עושה חדשות כתב:גוי שנתגייר ומל וטבל, אבל היה בטבילתו פסול מדרבנן, (מיעוטו המקפיד וכד', עי' ערול"נ נדה דכ"ו), לכאו' הוי יהודי מדאו' וגוי מדרבנן. האם הוא מחוייב במצוות דרבנן כגון חנוכה ופורים וכד'? את"ל שהוא חייב, האם יכול להוציא יד"ח גם יהודים גמורים?
ולענין האם מצטרף לזימון, עי' מג"א סי' קצט ובחכמת שלמה שם.
איסור והיתר כתב:מצוות דאו' ברור שחייב?
סעדיה כתב:למה שיוכל להוציא אחרים?
עושה חדשות כתב:איסור והיתר כתב:מצוות דאו' ברור שחייב?
מסתבר שכן. למה שרבנן יעקרו ממנו את חיובו במצוות דאו'?סעדיה כתב:למה שיוכל להוציא אחרים?
כי אם נניח שרבנן חייבו במצוות חנוכה וכו' את כל מי שהוא יהודי מדאו', אז אין חילוק בינו לאחרים.
סעדיה כתב:עושה חדשות כתב:איסור והיתר כתב:מצוות דאו' ברור שחייב?
מסתבר שכן. למה שרבנן יעקרו ממנו את חיובו במצוות דאו'?סעדיה כתב:למה שיוכל להוציא אחרים?
כי אם נניח שרבנן חייבו במצוות חנוכה וכו' את כל מי שהוא יהודי מדאו', אז אין חילוק בינו לאחרים.
חז"ל גזרו על מיעוט המקפיד אטו רובו המקפיד.
ממילא, גר שטבל והיה על מיעוטו חציצה שמקפיד עליו אינו יכול להוציא אחרים יד"ח, אטו מתגייר שטבל והיה על רובו חציצה עליו.
עושה חדשות כתב:ולדבריך יל"ד גם האם יכול להוציא אחרים במצוות דאו', הגם שהוא חייב לגמרי, מ"מ רבנן גזרו אטו מי שלא טבל.
עושה חדשות כתב:ר' סתם איש,
לא חסר היכ"ת, וכגון שנתגייר בפני ב"ד כשהדיינים פסולים מדרבנן.
[[/size]
מלפנא כתב:יל"ע אם במיעוט המקפיד החסרון הוא רק מדרבנן. דלדעת הפמ"ג והנודע ביהודה דבבן נח אין דין של ביטול ברוב.
וא"כ אף במיעוט חציצה יש חסרון במעשה טבילה מדאורייתא.
עושה חדשות כתב:האם דאו' ודרבנן אמרי' בהו ממ"נ
ובדומה לזה - שמעתי פעם מהגר"ט שולזינגר שליט"א
שלמ"ד שהטבילה חלה רק כשיוצא מהמים, אם הבי"ד רואים שהגוי הטובל מתחיל לטבוע טרם הוציא ראשו יתכן דאסור להם להצילו דאכתי אין הוא יהודי.
קראקובער כתב:אותו שאלה אפשר לשאול לגבי כותים שעשאום עובדי כוכבים
אפרים זלמן כתב:(לא עברתי על כל האשכול)
בספר יורה דעה ראיתי שכתב סברא מעניינת, שכדי שיחול הגירות צריך שיהיה התהליך ע''פ ההלכה בשלימות, ועל כן אם אין טבילתו כשרה מדרבנן, גם מדאו' אינו גר!
במקרה המסוים של דיינים פסולים מדרבנן, בזה"ז יש לדון מטעם שאינו שליחותייהו, לשיטות שבעי בגירות שליחותייהו ואכמ"ל]
קראקובער כתב:מן הסתם הסיבה כמש"כ סתם איש למעלה:במקרה המסוים של דיינים פסולים מדרבנן, בזה"ז יש לדון מטעם שאינו שליחותייהו, לשיטות שבעי בגירות שליחותייהו ואכמ"ל]
ובמיוחד לשיטות שכל שליחותייהו זה רק מדרבנן וברגע שהם עושים שלא כדין הן כבר לא שלוחים.
