אש משמים כתב:דודי צח כתב:כך כותב פלוני בפורום מסוים:
כשהתחלנו ללמוד למבחנים ברבנות (שבת, ולאחמ"כ נדה ומקוואות ועוד) היו כמה אברכים שהתנגדו ללימוד בסגנון הזה ורצו לימוד הלכתי עיוני יותר מעמיק מאשר עושים הנבחנים לרבנות, ולכן הלכנו כמה אברכים לגראי"ל זצ"ל. סיפרנו לו את הנ"ל והוא שאל "האם יש לכם קשרים?", היינו נבוכים, והוא המשיך, "אם אין, אז למה לעשות מבחנים ברבנות?"...
???
מה מלמדת תשובתו של הגראי"ל זצ"ל??
האם כדי להיות ר"מ או מורה בסמינר טוב לא צריך קשרים??
האם לא ברור שמבחן הוא מחייב ללימוד טוב ואיכותי??
צ"ע.
איש_ספר כתב:דוגמא לסיפור מוכחש מעיקרו. אין ויסקי ישן הנושא חותמת כשרות, ולא היה עולה על הדעת להציג בפניו משקה כזה וכידוע גודל הקפדתו בענייני כשרות. ובכלל לפי כל המתואר לא נראה שזה שיח שמתאים לבית שכזה.אותה אבקש כתב:איני יודע אם כאן המקום אך עכ"פ אני הקטן נהניתי מההרגש שבמעשה:
לפני כמה שנים הביאו לפניו מה ששלח אחד ממקורביו בקבוק ויסקי משובח בן חמישים שנה והפליגו בפניו בנדירות בקבוק שכזה,
אמנם הוא הקדוש הגיב ברגע כמימרא ודחאו מלפניו באמרו: "נו, נו, חמץ שעבר עליו הפסח חמישים פעם, וואס פאר אחשיבות האט דאס"?.
יעלה כתב:רוצה להבין כתב:מספר מחנכים הגיעו ובקשו שיאסור לילדים לקרוא ספרי מתח
שאל הגריא"ל : מה זה ספרי מתח
ענו המחנכים : ספורים עם דמיונות של המחברים
שאל הגריא"ל : ומה אתם רוצים שיקראו
ענו המחנכים : ספורי צדיקים
אמר הגריא"ל : וזה לא דמיונות של המחברים
מה המסר בסיפור הזה ? שלתת לקרוא לילד ספרי מתח זה כמו סיפורי צדיקים ? תמוה מאוד.
ארזי ביתר כתב:רוצה לעיין כתב:מהתשובה שהשיב, יתכן שסבר הרב שטיינמן שאין כאן שתי צדדים והעיקר הוא תפילה בכוונה ולכך השיב לו כאשר השיב. מאידך שמענו על גדולי ישראל ששלחו אנשים להתפלל בין פשוטי עם למרות שהיה זה על חשבון תפילתם האישית ומשום זכוי הרבים יזכו לישועה ולגזר דין טוב
יכול להיות שאחז כך רק לגבי 'קאפ דרייערס'
אוצר החכמה כתב:לא התכוונתי בכלל למשהו שעושים בפועל.
הסיפור הולך בערך כך. שהביאו לפני הרבי חתיכת חלה של אחד הצדיקים שנשארה טריה במשך מאות שנים. ואז הוא שאל מה עשו בזה בפסח הרי אם מכרו לגוי אזלה קדושתה ואיך נשארה טריה. ותירץ שהרוגטשובער חוקר אם חמץ זה שם עצם או שם תואר וכנראה שזה באמת רק שם תואר ומכרו לגוי את השם תואר ולא את השם עצם ולכן נשארה הקדושה. וכששמע את זה הרב שך הוא התפוצץ.
זה הסיפור כמו ששמעתי אותו. וכמדומני שהביאו כאן את זה והביאו מאחד מעלונים או הספרים של אנשי חב"ד שהביאו את הקושיה והתשובה באופן קצת דומה.
