:12 pm

צפונות כתב:ביקשו ממני לשאול כאן,
1. אם יש מי שיוכל להסביר מדוע בקהילת זילברמן לא אומרים פיוטים בתפלה דר"ה, אלא רק אחרי התפלה קודם קריה"ת.
והלא, מדברי הגר"א מבואר שאכן כך נהגו.

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=303499#p303499

נוטר הכרמים

'מערב מזמינים'. נעניתי להזמנתו של אחד הידידים היקרים מחו"ר דמתא הדרים בפרברי עיה"ק ירושת"ו,
ולנתי בסתר בצל סוכתו הרחבה יחד עם ילדיי שיחי'.
האושפיזא נהג בנו טובת עין מופלגת ואירחנו בשלימות ממש,
זה לי פעם ראשונה שראיתיו פנים בפנים, והנה הוא נוהג בי ובני משפחתי מנהג ידידים ותיקים.
ברוך שככה לו בעולמו.

ובאשמורת השכמנו קום, אשר יחדיו נמתיק סוד בבית אל' נהלך ברגש,
ובמכוניתו בה הצטופף עובר אורח נוסף נחפזנו אל הכותל המערבי שריד בית מקדשנו.
הלב הומה על גדותיו. כבר עם עפעפי שחר, הרחבה על כל מבואותיה מבית ומחוץ תצפנו בקבוצי מטה מכל העדות והחוגים, אלפים עטויי גדילים,
ובידם בחיבה יתירה לקוחים בחבה מינים ארבעה.

עומדים ומשתחוים צפופים, והדעת מתבלבלת מעט, אך הלב זועק לשמים, אנא שובה עלינו בהמון רחמיך, ורצה את הבאים בפעמי רגליך,
די לנו עם ה'זכר' וה'חביבות' של הדברי סופרים, רצונינו לחדש ימינו כקדם, שיהיו ארכובותינו טובלות בדם כבשים פרים ואילים.

שחרית חטופה עם הנץ, בבליל קולות רוגשים בפאר מסלסלים.

ואז שמנו פנינו אל ה'חורבה', מקום קהל עדת 'אדרת אליהו' בקיבוצם.
תפסנו מקומנו בירכתי הסוכה הגדולה, אין מילים בקולמוסי לתאר את רגשי הרוממות שגאו כים ושטפו כל לבב כנחל גבים,
ברכת לישב בסוכה נשמעה בגילת ורנן,
ולאחר מכן הלל נקרא כמאמרו ברוב עם, אז בקול רעש גדול אדיר וחזק משמיעים קול, מתנשאים בשפה ברורה ובנעימה. בניגון ערב וכובש, בקצב מדויק ונפלא.

והמינים בהדרם כלולים, זה בא בגימוניות של כסף וזהב, וזה בידו הפרי עץ הדר כגודל יבול המרגלים.
אנשי המקום - תכלת בכנפיהם, ורבים מסתופפים נבלעים בקולם.
והנענועים כדת של תורה, בכיסכוס כביר, ובהטיה כלפי מטה תגרש גויים ותטעה.

בתום השירה בנחת ובשלוה, והעם עושים דרכם אל היכל החורבה הגדול, רם על רמים, כגובה ארזים גבהו, והחלונות שקופים אטומים פיתוחי חותם.
שליח הציבור מרעים בקולו הושענא אבן שתיה, וכל העם עונים אחריו הושע נא. כהושעת אלים... כן הושע נא.

[והלב אם אבן הוא נימוח סמוך ונראה למקום בית הבחירה, לזבול ולדביר, והדמעות מתפרצות חוצה,
ותמיהני שלא הרגשתי קול הבכי והכיסופין בתוככי קהל הקודש, וחוששני לקרוא עליהם 'אבירי לב', וכמה ההרגל מקהה החושים].

ולאחר מכן, תפילת המוסף כאשר רוב הציבור אינו פוסק מלהחזיק במינים כמנהג יקירי ירושלים. אשרי עין ראתה השמחה הגדולה,
ועולים כולם אל גג הבית, לחזות ברצפת העזרה,
חיל ורעדה, תחינה ואימה.
ואולם העין דומעת והלב כמה, לראות בשוב ד' ציון.

[אז לא יזדקקו להחניף לרשעים ושיהודי קל שבציבור, בקושי שומר מצוות, ינחל כבוד מלכים,
ועוד יקריא את הכהנים בנשיאת כפיהם, מכוער הדבר].

ונחתום מעין הפתיחה, כללו של דבר,
קריאת הלל מהודרת ביופיה ובנעימתה, ומראות מלבבים של חיבוב מצוה והדרה.

