תוכן כתב:ננסה לעשות פה סדר:
כשאמרתי "זכות האשה על גופה זה זכות שאנו בני דת משה לא מכירים בה" לא התכוונתי מצד דיני ממונות, שבזה אתה צודק, שיש לאדם זכות על עצמו, ומותר לו לסלק חבירו המזיקו. אלא התכוונתי לשיח המערבי שמודד את מקומו של אדם בעולם במונחים של זכויות. הזכות להפגין, לחופש הדיבור, להחליט על עצמי וכיוצא, תפיסות אלו הם אלו שמכתיבים את השיח המערבי על המותר או האסור. על זה אמרתי, שאנו בני דת משה, אינם מכירים בשיח הזה. למשל, אם אדם חילוני רואה אבידה ברחוב, השאלה שהוא שואל את עצמו היא, האם זכותו לקחת את זה לעצמו או לא. לעומתו, היהודי שמוצא אותו הדבר, השאלה שהוא שואל את עצמו היא, האם חייב להחזיר או לא. אין מדובר כאן בהבדל סימנטי חסר משמעות, אלא בהבדל מהותי ובסיסי ששולל את האפשרות לגשר בין שתי התפיסות. אדם למשל שרוצה להתאבד, מבחינת החברה המערבית יש לו את הזכות לעשות עם עצמו מה שהוא רוצה, היהדות לא מכירה בזכות כזו כלל. אותו הדבר לגבי שאלה ההפלה. החברה המערבית דנה בשאלה הזו ממקום של זכויות, האם יש לאשה את הזכות על גופה לסלק ממנה את העובר או שלא, היהדות לא מכירה בזכות כזה בכלל, והשאלה היא אחרת לחלוטין, מהן החובות של האשה כלפי הולד שבתוכה.
אכן נכון שכפי התשובה המרתקת שהבאת מר' אלישיב, יש מקרים שאדם יש לו זכויות על גופו, וכגון במקשר שגנבו לו כליה, אבל שוב זה משום שיש פה שאלה ממונית, למי שייך הכליה. אבל ברגע שאנו מדברים על איסור והיתר, אנו לא מוצאים ביהדות שיח של זכויות, אלא דיון על חובות.
עכשיו נחזור לענייננו. אנו דנים כאן בשאלה איך החברה המערבית מצדיקה את מפעל ההפלות, שבו בעצם נהרגים עשרות מיליוני עוברים כל שנה. אני אמרתי, ששאלת הרציחה פה היא במשנה חשיבות, והחברה המערבית מצדיקה את המפעל הזה, מתוך שיח של זכויות. זאת אומרת, שזכותה המוחלטת של אשה להחליט על גופה ומה היא רוצה לעשות איתו. אתה טענת שזה לא נכון, שהחברה המערבית מצדיקה את מהפעל ההפלות, כי היא לא רואה בהפלה רצח.
על זה טענתי כנגדך הטענות הבאות:
א. כמו שאנו מתייחסים לעובר בן יומו כיצור חי, כך יש לנו להתייחס לעובר שהוא עדיין בבטן אמו. ההבדל בין השנים הוא די קטן, כך שאין אפשרות הגיונית להחליט שאחד נקרא חי לחלוטין, והשני משולל חיים לחלוטין. מה שאפשר לומר הוא, שהעובר הוא פחות חי מהילד שנולד, אבל עדיין יש פה חיים במידה זו או אחרת, ובהתאם לכך, לשים סוף לחיים אלו, זה רציחה ברמה זו או אחרת. לסיכום, אין הבדל מהותי בין ילד שנולד לעובר שעומד להיוולד מחר או מחרתיים, ואם האחד חי, גם השני חי במידה זו או אחרת.
ב. היום יש סרטים שמראים בבירור איך ילדים חיים בבטן אמם. ומכיון שהסריטו גם איך שמפילים ילד, אפשר לראות גם את הפחד והאימה שהעובר עובר במשך תהליך הרציחה. כך שיש לנו הוכחה ברורה מול העינים שעוברים חיים ומרגישים. (כצפוי, אלו שתומכים בהפלות, מזלזלים ומבטלים את המראות שבסרט זה. אבל סרט זה היה מספיק לשכנע את הרופא שביצע הפלה זו, לא לעשות עוד הפלה בחיים שלו.)
ג. אלו שכתבו על הפלות מהצד הפילוסופי, אומרים בפירוש, שאפילו שיש פה חיים, עדיין זכותה של האשה על גופתה גוברת על זכות העובר לחיים. זאת אומרת, שהם מודים בפירוש שיש כאן חיים. הקיצונים שבהם אף תומכים ברציחת ילדים חיים, על בסיס ההסכמה הרחבה לביצוע הפלות.