ההוא דאמר כתב:מעשה שהובא בגליונותיו של הרב דינר שליט"א,
ניגש בחור למרן זצ"ל, ושאלתו בפיו, אמו מצווה עליו ללבוש את הסוודר בימי החורף ולא להורידו כלל. מעתה, האם כאשר אינו נמצא בכדי שתראנו אמו, האם מותר לו לפשוט את הסוודר?
השיב לו מרן, תפסיק לעשן!
הבחור נעשה חיוור כולו.
התברר, שהרב שטיינמן בחוכמתו הבין, כי לא משנה לבחור כל כך, האם ללבוש סוודר או לאו, ועיקר הנקודה היא, שאמו ציוותה עליו לבל יעלה עשן ויקטיר את קטורתו, והסתפק הבחור, האם כאשר אינו במחיצת אמו מותר לו לעשן עם החברייא.
חכימא דיהודאי, שהבין בד"א, אמר לו שיפסיק לעשן...
מה זה אמור להביע??!ההוא דאמר כתב:מן הסתם ביאור הדברים הוא כך, שר' שימען הלוואי שבחור בישיבה גדולה יבין מה בדיוק כוונתו, בלי לעקם את שכלו.
דניאל כתב:מה זה אמור להביע??!ההוא דאמר כתב:מן הסתם ביאור הדברים הוא כך, שר' שימען הלוואי שבחור בישיבה גדולה יבין מה בדיוק כוונתו, בלי לעקם את שכלו.
מאת: הרב אליהו רבי - ראש הכולל עטרת חכמים
אייר תשע"ח
פרשת בחוקותי
מה שיכול להפוך כל אדם למושלם
שלום וברכה מורי ורבותי!
קחו סיפור שאולי מעולם לא שמעתם.
לפני כמה שנים ניגש למרן הגאון הגדול רבי אהרון יהודה לייב שטיינמן זיע"א, אדם אשר 'הציע' או אפילו 'דרש' מכבוד הרב לזכות ולהחמיר על עצמו בהטלת חוטי תכלת בציצית אותה עוטה הוא על גופו.
כידוע, במקור היו לעם ישראל חוטים לבנים בציצית, כאשר חוט אחד בכל גדיל היה בצבע תכלת, שנצבע בדמו תכול של החילזון שהיה חיית מים נדירה. בדורותינו ישנם הסוברים שמצאו את אותו צבע מקורי, וניתן לצבוע בו את חוטי הציצית בתמורה לסכום מפולפל.
הרב שטיינמן הבהיר לאותו מציע שבהיות ולדעתו אין הוכחות מוצקות דיין בדבר מקוריותו של התכלת המצוי בימינו, אין הוא מתכוון למלאת בקשה זו. שאל אותו יהודי את כבוד הרב: "ומה אכפת לרב להחמיר, ולו רק בשביל הספק, ולהטיל חוטים שכאלה בטליתו?". ענה לו כבוד הרב: "אם אטיל חוטי תכלת יוקרתיים שכאלה בטליתי, יהיו אנשים רבים שירצו ללמוד ממעשיי והדבר יגרום להוצאה ניכרת לאנשים רבים, בשעה שאיני חושב שיש להצדיק הוצאה יתירה זו".
"הציע" לו אותו יהודי לעטות על גופו שתי טליתות. האחת, אשר תהיה מתחת לבגדיו ובה יהיו חוטי התכלת, והשניה תהיה מבחוץ ללא חוטים שכאלו. מה שיגרום לכולם שלא ללמוד מהמעשה המיוחד של כבוד הרב ושלא לרכוש את פתילי התכלת היוקרתיים.
אמר לו הרב שטיינמן שזה לא יעזור, כי כולם ידעו לבסוף מה הוא עוטה על גופו גם מתחת לבגדים.
שב ואמר אותו יהודי, שלדעתו אף אחד לא יוכל לדעת זאת.
שאל אותו הרב שטיינמן "ומי אמר לך שכעת בדקות אלו בהן אני משוחח איתך, אין מתחת לבגדיי טלית אשר יש בה חוטי תכלת?". ענה לו אותו יהודי: "לא יתכן, משום שכולם יודעים שאין לכבוד הרב מתחת לבגדים טלית בעלת חוטים שכאלו".