יושב ירושלים

יישר כחו של הרב הנוטר על הדברים המלבבים [ועל דברי הביקורת המובלעים כראוי בין בתרי הדברים].

לענין · הודעהעל ידי **לענין** » ד' אוקטובר 16, 2019 12:32 am

ואף אנו נענה כנגד המברכים, ונאמר להם אשריכם יקירי ירושלים שזכתה אבן פינת יקרתכם להיות שואבת לכלל גווני הת"ח, החפצים להסתופף בשמחת קהלכם, הלא דבר הוא!

איש לוי · הודעהעל ידי **איש לוי** » ד' אוקטובר 16, 2019 10:07 am

נוטר הכרמים כתב:'מערב מזמינים'. נעניתי להזמנתו של אחד הידידים היקרים מחו"ר דמתא הדרים בפרברי עיה"ק ירושת"ו,
ולנתי בסתר בצל סוכתו הרחבה יחד עם ילדיי שיחי'.
האושפיזא נהג בנו טובת עין מופלגת ואירחנו בשלימות ממש,
זה לי פעם ראשונה שראיתיו פנים בפנים, והנה הוא נוהג בי ובני משפחתי מנהג ידידים ותיקים.
ברוך שככה לו בעולמו.

ובאשמורת השכמנו קום, אשר יחדיו נמתיק סוד בבית אל' נהלך ברגש,
ובמכוניתו בה הצטופף עובר אורח נוסף נחפזנו אל הכותל המערבי שריד בית מקדשנו.
הלב הומה על גדותיו. כבר עם עפעפי שחר, הרחבה על כל מבואותיה מבית ומחוץ תצפנו בקבוצי מטה מכל העדות והחוגים, אלפים עטויי גדילים,
ובידם בחיבה יתירה לקוחים בחבה מינים ארבעה.

עומדים ומשתחוים צפופים, והדעת מתבלבלת מעט, אך הלב זועק לשמים, אנא שובה עלינו בהמון רחמיך, ורצה את הבאים בפעמי רגליך,
די לנו עם ה'זכר' וה'חביבות' של הדברי סופרים, רצונינו לחדש ימינו כקדם, שיהיו ארכובותינו טובלות בדם כבשים פרים ואילים.

שחרית חטופה עם הנץ, בבליל קולות רוגשים בפאר מסלסלים.

ואז שמנו פנינו אל ה'חורבה', מקום קהל עדת 'אדרת אליהו' בקיבוצם.
תפסנו מקומנו בירכתי הסוכה הגדולה, אין מילים בקולמוסי לתאר את רגשי הרוממות שגאו כים ושטפו כל לבב כנחל גבים,
ברכת לישב בסוכה נשמעה בגילת ורנן,
ולאחר מכן הלל נקרא כמאמרו ברוב עם, אז בקול רעש גדול אדיר וחזק משמיעים קול, מתנשאים בשפה ברורה ובנעימה. בניגון ערב וכובש, בקצב מדויק ונפלא.

והמינים בהדרם כלולים, זה בא בגימוניות של כסף וזהב, וזה בידו הפרי עץ הדר כגודל יבול המרגלים.
אנשי המקום - תכלת בכנפיהם, ורבים מסתופפים נבלעים בקולם.
והנענועים כדת של תורה, בכיסכוס כביר, ובהטיה כלפי מטה תגרש גויים ותטעה.

בתום השירה בנחת ובשלוה, והעם עושים דרכם אל היכל החורבה הגדול, רם על רמים, כגובה ארזים גבהו, והחלונות שקופים אטומים פיתוחי חותם.
שליח הציבור מרעים בקולו הושענא אבן שתיה, וכל העם עונים אחריו הושע נא. כהושעת אלים... כן הושע נא.

[והלב אם אבן הוא נימוח סמוך ונראה למקום בית הבחירה, לזבול ולדביר, והדמעות מתפרצות חוצה,
ותמיהני שלא הרגשתי קול הבכי והכיסופין בתוככי קהל הקודש, וחוששני לקרוא עליהם 'אבירי לב', וכמה ההרגל מקהה החושים].

ולאחר מכן, תפילת המוסף כאשר רוב הציבור אינו פוסק מלהחזיק במינים כמנהג יקירי ירושלים. אשרי עין ראתה השמחה הגדולה,
ועולים כולם אל גג הבית, לחזות ברצפת העזרה,
חיל ורעדה, תחינה ואימה.
ואולם העין דומעת והלב כמה, לראות בשוב ד' ציון.