אפרים זלמן כתב:(לא עברתי על כל האשכול)
בספר יורה דעה ראיתי שכתב סברא מעניינת, שכדי שיחול הגירות צריך שיהיה התהליך ע''פ ההלכה בשלימות, ועל כן אם אין טבילתו כשרה מדרבנן, גם מדאו' אינו גר!.. אין הספר בפני כדי להביא ציטוט מדוייק.
אפרים זלמן כתב:למי שזה חשוב, הנני מצטט לשון הספר (רסח' אות ב')
אפרים זלמן כתב:ואפשר דטבילה צריכה להיות כדינה.
אפרים זלמן כתב:וכל שלא עשה הטבילה כדת אין זה גירות כלל, ואף מן התורה.
עי' במה שהעליתאפרים זלמן כתב:מכאן ההזמנה יוצאת לרב ענבל שיבאר לנו סברתו (והלך-מחשבתו).
עושה חדשות כתב:גוי שנתגייר ומל וטבל, אבל היה בטבילתו פסול מדרבנן, (מיעוטו המקפיד וכד', עי' ערול"נ נדה דכ"ו), לכאו' הוי יהודי מדאו' וגוי מדרבנן.[/size]
ביקורת תהיה כתב:עושה חדשות כתב:גוי שנתגייר ומל וטבל, אבל היה בטבילתו פסול מדרבנן, (מיעוטו המקפיד וכד', עי' ערול"נ נדה דכ"ו), לכאו' הוי יהודי מדאו' וגוי מדרבנן.[/size]
הואיל ואין גרות אלא בבית דין, כדאמרינן בפרק החולץ 'גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר בְּבֵית דִּין הֲרֵי זֶה גֵר, בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ אֵינוֹ גֵר', דהיינו שלבית דין בלבד ניתן הכח להכניס אדם תחת כנפי השכינה, נראה שאם טבל שלא כדת חכמי ישראל – הרי זה כמי שנתגייר בינו לבין עצמו, ואינו גר כלל.
ביקורת תהיה כתב:וכן פסק הרמב"ם בהלכות מקוואות, שכל דבר החוצץ בנדה, גם דבר שאינו חציצה אלא מדבריהם, חוצץ בגר בשעת טבילה.
אפרים זלמן כתב:אפרים זלמן כתב:(לא עברתי על כל האשכול)
בספר "יורה דעה" ראיתי שכתב סברא מעניינת, שכדי שיחול הגירות צריך שיהיה התהליך ע''פ ההלכה בשלימות, ועל כן אם אין טבילתו כשרה מדרבנן, גם מדאו' אינו גר!.. אין הספר בפני כדי להביא ציטוט מדוייק.
למי שזה חשוב, הנני מצטט לשון הספר (רסח' אות ב'): אם בטבילת הגר יש חציצה דרבנן, לכאורה הוי גר מדאוריתא, ויש להסתפק אם רבנן החמירו בדין זה דחציצה לקבעו להחשיבו נכרי גמור אף לקולא ולעקור דין התורה. ואפשר דטבילה צריכה להיות כדינה, וכל שלא עשה הטבילה כדת אין זה גירות כלל, ואף מן התורה. דדמי למי שאינו מקבל על עצמו מצוות, ולא בא לעשות הגירות כדרך הרגילה.
עושה חדשות כתב:אפרים זלמן כתב:אפרים זלמן כתב:(לא עברתי על כל האשכול)
בספר "יורה דעה" ראיתי שכתב סברא מעניינת, שכדי שיחול הגירות צריך שיהיה התהליך ע''פ ההלכה בשלימות, ועל כן אם אין טבילתו כשרה מדרבנן, גם מדאו' אינו גר!.. אין הספר בפני כדי להביא ציטוט מדוייק.