אמר לו הרב שטיינמן: "יפה מאד, בדיוק כפי שאתה מודה שכולם יודעים עכשיו שאין לי טלית שכזאת מתחת לבגדים, כך תודה שכולם ידעו לו תהיה לי טלית שכזאת שהיא אכן קיימת מתחת לבגדים".
הסיפור הזה מדהים ומיוחד מכל כך הרבה בחינות, עד שברשותכם אני רוצה לפרוט אותן לפרוטות.
הדבר הראשון והפשוט שנלמד מהסיפור הזה הוא חכמתם של גדולי ישראל, היאך יכולים הם ברגע לשכנע, ולו גם את הקיצוני ביותר מדעותיהם, בצדקת דרכם.
הדבר השני הוא האכפתיות של גדולי ישראל מכספם של האחרים, כאשר הם אינם מאמינים במאת האחוזים בהצדקה של אותה הוצאה.
הדבר השלישי זהירותם של גדולי ישראל שלא לעשות שום מעשה אשר יגרום לאחרים לעשות מעשה אחר שאינו מוצדק בעטיים. לאמור, כל מעשה, אשר עושה אותו גדול, יושב וחושב הוא מה יהיו התוצאות בעיני האחרים.
והדבר האחרון והמופלא ביותר הוא יחסו של הגאון הגדול לאותו טורדן אלמוני. הרב שטיינמן יכל לשאת ממנו את עיניו, ולפנות לשאלתו של הבא בתור, והעיקר לחמוק מגיבובי המילים אותן היה צריך להתיר מפיו למען אותו סקרן. אולם, הוא לא עשה זאת. גם באותן דקות הוא חשב על שלוות רוחו וכבודו האישי של העומד למולו ושמר עליהם במלוא תוקפם.
אם ננבור יחד בנבכי מעשה זה, מן הסתם נשכיל להבין עוד כמה תובנות טהורות העולות ממנו, ואת החלק הזה אני משאיר לשותפי שיחתנו הנאמנים. אולם, הדבר היחיד שגורם לשלמות זו, ברור לכולנו, כי הוא לימוד התורה הקדושה.יש בו משהו, בלימוד התורה הקדושה, שהופך את האדם מיום ליום לשלם יותר, לשם לב יותר, לערני יותר ולמושלם הרבה יותר בכל תהלוכותיו.
בניגוד לכל מקצוע אחר, אשר הלימוד בו אינו משנה את האדם, הרי שהתורה הקדושה משנה את האדם לחלוטין.
וכמאמר התנא באבות (פ"ו מ"א) ואנא קראו זאת מילה במילה: "רבי מאיר אומר: כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה. ולא עוד, אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו. נקרא ריע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות. ומלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק וחסיד וישר ונאמן. ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות. ונהנין ממנו עצה ותושיה, בינה וגבורה, שנאמר לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה. ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין, ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו. ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים.
בפרשתנו: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (ויקרא כו, ג), מביא רש"י הקדוש (שם) את דברי המדרש שלא יתכן לומר ש"אם בחוקותיי תלכו" פירושו "אם את חוקותיי תעשו", כי הרי מיד לאחר מכן ממשיך הכתוב ואומר: "וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם". אם כך ודאי ש"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" מעיד על דבר אחר, והדבר האחר הוא "שתהיו עמלים בתורה".
באותה מידה, על הפסוק "ואם את חוקותיי תמאסו", מבאר רש"י הקדוש, "שלא תהיו עמלים בתורה". לאמור, כל ברכות התורה הקדושה נאמרו על העמל בתורה, בעוד מי שלא יעשה זאת, לא רק שלא יזכה לאותן ברכות, אלא אף חלילה וחס להיפך.
עמל התורה הוא הזיכוך למוחו ונפשו של האדם. אם אתה שותף לשיעור תורה, אשר התוכן בו קל מדי לטעמך, הרי שעליך לגשת למגיד השיעור ולבקש להרים את רמתו של השיעור או לחילופין למצוא שיעור אחר מאתגר יותר, אשר יגרום לך להתאמץ הרבה מעבר ליכולותיך העכשוויות.