[אז לא יזדקקו להחניף לרשעים ושיהודי קל שבציבור, בקושי שומר מצוות, ינחל כבוד מלכים,
ועוד יקריא את הכהנים בנשיאת כפיהם, מכוער הדבר].

ונחתום מעין הפתיחה, כללו של דבר,
קריאת הלל מהודרת ביופיה ובנעימתה, ומראות מלבבים של חיבוב מצוה והדרה.

רק מלקרוא את הדברים, מתעוררת תשוקה עזה לחזות בעין באנשי ירושלים

נוטר הכרמים

ועוד הרגשה חריפה שחויתי בכותל, ואקדים בזה מילי מעלייתא מענינא דיומא.

אנו מבקשים בתפילת המוסף: 'ושם נעלה ונראה ונשתחוה לפניך בשלש פעמי רגלינו', ומטו בשם מרן הגרי"ז (מובא בחידושי הגרי"ז (סטענסיל), החדשים סי' סח) שתמה דצ"ב טיבה של השתחואה זה של הרגלים, וכן ביומא (כא) אר"י א"ר בשעה שישראל עולין לרגלים עומדים צפופים ומשתחוים רוחים.

וביאר הגרי"ז, 'ונראה מקור להאי דינא דבעינן להשתחוות ברגלים, דאין זה דין מיוחד ברגלים, אלא כל שנכנס לעזרה צריך להשתחוות שם, ודבר זה מבואר בהגר"א בספר אדרת אליהו גבי הבאת ביכורים פרשת כי תבוא, והשתחוית זה הכלל כל היוצא מבית המקדש צריך השתחואה, עכ"ל.

הרי דמה דביכורים טעונים השתחואה אינו דין מיוחד בהבאת ביכורים אלא כולל כל הנכנס לבית המקדש, וזהו נמי ההשתחואה דרגלים דכל שבא לעזרה צריך הוא להשתחואה. ועי' בפ' וירא כב ה ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה, ונראה דכיון דהלך למקום המקדש ע"כ היה עליו דין השתחואה', ע"כ.

אולם שמעתי מפי הגאון רבי דוד פיינשטיין שליט"א שאמר בשם אביו הגאון רבי מיכל זצוק"ל שאין ביאור זה מספיק, דמלשון התפילה משמע דתחילת הביאה והעליה לרגל היא על מנת להשתחוות, [וכן 'ואין אנו יכולים לעלות וליראות ולהשתחוות לפניך'].

וכן נראה מלשון הכתוב בסוף ספר ישעיה, 'והיה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני אמר ד'', והיינו שלעתיד לבוא יהיה מעין חיוב של עליה לרגל בשבת ובראש חודש כדאיתא בילקוט שם, ומבואר שעיקר הביאה היא על מנת להשתחוות, והיינו שיש דין מסוים ברגל דבעי השתחוויה, ולא רק משום ההיכי תימצי שכיון שנראה בעזרה צריך השתחוואה כדין כל היוצא מבית המקדש, וצ"ב ענינה של השתחויה זו.

וביאר ר' מיכל זצוק"ל דמדכתיב גבי חיוב העליה לרגל 'יראה כל זכורך את פני האדון ד''', משמע שצריך לראות את האדון, והיינו שאנו צריכים להרגיש בעלייתנו לרגל שד' יתברך הוא האדון ואנחנו עבדיו המתבטלים לאדנותו, וכמו שכתב ב'חובת הלבבות' שער הכניעה פרק ח שעבודת ד' מחייבת התפשטות ממידות האדנות והתלבשות במידות העבדות, וזהו יסוד ההשתחויה ברגלים, כי ההשתחוואה מורה על הכניעה וההתבטלות של העבד לאדונו, וכן אנו צריכים להשתחוות לפניו ית' בשלש פעמי רגלינו ולהורות בכך שהוא האדון ואנחנו עבדיו המתבטלים לאדנותו.

לדאבון הלב, כהיום הזה, כאשר אתה בא אצל הכותל המערבי שריד לעזרה, אין לך שום אוירה של השתחויה והתבטלות. יש שם הרבה אנשים שבכל הנהגתם הינם מקרינים ומשדרים לכולם שהכותל הוא ביתם הפרטי וירושתם מדור דור. הינם מוחזקים בבעלות ובקנין על 'מנין' פלוני ועל 'מקום פלוני', מחלקים עליות ו'כיבודים' כראות עיניהם, ואבוי לו למי שימרה את פיהם. בפסיעה גסה מעל ראשי עם הקודש מנהלים את כל סדרי המקום, ואין פוצה פה.

