אהרון 37 כתב:אני חשבתי שמרן החזו"א צ"ל נהג לחגור.
אבל כנראה שזה קשור יותר למנהג אבותיו, ולא למנהג רבו.
והרי בניו של רבינו לא לובשים גרטל, ואם זה היה מהחזו"א סביר להניח שגם הם היו לובשים.
אהרון 37 כתב:האמת והשלום
כנראה כדבריך, לא רצו שיראו שונים.
בהקשר לטלית קטן על הבגדים, כל בניו של רבינו לא הולכים עם טלית על הבגדים, מלבד בנו הגאון ר' יוסף שליט"א, ואפשר שגם בנו הגרי"ד שליט"א, ובנו ר' שמשון שליט"א, מלבדם כל הבנים, וזה כולל גם הגדולים שבהם כהגרי"א וכהגרא"י לא הולכים עם ט"ק על הבגדים.
אהרון 37 כתב:האמת והשלום
כנראה כדבריך, לא רצו שיראו שונים.
בהקשר לטלית קטן על הבגדים, כל בניו של רבינו לא הולכים עם טלית על הבגדים, מלבד בנו הגאון ר' יוסף שליט"א, ואפשר שגם בנו הגרי"ד שליט"א, ובנו ר' שמשון שליט"א, מלבדם כל הבנים, וזה כולל גם הגדולים שבהם כהגרי"א וכהגרא"י לא הולכים עם ט"ק על הבגדים.
פרנקל תאומים כתב:אהרון 37 כתב:האמת והשלום
כנראה כדבריך, לא רצו שיראו שונים.
בהקשר לטלית קטן על הבגדים, כל בניו של רבינו לא הולכים עם טלית על הבגדים, מלבד בנו הגאון ר' יוסף שליט"א, ואפשר שגם בנו הגרי"ד שליט"א, ובנו ר' שמשון שליט"א, מלבדם כל הבנים, וזה כולל גם הגדולים שבהם כהגרי"א וכהגרא"י לא הולכים עם ט"ק על הבגדים.
תלמידי מרן הגרח"ג זי"ע ובכלל כל אנשי החוג המכונה "חוג חזו"א" נראים שונים בעליל משאר תלמידי ובוגרי הישיבות הליטאיות:
הם הולכים בחליפות ארוכות, ורבים מהם אף בכובעים עגולים. הם אינם מגלחים את זקנם אף בבחרותם, ורבים מהם מעוטרים בפאות עבות וארוכות יחסית או אף מסולסלות לצדעיהם, ובעיקר- בפרט תלמידי הגרח"ג זי"ע, הם ניכרים מאד בחומרות ובהקפדות ההלכתיות החריגות (יחסית) שלהם.
משונה קצת לומר שדווקא הגארטל הוא שיעשה אותם שונים/חריגים. השונות שלהם בולטת וידועה עם הגארטל או בלעדיו עד כ"כ שהם נחשבים ל"חוג", ליטאי אמנם, בפנ"ע.
יותר היה נראה לומר שהעדר הגארטל או לחליפין חגירתו מתחת לחליפה ולא מעליה, או חגירתו רק לקר"ש ותפילת העמידה בלבד, נועד כדי לבדל את עצמם חזותית מן החסידים ולהדגיש את היותם ליטאים וממשיכי דרך אור העולם רבינו הגר"א נבג"מ. האין צדק בדבריי?
פרנקל תאומים כתב:רגיל כתב:אותה אבקש כתב:ייש"כ, מדהים לראות שקיעותו בתורה.
זהו תמונת הזכרון של מי שהכיר את הגרח''ש זללה''ה, שקיעות עד כלות הכוחות. לא דרשות ולא פרסומות, רק עמל ויגע מול הגמרא והפנקס.
באופן אישי קשה לי מאד לראות את כל התמונות הללו מן השנים האחרונות בהן הוא כפוף כ"כ. איך האיש הקדוש הזה המשיך לעבוד את בוראו ולהתייגע בתורתו כחשיכה כאורה מתוך יסורים שכאלה?