המאמץ הזה, העמל המדובר, הוא זה שגורם לאותה "מתיחה" רוחנית ושכלית ההופכת אותך לאדם מושלם יותר ונאצל הרבה יותר.
פעם היה גר צדק שניסה בטרם כניסתו לעם היהודי ללמוד תורה, ולא הצליח להבין מאומה מדברי הגמרא הקדושה. כאשר ניגש המלמד שלו אל הגאון הגדול הרב חיים קנייבסקי שליט"א ושאל מה ניתן לעשות בכדי להפשיר את מוחו הקפוא של אותו גוי המתקרב ליהדות, נענה: "וכי איך יבין? והרי אין לו מלמד". הרב השואל, העמיד פני תמה ושאל: "והלא יש לו מלמד, אני המלמד שלו".
ענה רבי חיים קנייבסקי: "כל יהודי מברך בכל בוקר 'המלמד תורה לעמו ישראל'. הקדוש ברוך הוא הוא המלמד תורה לעם ישראל, והוא הדואג לכך שכל יהודי יבין את דברי התורה הקדושה. לגוי הזה, שטרם זכה להתקרב ולחסות תחת כנפי השכינה, אין אותו מלמד, ולכן אין סיכוי לעולם שיצליח להבין משהו מדברי תורתנו הקדושה".
הזכות הזאת קיימת אך ורק לעם ישראל, ואך ורק עמנו הנבחר יכול לזכות ולהעפיל לרמות של קדושה וטהרה, ולנסוק אמה אחר אמה אל עבר השלמות הנכספת.
יזכנו ה' יתברך לרומם את גופנו, רוחנו, נפשנו ונשמתנו, לזכות ולהעפיל לפסגות גבוהים יותר ולרומם יחד עמנו את ביתנו וכל הסובבים אותנו, יחד נזכה להכנה המתאימה לחג מתן תורתנו הקרב ובא, ויחד נזכה לחיים של שלמות, אמן,
נהר שלום כתב:הסיפור הזה מדהים ומיוחד מכל כך הרבה בחינות, עד שברשותכם אני רוצה לפרוט אותן לפרוטות.
הדבר הראשון והפשוט שנלמד מהסיפור הזה הוא חכמתם של גדולי ישראל, היאך יכולים הם ברגע לשכנע, ולו גם את הקיצוני ביותר מדעותיהם, בצדקת דרכם.
מי אמר שהאיש השתכנע?
הדבר השני הוא האכפתיות של גדולי ישראל מכספם של האחרים, כאשר הם אינם מאמינים במאת האחוזים בהצדקה של אותה הוצאה.
המינימום הנדרש מכל אדם הוא איך לא לגרום לאחרים לבזבז את כספם.
הדבר השלישי זהירותם של גדולי ישראל שלא לעשות שום מעשה אשר יגרום לאחרים לעשות מעשה אחר שאינו מוצדק בעטיים. לאמור, כל מעשה, אשר עושה אותו גדול, יושב וחושב הוא מה יהיו התוצאות בעיני האחרים.
זה המינימום הנדרש מכל בחור בישי"ק.
והדבר האחרון והמופלא ביותר הוא יחסו של הגאון הגדול לאותו טורדן אלמוני. הרב שטיינמן יכל לשאת ממנו את עיניו, ולפנות לשאלתו של הבא בתור, והעיקר לחמוק מגיבובי המילים אותן היה צריך להתיר מפיו למען אותו סקרן. אולם, הוא לא עשה זאת. גם באותן דקות הוא חשב על שלוות רוחו וכבודו האישי של העומד למולו ושמר עליהם במלוא תוקפם.
אני מניח שטרדנים מכל הסוגים באו לפני הגראי"ל יום ולילה. דווקא האיש הזה בא עם הצעה רצינית ובענין רציני.
אם ננבור יחד בנבכי מעשה זה, מן הסתם נשכיל להבין עוד כמה תובנות טהורות העולות ממנו, ואת החלק הזה אני משאיר לשותפי שיחתנו הנאמנים. אולם, הדבר היחיד שגורם לשלמות זו, ברור לכולנו, כי הוא לימוד התורה הקדושה.יש בו משהו, בלימוד התורה הקדושה, שהופך את האדם מיום ליום לשלם יותר, לשם לב יותר, לערני יותר ולמושלם הרבה יותר בכל תהלוכותיו.