בימי הרגל, תחת אשר יהיו מנינים מסודרים בהסכמה לפי נוסחאות, או שיסכימו על איזה בעל תפילה מסוים, נשמע בליל והמולה של קולות שונים משונים, זה בכה וזה בכה, באין כבוד והדר, ע"י כל מיני 'יחסנים', וכל אחד אומר כולה שלי, ומתנשא בקולו לומר אני אמלוך. לא תואר ולא הדר, לא שמחה ולא תפארת.

ואתה עוצם את עיניך ומדמה ששב את את שבות עמו, ותקע בשופר גדול לחירותו, וקיבצו יחד אל העזרה, ואז אין ישיבה אלא למלכי בית דוד, אין כרטיסי חניה מיוחדים לכל מיני, ואין כסאות פאר לבנשקי"ם, רק כולם שוים לפני במקום, בניו אהוביו בחוניו של מקום, שהוא מקומו של עולם ממלא כל עלמין, ואין משתמשין בשרביטו ויושבים על כסאו.

מתי נזכה שלכל הפחות בקרית חנה דוד סמוך ונראה לאבן השתיה מקום שלא זזה שכינה משם, ישתחוו הבאים מלא קומתם ויתבטלו לפני האדון ד', ויתנו אל לבם מה נורא המקום הזה, ואילו ידעתי לא... ולא...

ההשתחויה מיסודות הקיבוץ של בני ישראל, משתחוים רוחים, כאשר כל אחד מבטל את עצמו מהיכנו, בהרגשת 'של נעליך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא', אזי נמצאת הרווחה, ולא צר המקום. כבוד ד' מלא את ההיכל, ועל כסאו לא ישב זר. בית אלקים הוא מעולם ועד עולם ולא נחלה פרטית של איזה ארגון או הקדש.
'ושמחנו בתיקונו'.

ביקורת תהיה

א. צלותיה דרבי אלכסנדרי: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתַּעֲמִידֵנוּ בְּקֶרֶן אוֹרָה (להביט באור חיובי), וְאַל תַּעֲמִידֵנוּ בְּקֶרֶן חֲשֵׁכָה (להביט באור שלילי).
ב. הקריאה הנכונה: עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְווּחִים.

צעיר הלויים

נוטר הכרמים כתב:ועוד הרגשה חריפה שחויתי בכותל, ואקדים בזה מילי מעלייתא מענינא דיומא.

לדאבון הלב, כהיום הזה, כאשר אתה בא אצל הכותל המערבי שריד לעזרה, אין לך שום אוירה של השתחויה והתבטלות. יש שם הרבה אנשים שבכל הנהגתם הינם מקרינים ומשדרים לכולם שהכותל הוא ביתם הפרטי וירושתם מדור דור. הינם מוחזקים בבעלות ובקנין על 'מנין' פלוני ועל 'מקום פלוני', מחלקים עליות ו'כיבודים' כראות עיניהם, ואבוי לו למי שימרה את פיהם. בפסיעה גסה מעל ראשי עם הקודש מנהלים את כל סדרי המקום, ואין פוצה פה.

בימי הרגל, תחת אשר יהיו מנינים מסודרים בהסכמה לפי נוסחאות, או שיסכימו על איזה בעל תפילה מסוים, נשמע בליל והמולה של קולות שונים משונים, זה בכה וזה בכה, באין כבוד והדר, ע"י כל מיני 'יחסנים', וכל אחד אומר כולה שלי, ומתנשא בקולו לומר אני אמלוך. לא תואר ולא הדר, לא שמחה ולא תפארת.

ואתה עוצם את עיניך ומדמה ששב את את שבות עמו, ותקע בשופר גדול לחירותו, וקיבצו יחד אל העזרה, ואז אין ישיבה אלא למלכי בית דוד, אין כרטיסי חניה מיוחדים לכל מיני, ואין כסאות פאר לבנשקי"ם, רק כולם שוים לפני במקום, בניו אהוביו בחוניו של מקום, שהוא מקומו של עולם ממלא כל עלמין, ואין משתמשין בשרביטו ויושבים על כסאו.

מתי נזכה שלכל הפחות בקרית חנה דוד סמוך ונראה לאבן השתיה מקום שלא זזה שכינה משם, ישתחוו הבאים מלא קומתם ויתבטלו לפני האדון ד', ויתנו אל לבם מה נורא המקום הזה, ואילו ידעתי לא... ולא...