למי שזה חשוב, הנני מצטט לשון הספר (רסח' אות ב'): אם בטבילת הגר יש חציצה דרבנן, לכאורה הוי גר מדאוריתא, ויש להסתפק אם רבנן החמירו בדין זה דחציצה לקבעו להחשיבו נכרי גמור אף לקולא ולעקור דין התורה. ואפשר דטבילה צריכה להיות כדינה, וכל שלא עשה הטבילה כדת אין זה גירות כלל, ואף מן התורה. דדמי למי שאינו מקבל על עצמו מצוות, ולא בא לעשות הגירות כדרך הרגילה.
הגאון הרב יעב"ץ שליט"א חוזר על הרעיון הנ"ל, גם במאמר שהעלית "דינא דגמרא", והפעם בצורה החלטית יותר.
ואני הקטן לא הבנתי כלל את ההיגיון שמאחורי הדברים, עכ"פ במקרה שהדבר נעשה בשגגה,
דהיינו באופן שהמתגייר ירד לטבול כדין, חפף ועיין, אבל נודע אח"כ שהיה עליו חציצה מדרבנן.
זה נראה לי ממש "הלכות אמר יהושע"...
אליהו בן עמרם כתב:הואיל והגרות תחול רק מכח הכרעת הבי"ד, ומבחינתם כל עוד שלא טבל כדין גם מדרבנן אינם פוסקים שהוא גר כדין, על כן אינו גר גם מדאורייתא.
הפשטן כתב:אליהו בן עמרם כתב:הואיל והגרות תחול רק מכח הכרעת הבי"ד, ומבחינתם כל עוד שלא טבל כדין גם מדרבנן אינם פוסקים שהוא גר כדין, על כן אינו גר גם מדאורייתא.
הגע בעצמך: אם אני שואל את ביה"ד האם אני חייב בברכת המזון אחרי שאכלתי כזית לחם מבלי ששבעתי, וביה"ד עונה לי שאני חייב בברכת המזון, האם זה אומר שאני חייב בברכת המזון מדאורייתא? שים לב שביה"ד מתכוון בסך הכול לומר, שאע"פ שמדאורייתא אני פטור מברכת המזון - מ"מ אני חייב בברכת המזון מדרבנן, ומהיכא תיתי לומר - שמכיון שביה"ד פסק שאני חייב בברכת המזון - לכן אני חייב בה מדאורייתא? השתא דאתית להכי, א"כ למה שלא נגיד כך גם בנדוננו, שאם אנחנו שואלים את ביה"ד מה הדין כאשר המועמד לגירות טבל עם חציצה מדרבנן, אז ביה"ד יענה לנו - שאע"פ שמדאורייתא הטובל נעשה גר - מ"מ מדרבנן הוא עדין לא גר. ומהיכא תיתי לומר שכוונת ביה"ד היא להגיד, שאפילו מדאורייתא הטובל אינו גר? אתמהה...
המורם מכל האמור: ביה"ד לא פוסק "הוא גר" או "הוא לא גר", אלא ביה"ד פוסק: "מדאורייתא הדין הוא כך וכך, ומדרבנן הדין הוא כך וכך". ככה זה בכל דבר, והוא הדין בדיני גירות.
אליהו בן עמרם כתב:הפשטן כתב:אליהו בן עמרם כתב:הואיל והגרות תחול רק מכח הכרעת הבי"ד, ומבחינתם כל עוד שלא טבל כדין גם מדרבנן אינם פוסקים שהוא גר כדין, על כן אינו גר גם מדאורייתא.
הגע בעצמך: אם אני שואל את ביה"ד האם אני חייב בברכת המזון אחרי שאכלתי כזית לחם מבלי ששבעתי, וביה"ד עונה לי שאני חייב בברכת המזון, האם זה אומר שאני חייב בברכת המזון מדאורייתא? שים לב שביה"ד מתכוון בסך הכול לומר, שאע"פ שמדאורייתא אני פטור מברכת המזון - מ"מ אני חייב בברכת המזון מדרבנן, ומהיכא תיתי לומר - שמכיון שביה"ד פסק שאני חייב בברכת המזון - לכן אני חייב בה מדאורייתא? השתא דאתית להכי, א"כ למה שלא נגיד כך גם בנדוננו, שאם אנחנו שואלים את ביה"ד מה הדין כאשר המועמד לגירות טבל עם חציצה מדרבנן, אז ביה"ד יענה לנו - שאע"פ שמדאורייתא הטובל נעשה גר - מ"מ מדרבנן הוא עדין לא גר. ומהיכא תיתי לומר שכוונת ביה"ד היא להגיד, שאפילו מדאורייתא הטובל אינו גר? אתמהה...