בניגוד לכל מקצוע אחר, אשר הלימוד בו אינו משנה את האדם, הרי שהתורה הקדושה משנה את האדם לחלוטין.
הדברים הללו - כשהם באים בהכללה - ראויים להימסר בשיחה לפני שבועות בישי"ק למצוינים.
אך יש למשגיח לחשוש שמא ישאלוהו, והאיכא פלוני ואלמוני [וא"צ לפרט שמות] שגם עמלו בתורה ואעפ"כ 'מחוץ למחנה מושבם'.
שמחו כתב:נהר שלום כתב:הסיפור הזה מדהים ומיוחד מכל כך הרבה בחינות, עד שברשותכם אני רוצה לפרוט אותן לפרוטות.
הדבר הראשון והפשוט שנלמד מהסיפור הזה הוא חכמתם של גדולי ישראל, היאך יכולים הם ברגע לשכנע, ולו גם את הקיצוני ביותר מדעותיהם, בצדקת דרכם.
מי אמר שהאיש השתכנע?
מרן שכנע אותו שאכן אם ילבש את התכלת כולם ידעו.
הדבר השני הוא האכפתיות של גדולי ישראל מכספם של האחרים, כאשר הם אינם מאמינים במאת האחוזים בהצדקה של אותה הוצאה.
המינימום הנדרש מכל אדם הוא איך לא לגרום לאחרים לבזבז את כספם.
אבל הרוב לא נזהרים וזה כל המטרה למען נלמד מהגראי"ל זצ"ל
הדבר השלישי זהירותם של גדולי ישראל שלא לעשות שום מעשה אשר יגרום לאחרים לעשות מעשה אחר שאינו מוצדק בעטיים. לאמור, כל מעשה, אשר עושה אותו גדול, יושב וחושב הוא מה יהיו התוצאות בעיני האחרים.
זה המינימום הנדרש מכל בחור בישי"ק.
יפה מאד שוב הבנת את מטרת הדרשה.
והדבר האחרון והמופלא ביותר הוא יחסו של הגאון הגדול לאותו טורדן אלמוני. הרב שטיינמן יכל לשאת ממנו את עיניו, ולפנות לשאלתו של הבא בתור, והעיקר לחמוק מגיבובי המילים אותן היה צריך להתיר מפיו למען אותו סקרן. אולם, הוא לא עשה זאת. גם באותן דקות הוא חשב על שלוות רוחו וכבודו האישי של העומד למולו ושמר עליהם במלוא תוקפם.
אני מניח שטרדנים מכל הסוגים באו לפני הגראי"ל יום ולילה. דווקא האיש הזה בא עם הצעה רצינית ובענין רציני.
כנראה שזה לא היה רציני לדעת הגראי"ל.
אם ננבור יחד בנבכי מעשה זה, מן הסתם נשכיל להבין עוד כמה תובנות טהורות העולות ממנו, ואת החלק הזה אני משאיר לשותפי שיחתנו הנאמנים. אולם, הדבר היחיד שגורם לשלמות זו, ברור לכולנו, כי הוא לימוד התורה הקדושה.יש בו משהו, בלימוד התורה הקדושה, שהופך את האדם מיום ליום לשלם יותר, לשם לב יותר, לערני יותר ולמושלם הרבה יותר בכל תהלוכותיו.
בניגוד לכל מקצוע אחר, אשר הלימוד בו אינו משנה את האדם, הרי שהתורה הקדושה משנה את האדם לחלוטין.
הדברים הללו - כשהם באים בהכללה - ראויים להימסר בשיחה לפני שבועות בישי"ק למצוינים.
אך יש למשגיח לחשוש שמא ישאלוהו, והאיכא פלוני ואלמוני [וא"צ לפרט שמות] שגם עמלו בתורה ואעפ"כ 'מחוץ למחנה מושבם'.