ההשתחויה מיסודות הקיבוץ של בני ישראל, משתחוים רוחים, כאשר כל אחד מבטל את עצמו מהיכנו, בהרגשת 'של נעליך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא', אזי נמצאת הרווחה, ולא צר המקום. כבוד ד' מלא את ההיכל, ועל כסאו לא ישב זר. בית אלקים הוא מעולם ועד עולם ולא נחלה פרטית של איזה ארגון או הקדש.
'ושמחנו בתיקונו'.

אוי, איזה מבט, איזה מבט שלילי, כמה חבל.

יושב ירושלים

נוטר הכרמים כתב:[והלב אם אבן הוא נימוח סמוך ונראה למקום בית הבחירה, לזבול ולדביר, והדמעות מתפרצות חוצה,
ותמיהני שלא הרגשתי קול הבכי והכיסופין בתוככי קהל הקודש, וחוששני לקרוא עליהם 'אבירי לב', וכמה ההרגל מקהה החושים].

כל מי שזכה לבקר במקום הנ"ל בליל תשעה באב [ולא רק בזמן שמחתנו] יודע שאין לדברים שחר, מדומה אני שאין שום מקום אחר בו אפשר לחוות באופן ממשי את החורבן רק מהתבוננות בפניהם של האנשים, וזה מבלי להזכיר את תוכן ואופי הקינות בעצמם.
סוד הענין אחר הוא: 'ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה'; אפשר לומר שענין זה הוא אחד מהמאפיינים המובהקים של אנשי ירושלים, לדעת ש'לכל זמן ועת לכל חפץ', ישנם קהלים המיוחדים במידת השמחה, לדידם: 'מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד' 'משנכנס אב ממעטין [את הדינים, כיצד?] בשמחה' ועוד כהנה וכהנה, וישנם הנוהגים להיפך, גם אם אין משנתן סדורה בפיהם כהראשונים מ"מ כך היא הנהגתם, ואילו אנשי ירושלים בתשעה באב אבלים ובחג שמחים.

הרי כל אשר בעל לבב הוא, כאשר מגיעים מועדי קדשנו, לבו ישתונן בקרבו על כל אשר חסרנו, ולולי דברי רבותינו ז"ל היה מקום לומר שכשאין מקדש על מכונו ואין ישראל בארצם, ואין לנו לא ראיה ולא חגיגה לא מוסף ולא תמיד, לא קציר ולא אסיף, לשמחה מה זו עושה, והרי כאשר ארמון על מכונו ישב אין לנו שמחה אלא בבשר שלמים, אם כן לעת הזאת אשר חסרנו כל אלה מה לנו יושבים ושמחים, מן הדין היה לבכות ולהתאבל ולישב בדד ולידום; הלא אם נבוא לתאר לעצמנו איך היה נראה ליל הסדר הראשון לאחר החורבן, ההרגשה לא מתחילה להתקרב להרגשת האבילות בתשעה באב, יושבים סביב השולחן כאשר העיקר חסר מן הספר, אין ספק שלולי חסד ה' עלינו שהעמיד לנו את רבותינו ז"ל בשעת החורבן שיורונו את הדרך נלך בה, היה נקבע יום זה לדורות כיום אבל ; אבל רבותינו ז"ל לא לימדונו לעשות אחד מכל אלו, כי אם לשמוח בכל מיני שמחות [מלבד כמה מנהגים בודדים, אחד הזכור לי כעת הוא המנהג המובא בפוסקים לאכול ביצה בליל הסדר זכר לחורבן, אולי יש עוד כמה].

יאמר האומר: הכל טוב ויפה, אבל הלוא תיקנו לומר ההושענות, הנה מנהג זה הוא מן המעט מן המעט אשר תיקנו לנו לתפילה וזעקה על גלותנו; אבל זה אינו, הרי כתבו הפוסקים שאבל אינו מקיף בעת ההושענות, כי ההקפה שמחה היא, והלא גם כשמקדש על מכונו היו אומרים בהקפת המזבח 'אנא ה' הושיעה נא' ואף בתוך ההלל אומרים כן, כי אין ההושענות תפילה הנאמרת מוך צרה ואינן נאמרות כזעקה ובכיה, תפילה של שמחה היא, שמחה בישועה הקרובה לבוא, בבטחון השלם בצור ישענו, תפילה של ציפיה של תקוה, 'ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך'.

כאשר שאלני הרב הנוטר שאלה זו בסוכת ה'חורבה' לאחר התפילה עדיין לא היו הדברים סדורים בפי, ועמו הסליחה.

יושב ירושלים

נוטר הכרמים כתב:[אז לא יזדקקו להחניף לרשעים ושיהודי קל שבציבור, בקושי שומר מצוות, ינחל כבוד מלכים,
ועוד יקריא את הכהנים בנשיאת כפיהם, מכוער הדבר].