ספציפית בתמונה הזאת, נראה שהוא כותב הקדשה למאן דהוא על ספר.
רגיל כתב:הקדשה
אברך כתב:האם הובא כאן הסרטון שבו ביקר הגר"ד לנדו שליט"א אצלו בחוה"מ פסח וושחחו בלימוד במשך 30 דק'? אם רוצים אתן קישור לזה.
אליעזר בלוי כתב:אברך כתב:האם הובא כאן הסרטון שבו ביקר הגר"ד לנדו שליט"א אצלו בחוה"מ פסח וושחחו בלימוד במשך 30 דק'? אם רוצים אתן קישור לזה.
אני הקטן.
רוצה
פרנקל תאומים כתב:אהרון 37 כתב:האמת והשלום
כנראה כדבריך, לא רצו שיראו שונים.
בהקשר לטלית קטן על הבגדים, כל בניו של רבינו לא הולכים עם טלית על הבגדים, מלבד בנו הגאון ר' יוסף שליט"א, ואפשר שגם בנו הגרי"ד שליט"א, ובנו ר' שמשון שליט"א, מלבדם כל הבנים, וזה כולל גם הגדולים שבהם כהגרי"א וכהגרא"י לא הולכים עם ט"ק על הבגדים.
תלמידי מרן הגרח"ג זי"ע ובכלל כל אנשי החוג המכונה "חוג חזו"א" נראים שונים בעליל משאר תלמידי ובוגרי הישיבות הליטאיות:
הם הולכים בחליפות ארוכות, ורבים מהם אף בכובעים עגולים. הם אינם מגלחים את זקנם אף בבחרותם, ורבים מהם מעוטרים בפאות עבות וארוכות יחסית או אף מסולסלות לצדעיהם, ובעיקר- בפרט תלמידי הגרח"ג זי"ע, הם ניכרים מאד בחומרות ובהקפדות ההלכתיות החריגות (יחסית) שלהם.
משונה קצת לומר שדווקא הגארטל הוא שיעשה אותם שונים/חריגים. השונות שלהם בולטת וידועה עם הגארטל או בלעדיו עד כ"כ שהם נחשבים ל"חוג", ליטאי אמנם, בפנ"ע.
יותר היה נראה לומר שהעדר הגארטל או לחליפין חגירתו מתחת לחליפה ולא מעליה, או חגירתו רק לקר"ש ותפילת העמידה בלבד, נועד כדי לבדל את עצמם חזותית מן החסידים ולהדגיש את היותם ליטאים וממשיכי דרך אור העולם רבינו הגר"א נבג"מ. האין צדק בדבריי?
איש_ספר כתב:
בתחילה מציע הגרד"ל חקירה שחקר פלוני, האם פסח על החמץ שלדעת הירו' הקרבן כשר, האם העושה כן בער"פ שחל בשבת אם חילל שבת (משום שהיה אסור לעשות כן) או לא (שהרי עלה לו קרבן). חקירה זו היא של ר' אביגדר נבנצאל, יעוין מוריה קמא.
כהן כתב:איש_ספר כתב:
בתחילה מציע הגרד"ל חקירה שחקר פלוני, האם פסח על החמץ שלדעת הירו' הקרבן כשר, האם העושה כן בער"פ שחל בשבת אם חילל שבת (משום שהיה אסור לעשות כן) או לא (שהרי עלה לו קרבן). חקירה זו היא של ר' אביגדר נבנצאל, יעוין מוריה קמא.
והגרח"ג המשיך לדון האם גם במקריב שלא לשמה דכשר ולא עלו ג"כ יתכן דדוחה שבת, ובאמת זה נשמע תמוה מהיכ"ת שידחה, אכן בקובץ האוצר ו' הביא הגרי"ד אילן מתוס' הרשב"א שמסתפק בשוחט תמיד שלא לשמה בשבת אם חייב חטאת
תוכן כתב:
מי הוא האברך שמשתתף שמשנתו סדורה על לשונו.
די לחכימא כתב:תוכן כתב:
מי הוא האברך שמשתתף שמשנתו סדורה על לשונו.