ואם המשגיח לא אומר זאת מול קהל אלא מקליט בוידוא הוא פוטר את הבעיה...
באותו בוקר נורא בו אראלים ומצוקים אחזו בארון הקודש, ניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש (כתובות קד) ופרח איש האמת מרן הרב שטיימן זצ״ל , יצאתי מוקדם לפנות בוקר לעניין חשוב בעיר אחרת ,
אחר השחרית בשטיבלך המקומי, ניגש אליי יהודי חסידי וביקש לשאול האם אני נוסע לבני ברק , וכי מניין ידע שאני בספק האם לנסוע לבני ברק או להמשיך לכיוון אחר לגמרי? ראיתי בזה יד ה׳ והודעתי לו שאכן אסע לבני ברק, ואכן בדרך נס הייתי הרכב האחרון שנכנס לפני שהמשטרה סגרה את הכניסה לבני ברק ,
בדרך הוא סיפר לי שני סיפורים מעדות אישית שלו ,
מרן בעל איילת השחר מאוד החשיב את המבחנים לילדים הרכים בטענה שזה עושה רושם לשנים רבות שהם רואים יהודי זקן מתעניין במה שלמדו ,
והנה הוא היה באותם ימים רבה בחיידר שהגיע עם כל הכיתה שלו למבחן ,
לפני שנכנסו עדיין באטובוס הוא לקח את הרמקול ואמר להם ,
משה קבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. ילדים יקרים התורה נמסרת מדור לדור מהר סיני ע״י גדולי התורה וכעת ניכנס יחד באימה ויראה למעמד הר סיני קטן משלנו ,
ההתרגשות גדולה ועצומה , המבחן קל ומלא באהבת תורה והילדים עונים בבטחון ומרן מעריף שבחים ללא גבול על הילדים ,
אחר המבחן ניגש ילד ילד ללחוץ למרן יד ולקבל ברכה ,
ילד חמוד בוכה שהוא רוצה להיות כמו הרב שטיינמן ,
וילד אחר עונה לו שבשביל זה צריך ללמוד טון וחצי תורה והשלישי עונה שמלאן טלפים טון תורה צריך , עד שמגיע ילד חכם ואומר שאם נדבר כאן על כמה טון לא נגיע גם לא לגרם ולכן נתחיל מעכשיו והוא פורץ בקול גדול על החומר שנבחנו וכולם אחריו והמלמד מנגב דמעות מהטוהר של לומדי התורה הקטנים שלו וליבו גדוש מהמעמד ,
הילדים עולים לאטובוס עם מלמד אחר והמנהל , והוא שגר בבני ברק מתחיל ללכת לביתו , אך צעד מספר פסיעות ואברך רץ אחריו ושואל האם הוא הרבה של הכתה !? כשענה בחיוב , שמע שמרן מחפש אותו מהרגע שיצא ,
הוא אץ רץ במדרגות ונכנס אל הקודש , מרן שמח מאוד לראות אותו , הוא חשש מאוד שמא לא לימד נכון את הילדים ומרן מרגיע אותו שישב והוא מלמד יפה מאוד ,
אחר שנרגע , מתנהלת השיחה כך (בערך ולפי דבריו של המלמד)
מרן : מי חוזר עם הילדים לחיידר ?
רבה : מלמד אחר והמנהל .
מרן : האם האשה יודעת שאתה כאן היום ?
רבה : בוודאי
מרן : זאת אומרת שהיא ממתינה לך ואתה מתעכב בגללי , רבה : חלילה
מרן : יש כאן טלפון ובבקשה תגיד לה שאתה מאחר קצת בגללי .
רבה : בד״כ אני מגיע הרבה יותר מאוחר בגלל הנסיעות ,
מרן : אך היום היא יודעת שאתה מדבר כאן ותקדים ואסור לגרום לה דאגה ולו לשנייה אחת , רבה : מתקשר
מרן : שכוייח שאתה משקיע בי זמן פרטי שלך רבה : אדרבה זכות שלי
מרן : אם דיברתם על זכותים יש לי שתי בקשות ממך רבה : נעשה ונשמע
מרן : מחייך .. נו כאיש אחד בלב אחד
מרן : יש 2 ילדים בכתה שלך , האחד שאלתי כך ואת השני כך , (מפרט השאלות)רבה : אכן , האם לא ענו נכון ?