לא אבוא לדון בהיקף שמירת מצוותיו של אותו אדם, ולא בהצדקה לכנותו 'רשע', מדומה אני שלא לי ולא להרב הנוטר אין מספיק מידע כדי לדון בסוגיא זו.
דבר אחד יודע אני בוודאות, אין כאן לא חנופה ולא סרך חנופה, יש כאן הכרת הטוב; כל מי שזכה לקבוע דירתו בירושלים המקודשת חש בהבדל העצום שמתחולל במקום מכניסת הנ"ל לתפקידו, כל הפסטיבלים למיניהם אשר סיאבו את העיר ומיררו את חיי היושבים בה הושלכו אחר כבוד אל מחוץ לחומות, ומאידך כל המהלך בימים אלו - ימי העליה לרגל - בואכה שער יפו, מתקבל בשירי קודש המושמעים מהרמקולים של העירייה, ובשער העיר סוכה עם שתיה לעולי הרגל עם שלט ענק של ברכת 'על המחיה', דבר מכל אלה לא היה בתקופת הרש"ע הקודם, שלא שעה לכל התחנונים שישקיע פרומיל מההשקה של הפסטיבלים והמירוצים וכדו' ל'פסטיבל' דתי ברגלים.

שמואל שלומוביץ

יושב ירושלים כתב: [מלבד כמה מנהגים בודדים, אחד הזכור לי כעת הוא המנהג המובא בפוסקים לאכול ביצה בליל הסדר זכר לחורבן, אולי יש עוד כמה].

דבריך ברורים ופשוטים, ואין שום מקום לבכי בזמן ההושענות, אלא לשמחת גיל והתעוררות הרצון ותשוקת הקודש אל ישועתו ואור פניו, ואף בהלל בעיני נאה מנהג אלו המשוררים 'אנא ה' הושיענה נא', בתפילת הבוטח ותקוותו, לבל יהפך לצווחה וזעקה שאין לה מקום בהלל ובהודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
ואף הביצה הזו אשר הזכרת אמנם כ"כ הפוסקים, אבל הגר"א ז"ל הרי כתב שח"ו אינה משום אבילות שאין להזכיר במועד, ואינה אלא משום זכר לחגיגה.

יושב ירושלים

שמואל שלומוביץ כתב:
יושב ירושלים כתב: [מלבד כמה מנהגים בודדים, אחד הזכור לי כעת הוא המנהג המובא בפוסקים לאכול ביצה בליל הסדר זכר לחורבן, אולי יש עוד כמה].

דבריך ברורים ופשוטים, ואין שום מקום לבכי בזמן ההושענות, אלא לשמחת גיל והתעוררות הרצון ותשוקת הקודש אל ישועתו ואור פניו, ואף בהלל בעיני נאה מנהג אלו המשוררים 'אנא ה' הושיענה נא', בתפילת הבוטח ותקוותו, לבל יהפך לצווחה וזעקה שאין לה מקום בהלל ובהודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו.

וכמה חבל על אנשי ירושלים שדוקא בזמן שמחתנו אינם משוררים את הנ"ל כדי להסתדר עם הנענועים אשר עניינם הוא שמחה 'אז ירננו כל עצי היער'.

יושב ירושלים

שמואל שלומוביץ כתב:
יושב ירושלים כתב: [מלבד כמה מנהגים בודדים, אחד הזכור לי כעת הוא המנהג המובא בפוסקים לאכול ביצה בליל הסדר זכר לחורבן, אולי יש עוד כמה].

דבריך ברורים ופשוטים, ואין שום מקום לבכי בזמן ההושענות, אלא לשמחת גיל והתעוררות הרצון ותשוקת הקודש אל ישועתו ואור פניו, ואף בהלל בעיני נאה מנהג אלו המשוררים 'אנא ה' הושיענה נא', בתפילת הבוטח ותקוותו, לבל יהפך לצווחה וזעקה שאין לה מקום בהלל ובהודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
ואף הביצה הזו אשר הזכרת אמנם כ"כ הפוסקים, אבל הגר"א ז"ל הרי כתב שח"ו אינה משום אבילות שאין להזכיר במועד, ואינה אלא משום זכר לחגיגה.