ר' יוסי בן הגרד"ל מתערב כמה פעמים, אולי כוונתך אליו.
תוכן כתב:האם ידוע לך איזה בן?
מתון כתב:תוכן כתב:האם ידוע לך איזה בן?
הוא נראה בתחלת הסרט.
הוא היה רגיל להיות במחיצתו. זכורני כשנכנסתי פעם לדבר עם הגרח"ש זצ"ל הוא הכניס אותו פנימה.
תוכן כתב:האם ידוע לך איזה בן?
די לחכימא כתב:תוכן כתב:האם ידוע לך איזה בן?
לא ראיתי את הכל,מי שמכניס את הגר"ח קוראים לו אליהו, והוא בנו הקטן.
איש_ספר כתב:די לחכימא כתב:תוכן כתב:האם ידוע לך איזה בן?
לא ראיתי את הכל,מי שמכניס את הגר"ח קוראים לו אליהו, והוא בנו הקטן.
אכן והוא המדבר.
אהרון 37 כתב:העתקתי מתוך עלון "נר לשולחן שבת" פרשת בהעלותך תשע"ח
בצהרי יום בחודש אייר, לפני כארבעים שנה פרצה שריפה בארון הקודש בבית הכנסת לדרמן. בסיעתא דשמיא מיוחדת חילצו הגאונים רבי גדליה נדל, רבי יהודה שפירא ורבי ברל ויינטרוב את ספרי התורה מהארון הבוער.
במהלך עבודת שיפוץ ארון הקודש ניגש מרן ה"קהילות יעקב" לגבאי בית הכנסת, רבי משה כהן שליט"א, וביקש, כי בהזדמנות זו יחליפו את דלתות ארון הקודש, שהיו דלתות הזזה ויעשו אותן דלתות רגילות. אמר ולא הסביר את בקשתו.
מאחר ששיפוץ ארון הקודש כבר היה בשלבי גמר, הבקשה היוותה קושי. עלה הגבאי לבנו של מרן, הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א ב"כולל- חזון איש" הישן כדי לדון עמו מה לעשות.
תוך כדי הדברים אמר לו רבי משה כהן: "הרי גם כאן בכולל יש דלתות הזזה?" התפלא על כך רבי חיים, כיון שחשב שדלתות הזזה הינן המצאה חדשה... קמו שניהם, עלו לארון הקודש, הסיטו את הפרוכת, פתחוהו ומצאו שאכן יש דלתות הזזה...
מאוחר יותר, הגאון רבי חיים גריינמן בפקחותו העצומה גילה את הטעם לבקשת הסטייפלר: הסיבה היתה מפאת כובד שמיעתו. רבינו לא שמע אימתי החזן מגיע ל"ויהי בנסוע הארון". כידוע מקומו בבית הכנסת היה בכותל המזרח, בצד שמאל. כאשר בארון הקודש יש דלתות הזזה לא היה רואה מתי הוציאו את ספר התורה, עד שמוסרים אותו לשליח ציבור. אך בדלתות רגילות שניכרת פתיחתן, היה רואה ויודע שעכשיו אומרים "ויהי בנסוע", צריכים לקום, להתקרב ולנשק את ספר התורה.
את הנשיקה של מרן הסטייפלר שמעו ממרחקים, היה ניגש לספר תורה ומנשקו בהתלהבות ובקול- "אגישמקע נשיקה".
ואכן על פי בקשת רבינו, קבעו בארון הקודש דלתות רגילות, הנפתחות עם צירים.
לאחר מספר ימים, כשהלך רבי משה כהן ברחוב ניגשו אליו כמה אנשים ושאלוהו בכובד ראש: "מה שלומו של החולה המסוכן"?, ולא הבין על מה הם מדברים...
כשהם מתפלאים עליו אמרו לו: "הרי לפני כמה ימים עליתם אל הגאון רבי חיים קניבסקי ויחד פתחתם את ארון הקודש ב"כולל חזון איש" להתפלל...
יושב סתר כתב:א"ח הרבנית ע"ה הסתלקה לב"ע היום. תנצב"ה.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 164 אורחים