מרן : ענו מצויין אך האם הבנת מי הילדים ?
רבה : בוודאי
מרן : יוצא מהחדר וחוזר עם ₪200 ומגיש לרבה ואומר לו ,
אני מבקש ממך שתעשה מבצע והילדים האלה יזכו בנעליים חדשות , ותעשה זאת בחכמה שלא ידעו כולם במה זכו , ולא להטעות ילדים אחרים שיחשבו שהם זוכים , גם בחסד רק אמת .
רבה: אכן נעשה ונשמע .
מרן: שלא תחשוב שיש כאן רוח הקודש או דומה לזה , בד״כ ההורים מאוד מתרגשים שהילדים רואים יהודי זקן ומלבישים את הילדים בבגדי שבת היפים ובנעלי שבת והם באו עם נעליים קרועות .
רבה : בוכה ושואל כיצד אפשר לרכוש את המידה הזו של נושא בעול חברו ?
מרן : נו הרי משלמים לך לשים לב לכל פרט וכי ראית נוהג במטוס שלא שם לב לכל מנורה אדומה שנדלקת !? שתדע שזה היינו אך היות ואתה והתלמיד באותו סירה ותלמיד שגלה מגלים רבו עמו וכל מה שקורה לתלמיד זה אחריות של הרב וכך מצליחים , רבה : מבקש ברכה להצלחה , מרן : אם לא קשה לך יש עוד בקשה אחת רבה : בוודאי
מרן : מוריד את הראש ובוכה
תראה אני כבר זקן ואין אני יודע מה יהיה בעת דין וזהו פחד גדול ואין בי מצוות ואני מבקש ממך להיות לי לעזר בעניין , רבה : בהלם גמור ואומר חלילה, הרי לראש ישיבה יש את זכות איילת השחר והנהגת הדור , מרן : הלוואי ,
מרן : תראה אני מבקש ממך לעזור בנושא שזה על חשבון הזמן שלך ולכן אני אשלם לך כל חודש על הזמן הזה כפי סכום שתבקשו בל״נ אשלם בלי עיכוב ובתנאי שאני יהיה כאן (הראש ישיבה מצביע על העולם הזה) רבה: נעשה ונשמע
מרן : נו לפעמים קודם שומעים ואז עושים ולפעמים קודם עושים והכל תלוי אם זה רוחניות או גשמיות .
מרן : תראה יש ילד בכתה שלך שבעת ששואלים אותו ברבים הוא נלחץ ומתחיל לגמגם קשה , ואני מתחנן בפנייך שלא לבחון אותו ברבים כלל אלא תבחן אותו או בכתב או ביחיד ובתנאי שיהיה בשכל שאחרים לא ישימו לב ואשלם לך על זה שאתה בודק המבחן על חשבון הזמן שלך (בכתה זו בדכ אין מבחן בכתב )
רבה : פורץ בבכי ואומר שלא יקח כסף ולמה הוא לא חשב על זה לבד ?!
מרן : ילד שלא טוב לו או מתבייש זה דיני נפשות ממש
מרן : ילד שיודע שהתחשבו בו הוא ילד שיתחשב באחרים ויהיה מנעטש ובלי מענטש לא ניתן לגדול , מרן : מברך מעומק לב
הגענו להלוויה של מרן זי״ע . כזאת איבדנו רועה נאמן
עובדיה חן כתב:מצוה גדולה להיות בשמחה היכן כתוב זאת? אלא צ"ל להיפך שמחה גדולה להיות במצוה...
ההוא דאמר כתב:עלון דברי השירה - שלח תשע"ח.
כמה הלכתא גבירתא איכא למילף:
תוכן כתב:ההוא דאמר כתב:עלון דברי השירה - שלח תשע"ח.
כמה הלכתא גבירתא איכא למילף:
אני היחיד שלא מאמין לסיפור?
ההוא דאמר כתב:עלון דברי השירה - שלח תשע"ח.