וכעת ממש ראיתי שהרב הנוטר בכבודו ובעצמו כתב כדברים האלה ממש [באריכות ובטטו"ד כדרכו בקודש] כאן [באות ז]:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=27&t=45395#p578997

לבי במערב

יושב ירושלים כתב: . . הלא אם נבוא לתאר לעצמנו איך היה נראה ליל הסדר הראשון לאחר החורבן, ההרגשה לא מתחילה להתקרב להרגשת האבילות בתשעה באב, יושבים סביב השולחן כאשר העיקר חסר מן הספר . .

כיון שכבר נטה האשכול מיעודו הראשון:
להעיר מכתר שם טוב סי' שלו(ב):

: איך היו במרירות בר''ה ויוה''כ בשנה שנחרב ביהמ''ק.PNG (42.08 KiB) נצפה 12567 פעמים

וגם בזה יש לדייק כנ"ל, שלא הורה להתבונן (בחה"ס) איך היו במרירות בחה"ס ושמח"ת, כ"א בר"ה ויוה"כ דוקא - "הימים הנוראים", שעבודתם בקו היראה (והמרירות היא ענף היראה).

נוטר הכרמים

בקצרה ממש "מפני קדושת המועד".

תמיהתי לא היתה כי ייחלתי לגלות אותות נהי ויגון,
המכוון היה על סימני התרגשות ורטט שהיו מצופים בקריאת ההושענות,
ותו לא מידי.

ובאמת נראה היה לי כי כל הכיוון החינוכי ביחס לרגש הוא מסויג בקהילה זו,
וכך שמעתי ממאן דהו.

ראיתי איזה 'יוצא דופן' שרקד ופזז וכרכר וניכר היה עליו שהיה ממש ב'אורות',
אני מתבונן עוד קצת ואני מגלה שזה ר' יחיאל מאיר,
דין רפיש מדבית אבא, מגידולי שערי חסד.

ביחס לביקורת שכתבתי, הבוחר יבחר,
לענ"ד אין קשר בין הכרת הטוב לכבוד מלכים המדובר, שרק מי שנכח שם מבין במה המדובר,
וכפי שנוכחתי לראות ולשמוע, לא הייתי היחיד שחש אי נוחות עם ההגזמה הנ"ל שיתכן מאוד שלא תוכננה כך מראש.

ביחס ל'מבט שלילי' על המתרחש בכותל,
כשמביעים אכזבה או תרעומת על תופעה בצורה ראויה, ושלא על מנת לקנטר,
אין לזה דבר עם מבט שלילי,
זוהי השלמה של מבט אמיתי וכנה,
שרואה מכלול,
ולצד התלהבות וסיפוק מצר על תופעות לוואי.

מי לנו גדול באהבת ישראל כובשת כמו הגאון רבי מרדכי אויערבאך שליט"א,
אוהב בן אוהב,
שסיפר לי שהיה בכותל ביום ראשון דחול המועד לעת בין הערביים,
ולא יכול היה לשאת את החרפה כאשר באו פריצים וחללוה בלבושי שחץ נוראים,
ואין פוצה פה ומצפצף,
ואמר שהרים כשופר קולו במחאה גדולה,
ובעיקר דווה לבו על שכבר הורגלו בכך, ואין איש שם על לב.
וכאשר מישהו מן הנוכחים ניסה להליץ זכות וכו', גער בו בנזיפה, אל תקרר אותי.

ואגב, נסעתי פעם לכותל עם הגאון רבי צבי רוטברג שליט"א ראש ישיבת בית מאיר,
והתאונן מרה על כך שכיום הכותל נהפך למעין 'שטיבלאך' למניני תפילות בזה אחר זה,
ונאבדה ההרגשה של 'מקום שפיכת הלב' בבקשות ואמירת תהילים, וכל האוירה השתנתה.

יוֹסֵפֶר

נ''ל הקטן לסכם שכבוד נוטרינו שליט''א, אינו התכוון בדווקא לכינוי 'רשע'. אלא לתמוה היאך ינתן כבוד מלכים למי שצביונו ואורח חייו אינו מחוגינו וכו' ואינו ת''ח אף שהוא ודאי דתי ובעל רגש בתפילה, ואף מצוות ציצית מקיים יותר בשלימות...
ונוטרינו מקבל את הביאור שיש כיבוד המיועד לראשי כנסיות ודומיהם ושיש ענין הכרת הטוב אלא שחש באי נוחות נוכח נתינת כבוד מוגזם.

יושב ירושלים

נוטר הכרמים כתב:ואגב, נסעתי פעם לכותל עם הגאון רבי צבי רוטברג שליט"א ראש ישיבת בית מאיר,
והתאונן מרה על כך שכיום הכותל נהפך למעין 'שטיבלאך' למניני תפילות בזה אחר זה,
ונאבדה ההרגשה של 'מקום שפיכת הלב' בבקשות ואמירת תהילים, וכל האוירה השתנתה.