המורם מכל האמור: ביה"ד לא פוסק "הוא גר" או "הוא לא גר", אלא ביה"ד פוסק: "מדאורייתא הדין הוא כך וכך, ומדרבנן הדין הוא כך וכך". ככה זה בכל דבר, והוא הדין בדיני גירות.
החילוק פשוט וברור כביעתא בכותחא:
לפסוק אם חייב בברכת המזון כל אחד יכול בעצמו ולעצמו. אם יודע את ההלכה. ואם לא יודע, שואל את מי שיודע גם אם אינו דיין היושב בדין באותו הזמן. כי כל מה שצריך זה רק לברר מה נפסק בשו'ע.
אך קידוש החודש נמסר להכרעת בית דין בהרכב הנדרש. והם אינם רק מחווים דעתם האם החודש נתקדש, אלא 'מקדשים' אותו בהכרעת הפסק שלהם כבי'ד.
וכן בגירות.
עזריאל ברגר כתב:ומה יהיה הדין כאשר בין הדין "קידשו" את הגר הזה בטעות, ואח"כ התברר שהיתה עליו חציצה דרבנן?
ולהעיר שאח"כ יכול להיות אפילו אחרי שנים, ואחרי מותה של הגיורת שהשאירה כמה צאצאים...
אליהו בן עמרם כתב:עזריאל ברגר כתב:ומה יהיה הדין כאשר בין הדין "קידשו" את הגר הזה בטעות, ואח"כ התברר שהיתה עליו חציצה דרבנן?
ולהעיר שאח"כ יכול להיות אפילו אחרי שנים, ואחרי מותה של הגיורת שהשאירה כמה צאצאים...
ולא נאמר כבר 'ואפילו מוטעין'....?
עזריאל ברגר כתב:אליהו בן עמרם כתב:ולא נאמר כבר 'ואפילו מוטעין'....?
זה נאמר לגבי קידוש החודש. לא לגבי קידוש הגר.
אליהו בן עמרם כתב:עזריאל ברגר כתב:אליהו בן עמרם כתב:ולא נאמר כבר 'ואפילו מוטעין'....?
זה נאמר לגבי קידוש החודש. לא לגבי קידוש הגר.
שו"ע (יו"ד סי' רסח) סעיף ג:
"כל ענייני הגר, בין להודיעו המצות לקבלם בין המילה בין הטבילה, צריך שיהיו בג' הכשרים לדון, וביום (תוס' ורא"ש פ' החולץ). מיהו דוקא לכתחלה, אבל בדיעבד אם לא מל או טבל אלא בפני ב' (או קרובים) (הגהות מרדכי) ובלילה, אפילו לא טבל לשם גרות, אלא איש שטבל לקריו ואשה שטבלה לנדתה, הוי גר ומותר בישראלית, חוץ מקבלת המצות שמעכבת אם אינה ביום ובשלשה. ולהרי"ף ולהרמב"ם, אפילו בדיעבד שטבל או מל בפני שנים או בלילה, מעכב, ואסור בישראלית, אבל אם נשא ישראלית והוליד ממנה בן, לא פסלינן ליה".
ובקובץ שעורים (כתובות סי' לג)כתב אליבא דהתוס' (בכתובות בסוגית גר קטן) "דהא דגירות צריכה בי"ד, אין פירושו דצריך ראיה גרידא מבי"ד כמו בעדי קידושין, אלא דבי"ד עושין את חלות הגירות"
וא"כ "הם אמרו...(לכתחילה -לא) והם אמרו...(בדיעבד - כן)"
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 127 אורחים