כמה הלכתא גבירתא איכא למילף:
תוכן כתב:ההוא דאמר כתב:עלון דברי השירה - שלח תשע"ח.
כמה הלכתא גבירתא איכא למילף:
אני היחיד שלא מאמין לסיפור?
סגי נהור כתב:פלא בעיני איך אנשים מצליחים להאמין בסיפורים שניכרות בהם היטב טביעות האצבע השמנוניות של הממציא/ים. סיפורים שההיגיון והריאליה מהם והלאה, בעלי מסר 'אופנתי' (בדרך כלל קלישאה כלשהי ללא חידוש של ממש), הכוללים מוטיבים מוכרים משפע מעשיות דומות מאותו ז'אנר על אותו צדיק/צדיקים אחרים...
אותה אבקש כתב:איש_ספר כתב:דוגמא לסיפור מוכחש מעיקרו. אין ויסקי ישן הנושא חותמת כשרות, ולא היה עולה על הדעת להציג בפניו משקה כזה וכידוע גודל הקפדתו בענייני כשרות. ובכלל לפי כל המתואר לא נראה שזה שיח שמתאים לבית שכזה.אותה אבקש כתב:איני יודע אם כאן המקום אך עכ"פ אני הקטן נהניתי מההרגש שבמעשה:
לפני כמה שנים הביאו לפניו מה ששלח אחד ממקורביו בקבוק ויסקי משובח בן חמישים שנה והפליגו בפניו בנדירות בקבוק שכזה,
אמנם הוא הקדוש הגיב ברגע כמימרא ודחאו מלפניו באמרו: "נו, נו, חמץ שעבר עליו הפסח חמישים פעם, וואס פאר אחשיבות האט דאס"?.
את הסיפור ראיתי בספר צדיק כתמר יפרח שיצא לאור עוד בחייו ע"י נכדו הרב הוניגסברג [הספר אינו כעת תח"י ולכן איני יכול לציין מספר העמוד]
ואת לשונו הקדושה זכורני ששמעתי אז לאחר שסיפרתי למישהו מבאי ביתו את הסיפור והשיב לי שמכירו כבר וזה היה לשונו המדוייקת,
בנוגע לטענות הצודקות אגב שעולות לכל אחד בשמעו את הסיפור, צ"ל שודאי שלא עלתה על דעתו לכאורה לשתות ויסקי כלל ולא רק מטעמי כשרות וכיוצ"ב רק שהרואה ויסקי יקר ערך שכזה בוודאי מתפעל משוויו ואילו רבינו לא התעניין בזה כלל וכו',
יתכן שלא כל אחד מתפעל מבקבוק שכזה עכ"פ אני הקטן כמדומה לי שאם הייתי רואה בקבוק שכזה אף שלא הייתי שותהו הייתי מתפעל מערכו.
ההוא דאמר כתב:רבי יהודה אריה דינר שליט"א - דברי השירה -קורח ע''ח
ואם אפשר להוסיף בשולי הדברים, שאחד מעיקרי משנתו של מרן הגראי"ל היה, הויתור.
קראקובער כתב:ההוא דאמר כתב:רבי יהודה אריה דינר שליט"א - דברי השירה -קורח ע''ח
ואם אפשר להוסיף בשולי הדברים, שאחד מעיקרי משנתו של מרן הגראי"ל היה, הויתור.
אם זה יותר זכות לנפטר לוותר מסתמא יתחילו לריב מי יוותר למי..
שייף נפיק כתב:היה רב'ה בחיידר שעשה מעשה חמור, ובאוו להתייעץ עם מרן, ופסק שצריך לסלקו, והמנהל אמר איך אפשר, הרי יש לו נסיון של עשרים שנה! אמר להם אין לו נסיון של עשרים שנה! אמר המנהל אבל הוא רב'ה כבר עשרים שנה?! אמר להם מרן, הוא עשה נסיון של שנה אחת וחזר על זה עשרים פעמים!....
המסר חזק מאוד, רב'ה בחיידר צריך להתקדם ולעשות שטייגען בחינוך!! אם לא אין לו שום נסיון, רק הוא כמתחיל כל הזמן!!
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 78 אורחים