מי שחפץ עדיין להרגיש את ההרגשה הזו, יכול לבוא ל'כותל הקטן' [ובדרך לאחד משערי הר ה' הסמוכים], שם גם אין את שאר החסרונות המוזכרים מעלה.
וממש בדרך אגב: בדיוק אתמול פגשתי שם שנים מגדולי ראש הישיבות.

הרואה · הודעהעל ידי **הרואה** » ו' אוקטובר 18, 2019 4:01 pm

איש לוי כתב:רק מלקרוא את הדברים, מתעוררת תשוקה עזה לחזות בעין באנשי ירושלים

קרדיט ר' שמעון בן יש"ר

אוצר בלוס

יוֹסֶפֶר כתב:נ''ל הקטן לסכם שכבוד נוטרינו שליט''א, אינו התכוון בדווקא לכינוי 'רשע'. אלא לתמוה היאך ינתן כבוד מלכים למי שצביונו ואורח חייו אינו מחוגינו וכו' ואינו ת''ח אף שהוא ודאי דתי ובעל רגש בתפילה, ואף מצוות ציצית מקיים יותר בשלימות...
ונוטרינו מקבל את הביאור שיש כיבוד המיועד לראשי כנסיות ודומיהם ושיש ענין הכרת הטוב אלא שחש באי נוחות נוכח נתינת כבוד מוגזם.

כיון שקרא הנוטר בעיתונו שההוא רשע, סבר וקיבל בשתי ידיים...

אם היה מגיע ביו"ט ראשון היה זוכה לחזות גם בתהלוכה אל שערי הר הבית שם היה רואה גם רון ובכי משמשים בעירבוביה..

לענין · הודעהעל ידי **לענין** » ג' אוקטובר 22, 2019 11:17 pm

זה עתה לימד אותי אחד החברים היקרים שיחיו נצח, כיצד נותנים קישור לדרייב.
אז הנה הקלטה של הלל והושענות בחורבה (הוקלט בשנה שעברה על ידי אחד החברים היקרים, וברשותו אני מעלה).

https://drive.google.com/open?id=1_LeLN ... cCH__w9-Zm

פלוריש · הודעהעל ידי **פלוריש** » ב' נובמבר 04, 2019 7:53 pm

באוצה"ח ישנו כרך אחד בלבד של פינת יקרת.
אשמח שמי שיש בידו כרכים נוספים יעלם

איתן · הודעהעל ידי **איתן** » א' אפריל 05, 2020 4:27 pm

פינת יקרת גליון ג' ח"א - ואורח צדיקים כאור נוגה. הספדים על הגרי"ש זילברמן.
תודה רבה לרש"ה הלברשטיין.

גל של אגוזים

איתן קלמנס כתב:
יש סיפור, ששמעתי ממקור נאמן, אבל עדיין אינני בטוח באמיתתו, אבל מה שלא יהיה, גם אם
הוא לא נכון או לא מדויק, הוא יפה בתור משל. הסיפור הוא הבא: פעם אחת הרב אליהו זילברמן
שליט"א פגש את נתי גרוסמן בעת טיסה במטוס, והם התחילו להתווכח על שיטת הלימוד הנכונה
בחדרים. ואז הרב אליהו אמר לו שאליבא דאמת, כל המחלוקת היא רק בין שנינו. כי כל שאר
האנשים יפעלו לפי התוצאות. אם מחדרים בשיטת זילברמן יצאו אנשים יותר יראי שמים ויותר
תלמידי חכמים - הם ישלחו ילדיהם לחדרים האלו. ואם מחדרים בשיטה הנפוצה בציבור הליטאי
- לחדרים ההם. אבל אני - גם אם מהחדרים בשיטת זילברמן יצאו גוים גמורים, ומחדרים הרגלים
יצאו תלמידי חכמים ויראי שמים. אני אשלח ילדי לחדרים בשיטת זילברמן כי חז"ל הורו לנו שזה
הסוג הנכון של החדר, ולא יכול להיות שהם טעו. וכן אתה אפילו אם מהחדרים הרגילים יצאו
גוים, ומהחדרים של זילברמן יצאו תלמידי חכמים ויראי שמים. אתה תשלח ילדיך להחדרים
הרגילים, כי הרב שך אוחז מהחדר בשיטה הרגילה, והרב שך לא טועה. ודאי שכל זה לשון גוזמא,
אבל הכיוון ברור.

גיוואלדיג!

פורום אוצר החכמה

מי מחובר