לסיכום, גם מבחינה הגיונית וגם מבחינה רעיונית אין מה להתווכח שיש כאן חיים, ומי שמבצע הפלה הוא בעצם רוצח ברמה זו או אחרת. אתה טוען שדיברת עם כמה אנשים, והם טענו שאין כאן חיים. אני מניח שדיברת עם אנשים שלא ממש מכירים את הנושא ולעולם לא חשבו באמת על המשמעות של האקט הנוראי של הפלת עובר, ולכן הם ענו תשובות שאינם מחזיקים מים. אני מציע שפעם הבא שאתה מדבר עם אנשים חילונים על הפלות, שתשאל אותם את השאלות שלמעלה, שתראה להם כמה הסרטות של ילדים בבטן אמם, ואז תשאל אותם איך אפשר מוסרית להפיל ילד. אם תהיה להם תשובה על זה, היא תהיה על בסיס זכות הנשים על הגוף שלהן, שלדעתם פוטר אותם לחלוטין לדון על שאלת הרצח.
ההבדל שהצבת בין התורה לבין התרבות המערבית הוא שגוי.
יש הבדל שהתורה מדברת גם על חובות שבין אדם למקום שאז זה מונח של חובות ולא של זכויות.
אבל בין אדם לחברו לרוב זה כן מונחים של זכויות, החובה שלי היא תמיד כפופה לזכויות שלך, וחובתי לשמור על הזכויות שלך.
למשל יש לי זכות ללכת ברשות הרבים, אבל גם לך יש זכות, כאשר ההליכה שלי מתנגשת עם ההליכה שלך צריך לראות הזכות של מי גוברת, וממילא חובתו של השני שלא לפגוע באחר, (לדוגמא אם רק אחד יכול לעבור השאלה היא הזכות של מי עדיפה, ובזה ההכרעה היא שטעונה קודמת לריקה).
כל המושגים המערביים כמו לדוגמא 'הזכות להפגין' באים לבטא משהו פשוט, אף אחד לא צריך לומר שיש לי זכות ללכת ברחוב, כי ברור שזה זכות טבעית של כל אחד מהציבור להשתמש ברה"ר, כל מה שמדברים על זכויות זה רק על סתירות בין ריקה לטעונה.
כלומר אם מישהו רוצה להפגין ברור שאם הוא רוצה סתם לעמוד ברחוב ולדבר אין צורך לדבר על זכויות, שיעשה מה שהוא רוצה, כל הנושא הוא או להפריע לציבור בסדר היום (לדוגמא להפגין באמצע הרחוב ולחסום אותו) או סתם עצם ההפרעה לציבור במה שזה מערער על הסדר הציבורי, כאן מגיע 'הזכות להפגין', כלומר שרואים את הזכות של אדם לבטא את דעותיו כזכות בסיסית ביותר שגוברת על זכויות אחרות, ולכן במובן הזה ההפגנה היא 'טעונה' לעומת הזכויות האחרות שהן 'ריקה'.
ובמובן הזה המערב בא להגדיר את סט ההגדרות הבסיסיות שהם חלק מהחיים הכי בסיסיים של הבן אדם שאותן אי אפשר לקחת ממנו, וכמו שאי אפשר לקחת מבני אדם את הזכות לצאת לרחוב, גם אם בשביל זה אני אפסיד הרבה כסף, כך לדוגמא אי אפשר לקחת את הזכות להפגין.
רוב אם לא כל הנידונים של זכויות של בני אדם הם סביב הנידון הזה, כמה הזכות שיש לי לעומת ההפסד שיש לך.
- במובן הזה יש להוסיף שמרכיבי החיים בהחלט יכולים להשפיע על ההגדרה הנורמטיבית, לדוגמא ייתכן מאוד שבעולם שבו חיים בחמולות ייתכן שיש פחות זכות ביטוי, כי באמת הביטוי האינדבידואלי של האדם היא לא חלק מהחיים שלו (לא ערכית אלא עובדתית), והוא בל"ה בהגדרתו חלק ממערכת, לעומת עולם שבו האינדבידואליות היא חלק ממרכיבי החיים. וכו'.
ומכאן אני חוזר לנידון, השאלה האם להתיר הפלות מורכבת משני צדדים, האחד האם העובר נחשב חי, ובמובן הזה אני חוזר וטוען שברור שרוב בני האדם יסכימו בצורה ברורה שאם הוא חי לגמרי לא ייתכן להתיר רצח בגלל שיקולים של זכות האדם על גופו.
והחלק השני הוא כמה לראות את האדם כבעל זכות, כלומר זה ברור לכל אחד שאם עובר יהיה ברכב שלי ולא בגוף שלי יהיה אסור לפגוע בו גם אם הוא לא חי לגמרי, כי גם בחי ברמה כזו אין היתר לפגוע למימוש זכות ברכב, ובמובן הזה אתה צודק שכאן החלוקה העיקרית בין התורה למערב, אבל לא כמו שאמרת שזה שני סוגי נידונים (זכות או חובה) אלא שני סוגי הסתכלויות, המערב שרואה את האדם במרכז רואה את הזכויות של האדם על עצמו כדבר הכי בסיסי במציאות, ואפשר להתיר כמעט כל דבר כדי לממש את זכות האדם על עצמו, לעומת התורה שרואה את האדם כבעל חובה, וההקשרים של הזכויות שלו שונים (שזה חוזר למה שכתבתי בסוף הקטע הקודם, שמרכיבי החיים משפיעים על ההגדרה).